שטום - ג'ם לסטר

שטום -  ג'ם לסטר

תרגום: גיא הרלינג

הוצאת ידיעות ספרים, תמיר הוצאה לאור

2017. 360 עמודים

 

הספר מתאר מציאות קשה עד כאב של הורים לילד אוטיסט בתפקוד נמוך מאד,  את ההשפעה על שני ההורים, ואת המאבק שלהם לקבל תמיכה משירותי הרווחה.

הדמויות העיקריות בסיפור הן דמויות גבריות, והעלילה מסופרת מנקודת מבטו של האב, בן. אנחנו עוקבים אחריו ואחרי ג'ונה בן העשר, ואביו של בן, סבא  גיאורג.

ההתמודדות בבית עם ג'ונה גבתה מחיר כבד ממערכת היחסים של בן ואמה. הניסיון להכניס את ג'ונה למוסד חינוכי מתאים מוכיח את עצמו כקשה והשניים מחליטים להיפרד. אמה מציעה לבן לעבור לגור אצל אביו גיאורג, עם ג'ונה, ואולי אם יהפוך לאב יחידני, הם יצליחו לשכנע את רשויות הרווחה שאין ביכולתו לגדלו, וימצא עבורו בית ספר מכבד בתנאי פנימיה. מההתחלה ברור שהתיפקוד של ג'ונה בתחתית הסקאלה האוטיסטית, ובאותה מידה, ברור שחייו של בן על הפנים ושכל מה שהוא עושה זה נסיון לשמור את ראשו מעל המים. 

ג'ונה לא מדבר בכלל. הוא אוהב בועות, נוצות, ריקוד בעירום בגינה ואמבטיות קצף. כשהוא מתוסכל הוא נושך את ידיו או מכה את מי שנמצא לידו. אם לא משגיחים עליו לרגע, הוא הופך את המטבח על פיו. הוא לא יודע מה מסוכן עבורו, ואי אפשר ללמד אותו היכן ובמה טעה.

סבא גיאורג אוהב את נכדו היחיד מאד, וכלל לא שותף לתחושות ולרחמים העצמיים של בנו. הוא מתנגד להוצאת ג'ונה מהבית, ומטפל בג'ונה באהבה רבה. כל לילה לפני השינה הוא מספר  לג'ונה סיפורים למרות שג'ונה לא  מבין אותם, אבל באמצעות אותם סיפורים אנחנו נחשפים לסיפור חייו כניצול שואה ולמאבק ההישרדות היום יומי שלו, למערכת היחסים בינו ובין בן, לחוסר התיקשורת ביניהם, לסלידה מהתנהגותו הלא יוצלחית, השתייה ללא גבולות, והתנהלותו חסרת האחריות. מצד שני הקורא לומד כיצד בן לומד להכיר את אביו הרבה יותר טוב, וכנראה גם את עצמו. 

 

מיותר לציין שהחברה לא בדיוק מבינה באיזה מקום נמצאת המשפחה שלא זוכרת מתי זכתה לישון לילה שלם ללא הפרעות,  מהם חיים נורמליים, איך לארח, להתארח, לצאת לבילוי, לחופשה, כשהם חווים יום יום שעה שעה תסכול נואש.

עלילת "שטום" מתרחשת באנגליה אבל המסרים הם אוניברסליים. זהו תיאור שובר לב של מה זה אומר להיות הורה, מה זה אומר לאהוב את הילד שלך ללא תנאים, ומה זה אומר להילחם על מה שטוב לילד עצמו, ובסופו של דבר למשפחתו.

בציניות ובפתיחות חושפנית מתוארת השחיקה והחולשה של ההורים שכמהים לחיים נורמליים ותוהים בינם לבין עצמם מה היו עושים אם היו יכולים להחזיר את הגלגל לאחור,  היחסים בין שלושת הדורות, ההיסטוריה המשפחתית האינטנסיבית והדרך הייחודית של כל אחד מבני המשפחה להתמודד עם המצב.

ל"שטום", שפירושה ביידיש "חסר קול", בהחלט נמצא קול. אמנם  במהלך הסיפור האב ובנו כמעט ולא מתקשרים, אין תקשורת גם בינם לג'ונה, אך בשורה התחתונה בהחלט נשמע קולם של האבות, הבנים, והאוטיסטים.

הקריאה בספר היא כמו נסיעה ברכבת הרים רגשית, שפותחת צוהר לעולם סמוי ולא מוכר לאדם מן היישוב שלא מודע איזה תעצומות נפש וכמה כוחות צריך כדי לטפל כהלכה בילד עם צרכים מורכבים, עד כמה עמוקה אהבתו של הורה, עד כמה גדולה תחושת האשמה על עצם המחשבה, שהלוואי ולא היה נולד מעולם. היא מראה עד כמה היכולת הכספית משחקת תפקיד בקביעת איכות הטיפול בילד כמו ג'ונה, לאיזה משאבים נזקקים הורים כדי להשיג תמיכה משפטית הנדרשת לערעור על החלטות רשויות הרווחה.

"שטום" נכתב על ידי ג'ם לסטר מתוך חוויותיו כאבא לילד מיוחד. הוא לא נרתע מלהראות ולהמחיש את החיים הקשים עם ילד בתיפקוד נמוך. האיזון בין צחוק ודמע הוא שהופך את הסיפור העצוב והמרשים הזה, המאבק של האנשים האלה, לכל כך מיוחד. זהו סיפור מרגש ועצוב בו זמנית, מעורר מחשבה ותובנות על דינמיקה משפחתית, ועל היסטוריה משפחתית.

 

לא קל לקריאה, אבל עוסק בהקרבה ואהבה.

 

מומלץ מאד. 

כוח מקס – עדי אלירז

כוח מקס – עדי אלירז

איורים: רמי טל

הוצאת שולחן כתיבה – מבית מטר

אפריל 2024. 108 עמודים

 

מי שיודע מהו מַלְעָן חודרני, שירים את היד!

מודה שזו הפעם הראשונה שאני שומעת על  המלְעָן, והסקרנות, כן, הסקרנות משכה אותי לקרוא עליו עוד כדי להכיר אותו ואת הסכנה הכרוכה במי שנפגע ממנו.

הסיפור הוא על מקס, כלב המשפחה הזקן שמלווה את המשפחה במשך שנים ארוכות, מאז שאומץ כגור קטנטן. כאשר יונתן מתארח בביתם של סבא אלון וסבתא עדי,  הוא אוהב לשמוע את הסיפור על מקס ומבקש מסבתא לספר אותו כל פעם מחדש.

סבתא נעתרת ובדרכה המיוחדת מספרת ליונתן על ארוע בעברו של מקס, כאשר בנם, אור, יצא לטיול עם מקס, וכשחזרו הבייתה מקס הראה סימני מצוקה נשימתיים.

ביקור בבית החולים הווטרינרי מעלה חשד שמקס שָׁאַף מַלְעָן חודרני, והרופאים הווטרינרים מתקשים לאתר את המַלְעָן ובריאותו של מקס נמצאת בסכנה.

מיותר לציין עד כמה בני המשפחה דואגים, וקשה להאמין איזה סבל עובר על מקס בגלל "קוץ" אחד קטן שחדר לגופו ומטייל בו.

כל המשפחה מתלכדת לטפל במקס ולהקל על סבלו. ויונתן הקטן שכל כך מזדהה עם הסיפור, חולם בלילה איך הוא עוזר למקס להתגבר על המלען.

סיפורה של סבתא מלווה באיוריו היפים של רמי טל, המובאים בשחור לבן, וסבתא דואגת לסבר את אזנו של יונתן בהסברים של מושגים שונים כמו מהי התמדה, מה המשמעות של הביטוי  "לפתוח את הלב", מהו קנה נשימה ועוד ועוד.

 

"כוח מקס" הוא ספר שמדבר לילדים בגובה העיניים, שלא מנסה לייפות את המציאות, ומספר על ילד שמנסה למצוא בעזרת כוח דמיונו או חלומותיו פתרון שיעזור לבעיה, שאפילו הרופאים מתקשים בה. הוא ספר מעשיר בידע, מעודד לחשוב מחוץ לקופסא, ולזרום עם הדמיון.

 

לכל מי שיש לו אהבה לבעלי חיים, וגם למי שלא.

לא צריך להיות חובב כלבים, כדי ליהנות מהספר הזה.

לילדים ולנוער צעיר לגילאי 8-12

  

סליחה – מיקל איאן בלק

סליחה – מיקל איאן בלק

איור: דבי רידפת אוהי

תרגום: מיכל לבינסון

הוצאת מטר

אפריל 2024. 34 עמודים

 

"אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אַגִּיד

לַפְּלָמִינְגּוֹ שֶׁאֲנִי...

שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ. .. סְלִיחָה?

הְמְמְ. מָה אִם

בִּמְקוֹם זֶה

אֲנִי אֶבְרַח לַקֹּטֶב הַדְּרוֹמִי

וְאָגוּר עִם פִּינְגְּוִינִים?"

 

זה סיפורם של שני חברים. תפוח אדמה ופלמינגו.

כשתפוח אדמה אומר משהו ופוגע ברגשותיו של פלמינגו, החברות שלהם נמצאת בסכנה. עד הסוף אנחנו לא יודעים מה הדבר שאמר תפוח אדמה, שכל כך פגע בפלמינגו.

הילדה שהקשיבה לפלמינגו והבינה עד כמה הוא פגוע, עוזרת לתפוח אדמה לעבור את התהליך כדי שיתנצל ויאמר "אני מצטער".

הסיפור מראה את החרטה של תפוח אדמה על מה שהוא אמר, אבל גם את חוסר הרצון שלו להתנצל. תפוח אדמה מעדיף לעשות כמעט הכל ורק לא להתנצל. הוא מוכן להכין לפלמינגו כריך, לברוח לקוטב הדרומי ולגור שם עם פינגווינים, או להתחפש לקאובוי, ואפילו לתת לו את כל כספו. בשביל תפוח אדמה, להתנצל, זה אחד הדברים הקשים ביותר שהוא צריך לעשות, אבל, הילדה הצעירה מצליחה לשכנע אותו שהדרך היחידה לתקן את המצב היא לומר שהוא מצטער.

תפוח אדמה מוצא לבסוף את האומץ להתמודד עם פלמינגו, ולמרות שבהתחלה הוא ניסה למצוא תירוצים כדי להתחמק, הוא משלים עם טעותו ועושה את הדבר הנכון, ומתנצל.

 

פלמינגו לא ממהר לסלוח, ההתנצלות לא מתקבלת מיד, אך בסופו של דבר הכל נסלח ותפוח אדמה אומר:

"זֶה הָיָה מַמָּשׁ קָשֶׁה.

אֲבָל זֶה הָיָה לְגַמְרֵי

שָׁוֶה אֶת זֶה."

 

 

כולנו היינו שם - אמרנו משהו שלא התכוונו, משהו שפגע ברגשות של חבר. ואחד הדברים הקשים ביותר לעשות הוא לקחת אחריות על הטעות שעשינו,  ולתקן אותה.  זו ללא ספק משימה לא פשוטה.

הספר הזה הוא דרך טובה לעזור לילדים ללמוד על התנצלויות. 

בכתיבה שנונה, נגישה ומשעשעת הוא לא נרתע מלהראות לילדים את מה שהם יודעים, כמה קשה להתנצל, אבל הוא מחזק אותם בכך שהוא מראה, שגם אם זה קשה, אפשר לעשות את זה וזה שווה.

חלק מעניין היה שההתנצלות לא מתקבלת מיד, ושגם זה קורה  לפעמים.

האיורים הגדולים משעשעים, והטקסט מודגש בצבעים שונים בהתאם למי שמדבר, והם מוסיפים לחוויית הקריאה.

יופי של ספר שבעזרת הומור מצליח להעביר מסר מועיל בצורה קלה וברורה.

והאמת? 

אני מכירה לא מעט מבוגרים שלא יזיק להם לקרוא את הספר הזה...

 

 

 

 

 

מורשית חתימה - ליאת לב-רן

מורשית חתימה - ליאת לב-רן

הוצאה: עברית הוצאה לאור

ספטמבר 2020. 152 עמ' מודפסים

 

ספר הביכורים של ליאת לב רן,  הוא רומן צי'ק ליט קצר שובה לב המתחיל באירוע טראומטי הקשור באביה של הגיבורה הראשית, נטע. כשהיתה ילדה אביה נדרס למוות, כדי לא לצער את אמו הקשישה, סבתה האהובה של נטע, הוחלט להסתיר ממנה את מותו,  אך היא בחוכמתה הבינה מה קרה ומספר שנים אחר כך היא הלכה לעולמה בעצב רב.

מותו של אביה הוא כמו פצע שלא הגליד, ובגיל 20 נטע  מחליטה לגלות מה בדיוק קרה בתאונת הדרכים הזו. היא מתקבלת לעבודה במפעל למוצרי חלב, שאחד הנהגים בו דרס את אביה, ומנסה להגיע אליו  כדי לסגור את הפרק הזה בחייה ולהשאיר את טראומת ילדותה מאחור , אך הדבר לא צולח. הנהג מסרב לפגוש אותה ואין לה דרך להגיע אליו.

עשר שנים אחרי, נטע, שגרה בדירה שכורה ליד שוק לוינסקי, שבורת לב בעקבות פרידה מאהוב לבה, חגי, בחור עם ידיים יפות, שצעיר ממנה. היא נטשה מערכת יחסים ארוכת שנים למענו אך בסופו של דבר התברר לה שהוא פחות בקטע שלה.

בעזרתה של חברתה התוססת ריקי, שמכירה בחורים על ימין ועל שמאל, ועוברת בין סדנאות כמו בין בחורים, היא מתחילה לעבוד אצל רוני איל הנדל"ן תובעני, גרוש עם שני ילדים שקונה כל דבר ופותר כל בעיה בכסף. תוך זמן קצר נטע רוכשת את אמונו בהיותה נאמנה וזמינה. היא מתקתקת בעבודה, משתלטת על העניינים ופותרת משברים אישיים בחיי גרושתו, בנו ובתו המפונקים, בלי לשאול שאלות, והכי חשוב: אין לה חיים. היא מוכנה לעבוד כמה שעות שנדרש ומעבר, ומוכנה לטוס לכל מקום בכל רגע לאן שתתבקש. כמובן שהבוס מעריך את מסירותה ומתגמל אותה.

לא עובר זמן רב והיא הופכת למורשית חתימה בחשבונות עסקיים, והיא נשלחת לקפריסין ולפריז כדי לחתום על מסמכים ולדאוג להעברות כספים. בפריז היא הופכת להיות נינה, מכירה את דני, ונראה שאהבה חדשה לפניה, אך לאט לאט היא מגלה דברים ומתחילה לאסוף ראיות לכך שמשהו מפוקפק קורה מאחורי גבו של הבוס.

מה המזימה שנרקחת סביבה?

מה נטע תגלה על תאונת הדרכים של אביה?

 

"מורשית חתימה" הוא ממתק קליל, קריא, קולח באופן טבעי. העלילה פשוטה אבל הכתיבה הכייפית מעלה חיוך ובעיקר עושה טוב לנשמה, והופכת אותה למסקרנת ומעניינת. אמנם זה לא סיפור שדורש הרבה מחשבה, אך הוא בהחלט מספק בריחה נעימה לשעה קלה.  מתאים לבריכה או לטיסה קצרה.

♥ממליצה בחום

 

בחזרה לאִינִישאוֹוֶן – ג'וזף אוקונור

בחזרה לאִינִישאוֹוֶן – ג'וזף אוקונור

תרגום מיכאל דק

הוצאת כנרת זמורה ביתן

2003. 488 עמודים

אִינִישאוֹוֶן הוא חצי אי סחוף רוחות בקצה הצפוני הרחוק של אירלנד ומחוז דונגל, בו נפגשות שלוש דמויות בסיפור הַמְּשַׁנֶּה את חייהן לנצח.

הסיפור, המסופר כולו בגוף שלישי, מתחיל בפרולוג משנת 1948 עם כתבה בעיתון על מציאת תינוקת נטושה בחוף הצפוני של אירלנד, זמן קצר לאחר חג המולד. אלה שנים, בהם ללדת מחוץ לנישואים היו בושה גדולה, עד כדי כך שמוטב היה מותו של תינוק מאשר לשאת אותה כמו אות קין.

הספר מתאר את השבוע האחרון של שנת 1994, מחג המולד עד האחד בינואר 1995, השבוע שבו אלן קונלי, מורה ממנהטן, ניו יורק, מחליטה לעזוב את בעלה ושני ילדיה ולצאת לאינישאוון שבאירלנד כדי למצוא ולהתעמת עם אמה הביולוגית, שלא רוצה בקשר איתה.  תחת שם נעוריה, אלן דונלי, היא יוצאת לדרך לבדה. אלן חולה בסרטן הלבלב, וזמנה הולך ואוזל. היא יודעת שבעיירה קטנה באִינִישאוֹוֶן טמונות התשובות לחידות חייה.

 

מפקח המשטרה מרטין אייקן בן 43, לא אוהב את חג המולד. יש יותר מידי זכרונות עצובים הקשורים ליום הזה. מרטין הוא גרוש שחי בדבלין. חסר חברים ובודד שמתמודד עם כאוס בחייו. הממונה עליו מנסה להיפטר ממנו, בנו נהרג בתאונת פגע וברח, ממנה הוא לא מצליח להתאושש, וגרושתו מתעמקת בשיחות עם רוחות מתים. גם האלכוהול, לא עוזר להשכיח את הפצעים שלא לדבר על לרפא אותם. בנוסף ללחץ הרגיל שבו עליו להתמודד עם החשודים הרגילים שמתפרעים ברחובות, והנוכלים המוכרים לו יותר מדי זמן, הוא צריך להתמודד עם אישה אלמונית שהתמוטטה באמצע ההמולה שלפני חג המולד, ושוכבת מחוסרת הכרה בבית החולים, ללא ניירות או רמזים אחרים לזהותה.

 

מילטון אמרי, בעלה של אלן, הוא מנתח פלסטי עשיר ומצליח בניו יורק, נואף סידרתי, הבוגד באשתו כבר הרבה זמן. נישואיו מתפרקים, בנו אינו מְתַקְשֵׁר עמו, ובתו שוכבת עם פריק אנרכיסט שגופו עטור פירסינג. רגע לפני חג המולד, אשתו נעלמת בלי להשאיר עקבות. זו לא הפעם הראשונה שהיא נעלמת פתאום, אבל הפעם היא נעלמת ליותר מלילה אחד והתזמון ממש לא במקום מבחינתו.

העלילה מלווה את שלושת האנשים האלה, השונים מאוד אחד מהשני, במהלך שבוע אחד כשהם יוצאים לאִינִישאוֹוֶן בעקבות אלן, בניסיון להשיב את הגלגל לאחור. שבוע עמוס אירועים, שבוע שאחריו שום דבר לא יהיה אותו דבר עבור שלושתם, שבוע שבו הם מרגישים כאילו חייהם הגיעו למבוי סתום.

הקורא מתוודע למחשבות שלהם, מכיר את החברים שלהם, הילדים שלהם, נקודות ציון בעברם, כולל טרגדיות, מחלות, קשיים זוגיים, מריבות של אחים, ומלווה את סיפור האהבה שמתפתח בין אלן ומרטין, כמו גם אירועי הקשורים בפשע ופושעים נתעבים.

אהבתי את הדמות של מרטין, לעומתו אלן, נותרה בגדר תעלומה עד הסוף. היא מסתתרת מאחורי השקרים והשתיקות שלה, כמעט כאילו היא כבר נעלמה,  ואמרי  בעלה היה אידיוט שלא הזדהיתי איתו בכלל.  אפשר היה לצפות בשלב מוקדם כמה מהאירועים שעומדים לקרות, אך חוש ההומור הדי סרקסטי של אוקונור, ממתן בהצלחה רבה את העצב הכללי שבעלילה, ודעותיו הפוליטיות נשמעות כנות, על אף המתחים הפוליטיים החזקים באותה תקופה, כולל המאבקים נגד האנגלים. אהבתו הגדולה של אוקונור לאירלנד היפה, לצוקים מכוסי הרוח, באים לידי ביטוי בתיאורי מזג האוויר והנופים הפראיים שמוסיפים לדרמתיות בעלילה.

 

"בחזרה לאִינִישאוֹוֶן" הוא סיפור סוחף, מהנה, עם דמויות אמינות גם אם פגומות במקצת. העלילה עוסקת במסע שכל אחת מהדמויות עוברת, יותר מאשר בתוצאה, ואוקונור משלב ביחד היסטוריה, אהבה אבודה וגעגוע שלוקחים את הקורא לתוך חייהם של שלוש הדמויות העיקריות: בלש אירי, מנתח פלסטי בניו יורק, ואשתו של האחרון, שחוזרת לאירלנד למצוא את האם האירית שנטשה אותה בלידתה. סיפור על משפחה מפורקת המבקשת להחזיר את הזמן לאחור, אף כי כל אחד ממרכיביה יודע שהדבר אינו אפשרי.

 

מומלץ מאד♥ 

גרייס אדמס המופלאה - פראן ליטלווד

גרייס אדמס המופלאה - פראן ליטלווד

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצא' תכלת

דצמבר 2023. 296 עמודים

 

זה יום ההולדת ה-16 של לוטי, בתה של גרייס, וגרייס נמצאת בריכבה, תקועה בפקק במרכז לונדון, פקק שסיומו לא נראה,  בדרכה לאסוף עוגת יום הולדת שרכשה בקונדיטוריה. חם בחוץ, וחם ברכב, נהגים צופרים בעצבים, וכשהכל הופך להיות יותר ממה שהיא מסוגלת להכיל, כל הפיוזים "נשרפים" לה, ופקק או לא, לוטי תקבל את העוגה שלה. גרייס, שרוצה מאוד לתקן את מערכת היחסים שלה עם בתה, הזמינה עבורה עוגת "אי האהבה". היא חושבת שהעוגה הזו תתקן הכל: לוטי תבין כמה גרייס אוהבת אותה, היא תעריך את המחווה, שתיהן תיפולנה זו לזרועות זו והכל יהיה בסדר. או שלא?!

גרייס יוצאת מהמכונית ונוטשת אותה באמצע הפקק, ומתחילה ללכת. מרגע זה, גרייס עוברת סדרה של אירועים מטורפים. היא נתקלת במכשול אחר מכשול, אבל היא לא מתכוונת לתת לשום דבר לעצור אותה. עולים בה זיכרונות ששופכים אור לא רק על מה עבר עליה, אלא מה הסיבה שבגיל 45, אשה יפה, מוכשרת, השולטת בחמש שפות זרות עם חיים שופעי פוטנציאל אדיר, הפכה לאישה שהיא היום, חסרת סבלנות, בהתמוטטות נפשית ורגשית, שמאבדת ברגע שליטה על מעשיה ורגשותיה. 

הסיפור משתרע על פני יום, ומתאר באמצעות פלשבקים את חייה, הבחירות שעשתה, וכיצד הגיעה למקום בו היא נמצאת כעת. אנו נלקחים 20 שנה לאחור, לשנת 2002, כאשר גרייס פגשה לראשונה את בעלה, בן, ילדה את בתה, לוטי, איבדה הזדמנויות לקריירה משגשגת, ותיפקדה כמשפחה.  לאחר מכן חוזרים לתקופה של ארבעה חודשים לפני ארוע נטישת המכונית, עד להווה, כשהיא חיה בנפרד מבעלה, מערכת היחסים שלה עם לוטי  מנוכרת עד כדי כך שהיא בחרה לגור עם בן, ומסרבת לדבר איתה.

לגרייס יש בעיות. הרבה. הנישואים שלה הם לא מה שחשבה שהם. בתה, לוטי, היא לא מי שהיא חשבה שהיא. היא נזכרת באנשים שהם היו פעם. בעלה התומך, לוטי בגיל שמונה שאמא שלה הייתה הגיבורה שלה, הדלתות שנפתחו בפניה כגאונה רב-לשונית. איך היא הגיעה למצב הזה?  להווה הזה שהיא לא מצליחה להבין, ששום דבר לא נראה לה בו הגיוני. הלבבות שנשברו, הטעויות שנעשו, הזמן שחלף...

 

הכריכה הפרובוקטיבית גרמה לי לחשוב שמחכה לי סיפור סאטירי על אישה בגיל המעבר, ולמרות שהיה בו גם את זה, מצאתי בעיקר סיפור נוקב, מתחשב ורגיש של אמא, שנלחמת בתחושת אובדן חזקה, שמנסה למצוא דרך חזרה לאדם שהייתה פעם, ולהחזיר לעצמה את משפחתה וחייה. 

ליטלווד נותנת לדמויות שלה לחוות סיטואציות מצחיקות ונורא עצובות, ומאפשרת לקורא להכיר את הדמויות בסיטואציות שונות. ומכיוון שהדמויות כל כך אמיתיות, זה בכלל לא משנה אם העלילה גולשת לבלתי סביר ברגעים מסוימים.

 מי ידע שגיל ארבעים וחמש זה הגיל הכי אומלל שיכול להיות?

"גרייס אדמס המופלאה" הוא ספר ביכורים עוצמתי ומרגש, לא רק על אישה בגיל המעבר, אלא על אישה שמנסה לצאת מהתבניות שהחברה שמה עליה. זו לא קריאה קלילה ומצחיקה אלא מבט כואב ואינטנסיבי על המציאות העכשווית של החיים העמוסים, התסכולים והבעיות המאתגרות, שנשים נאלצות להתמודד איתן על בסיס יומיומי, כשהן נאבקות לשרוד ולתפעל את הנישואים, האימהות, המשפחה מתוך הבנה שככל שהן "מתבגרות", הן הופכות לבלתי נראות, ובקלות בלתי נתפסת, כל מה שעבדו , הקדישו, השקיעו למענו, נפרם ומתפרק.   

סיפור שעוסק בשאלות רציניות, ממש כמו בחיים האמיתיים, על נישואים ופרידה, על עולמה הרגשי של אישה בשנות הארבעים לחייה שגידלה ילד וכעת מרגישה שהיא פספסה את הקריירה שלה.

כתוב בעומק, בהומור, בשנינות ואני ממליצה מאד.

  

גם כן ולנטיין – לין פיינטר

גם כן ולנטיין – לין פיינטר

תרגום: שירה שלמה

הוצאה: ידיעות ספרים

ספטמבר 2023. 256 עמודים

 

אמילי הורנבי היא תלמידת תיכון מצליחה וחברותית המנסה תמיד לשמח ולרַצות את כל הסובבים אותה. היא  נוהגת לנהל את יומה על פי רשימת מטלות יומית של עשה ואל תעשה, אותה היא בודקת כל בקר ומסמנת מה נותר לבצע ומה זקוק לשינוי. כל מה שהיא רוצה זה שהכל יהיה צמוד לתוכנית שלה. היא אפילו בחרה בג'וש להיות החבר שלה, היות והוא ענה על כל הדרישות שצריכות להיות למי שיהיה בן זוגה, כשהמודל מה לא נכון בבן זוג היתה הזוגיות הכושלת של הוריה.

אמילי מחליטה שיום האהבה יהיה הטוב ביותר בחייה. היא מתכוונת להגיד לג'וש  "אני אוהבת אותך" והוא ידקלם את שירי האהבה שלו אליה, לפני כולם.

הכל יהיה מושלם.

או ש...

כשיום האהבה שהיא תכננה בצורה מושלמת הופך לבלגן אחד גדול, הכולל מספר ארועים ביניהם התנגשות ברכבו של בן זוגה למעבדה, ניק, שהמלגה שזכתה בה נלקחת ממנה, והכי נורא כשהיא תופסת את ג'וש מתנשק עם האקסית שלו, היא בורחת מבית הספר, אך כשהיא מגיעה בוכה לביתו של אביה, הוא מבשר לה משהו שישנה את חייהם לנצח.

אמילי הורנבי רק רוצה ללכת לישון ולהתחיל את היום הבא מחדש. היא מסתלקת לביתה של סבתה, מתפללת שהיום הגרוע ביותר בחייה יסתיים, אבל  למחרת בבקר הכל הופך מוזר. ה -14 לפברואר, יום האהבה, חוזר על עצמו, משחזר כל פרט מחדש, ולא משנה מה אמילי עושה, התוצאות לא משתנות.

היא מבינה שהיא לכודה בלולאת זמן.

שוב ושוב ושוב חוזר יום האהבה על עצמו ואמילי כל פעם מחדש מנסה להבין איך לצאת מלולאת הזמן, לשנות את תוצאותיו, ולמנוע את הבלתי נמנע. היא עורכת שינויים ברשימת הדברים שעליה לעשות ולא לעשות אך כל יום מחדש החלומות שלה מתנפצים וכל יום מתרחש "אסון" אחר.

מי שעוזר לה לעבור את כל הטירוף הזה הוא  ניק סטארק, הבחור מהמעבדה, שבו היא מתנגשת כל פעם מחדש. כל יום הופך להזדמנות עבור שניהם. אמילי לומדת להכיר את ניק, הם חולקים ארועים מהחיים הפרטיים שלהם, מצחיקים וגם עצובים, ולמרות שכל יום הוא יום חדש עבור ניק שלא זוכר את ארועי היום הקודם, לאט לאט מתפתח ביניהם קשר של אהבה.

האם אמילי תזכה להתעורר בקר אחד וזה יהיה ה- 15 בפברואר?

"גם כן ולנטיין" הוא סיפור קריא, קליל וחביב עם עלילה פשוטה וצפויה, המסופר בגוף ראשון על ידי אמילי. הדמויות די ילדותיות ולא אכחיש שההתחלה לא משכה אותי ואפילו חשבתי לוותר על הקריאה , אבל בפרק ה-9 הדברים התחילו לזוז ונשאבתי.

הספר עוסק בניסוי וטעייה, בכאבי ההתבגרות, בהשפעה שיש למשפחה עם הורים גרושים ובתים נפרדים על הילדים, כולל הורות רשלנית, בדידות, וחיפוש אחר שייכות.

חייה של אמילי מצויים בכאוס והסיפור שלה מנסה להראות את ההתמודדות הבלתי פוסקת עם ההפתעות הלא צפויות שהחיים מזמנים. גם כשהיום שלה מתוכנן בקפידה ונדמה שיש לה שליטה על הדברים, לא כך הוא.  אנחנו זוכים לראות אותה משתדלת כל יום מחדש לחיות את החיים איך שהיא רוצה ולא איך שהיא חושבת שאנשים אחרים מצפים ממנה.

זה לא ספר רומנטי במובן הרגיל של המילה, אין בו אהבה לוהטת או תיאורי סקס, יש שברון לב שאמילי לא יכולה להימלט מפניו, כשהיא חווה את הבגידה של החבר שלה כל יום מחדש, כמו שאינה יכולה להימלט מניק שבמכוניתו היא מתנגשת כל יום מחדש. זה ספר על נערה שרק רוצה להרגיש שרואים אותה, על נערה שלומדת תוך כדי תהליך, מה עליה לעשות כדי לחיות בשביל עצמה, כפי שהיא רוצה.

 

אהבתי את סיפרה הקודם של לין פיינטר "יותר טוב מהסרטים". את הספר הזה פחות. גם אם הרעיון של לולאת זמן נחמד, הספר די נוסחתי ומכיל את כל הקלישאות של הז'אנר. ללא ספק מתאים לנוער בוגר שיוכל להפיק ממנו מספר תובנות לגבי הערכה עצמית, בחירות אישיות, התמודדות עם  שייכות משפחתית ואהבת נעורים.

 

לשיקולכם.ן 

חנות הספרים במגדלור – שרון גוסלינג

 חנות הספרים במגדלור – שרון גוסלינג

תרגום: שאול לוין

הוצאת תכלת

ספטמבר 2023. 362 עמודים

חנות ספרים במגדלור... כמה מקסים זה נשמע.

המגדלור, שבכלל לא היה מגדלור אלא יותר מגדל, ממוקם הרחק מהים, בכפר ניוּטוֹן דאנבַּר בצפון מזרח סקוטלנד, מקום קטנטן, חבוי ולא מוכר, במידה רבה בלתי ראוי לציון. 

במקור שימש המגדלור כספריה הפרטית של ג'יימס מקדונלד, בעל הקרקע המקומי, וכשרייצ'ל הופיעה בכפר לפני כחמש שנים, קאלן, יורשו הערירי של ג'יימס, שגר במגדלור, מתקשה להתנהל בו עם המדרגות הלולייניות, ומחליט לעזוב אותו ולעבור לגור בבית שמתאים לשנותיו. הוא מאפשר לרייצ'ל לגור במגדל ולנהל את חנות הספרים שבו. החנות מושכת אליה קבוצה קבועה של אנשים, בנוסף ללקוחות מזדמנים, שקופצים לעיין בספרים ולהעביר את שעות היום, עם כוס קפה, כוס תה ופינוק מתוק, ואפילו משחק שח.

רייצ'ל הגיעה לכפר כשהקראוון שלה שבק חיים למרגלותיו. אף אחד לא יודע מהיכן היא באה ואף אחד גם לא שואל שאלות. היא שומרת את העבר שלה לעצמה. כלפי חוץ היא מאופקת, רגועה וחייכנית, לא מחפשת להתבלט, אבל עמוק בפנים היא חיה בחרדה מתמדת, ועומדת על המשמר. היא יותר מאסירת תודה לקאלן, על המגורים והעבודה, שכן המגדלור הוא המקום בו היא מרגישה בטוחה.

ניוטון דאנבר היא אולי קהילה קטנה אבל יש לה שלל דמויות מעניינות. לכל דמות יש בעיה, אבל הודות לאחווה בין תושבי הכפר הקטן כולם דואגים אחד לשני.  רייצ'ל זוכה לרוב תשומת הלב כגיבורה, אבל המחברת מספקת דמויות משנה מפותחות, אנושיות  וחביבות, כל אחת מהן  ייחודית ומביאה היבט אחר לסיפור. 

טוֹבּי הוֹלינגווּד הוא עיתונאי שמסקר ארועים בזירות מלחמה ברחבי העולם. במשימה האחרונה שלו הוא נפצע ברגלו ונאלץ לעזוב את עבודתו. הוא סובל מסיוטים בעקבות הדברים הנוראים שראה. הוא מחפש מקום מרוחק ושליו בו יוכל לכתוב את זיכרונותיו. הוא חושב שניוטון דאנבר מושלם עבורו, אך בפועל נראה שהשקט רחוק ממנו, וההשראה או המוטיבציה להתחיל לכתוב חומקים ממנו. תחושת הנחת היחידה שלו מושגת מעצם ביקוריו בחנות הספרים, מהחברויות החדשות שנוצרות ומההשתלבות שלו בחיי הקהילה.

שני הקשישים והחברים הוותיקים קאלן מקדונלד ורון פורסטר וכלבו בוקובסקי, מחוברים לא רק על ידי חנות הספרים במגדלור, אלא גם על ידי התשוקה שלהם למשחק השחמט.

עובד אסדת הנפט לשעבר, עזרא ג'ונס, ואמנית חיתוכי העץ והדפסי הלינוליאום אדי סטראנג שגרים זה ליד זה, מסוכסכים במשך 15 השנים האחרונות ואף אחד כבר לא זוכר מה השתבש ביניהם ואיך או למה הוא התחיל. למרות ניסיונות חבריהם לתווך בין השניים, האינטראקציות שלהם זה עם זו מתאפיינות בסלידה הדדית, בעוינות ובוויכוחים.

החברה הצעירה ביותר בקהילה הקטנה הזו היא ג'ילי, מתבגרת שתקנית שבורחת מבתי אומנה רבים, בחורה קוצנית, שאינה רוצה לחשוף דבר על עצמה, ואינה רוצה עזרה מאף אחד. כל רצונה הוא להגשים את חלומה כאומנית. נראה שימי הנדודים חסרי המנוחה שלה עומדים להסתיים בניוטון דאנבר.

אשת הנדל"ן העקשנית והמתנשאת דורה מקרידי מנסה להשתלט על כל חלקת קרקע פנויה, בית, גינה או שטח מרעה שבניוטון דאנבר והיא אחראית לארועים לא נעימים ולכמה צרות, ומשמשת כדמות ה"נבל הרע" בעלילה.

על ערש דווי, קאלן מקדונלד, הצאצא האחרון של המשפחה שבנתה את המגדלור, ממלמל באוזני רייצ'ל רמז לא ברור. וכשהוא נפטר, מתחילים מאבקי ירושה ועולמה של רייצ'ל מתהפך. כל מה שסיפק עבורה ביטחון מתערער. רייצ'ל דואגת מה יעלה בגורל ביתה ועבודתה ותוהה מי ישתלט על חנות הספרים. במהלך ההכנות שהיא עושה לקראת עזיבתה את המגדלור היא מגלה מטמון בעליית הגג, וככל שהיא מתעמקת בו יחד עם טובי העיתונאי, עולות עוד ועוד שאלות, והמרוץ נגד הזמן שהם מנהלים כדי לגלות את האמת, והתשובות שמתגלות, מדהימים את רייצ'ל ומשנים את עתידה.

מהו הסוד שמסתיר המגדלור?

איזה סודות שומרות לעצמן רייצ'ל וג'ילי?

מי יירש בסופו של דבר את המגדלור?

על כך ועד הרבה יותר תגלו אם תקראו.

"חנות הספרים במגדלור" הוא ספר קריא ומהנה. הוא אנושי, חם ונוגע ללב עם דגש על כל המשתמע מקהילה כפרית, מסבירת פנים, אכפתית ותומכת. הוא מכיל שפע של דמויות, גילאים וקולות, ונקודת המבט של הקורא משתנה כל פעם מחדש, כשמתגלה עוד רובד בכל אחת מהדמויות. אמנם במרכז העלילה עומד הסיפור ההיסטורי של המגדלור המוזר, המרוחק קילומטרים מהים, אבל השאלה למה הוא שם היא חלק נכבד מהסיפור. תוסיפו לזה כמה טוויסטים מפתיעים בעלילה ואת תיאורי הנוף הפראיים של סקוטלנד, ותקבלו ספר שלא ניתן להניח מהיד.

חברות, אמון, עזרה והשלמה עם העבר, כמו גם האומץ להתחיל מחדש לא משנה מה גילך, הם חלק מהנושאים בהם עוסק הספר. יש רומנטיקה שמתפתחת לאט, רמזים על הזדמנות שהוחמצה וחרטות. הגילוי ההדרגתי של העבר והסודות הקשורים בו הכניסו מתח לספר, אבל גם כשהדברים "התחממו" תמיד נשארה אותה תחושה של כפר מנומנם, כאילו כלום לא בוער.

 

אני אהבתי.

ממליצה בחום.