אנחנו – דיוויד ניקולס
תרגום: שאול לוין
הוצאת כנרת זמורה דביר
דצמבר 2015. 400 עמודים מודפסים
דאגלס טימותי פטרסן בן ה -54 הוא ביוכימאי העובד
בחברת תרופות. הוא אדם רציונאלי, מאורגן וצפוי, חנון, מרובע, אבל מאחורי החזות הזו
מסתתר חוש הומור חביב, כזה שאפילו מזלזל בעצמו. הוא מתוסכל מחוסר היכולת שלו
להירגע, לשחרר ולקלוט רמזים מאנשים אחרים, או לקבל דברים כפי שהם.
כנגד כל הסיכויים, הוא הצליח לפני 25 שנה, לפתות את קוני היפה לדייט שני ובסופו של דבר לנישואין. לקוני יש נשמה של אמן. היא יצירתית, בוהמיינית מגניבה, הפכפכה, שאוהבת אמנות יותר מהכל. הוא המום מההבדלים ביניהם אבל נחוש להרשים אותה, לשנות, לעשות כל מה שהוא צריך כדי למשוך אותה.
בהווה, בנם אלבי בן ה
-17 חולק את אותה תשוקה לאמנות, מוזיקה וצילום, כמו של אמו. דאגלס לא תמיד מבין את זה, אבל הוא
מעריך את אהבתם לאותם תחומי עניין, כי זה בדיוק מה שהוא מרגיש לגבי המדע. דאגלס
אוהב את אשתו באותה מידה שאהב אותה כאשר מערכת היחסים ביניהם פרחה לראשונה בלונדון, וחושב שלמרות ההבדלים בין שניהם, הם כמו חלקי פאזל
המשתלבים זה בזה בצורה מושלמת, יוצרים תמונה של שלמות מאוזנת. אבל מסתבר שאצל
קוני זה לא בדיוק כך. השגרה כביכול חונקת את הנפש האמנותית שלה, שאחרי כמעט
רבע מאה של נישואים, נתקפת ברצון בלתי ניתן לשליטה ל"מצוא את עצמה".
וכך, בפרץ של אומץ ונחישות, קוני קוטעת את שנת
הלילה של דאגלס. השכם
בבוקר, בעודם שוכבים במיטתם, היא אומרת לדאגלס שהיא רוצה לעזוב אותו. זה לא שיש
לה מישהו אחר, היא פשוט משועממת ומרגישה שהנישואים שלהם התרוקנו מתוכן. דאגלס, שהוכשר כמדען, יודע הכל על ביולוגיה אבל לא מודע למתרחש
בחייו שלו, ולרמת הניכור בינו לבין אשתו ובנו, ומרגיש כאילו השמיים נפלו לו על הראש.
התזמון לא יכול להיות יותר גרוע. בתקווה לעודד את האינטרסים האמנותיים של בנם, תוכנן טיול משפחתי בן כחודש בבירות אירופה, למוזיאונים, גלריות ואטרקציות, הזדמנות לחוות את יצירות האמנות הגדולות בעולם. אחרי כמה התלבטויות, השלושה יוצאים לדרך בכל זאת, ודאגלס שהכין תכנית מפורטת ברמה של "על הדקה" מנסח לעצמו רשימת הנחיות איך לשוב ולכבוש את לבה של קוני: אל תהיה עייף מדי או במצב רוח, תהיה מודע לקוני ותקשיב לה, הימנע מעימות עם אלבי, נסה דברים חדשים, לא חובה להיות צודק כל הזמן אפילו כשאתה צודק, תהיה מאורגן אבל תשמור על תחושה של כיף וספונטניות.
דאגלס משוכנע שהטיול יצית מחדש את הרומנטיקה
בנישואים ואולי אפילו יעזור לו ליצור קשר עם אלבי, שכמו כל בני נוער
שעוזבים את הבית לקולג', מעדיף ליסוע לבד, ולפיכך מצטרף בחוסר רצון. אבל, כצפוי, דאגלס מתקשה למלא אחר העצות הטובות
שנתן לעצמו, והטיול המשותף הופך לסדרה של אסונות קטנים על רקע האייפל והתעלות של
ונציה ואמסטרדם.
כשלמשולש הלא יציב הזה מצטרפת מוזיקאית בעלת נשמה חופשית שאלבי פגש ברחוב, דאגלס הופך לחסר אונים. שוב ושוב אנחנו עדים למאמציו הנואשים לדבוק במסגרות ובלוח זמנים, ומצטערים עבורו כשהוא פועל בניגוד לטובתו שלו
"אנחנו" הוא רומן שעוסק בדינמיקה משפחתית, אירופה ואמנות, בתקופה של נישואים במשבר. איך צעיר נרגש, הפך לגבר אחוז פאניקה בגיל העמידה, נואש להציל את נישואיו ומשפחתו. הסיפור מובא כרשימה ארוכה של קטעים קצרים וממוספרים, מ- 1 עד 180, כשהעלילה מתחלפת בין פלשבקים לראשית ימיהם כבני זוג, לכימיה שהדביקה אותם זה לזה. העבר שזור בהווה, ולמרות שעכשיו הוא מרגיש כמו גלגל שלישי בהשוואה לקשר הנינוח בין אשתו ובנו, צר לו על אובדנה.
המבנה המאורגן של הספר, עומד בניגוד לבלגן בחיי המשפחה, והוא מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטו הכנה ולעיתים אופטימית עד כאב של דאגלס, המתאר באופן ריאליסטי את המשבר שעוברת משפחתו ואת מאמציו להציל את מערכת היחסים שלו עם האישה שהוא אוהב, ואת נסיונותיו להתקרב לבנו. הסיפור זורם, הומוריסטי ומכיל הרבה תובנות על חיי הנישואין. למרות כל המגרעות ואי ההבנות של דאגלס, "אנחנו" מתפתח לסיפור נוקב על מה קורה בנישואים כשאחד מהצדדים נאלץ לוותר על חלק מעצמו, על איך השיגרה שוחקת את הנישואים, מה השגיאות שההורים שוגים, ומה נשאר בזוגיות למרות השחיקה והשיגרה היומיומית.
סיפור על יחסים בין אבות לבנים, בין בנים לאימהות ובין נשים לבעלים.
ארבע מאות עמודים, שקצת חזרו על עצמם, אבל בגדול
זו היתה קריאה מהירה ומהנה.
מומלץ.
