נראה בסדר מבחוץ – איילת פרטוש עבו
הוצאה: שתים הוצאה לאור
אוגוסט 2024. 240 עמודים.
נקרא באפליקצית עברית
הספר מספר על שלומי, מוסכניק בן 63, אביה של ענבל, רופאה ואמא לשלושה, שחי מאז מלחמת יום
כיפור (1973) עם הפצע הסמוי של המלחמה כהלום קרב שלא אובחן, השפעת הטראומה עליו ועל משפחתו, על הקשר המיוחד בינו לבין בתו, לאורך כל השנים ובמיוחד
בתקופה שחלה בסרטן כשהיא מלווה אותו כרופאה. שלומי מאמין שלא סתם חלה. הוא מאמין
שהוא נענש על כך ששרד. ללא ספק עונש על כך ששתק ארבעים שנה והחזיק הכל בתוכו.
במקביל הספר עוסק בהתמודדות של ענבל עם משפחתה שלה, עם
הבעיות בהתנהגותו של בנה יונתן, כשמעל מרחפת השאלה של כל הורה במצב שבו ענבל נמצאת,
איך להתנהל בשעת משבר ואת מי לתעדף? את אביה
שימיו קצובים או את ילדיה שמתמודדים עם המצב שבו היא כמעט ולא נוכחת בבית ואינה
פנויה אליהם.
הספר מסופר בשני צירי זמן, אחד מפי שלומי, המבוסס
על מחקר שעשתה הסופרת(איילת פרטוש עבו) לגבי ארועי מלחמת יום הכיפורים בהם אביה
נטל חלק, והשני מפי ענבל, המספר על יחסיה עם אביה, הבעיות שמתעוררות בביתה שלה
בעקבות המחלה, והליווי שלה את מחלתו, לצד המאבק המתחולל בתוכה ומתייחס להיותה בת או מטפלת.
שם הספר "נראה בסדר מבחוץ" מדייק את
המצב בו נמצא שלומי.
הסיפור של מלחמות ישראל עוסק, בדרך כלל, במעשי
גבורה ובגיבורים, חיים או מתים.
הלוחמים פגועי הלם קרב, הם החצר האחורית של
המלחמות, הם קורבנות פגועים נפשית, פגיעה שלכאורה אינה נראית, אך הסבל הנובע ממנה
הוא מוחשי וכואב לא־פחות.
כך גם שלומי. כלפי חוץ הוא נראה ממש בסדר, אבל
בתוכו מתרחשת מהומת אלהים. הוא סובל מסיוטים בלילות, מתכנס לתוך עצמו בימים, שותק
ושומר את המתחולל בתוכו לעצמו. שנים לאחר שהסתיימה המלחמה, הוא נמצא ממש מולנו,
אתנו, ובה בעת עודנו שם, עם המתים
והפצועים.
הספר מאפשר לנו הקוראים, להתבונן במה שעובר על נפגעים
הלומי קרב, לנסות להבין איך נראים חיי היומיום שלהם כשהם תועים בין מציאות לדמיון,
נסחפים בין עבר להווה,
נלחמים מלחמת הישרדות יומיומית עם נפשם הפגועה.
איילת פרטוש עבו חושפת בעדינות, ברגישות ובהרבה
מאד אהבה טפח אחר טפח את עולמם של בני הדור השני לפוסט טראומה, שנאלצו לעבור סבל
בל יתואר ולהסתיר את מה שעובר עליהם בגלל שהממסד סרב באותן שנים להכיר בהלומי קרב,
וגרם להם להרגיש בושה להודות בכך.
אזלת ידם וחוסר ההתייחסות של גורמי אבחון,
טיפול ושיקום במשרד הבטחון ובצה"ל, הובילו לכך שהלומי הקרב לא זכו לטיפול הולם,
להכרה בסבל, לפיצוי ושיקום.
בכתיבה אמיצה וכנה, פרטית לכאורה, אבל כזו שמאפשרת
להזדהות עם הכאב והבדידות והקשיים הלא נגמרים של כל אותם הלומי מלחמות ישראל, הספר
נותן הצצה מטלטלת, אינטימית, לתוך חייו המורכבים ולנעשה בנפשו ובמחשבותיו של מי
שחווה פוסט טראומה,
הלם קרב. בכל לילה ניצב שלומי בקרב
הישרדות מול פחד מוות, ובכל בוקר בוחר בחיים.
ספר שנכנס ללב, מעורר הזדהות והרבה מאד מחשבה,
בעיקר על רקע השנה הקשה שעברנו ועדיין עוברים. האם נלמד הלקח?
ממליצה בחום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה