ברית של כבוד (1) - קורה ריילי

 

ברית של כבוד (1) - קורה ריילי

מתוך סדרת  "נולדו לדם"

מאנגלית: דורון דנסקי

הוצאת U ספרות שנוגעת

נובמבר,2018. 304 עמ'

ספר ראשון בסידרת "נולדו לדם".

אריה סקודרי היא בת לאחת ממשפחות המאפיה השולטות בשיקגו, והיא ידועה ביופיה. אביה הוא הקונסליירי, יד ימינו של הקאפו די קאפי. אריה ידעה תמיד שלעולם היא לא תתחתן מאהבה, שהפמיליה קודמת להכל, שהמשפחה היא ערך עליון ושאין מקום לאהבה או רגש בחיי הפשע, אבל אף פעם לא האמינה שאביה ימסור אותה ללוקה ויטיאלו, ינתק וירחיק אותה ממשפחתה ומאחיה האהובים. היא נאבקת לסלול את דרכה בעולם שבו אין לנשים שגדלות במשפחות כשלה אפשרות בחירה. בגיל חמש־עשרה, מארסים אותה הוריה עם לוקה ויטיאלו, בנו הבכור של הקאפו די קאפי של ניו־יורק, כדי להבטיח שישרור שלום בין שתי משפחות המאפיה וכדי להילחם במאפיה הרוסית והטאיוונית, שמהוות איום מתמיד .  מיום האירוסים לוקה מציב סביבה מאבטח צמוד. עליו להגן שלא יעונה רע ללוקה ושאף בחור לא יתקרב אליה. אריה יודעת שרק המוות יחלץ אותה מהקשר עם לוקה והיא נחושה לשנוא אותו לנצח .

״נולדנו לדם, נשבענו בדם. בחיי אכנס ובמותי אצא."

כעת, בגיל שמונה־עשרה, הגיע היום ממנו היא חששה במשך שלש השנים האחרונות.

 

יום חתונתה עם לוקה.

 

לוקה ויטיאלו הוא בנו של הקאפו די קאפי של ניו יורק והקאפו העתידי של הפמיליה הניו יורקית.  אדם חסר פשרות הידוע באכזריותו. מטעמים ברורים הוא אינו רשאי להראות סימן לחולשה. את כינויו “יד הברזל” הוא קבל לאחר שמחץ וריסק את גרונו של אדם במו ידיו. אריה מבועתת מפני נישואיה אליו. אומנם שמו של לוקה הולך לפניו והוא אחד הגברים המבוקשים ביותר בניו יורק בזכות יופיו, עושרו והכריזמה הטורפנית שלו, אבל נערות החברה הגבוהה שמשליכות את עצמן לרגליו אינן יודעות מה באמת לוקה עושה. לעומתן, אריה יודעת שהילת הילד הרע היא לא רק משחק.  דם ומוות אורבים מאחורי עיניו האפורות והמהפנטות של לוקה, ואריה יודעת שאין לה ברירה ואין לה דרך להיחלץ מנישואיה שאינם מושתתים על אהבה,אמון או בחירה מרצון אלא על חובה וכבוד למשפחה.

 

אריה מבינה שהסיכוי היחיד שלה לשרוד את נישואיה יהיה אם תצליח לרכוש את חיבתו של לוקה ולכבוש את  לבו ,למרות שהשמועה אומרת שללוקה אין לב. אריה לא מסתירה את הסתייגותה ופחדה מפני לוקה,  אבל לוקה רוצה את אריה. הוא סבלני, הוא עדין והוא מתמיד. והוא לא לוקח כלום בכוח או באלימות. לאט לאט הזוג מתחיל לחקור את האינטימיות המינית שלהם, ואין ספק לגבי הכימיה ביניהם... אריה בודקת גבולות, אך מצד שני עושה הכל כדי לשמור על אורח חיים משותף מכבד. מבלי להרגיש חיי הנישואין שלהם משתנים באופן דרמטי ומקבלים כיוון חדש. כל מה שהם חשבו בעבר אחד ביחס לשני מתהפך לאור מה שהם מתחילים להרגיש אחד כלפי השני.

 

לוקה מצטייר כגבר רכושני, זכר אלפא, ישר, אמיץ, נאמן, חסר רחמים, סבלני, מחושב וקר  אך יש בו צד רך שרק אריה מכירה.

אריה מצטיירת כנערה נאיבית, פגיעה, מתוקה, ביישנית, נאמנה, ומכבדת.

 

"ברית של כבוד" הוא מעין אגדת מאפייה מודרנית. כתוב היטב. זורם וסוחף, ומסופר מנקודת המבט של אריה. זה לא רומן מאפייה אפל, הפשע אינו  "דמות" בולטת בעלילה, אלא מצוי ברקע, והרומן הוא יותר רומן מתוק ואינטימי, חסר מעצורים, שבו המציאות משובצת בארועים יוצאי דופן, כשלצידם מתפתח הסיפור של לוקה ואריה הלכודים בברית של כבוד.

"להיוולד לעולם שלנו פירושו להיוולד עם דם על הידיים."

אהבתי הדמויות, אהבתי את הדינמיקה המשפחתית, במיוחד את מערכות היחסים של אריה עם אחיה, ובמיוחד עם אחותה, ג'יאנה. אהבתי איך נרקמים היחסים לאט ובעדינות בין לוקה ואריה.

 

האם שני אנשים יכולים להיות מקסימים ביחד למרות רעשי הרקע? כן.

האם הסיפור היה צפוי והסוף מהיר מדי? כן.

האם אפשר היה להניח מהיד? לא.

 

"ברית של כבוד"  הוא רב מכר מסחרי, כייפי, קליל, עם כל התבלינים שצריכים להיות בו, כדיל הלפוך את הסיפור לקריא ומעניין.  

מומלץ למי שמחפש.ת אקספיזם ביום קיץ חם על שפת בריכה או ים או במהלך טיסה.

 

קריאה מהנה.

 

עוד סיכוי לאהבה – רוני לורן

עוד סיכוי לאהבה – רוני לורן

תרגום מאנגלית נעה שביט

הוצאת תכלת

יולי 2018. 311 עמודים

לפני 12 שנים תלמידי תיכון  Long Acre”" חגגו את מה שהיה אמור להיות אחד הלילות המאושרים בחייהם אך ארוע יוצא דופן התרחש ושינה אותם. במקום שליל הנשף יחרט בזכרונם כארוע כייפי, שני תלמידים בחרו לוודא שערב הנשף ייכנס להיסטוריה כאחד מארועי הירי ההמוניים הקשים ביותר בתולדות ארה"ב שארעו בבתי ספר.

 

איך ממשיכים הלאה כאחד מהניצולים הבודדים מהירי ההרסני והקטלני שהתרחש בבית הספר?

 

12 שנים אחרי, ליב (מוריס) אריאס עדיין נאבקת איך לענות.

ליב (אוליביה) אריאס עשתה דרך ארוכה מאז ימיה כמלכה הגותית של השיכבה בתיכון. לאחר שניצלה מהירי המשיכה ללימודים בקולג', ובסופם הפכה למעצבת אתרים מצליחה תוך שהיא עושה כמיטב יכולתה לשמור על חייה האישיים. לשם כך אימצה את שם המשפחה של אמה מנעוריה, והפכה לאשה שנחושה לשנות את חייה עכשיו. היא כבר לא הנערה המפוחדת שהיתה. היא מסרבת להיות כזו, אבל קולות וזכרונת מאותו יום מאיימים להכריע אותה ולכן, היא משקיעה את כל שעות היום לעבודתה ונמנעת ממערכות יחסים.

ליב נענית להצעה לקחת חלק בסרט תיעודי על ניצולי הירי, שהרווחים ממנו יתרמו למשפחות של הקורבנות ולמחקר שיעזור במניעת טרגדיות כאלה בעתיד,ולשם כך חוזרת לראשונה לעיר שנשבעה שלעולם לא תחזור אליה. הכאב, הפחד, החרטות והזכרונות מציפים אותה כשהיא משוטטת בבית הספר שם נערך הראיון, ובמהלכו. 

אבל... שום דבר לא הכין אותה למפגש עם פין דורסי, אהבת נעוריה הסודית.

פין דורסי היה ילד הזהב של העיירה, כוכב פוטבול, בן למשפחה עשירה, בעוד שליב הייתה הילדה "מהצד הלא נכון של הכביש". הם היו הפכים אבל  נמשכו אחד לשני רק כדי להיקרע באופן טרגי.

כל השנים מאז אותו ערב הוא נושא בלבו רגשי אשמה על הדרך שבה הדברים הסתיימו בליל הנשף. הוא הביא לנשף בת זוג  "ראויה" (בעיני אביו ) במקום את ליב, הבחורה שהיה מאוהב בה מזה שנה. כשארוע הירי התרחש הוא וליב שהו במחסן השרת,  ושם הוא השאיר אותה לבד, כשהוא רץ להגן על הדייט שלו, מבלי לדעת שליב כמעט נורתה.

לראות את ליב אחרי 12  שנים ארוכות מהווה עבורו הפתעה נפלאה אך מטלטלת. הוא כבר לא הילד שהיה. בגיל 30 הוא קשוח, שונה אך עדיין מלא חרטה. מחשבות נקמה על כל מה שאבד באותו לילה, לא עוזבות אותו, והוא מקדיש את חייו לעבודה בנסיון להבטיח שמה שקרה להם לא יקרה שוב.

גם אוליביה כבר לא הילדה שהוא הכיר בעבר. מכתבים בקפסולת זמן שליב וחברותיה פותחות, גורם לכל אחת מהן לבחון מחדש את החלומות שטוו בהיותן נערות, התקוות והציפיות שהאמינו שיגשימו לעומת מה שחייהן הפכו להיות בעקבות הארוע. כל אחת מהן מצליחה בדרכה אך אף אחת לא הגשימה את חלומות נעוריה.

ליב מחליטה לצאת מאזור הנוחות שבו היא נמצאת ולנסות להגשים את מה שכתבה במכתב בעבר. היא לוקחת את הענינים לידיים...ולא עובר זמן רב עד שהניצוצות בין ליב ופין מתעוררים מחדש. מה שמתחיל כחברות מחודשת, הופך במהרה למשהו אחר, והשניים מסכימים לקשר של יחסים זמניים, "חברים עם הטבות", בלי מחויבויות, ציפיות או הבטחות, למשך הקיץ, כשהם בטוחים שההחלטה המושכלת תעבוד עבור שניהם.

 

כשקראתי את התקציר לספר תהיתי כיצד המחברת תוכל לשזור סיפור רומנטי אמין עם ירי המוני נוראי שמלווה את הרומן ברקע. אז רק תדעו שהיא הצליחה. נכון שהירי ממלא חלק חשוב משלו בסיפור, אך חשוב מכך הוא ההיבט המרגש ואופן ההתמודדות של הניצולים והדרך בה הם ממשיכים להתמודד עם ההשלכות של אותו ארוע. לא כקורבנות, אלא כאנשים שחיים את החיים. ליב ושלוש החברות שאיתה שמרו על קשר מינורי לאורך השנים והמפגש המחודש לצורך הראיון פתחו פתח לקשר חדש ועוצמתי.

"עוד סיכוי לאהבה" הוא סיפור על שברון לב, אובדן והזדמנות שניה לאהבה. הוא בוחן את חלומות הנעורים, השאיפות לעתיד והכוונה להגשימם, ואיך החיים גורמים לך לוותר עליהם ולזרום עם מה שיש.

פין דורסי ואוליביה אריאס אולי היו שורדים את הירי מבחינה פיסית, אך הפצעים הרגשיים שנשאו אתם במהלך השנים, השפיעו עליהם מאד. לא רק בגלל הטראומה, אלא גם משום שהירי סיים את מערכת היחסים שהיתה ביניהם אז. המפגש בהווה, והקשר המתחדש ביניהם מחמם את הלב. מדהים לראות איך אחרי שתים עשרה שנה הם עדיין מאוהבים זה בזה, והקורא נחשף להתמודדויות ולכאב שלהם אבל גם לאהבה העמוקה ששניהם חשים.  

הכתיבה של לורן זורמת ומרגשת. ההתחלה הייתה בהחלט שוברת לב, אך רוני לורן מצליחה להפוך את הספר לסיפור של תקווה מעורר השראה.

הנושאים שהועלו עסקו באובדן, חרדה, ומנגנוני התמודדות, אבל המסר מאחורי הסיפור עצמו היה מסר יפה: לחיות את חייך במלואם. לחבק את מה שמפחיד אותך. לעשות דברים שמשמחים אותך, ובמקרה של הדמויות הראשיות בסיפור, להתחבר מחדש ולראות מה היה קורה אם הארוע שקטע את חייהם והוביל אותם למסלול אחר, לא היה מתרחש.

ספר מחמם לב, די צפוי, פלרטטני, סקסי ושובב שלא יכולתי להניח מהיד.

 

 

על קו האומץ – קייט סטיוארט

על קו האומץ – קייט סטיוארט

תרגום: שרון צוהר

הוצאת אדל

פברואר 2018. 400 עמודים

היא רשימה ארוכה של דברים שהוא לא יכול לקבל.

הוא שוטר נחוש, נואש לשמור על ליבו חתום מאחורי התג שלו.

מישל היא שורדת עם נקודת מבט רעננה על החיים, היא מחליפה את עברה הטרגי בקליפורניה במימי החוף של צ'רלסטון. מונעת על ידי קריירה חדשה כמוקדנית 911 במשטרה, היא נחושה לא לתת לצלקות העבר להכביד עליה. היא חזקה, נמרצת, בטוחה בעצמה ואוהבת לכייף.

 

ראודי הוא סמל משטרה שנלחם עם כמה שדים רציניים. הוא מקדיש את כולו לעבודתו, ומתעקש להקפיד על הכלל שקבע לעצמו - לא להיות במערכת יחסים רומנטית עם נשים שהוא עובד איתן. כשהצורך שלו לעשות סדר בעיר יוצא מכלל שליטה, הדבר האחרון שהוא רוצה זה להסתבך עם מוקדנית בתחנה. אבל יש רק בעיה אחת. השניים לא יכולים להתעלם אחד מהשני. המשיכה ביניהם כל כך חזקה שהאפשרות להיות עמיתים לעבודה עם הטבות, מתאימה לשניהם. ככל שהעניינים בין השניים מתחממים, כך עולה המתח.

 

שלושה חודשי קיץ היו כל מה שנדרש כדי לזעזע  את החומות שהציבו לעצמם ולהפיל אותם.

הדמויות הראשיות והמאבקים שלהם הרגישו מאוד אותנטיים מה שהפך אותן למרות המטען הרגשי, לדמויות כובשות. המסע שלהם רצוף מכשולים, בעיקר רגשיים, אבל המסע הזה היה הכרחי, כי לפני שהם יכלו לאהוב זה את זה, הם היו צריכים ללמוד לאהוב את עצמם.

מבחינתי, מישל היא המרכז של הסיפור. היא שורדת שמכירה בערך עצמה ולא מפחדת ללכת אחרי מה שהיא רוצה. סיפור העבר שלה מעניין, ולמרות שהוא טראומטי, היא לא נותנת לו להשפיע על אופייה ועל התנהלותה. היא אדיבה, נעימה ולא חוששת להביע את דעתה בגלוי כשהיא נתקלת בחוסר צדק.

ראודי הוא שוטר טוב, קשוב ומסור וככל שהסיפור התקדם זכינו להצצות קטנות של ראודי האמיתי, אדם טוב ביסודו, גבר שעמוק בפנים הוא יוצא דופן, ורק צריך להיות אמיץ מספיק כדי להיפתח ולשחרר את הכבלים שקשר בהם את עצמו. אמנם העבר שלו רצוף כאב והרס אבל אלה לא מצדיקים את ההימנעות שלו ממערכות יחסים ואת יחסו הגרוע אל מישל. מצד אחד הוא מגונן ורכושני,  זקוק לה יותר ממה שהוא מוכן להודות, אבל מצד שני הוא לא נותן לה מספיק בתמורה.

 

הספר הזה היה שונה מכל ספר רומנטי אחר שקראתי, כי הוא היה אמין ומציאותי. בסוף הספר יש שאלון ובו חמש שאלות אותן הפנתה הסופרת לשוטרים בדרגות שונות. למדתי על חייהם של הגברים והנשים המתמודדים עם מצבי חירום משני חיים, ואלה שמקדישים את חייהם על בסיס יומיומי להגן על אחרים. הסיפור בהחלט מדגיש עד כמה לעיתים קרובות עבודת השוטרים היא חסרת תודה.

 

הספר הרגיש קצת ארוך מידי, והיו רגעים שההומור נראה מאולץ. בגדול העלילה זרמה, היתה נוגעת ללב, לפעמים עצובה לפעמים לוהטת, ועסקה בין היתר במספר נושאים רגישים הקשורים באלימות פיסית ומילולית, אבל ראוי לציין שכל אחד מהם טופל בכנות ובחמלה.

 

אני אוהבת ספרים על עיירות קטנות עם קשרים קהילתיים חזקים, והספר הזה בהחלט עמד בציפיות מבחינה זו. ממתק חביב.

מר סוואגר – קים ג'ונס

מר סוואגר – קים ג'ונס

מאנגלית: עדי אלון

הוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד

2018 . 336 עמ'

That Guy by Kim Jones

נקרא באנגלית.

פנלופי הארט, שפרסמה רומן אחד שהביא לה קצת הצלחה, מגיעה לשיקאגו מעיירה קטנה במיסיסיפי ללא ציוד ובלי מזומנים כשבאמתחתה 4000 לייקים בפייסבוק. לנגד עיניה מטרה עיקרית אחת: לנקום במי ששבר לחברתה הטובה את הלב.

היא מתגלה כבחורה חמת מזג, שובבה, חצופה, חסרת דאגות, כריזמטית ומצחיקה בעלת אישיות מבעבעת ומקסימה.

צירוף מקרים מפתיע שולח אותה היישר לדירתו של ג'ייק סוואגר, מנכ"ל קשוח, עשיר וחתיך בטירוף. עובד יותר מדי, לוקח את החיים יותר מדי ברצינות, שאפתן, נדיב בחשאי, נאמן, חזק, וסמכותי, שרירי ו...מצויד היטב

ומכאן כדור השלג מתגלגל...

 

פנלופה הארט הייתה גיבורה נהדרת. היא הייתה מתוקה, אמיתית, ומעל הכל, יוצאת דופן. כמי כשתבה רומן רומנטי,  היא מחפשת את הנושא לרומן הבא שלה.  היא חושבת שמצאה את המוזה שלה בג'ייק סוואגר ולאורך כל הסיפור היא מצפה שהוא יהיה / יתנהג כמו דמות הגיבור המושלם ברומנים רומנטיים, וכשהיא מגלה שמצאה בדיוק את מקור ההשראה שחיפשה, היא רוצה לגרום לו להתאהב בה. למען הספר שלה, כמובן.

אלא שלמר סוואגר יש תוכניות משלו, ושום דבר לא הכין את פנלופי לשרשרת האירועים שמתחילה להתגלגל מרגע הפגישה שלהם - ובוודאי שלא לרגשות שמתחילים להתעורר בה חרף כל החומות שהיא בנתה סביב לבה.

 

כמעט בלתי אפשרי שלא לצחוק בקול רם בזמן הקריאה, ואי אפשר להתעלם מכך שהעלילה מכילה כל קלישאה המרכיבה רומנטיקה עכשווית,  אך אין ספק שהספר משעשע. הוא מכיל דמויות שנכנסות ללב, ומערכת יחסים אמיתית ומתוקה.

 

"מר סוואגר" הוא סיפור חסר מעצורים, קליל, מתובל בסקס,  שהיה מלא בקלישאות על רומנים רומנטיים -אירוטיים אך יחד עם זאת היה קריאה מהנה שלא הצריכה מאמץ או מחשבה והוא בהחלט מתאים כספר טיסה, או כקריאה קלילה בימי הקיץ.

נקודה רגישה – רוני לורן

נקודה רגישה – רוני לורן

תרגום: נעה שביט

הוצאת תכלת

אוקטובר 2017. 374 עמ'

"נקודה רגישה" מציג בפנינו את מרין ראש בת ה-18  ודונובן ווסט בן 26. הם מוצאים את עצמם מבלים את חופשת האביב בקמפוס. מרין עובדת בלילות במעבדת השינה. דונובן ווסט, עוזר הוראה  עובד על המחקר שלו לדוקטורט. הוא מבצע הקלטות המכילות "דיבורי מין מלוכלכים" ומנסה לחקור את השפעתם על נשים.

מרין יודעת בדיוק מיהו דונובן.

פגישה ביניהם גורמת למרין להעמיד פנים שהיא מישהי הרבה יותר מבוגרת ומנוסה ממה שהיא באמת, וכשדונובן מבקש ממנה לעזור לו בהאזנה להקלטות הנ"ל ולספר לו מה מדליק נשים מרין מסכימה והם חולקים שבוע  של שיתוף פעולה ידידותי, עד אותו לילה שבו מרין נכנעת לקולו המוקלט והסקסי של דונובן והם מעבירים לילה סוער, בהסכמה, בו מרין מאבדת את בתוליה.

אלא שלחיים יש תכניות משלהם, וחייה של מרין משתנים לעד. היא נאלצת לבצע שינוי, שלא כולל שום עתיד עם דונובן. אפילו לא פרידה ראויה.

תשע שנים אחרי אותו לילה גורלי,  מרין היא רופאה מוכשרת באוניברסביטה שעובדת על מחקר לטיפול בתחום המיני של נוער השייך לקהילת להט"ב. כשהתמיכה בפרויקט המחקר שלה מקוצצת היא זקוקה לפרנסה, וכשמוצעת לה עבודה בקליניקת "גרוב" היוקרתית, קליניקה פרטית לעשירים ומפורסמים המטפלת באנשים עם בעיות בתחום המיני, היא נגשת לראיון עבודה.  העבודה דורשת מעבר ללואיזיאנה וכוללת מגורים, אלא שהקליניקה זקוקה למטפלת מינית למבוגרים ומרין לא בדיוק נרגשת לצאת מאזור הנוחות שלה במחקר, אבל מבינה את יתרונות השכר המוצע. היא מקבלת את העבודה ב"גרוב ".

הדבר היחיד שלא ציפתה למצוא כשהגיעה ל"גרוב", היה את ד"ר דונובן ווסט הסקסי, אותו אחד, מעברה.

תפקידו של דונובן ווסט בגרוב נמצא בסכנה. הוא אמנם מטפל מצוין בעל שם מבחינה מקצועית אבל ההתנהלות האישית שלו נמצאת על הכוונת של מנהלת המכון. מרין מצוותת אל דונובן שהופך להיות המנחה שלה וניתנת לשניהם חצי שנה כדי להפוך את מרין למטפלת מיומנת, שבסופה יקבע אם הם ישארו שם או יהיו מחוץ למקום. שיחות המין של הפציינטים גורמות למרין להסמיק ודונובן מציע לעזור לה להתגבר על מבוכתה המינית בנוכחות מטופלים, במהלך חודש אחד של מימוש הפנטזיות המיניות שלה, ללא מחויבות כלשהי.

מכאן ואילך שני מטפלי המין מובילים אותנו דרך "שיעורים" בנושא גילוי והעצמה מינית תוך כדי מאבק בעבר האפל והנורא שלהם. בעוד שעל פניו נראה שמרין התמודדה עם העבר שלה, דונובן פשוט נעל אותו מאחורי הדלתות. הוא לא מנהל מערכות יחסים, לא משנה איך מרין עשויה לגרום לו להרגיש. לדבר הזה ביניהם יש תאריך תפוגה ושום דבר לא ישנה זאת.

"נקודה רגישה" הוא רומן רומנטי - אירוטי.

רומנים ארוטיים הם עדיין סוגה שגורמת לקוראים רבים להרמת גבה ולאי נוחות. והספר הזה סקסי לחלוטין, עם סצנות לוהטות, חלקן עם תיאורי סקס BDSM לייט.

הסופרת ניסתה לתת לשתי הדמויות הראשיות עומק או אולי תוקף להתנהלות המינית שלהם בהווה, ולכן תארה את טיב יחסיהם בעבר. לשתי הדמויות גם רקע משפחתי עגום מה שמהווה גורם מקשר נוסף .

מצד שני, העובדה שמרין, חוקרת מין, אינה משוחררת מספיק, ומסמיקה כשאנשים מדברים בכנות על סקס היתה קצת לא אמינה, בלשון המעטה. אם היא הייתה מגיעה לעבוד בקליניקה לטיפול במין, מתחום אחר,אולי הייתי מקבלת את זה. אבל לא מישהי שהקדישה עשור מחייה לחקור את, לכתוב על ולפתח תוכניות סביב סקס ומיניות. אני יכולה לקבל את העובדה שלא היו לה מערכות יחסים כתוצאה מהיותה עסוקה בגידול אחיה, לימודים ודאגה לפרנסה שאולי לא הותירו לה זמן לחיים חברתיים, אבל האם באמת מצפים מהקורא להאמין שבמשך תשע שנים למרין אין חיי מין ? שהיא לא יצאה לדייטים, היא לא צפתה בפורנוגרפיה, היא מעולם לא ראתה צעצועי מין... זה לא הגיוני במיוחד עבור מישהי שהדוקטורט שלה הוא כפסיכולוגית מינית. וגם אם כן, אפילו מצב כזה לא מצדיק חוסר יכולת להתמודד עם עצמה באופן מקצועי בדיונים על סקס, מכיוון שמין זה התחום שלה. אין שום סיבה בחייה, אין חינוך שמרני בעברה,  שיסביר את תגובתה.

שלשת הפרקים הראשונים של הסיפור היו טובים וחשבתי שהסיפור ילך בכיוון אחר...אך ההמשך הפך להיות סביר, העלילה צפויה וסולידית, הקריאה קולחת, והמתח בין הדמויות נבנה כדי לשרת את התיאורים האירוטיים של סצנות הסקס הלוהטות, בספר שעוסק בסקס ובדיבור על סקס, מה שהלם בהחלט את הסוגה הזו, של ספרות אירוטית.

לפעמים צריך גם ספר במשקל נוצה שיעביר מספר שעות וינקה את הראש... !

החיים אחריך – ג'וג'ו מויס

החיים אחריך – ג'וג'ו מויס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת ידיעות ספרים

אפריל 2016. 416 עמ'

הסיפור מתרחש כשמונה-עשר חודשים לאחר מותו של ויל ומתאר את המשך קורותיה של לואיזה קלארק מהספר "ללכת בדרכּךָ".

לואיזה בילתה את התקופה הראשונה אחרי מותו של ויל בטיול ברחבי אירופה, לפני שהשתמשה בכסף שהוריש לה ויל כדי לקנות דירה בלונדון. היא עובדת בבר בשדה התעופה וחיה את החיים מיום ליום. היא הפסיקה להתלבש כמו בעבר, ואין לה הרבה קשרים חברתיים או  עם משפחתה.

אחרי לילה גורלי, לואיזה נאלצת לחזור אל בית הוריה ולחיים השקטים והמוגנים שהיו לה לפני שהכירה את ויל.  אך גם בבית הוריה לא הכל זורם על מי מנוחות. בנוסף, חלק מבני הקהילה המקומית לא מאפשרים לה לשכוח את העבר. בעיניהם, היא עדיין אותה בחורה שעמדה בצד ולא עשתה דבר כדי למנוע מוויל לסיים את חייו. היא נמצאת בדיכאון ויש הסבורים שהיא ניסתה להרוג את עצמה. כשהיא מתאוששת ומחלימה היא חוזרת לדירתה החמודה בלונדון ואל עבודתה בשדה התעופה בה היא סופגת יחס מבזה מצד בוס מגעיל, היא  מתחילה ללכת לפגישות בקבוצת תמיכה לאנשים שנפגעו ממותו של אדם אהוב,או עברו פרדה כואבת. היא פוגשת את חובש האמבולנס שהציל אותה, והוא נכנס אל חייה ומלמד אותה לאהוב מחדש, היא מקבלת הצעת עבודה עם מגורים בניו יורק, והיא פוגשת את לילי, שמתפרצת לחייה, משבשת את תוכניותיה ומניעה אותה לכיוון חדש.

לואיזה מנסה להחלים מפצעיה הגופניים והנפשיים כאחד. במהלך ההחלמה היא פוגשת דמויות משנה נפלאות שהופכות אט אט לבסיס של חייה החדשים שבדרכם המיוחדת הם מחזירים את הלואיזה שהכרנו מהספר הראשון. דפנה, ויליאם, נטאשה, פרד, מארק וג'ייק נאבקים ועוברים מסע משלהם ופגישות הטיפול שלהם מגלות את חוסר הביטחון, הפחדים והתקוות שלהם. ולואיזה קלארק  למרות מצוקתה, ממשיכה להפגין חמלה, נחישות ולב רחב, מה שהופך אותה לאמיתית. 

כולנו  אהבנו את לואיזה  מ"ללכת בדרכך" ורצינו לדעת מה קרה לה לאחר סיום הספר. אך מה שקורה בקריאת ספר ההמשך,  "החיים אחריך" הוא, שכולם משווים אותו אוטומטית לספר הראשון שאהבו, מבינים שהוא לא כמוהו ומתאכזבים, שכן, לואיזה השתנתה. הבחורה המאושרת נעלמה, נדמה שהיא בזבזה את המתנה שהעניק לה ויל, שהיא רק חיה מיום ליום ולא מממשת את החלום כמו שויל רצה שהיא תעשה לפני מותו. הם לא מבינים שלואיזה מתאבלת. אמנם  מותו של ויל היה צפוי ומתוכנן, כולם ידעו שזה יקרה, אבל היא אהבה אותו ולמרות זאת הוא היה איתן בדעתו למות. אישית לא הייתי מופתעת ששנה וחצי אחרי מותו של ויל החיים של לואיזה נראים ונמצאים בבלגן אחד גדול. אבל  בכנות, האם יתכן אחרת?  

לאבד את האדם שאתה אוהב משנה אותך, משנה את הראייה שלך, גורם לך להבין כמה החיים קצרים, מכריח אותך להכיר בכך שלא תחיה לנצח, שהכל יכול להיגמר בשניה. אתה יודע שעליך להמשיך, כי החיים ממשיכים אם תרצה או לא, אבל כדי לצאת מחוזקים צריך לעבור שלבים בדרך להחלמה.

אז כן, החיים של לואיזה הם בלגן, היא צריכה להתמודד עם אובדן הגבר שגנב את ליבה, וכמובן שהחוויה הזו שינתה אותה, היא לא אותו אדם שהייתה לפני כן והיא נלחמת בדיכאון,  אבל היא עושה כל מה שהיא יכולה בכדי להתמודד וזה ראוי להערכה. אם לואיזה היתה מתנהגת אחרת זה היה פיחות של האהבה שלה לויל. לכן בעיני, הספר הזה הוא שלב ביניים הכרחי. לואיזה  צריכה להתאבל על מנת שתוכל להמשיך הלאה ולהבריא, ובסופו של דבר היא עושה זאת. 

אולי היה עצוב לקרוא על המסע שלה, אולי מדכא, אולי לעיתים משעמם, אבל זה היה אמיתי ולואיזה עברה תהליך טבעי  ובריא כי זה מה שקורה באמת בחיים כשאתה מאבד את האדם שאתה אוהב. אתה מנסה לקום על הרגליים, אתה מנסה להמשיך הלאה, אתה נלחם כדי שתוכל ליהנות מחייך, אתה לומד כיצד להתמודד עם האובדן שלך, להפוך אותו למשהו חיובי, ובסופו של דבר, אתה משלים עם  האובדן וממשיך הלאה. ורק אז אתה חי את החיים שאתה יודע שאהובך רצה שתחיה לאורך כל הדרך.

בשבילי, "החיים אחריך" הוא ספר על צער וריפוי, על תקווה לימים טובים, ועל ללמוד כיצד לחיות עם הצלקות שלך ולקבל אותן כחלק ממך. אובדן של אדם אהוב עלול לדחוף אותך לתהום אבל הכל תלוי באדם. אם הוא נלחם וזוחל מתוכם או נשאר שם והולך לאיבוד.

ג'וג'ו מויס, מתמודדת בספר הזה עם הנושא הרגיש והרציני בהומור ובתבונה.העלילה נחמדה, הסיפור קולח,  יש בו עצב, יש בו שמחה והרבה קטעים מצחיקים, והוא סוגר מעגל עם הספר הראשון.

אני אהבתי.

ללכת בדרכך – ג'וג'ו מויס

ללכת בדרכך – ג'וג'ו מויס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת ידיעות ספרים

אפריל 2014. 407 עמ'

לואיזה קלרק היא בחורה רגילה, עם לב רחב,  בת למשפחה ממעמד הפועלים. היא עובדת בבית קפה. היא דואגת למשפחתה. היא עושה את מה שהיא צריכה לעשות. היא לא לוקחת סיכונים ולא מתנהגת בפזיזות, פרט לסגנון הלבוש שלה שם היא מרשה לעצמה להתפרע. אך שם זה נעצר.

מגרש המשחקים של וויל טריינר הוא החיים עצמם. בן למשפחה אמידה ביותר, החיים תמיד חייכו אליו. הרפתקני, שאפתן ובטוח בעצמו, חי כל רגע במלואו .יש לו עבודה נהדרת, חברה נהדרת והאמצעים ללכת לאן שהוא רוצה ולעשות ככל העולה על רוחו . כל זה משתנה כאשר וויל עובר תאונה קשה בעקבותיה הוא הופך לנכה, ללא יכולת תיפקוד מינימלי, תלוי במטפלים 24/7. הוא מואס בחייו  ומחליט לוותר עליהם, מתוך הבנה רפואית שהוא לעולם לא יחזור להיות מה שהיה או אפילו יחלים במעט, החלטה אישית קשה, אך מובנת באופן מוזר, שלדעתו נכונה עבורו.

כדי לרצות את הוריו הוא דוחה את ביצועה בחצי שנה, והוריו מחפשים מטפלת מתוך תקווה שהם יצליחו  לשנות את דעתו. כאן נכנסת לתמונה לואיזה. הבחורה עם בגדיה המטורפים, שמתמידה בעבודה כי מוטלת עליה אחריות לפרנסת משפחתה. היא לא נותנת ליחסו העוין של וויל להשפיע עליה. לאט לאט היא חודרת לתוך ליבו,  פולשת  לחייו, מנסה לגרום לו למצוא יופי בדברים הפשוטים ולהשלים עם המציאות כפי שהיא, אבל היא לא חוזה את השינוי שהוא יחולל בה, ולא חושבת שמישהו יראה את הפוטנציאל והאש שבה. 

וויל נחוש לפקוח את עיניה אל הלא נודע. הוא מעודד אותה לצאת מאזור הנוחות שלה, לחיות. איתו לצדה היא צוברת ביטחון, נחישות, לומדת לא לאפשר לאף אחד להכתיב את מעשיה ולבסוף מבינה מה הכי טוב עבורה.

זהו סיפורה של אישה בת עשרים ושש, שאין לה מטרה בחיים, שלא חושבת על עתידה, שחיה את חיי היום יום בעיירה תיירותית, עם חבר אגואיסט, ואחות שהיא אם חד הורית שנחשבת לחכמה ממנה,  וכל הזמן מבטלת את רצונותיה ומרצה את את בני משפחתה שמצפים ממנה להתאים את חייה לרצונותיהם.

זהו גם סיפור של שני אנשים שפוגשים זה את זה במקרה, וחייהם משתנים לנצח. ג'וג'ו מויס יצרה דמויות פגומות ומציאותיות, מערכות יחסים משפחתיות שהיו רחוקות מלהיות מושלמות, אבל אי אפשר שלא להזדהות עם כל אחת ואחת מהן. אי אפשר שלא להרהר בהחלטה של וויל,  בהיבט הדתי, המוסרי והמשפטי ולהבין את נימוקי שני הצדדים, לבחון מחדש את הערכים והדעות הקדומות, שלנו. היא מעוררת  להעריך את הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו.

"חיים רק פעם אחת. מחובתך לחיות באופן המלא ביותר".

לואיזה היא אישה מקסימה עם חוש הומור ודמיון פנטסטי. קריאת הספר מנקודת מבטה הייתה מענגת לחלוטין. 

ג'וג'ו מויס שמה דגש על זכות הפרט לבחירה ולא מתחשבת בדעת הסובבים. הספר מעמת אורח חיים הרפתקני, אתלטי ופעיל לעומת החיים בכיסא גלגלים – והקורא שואל את עצמו שאלות

היכולת שלה לארוג סיפור מלא הומור ואהבה, תוך התייחסות למציאות הלא כל כך נחמדה, לפעמים מכוערת, של חיים עם מוגבלות שכמעט ולא נדונים בחברה "מנומסת", ללא ספק, הגבירה את המודעות של אלפים. היא התייחסה לנושאים טעונים רגשית, כולל אפליה נגד אנשים עם מוגבלות, איכות חיים, זכות להגדרה עצמית, שאלות של מוות מבחירה והמתת חסד, באופן גלוי, ולא נחסכים מהקורא הדילמות המוסריות. שמעלות שאלות כמו:

מי בכלל רשאי לשפוט בחירה של נכה איך לחיות את חייו או איך לסיים את חייו?

האם האהבה מספיקה כדי לשנות החלטה הרת גורל שאין ממנה דרך חזרה?

האם ניתן לקרוא את הספר ולא לשאול מה היית עושה בנסיבות דומות, או איך היית מרגיש אם היה מדובר באדם יקר לליבך?

לגעת בנושאים כה כבדים, זה לא דבר קל.

"ללכת בדרכך" הוא ספר שנישאבים אליו בקלות. הכתיבה מסקרנת, מדייקת בתיאור המצב ובקשיים היומיומיים של וויל, מסקרנת בהיבט של הקשר שנרקם בינו לבין לואיזה וההתמודדות של כל אחד מהם בתקווה, שאולי... 

הסיפור זורם ומושך, ומרגיש אמיתי לחלוטין, והקורא מתאהב בקלות בדמויות. ספר שאי אפשר להניח מהידיים, ואי אפשר שלא להמשיך ולחשוב עליו, למרות שיהיה מי שיאמר שהוא  קלישאתי. יש בו ניגודים כמו הומור שגורם לצחוק לצד רגשות עמוקים שגורמים לדמוע , השוני במשפחתיות של כל אחת מהדמויות. החום והאהבה והפתיחות בביתה של לואיזה לעומת השקט, הדיסקרטיות בביתו של וויל

אולי אתם לא חובבי רומנטיקה. אולי אתם לא אוהבים צ'יק-ליט... אני מבטיחה לכם  שזה לא משנה.  כי הספר הזה  אינו סיפור אהבה קלאסי אלא סיפור אהבה, מרגש ומטלטל, שיתפוס אתכם אם תרצו או לא.

ממליצה מאד!