פיטנגו בחצר – הדס קפלן

פיטנגו בחצר – הדס קפלן

הוצאה: הדס קפלן

מרץ 2023. 303 עמודים

ספרה השני של הדס קפלן עוסק במערכת היחסים במשפחתה של עמליה, באלימות פיסית ונפשית מצד הוריה, בבריחה הבלתי מוסברת ומושתקת של שתי אחיותיה הגדולות, סופי ורונה, ובניסיון של עמליה להתרחק מהמשפחה הרעילה אליה נולדה ובה גדלה וכל כך סבלה.

עמליה עוזבת את ביתה בגיל צעיר, ואחרי נישואיה לרן, ולידת בתה הבכורה נינה, הם עוזבים לארה"ב. בתחילה גרו בשיקאגו ואחר כך עברו לקנטאקי. כבר ארבע שנים הם שם, במהלכן נולדה נוגה, בתם השניה, והקשר עם שורשיה המשפחתיים שבישראל, נותק. אף אחד לא מחפש אותה אף אחד לא יוצר איתה קשר, והיא נעלמת מחייהם, מנסה לבנות את חייה מחדש, לבנות בית חם לבנותיה ולשקם את עצמה הרחק מזכרונות העבר.

 

בעקבות שיחת טלפון מאחותה הצעירה אפרת, היא מתבשרת על מות אביהן.  אין בה שום תחושת צער על כך שאביה נפטר, והיא לא רוצה להגיע להלוויה. היא מתלבטת בינה לבין עצמה וביחד עם בעלה, ומתנגדת לנסיעה גם לאור מצבם הכלכלי הלא מזהיר, וגם בגלל המעמסה הרגשית הכרוכה במיפגש עם המשפחה הקרובה והמורחבת, ונדהמת לגלות שרן קנה ארבעה כרטיסים מבלי להתחשב בדעתה, וממניעיו שלו, ועמליה נאלצת לטוס בניגוד לרצונה, לישראל, לזמן קצר.  

במהלך שני ימי השהות בבית ילדותה היא נאלצת להתמודד עם העבר שניסתה להשאיר מאחור.

המציאות מערערת אותה, והחרדה מציפה אותה מחדש. מפגש עם אחותה הגדולה סופי מסתיים רע, ועמליה רק רוצה לברוח חזרה לביתה שבקנטאקי. אך יד הגורל מתערבת, והדרך חזרה מתמהמהת, ובלית ברירה עמליה, בעלה ובנותיהם נאלצים לחזור לבית הוריה, ולשהות עוד מספר ימים, במהלכם נפרשים ומתחברים לאט לאט החלקים, כמו בפאזל. כל סודות העבר, צפים ונשזרים בעלילה שמתרחשת בהווה.

 

עמליה נכנסה ללב מהרגע הראשון. בעלה ובנותיה הם העוגן שלה גם אם לא אחת כעסתי על ההחלטות שרן לקח ושגרמו לעמליה מועקה קשה. אך גם אם רב הנסתר על הגלוי, אי אפשר היה להפסיק לקרוא, כי הרצון להבין מה בדיוק קרה בעבר, מה הסיפור של כל אחת מהאחיות, איך כל אחת מהן זוכרת את ארועי העבר, מה הביא לנתק ולהתרחקות, ומה יהיה בסוף, חזק מאד.

הכתיבה אמינה, רגישה ונוגעת ללב, העלילה זורמת, הדינמיקה המשפחתית לא נחה לרגע, והקורא כל הזמן נמצא על הקצה, שואל את עצמו הרבה שאלות כמו

מה היה המעשה הנוראי של האבא שהביא לניתוק ממנו?

מדוע מירה, האם, היתה כל כך עוינת וביקורתית כלפי עמליה?

מדוע המשפחה הרחיקה בין האחיות במקום לקרב ולאחד ביניהן?

מה הסיפור של האחיות?

האם הקרע יתוקן ויסלח?

 

"פיטנגו בחצר" הוא סיפור כואב, המספר על הפצעים, הסודות והגילויים במשפחה שכלפי חוץ הכל נראה בה טוב, אבל בפנים בדיוק ההפך. הספר עוסק ביחסי אם ובת, בכאב הבלתי נסבל של הניתוק, ברצון העז לאהבה ולהכרה, ובנחישות ליצור מציאות חדשה מתוך השבר הגדול בנפש. סיפור  על הרצון להשתייך, על יחסי אחיות, על הורות רעילה, ובעיקר על המסע שעוברת עמליה שחוזרת לארצה ולביתה המוכר והמנוכר, וההתמודדות שלה עם הזכרונות הכואבים מהעבר.

ספר עוצמתי ומרגש שבו אנו מלווים את עמליה כילדה, כבת זוג, כאם וכאחות.

ומי שסקרן לדעת האם תהיה כאן סגירת מעגל יצטרך לקרוא את הספר הנפלא הזה.

 

מומלץ מאד.

העפיפון – לטישיה קולומבני

העפיפון – לטישיה קולומבני

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאה: כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2024. 224 עמודים

בעקבות  טרגדיה אישית, לנה מחליטה לעזוב את צרפת ואת עבודת ההוראה שלה. היא יוצאת להודו, אל מקום שבו אף אחד לא מכיר אותה, למדינה שבה היא לא דוברת את השפה ושאת תרבותה היא לא מכירה היטב. שינוי הנוף הוא טוטאלי. היא מגיעה אל חופי מפרץ בנגל, בנסיון לשקם את חייה. רדופה על ידי רוחות העבר, היא מוצאת הפוגה מהם רק עם עלות השחר, כשהיא הולכת לשחות באוקיינוס ​​ההודי. כל בקר היא רואה על החוף הנטוש ילדה קטנה, לבדה, מעיפה עפיפון. בוקר אחד היא נסחפת על ידי הזרם, וכמעט טובעת. כשהילדה רואה אותה טובעת, היא מזעיקה עזרה. לנה נחלצת בנס על ידי הבריגדה האדומה, קבוצת הגנה עצמית שהתאמנה בקרבת מקום.

לנה רוצה להודות לילדה בת העשר, שבזכותה ניצלו חייה. כשהיא הולכת לחפש את המלאך השומר הקטן שלה, היא מגלה את הצד השני של הודו . היא מגלה שהילדה יתומה, נטושה, שייכת לקאסטת המנודים, עובדת ללא לאות במסעדה של בן דוד, שקיבל אותה לעבודה ומנצל אותה. היא מגלה שהילדה מעולם לא למדה בבית ספר ולא יודעת לקרוא ולכתוב, ומתנהגת כאילמת. המפגש המקרי של לנה עם לליטה הצעירה, ופריטי, מנהיגת הבריגדה הצעירה והקשוחה, שעוסקת בלימוד הגנה עצמית לנשים, היא נקודת הפתיחה של חיים חדשים עבורה, שנותנת משמעות לעבודתה הקודמת כמורה. לנה נאבקת בחירוף נפש עם הרשויות המקומיות, עם שחיתות מנהלית, ועם דעות קדומות ומשפחות אנאלפביתיות כדי לפתוח בית ספר, לחנך נערות צעירות מאוד ולהציל אותן מחיי עבדות עתידיים במדינה שעדיין מאופיינת באלימות קיצונית המופעלת על נשים. מוקפת בקבוצת בנות מהכפר והמנהיגה שלהן, פריטי הסוערת, לנה מתחילה פרויקט מדהים: הקמת בית ספר לכל ילדי השכונה שהלימוד נשלל מהם.

לטישיה קולומבני לוקחת את הקוראים להודו, אבל לא למדינה המוכרת לתיירים עם המקדשים המלכותיים שלה, אלא לצד הנסתר של הודו. התנועה הצפופה, החנויות הרעועות, הקבצנים, העוני, הרעש הבלתי פוסק, מצוקת הילדים, הקאסטות, המנודים שזוכים לבוז, ולמצבן המזעזע של נערות צעירות. אונס הוא הספורט הלאומי. תת תזונה, נישואים והריונות מוקדמים. להיוולד בהודו ילדה זו קללה. מצבן של הנשים בהודו מופיע בספר הזה במלוא אכזריותו ובמיוחד זה של נשים מהקאסטה המנודה. כדי להקל על הוריהם, הם משיאים את הבנות בגיל 10-12, בניגוד לחוק המחייב. האישה הופכת לרכושו של בעלה, לרוב קרוב משפחה רחוק מבוגר, והיא נתונה לסמכותה המוחלטת של חמותה. לנה מבינה שהמנהג הזה הוא האויב האמיתי של הנשים ושהוא מנציח את העוני. היא נחושה לשבור את השרשרת הזו על ידי מתן אפשרות לנערות הודיות צעירות ללמוד לקרוא ולכתוב, גם אם נדרש לשם כך תשלום מכיסה הפרטי עבור האוכל של תלמידיה או משכורת עבור המחליפה של לליטה במסעדה שבה היא עובדת.

 

לטישיה קולומבני מרגשת את הקורא כשהיא מספרת על נישואיה הכפויים של ג'ניצקי, חברתה הקרובה של לליטה בבית הספר, ועל מותה בתעלה, תוך כדי בריחה מהבעל שהוריה אילצו אותה להינשא לו. התאורים על מצבם הבלתי ניתן לתיאור של מי ששייך לקאסטה של המנודים, שכל חייהם עליהם לעסוק במשימות מלוכלכות, מזעזע.

 

ומה המשמעות של העפיפון בכל זה?

העפיפון  הופך להיות המטאפורה המתריסה נגד חוקי הכבידה, בדיוק כמו לנה שהצטיירה כאשה שברירית שחייה תלויים על חוט, והופכת ללוחמת, מלאת התמדה וכוח רצון, ושל הילדים חסרי הזכויות שנולדו בעוני, שעפים לעבר עתיד טוב יותר בזכות החינוך.

 

"העפיפון" משקף את רצונה של לטישיה קולומבני לעורר את זעמו של הקורא על מצבן של נערות צעירות מאוד, מהמעמד הנמוך בהודו. הוא מראה את הודו רבת הניגודים ואיך בליבו של העולם הזה, שלנה לא יודעת עליו כלום, מתחילה הרפתקה המשלבת תקווה והתפכחות, נחישות מול מסורת, וחלום לשנות חיים באמצעות חינוך. הוא מתאר את המפגש הבלתי נשכח והמשקם בין אישה וילדה צעירה מקופחת, בהודו המיוסרת.

כתוב בקלילות סוחפת ועדינה, מלא תקווה וחום אנושי, עם  מבט צלול מאוד על העולם שבו אנו חיים, כמו העפיפון שנסחף בשמי הודו...

 

מומלץ מאד♥

הנערה שנפלה אל מתחת לים – אקסי או

הנערה שנפלה אל מתחת לים – אקסי או

תרגום: עפרה אביעד

אגם הוצאה לאור 

2024. 310 עמודים

סיפור מלא קסם על הרפתקאותיה של מינה בת ה-16 בממלכת הרוחות, המקריבה את עצמה להיות הכלה של אל הים במקום אהובתו של אחיה, שנבחרה להיות הכלה ה-100, בתקווה, שהיא תהיה הכלה האחרונה.

סיפור המבוסס על אגדה קוריאנית/סיפור עממי בשם The Tale of Shim Ch’ong  , על משפחה, תקווה, נאמנות וגורל, עטופים בפנטזיה ודמיון המכילים דוכני שוק תוססים, דגים בצבעים עזים ששוחים ברוח, פנסים צפים במים, נשמות שבחרו לא לעבור הלאה, כלות אחרות של אל הים, דרקונים ושדים, מתנקשים, אלים קטנים ועוד.

במשך דורות, מולדתה של מינה מקוללת בסערות קטלניות שהגורם להם, לדעתם, הוא זעמו של אל הים. הם מאמינים שרק הכלה האמיתית של אל הים יכולה להרגיע את הסערות וההרס שהן גורמות, ולכן מדי שנה הם מקריבים עלמה אחת. השנה הם מקווים שהנערה היפה ביותר בכפר, שים צ'ונג, תהיה זו שתצליח לשים קץ לסבל. שים צ'ונג היא גם אהבתו האמיתית של אחיה של מינה, ג'ון. אבל בלילה שבו עומדים להקריב אותה, ג'ון יוצא יחד עם שים צ'ונג לים. כדי להציל את אחיה, מינה משליכה עצמה למים במקום שים צ'ונג.

ברגע שמינה מקריבה את עצמה לים, גם הקוראים נסחפים איתה לעולם הרוחות הקסום שמתחת למים. היא מחפשת את אֵל הים ובדרך נתקלת בדברים רבים ובהרבה ישויות. כשהיא מוצאת את אל הים היא מגלה שהוא לא כועס אלא מקולל ולכוד בשינה מכושפת. למרות שהוא נוכח פיזית, דעתו אובדת, כאילו מוסתרת מאחורי צעיף.

בהיעדרו, הלורד שין הוא זה שמטפל בענייני הממלכה. אחד מהם הוא לקחת את הנשמה של מינה. הוא נותן לה 30 יום למצוא דרך להעיר את אל הים ולשחרר אותו מקללתו, כך שתחזיר את השלום למולדתה, ותחזור אליה בשלום, אחרת היא תילכד לצמיתות בממלכת הרוחות. עם זאת, בהיעדרו של אל הים, מספר קבוצות החלו במאבקי כוח נגד לורד שין שהגדילו את הסכנה עבור מינה והקשו על משימותיה. למרות שהיא נרתמת למשימה להעיר את אל הים, לדבר על ליבו ולהביא אחת ולתמיד את השקט אל הארץ,  בת אנוש אינה יכולה לחיות לאורך זמן בארץ הרוחות, ויש מי שיעשו הכול כדי למנוע מאל הים להתעורר…

 

כל דמות הצליחה למשוך את תשומת ליבי!

הראשונה כמובן היא מינה, אמיצה ואוהדת, שמניעה את הרומן ועושה הכל למען אלה שהיא אוהבת אבל גם שואפת לבחור את גורלה. היא חביבה, חסרת אנוכיות ומלאת חמלה, אוהבת את משפחתה ואת בני עמה מספיק כדי להקריב את עצמה לסערה המשתוללת, ככלה של אל הים. הנחישות שלה הראתה שאפשר לעשות הכל, כל עוד אתה מאמין בעצמך. היא עברה באומץ את הזמנים הקשים והעריכה את התקופות הטובות בחייה. אהבתי את צניעותה ואת הסיפורים המיתולוגיים שלמדה מסבתא שלה. המפגש הראשון שלה עם שין התחיל ברגל שמאל אך התפתח לאהבה וחברות נפש.

 

ספרי פנטזיה הם לא "כוס התה שלי"  ויש אומרים לא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו, אבל, תסתכלו על כריכת הספר הזה. ללא ספק הכריכה היפה סיקרנה אותי ונשאבתי.

לא חשבתי שאהנה מהספר, אבל נהניתי בממלכת הרוחות שיצרה אקסי או עם כל הדברים הקטנים שהופכים אותו לייחודי כמו בריכת סירות הנייר ונהר הנשמות. היה משהו בתיאורים החיים ובאווירה של הספר שעזרו לדמיין את הדברים מתרחשים ואיך נראות הדמויות. אהבתי איך הסופרת שילבה את הפולקלור והמיתוסים הקוריאנייים בסיפור. זה היה מרתק וקסום, ואפילו מצאתי בסיפור פן פמיניסטי והעצמה נשית. לכן, אם אתם מחפשים פנטזיה חמודה ופשוטה שכולה אגדה והרפתקאות, עם הרבה דמויות שקל לעקוב אחריהן אני מציעה שתכניסו את הספר הזה לרשימה שלכם כי ללא ספק הוא יגע בלבכם.

 

"הנערה שנפלה אל מתחת לים" הוא סיפור גדוש אהבה ואומץ, תוסס ,שיתאים לנוער בוגר, גילאי 13-17 

מומלץ.

למחרת היום – מליסה דה קוסטה

למחרת היום – מליסה דה קוסטה

תרגום:  אביגיל בורשטיין

הוצאה: תכלת

ספטמבר 2023 . 302 עמודים.

אמנד, גיבורת הרומן, מוצאת את עצמה נאלצת להתמודד ברגע אחד עם אובדן בעלה והילדה שברחמה. היא נשארת לבד, ללא כוח ורצון לקום, לאכול, לנהל את מה שמתחולל בנפשה. השהייה במקום בו היתה כל כך מאושרת היא בלתי נסבלת, והיא מחליטה להתרחק ממשפחתה, מהעבודה ומכל מי שהיה בחייה עד לאותו יום נוראי. היא מחליטה להגשים את חלומו של בעלה לחיות בכפר, ושוכרת בית קטן וישן, מבודד ומרוחק מהעיר ליון. כאן אף אחד לא יכול להגיד לה מה לעשות או לא לעשות, או למנוע ממנה להיסחף באבלה.

ההתחלה מאד קשה. היא סוגרת את עצמה בפני העולם שבחוץ, חיה כשהתריסים מוגפים, רוב הזמן ישנה בעזרת כדורי שינה, מתהלכת מתה־חיה, בלי לתקשר עם איש. כאב עצום מלווה אותה, זיכרונות מבעלה האהוב שמת במפתיע, ויחד איתו החלומות על המשפחה שכמעט הקימו.  

עד לאותו רגע נוראי של האובדן הפתאומי, אמנד לוזן ובעלה בנז'מן נהנו מאהבתם, עם הריון שהוסיף לאושרם, ועם תוכניות לעתיד.  אמנד עבדה בעירייה, בנז'מן עבד בבית לצעירים ולתרבות. הם הכינו חדר צהוב מלא רהיטים וצעצועים למאנון, העוברית...

ככל שהימים חולפים, היא נאלצת לצאת מהקונכיה בו היא סגרה את עצמה, גם אם לגיחות קצרות לסופר. היא שומרת על קשר עם הורי בעלה המנוח, מתרחקת מאמא שלה, עד ליום שבו פרפר, נכנס אל ביתה, ומכניס יחד עם משק כנפיו את קרני השמש. כאשר ז'ולי, התוססת ומלאת החיים, בתה של בעלת הבית הקודמת פורצת לחייה ללא הודעה מוקדמת, עוד קרן אור  חודרת לחייה של אמנד. לאט לאט אמנד מעיזה להביט סביבה.

בבית הישן שבו היא מתגוררת, היא מוצאת  מחברות מתכונים, ויומני גינון מפורטים, כתובים בכתב ידה  של מדאם אוג, ובהם הוראות והערות הקשורים בטיפול בגינה, כמו איך להרוג עשבים שוטים, איך להגן על הצמחים מפני הקור ועוד ועוד. אמנד קוראת בהם ומגלה שגם גברת אוג חוותה אובדן ושבעזרת הגינה שהקימה, שרדה.

מכתב שהיא מקבלת מצעירי הבית לצעירים ולתרבות ועץ התפוחים השופע שמצאה מאחורי הבית, מוביל אותה להזמין שלושה מהנערים ולאפות לכבודם עוגת תפוחים לפי המתכון של גברת אוג. בואם והבילוי בחברתם מכניס עוד קרן אור לחייה, והיא מחליטה לשקם את הגינה שננטשה לאחר מותה של גברת אוג. היא מתמסרת לגן הנטוש, העבודה מעסיקה אותה, ומציבה בפניה אתגרים.  אמנד מקבלת החלטות גם בפן האישי, החלטות שעוזרות לה לפתוח את ליבה ולהתמודד עם חייה, והעיסוק בגינה הופך מקור להתחדשות ודרך חזרה לחיים. המגע עם האדמה, לכלוך הידיים, לראות בפעם הראשונה פריחה של פרח או חסה צומחת, מרפאים. הם מזור לפצעים, הם סיפוק, הם המאמץ הטוב שגורם לה לישון בשקט, ללא כדורי שינה. היא מאמצת חתול אפור, מזמינה אורחים לביתה, מתמודדת עם חדשות משמחות במשפחתו של בעלה, וכמו שהגינה מלבלבת ופורחת ככה גם היא מתחילה לחזור לעצמה ולמצוא משמעות לחיים.

 

החלק הראשון של העלילה זורם לאט, כמו ימיה של אמנד, שחיה באדישות ודכדוך, ואז הוא "פורח" יחד איתה, עם כל הישג קטן וההשלכות שלו, עם הפתעות קטנות הקשורות למעגל הטבע והחיים, ועם גילוי הקירבה של אנשים שאמנד לא חשבה שיכול להיות להם תפקיד כה חשוב עבורה.

הסיפור הרגוע והמנחם הזה מתעמק במורכבות של חיי היומיום לאחר אובדן, מספר את ריפויה של נפש פגועה, שעושה צעדים קטנים. הדמויות מתוארות באהבה והתעוררות הטבע של צרפת הכפרית הופכים את הסיפור לקריאה מיוחדת מאוד, מלאת תיקווה .

"למחרת היום" הוא סיפור עדין על אובדן וההתמודדות איתו, שמוכיח שוב עד כמה לטבע יש מקום בריפוי.  כמו העונות המתחלפות והמחזוריות בטבע כך החיים, מתחדשים לאט לאט, והעיסוק בטבע מביא מזור לנפש. הוא מלא בפרחים, בצמחים ובצבע, הוא עוטף ומנחם ויחד עם זאת הוא מר-מתוק.

 

אהבתי את הבית הישן שבו גרה אמנד, אהבתי את הבדידות שהייתה במקום, אהבתי את הטבע מסביב לבית. אהבתי את רישאר, אביו של בן. מצאתי בו דמות אבהית, תומך, אבל גם פגיע ואבל.

כריכת הספר מרמזת על רומנטיקה קלילה וכיפית אבל זה לא כך. התוכן אינו תואם והכריכה מטעה.

מי שאהב לקרוא את ספריה של וירז'יני גרימאלדי או ואלרי פרין יהנה מהספר הזה  מאד.

 

אני ממליצה.

 

 

 

מלון ההתחלות החדשות – אלין הילדרברנד

מלון ההתחלות החדשות – אלין הילדרברנד

תרגום: תם פררו

הוצאה:  כנרת זמורה דביר

מאי 2024.

384 עמ' מודפסים

לאחר שריפה טרגית שהתרחשה בשנת 1922 בה נספתה גרייס האדלי, חדרנית בת 19, מלון ננטקט ירד מגדולתו והפך למלון בינוני עד נטוש. לאחרונה הוא נרכש ושופץ מהיסוד על ידי המיליארדר האנגלי אקסבייר דרלינג. 

העלילה מתרכזת בשלושת החודשים הראשונים של הפתיחה המחודשת של מלון ננטקט, בניין היסטורי בן יותר ממאה שנים שהיה לו מזל רע בעבר, טרגדיה והחלטות עסקיות גרועות, והוא רדוף על ידי רוח רפאים של אישה צעירה. 

אקסבייר שוכר את שירותיה של אליזבת קיטון כמנהלת ראשית, והיא מרכיבה צוות כריזמטי, אם כי חסר ניסיון. כעת, תחת בעלות וניהול חדשים, ליזבט נחושה להפוך את המלון לטוב ביותר שהוא יכול להיות. היא והצוות חולקים ביחד את החזון לגבי שינוי גורלו של המלון והחזרת עטרה ליושנה, כשהמטרה לנגד עיניהם היא לזכות בבקורת הטובה ביותר של שלי קרפנטר, בעלת בלוג שזהותה לא ידועה, מבקרת בתי מלון והדמות שמעניקה מפתחות, בהתאם להתרשמותה הכללית. מלון ננטקט שואף לזכות בחמישה מפתחות, ולכן, אנשי הצוות עושים כמיטב יכולתם למלא את כל דרישותיו של כל אורח.ת שמגיעים, כשהם תוהים האם האורח הזה הוא זה שמחזיק בידיו את גורל המלון.

הצוות מתמודד עם אתגרים הכוללים דינמיקה עם האורחים ודינמיקה בינם לבין עצמם, ומנסה לשרוד את השטויות הבלתי מזיקות של גרייס האדלי עצמה, שלא מוכנה להפסיק לרדוף את המלון ואורחיו עד שנסיבות מותה יתבררו.

העלילה מספרת על הצוות המורכב ממספר דמויות רב, ולמרות שלקח לי זמן להכיר ולזהות את הנפשות הפועלות, ברגע שעשיתי זאת, נכבשתי לגמרי.

בדלפק הקבלה ניצבות אלסנדרה פאוול ואידי רובינס המוכנות לספק כל בקשה של האורחים. אלסנדרה דוברת חמש שפות וטיילה בעולם. אידי היא בחורה מקומית, בוגרת קורנל, עם לב ענק שזקוקה נואשות לכסף.

אדם וראול ווסרמן -רמירז הם הבלבויז שיעבירו במהלך היום את המזוודות לחדר שלכם תוך חמש ד' מהגעת האורח.

למנהלת משק הבית ,מגדה אינגליש יש עבר מסתורי והיא הרבה יותר ממה שהיא נראית על פני השטח. היא מקבלת כבן טיפוחיה את צ'אדוויק ווינסלו ויש להם רשימת נקיון שהם שומרים עליה באדיקות.

צ'אד ווינסלו מגיע ממשפחה עשירה ומגדה בספק אם הוא יחזיק מעמד יותר מכמה ימים ולכן היא קוראת לו "סיכוי קלוש". הוא מצוות לביבי, אם חד הורית בת 21, מפתיע את מגדה, ואת עצמו.

מריו סוביאקו הוא השף של ה"בלו בר", הבר של המלון, שף עטור שבחים, שיגיש לאורחים מעדנים נפלאים.

ריצ'י דקמרון, מוצב בדלפק הקבלה בשעות הלילה.

ויש את ג'יג'י, האקס של ליזבת, ויש את האורחים שנשארים במלון לכל חודשי הקיץ, קימבר ושני ילדיה, לואי, גאון שחמט צעיר בן שמונה ואחותו הסקרנית וונדה, שחוקרת את הסיפור של רוח הרפאים, כמו ננסי דרו. הם מגיעים עם הכלב שלהם וערימות כסף מזומן.

לכל אחד מאנשי הצוות הנ"ל והאורחים יש מטען חיים אישי הכולל סודות, טראומות, שקרים ובגידה, והסיפור עוקב אחרי כולם, כולל רוחה של גרייס שהיא דמות בפני עצמה.

האם ליזבת קיטון תעמוד באתגר שהציב לה בעל המלון?

האם היא תצליח להרשים את שלי קרפנטר כדי לזכות בביקורת שתעניק חמישה מפתחות למלון?

 

אני יכולה לומר בכנות שלא הייתה דמות אחת שלא אהבתי, ונהניתי מאוד להכיר אותם, את האתגרים שלהם, העבודה המשותפת, ריצוי האורחים והדברים המתרחשים בחייו האישיים של כל אחד מהם. אהבתי לראות אותם צומחים ומתפתחים ככל שהעלילה התקדמה. מלון ננטקט העניק לקבוצה של אנשים תחושת מטרה וקשר משותף. כולם יצאו מאותו קיץ חזקים יותר, נחושים להגשים את שאיפותיהם ומאושרים יותר.

"מלון ההתחלות החדשות" היה חווית קריאה נעימה. העלילה העבירה אותי לננטקט, והתאהבתי באי, באווירה ובכל הדמויות הנפלאות. זו קריאה מהנה לקיץ, המכילה קצת רומנטיקה, קצת פשע, קצת הונאה, קצת שברון לב, והרבה מאוד חברויות חדשות.

 

בסוף הספר אלין הילדרברנד כללה את הספר הכחול שניתן לאורחים במלון, שהוא מדריך מפורט ורשימת "דברים שחובה לראות ולעשות" בזמן שמבקרים בננטקט.

אני אהבתי. אסקפיזם מהנה בימים טרופים אלה.

מומלץ בחום.