סיפורה של לילי דה יונג – ג'נט בנטון

סיפורה של לילי דה יונג – ג'נט בנטון

תרגום: נעמי גליק-עוזרד

הוצאה: ספר לכל 

2018. 336 עמודים

הרומן מספר את סיפורה של לילי דה יונג, שנאלצת לחפש מחסה וסיוע במקום שנקרא מקלט פילדלפיה לנשים ותינוקות. זה מקום נורא במובנים רבים, אבל לנשים ולנערות במצבה של לילי זה מקום המפלט היותר טוב מבין מקומות המפלט האחרים.

"עידן הבושה שלי החל בצורה מפוארת" אומרת לילי, כשהיא מתארת ​​את מעשה האהבה הראשון והיחיד שלה, שתוצאותיו מאלצים אותה לברוח מהקהילה הקווקרית בה היא חיה, כדי להסתיר את הריונה. הפרידה מחיים מכובדים בקהילה, התחילה כבר כאשר אביה סרח, כשבחר להתחתן שבועות אחדים לאחר מות אמה, ובכך עבר על אחד החוקים הנוקשים של הקהילה, להקפיד על שנת אבל. הוא איבד את השייכות לקהילה ולילי פוטרה ממקום עבודתה כמורה, ומוצאת את עצמה ללא ביטחון משפחתי או קהילה תומכת, להם היא זקוקה כל כך במצבה.

 

העלילה מתרחשת בשנת 1883, לילי חיה כקווקרית בפאתי פילדלפיה והרקע הזה משרת היטב את הסיפור. חייה בקהילה יוצאת הדופן, ללא צנרת או תאורת גז, הם ניגוד לעובדה שלילי בת ה - 23 משכילה הרבה יותר מרבות מהנשים של זמנה. היא אינטליגנטית, בעלת חשיבה חופשית, ודרכה, הסופרת שואלת את השאלות הגדולות, המוסריות והתרבותיות.

לילי מרבה לספר על גורלן של הנשים הסובבות אותה, ומתארת ​​את הזוועות שמחכות לנשים חד הוריות. ברוב המקרים הן בהריון כי היו קורבנות של אונס, התעללות וניצול על ידי משפחה או מעבידים, ולעתים קורבנות של הבטחות שווא של אוהבים.

לנשים שמנהלות את המקלט אין תמיכה או הכרה מהמדינה.  יש להן כוונות טובות והן עושות הכל כדי להשאיר אותו פתוח, בעזרת התרומות שהן מקבלות ושלא מספיקות לכלום. אבל מטרתן היא להגן על הנשים במהלך ההריון, לסייע להן ללדת בביטחה, ולשכנע אותן לוותר על תינוקן, כי רק כך יש לנשים ולתינוק שנולד סיכוי לעתיד טוב יותר. אלא שבמקרים רבים אין די בכוונותיהם הטובות. נשים שבוחרות לשמור על ילדיהן, חייבות לעבוד כמיניקות ומשרתות, לטפל בתינוקות של נשים אחרות תוך כדי שליחת ילדיהן ל"חוות תינוקות". לא פעם, ילדים אלה מתים מהזנחה בזמן שאמהותיהם עובדות כדי לקנות חיים עצמאיים עבור שניהם.

 

סיפור המאבקים המייסרים של לילי דה יונג מובא בגוף ראשון כפי שנכתב על ידה בצורה של יומן שהיא כותבת כדי שילדתה תקרא בעתיד. היומן מחולק למחברות, ואלה מספקות התבוננות פנימית עמוקה, סדרה של החלטות וחשבון נפש רב ואת האהבה העמוקה לבתה. אנו רואים את הקונפליקט הפנימי שלה, כשהיא מנסה להצדיק את עזיבת התינוקת על פי מושגי המוסר שהחינוך כקווקרית הטמיע בה, אך מצד שני היא יודעת שחטא גדול יותר יהיה לוותר עליה, בפרט כשהיא אינה יכולה להבטיח שהילדה באמת תזכה לחיים בטוחים.

 

לילי מתארת תמונה ברורה של אמהות חד הורית בשנות השמונים של המאה ה-19, כשהיא מתעדת את הריונה ואת חודשי החיים הראשונים של בתה. את הדרישות המוטלות על הנשים בתקופתה, השיפוטיות והדעות הקדומות. עוני, חוסר בית, בתי יתומים, מצוקתן של אמהות לא נשואות ואפילו עיסוקן כמיניקות הם נושאים שנוגעים בהם כאן. אי אפשר שלא להרגיש את המסע הזה ממש עם לילי . הסופרת "מכריחה" את הקורא לעשות צעד אחר צעד לצד לילי כשהיא נלחמת בנחישות יוצאת דופן לגדל את הילדה שלה תחת המוסר הקשה של אותם ימים. היעדר החמלה האנושית, הגינוי שעוקב אחריה לכל מקום, המציאות הקשה מנשוא כשהיא מנסה לשרוד בלי כסף, בלי עבודה ומעט מאוד ידיים עוזרות. מחשבותיה ומצבי רוחה מתוארים בצורה מושלמת, והקורא מרגיש את הפחד שלה, צערה, בדידותה ורגעי השמחה המעטים. לדת יש מקום בסיפור, שכן לילי גדלה כקווקרית מאמינה, אבל לא בהיבט של הטפה מוסרית אלא ככלי להציג את אמונותיה של לילי וכיצד אמונותיה נבדקות ומוערכות מחדש בחיפוש אחר אמת.

 

לא אכתוב מעבר למה שכתבתי. כדי לדעת מה עוברת לילי ומה עולה בגורלה ובגורל בתה, תצטרכו לקרוא בעצמכם.

 

"סיפורה של לילי דה יונג" הוא ספר מרגש ונוגע ללב. הכתיבה נפלאה. הכאב והמאבק שאיתם מתמודדת לילי מוחשיים. המסע הקשה שלה רצוף אימה וייאוש, אך רוח הלחימה שלה מעולם לא אבדה. אי אפשר שלא להעריץ את החוזק של לילי, את הדחף שלה לשרוד ולהגן על פרי בטנה. 

מומלץ מאד.

 ***

כדאי לקרוא את "דבר המחברת" בסוף הספר, בו הסופרת מסבירה בפירוט מה הוביל אותה לכתיבת הספר, את המחקר שנעשה בנוגע למה שעברו אימהות לא נשואות בהריון, הסיכונים והאומללות שהן חוו, בתקופה של סוף המאה ה-19, אילו מקומות ברומן אמיתיים ועוד פרטים מעניינים. זה ללא ספק אוצר של מידע.

 

 

 

הסוררות – אמיליה הארט

הסוררות – אמיליה הארט

תרגום: תם פררו

הוצאת כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2024. 352 עמודים

"סוררות" הוא רומן ביכורים המציג לקוראים את משפחת איירס-וויוורד ושוזר יחד את חייהן של שלוש נשים יוצאות דופן, כולן מאותה שושלת משפחתית. העלילה מתארת את סיפורן, את החוסן הנפשי שלהן ואת נחישותן לשרוד כנגד הסיכויים.

העלילה מובאת בשלושה צירי זמן, החל ב-1619 ועד 2019. הפרקים כתובים משלוש נקודות המבט של הנשים, בפרקים מתחלפים, ולכל אחת קולה שלה.

הנשים הן: אלת'ה משנת 1619 שהואשמה בכישוף, ויולט משנות ה-40 שנאבקת בציפיות החברתיות המצופות ממנה, וקייט מ 2019 שבורחת מבן זוג מתעלל. שלוש הנשים מתמודדות עם גברים כוחניים ומתעללים, מגלות את הכוח הפנימי שלהם ואת החוט המקשר ביניהן באמצעות אהבת הטבע הטבועה בהן.

 

בשנת 2019, קייט איירס בת העשרים ותשע בורחת מלונדון, ממערכת יחסים פוגענית, פיזית ורגשית. היא מגיעה אל הקוטג' המוזנח עם הגנים הסבוכים שלו, שעבר אליה בירושה מדודה-רבתא, ויולט, שהיא בקושי זוכרת. היא נחושה לבנות חיים חדשים הרחק מהגבר האלים איתו חיתה, ונחושה לגלות מי היתה ויולט. במהלך חיפושיה אחרי עדויות לחייה של דודתה, היא חושפת את המורשת הנסתרת של אבותיה, ומגלה סודות שהסתירה ויולט.

 

בשנת 1619, אלת'ה וויוורד, בת העשרים ואחת, נחשבת מסוכנת לציבור.  אמה היתה מרפאה והיא רכשה ממנה ידע רב. אלו זמנים שבהם בורות מולידה פחד במיוחד מבעלי יכולת ריפוי. אלת'ה מתמודדת עם האשמות מסוכנות של כישוף בעידן של צייד מכשפות, מחכה למשפט בגין רצח בכישוף של איכר מקומי. היא יודעת שהיא נדרשת לכל הידע והכוחות שלה כדי לשמור על החופש שלה. היא כותבת את קורותיה ביומן. 

 

בשנת 1942, ויולט איירס בת השש עשרה חיה בעולם מוכה מלחמה שבו הציפיות החברתיות חונקות את חלומותיה. היא מרגישה לכודה, שבויה באחוזה המשפחתית בפאתי לונדון. היא נמשכת לציפורים ולחרקים, במיוחד לעורבים. מסיבות לא ידועות, אביה שומר בסוד את סיבת המוות של אמה. ויולט מייחלת לקבל את החינוך והחופש שניתן לאחיה גראהם, ובאותה מידה היא משתוקקת לקבל מידע על אמה שמתה לפני שנים. כל מה שיש לה מאמה הוא תליון שחרותה עליו האות "ו"  שמופיעה גם בגב השידה, בחדר השינה שלה. ויולט מגורשת על ידי אביה, לקוטג' קטן, בתקופה שבה המוניטין של נשים היה כמעט כל מה שהיה להן. מדוע?

 

ההתחלה היתה די איטית והפרקים המתחלפים היקשו עלי להכיר את שלוש הדמויות הראשיות. אבל ככל שהמשכתי לקרוא  נסחפתי ולא יכולתי להניח את הספר מהיד.

למרות שהן חיו בזמנים שונים הן חוו חוויות דומות, נאלצו להיאבק כדי לשרוד, להסתיר את כוחותיהן והידע שלהן ועברו מסע של גילוי עצמי. כל אחד משלושת הסיפורים משכנע ומסתורי באותה מידה, ולקוטג' ולטבע יש חשיבות מיוחדת בסיפור של כל אחת מהן. הוא סיפק מחסה ומקלט פיזי ורוחני, סיפק מזון למאכל, וצמחים למטרות רפואיות. בכל אחת מהנשים טבועה אהבה לעולם הטבע, והטבע אוהב אותן בחזרה.

זה סיפור די אפל על טראומה דורית. אמנם העלילה נבנית בהדרגה, ומאפשרת הסתגלות למסע של כל דמות, אך מי שרגיש לתיאורים של התעללות במשפחה, אונס והפלות צריך להיות מודע לכך שיש בעלילה תיאורים די גרפיים. זה סיפור לא קל, אבל מכיל מסר חיובי על כוח נשי.

 

"סוררות" מאת אמיליה הארט הוא סיפור על שלוש נשים, חמש מאות שנים וסוד אחד. רומן מרתק וטעון רגשית שחוגג חוסן נשי, אהבת הטבע כשברקע התנהגות מיזוגנית.  

הרומן מדגיש כיצד נשים, לאורך דורות, נאלצות לתבוע מחדש את הזהות והכוח שלהן מול כוחות פטריארכליים. הארט מעמתת במיומנות את האילוצים החברתיים של כל תקופה ותקופה תוך שימת דגש על הכוח שהנשים הללו יורשות מאבותיהן.

 

מומלץ מאד.

מוטת כנפיים – תמי לאונר אראל

מוטת כנפיים – תמי לאונר אראל

הוצאה: מישמש

2023. 288 עמודים

שירה יודעת לתת עצות נהדרות לאחרים, אבל מתקשה ליישם אותם על עצמה.

הספר מגולל את סיפורה של שירה, שעומדת בפני האתגר הקשה ביותר בחייה, התמודדות עם האובדן הפתאומי של חברתה האהובה מיקה.

בעקבות הארוע הטראומטי שחוותה, היא שבורה וכואבת, מאשימה את עצמה, ומחליטה להתנתק. היא יודעת שהיא חייבת להתרחק מהעצב העמוק שממלא את חייה, מתחושת האשמה. היא לעולם לא תשכח, אבל היא לא יכולה לנשום. היא בורחת הכי רחוק שאפשר ממשפחתה, מחבריה ומאלעד אהובה, אל הקצה השני של כדור הארץ. פרט להוריה, היא לא מספרת על כך לאף אחד. קמה יום אחד ונעלמת, נוטשת את כולם מבלי להסביר.

כבר שלוש שנים שהיא רחוקה מכל מה שהכירה כל חייה. יש בה געגועים אך תחושת האשמה עדיין לא הרפתה ממנה. הזכרונות מלווים אותה יום יום, והיא נאבקת למצוא את עצמה מחדש ללא האדם שליווה אותה משנות ילדותה. שלוש שנים שהיא מוותרת על עצמה, על חברים,  על משפחתה, על אהבה, חיה מיום ליום, ומנהלת שיגרת חיים צנועה ופשוטה, לא פותחת את ליבה לאף אחד.

אחרי שנתיים בניו זילנד היא מגיעה לאוסטרליה ומזה שנה חיה בבקתה צנועה בחווה של ניית'ן וג'ולי, זוג אוסטרלים חביבים שהכירה בניו זילנד, ומאמצים אותה כאילו היתה בתם,  עם ידידה התומך והמכיל סטיב, אחותו ומשפחתה.

 

עד שנקישה על דלת הבקתה מפתיעה אותה.

 

שירה שהיתה בטוחה שהצליחה להגיע לסוג של שליטה על חייה, מבינה עד כמה רימתה את עצמה. פצעים שחשבה שהגלידו נפתחו מחדש, והספק לגבי החלטותיה מתעורר בה.

 

האם שירה תפסיק לברוח ותתחיל להתמודד עם העבר?

האם יש מקום להזדמנות שנייה בחייה של שירה?

 

"מוטת כנפיים" הוא רומן מתוק־מריר שעוסק בהלקאה עצמית, חרטה ותקווה,  ומתאר את חיי היומיום של אישה צעירה שמבינה שכל מה שצריך כדי לאחות לב שבור הוא אדם אחד בעולם שיאהב אותה ויאמין בה, שיגרום לה להבין שלעולם לא מאוחר לסלוח לעצמה ולבחור בחיים מחדש.

 

הסיפור מובא מנקודת מבטה של שירה, הפרקים מכילים זכרונות מהעבר שעולים בעקבות ארועי ההווה, מתארים חברות אמת ואהבה גדולה. יחד עם שירה אנחנו עוברים מסע רגשי מכמיר לב וכואב של התמודדות עם טראומה, עד להחלמה.

העלילה זורמת, קצת חוזרת על עצמה, די צפויה ולמרות הנושא הלא קל זה ספר ביכורים מהנה לקריאה.

 

ממלכת הטווסים – ג'וג'ו מויס

ממלכת הטווסים – ג'וג'ו מויס

תרגום: מור רוזנפלד

הוצאה: ידיעות ספרים

נובמבר 2024. 462 עמודים

הסיפור מתרחש בשתי מסגרות זמן. הראשונה בשנות ה-60 והיא עוסקת בעיקר בגורלה של משפחת פיירלי-האלם, כשהיורש הצעיר דאגלס מתאהב בטירוף באתנה פורסטר, היפה והזוהרת, אבל גם אנוכית ומעט פראית לפי אמות המידה של אותם ימים. דאגלס מתחתן איתה, אך עד מהרה מתפכח, כאשר אתנה עוזבת אותו לנהל רומן עם איש מכירות, למרבה המבוכה והאימה של משפחותיהם.

מסגרת הזמן השנייה מתרחשת כ- 35 שנים אחרי. הדמות הראשית בסיפור היא סוזנה פיקוק, בתה של אתנה. היא מרגישה לכודה בנישואים "חסרי ברק" לניל מזה עשר שנים, ובגיל 34 מוצאת את עצמה משועממת מהחיים. היא לא מוכנה להרות, למרות שבעלה משתוקק לילדים, וכשהוא מפוטר מעבודתו, חייה מתהפכים. מסיבות כלכליות הם נאלצים לעזוב את לונדון, ואת סגנון החיים האהוב עליה, ולחזור לעיירת הולדתה, דיר המפטון, לגור בקירבת משפחתה. זה לא משהו שסוזנה השתוקקה לעשות, ומצב רוחה ירוד ביותר. היא מעולם לא הרגישה שייכת למשפחתה מאחר וגדלה עם הידיעה שלידתה הובילה למותה של אמה, האשה שאביה אהב עד כלות, וזה כשלעצמו סיבה מספיקה שלא לאהוב אותה, למרות שויוי, אשתו השנייה של דאגלס, גידלה אותה כאמה האמיתית, והעניקה לה אהבה רבה, שווה לזו שהעניקה לשני ילדיה הביולוגיים. זה, לא שינה את המחשבה שמלווה אותה כל חייה.

הכל משתנה כשסוזנה מחליטה לנסות לעשות משהו למען עצמה, ובעצמה, ללא עזרה מאף אחד מבני משפחתה, משהו שיעניק משמעות לחייה המשמימים בעיירה. היא מחליטה להגשים את חלומה ופותחת חנות בשם "ממלכת הטווסים". לאט לאט החנות והאנשים שהיא פוגשת וההשפעה שיש להם עליה ועל ההערכה העצמית שלה משנים את השקפותיה על החיים, וכשהיא מגלה את האמת על אמה הביולוגית, היא מוצאת את מקומה בתוך המשפחה, ומוצאת בתוכה תחושה אמיתית של הערכה ובטחון בעצמה ושל מה שהיא באמת רוצה מהחיים. היא לומדת מי היא, היא מבינה מה שגוי בחייה, היא מוצאת חברות אמת ואהבה, ולומדת ליהנות מחברתם של אחרים.

 

הפרקים הראשונים של הספר היו קשים לקריאה. קו העלילה קפץ מסיטואציה אחת לאחרת, העבר והווה התערבבו זה בזה ולא הצלחתי להבין אחרי מי או איזה דמות הוא ניסה לעקוב. מויס לוקחת את הזמן לתאר את "ההיסטוריה" שמאחורי הדמויות תוך יצירת עלילה רב-שכבתית. החל מהפרק השישי הדברים הסתדרו. הצלחתי להבין את החיבור בין הדמויות, וסוזנה שהצטיירה בהתחלה כנהנתנית חסרת התחשבות, התגלתה כמי שחיי המשפחה שלה והתנהלותה מושפעים מהעבר שרודף אותה וזו הסיבה לקצוות החדים בה.

 

הקורא עובר יחד עם סוזנה רכבת הרים רגשית של עליות ומורדות שמסתיימת באמונה המחודשת שלה בעצמה ובחיים. הספר מכיל דמויות אותנטיות ומערכות יחסים מצולקות, שפע של רגשות אנושיים ומערכות יחסים מסובכות. סוזנה והאנשים שהם חלק מחייה, הצער שלה, השמחות הקטנות שלה, הייסורים שלה, הטעויות שלה, הכל מתואר על ידי ג'וג'ו מויס בסגנון האופייני לה. העלילה עוקבת אחרי דאגלס, אשתו ויוי, אמו המזדקנת של דאגלס רוזמרי, ג'סי התוססת, אתנה,  ואלחנדרו, מיילד זכר שעבר מארגנטינה לעבוד בבית חולים אנגלי. יש מתח, יש הפתעות, יש מסרים העוסקים בהבדלי דורות, התעללות, סודות במשפחה, המקום שממלאים כסף ומעמד ברשת החברתית ובמסגרת הנישואים המורכבת, ובניית אמון. האחרון קשה במיוחד לאחר חיים שלמים של הכחשה ובדיה. כל דמות היא ייחודית, וככל שהסיפור מתפתח, ה"תעלומה" נפתרת, הסודות נפרמים ותובנות חדשות משפיעות על מערכות היחסים.

היו בספר כמה תפניות שלא ציפיתי להן. יש טרגדיה בעבר וטרגדיה בהווה, שבה חיים ואהבות מתנגשים, חלקם עם תוצאות קשות, אחרים עם תקווה, אבל בסופו של דבר זה סיפור על איך אנחנו מבינים וזוכרים את העבר, ואיך הוא משפיע על מי שאנחנו. איך משפחה מעצבת את האמונה שלנו בעצמנו, ואת הסיבות שמובילות אנשים לקבל החלטות  כפי שהם מקבלים.

 

 

הספר פורסם לראשונה בשנת 2004 וכבר אז ניתן היה לראות את דפוס הכתיבה האופייני לג'וג'ו מויס, שמשלבת בעלילה סיפור מהעבר שמצטלב ומשפיע על ההווה, חשיפת החוזקות של הדמויות הנשיות ועוד. מאוד אהבתי את הרגישות ואת הדרך שבה מויס מספרת את הדברים הדרמטיים ביותר מבלי להפוך אותם לטרגדיה יוונית. ולמרות שלקח לי קצת יותר זמן מהרגיל להיכנס לספר, בסופו של דבר נכבשתי. אפשר לחשוב שרומן עם כל כך הרבה רבדים עלול לסבך את הדברים ולהפריע לתהליך הקריאה, אבל אני יכולה לומר בכנות שלי זה לא הפריע. בסופו של דבר אהבתי אותו והוא הצליח לעורר בי הזדהות.

 

אולי לא הספר הכי טוב של  ג'וג'ו מויס, אך למי שאוהב לקרוא אותה, מומלץ בחום.

הדבר הנכון – גל ליבר

הדבר הנכון – גל ליבר

הוצאה: גל ליבר

אוגוסט 2024. 312 עמודים

"עומרי אורן הוא המנכ"ל החדש

ליבי שטרן לא ביקשה קידום כבר עשור 

הוא שאפתן ומכוון גבוה. 

היא רק רוצה לצאת בזמן לאסוף את הילדים מהגן.

היא מבריקה. הוא משתדל לעמוד בקצב.

הוא חושב שהיא חוצפנית. 

היא חושבת שהוא פוץ.

יחד, הם אמורים להוביל עסקת ענק מסובכת.

החיכוך הבלתי נמנע ביניהם מצית קונפליקטים שמערערים את שניהם, מציפים רגשות מפתיעים ומאלצים אותם לבחון מחדש לאן מועדות פניהם.

האם יצליחו לעשות את הדבר הנכון?

זהו סיפור על מפגש משנה חיים, על פנטזיה ומציאות, על ניהול סיכונים ועל אהבה". (מתוך התקציר)

 

 

אם אתם מחפשים את הספר הבא שלכם, אל תחפשו הרבה.

"הדבר הנכון" הוא קריאה מהנה , מרגשת ומעוררת הזדהות.

ביד עדינה, מדויקת ובכנות, גל ליבר  משרטטת את המציאות הסזיפית, היומיומית של ליבי בחיפוש אחר האיזון בין הורות, אימהות וקריירה.  הריצה המתישה והאינסופית אחרי מטלות היומיום, לצד הרצון להתפתח מקצועית. הלחץ במשרד, מערכות היחסים בין העובדים, יחסי עובד ומעביד, ומעל הכל הרצון להרגיש אישה נחשקת, רצויה, כמו שהיתה פעם, לפני שהקימה משפחה משלה, לפני ההנקות ואיסוף הפתיתים...

 

אהבתי את ליבי. את הרצון שלה להיות אם נוכחת, את הדרך שבה היא מנסה להתמודד עם הדרישות התובעניות של חייה כאם לשלושה ילדים קטנים, אישה עובדת ובת זוג שחוקה.  

אהבתי את התמיכה של חברותיה לעבודה. כל אשה צריכה לנוצ'קה אחת בחייה. 

אהבתי את עומרי, הגבר המרשים הזה בעל יכולת הכלה והקשבה, שהיה חד כסכין בעבודה חי למעשה חיי שיגרה בודדים למדי בביתו.  הוא חצוי בליבו בין זו שנישא לה לבין זו שהתאהב בה עד כלות.  כאב ללמוד את סיפור חייו, ולהבין מאין נובע הרצון שלו להיות אב נוכח יותר לילדיו, את האהבה שנפלה עליו כרעם ביום בהיר, את המלחמה שלו בעצמו, את המאבק לכבות את הרגשות והתשוקה האסורה. 

אהבתי את נועם (למרות שהיה שקוע ערב ערב במחשב). על התמיכה השקטה בליבי. על הדרך שהיה "מתיר את הקשרים" בהמולה הרגשית שהיתה מציפה אותה, משחרר אותה בחשיבה ההגיונית שלו מלחץ החששות והדאגות, שאיפשר לה לא אחת מרחב נשימה. על היותו אב פעיל בגידול ילדיו, כשנדרש.

האם נסיבות החיים ירחיקו אותם זה מזו?

האם האהבה תנצח? 

האם מי מהם יבגוד בערכי המוסר והמצפון שלהם?

מהו הדבר הנכון עבורם?

 

פחדתי להתאכזב מהכריכה היפה, ומהמילים המפתות בתקציר, שהובילו אותי לחשוב שמדובר ברומן רומנטי. להפתעתי הרבה מצאתי את עצמי קוראת ספר קסום שעלה על המצופה.  

ספר על החיים. 

על  עולמן של הנשים העובדות, האימהות. 

על עולמם של ליבי ועומרי שמתמלא בכמיהה עוצרת נשימה, מפתה בעוצמתה, על הנסיון לרסן אותה, על החרדה והחשש מאובדן שליטה, על כך שהיא מאיימת על הקיים. 

סיפור אנושי מטלטל, מאתגר, שנודד בין תל אביב ולונדון.

העלילה זורמת ומרתקת ומהמילה הראשונה ועד האחרונה לא הצלחתי לעצור. כשסיימתי, הספר ליווה אותי עוד כמה ימים אחר כך. אצלי לפחות, זה אחד מהסימנים המובהקים לספר טוב.

"הדבר הנכון" הוא ספר חם ומלא תובנות, כתוב נהדר ומסופר בהרבה הומור וכנות.

לפעמים עצוב, לפעמים מצחיק.

לרגע לא משעמם.

והאמת? 

רוצה עוד...

אני אהבתי. מאד