מרגו צריכה כסף – רופי תורפ

מרגו צריכה כסף – רופי תורפ

תרגום: לי עברון

הוצאת מטר,אגם

ספטמבר 2025. 336 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי

למען האמת, כמעט כל הסיפור מסופר בתקציר...

אחרי רומן קצר עם מארק, הפרופסור שלה לספרות, גבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו, נשוי עם ילדים, מרגו  בת ה 19, מוצאת את עצמה בהריון,  גרה עם עוד 3 שותפות . היא מחליטה ללדת את התינוק.

הפרופסור מתנגד, רוצה שתעבור הפלה, וכשהיא מסרבת הוא מנתק את הקשר איתה.

אמה,שייאן, שגידלה אותה כאם חד הורית מסרבת להיות שותפה למה שהיא מכנה "הרס חייה" של מרגו, ומתנגדת לא תמיד מהסיבות הנכונות.

תוך שבועות מלידת בנה בודהי מרגו עוזבת את הקולג', מפוטרת מעבודתה כמלצרית, שתיים מהשותפות לדירה עוזבות, ואבי התינוק שלה הפך אותה ל"רוח".

מרגו מגלה שלהיות אם חד הורית זה לא קל וזה לא זול. היא נואשת להרוויח כסף, אך היא במילכוד. אין מי שישמור עבורה על בודהי.

אביה, ג'ינקס, מתאבק בדימוס, נכנס במפתיע אל חייה, אחרי שנישואיו מתפרקים, והופך להיות שותף פעיל בדירת השותפים שבה היא גרה. ג'ינקס שיש לו בעיות התמכרות לסמים ומשככי כאבים, בדיוק יצא מגמילה ומחפש מקום לגור בו. הוא הופך להיות התומך העיקרי של מרגו, הן כלכלית והן מעשית בעזרה יומיומית עם בודהי, עבודות הנקיון בבית, קניות ובישול, אך מעבר לכך, הוא תומך במרגו כשהיא מקבלת החלטות כיצד לפרנס את עצמה.

כך מתחיל הסיפור הסובב סביב ההתבגרות של מרגו כשהיא מנסה לזגזג בין לחץ כלכלי תוך שמירה על שפיותה. הסופרת, מצליחה להעביר איך זה באמת מרגיש לדאוג כל הזמן לכסף, וכיצד חרדה כלכלית יכולה להשפיע על  כל תחום בחיים. מרגו פותחת חשבון מעריצים ככוכבת באתר "אונליפאנס" שמספק תמונות/סרטוני עירום. היא מעלה תמונות של עצמה חשופת חזה כדי להשיג מנויים בתשלום, מתוך הבנה שבנקודה הזו של חייה זה עשוי להיות מקור ההכנסה הנחוץ לה ולבוהדי.  

מרגו צעירה, אמיצה, חכמה, מצחיקה ומודעת לעצמה, ליתרונותיה וחסרונותיה. היא מנסה להרוויח כסף כך שתוכל לטפל בבנה, ולהיות נוכחת בחייו. ככוכב היאבקות מקצועי בעבר, יש לאביה הרבה ידע לתרום בקידום מכירות, והוא עוזר לה לבנות את דמותה הוירטואלית.

 

הצעדים שמרגו נוקטת כדי לשרוד פועלים כ"אפקט הדומינו", והקוראים עדים כיצד בחירה אחת מובילה להשלכות קשות, במיוחד כשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים. העלילה מתפתחת וצוברת תאוצה כאשר אבי התינוק דורש לפתע משמורת מלאה ולתמונה נכנסות פסיכולוגית שאמורה לבחון אם מרגו כשירה להיות אם ושהמשמורת על בוהדי תישאר בידיה, ועובדת סוציאלית די תוקפנית, מהמחלקה לרווחת הציבור. הספר אינו נרתע מנושאים קשים, ומציג את הדרך שבה החברה שופטת בחומרה נשים צעירות, אך מעלימה עין מגברים בוגרים/מבוגרים, שמודעים היטב למה שהם עושים.

המסע של מרגו היה מלא במכשולים, ניצחונות, כאב לב ורגעים מחממי לב. אהבתי אותה ואת תהליך הצמיחה שהיא עוברת עד שהיא מבינה שזה בסדר להיות מי שהיא, ושעליה להתמקד באהבת עצמה כדי שיאהבו אותה.  המונולוג הפנימי שלה שנון ומצחיק כאחד, אפילו כשהיא מתמודדת עם דברים רציניים וקשים.

אהבתי את ג'ינקס שלמרות שלא היה אב נוכח בילדותה ונעוריה, ולמרות בעית ההתמכרות שלו, הוא היה לצידה ותמך בה ללא היסוס. ואפילו חבריה בעסקי "תמונות העירום" והטיקטוק היו מקסימים.

 

"מרגו צריכה כסף" הוא ספר שעוסק בנושא רגיש של "עבודות מין" וחוקר כיצד אנשים כמו מרגו נשפטים בחומרה. נושאים נוספים שהספר עוסק בהם קשורים להפלות, אמהות בגיל צעיר, פורנו ונשים. יש גם שימוש בסמים, התמכרות וחיים עם כאב, יחסי הורים - ילדים, וניכור.

ת'ורפ בראה דמויות ייחודיות ופגומות, בלי לאבד את הקסם והייחוד של כל אחת מהן. כל מה שהן עשו היה בלתי צפוי, ובכל זאת הן הרגישו אמיתיות, והעבירו מסר על צמיחה, תמיכה, קבלה ולמידה. הספר לא מנסה להצדיק או לגנות את מרגו, אלא מציג את המציאות שלה כפי שהיא. הגישה הזו גרמה לי להרהר על כמה אנחנו שיפוטיים בכל מה שקשור למראה חיצוני, למצב משפחתי, לסוג עבודה, במקום להתמקד במה שחשוב באמת. יש בעלילה הרבה דברים שקורים מתחת לפני השטח שסובבים סביב שיפוטיות, בושה, ובמי החברה מוכנה לתמוך או לא. והיו בהחלט רגעים שבהם מצאתי את עצמי מתנתקת לרגע רק כדי לעבד את מה שקראתי.

אני מקווה שאנשים יקראו את הספר בראש פתוח, למרות שהכתיבה בוטה וישירה וכוללת תיאורים גרפיים של איברי מין, תוכן מיני, סלנג מיני ושימוש בסמים.

 

מומלץ.

חשומה – סיגל אביטן

חשומה – סיגל אביטן

הוצאת מודן

אפריל 2018. 288 עמודים

 

הספר עוסק במושג ה"חשומה" (בושה במרוקאית) ככוח המניע והמעכב בחייה של הגיבורה. העלילה עוקבת אחר עטרה, בעלת משרד פרסום מצליח, שמתמודדת עם הפער שבין התדמית הנוצצת לבין המציאות המורכבת של חייה. הקורא נחשף ליחסיה עם חברותיה, לוטם ודמסקי, עם הוריה השמרנים, ועם מה שהיא עושה בכל הנוגע למיזם חדשני יחד עם השותף המפוקפק שלה.

עטרה, גדלה במשפחה מרוקאית דתית חמה ותומכת, בעיירה דרומית, והקימה בגיל 21 את משרד הפרסום הראשון שפנה לעולים מרוסיה, מבלי לדעת מילה ברוסית. היא מנהלת חיים שנראים כהצלחה מסחררת. היא בעלת משרד פרסום מצליח, נשואה ואמא לשלושה ילדים ומוקפת בחברות אהובות, מצליחניות ובעלות אמצעים, המשתלבות היטב בחיים המדוגמים שהיא מציגה כלפי חוץ. למרות הקירבה, עטרה חיה תחת צילה של ה"חשומה", הפחד מ"מה יגידו",  ולא מצליחה להיחשף בפניהן לחלוטין, לחלוק את רגעי השפל והדרמות האמיתיות שלה.

הבושה הזו מלווה אותה בכל צעד, החל מהשורשים המשפחתיים שלה ועד להחלטות עסקיות ואישיות בהווה. בגיל 40 היא גרושה לשלושה, ממשיכה לתחזק חזות של אשת עסקים מצליחה שחיה בתל אביב, אך האמת מאחורי הקלעים שונה לגמרי. משרד הפרסום שלה נמצא על סף פשיטת רגל, והיא מסובכת בחובות ענק. היא משקרת לסביבה, היא משקרת לעצמה, וככל שהיא מנסה להסתיר את הקריסה, היא רק מסתבכת יותר. היא לוקחת הלוואות כדי לכסות הלוואות אחרות, רק כדי שלא יראו שמשהו אצלה "לא בסדר". בעיניה, להודות בכישלון עסקי זה גרוע ממוות.

זו ה"חשומה" בהתגלמותה .

הפחד שאם האמת תצא לאור, היא תאבד את המעמד שלה, את החברות שלה ואת הערך העצמי שלה. אך רגע לפני פשיטת רגל היא נאלצת לעצור את המרוץ הבלתי פוסק והמזויף של חייה, להוריד את המסכה ולדבר על האימה מהרגע, שבו הכל יתפוצץ.

 

רוב העלילה נחשפת כשעטרה נמצאת בטיפול אצל הפסיכולוגית שלה, סנדרה הפולניה. אמנם הספר נפתח בסצנה שבה היא נמצאת על ספת הטיפולים אצל סנדרה, מנסה "למכור" לה את הגרסה המושלמת של חייה, אך בהמשך, היא עוברת תהליך של התבוננות פנימית בחיפוש אחרי מה שחשוב לה באמת, ומצליחה להודות בפער שבין הדמות שהיא מציגה, לבין מי שהיא.

 

בכתיבה שנונה והומוריסטית, קצבית ומהירה, מלאה במושגים מעולם הפרסום, מותגים, גברים שנכנסים ויוצאים מחייה, הקשר עם ילדיה והקשר עם הוריה, עירוב של מזרח ומערב עדתי, מתארת סיגל אביטן את עטרה שמתזזת בין קריירה, אימהות, זוגיות וציפיות חברתיות, ואת המסע האישי שהיא עוברת, את החרדה המתמדת, המצוקה הרגשית והכלכלית, בדרך לשיחרור מהבושה ומהשקרים של חייה. הקורא "נזרק" ישר לתוך עולם הפרסום, הישיבות, והדינמיקה המשפחתית המורכבת של עטרה, והתחושה היא של "רכבת הרים" שעומדת לרדת מהפסים.

הספר נוגע בחרדה קיומית, פשיטת רגל, אובדן זהות והלחץ החברתי המשתק של "מה יגידו" . העלילה מצחיקה לעיתים, אבל באותה מידה מכווצת את הלב בשל  השקרים שעומדים להתגלות.

 

נקרא מהר, וקשה לעצור את הקריאה.

איך לתרגם אהבה – ענת לוי

איך לתרגם אהבה – ענת לוי

הוצאת התחנה – בית הוצאה לאור

מרץ 2025. 192 עמודים

 

אורי, בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, אובחן בילדותו על הרצף האוטיסטי. בשנים האחרונות הוא גר בדיור מיוחד התואם את מצבו ואת צרכיו, עם שותפים, עובד בגינון כיד ימינו של ארנון, ובזמן שאינו עסוק בגינון הוא מתגלה כמוזיקאי מוכשר שמתקשה ליצור קשרים חברתיים. הוא בחור נבון, רחב אופקים בעל ידע עצום בהרבה תחומים, ממש אינצקלופדיה מהלכת, ובעל זכרון פנומנלי. אורי רוצה למצוא את האחת שתבין אותו ואת עולמו, אך מתקשה להבין מהי אהבה. הוא לא אוהב את עצמו, מתוסכל מכך שהוא פגום, חי בתחושה שאהבה היא מחוץ לתחום עבורו, מבין שאף אחד לא ירצה להיות עם אחד שהוא לא כמו כולם.

 

יערה, היא כנרת מחוננת שהופיעה בקונצרטים ורסיטלים על במות בחו"ל, אך חוזרת לחיות בבית הוריה לאחר שעברה התמוטטות נפשית ושקעה בדיכאון עמוק, בעקבות פרידה ממערכת יחסים רעילה. קשה לה לחיות תחת דאגתם המתמדת ועינם הפקוחה של הוריה, שלא פוסקים מנסיונותיהם לנהל את חייה. אמנם הם דואגים שתקבל את הטיפול הפסיכולוגי הטוב ביותר, אך לא חדלים מלטפח ציפיות שתחזור לעצמה ולנגינה.

 

אורי ויערה ניפגשים לראשונה כשאורי מְגַנֵּן בגינת ביתה, ושומע נגינת כינור שמכשפת אותו בקיסמה. הוא הולך בעקבות הצלילים ומגיע לחדרה של יערה. מכאן ואילך מתחיל סיפורם של השניים שבו המוזיקה הופכת להיות הגשר שמחבר ביניהם, והקשר ביניהם הופך למקום של יצירה, הבנה ואהבה. אורי רוצה את יערה כמו שהיא, ויערה, למרות שקשה לה לעיתים להבין ולהכיל אותו מרגישה שהוא נכנס לליבה, אך ההתערבות של הוריה בחייה מחזירה אותה אל ברלין, אל המקום שממנו נמלטה.

יערה לומדת על מי שהיא באמת, ועל מה שהיא רוצה. היא יוצאת למין מסע של גילוי עצמי, מתוך רצון למצוא את הקול האמיתי שלה ולהתמודד עם המשפחה, הפחדים, מערכת הלחצים המופעלת עליה, והמלחמה הפנימית הבלתי פוסקת בינה לבין עצמה, כשהיא מבינה שהיא רוצה לאהוב את אורי.

 

 

"איך לתרגם אהבה" הוא סיפור מרגש, מלא חמלה ולב, כתוב ברגישות, ואמינות ומעורר הזדהות. אין ספק שהסופרת מכירה את החוויה מבפנים, מה שמאפשר לה לתאר את המחשבות, הדפוסים, כאבי הנפש, ההתמודדות היום יומית הלא פשוטה הן של אורי והן של משפחתו. זהו ספר החושף בצורה רגישה את נושא האוטיזם והרצון העז להיות כמו כולם, להיות שייך ונאהב.

החיים של אורי כאוטיסט בתיפקוד גבוה, מתוארים כפי שהם. היו רגעים קשים וכואבים, אך לצידם היו רגעים עם מסר חשוב על הקשבה, חמלה, והרצון לחיבור אנושי.  הסיפור מרגיש אוטנטי,  ומציג בפני הקורא את הרצון של אורי ויערה להיחשף ולהביע באומץ את רגשות הכאב והאהבה שלהם.

ענת לוי מנגישה את עולמם של אלה שחיים על הספקטרום, ומאפשרת לנו ללמוד שיעור לחיים בקבלת השונה. היא מכניסה את הקוראים לנפשם המורכבת, לעיתים עד כאב, כמו גם אל מחשבותיהם של גיבוריה הלא מושלמים, דרך השיח שהם מנהלים ביניהם, או בינם לבין עצמם.

היא מתארת את חיבוטי הנפש של מירה, אמו של אורי, וחושפת בפני הקורא איך נראית, מרגישה ומתנהלת אִימָהוּת לילד על הרצף, שנתפס כדבר בלתי הפיך, מאיים ומפחיד, ועל הדרך שבו המשפחה מתמודדת. שנות גידולו של אורי היו עבור מירה טיפוס במעלה מדרון חלקלק רצוף באתגרים, עד לרגע המכונן בו הבינה, בין השאר, כי אוטיזם זו שפה וכדי לעזור לאורי, חשוב שתלמד לתקשר עמו בשפתו, ובכך אולי תתרום לחיבורו לסביבה. באותו אופן אורי מתלבט איך לבטא את רגשותיו כלפי יערה, איך יתרגם לה את מה שהוא מרגיש כך שהיא תצליח להבין.

 

קראתי את שני ספריה הקודמים של ענת לוי - "שנת היובל" ו"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" - וקיוויתי להנות מסיפרה החדש לא פחות מאשר נהניתי מקודמיו. לא התאכזבתי. לענת לוי יש תמיד דרך לספר סיפור מדהים. קראתי, התרגשתי ואהבתי.   

מומלץ מאד

הירקון 116 ב' – אורית הראל

הירקון 116 ב' – אורית הראל

הוצאת ידיעות ספרים

אוגוסט 2025. 392 עמודים

 

סיפור חייה של אילזה ומשפחתה, שקורות חייה נפרשים בין וינה הקלאסית והתרבותית לפלשתינה, ותל אביב המנדטורית, ועוסקת בהגירה וסודות בין-דוריים. העלילה מתרחשת בשני צירי זמן ובפרקים מתחלפים ונעה קדימה ואחורה בזמן

ציר העבר  מתרחש בווינה ובפלשתינה ומספר על אילזה, שנולדה בווינה בשנת 1899 לאם בת 48,  וזכתה לכינוי "ילדת נס". היא בת הזקונים של משפחת רוזנברג, והפרש שנים גדול מפריד בינה לבין אחיה, אלפרד ואנטון, ואחותה אדית, שלמעשה מתפקדת כאמה השנייה. כבר כילדה קטנה, אביה הנערץ עליה, מבין שהיא  ילדה יוצאת דופן, חכמה וחדה ומגדל אותה מתוך מחשבה להכשיר אותה להיות היורשת שלו, שתנהל את העסק המשפחתי, ואילזה שהתבגרה החליטה שלא מעניין אותה להיות אשה יושבת בית, מתחילה לעבוד בעסק המשפחתי ומפגינה כישרון ניהולי יוצא דופן. יכולותיה ועיקשותה, ותמיכת אביה מאפשרים לה לרשת לאחר מותו את ניהול העסק, ולמרות שזו תקופה שבה נשים נדחקו לשוליים העסקיים, היא הופכת לאשת עסקים מצליחה ומבריקה, אחראית לשגשוג הכלכלי של המשפחה.

אילזה לא התברכה ביופי נשי לפיכך היא אימצה לעצמה סגנון חיים מוקפד, לבוש אלגנטי והליכות של "ליידי", שהפכו את נוכחותה לעוצמתית ומרשימה. יש לה מספר מחזרים אבל אף אחד מהם לא מצליח לשבות את ליבה, וברור לה שהם מחפשים את קירבתה בגלל היותה עשירה ולא בגלל שהיא קוסמת להם כאשה.

כפי שהיא שוקלת בכובד ראש כל הצעה עסקית או כל מהלך הקשור לחייה האישיים לפני שהיא מקבלת החלטה, כך היא שוקלת את אפשרות הנישואים לליאון גליקסון. בעיניה יחסי זוגיות הם סוג של עסק, של שותפות. לא מדובר ביחסים רומנטיים, שלא לדבר על אהבה. אילזה מודעת לכך שליאון הוא ציוניסט הלהוט להגשים את חלומו להגר לפלשתינה. לעומתו, היא כמו יהודים רבים בווינה באותן שנים, מרגישה אוסטרית לכל דבר. היא משוכנעת שהתרבות וההצלחה הכלכלית יגנו על משפחתה מפני הקיצוניות הפוליטית שהחלה לבעבע מסביב. היא גם מקווה שהנישואים וחיי משפחה ימתנו את חלומו של ליאון, אך זה לא קורה, ובסופו של דבר ליאון עוזב אותה ואת בתם הצעירה, נעמי, והמרחק עושה את שלו והנתק ביניהם גדל מיום ליום. עם עליית הנאצים לשלטון, הסדקים באמונתה "בערכי הבסיס של המולדת בה נולדה, חייתה, עבדה, ובנתה את חייה" מתרחבים והופכים לשברים, היא מתפכחת בבת אחת ומבינה שעליה לנקוט בצעדים. ליאון מפציר בה לבוא לפלשתינה, ובהחלטה מושכלת היא נפרדת ממשפחתה הענפה בוינה שמסרבת לתחנוניה לעזוב את אירופה, ולוקחת את נעמי ומהגרת לפלשתינה.

אילזה חווה שבר קשה. מאישה שהעיר וינה היתה בכף ידה, היא הופכת לפליטה חסרת כל בפלשתינה. ליאון נשאר אותו ליאון, הפער ביניהם רב, ואילזה חיה בבדידות רגשית ופיסית, מתקשה למצוא נחמה בחייה החדשים, ולא רווה נחת רוח מבתה נעמי, שנישאה למתי. התנהלותו ואופיו הנרקסיסטי, מזכירים לאילזה את לאון, ונעמי שהעריצה את אביה מעריצה את מתי בצורה עיוורת, סולחת לו על בגידותיו, ומקטינה את עצמה למענו. אילזה נושכת שפתיים, תומכת בהם כלכלית, דואגת לכל מה שצריך בבית, מבישול ועד שמירה על הילדים, ובמקום לשאת את אמה התומכת על כפיים נעמי מתייחסת אליה בבוז, בשנאה, והניכור ביניהן רק הולך וגדל.

 

ציר ה"עכשיו" מתייחס להווה, לא בדיוק ברור מתי הוא, אבל על פי האירועים הנרמזים ניתן להסיק. הוא  מסופר בגוף ראשון על ידי נכדתה של אילזה, בתה של נעמי, שבמשך שנה שלמה מתחשבנת עם אביה, שואלת שאלות, מזכירה נשכחות, מבקשת לקבל תשובות. כבר כילדה היא השכילה לראות ולהבין את כל מה שרוחש מתחת ומעל פני השטח בבית, אותו הוריה, היא ואחיה חולקים עם סבתה. סיפור העבר של אילזה בוינה ובפלשתינה, נחקרים לאורך הספר דרך עיני נכדתה, המנסה לפענח את הסודות, את הכאב, את השתיקות בבית, תוך שהיא מגלה את המחיר הרגשי שגבתה ההגירה מהמשפחה, ואלה משתלבים עם הסיפור שלה, שמנסה לבוא חשבון עם הניכור המשפחתי מצד הוריה, ובעיקר מצד אביה.

 

"הירקון 116 ב'" הוא ספר נפלא, חכם, סוחף, המתאר בכתיבה רגישה, עדינה ומעוררת מחשבה,  חיי שלושה דורות של משפחה ש"משלמת" מחיר נפשי בעקבות הגירה ואובדן משפחתי כבד במלחמת העולם השנייה. הפער הבלתי ניתן לגישור שבין "העולם של אתמול" למציאות הישראלית, מוביל לניכור הורי, שמירת סודות, הסתרה ונישואים רעילים. כמו רבים מדור שורדי השואה, ששרדו ושתקו כך גם אילזה שמרה את הזיכרונות, את הצער והגעגוע האינסופי, בשתיקה. והנכדה, שמנסה לפענח את סבתה, מגלה שהעבר לא באמת נעלם אלא חלחל לתוך חיי המשפחה, ואילזה שבביתה גרו בתה וחתנה, נותרה בודדה וזרה, הן בביתה והן במדינה שאמורים היו להיות עוגן ולהעניק לה תחושת שייכות.

 

אני אהבתי מאד. מומלץ בחום

מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

ינואר 2026. 319 עמודים

"מכתבים מחבל  שמפאן" מספר על שתי נשים שנשארות לבד ונאלצות למצוא דרך חדשה כדי לשרוד.

העלילה מסופרת בציר זמן כפול, ונעה לסירוגין, בפרקים מתחלפים, בין עבר להווה, בין מכתביה של ברב-ניקול לנינתה אן,  לבין סיפורה של נטלי, גרושה טרייה שעוברת סיפור מורכב של הונאה וגילוי עצמי. 

כל פרק מתחיל במכתבים של ברב-ניקול קליקו לנינתה, ומציג את המכשולים השונים שעמדו בפניה, איתם היתה צריכה להתמודד כדי להצליח. סיפורה של נטלי מתמקד בגירושיה, בטיולה לפריז ובהפיכתה לקורבן של הונאה מורכבת.

ציר העבר מתרחש בתחילת המאה ה-19, ומספר את סיפורה של ברב-ניקול קליקו, אלמנה צעירה שנותרה עם בת לגדל וכרם כושל לנהל. העלילה חוזרת לאחור, לרגעים מרכזיים במסע שהיא עוברת, מאלמנה צעירה לאשת עסקים נבונה המתמודדת עם אתגרים אישיים ומקצועיים בתקופת נפוליאון. בנחישות, בהתמדה ובאומץ, היא  הופכת את עסק השמפניה של בעלה לאימפריה, ומצליחה לנהל עסק משלה, משימה שכמעט אינה ניתנת לביצוע עבור אישה באותה תקופה.

אנו מתוודעים לקורותיה באמצעות מכתביה, המתארים את הדרך והמאבקים שהיה עליה להיאבק כדי לפתור בעיות שפקדו את תעשיית השמפניה במשך שנים, לנווט בשדה המוקשים הפוליטי של חצר נפוליאון, לשבור מחסומים בייצוא, ולגרום לכך שייננים וסוחרים גברים יתייחסו אליה ברצינות. כיצד היא ועמיתה מצילים את היין שלהם בזמן מלחמות נפוליאון ברוסים, ואיזה סיכונים היא לקחה עד שהצליחה ליצור את השמפניה המפורסמת "וו קליקו". הסופרת מציגה את הפגמים והפשרות המוסריות של ברב-ניקול, לצד נחישותה וחדותה העסקית, מה שהופך אותה לאנושית ולא רק "פאואר וומן".

ציר ההווה  מספר על נטלי טיילור, אישה בשנות החמישים לחייה שבעלה ניהל רומן ועזב אותה לאחר 30 שנות נישואין. כגרושה טרייה היא מתמודדת עם אובדן נישואיה, ומחליטה באימפולסיביות לברוח לפריז, מקווה לחוות הרפתקאות ואולי אפילו "סטוץ" לא מחייב, אך בפועל היא עוברת מסע של גילוי עצמי. היא מתיידדת עם סופי, עובדת מלון מועילה ויעילה, ופוגשת את גבריאל, גבר נאה ושרמנטי, בבית הקפה שבמלון.

בדוכן ספרים ליד הסיין, היא מוצאת ספר המכיל את אוסף המכתבים שכתבה ברב-ניקול קליקו לנינתה. היא מתחילה לקרוא אותו, ומוצאת במכתבים שפע של עצות ומילות חוכמה שמהווים עבורה השראה כיצד ליצור לעצמה חיים חדשים ומעצימים.

החופשה שלה מתחילה נהדר.

האומנם?

 

זה סיפור מעורר השראה על הזדמנות שניה, ועל הכוח שיש לאישה להגשים את חלומותיה ולהשיג את ייעודה. הוא בוחן באופן מעמיק מספר נושאים הקשורים זה בזה, כמו עצמאות של נשים בעסקים ובחיים האישיים, מחיר השאפתנות וההצלחה, יחסי אם-בת, מסורת, חדשנות, ועוד. ככל ששתי הנשים מתקדמות לעבר חיים עצמאיים, הסיפור הופך מעניין יותר, ואפשר לראות את ההקבלה בין המאבקים הפמיניסטיים של אז ועכשיו. שתיהן מתמודדות עם רגעים לא נוחים, עם תובנות אישיות וקשיים, ומתחילות לצמוח ולהתפתח, אך לכל אחד מהסיפורים היו בעיות משלו. סיפורה של ברב-ניקול קליקו היה מעניין, מרתק והורגש שנחקר היטב. למדתי על "וו קליקו", ועל אשה מרתקת ומעוררת השראה שבנתה מותג אייקוני בתקופה שלא היה מקובל שאשה תעשה זאת. הסופרת מתארת את אווירת התקופה מבלי להטביע את הקוראים בפרטים מוגזמים, וההיבטים הטכניים של ייצור השמפניה משולבים יפה בעלילה, ומלמדים על הסיפור במקום להציף אותו. 

סיפורה של נטלי הרגיש צפוי וקלישאתי, כאילו לקוח מז'אנר של רומן פשע, בלי להתעמק בו יותר מידי. אמנם העלילה נבנית עם תפניות, עלילות משנה המסיחות את הדעת, ובתמימותה, נטלי שכל כך כמהה להרגיש נאהבת, נופלת למלכודת, אך בסופו של דבר היא משתמשת בהיגיון וברמזים כדי לפצח את התעלומה.

 

אם אף פעם לא שמעתם על האלמנה קליקו ואתם.ן מעוניינים.ות ברומן היסטורי נחמד, שמפניה, תככים, העצמה נשית וסיפור על גרושה טרייה שחווה רגע של "לאכול, להתפלל, לאהוב" בצרפת של ימינו, אזי הספר הזה בשבילכם.ן

 

 

דרור חייב למות – רז קלמנוביץ'

דרור חייב למות – רז קלמנוביץ'

הוצאת התחנה- בית הוצאה לאור

נובמבר 2025. 191 עמודים

דליה, מירה ושמיל חוברים יחד כדי לעקוב אחרי דרור, בנה היחיד של דליה, שלהבנתה מנסה להשתלט על רכושה. השלושה נוקטים בכל דרך אפשרית כדי להגיע לחקר האמת, ולמצוא ראיות נגד דרור. לשם כך הם עוקבים אחריו, פורצים לדירתו, ואפילו חוטאים בחטיפה.

דליה אלמנה כשנה, היא מורה לספרות בגמלאות, בת 74. היא צינית, מתנשאת, ולא מוותרת על אף הזדמנות להעביר ביקורת. בגילה המופלג היא לא סופרת אף אחד ממטר, ולא מסננת את מה שעובר לה בראש. יש לה אפס תקשורת עם דרור, קשה לה להכיל אותו, את התנהלותו הבטלנית, את האכילה הוולגרית שלו, וכשהיא מבינה שהוא רוקם מזימה נגדה היא לא שוקטת על שמריה. היא לא תשב בשקט ותחכה לראות את תוצאות תכנוניו מתגשמים.

חברתה הטובה מירה, פרודה מבעלה, גם היא מורה וגמלאית, היא ההפך מדליה. טיפוס אופטימי, צבעוני, תוססת ומלאת חיים למרות "הצרות" שלה. היא חברה מסורה בלב ובנפש של דליה, דואגת לה ומקפידה על הקשר ביניהם.

שמיל הוא בעל חנות הירקות החדשה בשכונה. השמועה מספרת שהיה קצין בסקוריטטה, שירות הביטחון של רומניה בתקופה של צ'אושסקו, הדיקטטור שנודע לשימצה. הוא לא מסתיר את אהבתו לטיפה המרה, ואת רגשותיו כלפי דליה.

דרור, בנה של דליה, הוא גבר בן 41, טיפוס בלתי נסבל, מוזנח ובטלן, שמתנהג כלפי אמו בגסות רוח. הוא נוקט בצעדים דרסטיים כדי לנשל אותה מרכושה, גם אם  יצטרך להכריז עליה כמי שסובלת מדמנציה, לא שפויה ומסוכנת לעצמה ולסביבתה. הוא פועל כדי לקבל עליה אפוטרופסות, בניגוד לרצונה, ואולי גם להרוג אותה. "ילד הקינמון", האהוב שלה, הפך לגבר נוראי חסר התחשבות וחמלה כלפי אימו הקשישה.

דליה מירה ושמיל, מחליטים להקדים תרופה למכה ופועלים לפי הביטוי של חז"ל "הקם להורגך השכם להורגו".  הם עסוקים בתיכנון מתקפת נגד, אך מתגלים כחבורת שלומיאלים, הנכשלים בכל מהלך שהם מבצעים. לצד רגשות של כעס, אכזבה ומרירות שמניעים את העלילה מתרחשים ארועים שהופכים להיות קומדיה של טעויות משעשעות.

אהבתי את האופן שבו חלקי הפאזל התחברו בחוכמה, בין האירועים לדמויות  אף על פי שאי אפשר שלא לחוש חמלה כלפי דליה הדעתנית, חיבבתי כמה מן הדמויות המשניות. חופית, שמצטיירת כ"עמך" ומתגלה כדמות רבת חסד וחמלה, ההיפך מדליה בכל פרמטר, ועומר, חברו של דרור, הוא גבר נעים הליכות שמוצא דרך אל ליבה של דליה ואינו מאפשר לה להרגיש שמתעלמים ממנה.

"דרור חייב למות" הוא סיפור מפתיע אך כובש, עם דמויות ותעלומה שמניעים את העלילה.  קשה שלא להיות מרותק לסיפור, אבל זה לא סיפור שדורש הרבה מחשבה. זה סוג הספר שמתאים אם מחפשים לברוח לכמה שעות . הסיפור מכיל נגיעות של הומור, לעיתים ציניות, אך בו זמנית, הוא עצוב, עם הרבה תובנות על החיים ועל הזיקנה בפרט. בין היתר הוא מתמודד בכנות עם בעית הדמנציה וההזדקנות לצד קשרי חברות וידידות, ומצליח ליצור תמונה של קבוצת אנשים "קשישה" המצליחה לתמוך אחד בשני ועוזרת לשכך את תחושת הבידוד והבדידות. ולמרות שהיו רגעים שתיאורי הזיקנה כואבים, כמו הנסיון לקחת ממך את הכוח כאדם להחליט על עתידך, או תעתועי הזיכרון שמשטים בך, השנינות של דליה והדמויות הקרובות לה ממלאים את הקורא ברגעים נפלאים שמתארים חמלה, חסד והומור, בגיל השלישי.

הספר מסופר בגוף ראשון, הוא קליל, זורם ומעורר מחשבה על יחסים בין הורים לילדים, תיקשורת בינדורית, מיגדר, חברות אמת, ומה קורה בעקבות  אי הבנות, שמועות ורכילות.

 

ספר כייפי שנהניתי לקרוא.

ממליצה בחום.

זה קרה קיץ אחד – טסה ביילי

זה קרה קיץ אחד – טסה ביילי

סידרת האחיות בלינג'ר 1

תרגום: נועה שביט

הוצאה: הספרנית

דצמבר 2022. 334 עמודים

פייפר בלינג’ר, בת ה 28 היא צעירה עשירה, משפיענית אופנה מהעולם המפונק והזוהר של לוס אנג'לס. היא חווה פרידה משפילה. בנסיון לשמור על תדמיתה, היא מארגנת מסיבת בריכה באחד ממלונות היוקרה, מסיבה שיוצאת מכלל שליטה, שבעקבותיה היא מבלה לילה בכלא.

אביה החורג מחליט להעניש אותה. הוא שולח אותה (וגם את אחותה) הרחק מהכסף, האחוזה והמסיבות, לווסטפורט, עיירה נידחת ליד הים במדינת וושינגטון, שהיתה ביתה לפני מות אביה. שם היא אמורה ללמוד מה שכל אישה בגילה היתה צריכה כבר ללמוד. מהי אחריות ומהם שאיפות בחיים.

 

העלילה עוקבת אחרי המסע של פייפר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ללא תקציב, לחיים של עבודה קשה, גשם וים. פייפר שבנתה זהות שמבוססת כמעט לגמרי על כסף, בגדים, גברים, ותשומת-לב, מסתבכת בכל דבר, אפילו הפשוט ביותר כמו קניית מצרכים, עבודה בבר, או לישון במחסן הקטן שמעל לבר, וכל זה לעיני התושבים המקומיים שאינם מתרשמים או מתרגשים מ“נערת לוס אנג’לס”  היפה שהגיעה לעיירה.

כמעט מהרגע שהיא מגיעה לווסטפורט היא פוגשת את ברנדן טאגרט, קברניט גבוה ומזוקן, דייג קשוח, שקט ויציב שאובססיבי לשיגרה, גבר שעוטה על עצמו שריון שמרחיק אותו מכל רגש, ומאמין שפייפר לא תשרוד אפילו שבוע מחוץ לבוורלי הילס. הוא כל מה שפייפר לא היתה.

הניגודיות ביניהם יוצרת ניצוצות, מריבות, והופכת למשיכה חזקה שמאתגרת את שניהם.

שתי אפשרויות עומדות בפני פייפר. הראשונה, לפרוש ולהוכיח לכולם שהם צדקו לגבי יכולותיה ואישיותה, והשניה, לעשות משהו רציני יותר מהחיים הרדודים והשטחיים שהיא חייתה עד עכשיו.

 

עם הזמן אנחנו לומדים להכיר את פייפר וגם היא לומדת מי היא באמת. הפחד העמוק שהיא מסתירה באמצעות התדמית הזוהרת, בין מי שהיא נראית לבין מי שהיא מסוגלת להיות מפנה מקום להערכה עצמית ולחוסן פנימי, היא מקבלת אחריות על הבר, מתקרבת לאנשים בעיירה  ומוצאת את עצמה מתמודדת עם השאלה:  

 

האם היא רוצה לחזור לחיי הזוהר או לבחור בדרך חדשה?

 

"זה קרה קיץ אחד" אינו רק רומן רומנטי, סיפור על בחורה מפונקת שפוגשת גבר קשוח בעיירה קטנה. זה מסע של גילוי עצמי, קבלה עצמית והתמודדות עם שינוי,  סיפור על פחד מנטישה, והאומץ לבחור בזהות משמעותית.

היחסים שלה עם ברנדן לא רק מציתים רגש, הם גם מאתגרים אותה להכיר את עצמה ולבחור מה באמת חשוב לה.  כמוה גם ברנדון, לומד להרשות לעצמו להרגיש, בלי לשלוט בתוצאה, ולבחור בין חיי שיגרה בטוחים לבין חיים מלאים רגש ואהבה.

אהבתי את מערכת היחסים התומכת בין האחיות.

לגבי מערכת היחסים של פייפר עם אמה ואביה החורג הייתה חסרה לי סגירת מעגל ביניהם, או לפחות התנצלות מאמה ויותר הבנה וקבלה מאביה החורג. כך גם לגבי עצם ההגעה לעיירה וניהול הבר של אביהם. ציפיתי שפייפר תנסה להבין מי היה אביה ותפתור את החלקים החסרים בזיכרונותיה, אבל גם זה לא קבל את הבמה הראויה. נכון, היא פתחה את הבר אבל אף פעם לא באמת התעמקה במי היה אביה האמיתי כאדם, לא בשיחות עם סבתה, ולא עם אנשי העיירה.

טסה ביילי כותבת בקצב מהיר, הדיאלוגים מלאי הומור, הפרקים קצרים, הארועים צפויים ואין הרבה הפתעות. אבל אחרי ספר כבד, או כשמחפשים משהו קליל, זה ספר שקל לצלול לתוכו. הוא עושה טוב על הלב ואפילו נותן חומר למחשבה.

"זה קרה קיץ אחד" הוא החלק הראשון בסידרת האחיות בלינג'ר. אני אסתפק בו.

לשיקולכם.ן