ניפגש בשוליים – מליסה פרגוסון

ניפגש בשוליים – מליסה פרגוסון

תרגום: תומר בן אהרון

הוצאת מטר, אגם

ינואר 2026. 276 עמודים

סוואנה קייד, בת ה 29, עובדת כעורכת משנה ב"פנינגטון" הוצאה לאור קטנה בנאשוויל, שחרטה על דגלה להוציא לאור רק ספרים איכותיים. מתחת לפני השטח ההוצאה סובלת מבעיות כלכליות, הרווחיות הולכת ופוחתת, ובנה של הבוסית, ויליאם פנינגטון, מגיע כדי להציל את העסק המשפחתי השוקע.

חייה של סוואנה נמצאים בכאוס מוחלט. השכר שלה אינו מאפשר לה לשכור דירה לעצמה, לכן היא גרה באותה דירה עם אחותה ובן זוגה, שהוא גם החבר לשעבר שלה.  אחותה האסרטיבית  די רודה בה והיא נאלצת להבליג על יחסה הבוטה.

סוואנה חולמת להיות סופרת. היא כותבת בסתר רומן רומנטי תחת שם בדוי. מאחר והיא מודעת לכך שלא תוכל לפרסם את כתב היד שלה בהוצאה בה היא עובדת, היא נאלצת להסתיר זאת מכולם, כולל את הקשר עם הוצאה אחרת. תקרית לא נעימה באחת הישיבות מאלצת אותה למצוא מקום מסתור לכתב היד שלה וכשהיא מגלה חדר סודי בעליית הגג של ההוצאה לאור, היא משאירה אותו שם. כשהיא חוזרת למחרת לאסוף אותו היא מגלה להפתעתה שמישהו קרא אותו והשאיר הערות בשולי הדפים, כאלה שידרשו תיקונים נרחבים או אפילו כתיבה מחדש. היא זועמת ומתעלמת מהן, אך כשהיא שולחת את כתב היד לעורכת שלה, היא דוחה אותו ומביעה חלק מאותן ביקורות שנכתבו בשולי כתב היד שלה.

הרצון לפרסם את ספרה ולהגשים את חלומה, גדול, והיא מבינה שעליה להתייחס להערות השוליים כאל ביקורת בונה. היא נעזרת בהערות של ה"חבר סודי לעט"  כדי ל"שפצר" את כתב היד שלה, סקרנית לדעת מי בדיוק האדם שעוזר לה ומדוע הוא מרגיש צורך לעשות זאת.

 

זהו בעצם סיפורה של סוואנה, כשהיא נאבקת בין ניהול עבודתה לבין סיום כתב היד שלה עם דד-ליין שמתקרב במהירות, ובתוך כל זה, מתפתחת חברות עם הבוס החדש שלה, ויליאם פנינגטון.

סוואנה מסתפקת בעבודה שלה, יש לה תקוות וחלומות, והיא קצת כמו שטיחון בכל הנוגע לעמיתיה לעבודה ומשפחתה. החבר לשעבר שלה, שאיתו יצאה במשך שמונה שנים, מאורס כעת לאחותה, והיא חולקת דירה עם שניהם, ועוזרת להם בתיכנון החתונה וריהוט דירתם. למרות שהיא מקצועית בעבודה, היא חסרת בטחון עצמי, כזו שמאפשרת לאחרים לנכס לעצמם את ההצלחות שהיא הובילה להשגתן. המשפחה שלה נוראית בעיני. התחרותיות בכל דבר, הביקורתיות וחוסר התמיכה מצד אחותה, פריקית אתלטית, והוריה שלא תרמו כלום לסיפור, לא מטופלים לעומק.

קיוויתי לקצת יותר רומנטיקה בין סוואנה וויליאם, אך הספר היה נטול דרמות. הוא גם נקי, חסוד, ללא קללות, אלימות, או סצנות לוהטות. מערכת היחסים ביניהם היתה ידידותית, פתוחה וכנה מאוד, אך לא היה שם ניצוץ.

ההתחלה היתה איטית מאוד, העלילה פשוטה וצפויה, והסגנון גולש לתיאורים מפורטים של כל מחשבותיה של סוואנה. לדעתי הדמויות היו די חד-ממדיות.

בשורה התחתונה "ניפגש בשוליים" הוא רומן קליל, אפילו לא רומנטי, שהזכיר את הסרט "יש לך הודעה", אבל כזה שמתרחש בבית הוצאה לאור. הרעיון העלילתי נחמד, הסיפור פשוט , לא עמוק במיוחד ובעיקר צפוי.  אישית היה לי קשה להתחבר לדמויות. זהותו של העורך המסתורי, לא מפתיעה אף אחד.  יש בו מין סיפור בתוך סיפור, כי הספר שסוואנה כותבת נראה כמשקף את מה שהיא עוברת בכל נקודה ברומן עצמו. 

היה נחמד לקרוא על מאחורי הקלעים של תעשיית הספרים, ועל מה שקורה בהוצאה לאור.

אם אתם אוהבים לקרוא על דמויות שסיפורן מתרחש בהוצאה לאור, זה יכול להיות ספר מהנה עבורכם.

 

לשיקולכם.ן

  

סטלה מאריס – אריאלה גולדמינץ

סטלה מאריס – אריאלה גולדמינץ

הוצאת כתר

נובמבר 2024. 221 עמודים.

 

עלילת הספר מתרחשת בחיפה ומגוללת את סיפורן של שתי נשים היוצאות למסע נקמה משותף. זהו סיפור על חברות מפתיעה, התמודדות עם עוולות העבר וחיפוש אחר צדק.

 

העלילה מתמקדת בטרודי,  אלמנה ערירית בשנות ה 70 לחייה, ניצולת שואה, שבמשך שנים חושדת שבת דודתה האהובה, דורה, סובלת מהתעללות בידי בעלה,  פרדי, שאמנם מצטייר כגבר שרמנטי בעל עיניים כחולות המשדרות תמימות, אך מסתבר שמאחורי חזות זו מסתתר אדם המטיל אימה על סביבתו הקרובה, גבר שהפך את חייה של אשתו, ל"גיהינום". פרדי מכור להימורים. ההתמכרות הזו הובילה אותו להסתבכויות כספיות ואף לבית סוהר. הוא טיפוס מניפולטיבי, שקרן כפייתי, שמצליח להסתיר את מה שקורה בין ארבעת קירות ביתו. לאחר מותה של דורה, הוא "גועה בבכי" מול המנחמים כדי לעורר אמפתיה, אבל בו זמנית הוא כבר מתכנן כיצד לנצל את טרודי.

 

טרודי ודורה הן בנות דודות קרובות מאוד. הקשר ביניהן עמוק ומלווה אותן מילדותן המשותפת, שחלק ממנה עבר עליהן במנזר, בתקופת השואה. מותה של דורה כואב לטרודי. האובדן והצער ואולי החרטה קשים לה. כשמתבררת סיבת המוות הרשמית כהידרדרות מהירה של מום לב מולד שלא טופל כהלכה, טרודי מסרבת להאמין לגרסה הזו.  היא קובעת בנחרצות: "מום שמום".  היא משוכנעת שפרדי, "החיש את קיצה". וכשמתחילה להתבהר דמותו המפוקפקת של פרדי, ונחשפת האמת על חיי הנישואים האומללים של דורה וההתעללות הפיזית והנפשית שהיא עברה, מותה הופך להיות בלתי נסלח, והקורא מבין מה הסיבה של טרודי בנקמה.

 

ביום שדורה הולכת לעולמה, טרודי פוגשת את כוכי,  רווקה עם לב רחב בשנות החמישים לחייה. כוכי היא קופאית ברכבל בחיפה, בתחנת סטלה מאריס. היא אינה נשואה ואין לה משפחה. למרות פער הגילים נרקמת בין השתיים ידידות אמיצה. הן נפגשות לעיתים קרובות ומבלות אחת בחברת השנייה.

החיבור ביניהן הופך לציר המרכזי של העלילה. טרודי רוצה לתקן את העוול שנגרם לדורה במשך השנים, וכשהן מתכננות יחד את הנקמה בפרדי, הן מבינות שכדי להפיל אדם כמוהו, הן לא צריכות כוח פיזי, אלא לנצל את חולשתו להימורים ולנשים.

תוך כדי תיכנונים, השתיים  עוברות תהליך של העצמה. מנשים שקופות, שאף אחד לא סופר אותן ומתעלם מהן, אם מפאת גילן, הסטטוס שלהן, או המראה החיצוני הלא מושך שלהן, הן הופכות לנשים שיוזמות וקובעות את גורלן. הן מתגלות כנשים חזקות, חכמות, בעלות תושיה, שאין לזלזל בהן, שניצבות מול אתגר ויכולות לו, ובסופו של דבר מוצאות זו בזו את ה"משפחה" שפרדי הרס לטרודי, ושלכוכי מעולם לא הייתה.

כבר מהמשפטים הראשונים  מצליחה העלילה ליצור עניין. הספר פותח בקשייה הפיסיים של טרודי בדרכה אל הסופר, המחשבות שלה על דורה החולה, התחושה שדורה עומדת למות היום, הלוויה ומה שמתחיל להתגלות אחריה, מציגים גיבורה שמרגישה שהמשפחה היחידה שלה, בת דודתה האהובה, נלקחה ממנה שלא בצדק.

 

העלילה מסקרנת, הקצב דינמי ומשתנה בהקבלה לתכנית הנקמה. השפה קולחת, ישירה ויומיומית, ומשלבת רגעים קשים של התעללות, מתח, הומור ואופטימיות. טרודי לא פועלת מתוך דחף רגעי. היא בונה את המלכודת לפרדי בקור רוח ובקפדנות. בפרקים מתחלפים נחשפת כל פעם עוד פיסה הקשורה לסיפורה של דורה, ואלה מהווים  הצדקה לפעולת הנקמה. 

 

"סטלה מאריס" הוא ספר מרגש, מעורר מחשבה, שנכנס ללב, אבל גם מותח, כזה שלא יכולים להניח מהיד. רוב העלילה מתרחשת בהווה, בשנים האחרונות של המאה ה-21, אך היא שזורה בזיכרונות ואירועים מהעבר הרחוק של תקופת השואה, לצד העבר הקרוב המתאר את שנות נישואיה של דורה, שקדמו למותה.

הספר עוסק בנושאים כואבים שעלולים להיות טריגר לקוראים מסוימים, כגון אלימות במשפחה, נטישה בילדות, התמכרות להימורים, מוות ואובדן .

תיאורי הנוף החיפאי, הרחובות, בתי הקפה, אפילו חזירי הבר, וסגנון הדיבור של כל אחת מהדמויות, כולל זו של פרדי, ייחודיים, והאזור של סטלה מאריס, המנזר והרכבל, הם הרבה יותר מסתם רקע בספר. הם מרכיב פעיל בעלילה ויש להם משמעות סימלית לכל אורכה.

 

אז איך מתבצעת הנקמה?

ומה המשמעות הסמלית של סטלה מאריס, הרכבל והמנזר?

תקראו את הספר ותגלו.

 

ספר נפלא.

אני ממליצה מאד.

  

מרגו צריכה כסף – רופי תורפ

מרגו צריכה כסף – רופי תורפ

תרגום: לי עברון

הוצאת מטר,אגם

ספטמבר 2025. 336 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי

למען האמת, כמעט כל הסיפור מסופר בתקציר...

אחרי רומן קצר עם מארק, הפרופסור שלה לספרות, גבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו, נשוי עם ילדים, מרגו  בת ה 19, מוצאת את עצמה בהריון,  גרה עם עוד 3 שותפות . היא מחליטה ללדת את התינוק.

הפרופסור מתנגד, רוצה שתעבור הפלה, וכשהיא מסרבת הוא מנתק את הקשר איתה.

אמה,שייאן, שגידלה אותה כאם חד הורית מסרבת להיות שותפה למה שהיא מכנה "הרס חייה" של מרגו, ומתנגדת לא תמיד מהסיבות הנכונות.

תוך שבועות מלידת בנה בודהי מרגו עוזבת את הקולג', מפוטרת מעבודתה כמלצרית, שתיים מהשותפות לדירה עוזבות, ואבי התינוק שלה הפך אותה ל"רוח".

מרגו מגלה שלהיות אם חד הורית זה לא קל וזה לא זול. היא נואשת להרוויח כסף, אך היא במילכוד. אין מי שישמור עבורה על בודהי.

אביה, ג'ינקס, מתאבק בדימוס, נכנס במפתיע אל חייה, אחרי שנישואיו מתפרקים, והופך להיות שותף פעיל בדירת השותפים שבה היא גרה. ג'ינקס שיש לו בעיות התמכרות לסמים ומשככי כאבים, בדיוק יצא מגמילה ומחפש מקום לגור בו. הוא הופך להיות התומך העיקרי של מרגו, הן כלכלית והן מעשית בעזרה יומיומית עם בודהי, עבודות הנקיון בבית, קניות ובישול, אך מעבר לכך, הוא תומך במרגו כשהיא מקבלת החלטות כיצד לפרנס את עצמה.

כך מתחיל הסיפור הסובב סביב ההתבגרות של מרגו כשהיא מנסה לזגזג בין לחץ כלכלי תוך שמירה על שפיותה. הסופרת, מצליחה להעביר איך זה באמת מרגיש לדאוג כל הזמן לכסף, וכיצד חרדה כלכלית יכולה להשפיע על  כל תחום בחיים. מרגו פותחת חשבון מעריצים ככוכבת באתר "אונליפאנס" שמספק תמונות/סרטוני עירום. היא מעלה תמונות של עצמה חשופת חזה כדי להשיג מנויים בתשלום, מתוך הבנה שבנקודה הזו של חייה זה עשוי להיות מקור ההכנסה הנחוץ לה ולבוהדי.  

מרגו צעירה, אמיצה, חכמה, מצחיקה ומודעת לעצמה, ליתרונותיה וחסרונותיה. היא מנסה להרוויח כסף כך שתוכל לטפל בבנה, ולהיות נוכחת בחייו. ככוכב היאבקות מקצועי בעבר, יש לאביה הרבה ידע לתרום בקידום מכירות, והוא עוזר לה לבנות את דמותה הוירטואלית.

 

הצעדים שמרגו נוקטת כדי לשרוד פועלים כ"אפקט הדומינו", והקוראים עדים כיצד בחירה אחת מובילה להשלכות קשות, במיוחד כשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים. העלילה מתפתחת וצוברת תאוצה כאשר אבי התינוק דורש לפתע משמורת מלאה ולתמונה נכנסות פסיכולוגית שאמורה לבחון אם מרגו כשירה להיות אם ושהמשמורת על בוהדי תישאר בידיה, ועובדת סוציאלית די תוקפנית, מהמחלקה לרווחת הציבור. הספר אינו נרתע מנושאים קשים, ומציג את הדרך שבה החברה שופטת בחומרה נשים צעירות, אך מעלימה עין מגברים בוגרים/מבוגרים, שמודעים היטב למה שהם עושים.

המסע של מרגו היה מלא במכשולים, ניצחונות, כאב לב ורגעים מחממי לב. אהבתי אותה ואת תהליך הצמיחה שהיא עוברת עד שהיא מבינה שזה בסדר להיות מי שהיא, ושעליה להתמקד באהבת עצמה כדי שיאהבו אותה.  המונולוג הפנימי שלה שנון ומצחיק כאחד, אפילו כשהיא מתמודדת עם דברים רציניים וקשים.

אהבתי את ג'ינקס שלמרות שלא היה אב נוכח בילדותה ונעוריה, ולמרות בעית ההתמכרות שלו, הוא היה לצידה ותמך בה ללא היסוס. ואפילו חבריה בעסקי "תמונות העירום" והטיקטוק היו מקסימים.

 

"מרגו צריכה כסף" הוא ספר שעוסק בנושא רגיש של "עבודות מין" וחוקר כיצד אנשים כמו מרגו נשפטים בחומרה. נושאים נוספים שהספר עוסק בהם קשורים להפלות, אמהות בגיל צעיר, פורנו ונשים. יש גם שימוש בסמים, התמכרות וחיים עם כאב, יחסי הורים - ילדים, וניכור.

ת'ורפ בראה דמויות ייחודיות ופגומות, בלי לאבד את הקסם והייחוד של כל אחת מהן. כל מה שהן עשו היה בלתי צפוי, ובכל זאת הן הרגישו אמיתיות, והעבירו מסר על צמיחה, תמיכה, קבלה ולמידה. הספר לא מנסה להצדיק או לגנות את מרגו, אלא מציג את המציאות שלה כפי שהיא. הגישה הזו גרמה לי להרהר על כמה אנחנו שיפוטיים בכל מה שקשור למראה חיצוני, למצב משפחתי, לסוג עבודה, במקום להתמקד במה שחשוב באמת. יש בעלילה הרבה דברים שקורים מתחת לפני השטח שסובבים סביב שיפוטיות, בושה, ובמי החברה מוכנה לתמוך או לא. והיו בהחלט רגעים שבהם מצאתי את עצמי מתנתקת לרגע רק כדי לעבד את מה שקראתי.

אני מקווה שאנשים יקראו את הספר בראש פתוח, למרות שהכתיבה בוטה וישירה וכוללת תיאורים גרפיים של איברי מין, תוכן מיני, סלנג מיני ושימוש בסמים.

 

מומלץ.

חשומה – סיגל אביטן

חשומה – סיגל אביטן

הוצאת מודן

אפריל 2018. 288 עמודים

 

הספר עוסק במושג ה"חשומה" (בושה במרוקאית) ככוח המניע והמעכב בחייה של הגיבורה. העלילה עוקבת אחר עטרה, בעלת משרד פרסום מצליח, שמתמודדת עם הפער שבין התדמית הנוצצת לבין המציאות המורכבת של חייה. הקורא נחשף ליחסיה עם חברותיה, לוטם ודמסקי, עם הוריה השמרנים, ועם מה שהיא עושה בכל הנוגע למיזם חדשני יחד עם השותף המפוקפק שלה.

עטרה, גדלה במשפחה מרוקאית דתית חמה ותומכת, בעיירה דרומית, והקימה בגיל 21 את משרד הפרסום הראשון שפנה לעולים מרוסיה, מבלי לדעת מילה ברוסית. היא מנהלת חיים שנראים כהצלחה מסחררת. היא בעלת משרד פרסום מצליח, נשואה ואמא לשלושה ילדים ומוקפת בחברות אהובות, מצליחניות ובעלות אמצעים, המשתלבות היטב בחיים המדוגמים שהיא מציגה כלפי חוץ. למרות הקירבה, עטרה חיה תחת צילה של ה"חשומה", הפחד מ"מה יגידו",  ולא מצליחה להיחשף בפניהן לחלוטין, לחלוק את רגעי השפל והדרמות האמיתיות שלה.

הבושה הזו מלווה אותה בכל צעד, החל מהשורשים המשפחתיים שלה ועד להחלטות עסקיות ואישיות בהווה. בגיל 40 היא גרושה לשלושה, ממשיכה לתחזק חזות של אשת עסקים מצליחה שחיה בתל אביב, אך האמת מאחורי הקלעים שונה לגמרי. משרד הפרסום שלה נמצא על סף פשיטת רגל, והיא מסובכת בחובות ענק. היא משקרת לסביבה, היא משקרת לעצמה, וככל שהיא מנסה להסתיר את הקריסה, היא רק מסתבכת יותר. היא לוקחת הלוואות כדי לכסות הלוואות אחרות, רק כדי שלא יראו שמשהו אצלה "לא בסדר". בעיניה, להודות בכישלון עסקי זה גרוע ממוות.

זו ה"חשומה" בהתגלמותה .

הפחד שאם האמת תצא לאור, היא תאבד את המעמד שלה, את החברות שלה ואת הערך העצמי שלה. אך רגע לפני פשיטת רגל היא נאלצת לעצור את המרוץ הבלתי פוסק והמזויף של חייה, להוריד את המסכה ולדבר על האימה מהרגע, שבו הכל יתפוצץ.

 

רוב העלילה נחשפת כשעטרה נמצאת בטיפול אצל הפסיכולוגית שלה, סנדרה הפולניה. אמנם הספר נפתח בסצנה שבה היא נמצאת על ספת הטיפולים אצל סנדרה, מנסה "למכור" לה את הגרסה המושלמת של חייה, אך בהמשך, היא עוברת תהליך של התבוננות פנימית בחיפוש אחרי מה שחשוב לה באמת, ומצליחה להודות בפער שבין הדמות שהיא מציגה, לבין מי שהיא.

 

בכתיבה שנונה והומוריסטית, קצבית ומהירה, מלאה במושגים מעולם הפרסום, מותגים, גברים שנכנסים ויוצאים מחייה, הקשר עם ילדיה והקשר עם הוריה, עירוב של מזרח ומערב עדתי, מתארת סיגל אביטן את עטרה שמתזזת בין קריירה, אימהות, זוגיות וציפיות חברתיות, ואת המסע האישי שהיא עוברת, את החרדה המתמדת, המצוקה הרגשית והכלכלית, בדרך לשיחרור מהבושה ומהשקרים של חייה. הקורא "נזרק" ישר לתוך עולם הפרסום, הישיבות, והדינמיקה המשפחתית המורכבת של עטרה, והתחושה היא של "רכבת הרים" שעומדת לרדת מהפסים.

הספר נוגע בחרדה קיומית, פשיטת רגל, אובדן זהות והלחץ החברתי המשתק של "מה יגידו" . העלילה מצחיקה לעיתים, אבל באותה מידה מכווצת את הלב בשל  השקרים שעומדים להתגלות.

 

נקרא מהר, וקשה לעצור את הקריאה.

איך לתרגם אהבה – ענת לוי

איך לתרגם אהבה – ענת לוי

הוצאת התחנה – בית הוצאה לאור

מרץ 2025. 192 עמודים

 

אורי, בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, אובחן בילדותו על הרצף האוטיסטי. בשנים האחרונות הוא גר בדיור מיוחד התואם את מצבו ואת צרכיו, עם שותפים, עובד בגינון כיד ימינו של ארנון, ובזמן שאינו עסוק בגינון הוא מתגלה כמוזיקאי מוכשר שמתקשה ליצור קשרים חברתיים. הוא בחור נבון, רחב אופקים בעל ידע עצום בהרבה תחומים, ממש אינצקלופדיה מהלכת, ובעל זכרון פנומנלי. אורי רוצה למצוא את האחת שתבין אותו ואת עולמו, אך מתקשה להבין מהי אהבה. הוא לא אוהב את עצמו, מתוסכל מכך שהוא פגום, חי בתחושה שאהבה היא מחוץ לתחום עבורו, מבין שאף אחד לא ירצה להיות עם אחד שהוא לא כמו כולם.

 

יערה, היא כנרת מחוננת שהופיעה בקונצרטים ורסיטלים על במות בחו"ל, אך חוזרת לחיות בבית הוריה לאחר שעברה התמוטטות נפשית ושקעה בדיכאון עמוק, בעקבות פרידה ממערכת יחסים רעילה. קשה לה לחיות תחת דאגתם המתמדת ועינם הפקוחה של הוריה, שלא פוסקים מנסיונותיהם לנהל את חייה. אמנם הם דואגים שתקבל את הטיפול הפסיכולוגי הטוב ביותר, אך לא חדלים מלטפח ציפיות שתחזור לעצמה ולנגינה.

 

אורי ויערה ניפגשים לראשונה כשאורי מְגַנֵּן בגינת ביתה, ושומע נגינת כינור שמכשפת אותו בקיסמה. הוא הולך בעקבות הצלילים ומגיע לחדרה של יערה. מכאן ואילך מתחיל סיפורם של השניים שבו המוזיקה הופכת להיות הגשר שמחבר ביניהם, והקשר ביניהם הופך למקום של יצירה, הבנה ואהבה. אורי רוצה את יערה כמו שהיא, ויערה, למרות שקשה לה לעיתים להבין ולהכיל אותו מרגישה שהוא נכנס לליבה, אך ההתערבות של הוריה בחייה מחזירה אותה אל ברלין, אל המקום שממנו נמלטה.

יערה לומדת על מי שהיא באמת, ועל מה שהיא רוצה. היא יוצאת למין מסע של גילוי עצמי, מתוך רצון למצוא את הקול האמיתי שלה ולהתמודד עם המשפחה, הפחדים, מערכת הלחצים המופעלת עליה, והמלחמה הפנימית הבלתי פוסקת בינה לבין עצמה, כשהיא מבינה שהיא רוצה לאהוב את אורי.

 

 

"איך לתרגם אהבה" הוא סיפור מרגש, מלא חמלה ולב, כתוב ברגישות, ואמינות ומעורר הזדהות. אין ספק שהסופרת מכירה את החוויה מבפנים, מה שמאפשר לה לתאר את המחשבות, הדפוסים, כאבי הנפש, ההתמודדות היום יומית הלא פשוטה הן של אורי והן של משפחתו. זהו ספר החושף בצורה רגישה את נושא האוטיזם והרצון העז להיות כמו כולם, להיות שייך ונאהב.

החיים של אורי כאוטיסט בתיפקוד גבוה, מתוארים כפי שהם. היו רגעים קשים וכואבים, אך לצידם היו רגעים עם מסר חשוב על הקשבה, חמלה, והרצון לחיבור אנושי.  הסיפור מרגיש אוטנטי,  ומציג בפני הקורא את הרצון של אורי ויערה להיחשף ולהביע באומץ את רגשות הכאב והאהבה שלהם.

ענת לוי מנגישה את עולמם של אלה שחיים על הספקטרום, ומאפשרת לנו ללמוד שיעור לחיים בקבלת השונה. היא מכניסה את הקוראים לנפשם המורכבת, לעיתים עד כאב, כמו גם אל מחשבותיהם של גיבוריה הלא מושלמים, דרך השיח שהם מנהלים ביניהם, או בינם לבין עצמם.

היא מתארת את חיבוטי הנפש של מירה, אמו של אורי, וחושפת בפני הקורא איך נראית, מרגישה ומתנהלת אִימָהוּת לילד על הרצף, שנתפס כדבר בלתי הפיך, מאיים ומפחיד, ועל הדרך שבו המשפחה מתמודדת. שנות גידולו של אורי היו עבור מירה טיפוס במעלה מדרון חלקלק רצוף באתגרים, עד לרגע המכונן בו הבינה, בין השאר, כי אוטיזם זו שפה וכדי לעזור לאורי, חשוב שתלמד לתקשר עמו בשפתו, ובכך אולי תתרום לחיבורו לסביבה. באותו אופן אורי מתלבט איך לבטא את רגשותיו כלפי יערה, איך יתרגם לה את מה שהוא מרגיש כך שהיא תצליח להבין.

 

קראתי את שני ספריה הקודמים של ענת לוי - "שנת היובל" ו"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" - וקיוויתי להנות מסיפרה החדש לא פחות מאשר נהניתי מקודמיו. לא התאכזבתי. לענת לוי יש תמיד דרך לספר סיפור מדהים. קראתי, התרגשתי ואהבתי.   

מומלץ מאד

הירקון 116 ב' – אורית הראל

הירקון 116 ב' – אורית הראל

הוצאת ידיעות ספרים

אוגוסט 2025. 392 עמודים

 

סיפור חייה של אילזה ומשפחתה, שקורות חייה נפרשים בין וינה הקלאסית והתרבותית לפלשתינה, ותל אביב המנדטורית, ועוסקת בהגירה וסודות בין-דוריים. העלילה מתרחשת בשני צירי זמן ובפרקים מתחלפים ונעה קדימה ואחורה בזמן

ציר העבר  מתרחש בווינה ובפלשתינה ומספר על אילזה, שנולדה בווינה בשנת 1899 לאם בת 48,  וזכתה לכינוי "ילדת נס". היא בת הזקונים של משפחת רוזנברג, והפרש שנים גדול מפריד בינה לבין אחיה, אלפרד ואנטון, ואחותה אדית, שלמעשה מתפקדת כאמה השנייה. כבר כילדה קטנה, אביה הנערץ עליה, מבין שהיא  ילדה יוצאת דופן, חכמה וחדה ומגדל אותה מתוך מחשבה להכשיר אותה להיות היורשת שלו, שתנהל את העסק המשפחתי, ואילזה שהתבגרה החליטה שלא מעניין אותה להיות אשה יושבת בית, מתחילה לעבוד בעסק המשפחתי ומפגינה כישרון ניהולי יוצא דופן. יכולותיה ועיקשותה, ותמיכת אביה מאפשרים לה לרשת לאחר מותו את ניהול העסק, ולמרות שזו תקופה שבה נשים נדחקו לשוליים העסקיים, היא הופכת לאשת עסקים מצליחה ומבריקה, אחראית לשגשוג הכלכלי של המשפחה.

אילזה לא התברכה ביופי נשי לפיכך היא אימצה לעצמה סגנון חיים מוקפד, לבוש אלגנטי והליכות של "ליידי", שהפכו את נוכחותה לעוצמתית ומרשימה. יש לה מספר מחזרים אבל אף אחד מהם לא מצליח לשבות את ליבה, וברור לה שהם מחפשים את קירבתה בגלל היותה עשירה ולא בגלל שהיא קוסמת להם כאשה.

כפי שהיא שוקלת בכובד ראש כל הצעה עסקית או כל מהלך הקשור לחייה האישיים לפני שהיא מקבלת החלטה, כך היא שוקלת את אפשרות הנישואים לליאון גליקסון. בעיניה יחסי זוגיות הם סוג של עסק, של שותפות. לא מדובר ביחסים רומנטיים, שלא לדבר על אהבה. אילזה מודעת לכך שליאון הוא ציוניסט הלהוט להגשים את חלומו להגר לפלשתינה. לעומתו, היא כמו יהודים רבים בווינה באותן שנים, מרגישה אוסטרית לכל דבר. היא משוכנעת שהתרבות וההצלחה הכלכלית יגנו על משפחתה מפני הקיצוניות הפוליטית שהחלה לבעבע מסביב. היא גם מקווה שהנישואים וחיי משפחה ימתנו את חלומו של ליאון, אך זה לא קורה, ובסופו של דבר ליאון עוזב אותה ואת בתם הצעירה, נעמי, והמרחק עושה את שלו והנתק ביניהם גדל מיום ליום. עם עליית הנאצים לשלטון, הסדקים באמונתה "בערכי הבסיס של המולדת בה נולדה, חייתה, עבדה, ובנתה את חייה" מתרחבים והופכים לשברים, היא מתפכחת בבת אחת ומבינה שעליה לנקוט בצעדים. ליאון מפציר בה לבוא לפלשתינה, ובהחלטה מושכלת היא נפרדת ממשפחתה הענפה בוינה שמסרבת לתחנוניה לעזוב את אירופה, ולוקחת את נעמי ומהגרת לפלשתינה.

אילזה חווה שבר קשה. מאישה שהעיר וינה היתה בכף ידה, היא הופכת לפליטה חסרת כל בפלשתינה. ליאון נשאר אותו ליאון, הפער ביניהם רב, ואילזה חיה בבדידות רגשית ופיסית, מתקשה למצוא נחמה בחייה החדשים, ולא רווה נחת רוח מבתה נעמי, שנישאה למתי. התנהלותו ואופיו הנרקסיסטי, מזכירים לאילזה את לאון, ונעמי שהעריצה את אביה מעריצה את מתי בצורה עיוורת, סולחת לו על בגידותיו, ומקטינה את עצמה למענו. אילזה נושכת שפתיים, תומכת בהם כלכלית, דואגת לכל מה שצריך בבית, מבישול ועד שמירה על הילדים, ובמקום לשאת את אמה התומכת על כפיים נעמי מתייחסת אליה בבוז, בשנאה, והניכור ביניהן רק הולך וגדל.

 

ציר ה"עכשיו" מתייחס להווה, לא בדיוק ברור מתי הוא, אבל על פי האירועים הנרמזים ניתן להסיק. הוא  מסופר בגוף ראשון על ידי נכדתה של אילזה, בתה של נעמי, שבמשך שנה שלמה מתחשבנת עם אביה, שואלת שאלות, מזכירה נשכחות, מבקשת לקבל תשובות. כבר כילדה היא השכילה לראות ולהבין את כל מה שרוחש מתחת ומעל פני השטח בבית, אותו הוריה, היא ואחיה חולקים עם סבתה. סיפור העבר של אילזה בוינה ובפלשתינה, נחקרים לאורך הספר דרך עיני נכדתה, המנסה לפענח את הסודות, את הכאב, את השתיקות בבית, תוך שהיא מגלה את המחיר הרגשי שגבתה ההגירה מהמשפחה, ואלה משתלבים עם הסיפור שלה, שמנסה לבוא חשבון עם הניכור המשפחתי מצד הוריה, ובעיקר מצד אביה.

 

"הירקון 116 ב'" הוא ספר נפלא, חכם, סוחף, המתאר בכתיבה רגישה, עדינה ומעוררת מחשבה,  חיי שלושה דורות של משפחה ש"משלמת" מחיר נפשי בעקבות הגירה ואובדן משפחתי כבד במלחמת העולם השנייה. הפער הבלתי ניתן לגישור שבין "העולם של אתמול" למציאות הישראלית, מוביל לניכור הורי, שמירת סודות, הסתרה ונישואים רעילים. כמו רבים מדור שורדי השואה, ששרדו ושתקו כך גם אילזה שמרה את הזיכרונות, את הצער והגעגוע האינסופי, בשתיקה. והנכדה, שמנסה לפענח את סבתה, מגלה שהעבר לא באמת נעלם אלא חלחל לתוך חיי המשפחה, ואילזה שבביתה גרו בתה וחתנה, נותרה בודדה וזרה, הן בביתה והן במדינה שאמורים היו להיות עוגן ולהעניק לה תחושת שייכות.

 

אני אהבתי מאד. מומלץ בחום

מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

ינואר 2026. 319 עמודים

"מכתבים מחבל  שמפאן" מספר על שתי נשים שנשארות לבד ונאלצות למצוא דרך חדשה כדי לשרוד.

העלילה מסופרת בציר זמן כפול, ונעה לסירוגין, בפרקים מתחלפים, בין עבר להווה, בין מכתביה של ברב-ניקול לנינתה אן,  לבין סיפורה של נטלי, גרושה טרייה שעוברת סיפור מורכב של הונאה וגילוי עצמי. 

כל פרק מתחיל במכתבים של ברב-ניקול קליקו לנינתה, ומציג את המכשולים השונים שעמדו בפניה, איתם היתה צריכה להתמודד כדי להצליח. סיפורה של נטלי מתמקד בגירושיה, בטיולה לפריז ובהפיכתה לקורבן של הונאה מורכבת.

ציר העבר מתרחש בתחילת המאה ה-19, ומספר את סיפורה של ברב-ניקול קליקו, אלמנה צעירה שנותרה עם בת לגדל וכרם כושל לנהל. העלילה חוזרת לאחור, לרגעים מרכזיים במסע שהיא עוברת, מאלמנה צעירה לאשת עסקים נבונה המתמודדת עם אתגרים אישיים ומקצועיים בתקופת נפוליאון. בנחישות, בהתמדה ובאומץ, היא  הופכת את עסק השמפניה של בעלה לאימפריה, ומצליחה לנהל עסק משלה, משימה שכמעט אינה ניתנת לביצוע עבור אישה באותה תקופה.

אנו מתוודעים לקורותיה באמצעות מכתביה, המתארים את הדרך והמאבקים שהיה עליה להיאבק כדי לפתור בעיות שפקדו את תעשיית השמפניה במשך שנים, לנווט בשדה המוקשים הפוליטי של חצר נפוליאון, לשבור מחסומים בייצוא, ולגרום לכך שייננים וסוחרים גברים יתייחסו אליה ברצינות. כיצד היא ועמיתה מצילים את היין שלהם בזמן מלחמות נפוליאון ברוסים, ואיזה סיכונים היא לקחה עד שהצליחה ליצור את השמפניה המפורסמת "וו קליקו". הסופרת מציגה את הפגמים והפשרות המוסריות של ברב-ניקול, לצד נחישותה וחדותה העסקית, מה שהופך אותה לאנושית ולא רק "פאואר וומן".

ציר ההווה  מספר על נטלי טיילור, אישה בשנות החמישים לחייה שבעלה ניהל רומן ועזב אותה לאחר 30 שנות נישואין. כגרושה טרייה היא מתמודדת עם אובדן נישואיה, ומחליטה באימפולסיביות לברוח לפריז, מקווה לחוות הרפתקאות ואולי אפילו "סטוץ" לא מחייב, אך בפועל היא עוברת מסע של גילוי עצמי. היא מתיידדת עם סופי, עובדת מלון מועילה ויעילה, ופוגשת את גבריאל, גבר נאה ושרמנטי, בבית הקפה שבמלון.

בדוכן ספרים ליד הסיין, היא מוצאת ספר המכיל את אוסף המכתבים שכתבה ברב-ניקול קליקו לנינתה. היא מתחילה לקרוא אותו, ומוצאת במכתבים שפע של עצות ומילות חוכמה שמהווים עבורה השראה כיצד ליצור לעצמה חיים חדשים ומעצימים.

החופשה שלה מתחילה נהדר.

האומנם?

 

זה סיפור מעורר השראה על הזדמנות שניה, ועל הכוח שיש לאישה להגשים את חלומותיה ולהשיג את ייעודה. הוא בוחן באופן מעמיק מספר נושאים הקשורים זה בזה, כמו עצמאות של נשים בעסקים ובחיים האישיים, מחיר השאפתנות וההצלחה, יחסי אם-בת, מסורת, חדשנות, ועוד. ככל ששתי הנשים מתקדמות לעבר חיים עצמאיים, הסיפור הופך מעניין יותר, ואפשר לראות את ההקבלה בין המאבקים הפמיניסטיים של אז ועכשיו. שתיהן מתמודדות עם רגעים לא נוחים, עם תובנות אישיות וקשיים, ומתחילות לצמוח ולהתפתח, אך לכל אחד מהסיפורים היו בעיות משלו. סיפורה של ברב-ניקול קליקו היה מעניין, מרתק והורגש שנחקר היטב. למדתי על "וו קליקו", ועל אשה מרתקת ומעוררת השראה שבנתה מותג אייקוני בתקופה שלא היה מקובל שאשה תעשה זאת. הסופרת מתארת את אווירת התקופה מבלי להטביע את הקוראים בפרטים מוגזמים, וההיבטים הטכניים של ייצור השמפניה משולבים יפה בעלילה, ומלמדים על הסיפור במקום להציף אותו. 

סיפורה של נטלי הרגיש צפוי וקלישאתי, כאילו לקוח מז'אנר של רומן פשע, בלי להתעמק בו יותר מידי. אמנם העלילה נבנית עם תפניות, עלילות משנה המסיחות את הדעת, ובתמימותה, נטלי שכל כך כמהה להרגיש נאהבת, נופלת למלכודת, אך בסופו של דבר היא משתמשת בהיגיון וברמזים כדי לפצח את התעלומה.

 

אם אף פעם לא שמעתם על האלמנה קליקו ואתם.ן מעוניינים.ות ברומן היסטורי נחמד, שמפניה, תככים, העצמה נשית וסיפור על גרושה טרייה שחווה רגע של "לאכול, להתפלל, לאהוב" בצרפת של ימינו, אזי הספר הזה בשבילכם.ן