חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

תרגום: מיכל אילן

הוצאת כתר

ינואר 2026. 328 עמודים

 

זהו סיפורן של שתי ילדות קטנות שגדלות באבל ואלימות, באלכוהוליזם ובהתעללות של אמם, שתי נערות שבונות את עצמן למרות משפחתן השבורה. זהו סיפורה של סבתא, מימה, שאהבה את נכדותיה יותר מכל דבר אחר, אך לא יכלה להגן עליהן מפני העולם, כי לפעמים האלימות הגרועה ביותר נמצאת בתוך הבית.

סיפור על משפחה, המתמקד באַגָאת וְאֶמָּהּ, שתי אחיות לבית דלורם. בצעירותן הן היו קרובות מאוד, אך ככל שהשנים עוברות, המשפחה מתפרקת וכך גם הקשר בין האחיות.

אמה היא הבכורה מבין השתיים, זו שמגוננת תמיד על אגאת, שכאחות הצעירה, תמיד הרגישה פחות מובנת על ידי כולם. היא מאורגנת, מסודרת, נשואה ואם ונראה שיש לה הכל. אגאת פזיזה, תזזיתית, כל חייה עברו עליה בעליות ומורדות.  התחילה עבודות ופרויקטים רבים, ניהלה מערכות יחסים אך תמיד איבדה בהם עניין.

 

מי שתומכת בהם לאורך השנים, ומקיפה אותן באהבה עד אין קץ,  זו מימה, סבתן האהובה, שחיה בחבל הבסקים, ושביתה היה המקום היחיד בו הרגישו בטוחות, וזכו לחום ואהבה וארוחה טעימה וחמה.

 

בהווה, סבתא מימה הלכה לעולמה, ביתה עומד להימכר, ושתי הנשים הבוגרות, שבחמש השנים האחרונות היו בנתק מוחלט,  מחליטות לבלות שבוע יחד בבית סבתן, לפני שהוא נמכר. הן חוזרות לבית המכיל את מרבית זיכרונות ילדותן הטובים, אך יחד איתם צפים הזיכרונות הרעים והצלקות שמלוות אותן מאז.

הרומן מסופר בפלאשבקים, מילדותן ועד ימינו, ואנו פוגשים דמויות אמיתיות, מצולקות, שאפשר להזדהות איתן, וקוראים על נושאים שמשקפים את החיים. אנו נחשפים לתפקוד לקוי של המשפחה, מחלות נפש, אבל, אלכוהוליזם, התעללות ואלימות הורית. למרות כל אי ההבנות, הקשר בין האחיות חזק, והן מבינות כמה הן בנות מזל שהיה להן אחת את השנייה.

יש הרבה כאב ברומן הזה, אך יש גם תחושה של אהבה, אחווה, גם אם בצידה תסכול, צער ואשמה . זה לא סיפור על אהבה רומנטית, למרות שיש קצת מזה, אבל זה לא המוקד. זהו סיפור החוקר את תהפוכות המשפחה, את התסכולים, את הכאב ושברון הלב של צפייה במישהו אהוב מתפרק, וחוסר האונים של מה צריך לעשות כדי לעזור לו. אמה ואגאת  לומדות כיצד לקבל את הדברים שאינן יכולות לשנות, להתעמת עם עבר רווי טרגדיה ושברון לב, להכיר ולתקן מערכות יחסים מתוחות ארוכות שנים, ובסופו של דבר להבין שיש תקווה, שחיים יפים מחכים להן ושעליהן ללמוד ליהנות מכל רגע.

 

ההתחלה היתה איטית, הסיפור מסופר מנקודות מבט מתחלפות, ונע הלוך ושוב בזמן. למרות שכל קטע מגיע עם כותרת משייכת, התקשיתי לפעמים לזכור איזו אחות מספרת, אבל לאט לאט הספר מצא את דרכו אל הלב, והכל נעשה ברור.

אהבתי את תיאורי הנוף של חבל הבסקים, כפי שנראה דרך זיכרונותיהן וחוויותיהן של אגאת, אמה ומימה, וללא ספק שלישיית הנשים הזו כבשה את ליבי , הן בזכות סיפורן והן בזכות אישיותן, מערכות היחסים שלהן וכל מה שניתן ללמוד מהן. למרות ההבדלים ביניהן, שתיהן הצליחו לגעת בי, לרגש אותי, במיוחד על ידי הבנת ההקשר שבו הן גדלו.

 

על וירז'יני גרימאלדי אין צורך להמליץ. כל אחד מספריה הקודמים נפלא. "חיים יפים" הוא עוד פנינה פרי עטה, סיפור מתוק-מריר רגיש, קולח,עם פרקים קצרים, על קשרי משפחה וכיצד הם משפיעים על מהלך חיינו.

ממליצה מאד.

 

הפרי הזר – ג'וג'ו מויס

הפרי הזר – ג'וג'ו מויס

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2026. 408 עמודים

 

"הפרי הזר" פורסם לראשונה בשנת 2003 ומתרחש בשתי תקופות זמן,האחת  בתחילת העשור הראשון של המאה ה- 21 והשנייה בשנות ה-50. 

הספר זכה בפרס ספר השנה של איגוד הסופרים הרומנטיים (RNA) לשנת 2004.

 

הסיפור מחולק לשלושה חלקים.

החלק הראשון מתרחש בשנות ה-50, בעיירת החוף השמרנית מראהם, הרחוקה כמה שעות נסיעה מלונדון, והוא מתאר אירועי קיץ אחד שישנו את חייהן של שתי נערות בגיל העשרה.

אנו פוגשים את לוטי, נערה שגדלה עם משפחת הולדן מאז שפונתה מלונדון במהלך המלחמה, ואת סיליה, בתם המרדנית של משפחת הולדן, שמרגישה מוגבלת על ידי החוקים השמרניים של משפחתה והעיירה בה היא גרה, וכל רצונה הוא להתנתק. ההזדמנות מגיעה מוקדם מהצפוי כאשר בית ארט-דקו משנות ה-30, המכונה ארקדיה, שעמד ריק במשך שנים, נרכש על ידי קבוצת בוהמיינים שמערכות היחסים המשפחתיים ביניהם לא ברורים. 

הקהילה בעיירה סוערת, אבל סיליה הולדן בת ה-18 וחברתה לוטי סוויפט, מוקסמות. הן עומדות לפרוץ את הכבלים והמיגבלות שמוטלים עליהן על ידי אמה הלחוצה של סיליה. השתיים מתחילות לבקר את הדיירים החדשים, מרותקות מהדרך האקזוטית בה הם חיים, ומחוסר העכבות שלהם. אך לאחר שאמה של סיליה מגלה על הקשר שנוצר בין בתה לדיירים החדשים, היא מרחיקה את סיליה מהעיירה ושולחת אותה ללונדון. לוטי נשארת עם משפחת הולדן. שמונה שבועות לאחר מכן סיליה חוזרת מלונדון לבקר את המשפחה עם ארוסה, גיא בנקרופט, והמיפגש הזה מוליד שורה של בעיות, ומשנה הכל עבור שתי הבנות ובמיוחד עבור לוטי, שנאלצת לעזוב את העיירה.

 

החלק השני, מתרחש חמישים שנה מאוחר יותר ואנו עוקבים אחר דייזי פרסונס, מעצבת פנים שנשכרה לשקם את ארקדיה ולהפוך אותו למלון.  דייזי, בת ה- 28, ננטשה על ידי אבי בתה בת הארבעה חודשים. היא  נאלצת להשלים עם העובדה שאין באפשרותה להמשיך לחיות בלונדון ללא אמצעים, ולוקחת על עצמה את שיפוץ המלון. כל עתידה תלוי בהצלחתה לשחזר את ימי תפארתו של המלון. היא מגיעה למרהאם, ופוגשת את לוטי ובני משפחתה. כשהיא משפצת את בית ארקדיה וחושפת את סודותיו, בעיות ישנות צצות יחד איתו, ודייזי מוצאת את עצמה מעריכה מחדש את חייה ואת בחירותיה.

במהלך תקופת שיפוץ בית ארקדיה דייזי עוברת מסע אישי,  והקורא רואה כיצד היא הופכת מאם חד הורית פגועה לאישה חזקה המסוגלת להתמודד בבטחון ובנחישות עם כל אחד, בין אם זה בוס שתלטן, אזרח עסוק, מאהב לשעבר, או מטפלת תקיפה.

 

בחלק השלישי של הספר, הסיפורים של הדמויות משני החלקים הראשונים מתאחדים ויוצרים שילוב מעניין. אהבתי איך דייזי השפיעה ועזרה ללוטי, באותה מידה שלוטי עזרה לדייזי. היה להם כל כך הרבה במשותף, למרות הנסיבות השונות שהן חוו, אך היה מעניין לראות כיצד שני הסיפורים שלהן השתלבו זה בזה ובסופו של דבר נפתרו.

נהניתי מהתיאור של כמה דמויות בעיירת החוף שתושביה רוצים לשמר אותה, שבה רכילות והתערבות בעניינים של כולם היא לא דבר חריג, ומספקת מעט בידור והקלה מהמונוטוניות של חיי היומיום.

 

ג'וג'ו מויס היא מספרת סיפורים מצוינת וסוחפת, וכמו תמיד, מושכת את הקורא פנימה עם עלילה מעניינת ומורכבת ששומרת על עירנות וסקרנות הקורא. אמנם ההתחלה הייתה קצת איטית, היו הרבה דמויות שצריך היה להבין את ההקשר ביניהן,כמו גם  עלילות משנה, אבל ברגע שנכנסתי לתוך העלילה, הסיפור קיבל תאוצה ולא יכולתי להניח את הספר מהיד. בשני צירי הזמן הדמויות מעניינות אך פגומות, יש עיסוק בשאלות הקשורות למוסר חברתי, סודות משפחתיים ואהבה בלתי אפשרית. 

קראתי את רוב הרומנים שג'וג'ו מויס כתבה, ולמרות ש"הפרי הזר" אינו הספר האהוב עליי מבין הרומנים שלה שקראתי, הוא עדיין סיפור מעניין, מלא חום ורגש.

 

אם אתם מחפשים קריאה רומנטית עם נגיעה היסטורית, שבה אהבה חורגת מהזמן, אני ממליצה

 

רוזמרין לא מבין את החורף – מתאו בוסולה

רוזמרין לא מבין את החורף – מתאו בוסולה

תרגום: יעל קריצוק

הוצאת כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2025. 208 עמודים

"רוזמרין לא מבין את החורף" הוא אוסף של שמונה עשר סיפורים על נשים המתארים את מחשבותיה של אישה במצבים שונים בהם היא נמצאת, ומה השפעתם עליה. הסיפורים קצרים, נראים נפרדים בהתחלה, אך הם שזורים דרך דמותה של מירה, אישה מבוגרת, חכמה ואמפתית, המשמשת כאפוטרופוסית או מנטורית שקטה עבור רבות מהן. לעיתים קשה להבחין היכן סיפור אחד מסתיים והשני מתחיל. בחלק מהסיפורים מתקבלת נקודת מבט נוספת, על אותו ארוע, באמצעות סיפורה של דמות אחרת, והסיפור האחרון והנוגע ללב, מבהיר את הקשר בין הנשים.

 

מתאו בוסולה נותן קול לנשים, שונות באופיין, בגילן, בצבע עורן, בבריאותן, בעבודתן ובאורח חייהן, ומצליח להעלות על הכתב את קשת התחושות, המחשבות והרגשות שאישה יכולה להרגיש, לחוות, להדחיק או להסתיר, לעתים קרובות משום שהיא מושפעת מציפיות של אנשים, או לא מובנת כהלכה. ובמקום גיבורה אחת, הוא כולל "מקהלה" של קולות נשיים שסיפוריהן האישיים מצטלבים וחופפים.

הסיפורים, מסופרים בגוף ראשון, הם קצרים, ועוסקים במגוון נושאים:

- אישה שבחרה לא להביא ילדים לעולם וחייבת להגן כל הזמן על החלטתה מפני שיפוט חברתי.

- אישה מבוגרת  שמוצאת "נעורים חדשים" כשהיא מתאהבת באופן בלתי צפוי במהגר צעיר, התאהבות     הנתפסת כלא הולמת בגלל הפרש גילאים גדול.

- בת שמנסה לסלוח לאמה, ומנסה להבין את המהות של קשר אם-בת.

- אם שמנסה להתמודד עם חיים שהסתירה שנים.

- עבודה שנבחרה כדי לרצות קרובי משפחה ומתוך פחד לאבד את חיבתם.

- הזכות להיות שברירי וכועס לנוכח מחלה.

- הקושי לשמור על מערכת יחסים עם גבר נשוי.

- השפעותיה של דמנציה.

- אישה צעירה המתמודדת עם כאב של אהבה נכזבת לאחר שהצהירה על רגשותיה כלפי חברתה הטובה.

 ועוד.

הספר זורם בצורה חלקה, הוא מסקרן ומעניין וקשה לעצור את הקריאה בו.

צמח הרוזמרין, שמופיע בשם הספר ומוזכר במרבית הפרקים שבו, הוא צמח חזק ועמיד, שנשאר ירוק וממשיך לפרוח אפילו מתחת לשלג, תוך התעלמות מהכפור, ובספר הוא מטאפורה לחוזק, לתקווה וליכולת של הנשים, להתמודד עם תנאי החיים הקשים, לא לוותר, לנסות ולהתגבר על הקשיים והמכשולים שהחיים מציבים בפניהן.

 

בדרך כלל אני לא קוראת ספרים שמורכבים מסיפורים קצרים, ובאופן מפתיע, ממש אהבתי את הספר הזה. הרגשתי אמפתיה לנשים שאני לא מכירה: לשרה, מרגריטה, אורורה, ג'וזפינה, מדלנה, ורה, והאחרות, והיה קל להזדהות עם מצבים, שמעולם לא חוויתי.

"רוזמרין לא מבין את החורף" הוא ספר עדין, אנושי, מחמם לב ומעורר מחשבה, בפרט לאור העובדה שהוא נכתב על ידי סוֹפֵר-גבר, שמספר על נשים. הוא מטפל בנושאים כבדים כמו אבל, אהבה נכזבת ומחלה סופנית בעדינות רבה, כזו המספקת נחמה ותקווה.

הכתיבה קלה, ישירה, זורמת ומעמיקה, משאירה רושם רב.

אם אתם מחפשים לקרוא קריאה קצרה ומרגשת, הספר הזה הוא בשבילכם.

 

מומלץ מאד

אם הוא רק היה איתי – לורה נולין

 

אם הוא רק היה איתי – לורה נולין

תרגום: דורית בריל-פולק

הוצאת כתר

מאי 2024. 376 עמודים

אם הוא רק  היה איתי, הכל היה נראה אחרת...

 

"לא הייתי עם פִינִי בלילה ההוא באוגוסט, אבל הדמיון שלי צרב את ההתרחשות במוחי עד כדי כך שאני מרגישה כאילו זה זיכרון.

ירד גשם, כמובן. הוא היה עם החברה שלו, סִילְבי וַייטְהָאוּס, נהג בגשם במכונית האדומה שקיבל מאבא שלו ליום הולדת שש־עשרה. הוא עמד להיות בן תשע־עשרה בעוד כמה שבועות.

הם התווכחו. אף אחד לא אומר על מה הם התווכחו. אנשים חושבים שזה לא חשוב לסיפור. מה שהאנשים האלה לא יודעים זה שיש סיפור נוסף, סיפור שחבוי בין העובדות הגלויות לעין ומתחת להן. מה שהם לא יודעים זה מה הייתה הסיבה לוויכוח, והיא מכריעה לגבי הסיפור שלי." (פרק ראשון)

כך נפתח הסיפור שעוקב אחר אוטום ופיני, שמיום שנולדו גדלו זה לצד זה והפכו לחברים הכי טובים. בשנים שהם לומדים בתיכון היחסים ביניהם משתנים, הם מתרחקים, לא מתוך כוונה, זה פשוט קורה, אך הם נשארים מחוברים בלב ונמצאים תמיד במחשבות אחד של השני. חייהם, השזורים על ידי משפחותיהם, נמצאים בלב הסיפור,  שמתעד את העליות והמורדות של שנות התיכון שלהם, שמלאות ברגעים של שמחה, בלבול, כאב והחמצה של הזדמנויות. 

הסיפור מתפתח לאט והוא מלא ברגעים שבהם פיני ואוטום כמעט מתחברים מחדש. נסיעות שקטות במכונית, מבטים שמצטלבים, שברי העבר שעדיין נותרים ביניהם. הם ממשיכים להעמיד פנים ששניהם המשיכו הלאה, אבל האמת היא שהמשיכה ביניהם אף פעם לא באמת נעלמה.  ככל שהזמן עובר, שניהם מתחילים למצוא את דרכם חזרה זה לזה. לא בהצהרות גדולות, אלא בדרכים קטנות ועדינות, כמו להישאר עד מאוחר אחרי בית הספר, לקרוא יחד, לדבר כמו פעם, ובדיוק כשמרגיש שסוף סוף הם יודו במה שתמיד היה ביניהם,קורה הבלתי נמנע.

לורה נולין מעבירה בצורה מושלמת וכנה את המסע שלהם בתיכון והמורכבות של שנות ההתבגרות. זהו סיפור על "מה שיכול היה להיות" ועל טבעם השברירי של החיים ומערכות היחסים, עם כל המאפיינים של הגיל הזה. המחשבות והחרדה מהמעבר לתיכון, הדינמיקה המשפחתית, אי ההבנות בין בני נוער, החלומות, הספקות,  האהבה הראשונה,  הסקרנות לגבי סקס והעתיד הלא ודאי, לצד  בעיות של בריאות הנפש.

 

אהבתי את אוטום. היא אאוטסיידרית, דמות פגומה, מופנמת, אך מרגישה אמיתית. חלק מהדברים שהיא חשבה או עשתה עשויים להיתפס כטיפשיים או לא בוגרים, אבל אני חושבת שזה נעשה כדי ללכוד את גיל ההתבגרות שבו הורמונים ורגשות לעתים קרובות מעיבים על שיקול הדעת. אהבתי לעקוב אחרי העליות והמורדות בחייה, מערכת היחסים שלה עם ג'יימי, שהייתה בפירוש "דגל אדום". הלחץ המתמיד שהוא הפעיל עליה, והגישה המזלזלת שלו כלפיה היו מרגיזים, ורק רציתי שאוטום תתאפס על עצמה, ולא תעשה את מה שהיא עושה כדי להשתלב. ההתמודדות עם הדיכאון, מערכת היחסים המורכבת שלה עם אמה, והמשקל של התחושה שאף אחד לא באמת מבין אותה.

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של ​​אוטום, וכל הזמן  שומעים את מחשבותיה, מה שגורם להכל להרגיש אינטימי וכנה. אמנם היא מלאת ניגודים, אבל באותה מידה היא מהממת, נועזת ושונה, ואהבתי לראות את העולם מבעד לעיניה. שום דבר לא היה אצלה שחור ולבן. אהבתי את כל גווני האפור ברגשותיה ואת כל מה שקרה בעולמה. אהבתי את ניסיונותיה להתמודד עם המציאות, את אהבתה לקריאה ואת עמידתה הבלתי מתפשרת לגבי מי שהיא, גם כשהיא בעצמה ניסתה להבין מי היא.

 

פיני המתוק והאכפתי, מצטייר כאילו הוא לא יכול להרוג אפילו חרק. אנשים נמשכים אליו, והוא מאד פופולרי בלי להתאמץ. למרות שהוא נראה בטוח בעצמו, הוא מאד רגיש ותמיד מסתיר את רגשותיו, שומר אותם לעצמו. הלוואי והוא היה עומד על שלו ומדבר על מה שקורה.

הקונפליקט הפנימי של אוטום בנוגע לבריאותה הנפשית, מאבקיה להיות שייכת והכמיהה הנסתרת לפיני מתוארים ברגישות. גם פיני היא דמות שמסתיר הרבה מתחת לפני השטח, וככל שהסיפור מתפתח, אנו מבינים את מורכבות מערכת היחסים ביניהם ואת המשקל הרגשי ששניהם נושאים. 

הספר אינו נרתע מלעסוק בנושאים קשים כמו הריון בגיל ההתבגרות, לחץ מיני ומשקלם של רגשות שלא מדברים עליהם. אלה מוסיפים עומק לסיפור, אך לעיתים, היחסים הלא פתורים בין אוטום לאנשים בחייה היו מתסכלים,  בפרט,  "אי ההבנה" שהיתה יכולה להתבהר בקלות בשיחה פשוטה.

הכתיבה הייתה טובה, אינטנסיבית, רגשית וישירה, הפרקים קצרים, וכבר מהפיסקה הראשונה, ברור שמשהו רע עומד לקרות, מה שמגביר את הסקרנות והמתח. הקצב והעלילה משתנים באופן דרמטי בעמודים האחרונים, כאשר לכל אורך הסיפור פזורים רמזים קטנים שמבשרים שהטרגדיה בלתי נמנעת.

 

"אם הוא רק היה איתי"  הוא סיפור התבגרות מטלטל, המתאר מערכות יחסים מורכבות, חברות, אהבה, אובדן וההשלכות של בחירות. סיפור קורע לב, המתמקד במחשבה "מה היה קורה אילו" אוטום ופיני היו נשארים קרובים, מדברים בכנות על הרגשות שלהם, והיו עושים בחירות אחרות.  העלילה משקפת את טבעה המריר-מתוק של האהבה ואת האופן שבו הזמן יכול לחמוק לפני שאנו מבינים את ערכו.  הסיפור שלהם היה מלא בזמן מבוזבז, עד שהיה מאוחר מדי. המסע של אוטום כואב ומלא ברגעים של גילוי עצמי, והערכתי את הכנות שבה תיארה המחברת את צמיחתה, את הבלבול הרגשי של שנות העשרה, ואת העובדה שחברויות ילדות עמוקות יכולות להפוך לאהבה רומנטית.

זהו ספר ביכורים , הראשון מתוך דואט. הספר השני "אם רק הייתי מגלה לה", מספר את הסיפור מנקודת המבט של פיני.

♥ממליצה

 

שומרי הזמן – אליסון ריצ'מן

שומרי הזמן – אליסון ריצ'מן

תרגום: אילן פן

הוצאה: פן, ידיעות ספרים

מרץ 2026. 327 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציה של E-vrit

"שומרי הזמן" הוא רומן המתרחש על רקע מלחמת וייטנאם, השפעותיה, הפצעים הנפשיים והפיזיים שנושאות כמה מדמויותיה.

זהו סיפורם של באו היתום ואן האפוטרופוסית שלו, פליטים מווייטנאם, שברחו וחוו אובדן טרגי במלחמת וייטנאם, הגיעו לארה"ב במסגרת תוכנית אמריקאית להגנה על נפגעים אזרחיים, ומתקשים להסתגל לחיים החדשים בארץ זרה. 

זהו סיפורו של ג'ק, חייל אמריקאי שנפצע בווייטנאם באופן אנוש, ומסתתר מהציוויליזציה כדי להסתיר את פניו המעוותות. 

זהו גם סיפורה של גרייס, שמעורבת בחייהם, ומשפחתה.

הסיפור מתרחש בלונג איילנד, בשנת 1979, ובווייטנאם של 1968 מוכת המלחמה, וכעשור לאחר מיכן, ב-1978, ומתמקד בגרייס, שלאחר ילדות קשה באירלנד, היגרה לארצות הברית, שם היא  נישאה לטום, יהודי בעל  חנות השעונים "שעות הזהב", אותה ירש מאביו, ששרד את מלחמת העולם השנייה. טום גולדן מתואר כאדם שקט, יציב ובעל חמלה עמוקה, יש לו סבלנות אינסופית לתקן שעונים ובאותה מידה יש לו אינסטינקט טבעי לעזור לאנשים "לתקן" את חייהם. הוא מעסיק את ג'ק בחנותו, שהופכת למקום מפלט ומרחב ריפוי עבורו, ולמקום בו הדמויות נפגשות, עובדות ומוצאות מזור לנפשן. למעשה, החנות מייצגת תיקון של מה ש"שבור", ואיך עם טיפול וזמן, אפשר ל"תקן" בחזרה, שעונים וגם אנשים.

 

חייה של גרייס משתנים מאותו רגע שהיא נתקלת בבאו , שברח ממקום המחסה בו הוא שוהה עם אן ופליטים נוספים. כמי שרואה את הטוב באחרים, גרייס טובת הלב ובעלת החמלה, לוקחת אותו לביתה ואחר כך מביאה אותו לתחנת המשטרה שם היא מתוודעת לדודתו, אן. בעקבות המיפגש גרייס מתחילה להתנדב ולהקנות לאן ולפליטים הנוספים את השפה האנגלית ומנסה לסייע להם להסתגל לחיים בארץ החדשה, ולהפוך להיות עצמאיים. למרות ששתיהן באות מעולמות שונים, מתרבות שונה, הן מתקרבות אחת לשניה בזכות אהבתן לבאו, מוצאות חברות וריפוי מעברן הכואב. הקשר ביניהן משקף את אחד הרעיונות המרכזיים של הרומן, שמשפחה אינה מוגדרת רק על ידי דם, אלא על ידי דאגה ואמון משותפים. ובאמצעות מעשיה, גרייס עוזרת לכל הדמויות להתחבר וליצור מעין משפחה.

הספר העביר אותי מאירלנד לווייטנאם ולארה"ב, בין דמויות ומלחמות בתקופות זמן שונות. הגיבורים, רובם, אנשים טובים, אדיבים ורגילים, שחיים עם הגורל שנפל בחלקם, כל אחד בהתאם לזמן, למקום ולתקופה. הם מנווטים את חייהם בין אהבה ואובדן, געגוע וטראומה. לאורך כל הספר עוברת כחוט השני תחושת הבדידות, התקווה לריפוי, למשפחה וחברות .

לא קראתי הרבה ספרים המתרחשים בתקופת מלחמת וייטנאם, ו"שומרי הזמן" התגלה כסיפורת היסטורית שמידע עובדתי שזור בסיפור הבדיוני שבו. אליסון ריצ'מן שוזרת את מסען של הדמויות המרתקות, שממלאות את הלב ושוברות אותו, רק כדי לחשוף  בזהירות ובדיוק של שען מומחה, פרט אחד בכל פעם, תוך שהיא נותנת לקורא פרספקטיבה על מה שחוו חיילים רבים במלחמה ולאחריה, את האבל, האהבה, האובדן, ההגירה, חברים חדשים, בתים חדשים, השפעות המלחמה, ופוסט טראומה.

 

בהשראת סיפורה האמיתי של פליטה וייטנאמית שהפקידה בידי ריצ'מן את תיאורה הדרמטי של בריחתה מוייטנאם, וגם סיפורו של שורד מלחמה פצוע, ריצ'מן שופכת אור על אלו שחייהם הושפעו לנצח מההרס שהביאה המלחמה ההיא.

"שומרי הזמן" הוא  רומן בלתי נשכח, סיפור מתוק-מריר נוגע ללב, המתאר את חייהם של דמויות שונות שחייהם שזורים בכאב העבר ונפשם נושאת צלקות שעדיין כואבות, דמויות שמתמודדות עם אובדן של אדם אהוב ועם תוצאותיה של פציעה קשה, עם דעות קדומות וגזעניות. אך לצד אלה רואים איך התמיכה שהם העניקו זה לזה עזרה להם להתגבר על האובדן והקשיים, ואיך חנות השעונים הפכה למקלט ומקום מפגש שבו הם יכלו למצוא ריפוי לנפשם.

.אני בהחלט ממליצה על הספר הזה

ניפגש בשוליים – מליסה פרגוסון

ניפגש בשוליים – מליסה פרגוסון

תרגום: תומר בן אהרון

הוצאת מטר, אגם

ינואר 2026. 276 עמודים

סוואנה קייד, בת ה 29, עובדת כעורכת משנה ב"פנינגטון" הוצאה לאור קטנה בנאשוויל, שחרטה על דגלה להוציא לאור רק ספרים איכותיים. מתחת לפני השטח ההוצאה סובלת מבעיות כלכליות, הרווחיות הולכת ופוחתת, ובנה של הבוסית, ויליאם פנינגטון, מגיע כדי להציל את העסק המשפחתי השוקע.

חייה של סוואנה נמצאים בכאוס מוחלט. השכר שלה אינו מאפשר לה לשכור דירה לעצמה, לכן היא גרה באותה דירה עם אחותה ובן זוגה, שהוא גם החבר לשעבר שלה.  אחותה האסרטיבית  די רודה בה והיא נאלצת להבליג על יחסה הבוטה.

סוואנה חולמת להיות סופרת. היא כותבת בסתר רומן רומנטי תחת שם בדוי. מאחר והיא מודעת לכך שלא תוכל לפרסם את כתב היד שלה בהוצאה בה היא עובדת, היא נאלצת להסתיר זאת מכולם, כולל את הקשר עם הוצאה אחרת. תקרית לא נעימה באחת הישיבות מאלצת אותה למצוא מקום מסתור לכתב היד שלה וכשהיא מגלה חדר סודי בעליית הגג של ההוצאה לאור, היא משאירה אותו שם. כשהיא חוזרת למחרת לאסוף אותו היא מגלה להפתעתה שמישהו קרא אותו והשאיר הערות בשולי הדפים, כאלה שידרשו תיקונים נרחבים או אפילו כתיבה מחדש. היא זועמת ומתעלמת מהן, אך כשהיא שולחת את כתב היד לעורכת שלה, היא דוחה אותו ומביעה חלק מאותן ביקורות שנכתבו בשולי כתב היד שלה.

הרצון לפרסם את ספרה ולהגשים את חלומה, גדול, והיא מבינה שעליה להתייחס להערות השוליים כאל ביקורת בונה. היא נעזרת בהערות של ה"חבר סודי לעט"  כדי ל"שפצר" את כתב היד שלה, סקרנית לדעת מי בדיוק האדם שעוזר לה ומדוע הוא מרגיש צורך לעשות זאת.

 

זהו בעצם סיפורה של סוואנה, כשהיא נאבקת בין ניהול עבודתה לבין סיום כתב היד שלה עם דד-ליין שמתקרב במהירות, ובתוך כל זה, מתפתחת חברות עם הבוס החדש שלה, ויליאם פנינגטון.

סוואנה מסתפקת בעבודה שלה, יש לה תקוות וחלומות, והיא קצת כמו שטיחון בכל הנוגע לעמיתיה לעבודה ומשפחתה. החבר לשעבר שלה, שאיתו יצאה במשך שמונה שנים, מאורס כעת לאחותה, והיא חולקת דירה עם שניהם, ועוזרת להם בתיכנון החתונה וריהוט דירתם. למרות שהיא מקצועית בעבודה, היא חסרת בטחון עצמי, כזו שמאפשרת לאחרים לנכס לעצמם את ההצלחות שהיא הובילה להשגתן. המשפחה שלה נוראית בעיני. התחרותיות בכל דבר, הביקורתיות וחוסר התמיכה מצד אחותה, פריקית אתלטית, והוריה שלא תרמו כלום לסיפור, לא מטופלים לעומק.

קיוויתי לקצת יותר רומנטיקה בין סוואנה וויליאם, אך הספר היה נטול דרמות. הוא גם נקי, חסוד, ללא קללות, אלימות, או סצנות לוהטות. מערכת היחסים ביניהם היתה ידידותית, פתוחה וכנה מאוד, אך לא היה שם ניצוץ.

ההתחלה היתה איטית מאוד, העלילה פשוטה וצפויה, והסגנון גולש לתיאורים מפורטים של כל מחשבותיה של סוואנה. לדעתי הדמויות היו די חד-ממדיות.

בשורה התחתונה "ניפגש בשוליים" הוא רומן קליל, אפילו לא רומנטי, שהזכיר את הסרט "יש לך הודעה", אבל כזה שמתרחש בבית הוצאה לאור. הרעיון העלילתי נחמד, הסיפור פשוט , לא עמוק במיוחד ובעיקר צפוי.  אישית היה לי קשה להתחבר לדמויות. זהותו של העורך המסתורי, לא מפתיעה אף אחד.  יש בו מין סיפור בתוך סיפור, כי הספר שסוואנה כותבת נראה כמשקף את מה שהיא עוברת בכל נקודה ברומן עצמו. 

היה נחמד לקרוא על מאחורי הקלעים של תעשיית הספרים, ועל מה שקורה בהוצאה לאור.

אם אתם אוהבים לקרוא על דמויות שסיפורן מתרחש בהוצאה לאור, זה יכול להיות ספר מהנה עבורכם.

 

לשיקולכם.ן

  

סטלה מאריס – אריאלה גולדמינץ

סטלה מאריס – אריאלה גולדמינץ

הוצאת כתר

נובמבר 2024. 221 עמודים.

 

עלילת הספר מתרחשת בחיפה ומגוללת את סיפורן של שתי נשים היוצאות למסע נקמה משותף. זהו סיפור על חברות מפתיעה, התמודדות עם עוולות העבר וחיפוש אחר צדק.

 

העלילה מתמקדת בטרודי,  אלמנה ערירית בשנות ה 70 לחייה, ניצולת שואה, שבמשך שנים חושדת שבת דודתה האהובה, דורה, סובלת מהתעללות בידי בעלה,  פרדי, שאמנם מצטייר כגבר שרמנטי בעל עיניים כחולות המשדרות תמימות, אך מסתבר שמאחורי חזות זו מסתתר אדם המטיל אימה על סביבתו הקרובה, גבר שהפך את חייה של אשתו, ל"גיהינום". פרדי מכור להימורים. ההתמכרות הזו הובילה אותו להסתבכויות כספיות ואף לבית סוהר. הוא טיפוס מניפולטיבי, שקרן כפייתי, שמצליח להסתיר את מה שקורה בין ארבעת קירות ביתו. לאחר מותה של דורה, הוא "גועה בבכי" מול המנחמים כדי לעורר אמפתיה, אבל בו זמנית הוא כבר מתכנן כיצד לנצל את טרודי.

 

טרודי ודורה הן בנות דודות קרובות מאוד. הקשר ביניהן עמוק ומלווה אותן מילדותן המשותפת, שחלק ממנה עבר עליהן במנזר, בתקופת השואה. מותה של דורה כואב לטרודי. האובדן והצער ואולי החרטה קשים לה. כשמתבררת סיבת המוות הרשמית כהידרדרות מהירה של מום לב מולד שלא טופל כהלכה, טרודי מסרבת להאמין לגרסה הזו.  היא קובעת בנחרצות: "מום שמום".  היא משוכנעת שפרדי, "החיש את קיצה". וכשמתחילה להתבהר דמותו המפוקפקת של פרדי, ונחשפת האמת על חיי הנישואים האומללים של דורה וההתעללות הפיזית והנפשית שהיא עברה, מותה הופך להיות בלתי נסלח, והקורא מבין מה הסיבה של טרודי בנקמה.

 

ביום שדורה הולכת לעולמה, טרודי פוגשת את כוכי,  רווקה עם לב רחב בשנות החמישים לחייה. כוכי היא קופאית ברכבל בחיפה, בתחנת סטלה מאריס. היא אינה נשואה ואין לה משפחה. למרות פער הגילים נרקמת בין השתיים ידידות אמיצה. הן נפגשות לעיתים קרובות ומבלות אחת בחברת השנייה.

החיבור ביניהן הופך לציר המרכזי של העלילה. טרודי רוצה לתקן את העוול שנגרם לדורה במשך השנים, וכשהן מתכננות יחד את הנקמה בפרדי, הן מבינות שכדי להפיל אדם כמוהו, הן לא צריכות כוח פיזי, אלא לנצל את חולשתו להימורים ולנשים.

תוך כדי תיכנונים, השתיים  עוברות תהליך של העצמה. מנשים שקופות, שאף אחד לא סופר אותן ומתעלם מהן, אם מפאת גילן, הסטטוס שלהן, או המראה החיצוני הלא מושך שלהן, הן הופכות לנשים שיוזמות וקובעות את גורלן. הן מתגלות כנשים חזקות, חכמות, בעלות תושיה, שאין לזלזל בהן, שניצבות מול אתגר ויכולות לו, ובסופו של דבר מוצאות זו בזו את ה"משפחה" שפרדי הרס לטרודי, ושלכוכי מעולם לא הייתה.

כבר מהמשפטים הראשונים  מצליחה העלילה ליצור עניין. הספר פותח בקשייה הפיסיים של טרודי בדרכה אל הסופר, המחשבות שלה על דורה החולה, התחושה שדורה עומדת למות היום, הלוויה ומה שמתחיל להתגלות אחריה, מציגים גיבורה שמרגישה שהמשפחה היחידה שלה, בת דודתה האהובה, נלקחה ממנה שלא בצדק.

 

העלילה מסקרנת, הקצב דינמי ומשתנה בהקבלה לתכנית הנקמה. השפה קולחת, ישירה ויומיומית, ומשלבת רגעים קשים של התעללות, מתח, הומור ואופטימיות. טרודי לא פועלת מתוך דחף רגעי. היא בונה את המלכודת לפרדי בקור רוח ובקפדנות. בפרקים מתחלפים נחשפת כל פעם עוד פיסה הקשורה לסיפורה של דורה, ואלה מהווים  הצדקה לפעולת הנקמה. 

 

"סטלה מאריס" הוא ספר מרגש, מעורר מחשבה, שנכנס ללב, אבל גם מותח, כזה שלא יכולים להניח מהיד. רוב העלילה מתרחשת בהווה, בשנים האחרונות של המאה ה-21, אך היא שזורה בזיכרונות ואירועים מהעבר הרחוק של תקופת השואה, לצד העבר הקרוב המתאר את שנות נישואיה של דורה, שקדמו למותה.

הספר עוסק בנושאים כואבים שעלולים להיות טריגר לקוראים מסוימים, כגון אלימות במשפחה, נטישה בילדות, התמכרות להימורים, מוות ואובדן .

תיאורי הנוף החיפאי, הרחובות, בתי הקפה, אפילו חזירי הבר, וסגנון הדיבור של כל אחת מהדמויות, כולל זו של פרדי, ייחודיים, והאזור של סטלה מאריס, המנזר והרכבל, הם הרבה יותר מסתם רקע בספר. הם מרכיב פעיל בעלילה ויש להם משמעות סימלית לכל אורכה.

 

אז איך מתבצעת הנקמה?

ומה המשמעות הסמלית של סטלה מאריס, הרכבל והמנזר?

תקראו את הספר ותגלו.

 

ספר נפלא.

אני ממליצה מאד.