ארבעה גברים טובים – שרה גודמן קונפינו

ארבעה גברים טובים – שרה גודמן קונפינו

הוצאת:  פן,ידיעות ספרים

תרגום: רחל פן

ספטמבר 2026. 304 עמודים

 

העלילה מתרחשת בתחילת שנות ה-60 ומספרת על ברברה פלדמן, אלמנה מזה שנתיים, שגרה בפרברי וושינגטון הבירה. בעלה, הארי פלדמן, נפטר בטרם עת ובנסיבות טרגיות. היא מגדלת את שני ילדיהם הקטנים, סוזי ובובי, ונעזרת באמא שלה מאז מותו. ברברה אסירת תודה על עזרתה, אך מרגישה מוכנה לנסות לחיות בכוחות עצמה. אלא שיום לאחר שהיא שולחת את אמה חזרה לביתה, חמותה, רות, מופיעה בפתח הדלת עם חמש מזוודות ותיק נסיעות גדול.

כלה וחמות שגרות תחת אותה קורת גג?? אני כבר רואה צרות באופק

רות היא אישה דומיננטית, דעתנית ושתלטנית. היא נכנסת לבית כמו בולדוזר, ומשבשת את חייה של ברברה בדרכים רבות. היא מזיזה רהיטים, מדביקה טפטים במטבח, בשלנית גרועה, שמצליחה לגרום לתנור להתפוצץ, וברברה מחליטה להגביל את שהותה לשבועיים בלבד.

האם לרות יש תוכניות אחרות? סביר להניח שכן

האם ברברה תצליח  לשלוח את רות מביתה?

האם שתי הנשים, הקשורות זו לזו דרך האובדן המשותף, יצליחו למצוא מכנה משותף?

 

היה מרתק לעקוב אחר התהפוכות במערכת היחסים הקוצנית ומלאת החיכוכים, בין ברברה לחמותה. אין יום אחד ללא בעיות שצצות עקב התערבותה של רות וברברה מרגישה מוצפת. לעומתה, ילדיה של ברברה מאושרים עד הגג כשהסבתא עוברת לגור איתם. זה בהחלט לא אורח החיים שברברה ייחלה לו, אך היא מודעת לכך שהיא זקוקה לעזרה, גם אם מדובר בפתרון זמני.

השתיים צריכות ללמוד לחיות יחד ולסייע זו לזו להמשיך הלאה בחייהן. כמובן שמעורבים בסיפור גם גברים. באין ברירה, ברברה לומדת להישען על אחרים ולהפך, ופותחת פתח לחיבור אמיתי ולקשרים משמעותיים.

 

כל הדמויות בנויות היטב, מערכות היחסים שנרקמות והקשרים שמתחזקים לאורך הסיפור מחממי-לב, והיה קל לחבב את רובן. הצלחתי להזדהות עם התסכול של ברברה, ובו-זמנית התחלתי לחבב את רות, שלמרות שכל פעולותיה מסתיימות באסון, הם נבעו מהדאגה שלה לברברה ולילדים.

אי אפשר שלא להזכיר את ג'ורג' ואדי גרין, שמנהל את חנות המכולת השכונתית. הניסיונות של ג'ורג' לזכות בליבה של רות היו מקסימים, ואדי מתגלה כבחור נהדר ואהוב שאי אפשר שלא לחבב אותו. אחותו של אדי ובתו של ג'ורג' ,ג'נט, היא החברה הכי טובה של ברברה,אשת סודה והמקום בו היא יכולה לפרוק את כל תסכוליה.

 

הספר מעביר היטב את אווירת התקופה. הוא מזכיר אירועים כמו מותו של הנשיא קנדי ​​ודמויות כמו אד סאליבן, אך הוא בדיוני לחלוטין. הוא מצליח להעביר את היחס למעמדן של נשים בחברה ולנשים עובדות, בפרט נשים יהודיות, בשנות ה-60.  אהבתי את האופן שבו הזהות היהודית של המשפחה שולבה לאורך הסיפור.

הופתעתי לפגוש דמויות אחדות מסיפרה "מאחורי כל גבר מוצלח", מגיחות לרגע בספר הזה.

הספר כתוב בגוף ראשון, כולו מנקודת מבטה של ​​ברברה, ובזמן עבר. הפרקים ממוספרים בצורה פשוטה(1,2,3...48).

אני אוהבת את הכתיבה של קונפינו ואת העלילות המתרחשות בשנות ה-60. כמו תמיד, הכתיבה שלה קולחת מעמוד לעמוד ומפרק לפרק, הדמויות מלאות חיים ומציאותיות, והעלילה מהנה, שנונה, משעשעת ושובת-לב. אמנם הספר עוסק באבל ובחיים שאחרי האובדן, אך הוא שזור עם לא מעט אירועים משעשעים, שמץ של רומנטיקה, ותקווה. בסופו של דבר רות עוזרת לברברה להבין עד כמה היא חזקה, וכיצד להתמודד עם החיים כאלמנה ואיך להיאבק למען ילדיה.

 

"ארבעה גברים טובים" הוא סיפור מתוק ומצחיק על אלמנה צעירה וחמותה הדעתנית, בעודן לומדות להתמודד עם האובדן המשותף ולחיות מחדש. כמו ספריה האחרים, הוא כתוב בצורה שגורמת לקורא לרצות לקרוא עוד ועוד, והוא בהחלט מעניק לקורא חומר למחשבה.

אני אהבתי וממליצה בחום. 

ד"ר בואי אצלי – מירה מגן

ד"ר בואי אצלי – מירה מגן

הוצאת כנרת זמורה-דביר

אפריל 2025. 256 עמודים

 

העלילה מתמקדת בד"ר גליה אושרי, רופאה המטו-אונקולוגית המתמודדת מדי יום עם חיים ומוות. 

חייה של ד"ר גליה אושרי נעים במסלול יומי קבוע ועמוס, בין עבודתה בבית החולים ובין זוגיות עם פרופסור ענר, שעובד איתה במחלקה. העבודה המשותפת והאינטנסיבית תחת השחיקה היומיומית של טיפול בחולים קשים קושרת ביניהם, אך גם מייצרת ערבוב בין החיים המקצועיים לאישיים. מערכת היחסים ביניהם די מורכבת, די מאופקת, ללא דרמות גדולות וחסרה בהם תשוקה מסעירה. למרות זאת, זוהי זוגיות שמהווה עוגן יציב ושגרתי בחייה של גליה, אך היא גם מקור לתסכול.

ענר, אלמן ואב לשתי בנות צעירות, חובש כיפה קטנה ואפורה הנטמעת בשערותיו. הוא עושה זאת לא בגלל אמונתו אלא מפני שאשתו המנוחה ביקשה ממנו, ולמרות שיש לו ולגליה חיבור מסורתי-דתי, (גליה דתל"שית) הקשר שלהם מתנהל ברובו באורח חיים חילוני, ואין כל עדות שהם  שומרים משהו מן הדת.

 

העלילה מתרחשת לאורך מספר חודשים והיא עוסקת בעולם הרפואה, בשחיקה הרגשית של גליה כרופאה, וההתמודדות עם חולים אנושים. היא מתמקדת בעיקר בארבעה אירועים שמתרחשים במקביל בחייה, כולם קשורים למקצועה אך אין בין אחד לשני שום קשר פרט לגליה שקשורה לכל אחד מהם בנפרד. דרך האירועים האלה אנחנו עוקבים אחרי גליה כשהיא מתמרנת בין דרישות החולים, הוריהם, דרישות אחיותיה, בן זוגה ואחרים, לבין העומס הרגשי שהיא מוצפת בו  כשהאירועים האלה משבשים את חייה.

 

הזוגיות של גליה וענר עומדת למבחן כאשר למחלקה מגיע עציון, נער חולה אנוש ודויד, אביו הכריזמטי. גליה חשה משיכה עזה ואסורה כלפי האב שדמותו החריגה והעוצמתית מטלטלת את חייה המיקצועיים ואת מה שהיא חשה כלפי ענר. היא נאלצת לבחון את רגשותיה באופן עמוק ומפוכח, להתבונן מחדש על כל הבחירות שעשתה בחייה, ובעיקר, האם שואלת את עצמה אם היא מוכנה להסתפק בביטחון המאופק שענר מציע לה, או לפרוץ את מערכת היחסים הבטוחה, לבחור בלהיות לבד, ולחפש זוגיות שתסעיר אותה.

 

בו זמנית גליה מתמודדת עם אודרי, אימו של גבריאל הצעיר, שחלה ואושפז במחלקה תחת טיפולה, ונפטר למרות מאמציה. אודרי אינה מצליחה למצוא מנוחה לכאבה על אובדן בנה היחיד, ומשליכה את כל כעסה, אבלה והתסכול שלה, על גליה. היא מגיעה אל החדר בו גליה מקבלת חולים, ותיקים וחדשים, ומאשימה אותה ישירות ובאופן פומבי במותו של בנה. גליה מנסה להכיל את האבל הקשה של האם, אך נוכחותה והאשמותיה מעיבים על חייה, מערערים את יציבותה הנפשית, שייסורי מצפון על אוזלת ידה של הרפואה להציל ממוות, חוזרים על עצמם עם כל חולה שנפטר.

 

כאשר פורץ משבר במשפחתה, וכשאחיותיה, עטרה ותהילה, נקלעות למצוקה, גליה נאלצת לתמרן ולשמש נגד רצונה כמכבת שריפות עבורן. היא מגלה שאחותה הבכורה, תהילה, אישה דתייה, אם לשישה ילדים, מנהלת רומן אסור מאחורי הגב של בעלה, עם לא אחר מאשר גיסה, ובנוסף מתמודדת עם בעיית אלכוהוליזם קשה. במקום להתמודד עם האמת, האחות הנבגדת עטרה, נכנסת להריון שנועד לכפות על בעלה הבוגד להישאר בבית. השתיים דורשות את התערבותה של גליה, מה שמוסיף עוד נדבך לעומס הרגשי שהיא נושאת איתה. למרות שחיי אחיותיה חשופים בפני גליה על כל הטוב והרע שבהם, גליה מתקשה לשתף את אחיותיה במשיכה האסורה כלפי אביו של המטופל שלה, והיא מתמודדת עם הדילמה המוסרית והסערה הרגשית, לבד, מה שמדגיש את בדידותה גם ביחסיה עם משפחתה, שבין היתר מביעה התנגדות לנישואיה עם ענר.

כיצד גליה מגלה ומגיבה על המשבר של אחיותיה?

מה השפעת המשבר על הקשר שלה עם ענר?

קיראו את הספר ותגלו...

 

"דוקטור, בואי אצלי" כתוב בשפה רהוטה, ללא קלישאות והוא קריא, זורם ומרגיש אמיתי ואותנטי מאוד.  מגן שוזרת ביטויים ודימויים מקראיים וארמיים, בעזרתם היא מראה  שגם אם אדם משנה את אורח חייו מדתי לחילוני, השפה  והתרבות שעליה גדל, ממשיכים לעצב את הדרך שבה הוא חושב, מרגיש ומפרש את העולם.

 

הספר כולל דילמות מוסריות ותכנים שעלולים להיות מטלטלים ומורכבים רגשית עבור קוראים מסוימים. יש תיאורים של נערים וילדים חולים אנוש, יש תיאורים של פחדי ההורים המתמודדים עם מחלת ילדיהם, יש תיאורים של גסיסה ומוות, התמודדות עם שכול, משברים בזוגיות, בגידות, ויש מאבק מוסרי בין נאמנות לבן זוג ותשוקה לגבר זר.

 

בשורה התחתונה - ספר משובח, אנושי,מלא חמלה.

 

מומלץ מאד מאד

ארמון המגנוליות – פיונה דיוויס

ארמון המגנוליות – פיונה דיוויס

תרגום: עידית שורר

הוצאת מטר

יולי 2026. 384 עמודים

"ארמון המגנוליות" הוא רומן היסטורי המשלב בין עובדות היסטוריות ודמויות אמיתיות, לבין עלילה בדיונית עשירה באמנות, אופנה וסודות מן העבר.

העלילה מתרחשת בניו יורק, ונעה בין שני צירי זמן, שניהם קשורים ל"בית פריק" המפואר,שלימים הפך למוזיאון "אוסף פריק" המפורסם.

 

ציר הזמן של שנת 1919

במשך שש שנים הייתה ליליאן המוזה הבלתי מעורערת של גדולי האמנים והפסלים בניו יורק. פסלים שגולפו בדמותה מעטרים את האתרים האייקוניים ביותר בעיר, כמו מלון פלאזה וגשר ברוקלין. למרות שפניה וגופה חקוקים בכל פינה במרחב הציבורי, היא עצמה נותרה אלמונית לחלוטין מאחורי השם הבדוי "אנג'ליקה".

נקודת המפנה בחייה מגיעה כאשר אמה נפטרת ממגפת השפעת הספרדית. חסרת משענת ובשברון לב עמוק, מקורות הפרנסה שלה כמודל מתייבשים. המצב מחמיר כששערורייה חמורה וחשד לפלילים מאיימים על חירותה. היא נאלצת לברוח מביתה כדי למצוא מקלט, במהלכה, היא מגיעה לאחוזה המפוארת של תעשיין הפלדה הנרי קליי פריק. למרבה האירוניה, האחוזה עצמה מלאה בפסלים ויצירות אמנות שגולפו בדמותה מימיה כדוגמנית. בשל טעות בזיהוי, חושבים שהיא הגיעה להתראיין לתפקיד המזכירה של הלן. ליליאן מחליטה לזרום עם הטעות, מאמצת זהות בדויה מול המשפחה ומקבלת את המישרה כדי להסתתר מהמשטרה ומהעבר שלה.

הלן, בתו של איל ההון, מתוארת כאישה שתלטנית, קפריזית, תובענית וקשה מאוד. היחסים בין הלן וליליאן מתוחים ומלאי חרדה מצד ליליאן, שחייבת לרצות אותה בכל מחיר כדי שלא תגלה את סודה ותפטר אותה. עם זאת, המגורים המשותפים חושפים בפני ליליאן את המורכבות והבדידות של הלן, ואת הדינמיקה המשפחתית הרעילה והסודות האפלים שהנרי קליי פריק, אבי המשפחה, מסתיר מילדיו ומאשתו.

למרות שליליאן מנסה לשמור על פרופיל נמוך, היא נסחפת לקשר רומנטי סודי ואסור בתוך כותלי הבית, והאהבה הזו, בשילוב הלחץ הכלכלי והרצון לברוח לצמיתות, מובילים אותה להיות מעורבת בגניבת תכשיט יקר ערך ובדרמה משפחתית מסוכנת שחורצת את גורלה.

 

ציר הזמן של שנת 1966

חמישים שנה מאוחר יותר אנחנו עוקבים אחרי ורוניקה, דוגמנית אופנה אנגלייה, שהגיעה לניו יורק לא רק כדי להתפרסם, אלא מתוך צורך נואש בכסף כדי לתמוך במשפחתה שנותרה בלונדון ונמצאת בקשיים כלכליים עצומים. למרות שהיא דוגמנית מבוקשת ומצטלמת למגזינים נחשבים, חייה רחוקים מלהיות נוצצים.

במהלך יום צילומים במוזיאון "אוסף פריק", ורוניקה נקלעת לעימות עם ברנבי סטון, צלם אופנה קפריזי ויהיר.העימות מסלים במהירות, והוא מפטר אותה ומסלק אותה בזעם מהסט. ורוניקה הנסערת מסתובבת באולמות האחוזה כדי להירגע ולחשוב על צעדיה, וכשהיא חוזרת לבסוף אל אזור הצילומים, היא מגלה כי צוות ההפקה, הדוגמניות האחרות והצלם כבר ארזו את הציוד ועזבו את המקום.

באותן שעות בדיוק, מתרחשת הפסקת החשמל הגדולה של ניו יורק ואיתה סופת שלגים כבדה בעקבות צניחה חדה בטמפרטורה, וורוניקה וג'ושוע, עוזר ארכיון ומתמחה באוצרות במוזיאון פריק, ננעלים בתוך המוזיאון. בעודם לכודים בין האולמות, הם מגלים סדרת רמזים המובילים אותם למסע חיפושים שעשוי לחשוף את האמת מאחורי תעלומת היעלמה של סיכת הקמע החבויה ובתוכה יהלום המגנוליה האבוד וגם פרשת רצח ישנה במשפחת פריק.

 

אז מי היה זה שגנב ורצח?

מה עלה בגורלה של ליליאן?

כל זאת ועוד תגלו כשתקראו את הספר.

 

"ארמון המגנוליות", עוסק בנושאים מורכבים כמו הישרדות, אובדן, ניצול של נשים בעולם האמנות והאופנה, גזענות (דרך דמותו של ג'ושוע) ובדידות. הוא משלב בין ציפיות חברתיות  למודעות עצמית, נאמנות משפחתית, פער כלכלי לעומת חמדנות.

פיונה דיוויס משלבת בין דמויות היסטוריות אמיתיות (הנרי קליי פריק ובתו הלן קליי פריק), לבין דמויות בדיוניות (ליליאן קרטר / "אנג'ליקה")  שלמעשה מבוססת על אישה אמיתית בשם אודרי מונסון, דוגמנית העל הראשונה של אמריקה שפסליה באמת מעטרים את ניו יורק. היא שוזרת יחד אלמנטים של סיפורת היסטורית, רומנטיקה ומסתורין, תוך כדי שהיא עוסקת גם בנושאים חברתיים של התקופה.

הקצב של הספר אינו אחיד, והוא משתנה בהתאם לצירי הזמן. לכל אחד מהם היו חלקים מרתקים וחלקים משעממים.

בציר הזמן של 1966 (ורוניקה וג'ושוע), הקצב מהיר, ממוקד ומותח כי הוא מתרחש על פני לילה אחד. בציר הזמן 1919 (ליליאן), ניו יורק של תחילת המאה ה-20 מתעוררת לחיים. למדתי על משפחת פריק בעידן הרוקפלר, ונדרבילט, קרנגי, ועל פער מעמדות קיצוני.

הסיפור מתאר בהרחבה את האחוזה, את מערכות היחסים המורכבות ומאבקי הכוחות, ומציג את עולם האמנות של ראשית המאה. הערת המחברת היא תוספת מרתקת להיסטוריה שמאחורי מה שנקרא כיום "מוזיאון פריק" בניו יורק. היה מעניין לקרוא את ההיסטוריה של הדוגמנות והתגובות החברתיות אליה.

 

למי הספר יתאים?

לכל מי שנהנה מספרות היסטורית שאינה מלחמתית, ולכל מי שמתעניין בעולם האמנות

איך לחסל אהבה – קתרין סנטר

איך לחסל אהבה – קתרין סנטר

תרגום יובל בוקמן

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2026. 325 עמודים

קייטי ווהן עומדת על סף אובדן מקום עבודתה לאחר שהוחלט על פיטורים של 50% מעובדי החברה. העמית הבכיר שלה, קול, היה אמור לבצע משימה מיוחדת, אך הוא מציע לה לצאת במקומו.  קייטי צריכה להכין סירטון פרופיל על טום "האץ'" האצ'ינסון, שחיין חילוץ של משמר החופים בקי וֵסְט, שהפך לסנסציית אינטרנט ויראלית, לאחר שהציל את הכלבה של ג'ניפר אניסטון על צוק, אך מאז אינו מוכן להיחשף לתקשורת. קייטי צריכה לשכנע את האץ' העקשן לשתף את אחד מסיפורי ההצלה ההירואיים שלו.

אלא ששתי בעיות עומדות בפניה:

-כדי לבצע את הכתבה עליה לקחת חלק בכל  מה שהאץ' ויחידת החילוץ עושים, אבל היא מסתירה את העובדה שכישורי השחייה שלה לוקים בחסר, היא לא יודעת לשחות, ויש לה פחד ממים.

-האץ' וקול הם אחים והם לא ביחסים טובים אחד עם השני.

 

מה כבר יכול להשתבש?

 

קייטי אורזת את המזוודות שלה ונוסעת לקי ווסט. היא אפילו לא לוקחת בגד ים. לזה היא תדאג כשהיא תגיע לשם.  לרוע מזלה היא מגיעה לקי ווסט בלי המזוודה שלה, אך למרבה המזל, המארחת שלה, רו, נמצאת שם כדי לקבל את פניה. רו לוקחת את קייטי תחת חסותה, ממקמת אותה בבקתה נעימה בפונדק שלה, מספקת לה בגדים מהחנות שבבעלותה ודואגת לכך שהאץ' יקדיש לקייטי  סוף שבוע של שיעורי שחייה.  קייטי כבר לא יכולה לשמור בסוד את העובדה שאינה יודעת לשחות, אבל מסכימה לנסות עד שמתברר לה שמדריך השחייה שלה הוא לא אחר מאשר האץ'.

 

קייטי מתקשה עם חשיפת הגוף שלה. יש לה בעיה של דימוי גוף, והעובדה שהיא צריכה ללבוש בגד ים מציפה אותה בזכרונות מפרידה קודמת שבה היא הרעיבה את עצמה, וספרה קלוריות. בגדול העיסוק בדימוי הגוף הוא נושא שחשוב להביא אותו לקידמת הבמה, וקייטי עשתה דרך כדי לקבל את גופה ולהרגיש יותר בנוח בתוך עורה, לאהוב את מה שהיא רואה במראה,  אך הוא נעשה בדרך לא נכונה. במקום לנסות לאמץ את הפגמים שלה ולאהוב את עצמה מבפנים, היא הרגישה יפה רק כשגבר אמר לה שהיא יפה, והדבר הנוסף הוא שקייטי התגברה על קשיי החשיפה שלה תוך שבועיים כאשר ידוע שזה תהליך ארוך ומורכב במציאות.

 

הסיפור מסופר מנקודת המבט של קייטי, והכתיבה הרגישה מאוד ילדותית ונערית עבור דמות שאמורה להיות בסוף שנות העשרים או תחילת שנות השלושים לחייה. אנחנו מקבלים את המחשבות הפנימיות שלה אבל העלילה לא הופכת לעמוקה יותר. אולי אם היה נכתב משתי נקודות מבט היה מעניין יותר.

חוסר הביטחון המתמשך של קייטי התיש אותי. גם החלק הרומנטי של הספר לא ממש היה רומנטי. קייטי היתה שם  ימים ספורים, והיה קשה לדמיין אותה ואת האץ' מתאהבים עד מעל הראש בפרק זמן כה קצר, ומתחייבים למערכת יחסים ארוכת טווח. הכימיה ביניהם היתה פושרת. חיכיתי לקצת אש, ניצוצות וברקים, למשהו שיגרום לי להרגיש כאילו זו הסיבה שהם נועדו להתאהב, אבל מה שקורה ביניהם בפעל, הרגיש כמו להבה קטנטנה ואיטית שמעולם לא נדלקה במלואה. אפילו הבדיחות הרגישו מאולצות.

 

היו דברים שנהניתי מהם.  הכלב השמח, האנרגטי ואוסף הקרפדות של האץ', ג'ורג' ביילי, דודה רו וחברותיה שגנבו את ההצגה. הן היו תוססות וחמות, ולמען האמת, הן היו מעניינות הרבה יותר מאשר הדמויות הראשיות. וקיי ווסט ואוירת הקיץ היו קסומים.

 

הסופרת משתפת בהערת המחברת שהיא אוהבת לכתוב סיפורים על ריפוי, והיא רואה בסיפור האהבה של קייטי והאץ', סיפור אהבה בין קייטי לגופה. קייטי לומדת לשחרר את השנאה למה שהיא רואה במראה ולומדת מחדש לאהוב את מה שהיא רואה במקום זאת.

 

הרבה שבחים חלקו לספר הזה, וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה. 

חשבתי שזו תהיה קומדיה רומנטית, קיצית וכיפית, עם אימוני משמר החופים, מבצעי הצלה, אהבה ורומנטיקה  אך למרות שהרעיון בבסיס העלילה טוב, למרבה הצער הסיפור קפץ מסיטואציה אחת לאחרת, והתחושה היתה שהוא הלך לאיבוד.

אמנם הספר קריא, אבל אני פחות התחברתי.

לשיקולכם.ן

אולי עכשיו - תמי לאור אראל

אולי עכשיו - תמי לאור אראל

הוצאת מישמוש

מרץ 2026. 272 עמודים

כמה חיכיתי לספר חדש של תמי.

מי שקרא.ה את ספריה הקודמים יודע איך תמי נוגעת ברגישות בנושאים מורכבים. ציפיתי שגם הפעם היא תעשה את זה, וללא ספק היא הצליחה לסחוף אותי.

 

העלילה עוקבת אחרי דנה, גרושה מאדי, בת 31, אם חד הורית לעומר בן ה- 7.

אדי נישא מחדש, עבר לגור בדרום, נולדו לו תאומים, והוא אב לא נוכח בחייו של עומר. אב שמבטיח לבוא ולבקר אך לא מגיע, מאכזב את עומר כל פעם מחדש.

דנה ועומר שמחים רוב הזמן במשפחתם הקטנה, אבל מאוחר בלילה, כשהבית שקט, דנה מודה בסתר ליבה שהיתה רוצה זוגיות חדשה, משפחה וילדים.

כאשר עומר חוזר מבית הספר ומספר בהתרגשות על דריה, הילדה החדשה שהצטרפה לכיתה,  דנה לא מעלה על דעתה, שחייה עומדים בפני טלטלה.

 

הסיפור חוזר לאחור, זכרונות מהעבר עולים, והעלילה שוזרת את אירועי העבר עם אירועי ההווה, את סיפור אהבתם הראשונה של דנה ועידן. השניים מכירים זה את זו כבר קרוב לעשרים שנה, או לפחות הכירו. בילדותם הם היו החברים הכי טובים, בנערותם הם ישבו שעות ותכננו איך יחיו חיים מלאים ומרגשים, עם תכניות לטיול אחרי צבא, ותכניות להקמת משפחה בעתיד. אבל החיים משתנים, ועידן חותך את הקשר ביניהם באיבחת סכין, ודנה נותרת עם לב שבור, בלי לדעת למה. עשור חלף מאז הנתק ביניהם, כל אחד מהם הלך לדרכו, אבל גם אם יעברו מאה שנים, הם לא מצליחים להתגבר על הגעגוע אחד לשני.

 

בהווה, ההיסטוריה כאילו חוזרת על עצמה, כשדריה ועומר הופכים לחברים טובים, ואבא של דריה נכנס לתמונה.

האם האהבה תתגבר על כל המחסומים?

"בריקוד" עדין, תוך שזירת העבר וההווה יחד, נגלים בפנינו ההיסטוריה של דנה ועידן ורגשותיהם זה כלפי זה.

אני לא יכולה לגלות את סוף הסיפור.אבל...

אם אתם סקרנים, קיראו את הספר ותדעו.

 

"אולי עכשיו" הוא ספר קריא, אנושי, כן ונוגע ללב על אהבה ואכזבה, על אימהוּת וחברוּת, על הזדמנות שנייה והיכולת להתחיל מחדש.  

 

האם הוא היה צפוי .... כן.

האם אתם יכולים לדמיין איך הסיפור יסתיים... ברור.

האם זה משנה... אני לא חושבת...

למרות שהכל היה די ברור ולא היו הפתעות נהניתי לקרוא את הספר

שרירי ליבה – מרב עוזיאל רפטוב

שרירי ליבה – מרב  עוזיאל רפטוב

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2026. 298 עמודים

 

"שרירי ליבה" הוא רומן הביכורים של מרב עוזיאל רפטוב, במרכזו עומדת אפרת, בת דמותה הספרותית של המחברת.

העלילה עוקבת אחרי אפרת, שמוצאת את עצמה לבד, עם ילדה בת שש, חתולת רחוב, מינוס בבנק וערימות של כביסה שלא נגמרות, אחרי עשור של זוגיות מושלמת.

בעלה, רועי, נפטר בפתאומיות, והיא נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה, כאלמנה ואם חד-הורית, להבין מי היא ללא השותף שלה לחיים.

 

תוך כדי התמודדות בין עבודה משרדית, גידול הילדה, התמודדות עם פועלי בניין בבית שעובר תמ"א וניסיונות דייטינג מביכים ומשעשעים, היא מתבוננת בסיטואציות הקשות של חייה מבעד למשקפיים אירוניים, ובמקום לשקוע ברחמים עצמיים, היא נעזרת בהומור כמנגנון הגנה וככלי להישרדות נפשית.

בתה, נועה בת ה -6, מתמודדת עם אובדן של דמות אב מגינה ומחבקת בגיל שבו קשה מאוד לתפוס את המושג "מוות".  אפרת נאלצת לנווט בין האבל הפרטי שלה לבין הצורך לתווך לנועה את המציאות החדשה, לענות על שאלות קשות ולספוג את ביטויי הכאב והחרדה של בתה. היא שמה את האבל שלה בצד כדי לשמר את הזיכרון של רועי כמקור של אור, ביטחון ואהבה עבור בתה. יחד עם זאת,  בצד הדאגה האימהית לנועה, לעיתים די קרובות היא נשענת על נועה, באופן לא מודע. הילדה הקטנה הופכת ל"מבוגר האחראי" שמבחין בעצב של אמה, מה שמאלץ את אפרת לנסות לאסוף את עצמה כדי לא להעמיס על בתה, אך גם לחלוק איתה רגעים של כנות.

המפגשים של אפרת עם גברים באפליקציות היכרויות מתוארים כמביכים, לעיתים פתטיים ולעיתים קרובות מצחיקים. דרך הדייטים הללו אפרת בוחנת את הנשיות שלה, את האשמה שהיא חשה כלפי בעלה המנוח, ואת הרצון שלה באהבה חדשה.

 

שם הספר משקף את התהליך הפנימי שאפרת עוברת. היא נאלצת לחזק את שרירי הליבה הנפשיים שלה, ומגלה תעצומות נפש שלא ידעה שקיימים בה, והיא הופכת מאישה שבורה למישהי שמצליחה לעמוד איתנה על רגליה.

 

למרות שהנושא המרכזי הוא אובדן ושכול, הספר אינו מדכא אלא מלא בחיוניות, אירוניה והומור עצמי. אין בו ניסיונות לייפות את המציאות הלא פשוטה של אלמנות צעירה והורות יחידנית, והוא מספק הרבה חמלה ותקווה ליכולת של הלב לצמוח מחדש. ומאחר והספר מבוסס על חייה האמיתיים של מרב עוזיאל רפטוב, הדינמיקות, הדיאלוגים והסיטואציות הם החיים עצמם, מה שהופך אותם לאמינים מאד. אלמנטים כמו פרויקט התמ"א בבניין שמחרב לה את הבית הפיזי במקביל לזה הנפשי, החטטנות הישראלית המוכרת, וזירת הדייטינג בתל אביב, מעניקים לספר אופי ישראלי וביחד עם הקול הייחודי של הכותבת, הכנות וההומור הציני הופכים את חווית הקריאה לאותנטית.

הספר משלב סלנג, שפת יומיום וביטויים מתוך עולם הדיגיטל והרשתות החברתיות. 

הקצב מהיר, קולח וממכר. הפרקים קצרים. 

בכל פעם שכובד האלמנות מאיים להאט את הספר ולהפוך אותו לטרגי, המחברת עוברת לספר על סיטואציות בהומור ציני, כך שהמעברים בין המציאות קורעת הלב לסיטואציות מביכות ומצחיקות מייצרים קצב דינמי שגורם לקוראים להזדהות  ומונע מהם ליפול לעצב עמוק.

"שרירי ליבה" הוא ספר מרגש, קולח וחשוף מאוד העוסק באפרת, אישה די צעירה המגלה שהקרקע תחתיה רועדת. הוא עוקב אחר ההתאוששות האיטית שלה, הוא כתוב ברגישות עצומה, בשנינות ובהמון הומור. סיפור שלמרות נקודת המוצא הדכאונית שלו, מדגיש את היכולת של הלב להירפא, לפתוח דלת חדשה ולמצוא נחמה.

 

אני אהבתי.

ממליצה מאד!

 

הספר זכה לשבחים והועמד לפרס ספיר

עד שייגמר האוויר - ג'נבייב וילר

עד שייגמר האוויר - ג'נבייב וילר

תרגום: נעה בן פורת

הוצאת אריה ניר, מודן

מאי 2026. 367 עמודים

אדלייד ויליאמס היא צעירה אמריקאית בת 26 המתגוררת בלונדון. היא מוכשרת ומוערכת בעבודתה.  יש לה חברים נהדרים, חיי עיר מדהימים והרבה סטוצים חסרי משמעות עם רווקים אחרים. יש לה עבר כואב שאינו מרפה ממנה, עד שהיא פוגשת את רורי יוז דרך אפליקציית היכרויות.

רורי יוז הוא בחור אנגלי כריזמטי, מקסים אך מרוחק, ויש לו את השדים שלו. אדלייד מוצאת אותו מתאים למה שהיא מחפשת בגבר, וחושבת שמצאה את הנפש התאומה שלה. היא אוהבת את רורי, אבל רורי לא אוהב אותה. היא משקיעה את כל האנרגיה שלה בלתמוך בו והוא מנצל את טוב ליבה, נעלם לעיתים קרובות, לא עונה על הודעות הסמס שהיא שולחת לו, נהנה מארוחות שהיא מכינה לו, כולל יחסי מין, אבל לא באמת אכפת לו ממנה. רורי מתקרב כשנוח לו, אך מתרחק, נעלם ומנתק מגע כשהדברים הופכים למחייבים או מורכבים מדי, מה שמשאיר את אדלייד במצב תמידי של חרדה וציפייה.

כשהיא נתקלת ביחסו חסר הרגישות כלפיה, היא מאמינה שאם היא תאהב אותו מספיק חזק, תהיה מסורה לו, הוא יבין שהיא האחת והיחידה בשבילו.  אך מחשבות לחוד ומציאות לחוד. רורי מתחמק ממחויבות, ואדלייד , מרוב התמקדות ברורי ובבעיות שלו, מאבדת את הקשר עם מי שהיא, עם השאיפות שלה ועם החברים שלה, ואלה  מובילים אותה לשבר עמוק ולפגיעה קשה בבריאותה הנפשית.

אדלייד מתוקה, אדיבה, יש לה לב ענק, והיא די אובססיבית כלפי רורי. היא מאמינה שרק היא יכולה להציל אותו מהדיכאון והשדים שלו, והופכת את זה למטרת החיים הבלעדית שלה. סביר להניח שאם היא היתה בריאה בנפשה, היא היתה מזהה שרורי לא ראוי לה, ושהיא מאבדת שליטה על חייה. אך למרות הבעיות שלה, והתנודות הקיצוניות במצבי רוחה,  היה בלתי אפשרי שלא להעריץ אותה ולהעריך את מי שהיא.

חשבתי שאני עומדת לקרוא ספר קליל, רומנטי אבל מסתבר שספר הביכורים "עד שייגמר האוויר" הוא ספר רגיש, ובהחלט לא סיפור אהבה רומנטי טיפוסי.

זה ספר עמוק ונוגע ללב, המכיל הרבה רבדים ורגעים מעוררי מחשבה,עם מסר חשוב על בריאות נפשית וריגשית לקויה, שמוסווית על ידי קסם אישי והצלחה מיקצועית. הסיפור לוקח את הקוראים ללונדון של לפני מגפת הקורונה, ועוקב אחר המסע הנפשי המטלטל של אדלייד בין ייאוש לתקווה, כשהיא חולמת להגשים את מטרותיה, חלומותיה, ציפיותיה, והכל תוך כדי שהיא נותנת את כל כולה למערכת יחסים רעילה עם רורי, ומוצאת אהבה זרועה באכזבות, במאמץ חד צדדי, בחוסר תקשורת ושברון לב.

הרומן עוסק בהדגשת המאבק בדיכאון, חרדה וחוסר ערך, יצירת חברויות, התעללות רגשית, מחשבות אובדניות ובעיות נפשיות אחרות. רבים יזדהו עם אדלייד, יתמכו בה, ויכעסו בכל פעם שרורי ממזער אותה. לעומת זאת, החברים הטובים שהולכים איתה ולצידה הם השתקפות לכך שמגיע לה משהו יותר טוב, שמגיע לה להיות נאהבת "על מלא". אמנם הדמויות פגומות והסיפור כואב ועצוב, אך בסופו של דבר הוא מלא תקווה, כי אדלייד לומדת לאסוף את עצמה ולאהוב את עצמה, אחרי שאיבדה את עצמה במערכת יחסים שלא טובה לה.

אהבתי את החיוביות האינסופית של אדלייד ואת התשוקה שלה לחיים,  ועוד יותר שמחתי שהיו לה חברים טובים בתקופות הכי קשות שלה.

 

מומלץ בחום!