זריחה במליבו – טיילור ג'נקינס ריד

זריחה במליבו – טיילור ג'נקינס ריד

תרגום: דנה אלעזר הלוי

הוצאת כתר

ספטמבר 2023. 399 עמודים

ב -27 לאוגוסט, 1983, ארבעה אחים מפורסמים עורכים מסיבה כדי לחגוג את סוף הקיץ, ובמהלך עשרים וארבע שעות, חייהם ישתנו לנצח.

 

כולם רוצים להיות במסיבת סוף הקיץ השנתית של דוגמנית־העל והגולשת נינה ריוָוה הנערכת  באחוזה המפוארת שלה במליבו. כולם רוצים  להסתופף בצילם של נינה ואחיה המפורסמים: ג'יי והָאד, אחד גולש מקצועי זוכה פרסים, והאחר צלם נודע, וקיט, אחותם הקטנה אף היא גולשת מוכשרת שמחכה לבקוע מהקליפה. ארבעת האחים הידועים מעוררים בתושבי מליבו ובעולם כולו סקרנות רבה ,  בייחוד מפני שהם הצאצאים של הזמר האגדי מיק ריווה, זה שנטש את אמם כשהיו קטנים והשאיר אותה ואותם שבורי לב.

היחידה שאינה מצפה למסיבה היא נינה עצמה, שמעולם לא רצתה להיות במרכז תשומת הלב, ושרק לא מזמן ננטשה באורח פומבי על ידי בעלה, שחקן טניס מקצועי. גם האד די לחוץ לקראת הערב , עליו להתוודות על משהו באוזני אחיו, שהוא חברו הקרוב ביותר, והאדם שהכי ייפגע מהסוד שהוא מסתיר. ג'יי, לעומת זאת, סופר את השניות עד לרדת הערב, כי הבחורה שהוא לא מפסיק לחשוב עליה הבטיחה שתבוא. לקיט האחות הצעירה, יש כמה סודות משלה, כולל אורח שהיא הזמינה בלי להתייעץ עם אף אחד מאחיה.

בחצות המסיבה מאבדת שליטה, (כבר בפרק הראשון אומרים לקורא שהיא הולכת לעלות בלהבות תרתי משמע) ושעות ספורות אחר כך, הבית של נינה נשרף עד היסוד והאש מתפשטת לאורך קו החוף של מליבו, ושורפת את כל מה שבדרכה. אבל עוד לפני שהניצוץ הראשון נדלק, בשעות שלפני עלות השחר, האהבות והסודות שעיצבו את משפחת ריווה לאורך 30 שנה עולים ומבעבעים אל פני השטח.

 

לסיפור שני קווי עלילה עיקריים: האחד מספר על ההיסטוריה של משפחת ריווה החל מאמצע שנות ה-50 והשני עוסק בחייהם בהווה, ובהכנות למסיבה.

הפרקים כתובים כך שכל פרק מתאר שעה אחת בודדת במהלך 24 השעות המרכיבות את אותו יום באוגוסט 1983, החל משעה 7:00 של אותו בקר ועד למחרת באותה שעה. בין פרקי ההווה שזורים פרקים החושפים בפלשבאק את העבר של משפחת ריווה במהלך שלושים השנה האחרונות, ומתארים את מערכת היחסים הרעילה והעצובה של ג'ון ומיק, הוריהם של ארבעת האחים, איך הם נפגשו ובסופו של דבר נישאו והולידו ילדים, בעוד קריירת השירה של מיק ו"פינוקים אחרים", הרחיקו אותו ממשפחתו, ואת ההשלכות של אב נעדר על כל אחד מהם ובעיקר על אמם.

מנגד מתוארים החיים הלא קלים שיש לילדי ריווה, משפחה של אחים שדואגים אחד לשני, שאוהבים אחד את השני, שעומדים יחד מול כל צרה ומתמודדים איתה. הנאמנות והמסירות שלהם אחד לשני היתה מרגשת. הם מתמודדים עם בעיות העבר וסודות משפחתיים בצורה בוגרת ואחראית, כשעל הכל מנצחת נינה האחות הבכורה, שמקריבה את עצמה והופכת לאם לאחיה כדי שלא יופרדו על ידי הרשויות וישארו יחד.   ג'יי והאד עשו הכל כדי להיות גברים הגונים יותר מאבא שלהם, ולמרות שהתהילה שלו מלווה אותם כצל, הם זוכים להצלחה ולהכרה בזכות עצמם ומנהלים למעשה אורח חיים די צנוע.

 

המסיבה בביתה של נינה זוכה במהלך השנים למוניטין רב ומושכת אליה סלבריטאים וגם אנשים מקומיים. נינה פותחת את ביתה לאירוע סוף הקיץ השנתי הזה, ובכל שנה המסיבה נהיית קצת יותר גדולה, קצת יותר הוליוודית, קצת יותר פרועה, מאבדת יותר שליטה, עם סמים קשים יותר, סקס פרוע, והתנהגות גרועה יותר.

בעקבות עימות במהלך המסיבה נחשפים הסודות של כל אחד מהאחים, והם מנצלים אותו כדי לנסות ולצמוח מהמשבר, לבחור מה להשאיר מאחור ומה לשמור מהעבר שעיצב אותם, לעתיד.

 

"זריחה במליבו" הוא סיפור על לילה אחד בלתי נשכח בחייה של משפחה מפורסמת. העלילה עוסקת בנושאים של אהבה בין אשה לגבר, אהבת אם לילדיה, אהבת אחים, בגידה, הקרבה, התמכרות והוא מדגיש מה זה באמת אומר להיות משפחה, ומה זה אומר להיות אחראי. ספר שהוא רכבת הרים רגשית עם דמויות צבעוניות ותוססות.

 

יש משהו בכתיבה של טיילור ג'נקינס ריד שפשוט מושך פנימה. היא מספרת סיפור כך שמיד הרגשתי כאילו אני שם בקליפורניה עם השמש הזורחת וחול הים בין האצבעות. לבי יצא אל משפחת ריווה הצעירה. על פניו, אין משהו מיוחד ויוצא דופן בסיפור הזה, שעלילתו מתארת מערכות יחסים במשפחה שננטשת על ידי אב לא מתפקד, החיפוש אחר אהבה ושייכות, הצורך להניח בצד את התשוקות שלך למען מחויבויות משפחתיות, הדחף לאהוב מישהו שלא תמיד יכול להיות שם כשאתה צריך אותו. כבר כתבו על נושאים כאלה לא מעט, אלא שהכתיבה האיכותית של טיילור ג'נקינס ריד הופכת את הקריאה למרתקת מהמשפט הראשון ועד האחרון.

 

אני אהבתי ואני ממליצה בחום♥

לינקולן אקספרס – אמור טאוולס

לינקולן אקספרס – אמור טאוולס

תרגום: אסנת הדר

הוצאת מטר

אפריל 2024. 560 עמודים

הספר נקרא באפליקצית עברית

אמט ווטסון, בן ה־18 הוא אסיר משוחרר. הוא מועבר לביתו בנברסקה, מהמוסד לעבריינים צעירים, שבו ריצה 15 חודשי מאסר על הריגה בשוגג. הוא לא יודע שבתא המטען של הרכב בו הוא נוסע מתחבאים שני אסירים צעירים שתפסו טרמפ במכוניתו של הסוהר.

אמו של אמט נעדרת כבר שנים רבות וכעת אביו נפטר ובית המשפחה והחווה הכושלת עוקלו על ידי הבנק.  לאמט יש משמורת בלעדית על אחיו בילי בן ה-8, והוא מבין שהם צריכים להתחיל חיים חדשים במקום אחר.

היכן? 

תשע הגלויות מאמם, שבילי מצא במגירת השולחן של אביו, מראות אתרים לאורך כביש לינקולן המפורסם, ובילי צעיר מספיק כדי להאמין שהן מכוונות את הדרך אליה. אמט לא ממש אופטימי לגבי אמו, אבל מחליט לצאת עם מכונית הסטודיבייקר שלו מערבה לקליפורניה, על הכביש המהיר לינקולן. זה מקום טוב כמו כל מקום אחר.

אלא שהדברים לא בדיוק מתנהלים לפי התוכנית.

אמט מגלה את שני האסירים שהתחבאו במכוניתו של מנהל המוסד לעבריינים. השניים הם הדוכסית ,דאצ'ס, עושה צרות שמסוגל להכל, ווולי (וואלאס וולקוט מרטין). וולי בא ממשפחה עשירה. אמנם הכסף לא מדבר אליו אבל הדוכסית והוא מעונינים להגיע לניו יורק שם יאספו את הירושה של וולי ויחלקו אותה ביניהם. אמט ובילי מסכימים באי רצון לעצור בתחנת האוטובוס שתיקח אותם לניו יורק, אלא שלשניים האלה תכנית אחרת, ומבלי לעדכן את אמט הם "משאילים" את מכוניתו, ומשאירים אותו ואת בילי מאחור. בלית ברירה אמט ובילי נאלצים לשנות את תכניתם ולהגיע לניו יורק כדי למצוא את המכונית ואת הכסף שאמט החביא בה, והמסע שלהם מערבה מקבל תפנית והופך להיות מסע הרפתקות מפותל.

העלילה מתרחשת במהלך עשרה ימים, והיא מתפתלת לכיוונים שלא ציפיתי להם. במהלך אותם ימים הם נתקלים בשלל דמויות, ביניהם יוליסס, שחזר מהמלחמה ונוסע במערכת הרכבות כדי למצוא את אשתו וילדו שנעלמו, את שרה אחותו של וולי, את הכומר ג'ון, שהוא לא בדיוק כומר מאמין טיפוסי,  ואת פרופסור אבקסיס.

כל אחת מהדמויות מדברת לא מעט, והקורא מגלה עליה הכל, בזמן שהיא מגלה מי היא ואיך היא משתלבת בעולם. כל אחת מהדמויות ננטשה בדרך זו או אחרת, כל אחת מתמודדת עם  גורלה ומנסה לתקן אותו, ולעשות את הדבר הנכון. יש הרבה פרטים, הרבה דמויות ויותר מדי רגעים פילוסופיים. לא אחת זה היה מבלבל וחזר על עצמו. אני עדיין מנסה להבין למה היה צריך את כל הדמויות? איזו מטרה הם שירתו? בפרט שהסיפורים שלהם חזרו על עצמם מנקודת מבט של דמות אחרת. זה נראה מיותר והאט את העלילה. 

 אבל,

אין ספק שאמור טאוולס הוא מספר סיפורים מוכשר מאוד.

נהניתי מההרפתקה שהבנים האלה לקחו אותי איתם, אבל לטעמי אם העלילה היתה יותר ממוקדת, פחות מילולית ועם מספר קטן יותר של דמויות, הייתי נהנית הרבה יותר. אהבתי את הדרך בה טוואלס מתאר את הטוב שבאנשים ואת הגרועים שבאנשים, ואת כל אלה שביניהם. אהבתי את הכבוד שטאוולס עושה לעיר ניו יורק...

אז איך יסתיים המסע?
אם אתם רוצים לדעת קיראו את הספר ותגלו.

"לינקולן אקספרס" הוא מסע דרכים המכיל מעט מכל דבר. יש בו דרמה, קומדיה, אירוניה, מיתולוגיה, מסתורין, קצת קסם ודמויות נפלאות, והוא סיפור על תקווה, התחלה מחדש, משפחה, חברות, ואמון באחרים.

 

זה בהחלט ספר שכדאי לקרוא, הכתיבה של טאוולס היא תמיד תענוג. ואם אהבתם את "ג'נטלמן במוסקבה", בטוח תהנו מהספר הזה.

הספר נקרא באפליקציה של אתר עברית.  לקריאת פרק ראשון לחצו כאן :

לינקולן אקספרס, פרק ראשון

אל תשכחי לכתוב – שרה גודמן קונפינו

אל תשכחי לכתוב – שרה גודמן קונפינו

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

מרץ 2024. 359 עמודים

הסיפור מתרחש בפילדלפיה של שנות ה-60, ומספר על מרילין, יהודיה ניו-יורקית בת 20, שמחליטה להתמזמז עם דן, בנו של הרב, בזמן התפילה. הם עושים זאת במשרדו של הרב, אלא שחלון הויטראז' מתנפץ והם מתגלים לעיני כל הקהילה. כצפוי, המשפחות נפגשות בנסיון להשיא אותם כי "אוי לבושה" אלא שמרילין מסרבת בכל תוקף.  היא לא רוצה שיכתיבו לה איך לחיות את חייה, היא רוצה לממש את חלומותיה ולחיות בחופש ללא כבלי הדת .

אי לכך היא נשלחת ל"גלות", לפילדלפיה, אל ביתה של אידה, דודתה של אמה, רווקה בת 75 חדת לשון עם נשמה חופשיה שעוסקת למעלה מארבעים שנה בשדכנות. מרילין צריכה לעבור איתה את חודשי הקיץ כשהוריה מצפים שאידה תצליח להחזיר אותה אל דרך הישר ותמצא לה שידוך הולם שבעקבותיו מרילין תתחתן ותקים משפחה.  בזמן שמרילין שוהה בביתה של אידה כדי להציל את המוניטין שלה ולרצות את הוריה, היא  משמשת כעוזרת של אידה בעסקי השידוכים, וכל מה שמצפים שיקרה, ממש לא קורה.

 

שרה גודמן מציגה דמויות שמרגישות אמיתיות עד שקשה להאמין שזה סיפור בדיוני.

 

אהבתי את דמותה של אידה, את רוחה התוססת, העצמאית, את חוכמתה ושנינותה, במיוחד על רקע החיים בשנות ה – 60 בה לרוב הנשים לא היתה שום עצמאות, בטח לא בקהילה היהודית, בה עתידה של האשה בכלל ושל מרילין בפרט, נקבע עבורה על ידי אביה, על ידי חוקי הדת, ועל ידי מעמדה החברתי ושמה הטוב. למרות שהיא דמות משנית היא בהחלט "גונבת" את אור הזרקורים ממרילין שמספרת את הסיפור מנקודת המבט שלה.

 

אהבתי את האינטראקציות בין מרילין לאידה, שתי נשים חדות, עצמאיות ושנונות שלמרות פער הדורות התגלו כנשמות תאומות, שתי נשים שכל כך הקדימו את זמנן.  אידה בהחלט לא היתה מה שמרילין ציפתה למצוא, וההתחלה היתה מלווה בניצוצות, כשהן מעצבנות אחת את השניה ומתקוטטות כל הזמן. אבל לאט לאט תחת השגחתה של אידה, מתגלה האהבה, התמיכה, ההבנה וההערכה ההדדית שמשנה את מערכת היחסים שלהן, ומרילין לומדת את המשמעות של משפחה, אהבה, ומה שהיא הכי רוצה עבור עצמה, ומתחילה לפרוח לאישה הצעירה העצמאית שהיא נועדה להיות.

נהניתי מהאופן שבו המחברת חשפה כל פעם טפח נוסף בדמותה ובסיפור חייה של אידה, שהקדימה את התקופות שבהן חיה. למרות שמעולם לא היו לה ילדים משלה, היא השפיעה מאוד על חייהם של כל כך הרבה מהצעירים שפגשה. והכי מרגש היה לראות איך היא אפשרה למרילין לחיות וללמוד מהטעויות שלה ואיך היא טיפחה במרילין את הביטחון הדרוש לה כדי לעשות את הבחירות שלה לחיים.

 

על רקע פילדלפיה ואטלנטיק סיטי של שנות ה -60, חוף ג'רזי, פרווה בקיץ, שפתון אדום, קאדילק עם גג נפתח, צעיף הרמס, שמלות, הטיילות והאוקינוס "אל תשכחי לכתוב" מתגלה כספר עם הרבה יותר עומק ממה שציפיתי ויש בו מנה טובה של העצמה של נשים. הוא סיפור נפלא ומחמם לב שבוחן איך זה להיות אדם צעיר מול ציפיות ההורים ואיך זה היה להיות אישה בשנות ה-60, כשאת בת למשפחה וקהילה שמרנית. ספר שעוסק בהזדמנות להתחלה חדשה, ובכוחן של אהבה וחברות לצלוח כל מכשול.

הכתיבה הנהדרת והדמויות המרתקות הופכות את הספר הזה לשנון, משעשע ובלתי נשכח שמעורר אינספור רגשות ומחשבות: צחוק ובכי, כעס וחמלה, ספר שאי אפשר לעמוד בפניו. ספר כובש לב על אהבת קיץ, משפחה וגילוי עצמי.

 

כל אחד צריך אידה אחת בחייו....

 

מומלץ בחום♥

אהבה בקריות – מיקי מלץ

אהבה בקריות – מיקי מלץ

הוצאה: שתים הוצאה לאור

ינואר 2024. 285 עמודים

 ג'ימי בן ה 16+ הוא בן יחיד, ילד טוב, תלמיד תיכון מצטיין, חברה הטוב של עמליה=עמי מימי הגן, איש סודה אך כזה ששומר את סודו ממנה. העלילה מתרחשת בקרית מוצקין והשנה בה נפתח הסיפור היא 1977, שנה סוערת למדי בחייו האישיים  של ג'ימי ובחיי המדינה.

מכבי תל אביב נוחלת לראשונה הצלחה כבירה ולוקחת חלק בתחרות על אליפות גביע אירופה, ורבין מתפטר בעקבות הגילויים על חשבון הדולרים של אשתו. כל זה מתרחש על רקע התאהבותו הנואשת של ג'ימי בבן כיתתו.

כבר בכיתה ג' בהיותו כבן 8, ג'ימי מבין שהוא אחר כאשר הוא מתאהב עד כלות בילד החדש שהגיע לכיתה. 6 שנים של הסתרה נמשכה האהבה החד צדדית הזו וכשנדמה שהוא התגבר עליה,  מצטרף לכיתתם(י"א) , גיא, תלמיד חדש, וג'ימי מוצא את עצמו מתאהב בו ממבט ראשון. למרות שהוא מודע לנטייתו המינית מזה שנים ג'ימי לא מצליח להביא את עצמו לצאת מהארון. הוא חושש מתגובת הוריו, הוא מחושש מתגובת חבריו , הוא חושש להביע את רגשותיו באוזני גיא, שהופך כבר על ההתחלה לבן זוגה של עמי, וכדי לא לאבד את הקשר איתה הוא כופה על עצמו שתיקה,נטמע בחבורה ומתאמץ בכל כוחו להיראות ולהתנהג כנער רגיל ונורמלי,למרות הקושי .

 

סיפור אהבתו של ג'ימי מוצמד להתקדמותה של מכבי תל אביב במשחקי הכדורסל, וחייו השקטים והמופנמים מתנהלים במקביל ובניגוד לרעש התיקשורתי שסוחף את המדינה ואת חבריו המעריצים שעוקבים אחרי התקדמותה של הקבוצה בתחרות, ולא חוסכים מאיתנו את פרשנותם המפורטת, עד למשחק הגמר הסוער, כשחלק מבני כיתתו וביניהם גיא, עמי ואילה, נאספים בביתו של ג'ימי לצפות במשחק הגמר  ולחגוג את יום הולדתו ה -17 .

האם השיא שהגיעה אליו מכבי תל אביב שזכתה באליפות יקביל למה שמתרחש בחייו של ג'ימי?

על כך תלמדו כשתקראו.

 

"אהבה בקריות" הוא רומן התבגרות רגיש ומיוחד המתרחש בשנות ה- 70 כשיציאה מהארון לא היתה דבר של מה בכך, במיוחד בקריות, הפריפריה המנומנמת והתמימה של חיפה. העלילה מתארת מערכות יחסים בין הורים-ילדים, בין מורים- תלמידים, חברויות בגיל העשרה, ומחשבות ותהיות לגבי אמונה ואלהים.

 

כמי שגדלה בקריות, נהניתי להיזכר בכל אותם מקומות המוזכרים בספר, רחוב השופטים, התותח, פסי הרכבת, קולנוע אורות והברזלים, חורשת האקליפטוסים והמזרקה. הרבה נוסטלגיה שזורה בסיפור ממכנסיים מתרחבות, מחברות דפרון, ערוץ טלויזיה אחד, תכניות כמו איירונסייד, קוז'אק, ומדינה שלמה בהדממה כאשר מכבי תל אביב משחקת נגד צסק"א מוסקבה ,עם כוכבים כמו מיקי ברקוביץ' , אולסי פרי, מוטי ארואסטי ועוד.

הספר כתוב היטב, זורם למרות הפירוט הרב בכל הנוגע למכבי תל אביב, והמתח הקשור באירועים שחווה ג'ימי נבנה באותו אופן שנבנה המתח המתאר את משחקיה של קבוצת הכדורסל, עד כדי כך שלא ניתן היה להניח מהיד ורק רציתי לדעת האם ג'ימי יחווה רגע של נחת וימצא את האור שבקצה המנהרה...

 

הנספח בסוף הספר שנקרא "הבשורה על פי ג'ימי" , היה מיותר בעיני

סוד העננים – אליסון ריצ'מן

סוד העננים – אליסון ריצ'מן

תרגום: ניצה פלד

הוצאה: פן הוצאה לאור

פברואר 2021. 334 עמודים

מגי בת ה 26  היא מורה צעירה יצירתית ונלהבת, עם תשוקה אמיתית למה שהיא עושה.

היא אוהבת את החיבור שהיא יוצרת עם התלמידים שלה, ואת הדרך שהיא מצליחה לעורר בהם השראה. היא נהנית לאתגר אותם למצוא יופי ומשמעות במילה הכתובה. כל שנת לימודים חדשה מאתגרת אותה מחדש, והיא משתדלת לא ליפול קורבן לציניות שפוקדת לעתים קרובות את חבריה המורים.

בפתיחת שנת הלימודים החדשה, מנהל בית הספר מציע למגי לקבל על עצמה משימה מיוחדת, מעבר לשעות הלימודים.  

האם תסכים ללמד את יורי, פעמיים בשבוע באופן פרטי בביתו? 

יורי הוא תלמיד שסובל מפגם מולד בלב. מחלתו מונעת ממנו להגיע לבית הספר על בסיס יומי, וללמוד עם בני גילו. בתחילה, מגי מהססת להירתם למשימה. המחשבה על עזרה לילד כל כך חולה מעוררת בה זיכרונות מילדותה שעדיין גורמים לה כאב, אבל לאחר שיחה עם אמה, היא מבינה שיורי ראוי לקבל את אותו היחס ואת אותה השראה שמקבל כל אחד מתלמידיה הבריאים.

מהרגע שמגי פוגשת את יורי, ברור לה שיש בו משהו מיוחד. בהתחלה, מגי לא יודעת איך להעסיק את הילד השברירי והמיואש הזה. יורי דוחה את הניסיונות שלה להתחבר אליו, אך חברתה ועמיתתה סוזי פוקחת את עיניה ומסבירה לה שילדים קולטים בדיוק כל העמדת פנים, ומגי מבינה שיש מצב שהיא מנסה יותר מדי. כשהיא מגלה שיורי אוהד מושבע של היאנקיז, קבוצת הבייסבול שגם אביו מעריץ, היא מוצאת את המפתח אל ליבו. אהבתו לשחקנים ולמשחקים מעסיקה אותו בסטטיסטיקות שונות ומגי מבינה שיורי ילד חכם ונבון יותר מתלמיד טיפוסי בכיתה ו'.

בזמן שמגי מלמדת את יורי קריאה וכתיבה, היא לומדת ממנו דבר או שניים. מערכת היחסים שלהם מעמיקה, היא לומדת הרבה על בייסבול, והקשר איתו פוקח את עיניה לכך שצריך לחיות את החיים במלואם, לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון.  היא מתוודעת לסיפור של הוריו, קטיה וסאשה. קטיה היתה בלרינה מבטיחה וסאשה, סטודנט לתואר שני. השניים תכננו לעזוב את מולדתם בגלל הרקע היהודי של סאשה אך בסופו של דבר הם היגרו מאוקראינה לארה"ב באמצע שנות ה-80 בעקבות אסון צ'רנוביל, שם נולד יורי, עם מום בלב,  ומגי שומעת ורואה איך הם נקרעים בין הרצון להגן על יורי לבין הרצון שהוא יהיה ילד שחי חיים "נורמליים".

"סוד העננים" מספר למעשה שני סיפורים, בשני צירי זמן שונים.

הראשון,  הסיפור של סאשה וקטיה, והשני, סיפורה של מגי, מורה מסורה שמעריכה מחדש את חייה ואת הזוגיות שלה. היה מחמם לב לראות איזה שינוי יכולה לעשות מורה נלהבת בחייו של ילד שחי חיים מבודדים, ובאותה מידה להתרגש מההשראה שמגי שאבה מחוכמתו ושימחת החיים של יורי.

 

אליסון ריצ'מן יצרה דמויות שנכנסות ללב. היא לוכדת את האהבה, הפחד והצער של אם, הדרכים האכפתיות של מורה, ואת האומץ של ילד חולה להתחבר לעולם החיצון. דרך כל דמות לומדים משהו על חוסן, התמדה, קבלה ואהבה. סיפור הרקע של מה שקרה באוקראינה היה מרתק. הסיפור של מגי היה איטי וצפוי, במיוחד הדרך בה כל בעיה שהיא התמודדה איתה נפתרה כמו במטה של קסם או המשיכה הלאה ללא אזכור נוסף, אבל אולי  זה נעשה כדי להביא קצת הקלה למציאות הכואבת בסיפור של יורי והוריו.

אהבתי את הדרך שבה שני הסיפורים התאחדו כדי להפוך את הסיפור הזה לבלתי נשכח, ואם תקראו עד הסוף תבינו למה הספר נקרא כפי שהוא נקרא.

"סוד העננים" הוא סיפור של מערכות יחסים מסוגים שונים כולל אהבה רומנטית, מערכת יחסים בין מורה לתלמיד, אהבה בין חברים, אהבת הורים לבנם, מערכת יחסים בין הורים למורה, אהבת הבייסבול, ומעל הכל, אהבת החיים.

ריצ'מן מתארת את השראתה לספר ואת הכרת התודה שלה למורים בחייה ובחייהם של ילדיה, והסיפור שכתבה בהחלט מעודד הערכה לעבודה שהמורים עושים.

 

קל לקריאה, מלא אמפתיה והרבה תובנות. אהבתי את הדמויות, התענגתי על התבשילים ונהניתי מהמוזיקה.

מאה השנים של לני ומרגו‏ - מריאן קרונין

מאה השנים של לני ומרגו‏ - מריאן קרונין

תרגום: שאול לוין

הוצאת כנרת זמורה דביר

מרץ 2023 . 320 עמודים

לני  בת ה 17 שוהה במחלקה ה"טרמינלית", הנמצאת באגף מאי, של בית החולים "פרינסס רויאל" בגלזגו. המילה טרמינלי מזכירה לה שדה תעופה, על כל המשתמע מכך. היא משועממת, אבל נחושה לחיות את הימים/החודשים האחרונים של חייה  בפעילות משמעותית. הזמן עבורה לא רלוונטי. היא "תקועה" בבית חולים, ולא יכולה ללכת לשום מקום ללא פיקוח, וכל דקה נראית לה כמו שנה. לני הולכת לראשונה בחייה לחדר שמעולם לא הייתה בו, לקפלת בית החולים. שם היא פוגשת את האב ארתור. יש לה שאלות וחששות, והאב ארתור מנסה לענות לה כמיטב יכולתו.

 

זמן קצר לאחר מיכן לני נתקלת במרגו בת ה-83 ומגלה שמרגו נמצאת בבית החולים בגלל בעיות לב חמורות. היא שוהה במחלקה סמוכה, לובשת פיג'מה סגולה ומתגלה כטיפוס מורד. מרגו לא מתכוונת למות בשקט. יש לה כמה הרפתקאות שהיא רוצה להגשים.

 

מרגו ולני נפגשות זו עם זו בשיעור תרפיה באמנות של בית החולים, בחדר הוורד. לני נכנסת לכיתה, פוגשת את מרגו ומבינה שיש לה יותר במשותף עם קבוצת הגיל 80 ומעלה, שכן, כמוהם, סוף חייה מעבר לפינה. כשהן מבינות שסכום שנות חייהן הוא 100 , הן מחליטות לצייר 100 ציורים שיביעו את הרגעים המשמעותיים בחייהן, המשמחים והטרגיים כאחד. ציור אחד לכל שנה שבה הן היו בחיים.

מהתמונות הללו, אנו מקבלים את הסיפור של לני ומרגו.

הפרקים מתחלפים בין שתי הנשים. חלק מהם מספרים על פרק בחייהן מהעבר הרחוק, פרקים אחרים מתרחשים בזמן הווה וכל אחד מהם מהווה השראה לציור. היו כמה רגעים, במיוחד במהלך "סצנות הפלאשבק" של חייה הארוכים ומלאי האירועים של מרגו, שהאטו את הקצב וגרמו לי להיות מעט לא מרוכזת, אבל כל אחד מהסיפורים שירת את המטרה הכוללת. אם תקראו, תגלו למה אין ללני וגם למרגו קרוב משפחה בקרבתם. אבל יש להן אחת את השנייה. ויש את "אחות חדשה", את האב ארתור, את פיפה המנחה באמנות ואת פול הסניטר. כל האנשים האלה הופכים בסופו של דבר לחלק ממשפחתן המאולתרת.

 

נהניתי מהאינטראקציות בין לני לכומר בית החולים, האב ארתור, היוצרים קשר הדוק למרות השקפותיהם המנוגדות לדת. הם מצילים זה את זה בצורה מסוימת. גם מרגו נכנסה ללב אחרי שקראתי את סיפור חייה המעניין. 

למרות שאנו יודעים שלני חולה סופנית, הסיפור אינו אפרורי ומדכא. הסיפורים שלה שומרים על הסיפור חי ורענן, והסיפורים של מרגו איפשרו ללני לחיות את החיים שנגזלו ממנה. החברות הלא סבירה שנרקמת בין השתיים היתה נוגעת ללב, מרגשת וכמובן שוברת לב.  לני הייתה דמות נפלאה, מלאת חיים, שובבה ושנונה, ומרגו מהממת לא פחות. כמה קל ובו בזמן קשה עולמה של לני, כשהיא יודעת שבקרוב תעזוב אותו. איזה חיים עשירים וחכמים חיה מרגו.

באופן אישי, חשבתי ש"מאה השנים של לני ומרגו" הוא סיפור מעורר מחשבה, מרגש וייחודי, על ידידות,  אהבה ואובדן שלמרות הכל הכיל נימה של תקווה ושמחה, והיווה השראה לשיקוף אמיתי של חשיבות הרגעים הקטנים שהופכים את החיים, לשלמים וראויים.

צרות צרורות – קייט קנטרברי

 צרות צרורות – קייט קנטרברי

תרגום: אוולין שור

הוצאת סקרלט

יוני 2023. 488 עמודים

האם יש משהו יותר קלישאתי מגננת שחוזרת לעיירה הקטנה שלה כדי לגלות שהילד הביישן מבית הספר, מאוהב בה מאז ומתמיד?

כנראה שלא.

אבל העניין עם קלישאות הוא, שהן עובדות. 

וכך גם הספר הזה.

 

שיי עוברת שרשרת ארועים חסרי מזל.

שעות ספורות  לפני טקס נישואיה, כשהיא יושבת בכנסיה בשמלת כלה מרשימה היא מקבלת שיחת טלפון מארוסה המודיע לה שהוא לא מתכוון להגיע ולהינשא לה.

כמה שבועות אחרי, בזמן שהיא  מנסה להבין מה לעשות עם עצמה ואיך להמשיך הלאה, היא מגלה שסבתה לולי, הורישה לה את חוות "טווין טוליפ" בפרנדשיפ, רוד איילנד, אך עליה לעמוד בשני תנאים. עליה לעבור לגור בפריינדשיפ, ועליה להתחתן תוך שנה. שיי רואה בכך הזדמנות להתחלה חדשה, לוקחת שנת הפסקה מעבודתה, אבל כשהיא נתקלת בנואה, חברה הוותיק מהתיכון שעדיין גר בסמוך, ומספרת לו על הירושה, הוא מציע לה עיסקה: להינשא לו נישואי נוחות, כדי לשמור על החווה שלה, וברגע שהשנה תגמר, היא יכולה להתגרש ממנו. בתמורה, הוא רוצה רק פיסת אדמה קטנה לעצמו.

שיי שחתונה בכלל לא עומדת לנגד עיניה אחרי הטראומה שחוותה עם האקס שלה, לא יודעת מה היא רוצה, אבל מקבלת את הצעתו של נואה ובכך מתכוונת להציל את המקום היחיד שאי פעם קראה לו בית.

נדמה שנואה הוא דובון ביישן וזועף אבל אל תתנו לכל זה להטעות אתכם. הוא בחור חכם, נאה, עו"ד במקצועו, אבל בכל מה שקשור לשיי הוא  מגונן ורכושני.  הוא מכין ריבות ואופה לחם, מה שמקנה לו את הכינוי "אבא אופה לחם" מג'יימי, החברה הכי טובה של שיי. בנוסף, הוא האפוטרופוס של האחיינית הכי חמודה, מצחיקה ומקסימה, ג'יני בת השש, גונבת ההצגה, שהתברכה בדמיון עשיר, בהפרעת קשב וריכוז, בפה ללא פילטרים, ובאהבה לכלבים חתולים ועיזים, באמצעותם היא מביאה צחוק ושמחה לספר.

שיי זוקוני היא מורה מתוקה ואכפתית, עם גישה נפלאה לילדים, שמרבית האנשים בחייה עזבו אותה בשלב זה או אחר, והשאירו אותה עם חוסר ביטחון ובעיות אמון, במחשבה שבסופו של דבר כולם יעזבו אותה.

מאד אהבתי את שיי. היא דמות שמצד אחד נקרעתי בין הרצון לחבק ולהגן עליה מהעולם ומצד שני לבעוט בה כדי להעיר אותה מהדרך שבה היא מחבלת בעצמה. היא אדיבה, ידידותית, גמישה, חכמה ועובדת קשה, אבל לפעמים היא מקובעת בהתייחסות להערכת עצמה. לכן, התפתחות הדמות שלה היתה נהדרת. היא למדה כל כך הרבה על עצמה והצליחה להתגבר על פחד הנטישה שלה.

אהבתי את החברות הנשית של שיי וחברותיה. הן היו החברות הכי טובות שהיא יכלה לבקש, שתמיד היו שם ותמכו אחת בשנייה. בעיקר בינה לבין ג'יימי. הן היו סלע אחת של השניה.

אהבתי את הגישה החיובית לגבי דימוי הגוף של שיי. לא רואים את זה הרבה בימינו.

נואה ביישן, מגושם במילים, חכם, חזק, רומנטי, ומגן על שיי. האיש שלקח על עצמו בעיות של אחרים, דמות האב המושלמת לג'יני, עם חווה שירש לאחר מות אביו והפך למכרה זהב אמנם נרגן  לעיתים אבל יש לו לב ענק. אהבתי איך הוא התייחס לשיי מתוך דאגה כנה וכבוד, ואיך בקש את הסכמתה לפני שהתקדם במערכת היחסים שלהם.

השניים דיברו בפתיחות ובבגרות על הנישואים ה"מזוייפים" שלהם, על הפחדים שלהם, הרגשות המתפתחים שלהם, והתנהגו כמו המבוגרים שהם, בני 30.

"צרות צרורות" הוא ספר מתוק כמו ריבה המספר על עיירה קטנה, על רומנטיקה שמתפתחת בעקבות נישואי נוחות, בין שיי ונואה חברים טובים מימי ביה"ס. העלילה הייתה מעניינת, הכימיה בין הדמויות נבנית לאט ובהתמדה וכל אינטראקציה ביניהם הרגישה טבעית ואמיתית, והאווירה של שווקי איכרים בעיירות קטנות הוסיפה רגעים ביתיים נפלאים.

אם אתם מחפשים רומן נעים שיגרום לכם לחייך, ויהיה אסקפיזם לכמה שעות ,זה הספר בשבילכם.

לכולם מגיע נואה בארדן בחיים, ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת!