איך לתרגם אהבה – ענת לוי

איך לתרגם אהבה – ענת לוי

הוצאת התחנה – בית הוצאה לאור

מרץ 2025. 192 עמודים

 

אורי, בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, אובחן בילדותו על הרצף האוטיסטי. בשנים האחרונות הוא גר בדיור מיוחד התואם את מצבו ואת צרכיו, עם שותפים, עובד בגינון כיד ימינו של ארנון, ובזמן שאינו עסוק בגינון הוא מתגלה כמוזיקאי מוכשר שמתקשה ליצור קשרים חברתיים. הוא בחור נבון, רחב אופקים בעל ידע עצום בהרבה תחומים, ממש אינצקלופדיה מהלכת, ובעל זכרון פנומנלי. אורי רוצה למצוא את האחת שתבין אותו ואת עולמו, אך מתקשה להבין מהי אהבה. הוא לא אוהב את עצמו, מתוסכל מכך שהוא פגום, חי בתחושה שאהבה היא מחוץ לתחום עבורו, מבין שאף אחד לא ירצה להיות עם אחד שהוא לא כמו כולם.

 

יערה, היא כנרת מחוננת שהופיעה בקונצרטים ורסיטלים על במות בחו"ל, אך חוזרת לחיות בבית הוריה לאחר שעברה התמוטטות נפשית ושקעה בדיכאון עמוק, בעקבות פרידה ממערכת יחסים רעילה. קשה לה לחיות תחת דאגתם המתמדת ועינם הפקוחה של הוריה, שלא פוסקים מנסיונותיהם לנהל את חייה. אמנם הם דואגים שתקבל את הטיפול הפסיכולוגי הטוב ביותר, אך לא חדלים מלטפח ציפיות שתחזור לעצמה ולנגינה.

 

אורי ויערה ניפגשים לראשונה כשאורי מְגַנֵּן בגינת ביתה, ושומע נגינת כינור שמכשפת אותו בקיסמה. הוא הולך בעקבות הצלילים ומגיע לחדרה של יערה. מכאן ואילך מתחיל סיפורם של השניים שבו המוזיקה הופכת להיות הגשר שמחבר ביניהם, והקשר ביניהם הופך למקום של יצירה, הבנה ואהבה. אורי רוצה את יערה כמו שהיא, ויערה, למרות שקשה לה לעיתים להבין ולהכיל אותו מרגישה שהוא נכנס לליבה, אך ההתערבות של הוריה בחייה מחזירה אותה אל ברלין, אל המקום שממנו נמלטה.

יערה לומדת על מי שהיא באמת, ועל מה שהיא רוצה. היא יוצאת למין מסע של גילוי עצמי, מתוך רצון למצוא את הקול האמיתי שלה ולהתמודד עם המשפחה, הפחדים, מערכת הלחצים המופעלת עליה, והמלחמה הפנימית הבלתי פוסקת בינה לבין עצמה, כשהיא מבינה שהיא רוצה לאהוב את אורי.

 

 

"איך לתרגם אהבה" הוא סיפור מרגש, מלא חמלה ולב, כתוב ברגישות, ואמינות ומעורר הזדהות. אין ספק שהסופרת מכירה את החוויה מבפנים, מה שמאפשר לה לתאר את המחשבות, הדפוסים, כאבי הנפש, ההתמודדות היום יומית הלא פשוטה הן של אורי והן של משפחתו. זהו ספר החושף בצורה רגישה את נושא האוטיזם והרצון העז להיות כמו כולם, להיות שייך ונאהב.

החיים של אורי כאוטיסט בתיפקוד גבוה, מתוארים כפי שהם. היו רגעים קשים וכואבים, אך לצידם היו רגעים עם מסר חשוב על הקשבה, חמלה, והרצון לחיבור אנושי.  הסיפור מרגיש אוטנטי,  ומציג בפני הקורא את הרצון של אורי ויערה להיחשף ולהביע באומץ את רגשות הכאב והאהבה שלהם.

ענת לוי מנגישה את עולמם של אלה שחיים על הספקטרום, ומאפשרת לנו ללמוד שיעור לחיים בקבלת השונה. היא מכניסה את הקוראים לנפשם המורכבת, לעיתים עד כאב, כמו גם אל מחשבותיהם של גיבוריה הלא מושלמים, דרך השיח שהם מנהלים ביניהם, או בינם לבין עצמם.

היא מתארת את חיבוטי הנפש של מירה, אמו של אורי, וחושפת בפני הקורא איך נראית, מרגישה ומתנהלת אִימָהוּת לילד על הרצף, שנתפס כדבר בלתי הפיך, מאיים ומפחיד, ועל הדרך שבו המשפחה מתמודדת. שנות גידולו של אורי היו עבור מירה טיפוס במעלה מדרון חלקלק רצוף באתגרים, עד לרגע המכונן בו הבינה, בין השאר, כי אוטיזם זו שפה וכדי לעזור לאורי, חשוב שתלמד לתקשר עמו בשפתו, ובכך אולי תתרום לחיבורו לסביבה. באותו אופן אורי מתלבט איך לבטא את רגשותיו כלפי יערה, איך יתרגם לה את מה שהוא מרגיש כך שהיא תצליח להבין.

 

קראתי את שני ספריה הקודמים של ענת לוי - "שנת היובל" ו"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" - וקיוויתי להנות מסיפרה החדש לא פחות מאשר נהניתי מקודמיו. לא התאכזבתי. לענת לוי יש תמיד דרך לספר סיפור מדהים. קראתי, התרגשתי ואהבתי.   

מומלץ מאד

הירקון 116 ב' – אורית הראל

הירקון 116 ב' – אורית הראל

הוצאת ידיעות ספרים

אוגוסט 2025. 392 עמודים

 

סיפור חייה של אילזה ומשפחתה, שקורות חייה נפרשים בין וינה הקלאסית והתרבותית לפלשתינה, ותל אביב המנדטורית, ועוסקת בהגירה וסודות בין-דוריים. העלילה מתרחשת בשני צירי זמן ובפרקים מתחלפים ונעה קדימה ואחורה בזמן

ציר העבר  מתרחש בווינה ובפלשתינה ומספר על אילזה, שנולדה בווינה בשנת 1899 לאם בת 48,  וזכתה לכינוי "ילדת נס". היא בת הזקונים של משפחת רוזנברג, והפרש שנים גדול מפריד בינה לבין אחיה, אלפרד ואנטון, ואחותה אדית, שלמעשה מתפקדת כאמה השנייה. כבר כילדה קטנה, אביה הנערץ עליה, מבין שהיא  ילדה יוצאת דופן, חכמה וחדה ומגדל אותה מתוך מחשבה להכשיר אותה להיות היורשת שלו, שתנהל את העסק המשפחתי, ואילזה שהתבגרה החליטה שלא מעניין אותה להיות אשה יושבת בית, מתחילה לעבוד בעסק המשפחתי ומפגינה כישרון ניהולי יוצא דופן. יכולותיה ועיקשותה, ותמיכת אביה מאפשרים לה לרשת לאחר מותו את ניהול העסק, ולמרות שזו תקופה שבה נשים נדחקו לשוליים העסקיים, היא הופכת לאשת עסקים מצליחה ומבריקה, אחראית לשגשוג הכלכלי של המשפחה.

אילזה לא התברכה ביופי נשי לפיכך היא אימצה לעצמה סגנון חיים מוקפד, לבוש אלגנטי והליכות של "ליידי", שהפכו את נוכחותה לעוצמתית ומרשימה. יש לה מספר מחזרים אבל אף אחד מהם לא מצליח לשבות את ליבה, וברור לה שהם מחפשים את קירבתה בגלל היותה עשירה ולא בגלל שהיא קוסמת להם כאשה.

כפי שהיא שוקלת בכובד ראש כל הצעה עסקית או כל מהלך הקשור לחייה האישיים לפני שהיא מקבלת החלטה, כך היא שוקלת את אפשרות הנישואים לליאון גליקסון. בעיניה יחסי זוגיות הם סוג של עסק, של שותפות. לא מדובר ביחסים רומנטיים, שלא לדבר על אהבה. אילזה מודעת לכך שליאון הוא ציוניסט הלהוט להגשים את חלומו להגר לפלשתינה. לעומתו, היא כמו יהודים רבים בווינה באותן שנים, מרגישה אוסטרית לכל דבר. היא משוכנעת שהתרבות וההצלחה הכלכלית יגנו על משפחתה מפני הקיצוניות הפוליטית שהחלה לבעבע מסביב. היא גם מקווה שהנישואים וחיי משפחה ימתנו את חלומו של ליאון, אך זה לא קורה, ובסופו של דבר ליאון עוזב אותה ואת בתם הצעירה, נעמי, והמרחק עושה את שלו והנתק ביניהם גדל מיום ליום. עם עליית הנאצים לשלטון, הסדקים באמונתה "בערכי הבסיס של המולדת בה נולדה, חייתה, עבדה, ובנתה את חייה" מתרחבים והופכים לשברים, היא מתפכחת בבת אחת ומבינה שעליה לנקוט בצעדים. ליאון מפציר בה לבוא לפלשתינה, ובהחלטה מושכלת היא נפרדת ממשפחתה הענפה בוינה שמסרבת לתחנוניה לעזוב את אירופה, ולוקחת את נעמי ומהגרת לפלשתינה.

אילזה חווה שבר קשה. מאישה שהעיר וינה היתה בכף ידה, היא הופכת לפליטה חסרת כל בפלשתינה. ליאון נשאר אותו ליאון, הפער ביניהם רב, ואילזה חיה בבדידות רגשית ופיסית, מתקשה למצוא נחמה בחייה החדשים, ולא רווה נחת רוח מבתה נעמי, שנישאה למתי. התנהלותו ואופיו הנרקסיסטי, מזכירים לאילזה את לאון, ונעמי שהעריצה את אביה מעריצה את מתי בצורה עיוורת, סולחת לו על בגידותיו, ומקטינה את עצמה למענו. אילזה נושכת שפתיים, תומכת בהם כלכלית, דואגת לכל מה שצריך בבית, מבישול ועד שמירה על הילדים, ובמקום לשאת את אמה התומכת על כפיים נעמי מתייחסת אליה בבוז, בשנאה, והניכור ביניהן רק הולך וגדל.

 

ציר ה"עכשיו" מתייחס להווה, לא בדיוק ברור מתי הוא, אבל על פי האירועים הנרמזים ניתן להסיק. הוא  מסופר בגוף ראשון על ידי נכדתה של אילזה, בתה של נעמי, שבמשך שנה שלמה מתחשבנת עם אביה, שואלת שאלות, מזכירה נשכחות, מבקשת לקבל תשובות. כבר כילדה היא השכילה לראות ולהבין את כל מה שרוחש מתחת ומעל פני השטח בבית, אותו הוריה, היא ואחיה חולקים עם סבתה. סיפור העבר של אילזה בוינה ובפלשתינה, נחקרים לאורך הספר דרך עיני נכדתה, המנסה לפענח את הסודות, את הכאב, את השתיקות בבית, תוך שהיא מגלה את המחיר הרגשי שגבתה ההגירה מהמשפחה, ואלה משתלבים עם הסיפור שלה, שמנסה לבוא חשבון עם הניכור המשפחתי מצד הוריה, ובעיקר מצד אביה.

 

"הירקון 116 ב'" הוא ספר נפלא, חכם, סוחף, המתאר בכתיבה רגישה, עדינה ומעוררת מחשבה,  חיי שלושה דורות של משפחה ש"משלמת" מחיר נפשי בעקבות הגירה ואובדן משפחתי כבד במלחמת העולם השנייה. הפער הבלתי ניתן לגישור שבין "העולם של אתמול" למציאות הישראלית, מוביל לניכור הורי, שמירת סודות, הסתרה ונישואים רעילים. כמו רבים מדור שורדי השואה, ששרדו ושתקו כך גם אילזה שמרה את הזיכרונות, את הצער והגעגוע האינסופי, בשתיקה. והנכדה, שמנסה לפענח את סבתה, מגלה שהעבר לא באמת נעלם אלא חלחל לתוך חיי המשפחה, ואילזה שבביתה גרו בתה וחתנה, נותרה בודדה וזרה, הן בביתה והן במדינה שאמורים היו להיות עוגן ולהעניק לה תחושת שייכות.

 

אני אהבתי מאד. מומלץ בחום

מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

ינואר 2026. 319 עמודים

"מכתבים מחבל  שמפאן" מספר על שתי נשים שנשארות לבד ונאלצות למצוא דרך חדשה כדי לשרוד.

העלילה מסופרת בציר זמן כפול, ונעה לסירוגין, בפרקים מתחלפים, בין עבר להווה, בין מכתביה של ברב-ניקול לנינתה אן,  לבין סיפורה של נטלי, גרושה טרייה שעוברת סיפור מורכב של הונאה וגילוי עצמי. 

כל פרק מתחיל במכתבים של ברב-ניקול קליקו לנינתה, ומציג את המכשולים השונים שעמדו בפניה, איתם היתה צריכה להתמודד כדי להצליח. סיפורה של נטלי מתמקד בגירושיה, בטיולה לפריז ובהפיכתה לקורבן של הונאה מורכבת.

ציר העבר מתרחש בתחילת המאה ה-19, ומספר את סיפורה של ברב-ניקול קליקו, אלמנה צעירה שנותרה עם בת לגדל וכרם כושל לנהל. העלילה חוזרת לאחור, לרגעים מרכזיים במסע שהיא עוברת, מאלמנה צעירה לאשת עסקים נבונה המתמודדת עם אתגרים אישיים ומקצועיים בתקופת נפוליאון. בנחישות, בהתמדה ובאומץ, היא  הופכת את עסק השמפניה של בעלה לאימפריה, ומצליחה לנהל עסק משלה, משימה שכמעט אינה ניתנת לביצוע עבור אישה באותה תקופה.

אנו מתוודעים לקורותיה באמצעות מכתביה, המתארים את הדרך והמאבקים שהיה עליה להיאבק כדי לפתור בעיות שפקדו את תעשיית השמפניה במשך שנים, לנווט בשדה המוקשים הפוליטי של חצר נפוליאון, לשבור מחסומים בייצוא, ולגרום לכך שייננים וסוחרים גברים יתייחסו אליה ברצינות. כיצד היא ועמיתה מצילים את היין שלהם בזמן מלחמות נפוליאון ברוסים, ואיזה סיכונים היא לקחה עד שהצליחה ליצור את השמפניה המפורסמת "וו קליקו". הסופרת מציגה את הפגמים והפשרות המוסריות של ברב-ניקול, לצד נחישותה וחדותה העסקית, מה שהופך אותה לאנושית ולא רק "פאואר וומן".

ציר ההווה  מספר על נטלי טיילור, אישה בשנות החמישים לחייה שבעלה ניהל רומן ועזב אותה לאחר 30 שנות נישואין. כגרושה טרייה היא מתמודדת עם אובדן נישואיה, ומחליטה באימפולסיביות לברוח לפריז, מקווה לחוות הרפתקאות ואולי אפילו "סטוץ" לא מחייב, אך בפועל היא עוברת מסע של גילוי עצמי. היא מתיידדת עם סופי, עובדת מלון מועילה ויעילה, ופוגשת את גבריאל, גבר נאה ושרמנטי, בבית הקפה שבמלון.

בדוכן ספרים ליד הסיין, היא מוצאת ספר המכיל את אוסף המכתבים שכתבה ברב-ניקול קליקו לנינתה. היא מתחילה לקרוא אותו, ומוצאת במכתבים שפע של עצות ומילות חוכמה שמהווים עבורה השראה כיצד ליצור לעצמה חיים חדשים ומעצימים.

החופשה שלה מתחילה נהדר.

האומנם?

 

זה סיפור מעורר השראה על הזדמנות שניה, ועל הכוח שיש לאישה להגשים את חלומותיה ולהשיג את ייעודה. הוא בוחן באופן מעמיק מספר נושאים הקשורים זה בזה, כמו עצמאות של נשים בעסקים ובחיים האישיים, מחיר השאפתנות וההצלחה, יחסי אם-בת, מסורת, חדשנות, ועוד. ככל ששתי הנשים מתקדמות לעבר חיים עצמאיים, הסיפור הופך מעניין יותר, ואפשר לראות את ההקבלה בין המאבקים הפמיניסטיים של אז ועכשיו. שתיהן מתמודדות עם רגעים לא נוחים, עם תובנות אישיות וקשיים, ומתחילות לצמוח ולהתפתח, אך לכל אחד מהסיפורים היו בעיות משלו. סיפורה של ברב-ניקול קליקו היה מעניין, מרתק והורגש שנחקר היטב. למדתי על "וו קליקו", ועל אשה מרתקת ומעוררת השראה שבנתה מותג אייקוני בתקופה שלא היה מקובל שאשה תעשה זאת. הסופרת מתארת את אווירת התקופה מבלי להטביע את הקוראים בפרטים מוגזמים, וההיבטים הטכניים של ייצור השמפניה משולבים יפה בעלילה, ומלמדים על הסיפור במקום להציף אותו. 

סיפורה של נטלי הרגיש צפוי וקלישאתי, כאילו לקוח מז'אנר של רומן פשע, בלי להתעמק בו יותר מידי. אמנם העלילה נבנית עם תפניות, עלילות משנה המסיחות את הדעת, ובתמימותה, נטלי שכל כך כמהה להרגיש נאהבת, נופלת למלכודת, אך בסופו של דבר היא משתמשת בהיגיון וברמזים כדי לפצח את התעלומה.

 

אם אף פעם לא שמעתם על האלמנה קליקו ואתם.ן מעוניינים.ות ברומן היסטורי נחמד, שמפניה, תככים, העצמה נשית וסיפור על גרושה טרייה שחווה רגע של "לאכול, להתפלל, לאהוב" בצרפת של ימינו, אזי הספר הזה בשבילכם.ן

 

 

דרור חייב למות – רז קלמנוביץ'

דרור חייב למות – רז קלמנוביץ'

הוצאת התחנה- בית הוצאה לאור

נובמבר 2025. 191 עמודים

דליה, מירה ושמיל חוברים יחד כדי לעקוב אחרי דרור, בנה היחיד של דליה, שלהבנתה מנסה להשתלט על רכושה. השלושה נוקטים בכל דרך אפשרית כדי להגיע לחקר האמת, ולמצוא ראיות נגד דרור. לשם כך הם עוקבים אחריו, פורצים לדירתו, ואפילו חוטאים בחטיפה.

דליה אלמנה כשנה, היא מורה לספרות בגמלאות, בת 74. היא צינית, מתנשאת, ולא מוותרת על אף הזדמנות להעביר ביקורת. בגילה המופלג היא לא סופרת אף אחד ממטר, ולא מסננת את מה שעובר לה בראש. יש לה אפס תקשורת עם דרור, קשה לה להכיל אותו, את התנהלותו הבטלנית, את האכילה הוולגרית שלו, וכשהיא מבינה שהוא רוקם מזימה נגדה היא לא שוקטת על שמריה. היא לא תשב בשקט ותחכה לראות את תוצאות תכנוניו מתגשמים.

חברתה הטובה מירה, פרודה מבעלה, גם היא מורה וגמלאית, היא ההפך מדליה. טיפוס אופטימי, צבעוני, תוססת ומלאת חיים למרות "הצרות" שלה. היא חברה מסורה בלב ובנפש של דליה, דואגת לה ומקפידה על הקשר ביניהם.

שמיל הוא בעל חנות הירקות החדשה בשכונה. השמועה מספרת שהיה קצין בסקוריטטה, שירות הביטחון של רומניה בתקופה של צ'אושסקו, הדיקטטור שנודע לשימצה. הוא לא מסתיר את אהבתו לטיפה המרה, ואת רגשותיו כלפי דליה.

דרור, בנה של דליה, הוא גבר בן 41, טיפוס בלתי נסבל, מוזנח ובטלן, שמתנהג כלפי אמו בגסות רוח. הוא נוקט בצעדים דרסטיים כדי לנשל אותה מרכושה, גם אם  יצטרך להכריז עליה כמי שסובלת מדמנציה, לא שפויה ומסוכנת לעצמה ולסביבתה. הוא פועל כדי לקבל עליה אפוטרופסות, בניגוד לרצונה, ואולי גם להרוג אותה. "ילד הקינמון", האהוב שלה, הפך לגבר נוראי חסר התחשבות וחמלה כלפי אימו הקשישה.

דליה מירה ושמיל, מחליטים להקדים תרופה למכה ופועלים לפי הביטוי של חז"ל "הקם להורגך השכם להורגו".  הם עסוקים בתיכנון מתקפת נגד, אך מתגלים כחבורת שלומיאלים, הנכשלים בכל מהלך שהם מבצעים. לצד רגשות של כעס, אכזבה ומרירות שמניעים את העלילה מתרחשים ארועים שהופכים להיות קומדיה של טעויות משעשעות.

אהבתי את האופן שבו חלקי הפאזל התחברו בחוכמה, בין האירועים לדמויות  אף על פי שאי אפשר שלא לחוש חמלה כלפי דליה הדעתנית, חיבבתי כמה מן הדמויות המשניות. חופית, שמצטיירת כ"עמך" ומתגלה כדמות רבת חסד וחמלה, ההיפך מדליה בכל פרמטר, ועומר, חברו של דרור, הוא גבר נעים הליכות שמוצא דרך אל ליבה של דליה ואינו מאפשר לה להרגיש שמתעלמים ממנה.

"דרור חייב למות" הוא סיפור מפתיע אך כובש, עם דמויות ותעלומה שמניעים את העלילה.  קשה שלא להיות מרותק לסיפור, אבל זה לא סיפור שדורש הרבה מחשבה. זה סוג הספר שמתאים אם מחפשים לברוח לכמה שעות . הסיפור מכיל נגיעות של הומור, לעיתים ציניות, אך בו זמנית, הוא עצוב, עם הרבה תובנות על החיים ועל הזיקנה בפרט. בין היתר הוא מתמודד בכנות עם בעית הדמנציה וההזדקנות לצד קשרי חברות וידידות, ומצליח ליצור תמונה של קבוצת אנשים "קשישה" המצליחה לתמוך אחד בשני ועוזרת לשכך את תחושת הבידוד והבדידות. ולמרות שהיו רגעים שתיאורי הזיקנה כואבים, כמו הנסיון לקחת ממך את הכוח כאדם להחליט על עתידך, או תעתועי הזיכרון שמשטים בך, השנינות של דליה והדמויות הקרובות לה ממלאים את הקורא ברגעים נפלאים שמתארים חמלה, חסד והומור, בגיל השלישי.

הספר מסופר בגוף ראשון, הוא קליל, זורם ומעורר מחשבה על יחסים בין הורים לילדים, תיקשורת בינדורית, מיגדר, חברות אמת, ומה קורה בעקבות  אי הבנות, שמועות ורכילות.

 

ספר כייפי שנהניתי לקרוא.

ממליצה בחום.

זה קרה קיץ אחד – טסה ביילי

זה קרה קיץ אחד – טסה ביילי

סידרת האחיות בלינג'ר 1

תרגום: נועה שביט

הוצאה: הספרנית

דצמבר 2022. 334 עמודים

פייפר בלינג’ר, בת ה 28 היא צעירה עשירה, משפיענית אופנה מהעולם המפונק והזוהר של לוס אנג'לס. היא חווה פרידה משפילה. בנסיון לשמור על תדמיתה, היא מארגנת מסיבת בריכה באחד ממלונות היוקרה, מסיבה שיוצאת מכלל שליטה, שבעקבותיה היא מבלה לילה בכלא.

אביה החורג מחליט להעניש אותה. הוא שולח אותה (וגם את אחותה) הרחק מהכסף, האחוזה והמסיבות, לווסטפורט, עיירה נידחת ליד הים במדינת וושינגטון, שהיתה ביתה לפני מות אביה. שם היא אמורה ללמוד מה שכל אישה בגילה היתה צריכה כבר ללמוד. מהי אחריות ומהם שאיפות בחיים.

 

העלילה עוקבת אחרי המסע של פייפר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ללא תקציב, לחיים של עבודה קשה, גשם וים. פייפר שבנתה זהות שמבוססת כמעט לגמרי על כסף, בגדים, גברים, ותשומת-לב, מסתבכת בכל דבר, אפילו הפשוט ביותר כמו קניית מצרכים, עבודה בבר, או לישון במחסן הקטן שמעל לבר, וכל זה לעיני התושבים המקומיים שאינם מתרשמים או מתרגשים מ“נערת לוס אנג’לס”  היפה שהגיעה לעיירה.

כמעט מהרגע שהיא מגיעה לווסטפורט היא פוגשת את ברנדן טאגרט, קברניט גבוה ומזוקן, דייג קשוח, שקט ויציב שאובססיבי לשיגרה, גבר שעוטה על עצמו שריון שמרחיק אותו מכל רגש, ומאמין שפייפר לא תשרוד אפילו שבוע מחוץ לבוורלי הילס. הוא כל מה שפייפר לא היתה.

הניגודיות ביניהם יוצרת ניצוצות, מריבות, והופכת למשיכה חזקה שמאתגרת את שניהם.

שתי אפשרויות עומדות בפני פייפר. הראשונה, לפרוש ולהוכיח לכולם שהם צדקו לגבי יכולותיה ואישיותה, והשניה, לעשות משהו רציני יותר מהחיים הרדודים והשטחיים שהיא חייתה עד עכשיו.

 

עם הזמן אנחנו לומדים להכיר את פייפר וגם היא לומדת מי היא באמת. הפחד העמוק שהיא מסתירה באמצעות התדמית הזוהרת, בין מי שהיא נראית לבין מי שהיא מסוגלת להיות מפנה מקום להערכה עצמית ולחוסן פנימי, היא מקבלת אחריות על הבר, מתקרבת לאנשים בעיירה  ומוצאת את עצמה מתמודדת עם השאלה:  

 

האם היא רוצה לחזור לחיי הזוהר או לבחור בדרך חדשה?

 

"זה קרה קיץ אחד" אינו רק רומן רומנטי, סיפור על בחורה מפונקת שפוגשת גבר קשוח בעיירה קטנה. זה מסע של גילוי עצמי, קבלה עצמית והתמודדות עם שינוי,  סיפור על פחד מנטישה, והאומץ לבחור בזהות משמעותית.

היחסים שלה עם ברנדן לא רק מציתים רגש, הם גם מאתגרים אותה להכיר את עצמה ולבחור מה באמת חשוב לה.  כמוה גם ברנדון, לומד להרשות לעצמו להרגיש, בלי לשלוט בתוצאה, ולבחור בין חיי שיגרה בטוחים לבין חיים מלאים רגש ואהבה.

אהבתי את מערכת היחסים התומכת בין האחיות.

לגבי מערכת היחסים של פייפר עם אמה ואביה החורג הייתה חסרה לי סגירת מעגל ביניהם, או לפחות התנצלות מאמה ויותר הבנה וקבלה מאביה החורג. כך גם לגבי עצם ההגעה לעיירה וניהול הבר של אביהם. ציפיתי שפייפר תנסה להבין מי היה אביה ותפתור את החלקים החסרים בזיכרונותיה, אבל גם זה לא קבל את הבמה הראויה. נכון, היא פתחה את הבר אבל אף פעם לא באמת התעמקה במי היה אביה האמיתי כאדם, לא בשיחות עם סבתה, ולא עם אנשי העיירה.

טסה ביילי כותבת בקצב מהיר, הדיאלוגים מלאי הומור, הפרקים קצרים, הארועים צפויים ואין הרבה הפתעות. אבל אחרי ספר כבד, או כשמחפשים משהו קליל, זה ספר שקל לצלול לתוכו. הוא עושה טוב על הלב ואפילו נותן חומר למחשבה.

"זה קרה קיץ אחד" הוא החלק הראשון בסידרת האחיות בלינג'ר. אני אסתפק בו.

לשיקולכם.ן 

כוחו של הכלב – תומס סוואג'

כוחו של הכלב – תומס סוואג'

תרגום: יעל אכמון

הוצאה: כנרת זמורה דביר

ספטמבר 2019. 272 עמודים

"כוחו של הכלב" מתאר את הדינמיקה המשפחתית של שני אחים, פיל וג'ורג' בורבנק. העלילה מתרחשת במונטנה, בשנות ה-20 של המאה הקודמת. פיל וג'ורג', רווקים בני כ 40  מנהלים חוות בקר מצליחה, שירשו, לאחר שהוריהם פרשו לגמלאות. הם קרובים אחד לשני, אפילו ממשיכים לחלוק את החדר בו גדלו, אבל שונים באופים כמו יום ולילה. כל אחד תורם לניהול החווה בהתאם לתחומי העניין והכישרונות הייחודיים שלו, וחייהם מתנהלים בשיגרה צפויה, האינטראקציות שלהם מקובעות בדפוס מקובל, ויש ביניהם סטטוס קוו, שנראה כאילו יימשך לנצח.

פיל האח הגדול, הוא דמות מורכבת, עוצמתית ומאיימת, המייצגת גבריות כוחנית ואלימה. הוא נאה, לא מתלונן על אורח החיים הקשה, הוא נבון ואינטליגנטי, אך בוחר להסתיר זאת מאחורי חזות גסה וצינית. הוא מתנהל בלגלגנות והשפלה כלפי הסובבים אותו, במיוחד כלפי מי שנתפס בעיניו כחלש או חריג. הוא שולט בעובדיו וגם באחיו באמצעות פחד, בוז והתעללות רגשית, והוא תמיד מכופף את כולם לסמכותו. הוא עקשן, בעל עקרונות, קשוח, אכזר וסדיסט. הוא עשיר, אבל אין לו חמלה לעניים, הוא גזען וסקסיסט כלפי יהודים, שחורים, הודים, נשים ואינדיאנים. כוחו במניפולציות. הוא מזהה את החולשה של מי שמולו ומנצל אותה, והוא עושה את זה לזרים ולמשפחתו. אבל, מתחת לקשיחות מסתתר אדם פגיע, בודד שנושא סוד עמוק שמסביר חלק גדול מהאכזריות שלו.

ג'ורג' הוא דמות פסיבית וחלשה יחסית, שקט, איכפתי, מגושם חברתית, ובעל לב טוב, שחי בצל אחיו, נמנע מעימותים ונותן לפיל לשלוט בו ובסביבתו. ג'ורג' מחפש שקט, ונוחות, ומרוצה להיות זה שמנהל את העסקים הפיננסיים של החווה. למרות השוני ביניהם הם משפחה והם שם אחד למען השני, בטוב וברע.

כאשר חייהם מצטלבים עם רוז, אלמנה יפה מהעיירה, אם לילד בוגר מבריק ורגיש, האיזון בין האחים מתערער באופן בלתי הפיך ודברים מפחידים מתחילים לקרות.

פיל, שרגיל שהדברים נעשים כרצונו, מתמלא זעם כאשר אחיו הצייתן נושא את רוז לאישה ומביא אותה לביתם. הוא נחוש להרוס את הנישואים ולגרום להם לעזוב. הוא לועג ומשפיל את רוז ובנה, פיטר. רוז הרגישה והעדינה לא מסוגלת להתמודד עם פיל ועם העולם הגברי האלים, ובהעדר תמיכה היא מרגישה בודדה, מסתגרת בתוך עצמה ומתדרדרת נפשית.  פיטר לעומתה, שנראה בהתחלה חלש ועדין, מתגלה כאינטליגנטי, מחושב ושקט. במקום כוח פיסי הוא פועל מתוך שליטה עצמית, ומתכנן את צעדיו בסבלנות ובתבונה.

"כוחו של הכלב" הוא יצירה עוצמתית, דרמה פסיכולוגית שמצטיינת בדמויות עמוקות, מנוגדות, המתנהלות מתוך מתח מתמיד, פחד, חוסר ביטחון, שליטה דיכוי וסבל רגשי, על רקע הנוף הקר, הקשוח, חסר הסליחה והצחיח של ויומינג של שנות ה-20. 

תומס סאבאג' מתאר בסגנון קולח וחד, בשפה פשוטה ומדויקת אך מלאה בעומק רגשי ומתח פסיכולוגי, בכנות בלתי מתפשרת ובחמלה רבה את הדינמיקה המשפחתית, את ההתעללות הנפשית, את הניגודיות שבין הכוח והשבריריות, טוב הלב והאכזריות. כל דמות מתוארת בהבנה ועומק, עד שאי אפשר שלא לחוש חמלה, אפילו כלפי מי שמגיע לו הכי פחות. זה מין מערבון, אבל ללא יריות. אמנם אין אלימות פיזית ממשית כלפי בני אדם, אבל יש בהחלט התעללות נפשית כלפיהם, ואכזריות כלפי בעלי חיים. תומס סוואג' מתאר בהצלחה את המחשבות והרגשות של הדמויות, את התקוות, הפחדים, וחוסר הביטחון, את האכזבות והאכזריות של דמויותיו ועושה זאת באמפתיה ובכנות שלעתים מטרידה מאוד. כל פעולה והחלטה, לא משנה כמה שולית או חסרת ערך היא נראית, כל שיחה, בין אם נאמרה או לא, ספוגה בתחושה עמוקה של משמעות ומתח, שמקרבים את הסיפור לעבר סופו הבלתי נמנע וההרסני.

 

זה אחד הספרים היותר ישנים שקראתי לאחרונה, ופיל בורבנק הוא אחת הדמויות הספרותיות המרתקות, הכריזמטיות, הבזויות והבלתי נשכחות שפגשתי מזה זמן רב.

והעלילה, למרות שהיא איטית, מעניינת מאוד וסחפה אותי מההתחלה.

ללא ספק זה הספר הטוב ביותר שקראתי לאחרונה.

מומלץ מאד♥ 

רחוקה מהבית – איילת הלפרין קייטס

רחוקה מהבית – איילת הלפרין קייטס

הוצאה: שתים הוצאה לאור

ינואר 2026. 280 עמודים

 

"זהו סיפור על אישה שמעזה לשאול את השאלות שלימדו אותה שאסור.

על אמא שמתמודדת עם הפער בין מה שלימדו אותה לבין מה שליבה אומר לה.

על אישה שחולמת על עולם בו ניתן להניח את הלפיד ולנוח.

על זוגיות ארוכת טווח עליה נתלים עם השנים חוויות והתמודדויות, ומה קורה לחבל הזוגי הזה ועד כמה אפשר למתוח אותו.

ישנו גם סיפור אהבה,  הצצה לעולם הדתי-לאומי ,  מצוות המקווה,  אישה במסע התבגרות מאוחרת המגלה עד כמה עליה להתרחק מהבית בכדי סוף-סוף למצוא את הבית האמיתי שלה."

(מתוך "לעשות הדסטארט" - הפרויקט של איילת הלפרין קייטס)

 

*******

זהו סיפורה של אודיה הנשואה לינון, הורים לשלוש בנות, מהמגזר הדתי – לאומי, שמנהלים לכאורה חיי זוגיות מספקים ותקינים, מקפידים על הלכות ומצוות הדת, ומגדלים את בנותיהם באהבה.

ינון קפדן, מתחזק בדת, על פיו יישק דבר בבית. הוא "קול ההגיון שאין להתווכח איתו", שהספונטניות ממנו והלאה, מתנגד לכל שינוי, אפילו הקטן  ביותר, לגבי מה שמותר ואסור על פי הדת. הוא אינו מבין איך ייתכן שאדם שחונך בחינוך שמרני כמו שלהם, מחליט לפתע לפרוק כל עול.

אודיה שגדלה בבית דתי ליברלי, מרגישה כלואה בביתה שלה ובין חברי הקהילה בה היא חיה. היא רוצה להיות חופשיה. היא מתעבת את הכפייה הדתית ואת הדרת הנשים במיגזר הדתי. היא רוצה את חופש הבחירה. להחליט מה תלבש, למה להאזין, שלבנותיה יהיה מרחב גם אם הוא פורץ את הגבול המקובל, האם ללכת עם כיסוי ראש, לכסות את המרפק, וכד'. היא לא רוצה שיכפו עליה את מצוות הטהרה במיקווה כל חודש. זה לא משבר גיל ארבעים, זה משהו הרבה יותר עמוק. 

חיי היומיום שלהם הפכו לשגרה והם חופנים בקרבם קצר תקשורתי, מה גם שהחרדה לבריאותה של בתם, חולת סכרת נעורים, וגירושיה של חברתה הטובה, משבשים את האיזון הנפשי של אודיה, והעייפות שמכריעה אותה, לא מותירה מקום לרומנטיקה. כל אחד מהם שומר לעצמו את מחשבותיו ורגשותיו, התנהלות שמדגישה ביתר שאת את העובדה שהזוג הזה ביחד אבל לחוד, כשהם ממשיכים לחיות ככה מיום ליום.

הפער בין מה שאודיה רוצה שיהיה לבין מה שהיא באמת, מפרק אותה לרסיסים, ומעמיד את הזוגיות שלהם למבחן. הריק הרגשי שהיא חווה בבית מתעצם לנוכח העובדה שהיא פוטרה מעבודתה. המחשבות על מהות הזוגיות שלהם מתחזקות, והיא מרגישה שהם רק מתפעלים את החיים. האמונה והחובות שהמסורת כופה עליה חונקים אותה, בפרט כשהיא נתקלת בהתנגדות מצד ועדת בית הכנסת לאפשר לבתה האמצעית מאיה, לעלות לתורה עם כלל חברי הקהילה, או  רק עם הנשים, והשתיקות של ינון וחוסר הגיבוי מצידו מטריפים אותה. כשינון מבטל את שיעורי הריקוד של בתם כי זה כבר לא יאה לגילה, משהו בה נשבר והיא מתמרדת. הדיסוננס ביניהם מתעצם ואודיה עומדת בפני ההחלטה האם לעזוב ולצאת לחיים חדשים. כשהיא פוגשת את בועז, אהבת נעוריה הראשונה, עולות בה מחשבות על מה היה קורה אילו.

 

הסיפור מתאר את המאבק הנפשי והאמונתי שאודיה חווה, וללא ספק הפתיע אותי לחלוטין. ציפיתי לסיפור בנאלי שבמרכזו משבר אמונה והשלכותיו, וקיבלתי ספר איכותי על בחירות בחיים , מערכות יחסים והרצון של כולנו להיות נאהבים, מוערכים, קשובים. 

הדמויות בספר אנושיות גם אם מורכבות,  והסיפור סובב סביבן, כשכל אחת מהן אומללה בדרכה היא, והעלילה מקלפת שכבה אחר שכבה מחייהם וחושפת את הקורא אליהן ללא מסכות, עד להתפקחות מלאה.

הספר כבד וקל בו זמנית, מעורר מחשבה ומאפשר להציץ לתוך עולם שזר לרובנו. הוא מציג בפני הקורא מראה על ההתמודדות האמיצה ומעוררת הערצה של אודיה, על נסיונות ההתמרדות שלה, כשהיא נחושה לחיות על פי רצונה. הפיקפוק, ההתפכחות וההתמודדות עם שאלות הקשורות לאורח החיים הקפדני המסורתי, שבעלה החליט עליו ללא התנגדותה כשנישאו, קשה לה, וגוררות אותה להתעסק בעצמה, באמת הפנימית שלה כאישה וכאדם, כחלק מהוויתה כמי ששייכת לקהילה דתית. הוא נע בין מגוון רגשות, נוגע בנושאים הקשורים לדינמיקה משפחתית, לאהבה ומיניות, למשבר אמונה, לחזרה בשאלה, לחוסן נפשי ודילמות מוסריות. כל אלה יצרו סיפור מעניין, כתוב ברגישות, שעולים בו זכרונות מילדותה ונעוריה בסדר אקראי, ואלה חושפים חלק אחר חלק את העבר המקושר להווה, עד שמתקבלת התמונה המלאה.

 

ואיזה טוויסט מפתיע המתין לי לקראת סופו.

 

אומרים "בית הוא המקום בו נמצא הלב". מקום של נוחות, ביטחון ואהבה, מקום שבו מרגישים שייכים ומוגנים, כשהתקשורת והאהבה בין בני המשפחה, יוצרים אווירה תומכת.  לא כך הדבר עבור אודיה. 

"רחוקה מהבית" מתאר את אודיה שנמצאת בגופה בבית אך רחוקה ממנו בנפשה. את האמונה שמתערערת בתוכה ומעלה בה תהיות לגבי מהותה. הוא מצטרף לשורה ארוכה של ספרים שנכתבו בשנים האחרונות ופתחו צוהר לחיים בקהילה הדתית-לאומית, ואני ממליצה עליו בחום.