חתונה של אחרים – אליסון אספק

חתונה של אחרים – אליסון אספק

תרגום: אורית הראל

הוצאת תכלת

אפריל 2025. 424 עמודים

פיבי סטון היא פרופסורית לספרות בת ארבעים שחיה בסנט לואיס, מיזורי. נישואיה של פיבי, בני 12 השנים, הסתיימו כאשר בעלה מאט, פרופסור לפילוסופיה, עוזב אותה לטובת מיה, שילדה לאחרונה תינוק. הגירושים הגיעו לאחר שנים של טיפולי הפריה כושלים.

מעבר לדיכאון הגירושים, פיבי בילתה עשר שנים בניסיון לכתוב את הספר של עבודת הדוקטורט שלה על "ג'יין אייר", כדי שתוכל להגיש מועמדות לקביעות, אך היא לא מצליחה להתקדם איתו. היא עייפה מללמד את אותם שיעורים שוב ושוב, לסטודנטים שלא ברור אם אכפת להם או לא. והחתול שלה, הארי, גוסס מסרטן. אז, ביום הראשון של הסמסטר אחרי חופשת הקיץ, פיבי לובשת את שמלתה הירוקה הכי טובה, נוסעת לניופורט, רוד איילנד, ומתמקמת במלון "קורנוול אין" היוקרתי, שם קיוותה בעבר, לנפוש עם בעלה. עכשיו היא מתכננת להירגע בחדר שלה שעולה 800 דולר ללילה, לאכול ארוחת ערב טעימה, ולהתאבד עם כדורי הכאב של החתול שלה.

מיד עם הגעתה, היא מבינה שכל חדרי המלון תפוסים לחתונת פאר שעומדת להימשך במהלך ששת הימים הקרובים. כשפיבי מוצאת את עצמה במעלית עם הכלה, לילה בת ה- 28 וזו שואלת אם היא חלק ממשפחתה או ממשפחת החתן, פיבי מסבירה שהיא לא זה ולא זה, אלא אורחת במלון שמתכננת להתאבד.

לילה, מזועזעת. זה לא משהו שהיא לקחה בחשבון במהלך ההכנות לחתונתה, וברור שהיא לא תתן לארוע כזה להרוס אותה. היא עוקבת אחר פיבי, ומנסה לשכנע אותה לרדת מהתוכנית.

מרגע זה תוכניותיה של פיבי מתחילות להשתנות.

פיבי הופכת מאישה הבורחת משברי חייה למטפלת מאולתרת שמוזמנת לכל האירועים בשבוע החתונה והופכת לשושבינת הכבוד. היא מגלה שקל לה יותר לדבר על רגשות עם זרים ללא צורך בהעמדת פנים, מאשר להודות בפני חברים שמשהו לא בסדר, ומבינה שהיא יכולה להיות בלתי מסויגת, חופשייה ופתוחה. כולם מפציצים אותה בתסכוליהם, בדעותיהם האמיתיות על כולם, בסודותיהם החבויים עמוק, ונראה שהיא יודעת מה הדבר הטוב ביותר לעשות או לומר. (בעיני, חצי מצירופי המקרים נראו מפוברקים, ורוב מערכות היחסים שנוצרו היו מוגזמות.)

 

אליסון אספק משתמשת בחופש הזה, לומר כל מה שרוצים ללא צורך בפילטרים, כדי לאחד שתי נשים שונות מאוד אחת מהשנייה, במה שעשוי להיות השבוע החשוב ביותר בחייהן. חברותן המתפתחת מובילה אותן לקבל את מה שהן צריכות, את מה שהן באמת רוצות, להציל את עצמן.

הספר עמוס בדיאלוגים והעלילה די הדוקה. למרות הטון המלנכולי, הספר בוחן נושאים כמו נישואין, הזדקנות, יחסי הורים-ילדים ודיכאון, ואלה משולבים בהומור וברגעים נוגעים ללב.

אהבתי את ההתייחסות למשבר אמצע החיים של פיבי ותחושת התבוסתנות שלה, כשהיא מגיעה לגיל שבו כל החלומות והתוכניות לחיים לא מתגשמות, לא משנה כמה קשה היא עבדה. אהבתי את ההתייחסויות הספרותיות, שלקוחות מסופרות וסופרים משובחים מהספרות הבריטית.

מה שלא אהבתי היה שפיבי "ניצלת" ממצבה הנפשי הירוד על ידי גבר, במקום שזה יקרה מתוך עצמה. הרומן מרבה להתייחס לגברת דאלוויי וג'יין אייר, אבל פיבי לא מתקרבת להשגת המימוש העצמי והטענות החזקות שלהן , בגלל סוף הספר.

שמעתי כל כך הרבה על הספר הזה שהייתי חייבת לקרוא אותו. ולמרות שהוא נבחר כרב־מכר של הניו יורק טיימס, הגארדיאן, השיקגו טריביון, ואחרים,  הייתי ממש קרובה לוותר עליו, אבל המשכתי עד סופו. מבחינתי, הוא היה בסדר. לא מעבר. אני אולי בדעת מיעוט, אך כנראה לא כל ספר מתאים לכל אחד.

סדקים בזהב – מיכל שלו

סדקים בזהב – מיכל שלו

הוצאת כנרת זמורה דביר

מרץ 2018 . 416 עמודים

בזמנו, קראתי ביקורות שגרמו לי להעדיף ספרים אחרים על פניו, אבל נוכחתי לדעת שזו ללא ספק הדוגמה הטובה ביותר לאופן השונה שבו ספר עשוי להשפיע על כל אחד מאיתנו ועל חוות הדעת שלנו, ושביקורת פחות מחמיאה לא אמורה להרתיע אף אחד, במיוחד אם זה ספר מאת סופרת שמאד אוהבים, ואני כבר אמרתי, לא אחת, שספריה של מיכל שלו אהובים עלי.

 

עלילת הספר משתרעת על פני כשלושים שנה, ונודדת בין יבשות, מדינות, וארועים היסטוריים, ומכילה מספר סיפורים השזורים אחד בשני ומתחברים אחד לשני בחוטים נסתרים. הסיפור לא מסופר בסדר כרונולוגי, והפרקים עוברים מעבר להווה, לפעמים באותו פרק, והסיפורים עוברים לסירוגין בין הדמויות ושופכים אור על כל אחת מהן ועל פצעי העבר שכל אחד מהם מדחיק עמוק בתוכו.

 

הסיפור מתחיל בתחנת הרכבת התחתית בניו יורק ומפגיש את נוגה ויהונתן, כשגבר מבוגר, שיכור או אולי מסומם, נופל אל פסי הרכבת התחתית בניו יורק ושניהם נחלצים לעזרתו ומצילים אותו ממוות. המיפגש הזה יהווה נקודת תפנית עבור השניים.

יהונתן יפה התואר, הוא ישראלי שחי בניו יורק שנים רבות, ונוגה נמשכת אליו ומתאהבת בו ממבט ראשון. הם שומרים על קשר, בתחילה מתוך התעניינות בגורלו של קזיק, הקשיש שהצילו , ואחר כך ממשיכים להיפגש ולבלות אחד בחברתו של השני,  אך לא מתפתח ביניהם קשר רומנטי.  נוגה מבינה שיהונתן לא מעונין בה מעבר לקשר חברי, ידידותי, והיא מקבלת את זה.

 

נוגה לומדת בישול בבית הספר היוקרתי "קולינרי סקול"  שם היא מכירה את טומי, שהגיע לניו יורק מנורבגיה. טומי הוא החבר הכי טוב שלה. יש לו קעקוע ענק של נשר על הגב, שמאחוריו סיפור לא פשוט. הוא שף מבריק שגורם לנוגה לסיים את הלימודים בגאווה, ודוחף אותה להתחבר לשורשיה, אם זה מבחינת הבישול, המקום שבו גדלה, משפחתה, ובעיקר אל האני הפנימי שלה, לעצמה.  

נוגה מכירה אצל טומי את ידידתו קסיה, בחורה יפהפיה שהגיעה לניו יורק מפולין, והיא עוזרת להם לתקשר עם קזיק. נוגה מחברת את קסיה למשפחתו של קזיק ואלה מבקשים ממנה לתרגם להם מפולנית את סיפור חייו הטרגי. לאט לאט קסיה ונוגה מתחברות, קסיה נפתחת בפני נוגה ומספרת לה את סיפור חייה הלא פשוט, והשתיים הופכות לחברות אמת.

יהונתן מתוודע למעגל החברים של נוגה, מתקרב לקסיה, לה הוא מספר על הפצע שלו, ונוגה מגלה שיהונתן הלום קרב ממלחמת יום כיפור.

הקשר בין הארבעה לא ניתן להתרה, ובסופו של דבר, טומי הוא החוט המקשר ביניהם והוא זה שעוזר להם לאחות את הסדקים שלהם, אם בדרך ישירה או  עקיפה.

אם אתם סקרנים לדעת מה הסיפור שמסתיר כל אחד מהם ומה עלה בגורל כל אחת מהדמויות, קיראו את הספר.

 

"סדקים של זהב" , מספר על ארבעה אנשים שמנסים לתקן את הסדקים בחייהם לאחר טראומות שונות.

לדברי הסופרת הוא נקרא כך על שם אמנות יפנית עתיקת יומין המכונה קינצוגי.  "בחרתי במטאפורה הזו לגיבורי הספר שנושאים שריטות וצלקות, מפני שאני מאמינה שגם אם עברת הרבה בחייך, אתה זה שקובע לאן תיקח את המשקעים מעברך".

הספר מספר את סיפורם של נוגה, יהונתן, קסיה, טומי וקזיק, שכל אחד מהם מגיע מרקע שונה, אך בהחלט מספר את סיפורם של הרבה משפחות במדינה שלנו. אמנם העלילה עמוסה באירועים, בעלילות מישנה  ובדמויות מישנה שלכל אחת מהן סיפור משלה, (הלם קרב, שואה, חטיפת ילדי תימן, ניכור הורי,ועוד) מה שדי מסרבל את הקריאה, אך היא עוקבת אחרי הדרך שבה הדמויות האלו עוברות תהליך של השלמה עם חיים מלאי אובדן וטרגדיה, לצד חברות אמיצה, ומחברת את כל הקצוות.  

זהו ספר שדורש ריכוז, מאריך בפרטים, מתפתל כמו בייגלה בין פולין, נורווגיה, יפן וארה"ב, בין זמנים ובין הדמויות. בכישרון רב מיכל שלו לוקחת אותנו יד ביד למסע  מכמיר לב וכואב של התמודדות עם טראומות, עד למציאת משמעות חדשה לחיים והחלמה.

 

שמעתי ב"ליבי" בהמשכים, ואני בהחלט ממליצה.

 

כל המקומות המוארים‏ - ג'ניפר ניבן

כל המקומות המוארים‏ - ג'ניפר ניבן

תרגום :יעל אכמון

הוצאה: כנרת זמורה דביר

דצמבר 2017. 336 עמודים

 

תיאודור פינץ' מתמודד עם דיכאון, חושב כל הזמן על דרכים בהן הוא יוכל להתאבד. אבל בכל פעם, משהו טוב, קטן ככל שיהיה, עוצר אותו. לא כל כך ברור מה לא בסדר איתו, אבל ברור שהוא לא יציב. הייתה לו ילדות קשה, הוא גדל עם אב מתעלל ואם ש"התאבלה" על הגירושים מבעלה המתעלל, שלא הסס להראות את "אהבתו הגדולה" לבנו הבכור, על ידי פגיעה פיזית בו. היה מתסכל מאוד לקרוא על התנהגותה הפסיבית, בזמן שילדיה זקוקים לה' כשעולמם הפנימי שברירי ביותר.

 

למרות הבעיות שלו, פינץ' ספונטני וכייפי, הוא רואה את הטוב בדברים והופך את החיים להרפתקה. הוא דמות משכנעת, אינטליגנטי ובוטה. הוא לא יודע מי הוא, אז הוא מנסה כל מיני סגנונות. מפינץ' של שנות ה-80 ועד פינץ' הקשוח. הוא לא נותן לשמועות להשפיע עליו, הוא לוקח כל יום בפני עצמו והוא בהחלט יודע לדאוג לעצמו, גם אם הוא לפעמים קצת קיצוני.

 

ויולט מארקי סובלת מאשמת הישרדות. היא סופרת את הימים עד סיום הלימודים, מחכה לרגע שתוכל לברוח מהעיירה בה היא חיה באינדיאנה, ומיגונה הכואב בעקבות מותה של אחותה. הוריה האוהבים של ויולט עושים כמיטב יכולתם לעזור לה,  גם אם הם נוקטים בהגנת יתר.

 

פינץ' וויולט נפגשים בראש מגדל הפעמונים של בית הספר שלהם, כאשר פינץ' משכנע את ויולט לרדת מהמעקה שהוא עצמו חשב לקפוץ ממנו. מרגע זה מתחילה ביניהם חברות נפלאה שהופכת לרומנטית, מלאה בהרפתקאות ותגליות. לא ברור מי מציל את מי. אך כשהם חוברים יחד לפרויקט לגילוי "פלאי הטבע" של אינדיאנה, הם מגלים שפינץ' יכול להיות הוא עצמו רק עם ויולט, בחור מוזר, מצחיק, חי, שאינו כזה פריק אחרי הכל, נער שרואה את הדברים היפים בעולם, ומסרב בתוקף להיכנע לדברים המכוערים, שמקשים על חייו, וויולט מבינה שרק עם פינץ' היא יכולה להפסיק לספור את הימים ולהתחיל לחיות אותם. פינץ' מעורר את ויולט הישנה ומצית בה כמה תשוקות חדשות. הוא עוזר לה להרגיש דברים ולעשות ולראות דברים שמעולם לא חשבה שהם אפשריים, אך ככל שעולמה של ויולט גדל, עולמו של פינץ' הולך ומתכווץ.

 

העלילה מסופרת מנקודות המבט המתחלפות של פינץ' וויולט ומטפלת בנושאים חשובים תוך נסיון להעלאת המודעות אליהם. סוגיות הקשורות ברשתות החברתיות, התעללות, מין, בריונות, מוות, התאבדות, הפרעות אכילה, הזנחה הורית, סטיגמות חברתיות, דיכאון ועוד.

 

הספר מתאר, בצורה צינית, את אכזריותם של הילדים ואת "העיוורון" של המשפחות, רשויות בית הספר והחברה כולה, לנוכח בעיות משמעותיות שיכולות להתגלות כקטלניות.

זהו סיפור על אובדן, דיכאון, אהבה והמאבק לקבל את העבר, לקבל את מי שאתה או מי שהפכת להיות כדי להמשיך בחיים.

ג'ניפר ניבן מספרת לנו סיפור על נערה שלומדת לחיות מנער שמתכוון למות. סיפור על שני בני נוער שנאלצים לעבור דרך כל המקומות האפלים כדי להגיע לצדדים הבהירים של החיים.

 

האם כדאי לקרוא אותו?

בהחלט!

ספר מרתק, מורכב, עוצמתי, מלא תקווה ומחמם לב, גם אם מתסכל, על כוחה של אמפתיה, ש"אומר" לבני נוער במצוקה רגשית, שהם לא לבד, שהם לא צריכים להתבייש במה שהם עוברים או מרגישים, שיש תקווה למחלות נפש וניתן לטפל בהן.

 

.מומלץ

 

שם פרפרים עפים – סוזן רדפרן

שם פרפרים עפים – סוזן רדפרן

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

מאי 2025. 312 עמודים

הסיפור מתמקד במארי אגיד, אשר לאחר אובדן של אחד מילדיה, מחפשת התחלה חדשה למשפחתה. היא עוברת עם בעלה ושלושת ילדיהם שנותרו בחיים לאחוזת סבה המנוח בניו המפשייר, מתוך כוונה למכור את הנכס, בתקווה שהשינוי יעזור להם להתחיל להחלים מהאבל ולהתקדם הלאה. עם זאת, תוכניותיהם משתבשות כאשר הם מגלים את דווינה, ותיקת מלחמה מתבודדת המכונה על ידי המקומיים "מכשפת הנהר". דווינה מתגוררת בבקתה בשטח האחוזה במשך למעלה משני עשורים. לטענתה היא קיבלה את הזכות לגור בה מסבה של מארי. דווינה חיה חיים של בדידות, ריפוי וחיבור עם הטבע. הידע המעמיק שלה על החי והצומח המקומיים, יחד עם יצירת תרופות צמחיות, זיכו אותה במוניטין בקהילה כמרפאה, ומכאן הכינוי "מכשפת הנהר". למרות פציעותיה הקשות מתקופת שירותה כאחות טראומה באפגניסטן, דווינה משדרת כוח וחוסן, ובוחרת לחיות מהאדמה ולשמור על עצמאותה.

 

מארי ודווינה חלוקות בדעתן על הבעלות החוקית על הבקתה, ובעקבות כך המתחים גוברים ומושכים את הקהילה המקומית לנקוט עמדה, וגורמים לפילוג בתוך משפחתה של מארי.

מארי, מתוארת כדמות מורכבת. מצד אחד אי אפשר שלא להזדהות עם צערה העמוק, למרות שקשה להבין את מעשיה. חוסר האמפתיה שלה מרגיש מוגזם, מה שהופך אותה לדמות שקשה להתחבר אליה, במיוחד התנהלותה האנוכית שללא ספק מעכבת את מסע הריפוי של ילדיה. עם זאת, מובן שהתנהגותה נובעת ממקום של כאב עמוק ואובדן.

 

פנלופה "פן" הבת הצעירה, בת השמונה היא דמות בולטת בעלילה. תמימותה נוגעת ללב ומנגנון ההתמודדות הייחודי שלה עם האובדן, מתמקד באמונה שאחותה התאומה המנוחה מתקשרת ונוכחת בחייה דרך פרפרים. יחד עם זאת הרגשתי שמחשבותיה והדרך בה דיברה היו מתקדמים לגילה הצעיר.

 

אחותה של פן, האנה בת החמש עשרה היא הכוח המייצב בתוך המשפחה, ויש לה תפקיד של מגשרת בין נקודות המבט המנוגדות בסיפור. יש בה שילוב של פגיעות ועוצמה שמעשירים את נושא האבל וההחלמה ברומן. היא בוגרת מעבר לשנותיה, חזקה באופיה, ויכולתה להתחבר וליצור קשר עם דווינה, מדגיש את פתיחותה ורצונה בריפוי.

 

הסיפור מתפתח בפרקים קצרים, דרך נקודות מבט מרובות, כולל אלו של מארי, בעלה ליאו, ילדיהם ודווינה, דבר המאפשר הצצה והבנה עמוקה יותר לחוויות האישיות שלהם, למאבקים ומנגנוני ההתמודדות של כל אחת מהדמויות.

 

דמותה של דווינה, מוסיפה עומק ותחושה מיסטית לסיפור. דרכה, הרומן בוחן את מורכבות האבל, את חשיבות הקהילה ואת הפוטנציאל לצמיחה אישית לנוכח מצוקה. האינטראקציות שלה עם משפחת אגיד, במיוחד עם פן והאנה, הן מרכזיות בעלילה. הדרכתה העדינה עוזרת לשתים לעבד את האבל ומספקת להן נחמה ותחושת יציבות בתוך סערת משפחתם. מעבר למשפחה, תפקידה של דווינה בקהילה הרחבה משמעותי. נוכחותה ותרומתה ארוכת השנים זכו לכבוד ותמיכה מצד המקומיים, והגיבוי הקהילתי שהיא מקבלת מדגיש את מקומה של דווינה במרקם המקומי.

 

"שם פרפרים עפים " מאת סוזן רדפרן הוא רומן נוגע ללב, המתעמק במורכבויות של אבל, ריפוי והקשרים הבלתי צפויים שיכולים להיווצר בעקבות טרגדיה.

הוא מציג מארג של דמויות, כל אחת מתמודדת עם אובדן בדרכה שלה, ועוסק בנושאים של סליחה, חוסן והשפעת טראומות עבר. העלילה מתארת את הדינמיקה המשפחתית והמסע שהמשפחה עוברת בתהליך הריפוי. הופעתם החוזרת ונשנית של הפרפרים, היא סימלית, ומשמשת כמטאפורה לשינוי ולנוכחות המתמשכת של יקיריהם שאבדו.

מצד אחד זו היתה קריאה מרתקת, נוגעת ללב, אך מצד שני, ריבוי נקודות המבט והפרקים הקצרים והמתחלפים הפריעו לזרימה שלו ומנעו מחלק מהמצבים להתפתח במלואם.

 

בשורה התחתונה סיפור מעניין, מומלץ!

 

רווח של חמש - טלי כהן־צדק

רווח של חמש - טלי כהן־צדק

הוצאה: שתים הוצאה לאור

נובמבר 2024. 223 עמודים

"רווח של חמש" הוא הסיפור של נתי, אמא של עידו בן ה- 16 שבעקבות הערה של רוני דניאל, כתב הטלוויזיה הצבאי, מבינה שעידו עומד להתגייס בדיוק כשהרווח בין מבצע צבאי אחד לשני בעזה עומד להסתיים, ולא מסוגלת לעמוד מנגד גם במחיר חציית כל הגבולות.

אחוזת דאגה, מוטרפת מחרדה על בנה, שרוצה להתגייס להכי קרבי שיש, היא מחליטה לעשות כל מה שאפשר כדי שמלחמה או מבצע יתרחשו במהלך הרווח הזה של חמש השנים האלה, ובכך למנוע מבנה להיות חלק מהסבב הבא בעזה, שבו הוא עלול לסכן את חייו.

מרגע שהיא מקבלת את ההחלטה היא חדורת מטרה. בזמן שעידו נמצא בשנת שירות בשדה בוקר, היא מתכננת בחשאיות לפרטי פרטים מבצע משלה, שאף אחד לא שותף לו.

 

הסיפור מתרחש בשנת 2019, כשבלוני תבערה מציתים מידי יום את שטחי הדרום, והתפרעויות מתרחשות על גדר ההפרדה. זו גם שנת בחירות. היא עוקבת אחרי החדשות, אחרי התבטאויות ראש הממשלה, ומתכננת באופן אובססיבי, בנחרצות, מעשה שיצית את הגיזרה הדרומית, כך ששום דבר לא ישתבש בתכניתה.

 

הספר מסופר בגוף ראשון ושני, כמונולוג ארוך ולפעמים מתיש בירידה לפרטים, שבו נתי מדברת את עצמה אל עידו. היא מספרת לו מה עבר עליה בשנים לפני שהתגייס, מתעדת את מעשיה בהווה, מה קורה בעבודה, בבית, ביישוב בו הם גרים, ומה מניע אותה. נתי  לא יכולה להגיד לבנה בפה מלא אל תלך לקרבי כי היא באה מבית ששירות צבאי משמעותי הוטמע בה, לכן היא מדברת את עצמה בלי סוף, מבקשת שיבין למה היא עושה את זה, גם במחיר של להסתיר ולשקר למשפחתה, לבעלה, ולכל הסובבים אותה.

 

מה נתי מחליטה לעשות?

האם היא תממש את תוכניתה?

 

 

על רקע אירועי ה 7 באוקטובר הספר הזה הוא עדות ממשית למה שכל אמא או אשת איש לחייל קרבי בשירות סדיר או מילואים, עוברת חושבת ומרגישה. את אוזלת היד שלנו כהורים שנאלצים לשלוח את ילדינו לצבא כשניטלת מאיתנו היכולת להטיל ספק או לערער, לקבל את הגיוס כדבר מובן מאליו.

 

"רווח של חמש" הוא ספר אקטואלי, שמתאר את החיים שלנו במדינת ישראל, את המציאות היומיומית של "הותר לפירסום" הנוראי, שמעלה שאלות של מוסר. הוא  מעורר תהיות לגבי האמונות והרעיונות המנחים את התנהלותה של מדינת ישראל, וממשלת ישראל,  ובעיקר מתאר עד כמה רחוק הצורך והרצון של אהבת אם לגונן על ילדיה, יוביל אותה לעשות מעשה גם אם הוא חריג.

ספר חובה, מעורר הזדהות,  שכל אחת תמצא בו הד למחשבותיה!

מומלץ מאד.

מרחבי הפרא – קיי. איי. טאקר

מרחבי הפרא – קיי. איי. טאקר

תרגום: שלי חן

הוצאה: מלודי

יולי 2021. 410 עמודים

קאלה פלטשר נולדה באלסקה, אך כשמלאו לה שנתיים, אמא שלה, סוזן, נמלטה מאורח החיים הקיצוני של אלסקה, לא מסוגלת להתמודד עם הבידוד, שעות החושך והניתוק שנובע מהטבע הפראי שם. היא חזרה לטורונטו, והשאירה מאחור את רן פלטשר, בעלה הטייס ואביה של קאלה, ואת החיים הקשים .

 

קאלה בת ה- 26, חיה חיים עמוסים בטורונטו.  היא לא ראתה את אביה 24 שנים, ולא דיברה איתו מאז שהיתה בת 14. כשהיא מקבלת שיחת טלפון בה היא מתבשרת שימיו של אביה ספורים, היא יודעת שהגיע הזמן לצאת למסע הארוך חזרה לעיירת הגבול המרוחקת שבה נולדה. קאלה טסה לאלסקה, למשך שבוע, והיא אמורה לשהות בביתו של אביה.

בשדה התעופה של בנגור, היא פוגשת את ג'ונה, אחד מטייסיו של אביה, שקבלת הפנים שהיא זוכה לה ממנו, הייתה פחות ממסבירת פנים, בלשון המעטה.

 

קאלה משתדלת להתחבר אל אביה ומתמודדת עם חיות הבר המשוטטות, שעות האור המוזרות, המחירים המופקעים בעיירה, ועם ג'ונה, יד ימינו של אביה. היא מוצאת את עצמה קרועה בין רצונה לחזור לטורונטו לבין הרצון להישאר עם אביה החולה, גבר שלמרות פגמיו הרבים, היא לא יכולה שלא לדאוג לו. בעודה נאבקת להסתגל לסביבה החדשה הזו, ג'ונה, הטייס השקט, המהורהר והגאה מאלסקה, ששומר על חברת מטוסי הצ'ארטר של אביה פעילה, לא יכול לדמיין את עצמו קורא למקום אחר "בית". הוא מקשה עליה, והיא נחושה להוכיח לו שהוא טועה. כמי שחיה אורח חיים מפונק בטורונטו, עם גישה לשפע השירותים והמתקנים הקשורים לסביבה עירונית, היא עוברת הסתגלות לא קלה, וג'ונה מחכה עם יד אחת על המצערת כדי להטיס את נערת העיר הזו בחזרה למקום שאליו היא שייכת, משוכנע שהיא מפונקת מדי מכדי להתמודד עם הטבע.

 

הדינמיקה ביניהם סיפקה הרבה הומור ומצבים מעניינים, אך כשהם לומדים להכיר אחד את השני, מערכת היחסים שלהם מקבלת תפנית רומנטית, למרות שקאלה לא נמצאת באלסקה כדי להישאר, וג'ונה לא מתכוון לעזוב את אלסקה לעולם.

 

האם הם ילכו באותו מסלול שהלכו בו הוריה של קאלה?

האם קאלה תישאר או תעזוב?

 

ההתחלה הייתה קצת איטית והיה קשה לחבב את קאלה, שהצטיירה כקלת דעת, שטחית, נערת עיר טיפוסית, אוהבת מועדונים, שתייה וקניות של מותגים. אבל ככל שהעלילה התפתחה קאלה עוברת שינוי, שמאפשר לראות אותה באור שונה.

אהבתי את האינטראקציה בין קאלה וג'ונה, את הויכוחים וההשלכות שלהם. אהבתי לראות איך הקשר ביניהם התפתח בהדרגה.

אהבתי את הדינמיקה במערכת היחסים בין האב לבתו,  שקיבלו הזדמנות שנייה. במהלך השבוע קאלה מנסה להתחבר לאביה. אהבתי את הרגעים שלהם ביחד ואת הדרך שהוא ניסה, בדרכו השקטה והצנועה, להתחבר אליה, בקצב שלה, לתת לה את המרחב לו היא היתה זקוקה.

 

 

"מרחבי הפרא" הוא הספר הראשון בסידרת "דואט מרחבי הפרא".

הקריאה היתה מהנה. הרגשתי כאילו אני שם איתם, עוברת הרפתקה במרחבים העצומים שהגישה אליהם היא רק באמצעות מטוסים קטנים, המספקים תרופות, מזון, חילוץ והצלה. הוקסמתי מהנופים, מהאקלים, האדריכלות, בעלי החיים, חוסר הטכנולוגיה, הבידוד, הסכנה,  ובעיקר מהדינמיקה בין האנשים ונהניתי ללמוד על אורחות חייהם של הילידים. 

אם אתם אוהבים לקרוא על מערכות יחסים במשפחה, על רומנטיקה איטית בעיירה קטנה, על החיים של קהילה מלוכדת ותומכת, זה הספר להעביר איתו מספר שעות נעימות.

מומלץ

שנה שבע – מיכל קרייטלר

שנה שבע – מיכל קרייטלר

הוצאה: התחנה

מרץ 2025. 212 עמודים

סיפור עדין אך בועט על הקרבה, אשמה, אובדן, ומערכת יחסים בין אחיות

גילי ואור הן שתי אחיות שונות זו מזו, בכל היבט. אחוות האחיות שנוצרה בין השתיים, הקירבה שניצחה את כל הקשיים, את יחסי הכוחות והקנאה ביניהן, התמצתה לרגע השמחה בו גילו שהן עוברות הריון בו זמנית, וזו הפכה לחלק מחייהן לאחר שילדו וגידלו את ילדיהן יחד. אך בעקבות אירוע דרמטי שהן עוברות, אותה אחווה התמוססה והפכה לשתיקה רועמת.

ההבדלים ביניהן צפים, והפערים הולכים ומתחדדים. עד לא מזמן נהנו שתיהן מחיים מסודרים, ותוכניות לעתיד, אך תפנית פתאומית של הגורל, מותירה את אור חסרת כול, ואת גילי שבורת לב, מנסה לנהל שיגרת חיים למען בנה. זו כבר לא גילי התוססת, הבליינית מלאת האנרגיות ושמחת החיים. זו גם לא אותה אור. הכאב והכעס גורמים לאור להיעלם מחיי משפחתה, ומובילים אותה הרחק מהם, כשבליבה מקננת ההחלטה לנקום באחותה שאיכזבה. אחרי היעדרות של שמונה שנים היא חוזרת בחשאי, רוקמת תוכניות, טורפת בסערה את חייה של גילי וזורעת בהם כאוס.

 

האם מה שנראה כמו סוף יתברר כהתחלה חדשה?

האם  המיפגש ביניהן יחליק ולו במעט את צלקות העבר?

האם תיתכן סליחה והכלה?

 

 

"שנה שבע" הוא סיפור מסעה הפנימי של גילי שמתבוננת בחייה מתוך מקום מפוקח וכואב.  

הסיפור נחשף שכבה אחר שכבה, מערבב בין עבר והווה, ומספר על לפני ובעיקר על אחרי אותו אירוע טראומטי שמערער את עולמה ושהוביל לנתק בין האחיות. הוא חושף אותנו לתובנות, להקרבה, לתחושת אשמה, ליריבות בין אחיות, לאימהות, אך בעיקר להתנגשות בין הנאמנות של אדם לעצמו, לנאמנות שלו לאהובי לבו.

קשה להכיל את האובדן ולעכל את הסבל של כל אחת מהאחיות, אך באותה מידה אי־אפשר שלא לחוש הזדהות ואמפתיה כלפיהן.

 

אהבתי מאד את סיפרה הקודם של מיכל קרייטלר "קצוות שרופים"  ושמחתי ש"שנה שבע" אינו נופל ממנו, וכמוהו, כתוב בכתיבה בוטחת, עם דמויות מסקרנות ומעוררות רגש והזדהות.

ראויה לציון העטיפה הייחודית שמכילה רמזים ופרטים קטנטנים על העלילה ומהווה חלון ראווה מושך את העין לספר. הצלליות שמצויירות מספרות סיפור, כך גם העורב ושפע הפרפרים, וברור שאחרי קריאת הספר, המשמעות העמוקה שלהם מתגלה.

 

סיפור אנושי עצוב מאד, נוגע ועמוק, מרגש ומסקרן, מלא חמלה, שנקרא בנשימה עצורה.

♥מומלץ מאד