החדר הדרומי – אדוה בולה

החדר הדרומי – אדוה בולה

הוצאה: כתר

מרץ 2024.

280 עמ' מודפסים

 

“החדר הדרומי” הוא רומן המתמקד במסע שעוברת תמר, צעירה בשנות העשרים המוקדמות לחייה, המתמודדת עם בחירות מורכבות שעשתה ועם השלכותיהן על חייה.

תמר שבאה מבית שמרני מאד, היא סטודנטית שלקחה פסק זמן מהלימודים. היא עובדת בעבודות זמניות כמלצרית בבית קפה, ובעבודה נוספת כמוקדנית מכירות. היא גרה בדירת שני חדרים שכורה, בחדר הצפוני, חדר שנחשב לחדר הרווקות, ממתינה ששותפתה, מאיה, תפנה את החדר הדרומי שיש בו מזגן ומרפסת, ומתהדר בסגולה שמי שגרה בו,  תמצא זוגיות ואהבה, ותפנה אותו לרווקה הבאה.

אך מחשבות לחוד ומציאות לחוד.

כאשר השותפה שלה עוזבת, פוקדים את תמר  חששות שעם המזל שלה, היא לא תצליח לעזוב את החדר הדרומי ותישאר בו כרווקה נצחית. אלא שתמר מתאהבת בארי, מבאי בית הקפה בו היא עובדת. 

ארי הוא גבר נאה שעובד כתאורן, הוא נשוי אך מספר לתמר שהוא פרוד מאשתו. הוא מבוגר מתמר ביותר מעשור, והעובדה שהוא נשוי לאשה מפורסמת שכותבים עליה בעיתונים, ומבוגר ממנה, ממש לא מפריעה לה, והיא מרשה לעצמה להסיר את כל מגבלות החינוך הקר והנוקשה לפיהם חונכה בבית הוריה.

 

היא פותחת את ליבה אל ארי הבוגדני, שמספר לה עד כמה קשה עליו הזוגיות עם אשתו, והרומן המתפתח ביניהם מתנהל על פי לוח הזמנים של ארי. כשהיא מגלה שהיא בהריון, ארי מעדיף את אשתו, ותמר בוחרת שלא לוותר על העובר, למרות התנגדותו. ארי נוטש את תמר ומנתק את קשריו איתה, וכשהיא יולדת את בנה הבכור, הוא מסרב להכיר בו. היא עוברת את החודשים הראשונים של האימהות לבד בדירת השותפות, ממשיכה לקוות שארי ישוב אליה ואל בנם.

בודדה ונתונה לביקורת של אמה, אחותה וחברותיה, ובראשם אביה השתלטן שמסרב להתייחס לנכדו הראשון, שנולד מחוץ למסגרת הנישואים, היא מרגישה אבודה וחסרת אונים, ובסופו של דבר נענית להפצרות אמה וחוזרת לגור בבית הוריה. אמה של תמר שבעצמה חיה עם בעל נוקשה, ועל פי דפוסים, משתלטת על גידולו של איתן, מטפלת בו באהבה ובמסירות יתר, מערערת את בטחונה של תמר באימהותה, ותמר מרגישה שהיא נדחקת לפינה ושגידול בנה נגזל ממנה. היא מנסה להשתחרר מהשתלטנות החונקת של אמה, מבקשת לגדל את איתן כראות עיניה ולהרחיק אותו מאמה הרעילה, וליצור עבור שניהם מרחב חדש.

לאורך חודשים ארוכים תמר ממשיכה לקוות שארי יעזוב את אשתו ויחזור אליה, מהרהרת רבות בזכרונות מהתקופה שגרה בחדר הדרומי, וכותבת לארי מכתבים ל"מגירה". היא חוזרת לעבודה כמוקדנית מכירות, מקודמת לתפקיד בכיר יותר, נענית לחיזוריו של ניר, בתקווה לבנות לעצמה חיים עצמאיים ולהשתחרר מהשפעת אמה ומאהבתה לארי, אך בתוכה יודעת שאין בליבה אהבה אליו.

 

איך יגמר המסע שעוברת תמר?

האם היא תיקח אחריות על חייה, ועל אלה של בנה?

כל זאת ועוד אתן לכם לגלות, בעצמכם.

 

 

"החדר הדרומי" הוא מסע אל תוך הלב, רומן אנושי, מרגש, בו תמר בוחנת את חייה מחדש. דרך יחסיה עם בני משפחתה ועם האנשים הקרובים לה. היא מתמודדת עם שאלות של זהות, שייכות, אהבה, אימהות וזיכרונות מן העבר. במהלך העלילה היא נאלצת להתמודד עם דפוסים משפחתיים שליוו אותה שנים רבות, ולברר מי היא באמת ומהו המקום שהיא מבקשת לעצמה.

הקריאה זורמת, הכתיבה רהוטה, ואני מודה שהתחברתי לספר מהמילה הראשונה.

אהבתי את הדמויות ואת העולם שאדוה בולה בראה, בו מתוארות שיחות יום-יומיות, התבוננות פנימית והרצון לשבור דפוסי התנהגות שהועברו מההורים לילדיהם, רגעים קטנים ומפלחי לב של שמחה ועצב, אהבה ואבדן, חשש ופחד.

הסיפור של תמר, של אחותה וחברתה הטובה, נוגע בנימים נסתרים שבכל אחד מאתנו, ומעלה שאלות לא פשוטות בהן אדוה בולה בוחנת מערכות יחסים במשפחה ומחוצה לה, המורכבות של האימהות, כשסוגיות של  זהות ושייכות, אהבה ושברון לב, החלטות והשפעתן, חברות, חיי נישואים והגשמה עצמית באים לביטוי דרך סיפורן של הדמויות הנשיות בסיפור.

 

ספר נפלא.

אני ממליצה בחום ומכל הלב.

רותירות – יעל משאלי

 רותירות – יעל משאלי

הוצאת כנרת זמורה דביר

ינואר 2026. 240 עמודים

רות ואבנר בעלה, חיים חיים שיגרתיים אפילו די משעממים. היא אחות, מנהלת מרפאה, ואבנר רואה חשבון. רגע לפני יציאתה לפנסיה ויום הולדתה ה-60, הם מתכננים טיול מאורגן ליעד אקזוטי בעולם, הם חושבים על פעילות התנדבותית משמעותית, והמשך חיים משותפים על מי מנוחות, כפי שחיו בארבעים השנים האחרונות. הם הורים לשלוש בנות, נהנים מנכדים, וחיים שנים ארוכות במושב. אבנר הוא בעל תומך, מנסה ללמד את רות להיות עצמאית בכל מה שקשור לתיפקוד תקין של הבית, ולעניני כספים, אך רות סומכת עליו ונותנת לו לעסוק בדברים הקטנים והגדולים.

רגע לפני שהפרק החדש בחייה אמור להתחיל, עולמה של רות מתהפך עליה, וחייה משתנים לבלי היכר.  כשהיא מקיצה בחדר ההתאוששות לאחר בדיקת קולונוסקופיה, היא מוצאת את אבנר מוטל על הרצפה, סביבו רופאים ואחיות. אבנר נפטר באופן פתאומי תוך כדי המתנה לסיום הבדיקה, ורות חווה אובדן אשר משנה את מציאות חייה וגורם לה לתחושת חוסר אונים, בלבול וצער עמוק.

 

מאותו הרגע , הספר עוסק במחשבות ובהחלטות שרות מתלבטת וחייבת לקבל לגבי השנים הבאות בחייה:

האם לעבור לדיור מוגן?

האם להישאר במושב בבית גדול וישן או למכור אותו?

האם להיפתח למערכות יחסים אחרות?

 

המצב החדש שבו רותי נמצאת, בתחילת הגיל השלישי, מאתגר מאד, וקשה ככל שיהיה, הוא מתאר חיים שלחלק מהקוראים היא מציאות מוכרת, לחלק פחות. רות מתמודדת עם האובדן, חווה עליות ומורדות, דכאון, בכי, חוסר אונים אך מתמודדת עם הדברים בצורה מפוכחת, עם טיעונים של בעד או נגד, הרבה התלבטויות והרבה בדידות. בהמלצת אשת נדל"ן שהיתה מקורבת לאבנר, היא מוכרת את הבית במושב, רוכשת דירה במודיעין, מעסיקה את עצמה בשיפוץ מסיבי של הדירה, ועוברת לגור בה. 

עכשיו, כשהיא עומדת ברשות עצמה, יציבה מבחינה כלכלית, היכולת להיות עסוקה עוזרת לה להגיח מהדיכאון שאיים "לקבור אותה" אחרי מותו של אבנר. אומנם היא היתה מעדיפה שאבנר יהיה לצידה אבל לאט לאט היא מבינה שיש משהו לא רע בחיים לבד, כשהיא מארגנת לעצמה סדר יום לפי רצונה, הולכת לישון כשמתחשק לה וקמה בבקר מתי שבא לה, אוכלת מה שהיא רוצה, כשהיא רוצה. 

את הבקרים היא מעבירה בהליכה, נפגשת עם חברות, מדללת את המפגשים עם בנותיה, מתנדבת בבית גיל הזהב, שם היא פוגשת את סופי הקשישה ובנה דן.  היא בונה קשרים חדשים שממלאים אותה, והיא מגלה שעכשיו זה הזמן לעשות רק מה שהיא רוצה ומה שעושה לה טוב. היא לא מחפשת זוגיות אך כשהזדמנות נקרית בדרכה היא לא בוחלת באפשרות, מקווה לחוות אהבה שונה מזו שהיתה לה עם ראובן.

לאחר אירועי ה 7 באוקטובר, היא מגיעה לניחום אבלים אצל עוזי, חבר ותיק מהמושב, שהתאלמן מאשתו ועכשיו הפך לסבא שכול, שאיבד את נכדו האהוב. רות ועוזי  מוצאים שפה משותפת, אהבה לא צפויה ואושר שממלא אותם באופטימיות ותקווה לעתיד.

"רותירות" הוא מסע אל תוך הלב של הזקנה, המתאר את מציאות חייהם של בני הגיל השלישי ובני גיל הזהב, על כל מורכבותם. שמחה, עצב, רומנטיקה, מיניות, זוגיות מאוחרת, ועוד. סיפור מעורר השראה כיצד ניתן לשנות ולהשתנות גם בעשור השביעי לחיים. המשבר בחייה של רותי וההתמודדות עם המוות והלבד, הובילו אותה לצמוח ולעשות רק מה שעושה לה טוב, ולהוכיח שאף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש.

כתיבתה של יעל משאלי הצליחה לפרוט על מיתרי ליבי . הקריאה זורמת, ואני מודה שהתחברתי לספר מהמילה הראשונה. מי שרוצה להתנתק מהמציאות של עצמו ולקבל פרספקטיבה על החיים, שיקרא את "רותירות". בעיני הוא קריאת חובה , ואני אמליץ עליו לכל מי שאני מכירה.

 

ספר קריא מאד, מעורר הרבה מחשבות , ומומלץ מאד.

סטלה מאריס – אריאלה גולדמינץ

סטלה מאריס – אריאלה גולדמינץ

הוצאת כתר

נובמבר 2024. 221 עמודים.

 

עלילת הספר מתרחשת בחיפה ומגוללת את סיפורן של שתי נשים היוצאות למסע נקמה משותף. זהו סיפור על חברות מפתיעה, התמודדות עם עוולות העבר וחיפוש אחר צדק.

 

העלילה מתמקדת בטרודי,  אלמנה ערירית בשנות ה 70 לחייה, ניצולת שואה, שבמשך שנים חושדת שבת דודתה האהובה, דורה, סובלת מהתעללות בידי בעלה,  פרדי, שאמנם מצטייר כגבר שרמנטי בעל עיניים כחולות המשדרות תמימות, אך מסתבר שמאחורי חזות זו מסתתר אדם המטיל אימה על סביבתו הקרובה, גבר שהפך את חייה של אשתו, ל"גיהינום". פרדי מכור להימורים. ההתמכרות הזו הובילה אותו להסתבכויות כספיות ואף לבית סוהר. הוא טיפוס מניפולטיבי, שקרן כפייתי, שמצליח להסתיר את מה שקורה בין ארבעת קירות ביתו. לאחר מותה של דורה, הוא "גועה בבכי" מול המנחמים כדי לעורר אמפתיה, אבל בו זמנית הוא כבר מתכנן כיצד לנצל את טרודי.

 

טרודי ודורה הן בנות דודות קרובות מאוד. הקשר ביניהן עמוק ומלווה אותן מילדותן המשותפת, שחלק ממנה עבר עליהן במנזר, בתקופת השואה. מותה של דורה כואב לטרודי. האובדן והצער ואולי החרטה קשים לה. כשמתבררת סיבת המוות הרשמית כהידרדרות מהירה של מום לב מולד שלא טופל כהלכה, טרודי מסרבת להאמין לגרסה הזו.  היא קובעת בנחרצות: "מום שמום".  היא משוכנעת שפרדי, "החיש את קיצה". וכשמתחילה להתבהר דמותו המפוקפקת של פרדי, ונחשפת האמת על חיי הנישואים האומללים של דורה וההתעללות הפיזית והנפשית שהיא עברה, מותה הופך להיות בלתי נסלח, והקורא מבין מה הסיבה של טרודי בנקמה.

 

ביום שדורה הולכת לעולמה, טרודי פוגשת את כוכי,  רווקה עם לב רחב בשנות החמישים לחייה. כוכי היא קופאית ברכבל בחיפה, בתחנת סטלה מאריס. היא אינה נשואה ואין לה משפחה. למרות פער הגילים נרקמת בין השתיים ידידות אמיצה. הן נפגשות לעיתים קרובות ומבלות אחת בחברת השנייה.

החיבור ביניהן הופך לציר המרכזי של העלילה. טרודי רוצה לתקן את העוול שנגרם לדורה במשך השנים, וכשהן מתכננות יחד את הנקמה בפרדי, הן מבינות שכדי להפיל אדם כמוהו, הן לא צריכות כוח פיזי, אלא לנצל את חולשתו להימורים ולנשים.

תוך כדי תיכנונים, השתיים  עוברות תהליך של העצמה. מנשים שקופות, שאף אחד לא סופר אותן ומתעלם מהן, אם מפאת גילן, הסטטוס שלהן, או המראה החיצוני הלא מושך שלהן, הן הופכות לנשים שיוזמות וקובעות את גורלן. הן מתגלות כנשים חזקות, חכמות, בעלות תושיה, שאין לזלזל בהן, שניצבות מול אתגר ויכולות לו, ובסופו של דבר מוצאות זו בזו את ה"משפחה" שפרדי הרס לטרודי, ושלכוכי מעולם לא הייתה.

כבר מהמשפטים הראשונים  מצליחה העלילה ליצור עניין. הספר פותח בקשייה הפיסיים של טרודי בדרכה אל הסופר, המחשבות שלה על דורה החולה, התחושה שדורה עומדת למות היום, הלוויה ומה שמתחיל להתגלות אחריה, מציגים גיבורה שמרגישה שהמשפחה היחידה שלה, בת דודתה האהובה, נלקחה ממנה שלא בצדק.

 

העלילה מסקרנת, הקצב דינמי ומשתנה בהקבלה לתכנית הנקמה. השפה קולחת, ישירה ויומיומית, ומשלבת רגעים קשים של התעללות, מתח, הומור ואופטימיות. טרודי לא פועלת מתוך דחף רגעי. היא בונה את המלכודת לפרדי בקור רוח ובקפדנות. בפרקים מתחלפים נחשפת כל פעם עוד פיסה הקשורה לסיפורה של דורה, ואלה מהווים  הצדקה לפעולת הנקמה. 

 

"סטלה מאריס" הוא ספר מרגש, מעורר מחשבה, שנכנס ללב, אבל גם מותח, כזה שלא יכולים להניח מהיד. רוב העלילה מתרחשת בהווה, בשנים האחרונות של המאה ה-21, אך היא שזורה בזיכרונות ואירועים מהעבר הרחוק של תקופת השואה, לצד העבר הקרוב המתאר את שנות נישואיה של דורה, שקדמו למותה.

הספר עוסק בנושאים כואבים שעלולים להיות טריגר לקוראים מסוימים, כגון אלימות במשפחה, נטישה בילדות, התמכרות להימורים, מוות ואובדן .

תיאורי הנוף החיפאי, הרחובות, בתי הקפה, אפילו חזירי הבר, וסגנון הדיבור של כל אחת מהדמויות, כולל זו של פרדי, ייחודיים, והאזור של סטלה מאריס, המנזר והרכבל, הם הרבה יותר מסתם רקע בספר. הם מרכיב פעיל בעלילה ויש להם משמעות סימלית לכל אורכה.

 

אז איך מתבצעת הנקמה?

ומה המשמעות הסמלית של סטלה מאריס, הרכבל והמנזר?

תקראו את הספר ותגלו.

 

ספר נפלא.

אני ממליצה מאד.

  

חשומה – סיגל אביטן

חשומה – סיגל אביטן

הוצאת מודן

אפריל 2018. 288 עמודים

 

הספר עוסק במושג ה"חשומה" (בושה במרוקאית) ככוח המניע והמעכב בחייה של הגיבורה. העלילה עוקבת אחר עטרה, בעלת משרד פרסום מצליח, שמתמודדת עם הפער שבין התדמית הנוצצת לבין המציאות המורכבת של חייה. הקורא נחשף ליחסיה עם חברותיה, לוטם ודמסקי, עם הוריה השמרנים, ועם מה שהיא עושה בכל הנוגע למיזם חדשני יחד עם השותף המפוקפק שלה.

עטרה, גדלה במשפחה מרוקאית דתית חמה ותומכת, בעיירה דרומית, והקימה בגיל 21 את משרד הפרסום הראשון שפנה לעולים מרוסיה, מבלי לדעת מילה ברוסית. היא מנהלת חיים שנראים כהצלחה מסחררת. היא בעלת משרד פרסום מצליח, נשואה ואמא לשלושה ילדים ומוקפת בחברות אהובות, מצליחניות ובעלות אמצעים, המשתלבות היטב בחיים המדוגמים שהיא מציגה כלפי חוץ. למרות הקירבה, עטרה חיה תחת צילה של ה"חשומה", הפחד מ"מה יגידו",  ולא מצליחה להיחשף בפניהן לחלוטין, לחלוק את רגעי השפל והדרמות האמיתיות שלה.

הבושה הזו מלווה אותה בכל צעד, החל מהשורשים המשפחתיים שלה ועד להחלטות עסקיות ואישיות בהווה. בגיל 40 היא גרושה לשלושה, ממשיכה לתחזק חזות של אשת עסקים מצליחה שחיה בתל אביב, אך האמת מאחורי הקלעים שונה לגמרי. משרד הפרסום שלה נמצא על סף פשיטת רגל, והיא מסובכת בחובות ענק. היא משקרת לסביבה, היא משקרת לעצמה, וככל שהיא מנסה להסתיר את הקריסה, היא רק מסתבכת יותר. היא לוקחת הלוואות כדי לכסות הלוואות אחרות, רק כדי שלא יראו שמשהו אצלה "לא בסדר". בעיניה, להודות בכישלון עסקי זה גרוע ממוות.

זו ה"חשומה" בהתגלמותה .

הפחד שאם האמת תצא לאור, היא תאבד את המעמד שלה, את החברות שלה ואת הערך העצמי שלה. אך רגע לפני פשיטת רגל היא נאלצת לעצור את המרוץ הבלתי פוסק והמזויף של חייה, להוריד את המסכה ולדבר על האימה מהרגע, שבו הכל יתפוצץ.

 

רוב העלילה נחשפת כשעטרה נמצאת בטיפול אצל הפסיכולוגית שלה, סנדרה הפולניה. אמנם הספר נפתח בסצנה שבה היא נמצאת על ספת הטיפולים אצל סנדרה, מנסה "למכור" לה את הגרסה המושלמת של חייה, אך בהמשך, היא עוברת תהליך של התבוננות פנימית בחיפוש אחרי מה שחשוב לה באמת, ומצליחה להודות בפער שבין הדמות שהיא מציגה, לבין מי שהיא.

 

בכתיבה שנונה והומוריסטית, קצבית ומהירה, מלאה במושגים מעולם הפרסום, מותגים, גברים שנכנסים ויוצאים מחייה, הקשר עם ילדיה והקשר עם הוריה, עירוב של מזרח ומערב עדתי, מתארת סיגל אביטן את עטרה שמתזזת בין קריירה, אימהות, זוגיות וציפיות חברתיות, ואת המסע האישי שהיא עוברת, את החרדה המתמדת, המצוקה הרגשית והכלכלית, בדרך לשיחרור מהבושה ומהשקרים של חייה. הקורא "נזרק" ישר לתוך עולם הפרסום, הישיבות, והדינמיקה המשפחתית המורכבת של עטרה, והתחושה היא של "רכבת הרים" שעומדת לרדת מהפסים.

הספר נוגע בחרדה קיומית, פשיטת רגל, אובדן זהות והלחץ החברתי המשתק של "מה יגידו" . העלילה מצחיקה לעיתים, אבל באותה מידה מכווצת את הלב בשל  השקרים שעומדים להתגלות.

 

נקרא מהר, וקשה לעצור את הקריאה.

איך לתרגם אהבה – ענת לוי

איך לתרגם אהבה – ענת לוי

הוצאת התחנה – בית הוצאה לאור

מרץ 2025. 192 עמודים

 

אורי, בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, אובחן בילדותו על הרצף האוטיסטי. בשנים האחרונות הוא גר בדיור מיוחד התואם את מצבו ואת צרכיו, עם שותפים, עובד בגינון כיד ימינו של ארנון, ובזמן שאינו עסוק בגינון הוא מתגלה כמוזיקאי מוכשר שמתקשה ליצור קשרים חברתיים. הוא בחור נבון, רחב אופקים בעל ידע עצום בהרבה תחומים, ממש אינצקלופדיה מהלכת, ובעל זכרון פנומנלי. אורי רוצה למצוא את האחת שתבין אותו ואת עולמו, אך מתקשה להבין מהי אהבה. הוא לא אוהב את עצמו, מתוסכל מכך שהוא פגום, חי בתחושה שאהבה היא מחוץ לתחום עבורו, מבין שאף אחד לא ירצה להיות עם אחד שהוא לא כמו כולם.

 

יערה, היא כנרת מחוננת שהופיעה בקונצרטים ורסיטלים על במות בחו"ל, אך חוזרת לחיות בבית הוריה לאחר שעברה התמוטטות נפשית ושקעה בדיכאון עמוק, בעקבות פרידה ממערכת יחסים רעילה. קשה לה לחיות תחת דאגתם המתמדת ועינם הפקוחה של הוריה, שלא פוסקים מנסיונותיהם לנהל את חייה. אמנם הם דואגים שתקבל את הטיפול הפסיכולוגי הטוב ביותר, אך לא חדלים מלטפח ציפיות שתחזור לעצמה ולנגינה.

 

אורי ויערה ניפגשים לראשונה כשאורי מְגַנֵּן בגינת ביתה, ושומע נגינת כינור שמכשפת אותו בקיסמה. הוא הולך בעקבות הצלילים ומגיע לחדרה של יערה. מכאן ואילך מתחיל סיפורם של השניים שבו המוזיקה הופכת להיות הגשר שמחבר ביניהם, והקשר ביניהם הופך למקום של יצירה, הבנה ואהבה. אורי רוצה את יערה כמו שהיא, ויערה, למרות שקשה לה לעיתים להבין ולהכיל אותו מרגישה שהוא נכנס לליבה, אך ההתערבות של הוריה בחייה מחזירה אותה אל ברלין, אל המקום שממנו נמלטה.

יערה לומדת על מי שהיא באמת, ועל מה שהיא רוצה. היא יוצאת למין מסע של גילוי עצמי, מתוך רצון למצוא את הקול האמיתי שלה ולהתמודד עם המשפחה, הפחדים, מערכת הלחצים המופעלת עליה, והמלחמה הפנימית הבלתי פוסקת בינה לבין עצמה, כשהיא מבינה שהיא רוצה לאהוב את אורי.

 

 

"איך לתרגם אהבה" הוא סיפור מרגש, מלא חמלה ולב, כתוב ברגישות, ואמינות ומעורר הזדהות. אין ספק שהסופרת מכירה את החוויה מבפנים, מה שמאפשר לה לתאר את המחשבות, הדפוסים, כאבי הנפש, ההתמודדות היום יומית הלא פשוטה הן של אורי והן של משפחתו. זהו ספר החושף בצורה רגישה את נושא האוטיזם והרצון העז להיות כמו כולם, להיות שייך ונאהב.

החיים של אורי כאוטיסט בתיפקוד גבוה, מתוארים כפי שהם. היו רגעים קשים וכואבים, אך לצידם היו רגעים עם מסר חשוב על הקשבה, חמלה, והרצון לחיבור אנושי.  הסיפור מרגיש אוטנטי,  ומציג בפני הקורא את הרצון של אורי ויערה להיחשף ולהביע באומץ את רגשות הכאב והאהבה שלהם.

ענת לוי מנגישה את עולמם של אלה שחיים על הספקטרום, ומאפשרת לנו ללמוד שיעור לחיים בקבלת השונה. היא מכניסה את הקוראים לנפשם המורכבת, לעיתים עד כאב, כמו גם אל מחשבותיהם של גיבוריה הלא מושלמים, דרך השיח שהם מנהלים ביניהם, או בינם לבין עצמם.

היא מתארת את חיבוטי הנפש של מירה, אמו של אורי, וחושפת בפני הקורא איך נראית, מרגישה ומתנהלת אִימָהוּת לילד על הרצף, שנתפס כדבר בלתי הפיך, מאיים ומפחיד, ועל הדרך שבו המשפחה מתמודדת. שנות גידולו של אורי היו עבור מירה טיפוס במעלה מדרון חלקלק רצוף באתגרים, עד לרגע המכונן בו הבינה, בין השאר, כי אוטיזם זו שפה וכדי לעזור לאורי, חשוב שתלמד לתקשר עמו בשפתו, ובכך אולי תתרום לחיבורו לסביבה. באותו אופן אורי מתלבט איך לבטא את רגשותיו כלפי יערה, איך יתרגם לה את מה שהוא מרגיש כך שהיא תצליח להבין.

 

קראתי את שני ספריה הקודמים של ענת לוי - "שנת היובל" ו"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" - וקיוויתי להנות מסיפרה החדש לא פחות מאשר נהניתי מקודמיו. לא התאכזבתי. לענת לוי יש תמיד דרך לספר סיפור מדהים. קראתי, התרגשתי ואהבתי.   

מומלץ מאד

הירקון 116 ב' – אורית הראל

הירקון 116 ב' – אורית הראל

הוצאת ידיעות ספרים

אוגוסט 2025. 392 עמודים

 

סיפור חייה של אילזה ומשפחתה, שקורות חייה נפרשים בין וינה הקלאסית והתרבותית לפלשתינה, ותל אביב המנדטורית, ועוסקת בהגירה וסודות בין-דוריים. העלילה מתרחשת בשני צירי זמן ובפרקים מתחלפים ונעה קדימה ואחורה בזמן

ציר העבר  מתרחש בווינה ובפלשתינה ומספר על אילזה, שנולדה בווינה בשנת 1899 לאם בת 48,  וזכתה לכינוי "ילדת נס". היא בת הזקונים של משפחת רוזנברג, והפרש שנים גדול מפריד בינה לבין אחיה, אלפרד ואנטון, ואחותה אדית, שלמעשה מתפקדת כאמה השנייה. כבר כילדה קטנה, אביה הנערץ עליה, מבין שהיא  ילדה יוצאת דופן, חכמה וחדה ומגדל אותה מתוך מחשבה להכשיר אותה להיות היורשת שלו, שתנהל את העסק המשפחתי, ואילזה שהתבגרה החליטה שלא מעניין אותה להיות אשה יושבת בית, מתחילה לעבוד בעסק המשפחתי ומפגינה כישרון ניהולי יוצא דופן. יכולותיה ועיקשותה, ותמיכת אביה מאפשרים לה לרשת לאחר מותו את ניהול העסק, ולמרות שזו תקופה שבה נשים נדחקו לשוליים העסקיים, היא הופכת לאשת עסקים מצליחה ומבריקה, אחראית לשגשוג הכלכלי של המשפחה.

אילזה לא התברכה ביופי נשי לפיכך היא אימצה לעצמה סגנון חיים מוקפד, לבוש אלגנטי והליכות של "ליידי", שהפכו את נוכחותה לעוצמתית ומרשימה. יש לה מספר מחזרים אבל אף אחד מהם לא מצליח לשבות את ליבה, וברור לה שהם מחפשים את קירבתה בגלל היותה עשירה ולא בגלל שהיא קוסמת להם כאשה.

כפי שהיא שוקלת בכובד ראש כל הצעה עסקית או כל מהלך הקשור לחייה האישיים לפני שהיא מקבלת החלטה, כך היא שוקלת את אפשרות הנישואים לליאון גליקסון. בעיניה יחסי זוגיות הם סוג של עסק, של שותפות. לא מדובר ביחסים רומנטיים, שלא לדבר על אהבה. אילזה מודעת לכך שליאון הוא ציוניסט הלהוט להגשים את חלומו להגר לפלשתינה. לעומתו, היא כמו יהודים רבים בווינה באותן שנים, מרגישה אוסטרית לכל דבר. היא משוכנעת שהתרבות וההצלחה הכלכלית יגנו על משפחתה מפני הקיצוניות הפוליטית שהחלה לבעבע מסביב. היא גם מקווה שהנישואים וחיי משפחה ימתנו את חלומו של ליאון, אך זה לא קורה, ובסופו של דבר ליאון עוזב אותה ואת בתם הצעירה, נעמי, והמרחק עושה את שלו והנתק ביניהם גדל מיום ליום. עם עליית הנאצים לשלטון, הסדקים באמונתה "בערכי הבסיס של המולדת בה נולדה, חייתה, עבדה, ובנתה את חייה" מתרחבים והופכים לשברים, היא מתפכחת בבת אחת ומבינה שעליה לנקוט בצעדים. ליאון מפציר בה לבוא לפלשתינה, ובהחלטה מושכלת היא נפרדת ממשפחתה הענפה בוינה שמסרבת לתחנוניה לעזוב את אירופה, ולוקחת את נעמי ומהגרת לפלשתינה.

אילזה חווה שבר קשה. מאישה שהעיר וינה היתה בכף ידה, היא הופכת לפליטה חסרת כל בפלשתינה. ליאון נשאר אותו ליאון, הפער ביניהם רב, ואילזה חיה בבדידות רגשית ופיסית, מתקשה למצוא נחמה בחייה החדשים, ולא רווה נחת רוח מבתה נעמי, שנישאה למתי. התנהלותו ואופיו הנרקסיסטי, מזכירים לאילזה את לאון, ונעמי שהעריצה את אביה מעריצה את מתי בצורה עיוורת, סולחת לו על בגידותיו, ומקטינה את עצמה למענו. אילזה נושכת שפתיים, תומכת בהם כלכלית, דואגת לכל מה שצריך בבית, מבישול ועד שמירה על הילדים, ובמקום לשאת את אמה התומכת על כפיים נעמי מתייחסת אליה בבוז, בשנאה, והניכור ביניהן רק הולך וגדל.

 

ציר ה"עכשיו" מתייחס להווה, לא בדיוק ברור מתי הוא, אבל על פי האירועים הנרמזים ניתן להסיק. הוא  מסופר בגוף ראשון על ידי נכדתה של אילזה, בתה של נעמי, שבמשך שנה שלמה מתחשבנת עם אביה, שואלת שאלות, מזכירה נשכחות, מבקשת לקבל תשובות. כבר כילדה היא השכילה לראות ולהבין את כל מה שרוחש מתחת ומעל פני השטח בבית, אותו הוריה, היא ואחיה חולקים עם סבתה. סיפור העבר של אילזה בוינה ובפלשתינה, נחקרים לאורך הספר דרך עיני נכדתה, המנסה לפענח את הסודות, את הכאב, את השתיקות בבית, תוך שהיא מגלה את המחיר הרגשי שגבתה ההגירה מהמשפחה, ואלה משתלבים עם הסיפור שלה, שמנסה לבוא חשבון עם הניכור המשפחתי מצד הוריה, ובעיקר מצד אביה.

 

"הירקון 116 ב'" הוא ספר נפלא, חכם, סוחף, המתאר בכתיבה רגישה, עדינה ומעוררת מחשבה,  חיי שלושה דורות של משפחה ש"משלמת" מחיר נפשי בעקבות הגירה ואובדן משפחתי כבד במלחמת העולם השנייה. הפער הבלתי ניתן לגישור שבין "העולם של אתמול" למציאות הישראלית, מוביל לניכור הורי, שמירת סודות, הסתרה ונישואים רעילים. כמו רבים מדור שורדי השואה, ששרדו ושתקו כך גם אילזה שמרה את הזיכרונות, את הצער והגעגוע האינסופי, בשתיקה. והנכדה, שמנסה לפענח את סבתה, מגלה שהעבר לא באמת נעלם אלא חלחל לתוך חיי המשפחה, ואילזה שבביתה גרו בתה וחתנה, נותרה בודדה וזרה, הן בביתה והן במדינה שאמורים היו להיות עוגן ולהעניק לה תחושת שייכות.

 

אני אהבתי מאד. מומלץ בחום

דרור חייב למות – רז קלמנוביץ'

דרור חייב למות – רז קלמנוביץ'

הוצאת התחנה- בית הוצאה לאור

נובמבר 2025. 191 עמודים

דליה, מירה ושמיל חוברים יחד כדי לעקוב אחרי דרור, בנה היחיד של דליה, שלהבנתה מנסה להשתלט על רכושה. השלושה נוקטים בכל דרך אפשרית כדי להגיע לחקר האמת, ולמצוא ראיות נגד דרור. לשם כך הם עוקבים אחריו, פורצים לדירתו, ואפילו חוטאים בחטיפה.

דליה אלמנה כשנה, היא מורה לספרות בגמלאות, בת 74. היא צינית, מתנשאת, ולא מוותרת על אף הזדמנות להעביר ביקורת. בגילה המופלג היא לא סופרת אף אחד ממטר, ולא מסננת את מה שעובר לה בראש. יש לה אפס תקשורת עם דרור, קשה לה להכיל אותו, את התנהלותו הבטלנית, את האכילה הוולגרית שלו, וכשהיא מבינה שהוא רוקם מזימה נגדה היא לא שוקטת על שמריה. היא לא תשב בשקט ותחכה לראות את תוצאות תכנוניו מתגשמים.

חברתה הטובה מירה, פרודה מבעלה, גם היא מורה וגמלאית, היא ההפך מדליה. טיפוס אופטימי, צבעוני, תוססת ומלאת חיים למרות "הצרות" שלה. היא חברה מסורה בלב ובנפש של דליה, דואגת לה ומקפידה על הקשר ביניהם.

שמיל הוא בעל חנות הירקות החדשה בשכונה. השמועה מספרת שהיה קצין בסקוריטטה, שירות הביטחון של רומניה בתקופה של צ'אושסקו, הדיקטטור שנודע לשימצה. הוא לא מסתיר את אהבתו לטיפה המרה, ואת רגשותיו כלפי דליה.

דרור, בנה של דליה, הוא גבר בן 41, טיפוס בלתי נסבל, מוזנח ובטלן, שמתנהג כלפי אמו בגסות רוח. הוא נוקט בצעדים דרסטיים כדי לנשל אותה מרכושה, גם אם  יצטרך להכריז עליה כמי שסובלת מדמנציה, לא שפויה ומסוכנת לעצמה ולסביבתה. הוא פועל כדי לקבל עליה אפוטרופסות, בניגוד לרצונה, ואולי גם להרוג אותה. "ילד הקינמון", האהוב שלה, הפך לגבר נוראי חסר התחשבות וחמלה כלפי אימו הקשישה.

דליה מירה ושמיל, מחליטים להקדים תרופה למכה ופועלים לפי הביטוי של חז"ל "הקם להורגך השכם להורגו".  הם עסוקים בתיכנון מתקפת נגד, אך מתגלים כחבורת שלומיאלים, הנכשלים בכל מהלך שהם מבצעים. לצד רגשות של כעס, אכזבה ומרירות שמניעים את העלילה מתרחשים ארועים שהופכים להיות קומדיה של טעויות משעשעות.

אהבתי את האופן שבו חלקי הפאזל התחברו בחוכמה, בין האירועים לדמויות  אף על פי שאי אפשר שלא לחוש חמלה כלפי דליה הדעתנית, חיבבתי כמה מן הדמויות המשניות. חופית, שמצטיירת כ"עמך" ומתגלה כדמות רבת חסד וחמלה, ההיפך מדליה בכל פרמטר, ועומר, חברו של דרור, הוא גבר נעים הליכות שמוצא דרך אל ליבה של דליה ואינו מאפשר לה להרגיש שמתעלמים ממנה.

"דרור חייב למות" הוא סיפור מפתיע אך כובש, עם דמויות ותעלומה שמניעים את העלילה.  קשה שלא להיות מרותק לסיפור, אבל זה לא סיפור שדורש הרבה מחשבה. זה סוג הספר שמתאים אם מחפשים לברוח לכמה שעות . הסיפור מכיל נגיעות של הומור, לעיתים ציניות, אך בו זמנית, הוא עצוב, עם הרבה תובנות על החיים ועל הזיקנה בפרט. בין היתר הוא מתמודד בכנות עם בעית הדמנציה וההזדקנות לצד קשרי חברות וידידות, ומצליח ליצור תמונה של קבוצת אנשים "קשישה" המצליחה לתמוך אחד בשני ועוזרת לשכך את תחושת הבידוד והבדידות. ולמרות שהיו רגעים שתיאורי הזיקנה כואבים, כמו הנסיון לקחת ממך את הכוח כאדם להחליט על עתידך, או תעתועי הזיכרון שמשטים בך, השנינות של דליה והדמויות הקרובות לה ממלאים את הקורא ברגעים נפלאים שמתארים חמלה, חסד והומור, בגיל השלישי.

הספר מסופר בגוף ראשון, הוא קליל, זורם ומעורר מחשבה על יחסים בין הורים לילדים, תיקשורת בינדורית, מיגדר, חברות אמת, ומה קורה בעקבות  אי הבנות, שמועות ורכילות.

 

ספר כייפי שנהניתי לקרוא.

ממליצה בחום.