דברים שלא אמרנו מעולם – סמנתה יאנג

 דברים שלא אמרנו מעולם – סמנתה יאנג

מאנגלית: תום פררו

הוצאת כנרת זמורה דביר

פברואר 2023. 368 עמודים

דליה ומייקל נפגשים לראשונה, בתחילת שנות העשרים לחייהם, כשדליה עובדת כדוגמנית עירום בגלריה לאמנות.  מהרגע הראשון ברור לקורא שהם נועדו להיות יחד. הכימיה ביניהם מחשמלת. מייקל הוא שוטר צעיר ודליה סטודנטית. הם מפלרטטים, אבל שום דבר לא יוצא מזה כי לדליה יש חבר. מאוחר יותר מתברר שגארי, הוא חברו הטוב ביותר של מייקל. דליה ומייקל מחליטים לשים את הרגשות שביניהם בצד, ולהיות חברים טובים ולא מעבר.

דילן, אחותה הצעירה של דילה, מתוודה באוזניה על אהבתה למייקל,ועל כוונותיה. דליה נסערת אבל שותקת. אחת מהבחירות הגרועות שמייקל עושה, היא לצאת עם דילן, למרות שהוא לא מאוהב בה. בעקבות הבחירה הזו, ארוע הרסני קורע את המשפחה לגזרים.

 

הסיפור קופץ 10 שנים קדימה. דליה עזבה את בוסטון, התמודדה עם אלכוהוליזם, אין לה קשר עם משפחתה, פרט לאביה, וארועי העבר רודפים אותה, במיוחד מות אחותה, דילן.  מייקל גר בבוסטון, נשוי, על סף גירושין. אבל כאשר לאחר 9 שנים דליה רואה את מייקל עם אשתו בעיירה בה היא חיה, מתעוררים רגשות ישנים וזיכרונות כואבים. 

שיחת טלפון מאביה המספר לה על  ההחלטה להתגרש אחרי 40 שנות נישואים, גורמת לה, למרות חששותיה, לחזור הביתה כדי להיות שם עבורו, גם אם זה אומר שהיא תיאלץ להתמודד עם רוחות הרפאים מעברה. כאן הקוראים מגלים סוף סוף מדוע דליה עזבה את משפחתה ומדוע אין לה ולאמה קשר. כשמייקל מגיע לבית הוריה בבוסטון, הוא אינו יכול להסתיר את כעסו כלפיה.

 

הסיפור מסופר משתי נקודות מבט לסירוגין, ובשני צירי זמן, בין ההווה לעשר שנים בעבר, מנקודת מבטה של ​​דליה בגוף ראשון ומנקודת מבטו של מייקל בגוף שלישי. יש קפיצות זמן ופלאשבקים רבים, בהם נחשפים פרטים מהעבר של דליה ומייקל.  הקורא לומד שמייקל ודליה ניהלו מערכת יחסים במשך זמן מה וכי מותה של דילן שינה את מערכת היחסים שלהם, את הדינמיקה המשפחתית, ובעיקר את חייה של דליה. דליה עזבה את בוסטון ועברה להארטוול בדלאוור, עיירת חוף קטנה, שם היא "מסתתרת" ועובדת בחנות שלה שבטיילת, כיוצרת תכשיטים. בחלק הזה של ההווה יש תיאורי אווירה של העיירה הקטנה,  הצצות לחברויות של דליה, הקשר העמוק שנוצר בינה לבין 3 נשים שהפכו לחברות בלב ובנפש, שתומכות אחת בשניה, ונמצאות שם תמיד אחת בשביל השניה. יש תעלומה קטנה, והרבה מהאירועים הרגישו מאולצים ומיותרים. הדגש היה במידה רבה על הדרמה המשפחתית והדינמיקה המשפחתית, ובסופו של דבר סיפור האהבה שיחק תפקיד משני.

 

"דברים שלא אמרנו מעולם"  הוא סיפור אהבה של הזדמנות שנייה, גדוש במערכות יחסים לא תקינות. יש בעלילה התעללות הורית, אלכוהוליזם, יחסים בין אחים ואחיות, שמובילים בסופו של דבר לתוצאה הרסנית. יש חרדה, כעס, שברון לב, תשוקה ובגידה שעוטפים את הזוג כשהם מתמודדים עם האירועים שהפגישו אותם וקרעו אותם זה מזה עשר שנים קודם לכן. גם מייקל וגם דליה עשו טעויות בתחילת שנות העשרים לחייהם אבל אף פעם לא מימשו את אהבתם. כשהם נפגשים בהווה, הם רוצים לעשות את הדברים נכון , למרות רגשות החרטה והאשמה.

 

אהבתי את מערכת היחסים של דליה עם אביה. כעסתי על האופן הרעיל שבו אמה ואחד מאחיה התייחסו אליה, והוסיפו על רגשות האשמה שלה.

 

"דברים שלא אמרנו מעולם"  הוא הספר השלישי בסדרת "טיילת הארט". לא קראתי את שני הספרים הראשונים, אך הספר הזה עומד בפני עצמו, וניתן לקרוא אותו גם ללא קריאת השניים שקדמו לו. 

במבט לאחור, אני חייבת להודות שלמרות שלסיפור היה פוטנציאל הוא לא ממש כבש את ליבי, ובסך הכל, מצאתי את הספר ובעיקר את חלקו השני, ארוך ומייגע מאוד.

 

לשיקולכם.ן

רותירות – יעל משאלי

 רותירות – יעל משאלי

הוצאת כנרת זמורה דביר

ינואר 2026. 240 עמודים

רות ואבנר בעלה, חיים חיים שיגרתיים אפילו די משעממים. היא אחות, מנהלת מרפאה, ואבנר רואה חשבון. רגע לפני יציאתה לפנסיה ויום הולדתה ה-60, הם מתכננים טיול מאורגן ליעד אקזוטי בעולם, הם חושבים על פעילות התנדבותית משמעותית, והמשך חיים משותפים על מי מנוחות, כפי שחיו בארבעים השנים האחרונות. הם הורים לשלוש בנות, נהנים מנכדים, וחיים שנים ארוכות במושב. אבנר הוא בעל תומך, מנסה ללמד את רות להיות עצמאית בכל מה שקשור לתיפקוד תקין של הבית, ולעניני כספים, אך רות סומכת עליו ונותנת לו לעסוק בדברים הקטנים והגדולים.

רגע לפני שהפרק החדש בחייה אמור להתחיל, עולמה של רות מתהפך עליה, וחייה משתנים לבלי היכר.  כשהיא מקיצה בחדר ההתאוששות לאחר בדיקת קולונוסקופיה, היא מוצאת את אבנר מוטל על הרצפה, סביבו רופאים ואחיות. אבנר נפטר באופן פתאומי תוך כדי המתנה לסיום הבדיקה, ורות חווה אובדן אשר משנה את מציאות חייה וגורם לה לתחושת חוסר אונים, בלבול וצער עמוק.

 

מאותו הרגע , הספר עוסק במחשבות ובהחלטות שרות מתלבטת וחייבת לקבל לגבי השנים הבאות בחייה:

האם לעבור לדיור מוגן?

האם להישאר במושב בבית גדול וישן או למכור אותו?

האם להיפתח למערכות יחסים אחרות?

 

המצב החדש שבו רותי נמצאת, בתחילת הגיל השלישי, מאתגר מאד, וקשה ככל שיהיה, הוא מתאר חיים שלחלק מהקוראים היא מציאות מוכרת, לחלק פחות. רות מתמודדת עם האובדן, חווה עליות ומורדות, דכאון, בכי, חוסר אונים אך מתמודדת עם הדברים בצורה מפוכחת, עם טיעונים של בעד או נגד, הרבה התלבטויות והרבה בדידות. בהמלצת אשת נדל"ן שהיתה מקורבת לאבנר, היא מוכרת את הבית במושב, רוכשת דירה במודיעין, מעסיקה את עצמה בשיפוץ מסיבי של הדירה, ועוברת לגור בה. 

עכשיו, כשהיא עומדת ברשות עצמה, יציבה מבחינה כלכלית, היכולת להיות עסוקה עוזרת לה להגיח מהדיכאון שאיים "לקבור אותה" אחרי מותו של אבנר. אומנם היא היתה מעדיפה שאבנר יהיה לצידה אבל לאט לאט היא מבינה שיש משהו לא רע בחיים לבד, כשהיא מארגנת לעצמה סדר יום לפי רצונה, הולכת לישון כשמתחשק לה וקמה בבקר מתי שבא לה, אוכלת מה שהיא רוצה, כשהיא רוצה. 

את הבקרים היא מעבירה בהליכה, נפגשת עם חברות, מדללת את המפגשים עם בנותיה, מתנדבת בבית גיל הזהב, שם היא פוגשת את סופי הקשישה ובנה דן.  היא בונה קשרים חדשים שממלאים אותה, והיא מגלה שעכשיו זה הזמן לעשות רק מה שהיא רוצה ומה שעושה לה טוב. היא לא מחפשת זוגיות אך כשהזדמנות נקרית בדרכה היא לא בוחלת באפשרות, מקווה לחוות אהבה שונה מזו שהיתה לה עם ראובן.

לאחר אירועי ה 7 באוקטובר, היא מגיעה לניחום אבלים אצל עוזי, חבר ותיק מהמושב, שהתאלמן מאשתו ועכשיו הפך לסבא שכול, שאיבד את נכדו האהוב. רות ועוזי  מוצאים שפה משותפת, אהבה לא צפויה ואושר שממלא אותם באופטימיות ותקווה לעתיד.

"רותירות" הוא מסע אל תוך הלב של הזקנה, המתאר את מציאות חייהם של בני הגיל השלישי ובני גיל הזהב, על כל מורכבותם. שמחה, עצב, רומנטיקה, מיניות, זוגיות מאוחרת, ועוד. סיפור מעורר השראה כיצד ניתן לשנות ולהשתנות גם בעשור השביעי לחיים. המשבר בחייה של רותי וההתמודדות עם המוות והלבד, הובילו אותה לצמוח ולעשות רק מה שעושה לה טוב, ולהוכיח שאף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש.

כתיבתה של יעל משאלי הצליחה לפרוט על מיתרי ליבי . הקריאה זורמת, ואני מודה שהתחברתי לספר מהמילה הראשונה. מי שרוצה להתנתק מהמציאות של עצמו ולקבל פרספקטיבה על החיים, שיקרא את "רותירות". בעיני הוא קריאת חובה , ואני אמליץ עליו לכל מי שאני מכירה.

 

ספר קריא מאד, מעורר הרבה מחשבות , ומומלץ מאד.

ספרייה לאוהבי ספר – מדלן מרטין

ספרייה לאוהבי ספר – מדלן מרטין

תרגום: דפנה לוי

הוצאת מודן

מאי 2025. 360 עמודים

אמה היא אלמנה צעירה, אמא לאוליביה בת ה-8, שחוותה אובדן רב בחייה. היא חיה בנוטינגהאם, המלחמה בפתח, היא צריכה למצוא מקום עבודה ולפרנס את בתה, ומעל ראשה מרחפת הדרישה לפנות את הילדים לאזור הכפרי, כדי להגן עליהם מהתקפות הגרמנים.

בילדותה, הוריה ניהלו חנות ספרים שברבות הימים נשרפה, ולאורך כל חייה, אמה שמרה על אהבתה לקריאה. עכשיו היא מחפשת עבודה בספריית חובבי ספרים, רשת של ספריות השאלה הפועלות מרשת בתי המרקחת "בוטס".

למרבה המזל, המנהלת בספרייה עוצמת עין מאמהותה ושוכרת אותה כספרנית באחת מספריות ההשאלה. התנאי להעסקתה הוא, לא לגלות לאף אחד שהיא אלמנה ויש לה בת. אמה זקוקה להרבה כוחות נפשיים כדי לצאת לעבודה בידיעה שאוליביה נשארת בבית לבדה שעות ארוכות, להסתיר את העובדה שהיא אם חד הורית ואלמנה בתקופה שבה נשללו הזדמנויות תעסוקה מאמהות אלמנות והן נאלצו להתמודד עם סטיגמות רבות.

 

במהלך עבודתה אמה פוגשת מגוון דמויות, חלקן חביבות יותר מאחרות, אך כולן אוהדות, אדיבות, ובעלות כוונות טובות. כך גם בבניין הדירות שבו היא גרה. היא לומדת לסמוך על אחרים ומבינה שאנשים הם אף פעם לא כפי שהם נראים.

הספר עוסק הרבה בקשר החזק של אמה ואוליביה והאהבה שלהן אחת לשניה. הן הכוח אחת של השנייה. ללא ספק אוליביה בוגרת לגילה, אך לעיתים קרובות היא מתנהגת בחוסר אחריות ובפזיזות, דבר שבא לידי ביטוי בדברים שהיא אומרת, בסיבולת שלה, ובהתנהגותה. לצד כל אלה אמה מתמודדת עם החלטות מייסרות. כשהמלחמה מגיעה לאנגליה וההפצצות מתחילות, אמה נדרשת כמו שאר האזרחים לשלוח את אוליביה לאזור הכפרי כדי שתהיה מוגנת מפני התקפות אוויריות אפשריות. ההחלטה האם לשלוח או להשאיר אותה קרובה אליה, קשה מאד והיא מתלבטת רבות.

 

אמה יוצרת קשרים וחברויות עם מרגרט שעובדת איתה בספרייה ועם בעלת הבית שלה גברת פיקרינג, שפותחת את ביתה בפניה, תומכת בה ועוזרת לה. אמה מפתחת מערכת יחסים רומנטית עדינה, עם צ'ארלס פיסק, כבאי מקומי ואחד המנויים בספרייה בה היא עובדת. הקשר ביניהם נבנה דרך אהבתם לספרים, וחוויות משותפות ששניהם חווים בתקופת המלחמה, אך הוא מרגיש מאולץ,  ללא ניצוץ אמיתי, שלא לדבר על רומנטיקה.

במהלך העלילה מתוארים היבטים של החיים טרום המלחמה ובזמן המלחמה, אך המלחמה נמצאת ברקע, ולא יוצרת הרבה מתח.

 

 

אישית פחות התחברתי לספר. למרות שהסיפור היה אמור להתמקד על איך ספרים וקריאה יכולים להיות גלגלי הצלה עבור אנשים בזמן מלחמת העולם השנייה, הספרייה נדחקה במידה רבה אחורה והעלילה התמקדה בעיקר סביב אהבתה של אמה לבתה.

 

סגנון הכתיבה הרגיש כאילו זה יומן שבו אמה מתעדת אירועים, מחשבות ורגשות. התחושה היא שלסופרת היתה רשימה של אירועים שקרו בזמן המלחמה שהיא רצתה לכלול בעלילה ולסמן עליהם וי. ההתייחסויות למלחמה די מדויקות ומוסיפות עניין לסיפור, אך היו צריכות להיות משמעותיות יותר ולא כקישוט לעלילה. לא אחת קרה שבאותה פיסקה היתה קפיצה בזמן מנקודה מסוימת לכמה חודשים קדימה. הקצב היה איטי והסיפור הרגיש מאולץ ומשעמם בחלקים רבים. כמעט ויתרתי. אין מקרי מוות, אין פציעות קשות, יש מונולוגים פנימיים של אמה ושל מרבית הדמויות שחוזרים על עצמם, ועלילות המישנה הם סוג של מיני דרמה שמגיעות אחת אחרי השנייה ונפתרות מהר כמה עמודים מאוחר יותר. מצאתי את עצמי מדלגת על פסקאות רבות.

 

לכל מי שחושב שזה סיפור על "ספרייה לאוהבי ספרים", אל תתנו לכותרת להטעות אתכם. זהו, למעשה, סיפור חייה של אמה, שמדברת על מצוקתן של נשים באנגליה של שנות ה-40. על פי הכריכה, הכותרת והתיאור, חשבתי שזה ספר על ספרייה באנגליה בתקופת הבליץ של מלחמת העולם השנייה, אך בדיעבד, מעט מאוד נכתב על הספרייה וחבל, כי לא ידעתי דבר על ספריות בוטס, והייתי רוצה לדעת על כך יותר. הספרייה סיפקה לאמה דרך לפרנס את עצמה ואת בתה, נתנה לה הזדמנות לפגוש את מרגרט וצ'ארלס, אבל מעט מאוד מהעלילה מתרחשת או מתפתחת שם. ישנן שתי "תעלומות" שמתרחשות בספרייה אך הן נפתרות בשתי פסקאות. אמנם אמה חובבת ספרים וספרים רבים מוזכרים בסיפור, אבל הכותרת מטעה. למען האמת, הדינמיקה בין הדיירים בבית הדירות שבו אמה ואוליביה גרות, היה מעניין הרבה יותר, וכך גם הפעילות של הנשים למען החיילים והקהילה.

 

לשיקולכן.