סודה של אלמנת
הספירים – דיינה ג'פריס
תרגום: יסמין קלין
ידיעות ספרים , מרץ 2019
368 עמ' מודפסים
העלילה מתרכזת בלואיזה ריב, בתו של סוחר אבני
חן בריטי מצליח. בשנת 1935 היא נשואה יותר מעשור לאליוט, איש עסקים נמרץ ,מקסים
ומכור לריגושים, הם זוג מושלם. נדמה שיש להם הכול, חוץ מהדבר שהם רוצים יותר מכול:
ילד.
בזמן שלואיזה עוברת הפלות מכאיבות בזו אחר זו
ולידה שקטה, אליוט הופך להיות מרוחק, ומתחיל להיעדר מהבית יותר ויותר ומעביר את
מרבית זמנו במטע הקינמון הסמוך לאחוזתם. לואיזה מאפשרת את התנהלותו ע"י כך
שאינה מעירה הערות לגבי התנהגותו, ובנוסף ממשיכה להזרים ולספק לו כספים, ולממש את
חלומותיו העסקיים הלא כל כך ברורים.... כשאליוט מת האופן בלתי צפוי, מתגלים חייו
הסודיים, ואיתם חובות הימורים ועסקאות מפוקפקות , ובנוסף הסוד הנורא מכל ,עבורה.
לואיזה מנסה להתמודד עם הגילויים החדשים ששופכים אור על חיי הנישואין שלה, על המצב
הפיננסי בו היא שרויה. דמויות מפוקפקות צצות ועולות, ארועים יוצאי דופן מתרחשים,
ומעל לכל מרחפים יחסיה החדשים של לואיזה עם ליאו, בעליו של מטע הקינמון.
כשדיינה ג'פריס כותבת על ציילון זה הדבר היחידי
הטוב ביותר שמתואר בספר הזה.
שנת 1935 בציילון (סרי לנקה היום), החי והצומח,
מזג האויר, המזון ,הים, החוף, הפריחה, הצפורים, הבדלי המעמדות בין אדונים ומשרתים,
מתוארים כרקע אקזוטי לספר.
לעומת זאת, בכל הנוגע לדמויות ולעלילה, הספר
לוקה בחסר.
מאחר ולא קראתי אף אחד מספריה הקודמים אינני
יכולה להגיד שהוא טוב יותר או פחות בהשוואה אליהם. ההתרשמות שלי היא על פי
הקריאה בספר הזה בלבד. וכך , לדעתי , הדמויות המתוארות כאן לא מפותחות, אין בהן עומק, לואיזה כדמות ראשית, לא דברה אלי,
ולא עוררה את רחשי לבי במצוקותיה, היא היתה דמות שטוחה, לא היתה בה מספיק חיות, או
אופי, או כוח להניע את העלילה בצורה מענינת. היא היתה מהודרת אך לא מדהימה.
אין שום דיאלוג משמעותי, הרבה מהדיאלוגים כתובים
בצורה מגושמת, אפילו מביכה. גם כאשר יש שיחה שאמורה להיות משמעותית, כל מה שנאמר
נשמע כמו משהו נדוש ושחוק או קשקוש תפל ומשעמם. אפילו המתח לא מותח.
חלק גדול מהעלילה היה צפוי, די בנאלי, כולל
החמות הביצ'ית אשר כמה מפתיע, הופכת את עורה בסופו של דבר כשהיא מבינה איפה טעתה.
לואיזה, שכל הזמן רצית להרגיש רע על חייה
המשעממים, או אליוט בעלה הנוראי, נצלן חסר חוט שידרה לא הצליחו לגרום לי לאהוב
אותם או לדאוג לגורלם משום שהם הצטיירו בעיני כבובות נייר.
לספר הזה היה יכול להיות פוטנציאל גדול אבל
בסיכומו של דבר הוא היה שטחי לחלוטין, והרגיש לי כמו טיוטה לספר. הדרמה , המתח
וההתרגשות נכתבו באופן כזה שלא הצליחו למשוך את תשומת לבי. מצאתי את עצמי מגחכת לא
אחת תוך כדי קריאה ומודה שלא הרגשתי שמץ
הזדהות עם אף אחת מהדמויות.
כל מה שקורה בספר הזה ברור ומובן מראש ונטול
הפתעות. נוף יפה, קצת למדתי על מטעי
קינמון , על קולומבו וגול, עיר חוף יפה בציילון אבל כולם מתנהלים כפי שמצופה מהם,
הכתיבה רדודה ושטחית הדמויות חלשות, והעלילה גם, אפילו משעממת. לא אחת רציתי לוותר
על הקריאה אבל חשבתי אולי ההמשך יביא איזו הפתעה נפלאה. אז זהו, שלא!
יותר מזה, שם הספר, הבטיח שנקרא על אלמנת
ספירים, ולכן חשבתי שעסקי אבני החן
והספירים של לואיזה ואביה, ואליוט בעלה שעבד בעסק, יהיו במוקד העלילה, אך האמת שהם
תוארו בצורה שטחית ולא הפכו למוקד. נהפוך הוא, עסקי הקינמון הם שבלטו.
הסוף היה כצפוי, "לאבי דאבי", כמו
בונבוניירה קשורה עם סרט נחמד ..
.
סה"כ מתאים למי שמחפש ספר טיסה או ספר
לשפת הים ,משהו קליל שלא ישאר מעבר לעמוד האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה