סיפורה
של לילי דה יונג – ג'נט בנטון
תרגום: נעמי גליק-עוזרד
הוצאה: ספר לכל
2018. 336 עמודים
הרומן מספר את סיפורה של לילי דה יונג, שנאלצת לחפש מחסה וסיוע במקום שנקרא מקלט פילדלפיה לנשים ותינוקות.
זה מקום נורא במובנים רבים, אבל לנשים ולנערות במצבה של לילי זה מקום המפלט היותר טוב
מבין מקומות המפלט האחרים.
"עידן הבושה שלי החל בצורה מפוארת" אומרת לילי, כשהיא מתארת את מעשה האהבה הראשון והיחיד שלה, שתוצאותיו מאלצים אותה לברוח מהקהילה הקווקרית בה היא חיה, כדי להסתיר את הריונה. הפרידה מחיים מכובדים בקהילה, התחילה כבר כאשר אביה סרח, כשבחר להתחתן שבועות אחדים לאחר מות אמה, ובכך עבר על אחד החוקים הנוקשים של הקהילה, להקפיד על שנת אבל. הוא איבד את השייכות לקהילה ולילי פוטרה ממקום עבודתה כמורה, ומוצאת את עצמה ללא ביטחון משפחתי או קהילה תומכת, להם היא זקוקה כל כך במצבה.
העלילה מתרחשת בשנת 1883, לילי חיה כקווקרית בפאתי פילדלפיה והרקע הזה משרת היטב
את הסיפור. חייה בקהילה יוצאת הדופן, ללא צנרת או תאורת גז, הם ניגוד לעובדה שלילי
בת ה - 23 משכילה הרבה יותר מרבות מהנשים של זמנה. היא אינטליגנטית, בעלת חשיבה
חופשית, ודרכה, הסופרת שואלת את השאלות הגדולות, המוסריות והתרבותיות.
לילי מרבה לספר על גורלן של הנשים
הסובבות אותה, ומתארת את הזוועות שמחכות לנשים חד הוריות. ברוב המקרים הן בהריון
כי היו קורבנות של אונס, התעללות וניצול על ידי משפחה או מעבידים, ולעתים קורבנות
של הבטחות שווא של אוהבים.
לנשים שמנהלות את המקלט אין תמיכה או הכרה מהמדינה. יש להן כוונות
טובות והן עושות הכל כדי להשאיר אותו פתוח, בעזרת התרומות שהן מקבלות ושלא מספיקות לכלום. אבל מטרתן היא להגן על הנשים במהלך ההריון,
לסייע להן ללדת בביטחה, ולשכנע אותן לוותר על תינוקן, כי רק כך יש לנשים ולתינוק שנולד סיכוי
לעתיד טוב יותר. אלא שבמקרים רבים אין די בכוונותיהם הטובות. נשים
שבוחרות לשמור על ילדיהן, חייבות לעבוד כמיניקות ומשרתות, לטפל בתינוקות של נשים
אחרות תוך כדי שליחת ילדיהן ל"חוות תינוקות". לא פעם, ילדים אלה מתים
מהזנחה בזמן שאמהותיהם עובדות כדי לקנות חיים עצמאיים עבור שניהם.
סיפור המאבקים המייסרים של לילי דה
יונג מובא בגוף ראשון כפי שנכתב על ידה בצורה של יומן שהיא כותבת כדי שילדתה תקרא בעתיד.
היומן מחולק למחברות, ואלה מספקות התבוננות פנימית עמוקה, סדרה של החלטות וחשבון
נפש רב ואת האהבה העמוקה לבתה. אנו רואים את הקונפליקט הפנימי שלה, כשהיא מנסה
להצדיק את עזיבת התינוקת על פי מושגי המוסר שהחינוך כקווקרית הטמיע בה, אך מצד שני היא
יודעת שחטא גדול יותר יהיה לוותר עליה, בפרט כשהיא אינה יכולה להבטיח שהילדה באמת תזכה
לחיים בטוחים.
לילי מתארת תמונה ברורה של אמהות חד
הורית בשנות השמונים של המאה ה-19, כשהיא מתעדת את הריונה ואת חודשי החיים הראשונים של בתה.
את הדרישות המוטלות על הנשים בתקופתה, השיפוטיות והדעות הקדומות. עוני, חוסר בית, בתי יתומים, מצוקתן של
אמהות לא נשואות ואפילו עיסוקן כמיניקות הם נושאים שנוגעים בהם כאן. אי אפשר שלא
להרגיש את המסע הזה ממש עם לילי . הסופרת "מכריחה" את הקורא לעשות צעד
אחר צעד לצד לילי כשהיא נלחמת בנחישות יוצאת דופן לגדל את הילדה שלה תחת המוסר
הקשה של אותם ימים. היעדר החמלה האנושית, הגינוי שעוקב אחריה לכל מקום, המציאות הקשה
מנשוא כשהיא מנסה לשרוד בלי כסף, בלי עבודה ומעט מאוד ידיים עוזרות. מחשבותיה ומצבי
רוחה מתוארים בצורה מושלמת, והקורא מרגיש את הפחד שלה, צערה, בדידותה ורגעי השמחה המעטים. לדת יש מקום בסיפור, שכן לילי גדלה כקווקרית מאמינה, אבל לא בהיבט של הטפה מוסרית אלא ככלי להציג את אמונותיה של לילי וכיצד אמונותיה נבדקות ומוערכות
מחדש בחיפוש אחר אמת.
לא אכתוב
מעבר למה שכתבתי. כדי לדעת מה עוברת לילי ומה עולה בגורלה ובגורל בתה, תצטרכו לקרוא
בעצמכם.
"סיפורה של לילי דה יונג" הוא ספר מרגש ונוגע ללב. הכתיבה נפלאה. הכאב והמאבק שאיתם מתמודדת לילי מוחשיים. המסע הקשה שלה רצוף אימה וייאוש, אך רוח הלחימה שלה מעולם לא אבדה. אי אפשר שלא להעריץ את החוזק של לילי, את הדחף שלה לשרוד ולהגן על פרי בטנה.
מומלץ מאד.
כדאי לקרוא את "דבר המחברת"
בסוף הספר, בו הסופרת מסבירה בפירוט מה הוביל אותה לכתיבת הספר, את המחקר שנעשה בנוגע למה שעברו אימהות לא נשואות בהריון, הסיכונים והאומללות שהן חוו, בתקופה של סוף המאה ה-19, אילו
מקומות ברומן אמיתיים ועוד פרטים מעניינים. זה ללא ספק אוצר של מידע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה