הבלדרית מפריז –
מג וייט קלייטון
תרגום: עידית שורר
הוצאת מטר
נובמבר 2024.
456 עמודים.
כשהגרמנים פולשים לצרפת נני, בעלת הדרכון האמריקאי,
יכולה לחזור לארה"ב, למקום מבטחים. אך במקום לעשות זאת, היא מצטרפת למחתרת
הצרפתית. כאישה צעירה מושכת ויפה עם
דרכון אמריקאי, היא יכולה להסתובב בקלות יחסית. עד מהרה היא נודעת כעובדת דואר, היא
מעבירה הודעות חשובות ומשימותיה הופכות למסוכנות יותר ויותר. אבל המשימה הכי גדולה
שעומדת לנגד עיניה עדיין לא התחילה. היא משתפת פעולה עם העיתונאי וריאן פריי,
שנשלח על ידי ועדת ההצלה האמריקנית לשעת חירום, ויחד איתו מסכנת את חייה כדי לסייע לחברי
קהילת האמנות להימלט מרדיפת הנאצים.
גם אדוארד נעצר ונכלא במחנה המעצר קאמפ דה מיל.
בתו מוסתרת אצל חברים. נני פועלת להצלתו, ומקווה לאחד אותו עם בתו הצעירה. היא משתמשת
בעושרה כדי לשכור וילה גדולה במרסיי שהופכת למקום מקלט לאמנים וחברי הרזיסטנס
הנרדפים, שעלייתו של היטלר לשלטון, ושלטון וישי מסכנים את חירותם.
הסופרת מציגה את החיים במהלך המלחמה, הסכנה
והאימה של אותה תקופה דרך נקודות המבט המשתנות של הדמויות הראשיות. נני
היא אישה אמיצה ולוחמנית שלא מוותרת על האידיאלים שלה ולא מפחדת לסכן את חייה למען
מטרה טובה. אדוארד חייב לנסות לשרוד בתנאים קשים, עמוס ברגשות אשמה, מייחל למפגש
מחודש עם בתו. נקודת המבט של בתו הקטנה מרגשת במיוחד, היא מפחדת אבל חזקה, היא
מרגישה לבד אבל ממשיכה לקוות שיום אחד היא תראה שוב את אביה, היא מסתגלת ומעבדת
אירועים ורגשות שונים על ידי דיבור אל הצעצוע המחבק שלה.
ההשראה לכתיבת "הבלדרית מפריז" הגיעה
מהסיפור האמיתי והמדהים של מרי ג'יין גולד, והוא מתרחש בימים הראשונים והאפלים של
הכיבוש הגרמני בצרפת. הספר כולל רבים מהאנשים שעבדה איתם בפועל במהלך מלחמת העולם
השנייה, כולל וריאן פריי ודניאל בנדיט יחד עם דמויות מהחיים האמיתיים מתנועת
האמנות הסוריאליסטית, מקס ארנסט ואנדרה ברטון.
יש הרבה מאוד רומנים על מלחמת העולם השנייה, על ההתנגדות הצרפתית ועל הצלת נרדפי הנאצים, שנכתבו מנקודת מבט של אישה, או כאלה שמציגים תפקיד במלחמה שבוצע על ידי נשים. חשבתי שקראתי הרבה. לשמחתי גיליתי את סיפורם האמיץ של היורשת האמיתית של שיקגו, מרי ג'יין גולד, ושל העיתונאי האמריקאי וריאן פריי, שמביא פרספקטיבה נוספת. וריאן פריי והארגון שלו שהוציאו מעל 1,500 אנשים מצרפת לפני שנעצר. הוא מת לבדו בקונטיקט בספטמבר 1967. עד אז עדיין לא קיבל מילת הוקרה אחת על פועלו. הוא היה בן 59.
אני אוהבת רומנים היסטוריים המספרים על מלחמת העולם השנייה אבל מבחינתי הספר הזה החמיץ את המטרה.
פרקי הפתיחה של הספר מציגים בפנינו את שתי הדמויות
המרכזיות בעלילה, את הניצוצות ביניהם, כמו גם את האופי האמנותי של הספר. אלא
שההתחלה הזו מתנהלת באיטיות ומכילה תיאורים רבים ומפורטים, מה שמקשה על הקריאה. ברור
שהסופרת עשתה מחקר מעמיק, אבל העלאת שמות ושיתוף פיסות של פרטים שלמדה במחקר שלה, גרע
מפיתוח הסיפור האמיתי. כל כך הרבה הושקע בכלב שלה (למי אכפת ממנו?), בההתרחשויות
במסיבות וכו'. כל אלה לדעתי, לא הוסיפו כלום לסיפור. חלק מהאירועים נעים מהר בעוד
שמרכיבי סיפור אחרים מתארכים ללא צורך. רציתי לצלול לתוך ה"אקשן" של
הספר, אבל גם כשהוא מגיע הסופרת עוצרת
בדרך כדי לחקור נושאים אחרים כמו האהבה בין הורה לילד, אובדן יקיריהם ועוד. יש
הרבה דמויות משניות והעלילה מתארכת ומתארכת. הייתי רוצה לקרוא יותר על נני ועל וריאן
פריי, ואולי קצת פחות על האינטראקציות בין האמנים.
בנוסף, שם הספר מטעה. הפרקים הראשונים מתרחשים
בפריז, אבל עיקר העלילה מתרחשת במרסיי, ולמעשה
יש רק שתי "סצנות" בהן אנו רואים את נני מבצעת את תפקידה כבלדרית.
במחצית השנייה של הספר, וככל שהוא מתקדם, יש יותר איזון בין הדמויות והעלילה, והוא נקרא
בצורה חלקה יותר. אהבתי שהוא התמקד במנגנוני התמודדות, הישרדות, זהות אישית
ומערכות יחסים, בעיקר מערכת היחסים היפה של אדוארד ובתו.
ללא ספק היה לספר פוטנציאל מבחינת העלילה, אבל בעיני
הוא הלך לאיבוד . למרות שאינו חף מבעיות היו רגעים שהוא הצליח לרגש אותי, בכך
שסיפק מבט נוסף על ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.
לקריאה נוספת על מרי ג'יין גולד
לקריאה נוספת על וריאן פריי
לשיקולכם.ן
הספר נקרא באפליקציית "עברית", לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה