חיים על דלת המקרר - אליס קייפרס

חיים על דלת המקרר - אליס קייפרס

תירגום: אינגה מיכאלי

הוצאת מודן, שנת 2008

"חיים על דלת המקרר"  עוקב במשך כשנה אחרי התקשורת בין אם ובתה באמצעות פתקאות שהן משאירות אחת לשניה על המקרר. הכל נכתב בהודעות הקצרצרות האלה,  מרשימות מכולת  בנאליות, הודעות טלפון שהתקבלו, בקשות של הבת לדמי כיס, מריבות וחילוקי דעות ועד ענינים רציניים יותר שלפעמים קשה להשמיע אותם בקול וקל יותר לכתוב.

"בקצב חיים שאין בהם רגע דל... כשמגיעה שעת אמת... כשמקווים שהזמן יעצור מלכת... כמה הרבה אפשר לומר במעט מילים."(כריכה אחורית)

 שתי דמויות עיקריות בספר. האם, אליזבת, גרושה על תקן אם חד הורית היא רופאה מיילדת, עסוקה בטירוף במחויבויות המקצועיות שלה, ובתה, קלייר, בת ה-15 שכל סממני גיל ההתבגרות חלים עליה, די מרוכזת בעצמה ומעדיפה להעסיק את עצמה בלימודים, חברות ,אהבה ראשונה.

כמו כל אם ובת בגיל ההתבגרות הן רבות,דרך הפתקים, מביעות את שמחתן על רגעים מועטים של ביחד, דרך הפתקים, אך כמה מן הנושאים והשאלות שהושארו לדיון באמצעות הפתקים היו יותר מידי רציניים מכדי לדון בהם בדרך הזו והייתי מצפה שזה יעשה באופן אישי .

אורח החיים התובעני של האם ועיסוקיה של הבת  לא מותירים זמן להידברות פנים אל פנים. האם לא נוכחת בארועים מיוחדים בחייה של הבת, והבת לא מודעת לארוע חריג בחיי האם, ומאחר ואין הן נפגשות פנים אל פנים גם החיבוקים והנשיקות באים לביטוי בפתקים שעל דלת המקרר .

ואז , פתק אחר נמצא על דלת המקרר ...

פתק שמאפשר לקלייר לדעת שאמה הולכת לפגישה עם רופא משום שהיא שמה לב למשהו חריג בחזה.

והחיים משתנים.

כשנודע לאם על מחלתה הקשה היא מנסה להגן על בתה ולבטל את חומרת מצבה ולשתף אותה בכמה שפחות אינפורמציה. אבל מתוך הפתקים שעל המקרר מבינים עד כמה האם זקוקה לתמיכה של בתה , ואילו הבת ממשיכה להתנהל כרגיל ,לדרוש את דרישותיה ולהתעלם מציפיותיה של האם שתלווה אותה לרופא או לטיפול. ועדיין הן ממשיכות להשאיר את הפתקים על דלת המקרר ומשם אנו לומדים על הטוב והרע, הפחד והתקווה.

"במקום לדבר הן כותבות, במקום להיפגש הן בורחות. הן היו ממשיכות כך אלמלא החיים התייצבו לתבוע מהן סדר יום חדש" (כריכה אחורית)

די הכעיס אותי הריחוק הפיסי ביניהן, העובדה שלא מצאו זמן כדי לשבת ולדבר על הבעיות שעמדו בפניהן. יחסי הריחוק- קרבה, גם אם הם נובעים מהרצון לגונן ,להמעיט מחשיבות המצב ממש הפריעו לי ברמה האישית. היו רגעים שריחמתי על הבת ,שהוזנחה, וכעסתי על האם שלא מוצאת זמן להיות עם בתה, ומנגד, והיו רגעים שריחמתי על האם ועל מה שהיא עוברת, באופן אישי ובכאפות שהיא חוטפת מהבת. הספר הקצרצר הזה זרק אותי בלי הכנה מוקדמת לתקופה אחרת בחיי, ותוך כדי הקריאה עברתי טלטלה אמוציונאלית נוראית ,כאילו אני על רכבת הרים . ים של דמעות הזלתי...

אך יחד עם זאת, הספר מספק הרבה תובנות וחומר למחשבה בעיקר על מה קורה לילדינו בעידן שבו ההישגיות והקריירה אינם מותירים מרחב לאימהות, ומעביר את המסר על המחיר שאורח החיים התובעני הזה גובה מאיתנו. וגם עד כמה החיים קצרים, משתנים כהרף עין ...ומהם הדברים החשובים בחיים.

הספר הזה הוא תזכורת  לכולנו שצריך להאט ולהינות מכל יום ומכל האנשים שבחיינו למרות העומס ודרישות הקריירה.

אל תחכו עד שיהיה מאוחר מידי כדי לבלות עם אלה שאהובים עליכם.

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי - ג’ואנה קאנון

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי - ג’ואנה קאנון

תרגם מאנגלית: שי סנדיק,

ידיעות ספרים, תמיר סנדיק , מרץ 2018

יש שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי.

הדבר הראשון הוא ש"היא החברה הכי טובה שלי".

הדבר השני, ש"היא תמיד פורמת את תפרי הדאגות של אחרים ומעלימה אותם. היא תמיד יודעת מה לומר כדי לשפר לי את מצב הרוח".

והדבר השלישי - ייקח קצת יותר זמן להסביר, גם אם הקורא המיומן ימצא רמזים...

פלורנס בת ה- 84 נפלה בדירתה בבית הדיור המוגן צ'רי טרי  - הבית עבור קשישים. בזמן שהיא מחכה שימצאו אותה, היא חושבת על האירועים האחרונים בחייה , מספרת לנו על חברתה מילדות אלזי, שנמצאת איתה יחד בדיור המוגן, ועוזרת לה לפתוח את המגירות של זכרונה. מספרת על ג'ק,  דייר חלוש גוף אבל חד מחשבה, וגם על הגעתו של דייר חדש,  גבריאל פרייס, שקשור בעברה.  היא תוהה אם סוד נורא מהעבר עומד להתגלות, והאם הדייר החדש המקסים , הוא מי שהוא טוען, מפני שהוא נראה בדיוק כמו האדם שהיא הכירה ויודעת שהוא מת לפני שישים שנה!

פלורנס מעידה על עצמה שאף פעם לא עשתה משהו מרשים בחייה. היא חייתה חיים פשוטים למדי. עד כדי כך פשוטים שאפילו לכומר לא היתה תשובה לשאלתה - מה הייעוד שלה בחיים ולמה היא כאן.  למרבה הצער, פלורנס זקוקה עכשיו ללא מעט עזרה בעיקר כדי לזכור דברים, לא רק מהעבר אלא גם בהווה. וגם אם לדעתה, יש  דברים שבן אדם לא אמור לשתף, אפילו לא עם החבר הכי טוב שלו, עדיף אם כמה סודות ישארו במקום שבו אף אחד לא יוכל למצוא אותם. אלא שלזיכרון רצון משלו, וכך, הדברים שפלורנס הכי רוצה לזכור נעשים חמקמקים בזמן שדברים שהיא מעדיפה לשכוח צפים אל פני השטח ללא הזמנה.

תוך כדי התוודעות אל חייה של פלורנס והאנשים השזורים בחייה  אנחנו לומדים הרבה אמיתות על החיים אבל בעיקר על שלושה מהדברים החשובים ביותר, שהם:

1. מעשים עדינים וקטנים של אנושיות וחסד יחברו את כולנו לנצח.

2 .לכל  אדם , גם אם הוא אינו מודע לכך, יש תכונות נסתרות ובעלות חשיבות הרבה יותר מאשר הדבר הגרוע ביותר שהוא עשה.

3. אפילו החיים הפשוטים ביותר יכולים להשאיר את ההד הכי חזק, ולפעולות הכי קטנות עשויות להיות השלכות ארוכות טווח.

אי אפשר לקרוא את "שלושה דברים על אלזי" ולא להתרגש.

זהו סיפור מפתיע אך כובש לב ועדין, עם דמויות חביבות, ותעלומה שמניעה את העלילה. סיפור עם נגיעות יפות של הומור, לעיתים ציניות, אך בו זמנית ,עצוב.סיפור עם הרבה תובנות על החיים ועל הזיקנה בפרט.

"קראו לזה דיור מוגן אבל לא ממש הבנתי ממה מגינים עלינו. העולם עדיין ארב בחוץ. הוא התגנב דרך העיתונים והטלוויזיה.....אותנו החביאו, אותנו אספו והרחיקו מעין כל, ופעמים רבות תהיתי שמא דווקא העולם הוא שעליו מגינים מפנינו".

הסופרת כותבת בחמלה ומתמודדת בכנות עם בעית הדמנציה וההזדקנות לצד קשרי חברות וידידות. היא מצליחה ליצור תמונה מורכבת של קהילה שבה קבוצת אנשים קשישה מצליחה לתמוך אחד בשני ועוזרת לשכך את תחושת הבידוד והבדידות:

"אין בעולם צליל בודד יותר מסכין ומזלג המקישים לבדם על הצלחת" .

היא מצליחה להעביר לקורא במיומנות נפלאה את הבלבול של אלזי, את התסכול שלה על שלא הצליחה לזכור, ואת צהלות השמחה שלה, כשהיא  זוכה בניצחונות קטנים על  זיכרונה ההפכפך. כל אלה ואחרות, היו נקודות שנגעו ללבי, עד שמדי פעם מצאתי את עצמי דומעת בדממה.

המסתורין סביב התושב החדש והפתרון של התעלומה לא לגמרי עבדו בשבילי כי היו חלקים שמצאתי אותם די צפויים. עם זאת, אהבתי את האופן שבו חלקי הפאזל התחברו בחוכמה, עם קשרים קטנים, מעוצבים להפליא בין האירועים לדמויות.  ואף על פי שאי אפשר שלא להתאהב בפלורנס, הדעתנית , חיבבתי כמה מן הדמויות המשניות: את מיס אמברוז, את סיימון השרת, שדמותו רבת חסד וחמלה מנוגדת לדמותה של מנהלת המוסד, את ג'ק, שממש מקשיב לפלורנס כאשר אנשים אחרים אומרים, "יש לה דמנציה והיא לא יודעת על מה היא מדברת." ג'ק שמאמין לה ולוקח ברצינות את דאגותיה ופחדיה. כולנו צריכים להיות דומים לו יותר. הוא אינו מאפשר לפלורנס להרגיש שמתעלמים ממנה.

והסוף , כל כך עצוב!

הספר בנוי מפרקים שמציגים את פלורנס בהווה, שם היא מעידה על מה שהיא חושבת שיקרה ואז הפרקים בהם היא חוזרת אחורה, לחודש לפני האירוע, כשהכול התחיל. כל פרק מתמקד  באחת מהדמויות ,ביחסיה עם פלורנס ובזוית הראייה של אותה דמות.

וכמובן, נושא הדמנציה אינו נושא קל אך כתוב היטב, בסקרנות ובאהדה, ומהווה תזכורת לכך שכולנו אנושיים, ושבכל אחד מפעמת התקווה לא לשכוח אך גם לא להישכח, שנמצא את "השנייה הארוכה כשהשעון יהסס ותינתן לנו ההזדמנות להחליט  את ההחלטה הנכונה."

ולמרות העצבות  ותיאורי הזיקנה הכואבים, כמו הכוח שנלקח ממך כאדם להחליט על עתידך, או תעתועי הזיכרון שמשטים בך, השנינות של פלורנס והדמויות הקרובות לה ממלאים את הקורא ברגעים נפלאים שמתארים חמלה, חסד והומור, בגיל השלישי.

סילנד - נגה אלבלך

סילנד - נגה אלבלך
הוצא' עם-עובד. ספט' 2015

זירת האירועים שבו מתרחשת רוב עלילת הספר הוא בבית דירות בתל אביב

שני גיבורי העלילה בבניין הם – נתן, פקיד בנק בגימלאות שמעולם לא החמיץ יום עבודה. לא העז למחות על פיטוריו והאופן שבו המהלך התרחש. הוא שכן שקט בבניין אך מתרגז מתלוליות של חול בחדר המדרגות. הבדידות ואהבת המוסיקה הקלאסית הם חלק מרכזי מחייו. הוא איש של הרגלים, שיגרה, מרובע שקשה לו להתמודד עם שינויים.

גליה היא מורה צעירה,מאופקת מאד, שלא מרשה לעצמה להינות מכלום, היא  מופנמת ואין בחייה שום דבר מיוחד או מלהיב. משכורתה מאפשרת לה לחיות בצמצום מוחלט. היא נאלצת להתמודד בכיתה עם הקונפליקט שנוצר בין המרובעות של אופיה בחיי היום יום ,שמתכתבת עם המוסכמות שמערכת החינוך מכתיבה,ולבין הרצון לערער על כך ולתת לתלמידים את האפשרות לביטוי אישי.

נתן וגליה מתוודעים אחד לשני בעקבות ארוע בחדר המדרגות. נתן יוצא לברר בין השכנים מי משאיר ערימות חול קטנות ליד מפתן דלתו . המפגש הראשון ביניהם אינו היחיד, ובעקבותיו נרקמת מערכת יחסים חברית שמאלצת את שניהם לצאת מגבולות הנוחות הרגילים והמקובעים של שניהם .

הגלים שמניעים את חייהם נוצרים בעקבות כניסתן של שתי דמויות משנה שמשנות את עולמם.

הראשון, פטר, עובד זר מבולגריה שברח מהמעסיק שלו ונמצא מוכה, כשהוא ישן במקלט הבניין על ידי נתן. דרכונו הוחרם על ידי מעסיקו, ובעקבות כך אינו יכול לחזור לביתו. והשני, מייקל , בחור צעיר, אחיה הגדול של דנה-תלמידה שלה,בעל דעות יוצאות דופן שמפר גם הוא את השגרה המוכרת. פטר,נמלט מחיי עוני במדינתו כדי לחיות בישראל חיים של פחד ואלימות מצד מעסיקו ,שיוצא פטור ללא שריטה. ומייקל עובד בעבודה הכי משעממת ככתב טכני ומתרגם של חוברות הפעלה.

במפגש בין ארבע הדמויות הללו ,אנחנו רואים דמויות פשוטות, אפרוריות, שבעקבות החלטות רגעיות,שמנוגדות לאופים חוצים את גבולות הבית, גבולות המרחב הפרטי וגבולות החוק, וכולם נבחנים מחדש . כל ארבע הדמויות , כל אחת בדרכה, בוחנת את עולמה הפנימי ומצד שני, כל אחת מהדמויות מעזה לפעול בניגוד להרגליה גם אם זה אומר לעבור על החוק (לאורך כל התהליך חיכיתי לרגע שבו הן יצטרכו לתת את הדין על מעשיהם)  הם מנסים לפלס לעצמם דרך משלהם, אנושית, ומתברר כי די במחווה קטנה, נדיבה ואמיצה, ליצור טריטוריה פרטית של חסד, ולהשפיע טוב.

לקראת סוף הספר הקורא מגלה שני דברים:

הראשון מי/מה היא סילנד  שעל שמה קרוי הספר ומה משמעות המקום הזה בסיפור.

והשני הסופרת עצמה מגיחה וכותבת על עצמה ועל סבה, ומה המשמעות של זה לגבי הספר "גם אני יוצאת החוצה עכשיו, מוציאה את עצמי בכוח בין השורות — הרי איש לא ציפה שאופיע כך פתאום, ודאי לא אני. בשתי ידי יצרתי עולם סגור, שלם, עכשיו אני מחבלת בקסם. אין דבר, אנחנו לא נאיבים, הפוסט־מודרניזם חשף את כל התחבולות". 

הספר זורם, ועל אף המינוריות שבו, הוא מעניין מיוחד ומעורר מחשבות.

אהבתי.

סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה -פרדריק בקמן

סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה -פרדריק בקמן

תירגום משוודית: יעל צובארי

הוצאת משכל , בשנת 2016

"סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" הוא סיפור יפה,מענג  ומרגש שמובא בקולה של אלסה בת השבע.

יש שיאמרו כי אלסה היא ילדה מבוגרת ו"זקנה" מדי עבור גילה הצעיר, אבל מאחר והיא בילתה את רוב שנותיה הצעירות בחברת סבתה האקסצנטרית, ניתן להבין מאיפה התחושה הזו מגיעה .

לאלסה וסבתה יש מערכת יחסים מיוחדת מאוד שכל ילד "כמעט בן שמונה" יכול לאחל לעצמו. גם ברגעים  הקשים והמייסרים שעוברים עליה, כאשר  ילדים בבית ספרה, שרואים אותה כשונה, עוינים אותה ומתייחסים אליה באגרסיביות, אלסה אינה נשברת ומתנחמת בכך שיש לה את סבתה, החברה הכי טובה  שלה בעולם,  שמרעיפה עליה אהבה ללא תנאי ועוטפת ומספקת לה תמיכה איתנה כל יום. סבתא אומרת שזה בסדר להיות שונה ושזה בסדר לרצות לחיות את החיים שלך כפי שאתה רוצה . ככה סבתא בעצמה עשתה. היא נהייתה רופאה כירורגית בתקופה שבה אנשים אמרו שבנות לא יכולות להיות רופאות, היא עבדה  באזורי מלחמה היכן שבנות לא יכלו להיות או הצילה יתומים ואפילו מתנהגת בזלזול ובבוטות כפי שהיא מתנהגת בזקנתה.

סבתא מספרת לאלסה סיפורי אגדות ובוראת עבורה עולם קסום בשם מיאמאס היא ארץ דמדומים, שבה כולם שונים ואיש אינו צריך להיות נורמלי. העולם הזה מאוכלס על ידי נסיכים ונסיכות, דרקונים ויצורים מיתיים אחרים שאליו אלסה יכול לברוח בדמיונה. אלסה משננת את כל האגדות שסיפרה לה סבתה. בסצנה אחת נוקבת מאוד, אלסה מבינה שסבתה מכירה אותה במשך כל חייה של אלסה, אבל היא מכירה את סבתה רק שבע (כמעט שמונה שנים)מתוך 77 שנותיה של סבתא, ומבינה שהיא לא ממש יודעת מי הסבתא שלה או מה היא השיגה. ההבנה הזו  מניעה את המסע ואת ההרפתקה עבור הספר כולו. וכשסבתה הולכת לעולמה ואלסה מאבדת את החברה הכי טובה שלה, ולא נותר מי שיגן עליה מהמציאות של היותה אחרת היא נשלחת  למסע, מסע שתוכנן על ידי סבתה ובו עליה להעביר מכתבי סליחה והתנצלות לאנשים שפגעה בהם, כל פעם מכתב אחד בלבד, לאנשים שהיא רוצה שאלסה תתחבר אליהם לאחר מותה ,וכך הקסם, הגבורה, הטרגדיה, והסכנה שיש בסיפורי האגדות שאלסה מכירה מהעולם הדמיוני שהן בראו משתקפים באנשים השונים שהיא פוגשת בעת מתן המכתבים . המכתבים מפגישים אותה עם אוסף של טיפוסים מפוקפקים, מפלצות, כלבי תקיפה וזקנות ממורמרות, אבל גם מלמדים אותה דבר או שניים על האמת שבסיפורי אגדות, על החיים האמיתיים שמחוץ לממלכת האגדות ועל סבתא אחת מיוחדת במינה שאין, לא היתה ולא תהיה כמותה.

הספר הזה הוא באמת משהו אחר.

ציפיתי לקרוא סיפור קליל על ילדה קטנה שמקבלת משימה ויוצאת לבצע אותה אחרי מותה של סבתה, אבל קיבלתי משהו שונה כל כך, ואפילו יותר טוב ממה שיכולתי לצפות. כדי באמת להעריך את הרומן הזה, צריך להבין שהוא, בראש ובראשונה, אגדה. במקום להתקיים באיזו ארץ מיתולוגית רחוקה, הוא נמצא בשוודיה של המאה ה -21 . הדמויות לא דוהרות על סוסים מפוארים או נלחמות בדרקונים נוטפי אש, אלא נוהגות באאודי ספורטיבית, רנו חלודה, והולכות מכות במוניות. הממלכה והטירה הם בניין דירות רב משפחתי, עם שכנים שצריכים לחיות  בשיתוף פעולה, והגיבורה היא ילדה עם קסם רב, מבריקה ומאד לא טיפוסית ,חמושה בצעיף גריפינדור קרוע, אקדח תוצרת בית שיורה עוגיות, ידע אנציקלופדי על גיבורי קומיקס, מלחמת הכוכבים והארי פוטר.

חוכמתה של אלסה ויכולתה לקרא את רגשותיהם של אנשים אחרים נראים אולי די מוקדמים לילדה בגילה, בהתחשב בכך שהיא ניהלה חיים מוגנים למדי, אבל אולי צריך לזכור את העובדה שיחסיה הבלתי-רגילים עם סבתה השונה מאוד גרמו לה להיות חכמה יותר ממספר שנותיה.

אהבתי את האופן שבו עולם האגדות שהסבתא יצרה עבור אלסה מתמזג, משתלב  ותומך בעולם האמיתי שבו היא חיה ועוזר לה להתמודד עם יגון מלא כאב במותה של סבתה, הוריה הנפרדים והלידה הממשמשת ובאה של אחיה למחצה.

לא רק אלסה וסבתא הן דמויות אינדיווידואליות וייחודיות, גם דמויות המשנה כמו וולפהרט, אלפ, בריט-מארי והווארס הן דמויות בעלות פגמים וחסרונות ולכל אחד סודות משלו שהשפיעו על אופים והתנהלותם (אנחנו מתוודאים כאן לבריט מארי שתופיע בספר הבא של בקמן - בריט מארי הייתה כאן) אך מעל לכל אלסה מגלה כי סבתה עזרה לכל אחד מהם בשלב כלשהו בחיים וכי הם מוכנים לעמוד לצידה של אלסה ולתמוך בה כשזה חשוב לה.

לפרדריק באקמן יש כשרון כתיבה מיוחד, שבו הוא לוקח סיפור שנראה או נשמע תפל ולא מעניין, ואיכשהו הופך אותו לספר יפה, מצחיק ומרגש ומספר סיפור נהדר . יש לו הבנה עמוקה של הטבע האנושי, ויכולת ליצור דמויות מקוריות נפלאות ,ויותר מזה, הוא יודע איך להביע אותן במילים. הוא מתאר דמות ,יעשה אותך אדיש לחלוטין אליה, ולאחר מכן יראה אותה באור אחר שגורם לך להרגיש נורא על כך שאי פעם התעלמת ממנה ,ולהיפך, לעתים קרובות הוא  משתמש בדמויות שנראות חיוביות לחלוטין  ואחר כך מראה איך אפילו האדם המושלם ביותר יכול להישבר.

זהו סיפור מסע שסוגר בסופו מעגל. סיפור מצחיק, מרגש, רגיש ונוגע ללב שאינו סיפור אגדות  כפי שהוא נשמע לפעמים. סיפור מלא בתקווה, סליחה, וקבלה. בסופו של דבר האגדות הן אלו שמספקות תובנה  על האנשים בחיים של אלסה, אנשים שהיא לומדת לסמוך עליהם ולבטוח בהם.

אני יודעת שהרבה אנשים לא אהבו את הספר ולא השלימו את הקריאה בו. כולי תקווה שמי שקורא את הסקירה הזו יתן לספר הזדמנות הוגנת באמת וינסה לשוב ולקרוא אותו. מבטיחה שההתמדה תשתלם. גם אם לא, זה בסדר..

תעשו לי טובה – גייל פארנט

תעשו לי טובה – גייל פארנט

תרגום: שלי גרוס

הוצאת תכלת, מרץ 2019

הספר נקרא באנגלית THE BEST LAID PLANS   והביטוי הזה הוא תרגום של פתגם סקוטי שפורסם לראשונה בשנת 1786. הפירוש המילולי שלו הוא "התכניות הטובות ביותר" ומתייחס למשהו שהשתבש, משהו שלא הסתדר כפי שתכננו או ציפינו.

בארץ בחרו לתרגם/לקרוא לספר  בשם "תעשו לי טובה" שמתקשר לעלילה אך לא בדיוק...

בעקבות הבאזזז  על ספרה הקודם של גייל פארנט "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק" הייתי מאד סקרנית לקרוא את הספר הנוכחי.

הספר מספר בהומור, על  אישה שהשעון הביולוגי שלה מתקתק.

רוברטה ארנולד הגיעה לגיל 35, ואחרי ביקור טראומטי אצל הגניקולוג העסוק ובעל היחס הלא אישי שלה, היא נחושה בדעתה כי הגיע הרגע של  "עכשיו או לעולם לא" !

היא צריכה ללדת תינוק.

ומשהגיעה להחלטה עליה להתמודד עם מספר בעיות.

הראשונה –אמא שלה - שנהגה להציק לה שתתחתן כבר , שהיתה מעירה אותה כל בקר ומנסה לשכנע אותה שתשמע בקולה. לאחר מות אביה האם הורידה הילוך ומעלה את הנושא רק פעם בחודש, כי עכשיו היא אשה מודרנית..."האשה המודרנית הזאת מאמינה במדינה,במשפחה ובאימהות,אבל רק בנוכחות אבהות"

הבעיה השניה – הילד שישאל מי אבא שלו וכשישמע את מה שיהיה לרוברטה לענות לו ,יאמר ממילא " אני שונא אותך על זה".

הבעיה השלישית – למצוא מי יספק את המחצית השניה של הגנים עבור "הילד הטוב ביותר".

וכך,בהיותה רווקה וללא זוגיות באופק, לפחות לא כזו שתוביל לחתונה, היא מרכיבה רשימה שמזכירה "קצת רשימת קניות, אבל יותר רשימת מרכיבי אפייה" של שמונה אבות אפשריים שלדעתה יש להם את הפרמטרים המתאימים להיות אבות מתאימים, לילד שלה. היא בודקת בין מאהביה לשעבר ובהווה,  את אלה שיתאימו למשימה,  אלה שהם בעלי שילוב של מראה נאה, בריאות טובה, אישיות מאוזנת וזמינות ליחסי מין. ובוחרת בג'ונתן (אהבתה הראשונה והיחידה)עם בעיות אימפוטנציה, האחים פלדמן, אלן ההומוסקסואל, אדולף הנשוי, מייק החבר המתבגר מבית הספר, ונייג'ל האנגלי, ומוסיפה אליהם את פול ניומן השחקן יפה התואר בעל העיניים המדהימות "שלא מהעולם הזה" (מטרה בלתי מושגת אבל ראויה). ברשימה הנ"ל היו "ארבעה שהשתייכו לאחת הדתות הגדולות, שלשה אצנים,שני בלונדיניים,שבעה בוגרי אוניברסיטה,כולם מבוססים כלכלית,גבוהים חזקים ודמוקראטים."

אכן,קבוצה מרשימה של גברים שכל אחד יכול היה לתרום סט נאה של גנים.

אלא  שאף אחד לא לוקח בחשבון את אחייניתה הצעירה והחטטנית של רוברטה, ג'ניפר, שמגלה את הרשימה, יוצרת בלגן שבעקבותיו שבעת המאהבים הדגולים מתוודעים אל "הרשימה" וחוברים לסקל את תכניותיה וכוונותיה של רוברטה.

רוברטה צריכה לשדל את כולם, ולארגן סוף שבוע מתיש של בין הסדינים, עם כל אחד מהנבחרים כך שבסופו של דבר, אף אחד לא יידע אי פעם מי הוא האב. ומאחר והם תחרותיים,הם אכן חוזרים אליה כדי לממש את רצונה ולבצע את המשימה מתוך רצון שהילד שיוולד יהיה שלו...

רוברטה בהריון, ומאותו רגע הקערה מתהפכת על פיה מצד הגברים, מצד אמא שלה ובני המשפחה, ועליה להתמודד עם אינספור שאלות ובעיות עד אחרי הלידה  עם הפתעה די צפויה לקורא.

העלילה לא מי יודע מה. היינו כבר בסרט הזה, וחרשנו את הסיטואציה הזו והיא לא מחדשת לימינו. אבל אם נתייחס לעובדה שהרומן נכתב בשנת 1980, הרי שהנושא יחסית לאותן שנים ולאותה תקופה נחשב נועז ובוטה, ויחד עם זאת  עצוב, שבעולם המערבי, עדיין נראה מוזר שאישה בת 35 תתייחס לעצמה ככישלון מכיוון שלא התחתנה או מימשה את אימהותה. היום, כארבעים שנה אחרי, נשים כבר לא אומרות את זה לעצמן, ויש דרכים נוספות להתעבר, אבל החברה מסביבן עדיין מצקצקת לעיתים בלשונה... וגם אם גייל פארנט מצליחה לעתים קרובות להתעלות מעל הנטייה הכללית באמצעות עלילות מישנה מצחיקות ומשעשעות כמו הנישואים השניים של אמה המאד יהודייה והמודרנית של רוברטה, או עם הגינקולוג החדש החביב או הציטטות מפי השילוש המקודש (בעיניה)– פרויד, אינשטיין ואלהים,איתם רוברטה נוהגת לשוחח על בעיותיה, מחשבותיה ולבטיה, עדיין המסר עובר.

אם לא הייתי צריכה לכתוב סקירה על הספר סביר להניח שהייתי נוטשת אותו . קראתי עד הסוף אך הספר לא הצליח לסחוף אותי ולא השאיר בי טעם של עוד.  הייתי מתארת אותו כחביב , שנון במידה, משעשע במידה, בעל תובנות שנכון להיום אינן בגדר הפתעה. גם אם הקריאה זורמת  והתרגום עשוי היטב, והאסרטיביות של רוברטה מובנת היום ומעלה חיוך, היא מזכירה מופע של סטנד-אפ סרקסטי, אך יש גם הרהורים על כך  ש 40 שנה מאז שהיא כתבה אותו הוא לא יותר מאשר מסמך המתאר את הלך הרוח בשנות ה- 80, מאשר רומן.

לשיקולכם!

המזוודה של גברת סינקלייר - לואיז ולטרס

המזוודה של גברת סינקלייר - לואיז ולטרס

מאגלית: איריס ברעם

הוצאת כתר. שנת  2014

"המזוודה של גב’ סינקלייר”  מספר שני סיפורים שונים. הסופרת טווה סיפור על ארוע מהעבר עם ארוע מההוה, ומתבלת אותו בשקרים וסודות מהעבר ומהווה.

רוברטה, עובדת בחנות ספרים שבה נמכרים  ספרים יד שניה לצד ספרים חדשים. החנות בעיקר מפסידה כסף אך את הבוס שלה, פיליפ, זה כנראה לא כל כך מטריד והוא מתמסר לחנות שהוא אוהב בכל לבו. רוברטה אוהבת את חנות הספרים ,אוהבת לעבוד בה ובעיקר אוהבת  לדפדף בספרים הישנים ומתרגשת כשהיא מסדרת אותם על המדפים, למצוא בהם אוצרות כמו תמונות ישנות, מכתבים וכרטיסים ששימשו כסימניות ונשארו בתוכם . היא שומרת כל מה שהיא מוצאת באוסף משלה. כאשר היא מקבלת  מאביה מזוודה ישנה של סבתא שלה, דורותיאה, שזה עתה עברה לדיור מוגן, נושר מכתב שעליו חתום יאן פייטריקובסקי, סבה של הגיבורה. היא מעולם לא הכירה את סבא שלה וגם אביה לא הכיר אותו, שכן הוא נהרג במלחמת העולם השנייה עוד לפני שאביה נולד. היא מגלה במזוודה תווית ישנה ומהוהה שעליה  כתוב “ד. סינקלייר”.

אלא ששם המשפחה של סבתה אינו סינקלייר, ורוברטה תוהה איך המכתבים שבתוכה קשורים לסבתה, ומי בכלל היה סבה ?

רוברטה יוצאת בעקבות מכתבו של סבה בניסיון לגלות פרטים על ההיסטוריה המשפחתית.

לאט לאט נפרש סיפור אהבה עדין על רקע מלחמת העולם השניה, בין דורותיאה למפקד הטייסת הפולנית,יאן. כל פרק מתחיל בתיאור פתק, כרטיס או מכתב אקראי שנמצא בין דפי הספר המשומש. הפרקים שוזרים לסירוגין את העבר של דורותיאה עם ההווה של רוברטה. ותוך כדי, סיפורה של רוברטה מתפתח והופך למסע של גילוי  עצמי.

המזוודה של גב’ סינקלייר הוא ספר  עם רקע היסטורי, על הגבול הדק שבין רומן לרומן רומנטי. הוא עוסק בנושאים כמו הקשר בין המעמדות השונים, באנגליה, ויחס החברה לאימוץ, באותה תקופה, במלחמת העולם השנייה, ביחסים בין מקומיים לזרים , יחסי הורים וילדים בעבר והיום ,וכמובן…באהבה של לפני שנות דור  ובהווה.

הסופרת,מתארת את שתי הנשים, כולל הטוב והרע שבאופין ובהתנהגותן.  הסבתא היא דמות הרבה יותר חזקה מאשר רוברטה ויש לה סיפור מיוחד לספר. רוברטה לעומתה די חיוורת,מעורפלת  וחסרת בטחון וללא הקשר לסבתה לא היתה נחשבת לדמות משמעותית בסיפור.

ספר קליל ומהנה. הקריאה זורמת ועקבית. אין הרבה דמויות משנה ואלו שמתוארות קשורות באופן רלוונטי לסיפור.

סה”כ תעלומה מתוקה וצפויה על רומן אהבה על רקע מלחמת העולם השניה.

מתאים כספר נסיעה או טיסה.