נשיקות בתלתלים – קרן ליאל אשרי

נשיקות בתלתלים – קרן ליאל אשרי

איורים: דני קרמן

הוצאה:רימונים

פברואר 2020 . 24 עמ' מודפסים

השירים שקרן ליאל אשרי כתבה לילדיה, הופכים לספר שירים לילדים של כולם.

הם מתארים חויות,מחשבות ורגשות אוניברסליים שקשורים לעולם הילדים והם מוצגים דרך זוית הראיה של הילד, המתבונן סביבו, רואה את עצמו ומבטא מחשבות ברגעים של מודעוּת עצמית, ששואל שאלות ומביע את דעתו ורצונו.

השירים פותחים צוהר לחויה משפחתית, ומתארים אינטראקציה עם אמא, סבא סבתא,  בנפרד או ביחד.

בשיר "נְקֻדּוֹת חֵן" הילד רוצה לחבר את נקודות החן של אמא עם עפרון ומחק ודמיונו המפותח מוצא בהן דרקון, אריה או ארנב אך אמא מסבירה שהיא אוהבת כל אחת מהן כי

"בִּזְכוּתָן הַגּוּף שֶׁלִּי יוֹתֵר מְקֻשָּׁט"

בשיר "מַחְבּוֹאִים עִם אֱלֹהִים" מתגלה ילד סקרן שמנסה להבין את קיומו של משהו בלתי נראה

"גַּלֵּה לִי מִי אַתָּה, אֱלֹהִים הַיָּקָר,

הַאִם בַּקַּיִץ חַם לְךָ – וּבְחֹרֶף קַר?

בֶּן כַּמָּה אַתָּה? הַאִם יֵשׁ לְךָ הוֹרִים?

וְאֵיךְ זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא מַכִּירִים?"

ב"נְשִׁיקוֹת בַּתַּלְתַּלִים" , הילד מתאר מה הוא מרגיש כשמנשקים אותו. כשאבא מנשק, כשסבתא מנשקת, דודה דפנה, ואיזה פתרון יש לו עבור נשקן שהוא בקשי מכיר

"אֶת אִמָּא שֶׁלִּי אֲנִי הֲכִי הֲכִי אוֹהֵב,

אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁהִיא מְנַשֶּׁקֶת, אֲנִי מִיָּד מְנַגֵּב".

בשיר "סַבָּא וְסָבְתָא" מורגשת השמחה והאהבה הבין דורית כשסבא וסבתא משתובבים איתו כמו ילדים שובבים עד שמגיע הערב ואמא חוזרת והילד והסבים משתפים פעולה...

מקומה של האהבה לשוקולד המתוק לא נפקד , ותחושת הפחד ממכשפות, המלווה ילדים לפני השינה באה לביטוי בשיר  "לֹא מְפַחֵד מִמְּכַשֵׁפוֹת"

"בַּלַּיְלָה, אַחֲרֵי שֶׁהָעֵינַיִם נֶעֱצָמוֹת,

מִתְגַנְּבִים לִי לְרֹאשׁ כָּל מִינֵי חֲלוֹמוֹת.

לִפְעָמִים הֵם טוֹבִים

.......

אַךְ לִפְעָמִים הֵם רָעִים וַאֲפִלּוּ מַפְחִידִים"

מחשבותיו לגבי איסורים שחלים עליו כילד מתגלים בשיר " כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל" ומתארים איך הוא יתנהל ומה הוא יעשה, כשהוא יהיה גדול

"כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל

אוּכַל לַעֲשׂוֹת הַ-כֹּל"

"נשיקות בתלתלים" הוא ספר חדש, נפלא, המכיל תשעה שירים מחורזים בחן, שכולם מיועדים לגילאי 3-6 . השירים נוגעים בדברים הקטנים בחיי היומיום של הילדים, בדמיון, במשפחה, בסקרנות על העולם. הם מעניקים לילדים הזדמנות להתחבר לרגשות שלהם של שמחה,אהבה,סלידה ופחד, ולרגש הגאווה כשהם מתגברים עליו..

אין ילד שלא ימצא את עצמו בתוך השירים האלו. הם מחוכמים, תקשורתיים, מסקרנים ומובנים,  הם חינניים ומשדרים אופטימיות, ובזכות אלה הם מענגים ומשמחים.

האיורים של דני קרמן מקסימים ומלאים ברמזים קטנים שמסייעים בפרשנות של השירים.

וַלְס וַלֶיּרִי - גודמונדור אנדרי תורסון

ולס וליירי - גודמונדור אנדרי תורסון
מתרגם:שי סנדיק
הוצאה:לסה ספרות צפונית
מרץ 2020

עותק דיגיטלי. 

בוליירי, ישוב דייגים בצפון איסלנד, קָטָה הצעירה רוכבת על אופניה אל אולם הכפר בו היא אמורה לנצח על קונצרט של המקהלה המקומית. רכובה על אופניה בשמלה לבנה עם נקודות כחולות, היא חולפת על פני הבתים. "מסע" האופניים שלה נמשך כשתי דקות ותוך כדי נחשפים הקוראים לסיפוריהם של תושבי הכפר, המתבוננים בה לשבריר שניה. לא משנה מה הם עושים. באותם רגעים שקטה חולפת על פניהם מתעוררים בכל אחד מהם זיכרונות על חלומות, אהבה, כעס, עצב וגעגועים, ואנו זוכים להצצה לעֲבָרָם, לסודותיהם, ולהיסטוריה של הכפר.

"אני רואה את הסודות. אני רואה אנשים מבשלים, נחים ומתבטלים... יש שבוכים, יש שמקשיבים, יש שבוהים. אני רואה אנשים דוממים או צורחים לתוך כריות. אני רואה אנשים משליכים אשפה וזיכרונות שאין בהם תוחלת, ואני לא מסיט את המבט. אני אף פעם לא מסיט את המבט." (מתוך הפרק "הוא עולה מן הים..")

בספור מִגְוָן של דמויות: כומר ששותה ומהמר, אחים שנתקו קשר, גבר שמקונן על אהבתו האבודה, משורר עגמומי המחפש מילים יפות לשיר והן מתחמקות ממנו, ועוד.

"לכפר יש היסטוריה משלו, דמויות משלו,אגדות משלו. הדמויות מתו מזמן ונותרו רק האנשים. האגדות נעלמו ונותרו רק האירועים..." (מתוך הפרק "הוד מעלתו פזור הדעת")

נושא הסיפורים כולל אהבות בהווה ובעבר ומערכות יחסים שהתפוררו עם הזמן או התפרקו לגמרי,  טרגדיות ידועות או סודיות, ואיך הן עדיין משפיעות גם שנים רבות אחר כך. גם למוסיקה ולזכרונות שהיא מעוררת מקום בספר ואין זה משנה אם זה באך, קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, האבנים המתגלגלות, להקת דיקסילנד ואחרים.

שאלות בדבר זהותה של קָטָה והסיבה שהגיעה לכפר,או משבר האשראי שהניע את ההתרסקות הכלכלית שחוותה איסלנד או האופי של ההלוואות שקבלו תושבי הכפר, השפיעו על תושבי הכפר והיו אסון ללווה ולמלווה.

"הכפר יודע הכל על האדם,הוא ראה את כל השינויים שעבר בחייו..אתה מקדיש מחצית מחייך לנסיון להבין את הדברים שהכפר כבר יודע עליך כשאתה נולד."(מתוך הפרק "המעוף והנפילה")

קָטָה היא החוט המקשר בין כל הסיפורים. היא מופיעה לרגע בכולם. בחלק מהסיפורים יש סודות או שאלות לא פתורות שמתבררות מאוחר יותר כשהספורים השונים משתלבים זה בזה, כשדמויות מפרק אחד חוזרות בפרק אחר או אירועים מהעבר שהוזכרו בפרק אחד מוסברים בספור אחר. הם נודדים כמו הערפל והרוח שעוטפים את הכפר.

מבנה הספר מיוחד בפני עצמו. הפרק הפותח והפרק המסיים הם כמו מסגרת לספר ומובאים על ידי "דמות" שמדברת בגוף ראשון וזהותה לא ברורה. היא מתגלית בסוף. וכל פרק מתחיל ומסתיים עם אותן מחשבות,כאילו הן המסגרת לאותו ספור שמסופר.

"ולס וליירי" הוא ספר מקסים, עדין ופיוטי,מאופק ואנושי, עצוב ומלא צער.

בכתיבה לירית מתוארים החיים הים והנמל בוליירי. זהו סיפור על החמצה של הזדמנויות ועל בחירות קשות, על סיפורים שסופרו ועל כאלה שמעולם לא סופרו ומאוחר מדי לספר אותם. אף אחת מהדמויות לא חיה את החיים במלואם ורובן אומללות, חלקן אפילו דואג לעתידה של איסלנד.  אך למרות שהן מלאות בגעגוע ועצב, החיים ממשיכים מעבר לאכזבות, ומסמנים רגעי אושר קטנים מדי פעם.  גברים חביבים ובודדים שותים כדי לשכוח את הפגיעה שנגרמה להם, אוהבים מאבדים תקווה, ילדים נולדים, גדלים ומתרחקים מהכפר לתמיד אבל יש את אלה שחוזרים לבקר.

דרך סיפוריהם של תושבי הכפר הקורא מטייל ברחובותיה של רייקיאוויק, לומד על ענף הדייג כמקור ההכנסה הגדול שלה, ועל המהגרים הפולנים החיים בפאתי הכפר.

ואני, שטיילתי לאורכה ולרוחבה של איסלנד בשנת 2009 והתאהבתי בנופי בראשית שבה, ראיתי את החוות הבודדות והמרוחקות אחת מהשנייה את חיי הבדידות בחורף ובקיץ, טיילתי בה שנית עם הספר הקסום הזה.

ממליצה מאד!

**** 

גודמונדור אנדרי תורסון נולד ב-1957 ברייקיאוויק. הוא חבר פרלמנט מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, סופר, מתרגם, עורך וכותב טור בעיתון והוציא לאור עשרה ספרים, ביניהם ארבעה רומנים.

ולס וליירי היה מועמד לפרס המועצה הנורדית לספרות לשנת 2012 ונבחר כאחד מחמישים הספרים הטובים ביותר שראו אור בדנמרק ב-2014

הספר זמין לרכישה באתר ההוצאה לסה

באתר E-vrit  ו"אינדיבוק".

הרעש של הלילה – אסתי וינרוט פוגלר

הרעש של הלילה – אסתי וינרוט פוגלר

איורים: ילנה סורדלוב

הוצאה: ספרי ניב

ינואר,2020.

תפקיד הגמדים בסיפורי האגדות די מוגדר ומוכר. הם תמיד באים ברגע האחרון ופותרים את הבעיה או עושים עבורנו או במקומנו את העבודה, וחוסכים מאתנו טרחה, עוגמת נפש וכו'.

הסיפור "הרעש של הלילה" מספר על מדינת גמדים ממש ממש קטנה שתושביה הגמדים הפצפונים הצמידו לכל חיה קטנה וגדולה, לכביש, לגשם, לדבש את הצליל שלו.

"לַחֲתוּלָה יְלָלָה חֲמוּדָה,

לַצִּפּוֹר קוֹל צִיּוּץ,

לָאַרְיֵה שְׁאָגָה מַפְחִידָה,

וְלַסָּלָט צְלִיל שֶׁל קִצּוּץ."

רק לרעש של הלילה לא מצאו מנגינה מתאימה. אחד הגמדים מחליט לצאת למסע חיפושים בתקווה למצוא את המנגינה שתתאים ללילה, שבעוד שבועיים יולד מחדש ויחגוג יומולדת אלפיים.

הוא הולך בדרכים,מטפס על הרים, חוצה נהר שומע קולות חדשים אך אף אחד מהם לא מתאים כרעש קסום ללילה.

"הַאִם יִתְיָאֵשׁ?

...

מָה בְּסַךְ הַכֹּל בִּקֵּשׁ?"

האם הגמד ישוב בידיים ריקות בלי רעש קסום ללילה?

על כך אתם מוזמנים לקרוא בספר!

מדובר בסיפור הרפתקאות של גמד שלמרות הקשיים הוא מצליח במשימה שהא הציב לעצמו.

סיפור קולח שמתאים לגיל הרך,שתוך כדי סיפור לומדים קצת על הצלילים שמאפיינים את הטבע ואת החיות.

החריזה מעולה, אוצר המילים עשיר והספר מלווה באיורים גדולים וצבעוניים של ילנה סורדלוב שהתמימות שלהם שובה את הלב.

מתאים מגיל 3 .

להחליף את המים של הפרחים- ואלרי פרין

להחליף את המים של הפרחים- ואלרי פרין

תרגום:אביגיל בורשטיין

הוצאה: תכלת

מרץ 2020.

עותק דיגיטלי אתר עברית

"שכנַי לא פוחדים מכלום. אין להם דאגות, הם לא מתאהבים, לא כוססים ציפורניים, לא מאמינים בגורל, לא מבטיחים הבטחות, לא עושים רעש, אין להם ביטוח לאומי, הם לא בוכים, לא מחפשים את המפתחות, את המשקפיים, את השלט, את הילדים, את האושר.

הם לא קוראים, לא משלמים מסים, לא עושים דיאטה, אין להם העדפות, הם לא משנים את דעתם, לא מציעים את המיטה, לא מעשנים, לא עורכים רשימות, לא חושבים מיליון פעם לפני שהם אומרים משהו. אין להם תחליף.

הם לא חנפנים, שאפתנים, נוטרי טינה, גנדרנים, קמצנים, נדיבים, קנאים, מוזנחים, נקיים, מעודנים, מצחיקים, מכורים, חסכנים, חייכנים, ערמומיים, אלימים, מאוהבים, זעפנים, צבועים, עדינים, קשוחים, רכרוכיים, רעים, שקרנים, גנבים, מהמרים, אמיצים, פחדנים, מאמינים, אכזרים, אופטימיסטים.

הם מתים.

ההבדל היחיד ביניהם הוא העץ של ארון הקבורה: אלון, אורן או מהגוני".(פרק 1)

ויולט טוסן, שומרת 20 שנה בבית הקברות בברנסיון-א-שלון עיירה קטנה בבורגונדי,צרפת.

היא נולדה יתומה, גדלה בבתי אומנה, היתה אחראית על מחסומי הרכבת, ננטשה על ידי בעלה, ועובדת כשומרת ואחראית בבית העלמין.  

דמות רזה וזקופה, חיה חיים פשוטים, משגיחה על טיפוח הקברים, מתעדת את הלוויות, ההספדים, המתים והחיים, מגדלת פרחים וירקות בגינה הקטנה שלה. היא אוהבת את חייה ואת "משפחתה" המורכבת משלושה קברנים וכומר. מגישה לאבלים קפה ומאזינה בחמלה כשהם מספרים לה סודות שלא אמרו לאף אחד או מחפשים כתף לבכות עליה. היא  לובשת קיץ מתחת לחורף וכמו הבגדים כך סיפור חייה, הוא לא מה שנראה על פני השטח אלא מורכב בהרבה.

"להחליף את המים של הפרחים" הוא רומן רב-שכבתי. ככל שמתקדמים בקריאה, נגלה בכל פרק עוד רובד בלתי צפוי. מדי פעם מקבלים נקודות מבט אחרות: של פיליפ בעלה של ויולט,  יומנה של אישה שהתגלה לאחרונה, ואחרים.

זה ספור שמצליח להפתיע כי יש בו פיתולים מפתיעים ובלתי צפויים, אך בסופו של דבר זהו רומן שמראה עד כמה מוגבלת הפרספקטיבה שלנו, שמדגיש כיצד לעולם איננו יכולים לדעת באמת מה עבר או חווה או הרגיש מי שמולנו - אלא אם כן שאלנו או שסופר לנו. הוא מעמיד אותנו מול תעלומות שקשה לדמיין את פתרונן, קופץ קדימה ואחורה בזמן, משנה את נקודות המבט, חוזר לספר על דמויות שכבר גבשנו דעה לגביהן ומבטל את השיפוט הראשוני, אך תמיד פרושה מעליו נימה של הבנה וחמלה.

 אהבתי את הספור של ויולט. סיפור משכנע ועצוב על  איך ומדוע היא הגיעה לנקודה הזו, כאן ועכשיו.

בעוד שתאור חייה שובר לב, הכתיבה מלאה ביופי ומשמעות. היא מתארת  דמות נפלאה, המאמינה בקסם של חיי היומיום, בחברות, ברוך, בשירת עולם העשוי מצבעים, גנים ריחניים ותקווה, שנולדת מחדש בכל פעם מחדש, כמו הפרחים בגינתה. אני לא יכולה להתחיל לתאר כמה אהבתי כל מילה שנכתבה. באמת אחד הספרים האלה שלא רציתי להיפרד מהם.

ועוד משהו. מתברר שויולט ואני, ובעצם כל אחד מאיתנו, חברים באותו מועדון והזמן אינו משחק לטובתנו: מועדון שיזמנו אותנו אליו. לא כזה שנשתוקק אליו אבל אף אחד לא יתחשב במה שנרצה או לא. ועדיין הוא עוטף את הקורא ומעביר לו חיבוק רגשי ומנחם.

וארלי פרין כתבה ספר נפלא על סבל וחוסן נפשי, בכתיבה רגישה ומציאותית, המשדרת שמחה, אנושיות וחסד.  היא מעצימה את תחושת העוול כלפי ויולט ומעוררת את הרצון לנחם אותה. לרצות עתיד טוב עבורה, גם אם לפעמים זה נראה קשה להשגה.

"להחליף את המים של הפרחים" הוא סיפור חיים מיוחד, מלא מסתורין שמסופר בעדינות ובכנות. הדמויות בלתי נשכחות, הפיתולים בלתי צפויים, כשהמוטיב המרכזי ברומן מתחילתו ועד סופו הוא אהבה ומוות, מוות ואהבה.

המוות נמצא בכל מקום, הוא מלווה את הקורא דף אחר דף, צועד לצד ויולט טוסן בשבילי בית הקברות.

אבל גם האהבה נמצאת בכל מקום, עם מכלול סיפורים נלהבים, מתוקים ומסובכים.

והחיבור הזה בין האהבה והמוות גם בחייה של ויולט הופך את הרומן ליפה, עדין, אינטימי, חכם  ומרגש בדיוק במינון הנכון.

אהבתי כל עמוד בודד בספר הזה. 

אם עדיין לא קראתם אותו אני ממליצה מאד שתמהרו לעשות זאת. 

זה סיפור שנכנס ללב ומעיר בו כל נים! 

הספר נקרא באפליקציית עברית. לקריאת הפרק הראשון,כאן:

להחליף את המים של הפרחים

מתנת כוכבים -ג'וג'ו מויס

מתנת כוכבים -ג'וג'ו מויס

תרגום:דנה טל

הוצאה: ידיעות ספרים

פברואר 2020. 424 עמ' מודפסים

עותק דיגיטלי אתר עברית.

"מתנת כוכבים" הוא רומן היסטורי שנכתב בהשראת תכנית הספרניות הרכובות של מנהל עבודות הקידמה שהוקמה על ידי אלינור רוזוולט ופעלה בין השנים 1935-1943, תקופת השפל הגדול.  בשיאה הביאה ספרים ליותר ממאה אלף תושבים כפריים, באזורים המבודדים והנחשלים ביותר של אמריקה הכפרית באזור הרי האפלאצ'ים. המטרה היתה לעזור, לחנך ולהעשיר את חייהם של אנשי ההרים של קנטאקי.

הנשים היו רוכבות על סוסים לבקתות ההרריות האלה, ומביאות ספרים למשפחות. הן היו מגיעות שוב בשבוע שלאחר מכן כדי לאסוף  את הספרים ולהחליף אותם באחרים. הספרניות למדו להכיר את המשפחות ואת סוג ספרים שהם היו רוצים לקרוא. הן זכו לאמון המשפחות שחיכו לבואן כל שבוע בקוצר רוח.

העלילה מתרחשת בעיירת הכורים בייליוויל.

מרג'רי אוהייר מובילה את פרויקט הספרניות הרכובות של מנהל עבודות הקידמה. כל חייה היא חיה בהרים האלה ומכירה את כל המסלולים במעלה ההרים. היא אישה עצמאית, דעתנית, אמיצה נחושה ומתריסה שסבלה מאגרוף הברזל ומבעיטות מגפו של אביה, שנפטר בצעירותה. אין לה שום תוכניות להתיישב, ללדת תינוקות ולהתחתן. באולם האסיפות שבעיר מחפשים מתנדבות שיַחְלְקוּ עם מרג'רי את מסלולי החלוקה.

אליס רייט, נוכחת באותה אסיפה. היא צעירה אנגליה שהתחתנה עם בנט ואן קליב, בנו של בעל מיכרות הפחם בעיירה. היא כל כך רצתה לעזוב את חייה המוגנים והחונקים באנגליה, שהסכימה להינשא לבנט הנאה. היא מניחה שחייה כאשה נשואה יהיו מעניינים בהרבה אבל אין לה מושג שבעלה מתגורר באזור כל כך מרוחק וחולק בית עם אביו. אביו שהוא הבעלים של מכרה הפחם המקומי. האב עשיר, שתלטן, חסר לב, חסר רחמים ובריון, מה שהופך את  חייה של אליס לבלתי נסבלים שכן הוא קובע את כל הכללים במשק הבית שבו עליה לחיות ועל פיו יישק דבר. במהרה היא מגלה שנישואיה הם לא מה שהיא קיוותה.  וכשהיא שומעת באסיפה שמחפשים מתנדבים לתכנית הספרייה הנודדת, היא קופצת על ההזדמנות שתאפשר לה להתרחק מהבית ואנשיו, לפגוש נשים אחרות ולחקור את ההרים היפים. אליס נתקלת בהתנגדות חריפה של חמה, שגובלת באלימות נפשית ופיסית אך לא מוותרת. היא מאושרת בעבודה החדשה וחווה מימוש עצמי, חופש והערכה, חברות נהדרת, אך מודעת למצוקה, לסכנה, להתנגדות ולחשדנות כשהיא יוצאת לדרך שמשנה את זהותה באופן מהותי.

אל מרג'רי ואליס מצטרפות בת ', איזי וסופיה האפרו-אמריקאית וכולן עוזרות בניהול הספריה.

אף על פי שהספרייה נשמעת כמו רעיון נהדר, הנשים האמיצות האלה ניצבות בפני מכשולים רבים. ישנם אנשים בעיירה שלא אוהבים להתערבב עם אנשי ההרים והשקפתם המוגבלת קובעת מהו מקומה של האישה ומה היא צריכה לעשות בחייה. הן מתמודדות עם הרתיעה הראשונית של משפחות בהן הגברים חוששים לאבד שליטה על נשים, לצד כוחות חזקים אחרים, כמו בעל מיכרות הפחם, שהאינטרס שלו להרוויח כסף חשוב יותר מבטיחותם של הכורים ואזרחי העיירה.

את מה שעובר עליהן אשאיר לכם לגלות.

"מתנת כוכבים" הוא מחווה נפלאה לספריות הסוסים של קנטאקי ולאופן שבו ספרים יכולים לשנות את חייהם של אנשים.  ג'וג'ו מויס מציגה את המציאות של אותן שנים וארועים שהיו עשויים לקרות בקהילת כורים קטנה כמו זו שמתוארת בספר. ההיבט הרומנטי קיים, אבל מויס מעניקה לסיפור משקל נוסף בכך שהיא מציגה נושאים רציניים הכוללים התעללות גברים בנשים, התנהגות חסרת מצפון של בעלי מיכרות הפחם שניצלו את עובדיהן, "אנסו" את האדמה והשתמשו במערכת המשפט לטובתם. גזענות, דעות קדומות, מודעות למגבלות פיסיות, בורות וחשדנות אפילו כלפי אליס שמדברת אנגלית אחרת, במבטא הבריטי שלה, ונחשבת זרה.

תיאורי ההרים והנוף המלווים את הרכיבה בתנאי חורף קשים, מקסימים. העלילה משובצת בציטוטים מתוך ספרים קלאסיים בתחילת כל פרק. קטעים  מתוך "נשים קטנות", "הסייח השחור" ,"ענוג הוא הלילה" "חלף עם הרוח" "זכרונות מאפריקה" ועוד. לואיזה מיי אלקוט לא הייתה יכולה לדמיין את התפקיד העוצמתי שספרה "נשים קטנות" ממלא בסיפור הזה.

הנשים הללו לא חששו להתריס נגד הנורמות החברתיות של אז.הספרייה הקטנה שלהן,הייתה מקום מקלט בטוח מבעיות העולם שבחוץ. הן מגלות את כוחה של העצמאות, הן חולקות את שמחת הקריאה עם הילדים הלומדים בבית הספר המקומי הזעיר, והן הופכות לחברות הכי טובות ובסופו של דבר נלחמות נגד חוסר צדק.

שלושה דברים גרמו לי לאהוב את הספר הזה:

הראשון, אני אוהבת את ג'וג'ו מויס. היא מספרת סיפורים נהדרת.

השני, רומן היסטורי הוא הז'אנר האהוב עליי ביותר.

השלישי, כקוראת ספרים מכורה אני אוהבת לקרוא ספרים שמספרים על ספריות וספרנים, והרומן מחזק את האמונה שלי בחשיבותם של ספרים בחיי כולם. כמה שפר מזלנו שלכולנו יש ספריות וחנויות ספרים בהן אנו יכולים להעשיר את חיינו במבחר עצום של ספרים שיתאימו לכל צורך וענין.

זהו סיפור של של נשים חזקות שסירבו להתכופף ולקבל רק את התפקידים שהיו זמינים באותה תקופה. סיפור על מאבק והתמדה, אך גם על אהבה.

אני ממליצה מאד על הספר מחמם הלב הזה, לכולם.

נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית, כאן:

מתנת כוכבים. פרק ראשון.