הגיע הזמן להדליק את הכוכבים - וירז'יני גרימאלדי

הגיע הזמן להדליק את הכוכבים - וירז'יני גרימאלדי

תרגום מיכל אסייג

הוצאת כתר

יולי 2020 . 309 עמ' מודפסים

אנה, גיבורת הרומן "הגיע הזמן להדליק את הכוכבים", גרה בצרפת. היא מתקרבת לגיל ארבעים והיא אם חד הורית שמפרנסת את שתי בנותיה, קלואי המתבגרת בת ה-17 ולילי בת ה-12.  היא עובדת שעות ארוכות במסעדה ומרוויחה מעט מאוד, וההתמודדות עם חובות שלא נגמרים גוזלים את כל זמנה ואת כל האנרגיה שלה. כתוצאה מכך הקשר עם בנותיה הוא כמו גרב צמר קרועה, שאין זמן לתקן אותה, אך נאלצים להמשיך ולגרוב אותה.

גם אצל קלואי ולילי החיים אינם דבש. קלואי לא מצליחה לפתח יחסי אהבה בריאים, ולילי מתקשה באינטראקציה עם בני גילה ומוטרדת בבית הספר. הן נאבקות בבית הספר, הן נאבקות אחת בשניה ומתמודדות עם העובדה  שאביהן אינו נוכח בחייהן.

אנה מתקשה להתמודד עם החובות ההולכים וגדלים. היא מיואשת מהחשבונות שנערמים, אובדן עבודתה, הנושים שבדלת ביתה, ומעל הכל מהגילויים על התנהלותן של שתי בנותיה.

בתמורה לפיטוריה, היא מתמקחת עם הבוס שלה על פיצויי פיטורין בסכום השווה לחובותיה, אך סבתא שלה מפתה אותה לקחת את הכסף ולצאת לטיול עם בנותיה בקראוון של אביה, כדי לפזר את האפר של סבא שלה בנקודה שבה ניתן לראות את הזוהר הצפוני.

הבנות לא מתלהבות מהרעיון אבל אין להן ברירה. אנה מחליטה "לברוח" לזמן מה ולהשאיר את הבעיות מאחוריה. היא לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור, אבל העתיד עדיין לא נכתב, ולהן לא נותר אלא להצטרף אליה. הן יוצאות בקראוון לטיול חוצה מדינות, לסקנדינביה. בדרך הן מצטרפות לקבוצה של מטיילים בקראוונים, והאנשים שהן פוגשות בדרך והזמן המשותף גורמים לאם ולבנות להעריך את ההזדמנות הזו ולקרב אותן אחת לשניה ולהעריך את עצם היותן  משפחה.

 

העלילה נוגעת ומרגשת במיוחד. במהלך הקריאה צחקתי, ולא אחת הזדהיתי עם  הדברים שנאמרו והארועים שהשלוש חוו, תוך כדי נסיונן להתמודד עם השדים הפנימיים שלהן, שכללו בין היתר התקפי חרדה, רגישות יתר, צורך בהכרה, פחד נטישה, הצבת גבולות, הסתגלות וקבלת השונה.

הספר נכתב מנקודת מבטן של האם וכל אחת משתי הבנות. מחשבות האם, הבלוג של הבת הגדולה והיומן של הבת הצעירה, שבו כל אחת חושפת את רגשותיה ומחשבותיה על המתרחש. נהניתי במיוחד לקרוא את יומנה של לילי הצעירה,  שהיה מלא הומור.

וירז'יני כותבת כל כך יפה. סגנון הכתיבה הייחודי לה, הוא פשוט וקריא, והקורא נכבש בקסם המילים שמבטאות רגישות, ריאליזם ומעל הכל הומור. כל הניואנסים של מערכת היחסים בין אמהות ובנות, הקונפליקטים, האהבות והפגמים שבה, מתוארים בעדינות ובנועם.

זה סיפור שיכול להיות סיפורן של הרבה אמהות חד הוריות שלא יכולות להתגבר על החובות, לא יכולות ליצור מערכת יחסים מתקשרת עם הילדים שלהן, שלא יכולות לאהוב את עצמן.

סיפור שיכול להיות סיפורן של הרבה נערות מתבגרות, נערות פגיעות, אבודות, שנקרעות בין אהבה לאביהן לאהבה לאמא שלהן.

סיפור שמדמה את החיים לנסיעה באוטובוס. מה שיקרה בחיינו תלוי בנו, כי אנחנו אלה שנבחר מי יצטרף לנסיעה שלנו באוטובוס. ולכל אחד מהאנשים שנבחר, תהיה השפעה על מהלך חיינו.

רומן שמעורר תקווה ואופטימיות. לא משנה כמה דאגות מצטברות ועד כמה הן מתעצמות, אסור להתייאש.  לכל בעיה ניתן למצוא פתרון.

 

סיפור על איחוד מחודש של משפחה, אהבה, חוסן והפקת המיטב מכל יום.

מומלץ בחום!

 

ירח דבש, זה לא! – כריסטינה לורן

ירח דבש, זה לא! – כריסטינה לורן

תרגום: עדי שניידר

הוצאה: הספרנית

מרץ 2022. 483 עמודים

 

אוליב ואיימי הן תאומות זהות. למרות שהן זהות במראה, איימי היא ההיפך הגמור מאוליב בכל מובן אפשרי. איימי נחשבת בת המזל, ואוליב, ובכן, אין לה מזל בכלל.

נראה שלאיימי יש הכל: מזל מושלם, חיים מושלמים, אהבה מושלמת. לעומת זאת לאוליב, יש את המזל הגרוע ביותר: אין לה אהבה, היא איבדה את עבודתה, את שותפתה לדירה ואת דירתה.

 

איימי מתחתנת עם דיין. חודשים לפני האירוע היא חיפשה דרך איך להתחתן מבלי לשלם מכיסה על החתונה וכל הנלווה אליה. ברור שהיא מצליחה להשיג חינם את כל מה שהיא רוצה כולל חופשה חלומית של "הכל כלול" בת 10 ימים במאווי, הוואי. גם את שמלות השושבינות היא הגרילה במתנה, ואוליב, בשמלת שושבינה נוראה נאלצת ללבוש אותה, וכשושבינה ראשית להיות בת זוגו של איתן, השושבין הראשי שהוא האח של החתן.

כמובן, אוליב ואיתן שונאים אחד את השני.

כמובן, שניהם אנשים מושכים ביותר.

כמובן, מתחת לכל השנאה הם נמשכים  אחד לשני.

 

אבל אולי בכל זאת המזל של אוליב מתחיל להשתנות, כי האלרגיה שלה למאכלי דגים ורכיכות שהוגשו ב"בופה" מצילה אותה מהרעלת קיבה חמורה שפוגעת בכל אורחי החתונה, ואיתן, שסולד מאוכל של "בופה" לא טועם דבר וניצל גם הוא.

 

איימי כל כך חולה שהיא לא יכולה לצאת לירח הדבש שלה. ומכיוון שמדובר באירוח חינם ללא החזר, היא מתעקשת שאוליב תעמיד פנים שהיא איימי, ותלך במקומה. דיין, החתן  מתעקש  שאחיו, איתן, יצא במקומו. למרות שאוליב ואיתן מתעבים זה את זה, שניהם עקשנים ולא מוכנים לוותר אחד לשני. הם מסכימים להעמיד פנים שהם הזוג הנשוי, וליהנות מחופשה בחינם מתוך הסכמה  לבלות כמה שפחות זמן אחד בחברת השני. אבל כשהם נאלצים לחלוק סוויטה במלון למשך 10 ימים, קורה הבלתי נמנע.

 

אז הנה אוליב. עם איתן. בחופשה רומנטית ואקסקלוסיבית.

אתם יכולים לתאר לעצמכם לאן ואיך זה יתפתח, נכון?

נכון. וזה בהחלט משעשע !

 

אוליב ואיתן הם הזוג הכי לא סביר שיכול להיות. אבל אהבתי לראות אותם ביחד, ואהבתי לראות איך מתפתחת מערכת היחסים שלהם. 

 

בעוד שהרומנטיקה בין איתן לאוליב משחקת תפקיד גדול, הספר עוסק גם באוליב שלומדת לאמץ את החיים ולהפסיק להתמקד ברע. היא דמות ראשית חביבה, נמרצת, חכמה וסקסית. המזל שלה היה נורא, אבל היא באמת הייתה ברת המזל. היא צומחת כאדם, לוקחת אחריות על החסרונות והבחירות שלה בחיים, ולומדת לקבל  את מי שהיא, גם בפן המקצועי שלה.

איתן היה מצחיק, מתוק , סבלני, תומך אבל החלטה אחת חרצה את גורל יחסיו עם אוליב.

לא הכל היה צחוקים וחיוכים. הייתה קצת דרמה, קצת חרדה, וסיבוכים שמאיימים לקרוע אותם לגזרים. כשהם חוזרים מ"ירח הדבש", החיים האמיתיים מאלצים אותם להתמודד עם כמה בעיות רציניות, עם שאלת אמון גדולה, כשהמעורבים הם בני המשפחה משני הצדדים.

 

 

לפעמים רומן רומנטי מהנה ומחמם לב, אפילו אחד עם כמה בעיות, הוא בדיוק מה שאני צריכה.

"ירח דבש, זה לא" הוא ספר סקסי, מתוק, קליל ונעים, על אף העובדה שהוא מכיל את כל הסממנים הקלישאתיים המאפיינים רומן רומנטי. העלילה הפשוטה אך מחממת הלב הפכה את הספר לקריאה קלה ומלאת הומור. עבורי הוא  היה אסקפיזם מושלם.