יום שלישי, 29 באוקטובר 2019

הכתובים הסודיים- סבסטיאן בארי

הכתובים הסודיים- סבסטיאן בארי
תרגום: שרון פרמינגר
ידיעות ספרים, אחוזת בית. 2009 . 358 עמ'






















"הכתובים הסודיים" הוא סיפור על זיכרון והשפעתו על ההיסטוריה והאמת, הוא על אהבה ואובדן, צער, דת ואירלנד. פענוח אטי של התעלומה סביב הסיבה לכך שרוזאן מקנולטי הוכנסה לבית חולים לחולי נפש ושהתה בו במשך כשישים שנה מתוך כמעט מאה שנות חייה.

סיפורה מתגלה בהדרגה באמצעות הסיפור שלה עצמה, כפי שתועד ביומן נסתר שהיא מחביאה מתחת ללוחות הרצפה בחדרה. היא מוציאה את אותו רק כשהיא בטוחה. באמצעות רשימותיה היא מנסה להחיות בחשאי את סיפור חייה המפותל והכואב שנפרש על פני מאה שנים של אהבות, אכזבות והחמצות טרגיות ומהם אנו לומדים על עברה.

ד"ר גרין הוא הפסיכיאטר הראשי של המוסד בו שוהה רוזאן. הוא עורך בירורים על המאושפזת הותיקה ביותר שלו. בית החולים אמור להיסגר ועל ד"ר גרין לקבוע אילו חולים, אם בכלל, שהו בו שלא כדין, מסיבות שאינן קשורות ליציבות נפשית. רוזאן עומדת בפני עתיד מפחיד של מעבר דירה מהמקום בו התגוררה רוב חייה. היא מנהלת שיחות תכופות עם ד"ר גרין ובאמצעות מסמכים שהוא בודק והשיחות ביניהם אנו מתוודעים לסיפורה מזווית נוספת וגם אל חייו האישיים של ד"ר גרין, לבטיו המקצועיים, תסכוליו כגבר נשוי לא באושר, ובעיקר – גילויו המפתיעים על חיי רוזאן, שמונעים מכוחה של סקרנות בלתי מוסברת.


המחבר שוזר יחד  את שתי הגרסאות קורעות הלב והטרגיות בחייה של רוזאן. הגרסה הראשונה היא זיכרון העבר החמקמק ולעיתים לא אמין של רוזאן, והגרסה השניה נחשפת אט אט על ידי הפסיכיאטר שלה,ד"ר גרין, בזמן שהוא חוקר את רשומות העבר שלה ,מסמכים, תעודות וזיכרונות של אחרים,  ומעריך את התאמתה לשחרור לקהילה. נקודת המבט מתחלפת בין קולה של רוזאן לזה של ד"ר גרין. מה שרוזאן מספרת ומה שד"ר גרין מגלה הן שתי גרסאות שונות של "האמת". ד"ר גרין צריך לקבוע למי מהגרסאות להאמין ואיזו השלכה לסיפורים האלה תהיה בהחלטתו שלו לגבי גורלה של רוזאן בזקנתה.


סיפור חייה הטרגי של רוזאן קשור לסיפור אהבה בינה ובין צעיר קתולי שאמו השתלטנית מתנגדת לו כי רוזאן פרסביטריאנית. לכאן נכנס הכומר- האב גונט שדואג לכך שרוזאן לא תתחתן עם הצעיר. למעשה, מכאן מתחיל כדור השלג להתגלגל. חוסר ההיגיון, חוסר האמון והסלידה של הכומר כלפי נשים הוא הגורם לטרגדיה של רוזאן. באותה תקופה לכנסייה השפעה אדירה על האנשים ומילה של הכומר היא החוק. רוזאן הפכה להיות הקורבן של כוח הכנסייה האירית הקתולית בתחילת המאה העשרים, דבר שמשאיר אותה חסרת אונים מול המציאות הפוליטית הקשה ומצב הרוח הדתי והחברתי הבלתי סלחני של אותה תקופה באירלנד. האב גונט הוא סמל לעוול שגרמה הכנסייה בשפיטתה המוסרית באותה תקופה, לחייהם של מי שעומד בדרכה. נשים רבות שלא התאימו לתבנית, הוצאו מהחברה על ידי כך שאושפזו רחוק מהעין לעיתים קרובות בתנאים מחרידים.

שתי הגרסאות על חייה של רוזאן חושפות בהדרגה גם את סיפורה הסוער של אירלנד הקנאית ,הפטריוטית והדתית, קבוצות מפוצלות, שונאות, בוגדות ונוקמות, שאת מחיר סכסוכיה הפנימיים משלמות נשים.


הסיפור מסופר באטיות והסופר מאפשר לנו לקרוא בין השורות. רוזאן מבקשת לספר את האמת על חייה אך לא בהכרח את האמת העובדתית כמו את האמת הרגשית. והקורא שואל את עצמו במהלך הקריאה שתי שאלות מרכזיות :
למי היא כותבת את העדות הזו?
איך "בילתה" את מרבית חייה בבית החולים?

רשימותיו של ד"ר גרין, יסייעו בסופו של דבר לספק תשובות לשתי השאלות.

הקפיצה קדימה ואחורה בין עשרות השנים של חייה הפכה את סיפורה של רוזאן לעצוב ונוקב יותר. יכולתי לחוש את הבדידות והכאב שלה, של אשה יפה עם נשמה עדינה שנשארה נטושה בגלל בורות ודעות קדומות של בני אדם אחרים. אך רוזאן בחרה בדרך הסליחה. היא נשארה עם האובדן והבדידות אך סולחת למי שעשה לה עוול.  הספר נקי כמעט לחלוטין משיפוט, אך אינו נקי מכאב.הוא מספר על השקפות פוליטיות ועניני דת, על אהבה ואובדן, חוסר סובלנות, דעות קדומות ואפליה, קנאה, צרות עין, צרות אופקים ,קנאות דתית,  זיכרון ושכחה.

למי שלא קרא - אל תחמיצו את הספר היפהפה הזה! סיימתי אותו בתחושת סיפוק מוחלטת למרות המסע העגום של רוזאן.


הספר נקרא באפליקציית “עברית”. לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:




יום ראשון, 27 באוקטובר 2019

אצבעון הקסם- אסנת נווה

אצבעון הקסם- אסנת נווה
איור: איל לוי
הוצא' ספרי ניב. 2019 .






















סיפור פילוסופי מאת אסנת נווה.

ההשראה לסיפור הזה באה מסיפור בן כ 2000 שנה המופיע כהקדמה לספר בראשית. הכוונה ל"מאמר האותיות" בספר הזוהר, הספר המרכזי של תורת הקבלה היהודית, והוא מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו. 

"כְּשֶׁרָצָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, בָּאוּ כָּל הָאוֹתִיּוֹת לְפָנָיו מִסּוֹפָן לְרֹאשָׁן, וְהִתְחִילָה אוֹת ת' לְהִכָּנֵס בַּתְּחִלָּה. אָמְרָה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: טוֹב לְפָנֶיךָ, לִבְרֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, כִּי אֲנִי... הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבְּמִלָּה אֱמֶת. וְאַתָּה נִקְרָא בְּשֵׁם אֱמֶת. יָפֶה לַמֶּלֶךְ לְהַתְחִיל בְּאוֹת אֱמֶת, וְלִבְרֹא בִּי אֵת הָעוֹלָם. אָמַר לָהּ הקב"ה: יָפָה אַתְּ, וִישָׁרָה אַתְּ, אֲבָל אֵין אַתְּ רְאוּיָה לִבְרֹא בָּךְ אֵת הָעוֹלָם... "(כריכה אחורית)

בספור "אצבעון הקסם" מנסה אסנת נווה להעביר את התפקיד או הכוח המייחדים כל אות בא"ב העברי באמצעות האנשה של כל אחת מהאותיות, ואת חלקן בסיפור הבריאה.

הסיפור מתחיל בחיפוש של הקב"ה אחר אצבעון קסם שיעזור בתהליך הבריאה. כל האותיות רוצות להפוך לאצבעון הקסם והן מתייצבות לפני הבורא וכל אחת מציגה את יתרונותיה ומנסה להוכיח את התאמתה לתפקיד המכובד. אך הקב"ה לא מהסס לפסול  אותן ומנמק את החלטתו.

"...
צ - לִצְדָקָה מְיֹעֶדֶת
פ- אֶת "פֶּשַׁע" כּוֹתֶבֶת
ע- בְּ"עָווֹן" נִזְכֶּרֶת
ח,ט -  בְּחֵטְא יַחְדָּו קְשׁוּרוֹת
ז - הִיא כְּלִי לְכָל הַמִּלְחָמוֹת...."

וככה כולן מתייצבות עד ש:

"וְאָז עָלְתָה וּבָאָה ב' הַמְּבֹרֶכֶת... "

ואיתה התחילה מחשבת הבריאה

רק  א' הקטנה הצנועה והענווה נחבאה אל הכלים ולא התייצבה בפני הקב"ה ולא שבחה את עצמה כמי שיכולה להפוך לאצבעון הקסם. הקב"ה שהעריך את צניעותה נתן לה תפקיד של מלכה הצועדת בראש תהלוכה ,לעמוד בראש 22 האותיות שבשפה העברית, וכל האותיות הסתדרו אחריה בסדר שבו הן מסודרות עד עצם היום הזה.


"וּמֵאָז חַיּוּת לָהֶן בְּשַׁלְוָה וּבְקֶסֶם

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת "

בתחילת הספר יש המלצה להורים להסביר לילדים  שנהוג לחשוב מגיל קטן שהסדר קדם לבלגן, ממש כמו שהחדר הוא קודם מסודר עד שהילד יוצר בו את הבלגן.
ולא כך הדברים.
הסדר נולד כתוצאה מבלגן ראשוני, כפי שהוא נקרא בספרים הקדמוניים: "תהו ובהו".
רק אז נולד הצורך לסדר את הדברים.
האלפבית העברי כפי שהוא כיום הוא הסדר.


הספר המנוקד מתאים לראשית קריאה, לתלמידים שמתחילים ללמוד תורה, וגם להקראה לילדי גן חובה.
הבחירה בצבעי שחור זהב ולבן היא מגמתית, ועוזרת לתאור הכאוס/התהו ובוהו / והמסתורין  שלאחריו מגיע הסדר.

לא את כל האיורים אהבתי אבל את רובם ממש כן.



יום שישי, 25 באוקטובר 2019

לוכד הטיגריסים - פאולינה סיימונס


לוכד הטיגריסים - פאולינה סיימונס
תרגום: נורית לוינסון
הוצא' מודן . ספטמבר 2019 . 467 עמ'


"לוכד הטיגריסים” הוא הספר הראשון בטרילוגיה חדשה של פאולינה סימונס.
הספר מחולק לשלושה חלקים והוא מסופר מנקודת המבט של ג’וליאן.  סיפור אהבה שמושתת על מסע בזמן, הרפתקה ותקווה.

עולמו של ג’וליאן, צעיר המתגורר בלוס אנג’לס, משתנה לנצח כשהוא  מתאהב אהבה אובססיבית בג’וזפין קולינס, שחקנית תיאטרון צעירה ולא ידועה.  מהרגע שהוא רואה אותה על הבמה בניו יורק הוא שבוי בקסמה ואין מאושר ממנו כשבמקרה הוא נתקל בה מספר חודשים אחר כך, בחנות ספרים בלוס אנג’לס. ג’וליאן “נופל ברשתה” של  ג’וזפין, אינו מוכן לשמוע לאזהרות חבריו לגבי מערכת יחסיו החדשה, ובנוסף, מתרחק מהמחויבויות המקצועיות שלו כדי להיות עם האישה שהוא אוהב. אבל ג’וזפין מתברר היא צעירה עם שק סודות, שאינה חולקת אותם עם ג’וליאן ובסופו של דבר הם אלה שקובעים את גורל אהבתם.

ספריה של פאולינה סימונס מכילים פיתולים בעלילה, רגשות עוצמתיים, אהבה גדולה מהחיים, צער וחרדה, ו”לוכד הטיגריסים” אינו יוצא דופן במובן הזה.  מבלי לעשות ספוילרים אני יכולה לומר שג’וליאן מוצא את ג’וזפין, אוהב את ג’וזפין, מאבד את ג’וזפין ואז, הולך למצוא את ג’וזפין.

הסופרת לא נרתעת מכתיבת דמויות לא אהובות ובעיתיות, דמויות שמקבלות החלטות גרועות ועושות טעויות טפשיות. אבל היא גורמת לקוראיה לדאוג בגינם. מערכת היחסים של ג’וזפין וג’וליאן לוהטת, לא מאוזנת ובעיקר הרסנית. שניהם פוגעים באנשים אחרים על מנת להיות יחד ונאלצים להתמודד עם השלכות התנהגותם. ג’וזפין מצטיירת כדמות אנוכית, מניפולטיבית ושקרנית, ולא משנה כמה ניסיתי, לא יכולתי לראות מדוע ג’וליאן כל כך אובססיבי כלפיה. אבל האהבה שלהם גדולה, והיא לוקחת אותם למסע על פני מרחב וזמן. במסע הזה הם יצטרכו ללמוד מהטעויות שלהם ולהימנע מאותה תבנית הרת אסון שקרעה אותם זה מזה מלכתחילה.

הספר מכיל מאפיינים של מספר סוגות: מדע  בדיוני, רומנטי, מסע בזמן, רומן היסטורי והרפתקאות. היה קשה להחליט איזה סוגה הכי מתאימה, ואני חושבת שניתן לומר שכל הנ”ל מתאימים. צריך לקחת בחשבון שמדובר בטרילוגיה, לפיכך הכרך הראשון מוקדש ליצירת הרקע ולהיכרות של הקוראים עם הדמויות וסיפורי העלילה שלהם, והירידה לפרטים הקטנים בתיאורים עשויה להיות בעלת משקל ומשמעות אחרת, בהמשך.
אני עדיין לא בטוחה אם אני אוהבת את הספר הזה או לא. ההתחלה היתה איטית ודי משעממת (הספר מתחיל לעניין מחלקו השני), הדמויות הרגיזו אותי, המון מונחים שקשורים במרידיאנים, יחידות זמן, מסה פלנטרית, אנרגיה אלקטרומגנטית כוחות מטאפיסיים ועוד, וכמה שניסיתי להבין פשוט לא נקלט…  אין ספק שהספר הזה שונה מאוד מספריה האחרים של פאולינה סימונס, ולכן קשה ואולי גם לא נכון לשפוט אותו מבלי לקרוא את כל הטרילוגיה.

אלה שמעריצים את “פרש הברונזה” וחושבים שמצפה להם רומן דומה עשויים לחוות אכזבה.

“לוכד הטיגריסים” הוא לא “פרש הברונזה”. והוא לא צריך להיות. יש לנו כבר “פרש ברונזה”  אחד.
הספר הזה הוא משהו אחר לגמרי.
זהו רומן בדיוני,סיפור הרפתקה עם אלמנטים על טבעיים שמאתגר את הקורא ומוציא אותו משיווי משקל, במסע לעבר אהבה אמיתית, שברון לב ותקווה. צריך לבוא עם ראש פתוח לקבל דברים שאולי לא מאמינים בהם.

אם הקורא לא יבין את שתי הנקודות הנ”ל הוא מכשיר את הקרקע לאכזבה.

“לוכד הטיגריסים” מאת פאולינה סימונס סובב סביב סיפורו של ג’וליאן קרוז, בלוגר ושותף בחנות קסומה בלוס אנג’לס שנוסע בזמן ללונדון של 1603. הדמויות מורכבות, וסיפור האהבה הוא בלתי אפשרי לצד מסע בזמן וגלגול נשמות. הקריאה אינטנסיבית, ערמומית ומסקרנת. זהו סיפור של שתי פרשות אהבה בין אותם אנשים במרחק של  מאות שנים. אבל הוא גם ספר שגורם לך לחשוב “על הכוחות המיסטיים שמפגישים בין עולמות שונים אנשים מעבר לחלל ולזמן, על האומץ לעמוד מול הגורל ועל כוחה של אהבת אמת”.(כריכה אחורית)

לאוהבי רומנטיקה, מסתורין, הרפתקה, פנטזיה ומדע בדיוני.

האם אקרא את הכרך השני?
קשה לי לענות. ימים יגידו.



יום רביעי, 23 באוקטובר 2019

אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית- יהודה ויזן

אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית- יהודה ויזן
איירה ועיצבה: נועה ויכנסקי
הוצא' קרן.  2019
























סיפור על משפחה מיוחדת  ויוצאת דופן מכל הבחינות שגרה בעיר הגלילית, סיפור על  עולם של לשון ולחשים וקסם שקשור באותיות ובמילים.

האבא מר הילל, הוא פרופסור שבונה מגדלים ממילים בשבעים שפות שאף אחד לא מבין,שאותן למד מאביו, והוא שומר אותן בתוך תיקיות.

האמא לילית, בודקת בלילות מגילות עתיקות,ספרים אסורים,כתבי חכמים אבל גם בדפי העיתון...ומנסה לבשל תבשיל ממילים."מלה שאיש מעולם לא שמע לא כתב לא דבר..."

הילדים, זבוב וגולגלתא, עושים קסמים בעזרת מילים. הם משתמשים במילים משונות כדי להכין שיעורים, כדי לפתוח ארון . מילים כמו “מְטַטְרוֹן” “חַשְׁנַדְרָגוֹם” “פִּתְרפָּרָא” “סְחָרוֹרָא”, “אוֹנָבִיב” “אוֹרְפְלִיאֵל”  ובלילה כשכולם ישנים ומפלצת החושך יוצאת לקראתם הם מבריחים אותה בלחש קסם עד שהיא מתה מפחד בעצמה.

הסבתא, חסרת שם, חולמת מילים בשנתה. מילים שהאוזן לא מבינה,מילים שיש להן צבע טעם וריח או סתם מילים שהן טעויות.

ולצידם חיים עשרים חתולים מקטרים ושחורים שהם למעשה חתול אחד זקן, כלב שנקרא צואראש, בעל שלושה ראשים, וגם נחש עקלתון וליוויתנין, שנולדו מתוך ספר.

הכל מתנהל בביתם כדבר שבשיגרה  עד שלילה אחד נשמע רעש נוראי מהסלון "כמו בום על קולי של מטוס סילון".  מתברר שהמילים התמרדו, יצאו מהספרים ופצחו במין ריקוד טפשי ומלא שמחה להנאתן  כי עכשיו הן חופשיות ולא בתוך כריכה. הן מתערבבות על הרצפה ומסרבות לחזור בחזרה  למקומן וכל לחש אפשרי שנוסה לא מצליח. וסבתא שרוב הזמן היא מין זומבי מתעוררת ואומרת, "אל תחכו לניסים, מול מילים לא יועילו מילים. מול מילים עושים מעשים". 

את הסוף לא אספר...

הספר בנוי מתשעה פרקים כשיר-סיפור ארוך
ההרפתקה המתוארת מופלאה ומלאת דמיון, קצת אפלה, ואפילו מתחברת לקבלה. (השמות שנבחרו ללא ספק מזכירים את לוציפר, ואת אשתו של אשמדאי, צליבת ישו ואפילו השיער של אמא מסורק כאילו עם קרניים, ועוד.)
הספור קצבי, המשקל והחריזה נהדרים, האיורים של נועה ויכנסקי מצוינים ותורמים רבות להבנת העלילה ולאוירה!
מילות הקסמים והלחשים קצת קשות להגייה בפעם הראשונה אך כשחוזרים עליהן שוב ושוב הן מתגלגלות על הלשון.

מומלץ לגילאי 6+



יום ראשון, 20 באוקטובר 2019

שלוש מחברות – סיון אופירי

שלוש מחברות – סיון אופירי
הוצאה עצמית  ePublish .   2019. 220 עמ'





















בספרה "שלוש מחברות" לוקחת אותנו סיון אופירי למסע של שלושה דורות במשפחה אחת ופורמת סודות משפחתיים רבי שנים.

במרכז העלילה נמצאות שלוש נשים.סבתא ,בת ונכדה כשלכל אחת סיפור חיים מטלטל,שמסופר משתי זויות ראיה. פעם אחת מפי הדמות עצמה ופעם נוספת על ידי הנכדה,קרן אור, שמספרת את סיפוריהן  בשלוש מחברות משלה.

פאניה היא ניצולת שואה שכמו רבים ששרדו את השואה שותקת ואינה חושפת את שעבר עליה. היא שומרת הכל בליבה ובזכרונה. היא אינה ממהרת להיפתח ולספר את הסיפור שלה, אם מפני שהסיפור החתום בתוכה קשה, ואם מפני שאין בו עניין לדור צעיר. פאניה נישאת בגיל צעיר לאברם והם מקימים משפחה .נולדים להם שלשה ילדים. לשתי בנותיהם, מאירה ושושי, קשר טוב,יחסי קרבה ותמיכה למרות השוני הרב באופיין.

"הקשר שלהן היה חשוב לה. היא אהבה אותה אהבת נפש, כמו תאומות הן היו,רק אחד עשר חודשים הפרידו ביניהן." (עמ 82)

פאניה היא אישה חזקה מאד באופיה,יש לה סגנון דיבור ייחודי, עברית משובשת ש"חסרות בה לפעמים מילות קישור כמו אֶת גם ה"א הידיעה, א' ש' וגם ע'."  היא מלאה כרימון בחוכמת חיים ובתובנות על החיים ואי אפשר שלא ללכת שבי אחריה.

שושי הבת של פאניה היא ילדה טובה, תלמידה טובה ממושמעת, הולכת בתלם. נשמה עדינה וטובת לב שבבגרותה עוברת ארוע טראומטי כפול ,לוקחת על כתפיה את צער העולם, ולא משחררת את צערה האישי.

מאירה לעומתה,שוברת כל מוסכמה אפשרית ונחשבת לעושת צרות סידרתית. היא כותבת שירה במחברתה והשירים מבטאים את העובר עליה בעולמה הפנימי וזה שבחוץ. אמה נאבקת להחזיר אותה לתלם וכשכלום לא עוזר היא תומכת בה בסתר ומגינה עליה בפני רשויות החינוך, ובכל צרה שמתרגשת עליה חדשות לבקרים, גם אם זה עולה לה בבריאות. מאירה חווה התבגרות טרם זמנה בעקבות ארוע טראומטי שמתרחש בהיותה בת חמש עשרה ואת הצלקות ממנו היא נושאת כל חייה אך יחד עם זאת עובדת על עצמה, מוצאת את מקומה, ומצליחה לחוות אהבה וזוגיות נפלאה.

שוש נישאת ויולדת את קרן אור. ילדותה עוברת עליה בתחושה שלא הכל גלוי בפניה. יש לה קשר מאד חזק עם סבתה,היא שוהה הרבה בחברתה, וקשורה מאד לדודתה מאירה. היא שומעת פה ושם דברים מהעבר המשפחתי וכשהיא מתבגרת היא מנסה לחבר את חלקי הפאזל, שואלת מתחקרת וכותבת שלוש מחברות בהן היא מגלה את כל הסודות השמורים, שהם חלק מההיסטוריה המשפחתית שהשפיעו על אופיה והדרך שבה התנהלה משפחתה במשך שנים ארוכות. חייה של קרן אור אינם פשוטים והיא נאלצת להתמודד עם אובדן כבד. בינה לבין מאירה נרקמת מערכת יחסים נפלאה קרובה ומורכבת.

הקשרים המיוחדים בין בנות המשפחה, העזרה ההדדית והתמיכה שלהן אחת בשנייה עוזרת להן לעבור את הטלטלות הטראומטיות שהחיים זמנו לכל אחת מהן, ולכולן יחד, להתמודד עם המציאות ולהתגבר על כל קושי, ללמוד להכיל אותו ולהתייצב מולו ככוח נשי חזק. 

סיון אופירי כותבת סיפור קולח, יפהפה ומיוחד שנע בין זמנים ומקומות ומוביל את הקורא לרומן הסוחף והמקסים על ההיסטוריה המשפחתית של פאניה, שושי,מאירה וקרן אור, כשלצידם דודי, יואל וחברת הנפש אמונה. היא כותבת על החיים ומה שהם היו צריכים להיות ועל מה שהם במציאות. היא מציירת דיוקן מרגש של דור שעבר שואה ומצליח לקשור קשר בין-דורי כשהנכדה קושרת ומחברת ביניהן, בקשר עבות של אהבה, אחריות, דאגה והכלה. קרן אור מתרחקת בחיפוש עצמי אחר תשובות לשאלות שמטרידות אותה, כולל סודות, ומגלה בסופו של דבר אמת פשוטה אחת: כמה משמעותי וחשוב הכוח התומך שנותנת משפחה אוהבת, אמון ללא סייג כדי להתגבר על המציאות הכואבת.

"שלוש מחברות" הוא רומן מענג שנקרא בנשימה אחת.

הוא אמיתי, עצוב, מצחיק ומרגש, עם שלל תובנות על אובדן, קשר משפחתי, ובעיקר תקווה.



יום שבת, 19 באוקטובר 2019

החיוך האטרוסקי - חוסה לואיס סמפדרו


החיוך האטרוסקי - חוסה לואיס סמפדרו
מספרדית: עינת טלמון
הוצאת כתר. 2014

הגיבור, דון סלווטורה הזקן, איכר זקן וחולה המתגורר בכפר קטן בדרום איטליה נאלץ לעבור לביתם הבורגני של בנו ראנטו וכלתו אנדראה במילאנו לצורך השגחה רפואית. על פניו, הוא סמל ומופת לגבריות המסורתית. הגבר החזק והמחוספס, לחם בצעירותו בשורות הפרטיזנים כנגד הנאצים ועשה בהם שמות. לאורך חייו התפרנס הכפרי החזק מאדמה וממרעה. ואולם כיום, לעת זקנה, תולעת איומה (רוסקה)בדמות גידול סרטני מכרסמת בעקביות בגופו. סלווטורה מלא תסכול וכעס כלפי בנו וכלתו, כלפי העיר הגדולה ,האוכל חסר הטעם והריח,היין המלאכותי,הפיח והעשן,המילאנז’ים חסרי האופי, ואינו יכול להבין את הרכרוכיות שבה נוהג, לטעמו, בנו ברעייתו. המעבר לבית בנו וכלתו, נראה לו כסיום עגום למדי למסכת חייו המלאים.

אבל

דווקא שם הוא מוצא שתי אהבות אחרונות – אהבת אישה,הורטנסיה, ואהבת סב לנכדו הפעוט, ברונטינו, ממש כשם שהוא עצמו, סלווטורה, כונה כאשר נלחם בשורות הפרטיזינים. הזקן מתאהב ביצור הקטן במבט ראשון. הוא שואף להיות לאמא עבור נכדו ומשאלתו הגדולה היא לשמוע אותו קורא לו ”סבא,” ובאיטלקית – ”נונו
הקשר עם האישה והילד מעניק לימיו האחרונים של הזקן משמעות חדשה לגמרי. מתברר שיש בידו עוד זמן ללמוד, לקח חשוב על שלמות ועל שלווה. אישיותו יוצאת הדופן של סלווטורה הזקן, היא המפתח להבנת התמודדותו הנדירה עם מותו הקרב ובא. בלא כל מרמור, ללא טיפת רחמים עצמיים, הוא דבק ברגעים הקטנים שהחיים מוסיפים לזמן לו בכל רגע ורגע.
סיפור על חיים מלאי עוצמה,נתינה,סיפור על יחסים בין הורים לילדים.סיפור על אהבה בין אנשים מבוגרים, ספור על לוחם בלב ובנשמה,דמות ששובה את הלב.
בחיוך האטרוסקי אין תווים המתוארים לעומק, ולא, באמת, קורה הרבה.  עם זאת, הוא מלא חיים, חיבה ורכות וגם אם ההתחלה רחוקה הייתה מלהיות מבטיחה ככל שהיצירה מתקדמת היא מושכת בדרכה העדינה.


ממליצה

יום שלישי, 15 באוקטובר 2019

האנשים שאהבנו – ויקטוריה היסלופ

האנשים שאהבנו – ויקטוריה היסלופ
תרגום: שרון פרמינגר
ידיעות ספרים . ספטמבר 2019 .
עותק דיגיטלי מאתר E-vrit




















הסיפור מתחיל באתונה בשנת 2016.

אנו פוגשים את תמיס כשארבעה דורות של משפחתה מתאספים בביתה הצר מלהכילם לחגוג את יום הולדתה ה- 90.  הרבה מתנות נתנה לילדיה ונכדיה במהלך חייה. עכשיו היא עומדת לתת להם את מתנתה האחרונה. לספר להם את הסיפור שלה, שהוא הסיפור שלהם. היא מספרת אותו לשניים מנכדיה הבוגרים- פופי שגרה בסמוך אליה, וניקוס שהגיע מאמריקה- והסיפור הזה מחזיר אותנו לשנת 1930 ויחד איתם אנחנו שומעים את קורותיה כשהיא פותחת את לבה בפניהם.

תמיס ואחיה גדלו בילדותם אצל סבתם. הרומן צועד אחורה בזמן אל ילדותה המוקדמת כשהעולם הוא מקום של התרגשות ופליאה עבורה, לצד ילדות עצובה ללא אם ואב לצידה. הילדים גדלים בבית סבתם וכל אחד מגבש את דיעותיו לגבי מצבה של יוון, השלטון, ומצב האזרחים. השנים חולפות ומלחמה מתקרבת. הגרמנים פולשים ויוון חיה תחת כיבוש נאצי. המשפחה חלוקה בדיעותיה בכל מה שנוגע למלחמה הזו, וחלוקה בדעות הפוליטיות שלה לגבי הגרמנים, האיטלקים ובעיקר בתמיכה במפלגת הימין ו/או השמאל של השלטון היווני. כשהמלחמה מסתיימת וכולם חושבים שהגרוע מכל כבר מאחוריהם, הקומוניסטים שולטים ביוון, יש מלחמת אזרחים ואחריה מגיע השלטון המדכא של החונטה הצבאית וביטול המלוכה היוונית, עד ימינו.

אנחנו עוקבים אחרי תמיס בבגרותה, כשהיא עומדת  בפני אתגרים רבים, כועסת על חבריה היוונים ששיתפו פעולה עם הנאצים. היא מקבלת את ההחלטה להילחם לצד הקומוניסטים. וכשהיא נתפסת עם חבריה, היא נאסרת ונשלחת לאי מקרוניסוס ואח"כ לטריקרי. היא משלמת מחיר כבד על כך שרדפה אחרי חלומה לבנות יוון טובה יותר. קראתי את הפרקים המוקדשים לתקופה הזו  לאט. הרגש עולה מכל מילה ומילה. בתקופת המאסר של תמיס, הכל כשר בעיני סוהריה שמנסים לשבור את גאוותה ואת רוח ההתנגדות שלה ושל חברותיה. יש אלימות, אי צדק, עבודה קשה וגרוע מזה. רגעי השמחה הקטנים, האכזריות המחרידה שהיא סובלת, נחישותה המוחלטת להיות נאמנה למטרה שהיא מאמינה בה תוך התעלמות מוחלטת מהנוחות וההישרדות שלה מתוארים בצורה אמינה ונוגעת ללב. וכשהיא מספרת את הסיפור, אפשר רק לדמיין מה המשפחה שלה חושבת ועוברת איתה. זה הכאב שהיא נושאת עמה כל חייה.

"האנשים שאהבנו" הוא ספר חזק, סוחף, דרמתי, שאין בו רגע דל, שעוקב אחרי חייה של תמיס מצעירותה ועד זקנתה. סיפור שמתחיל כחיים פשוטים של צעירה, והולך ומתפתח לחיים של גְּבוּרָה מדהימה, נחישות וחמלה בלתי אנוכית. תמיס חיה חיים יוצאי דופן, מלאים סערה פוליטית וחוסר הרמוניה משפחתית, ועוברת מסע אמוציונלי עד כאב. סיפורה הוא סיפור של שברון לב, מלא ברגעים שרודפים אותה עד יומה האחרון.

היה מעניין לראות כיצד תמיס שהיתה צעירה ביישנית, שחיה בצילם של אחיה ואחיותיה הגדולים, הפכה לאישה החלטית, נחושה ובעלת תושייה, שהפגינה אומץ רב לאורך כל חייה.  אף על פי שהסיפור של תמיס הוא בדיה, הוא נבנה סביב אירועי חיים אמיתיים. אני בטוחה שיש הרבה יוונים שהיו עדים לזוועות שאתם היא התמודדה לאורך חייה. יש כל כך הרבה מה ללמוד על ההיסטוריה של יוון באותן שנים, ועל הכיבוש הגרמני שלה. אני מודה שלא ידעתי דבר על כך. הסופרת מציגה זאת בצורה נגישה מאוד, ושופכת אור על המורכבות והטראומה בעברה של יוון.  ברור שהסופרת חקרה בקפדנות את הנושא, וחלק גדול מהפרטים מזעזעים, ומתארים עם גאה שנמלט מעול הדיכוי הנאצי רק כדי לעבור למאבק פנימי עם כוחות פוליטיים שונים שנלחמים בעמם, באכזריות בלתי ניתנת לתיאור.

זהו סיפור עוצמתי ומזעזע של דמויות מדהימות העומדות בפני אירועים אכזריים וטראומטיים.  בזכות כשרון הכתיבה שלויקטוריה היסלופ קל מאוד לדמיין את יוון של פעם כשהייתה מדינה מפוצלת מבחינה פוליטית, וחיה בעוני ומצוקה, וכשקוראים, רואים תמונה כוללת של דרמה אנושית קורעת לב ומטלטלת על רקע יוון השסועה.

עבורי הספר היה מרתק, וכמובן, שובר לב.