מכתב אחרון ופרידה - ג'וג'ו מויס

מכתב אחרון ופרידה -ג'וג'ו מויס

תרגום:שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

2017. 480 עמ'

1964. ג'ניפר סטרלינג, אשת החברה היפה, מתעוררת בבית חולים לאחר תאונת דרכים קשה. היא לא זוכרת את התאונה, את שמה או את בעלה. כשהיא חוזרת לביתה, להמשך החלמה וככל שעובר הזמן היא מבינה שאנשים מסתירים ממנה משהו. בניסיון להתחבר מחדש לחיים שקדמו לתאונה היא מחפשת בין חפציה משהו שיעורר את זכרונה ומוצאת מכתבי אהבה חתומים באות "ב", באחד מהם מבקש ממנה הכותב לעזוב את בעלה ולפגוש אותו בתחנת הרכבת פדינגטון, לונדון. 
ג'ניפר מתחילה לתהות מי היא הייתה לפני התאונה, ולמרות שהיא לא יכולה להיזכר במי או במה מדובר ברור לה שהיא היתה מעורבת במערכת יחסים עמוקה שלמענה היא היתה מוכנה לסכן את כל מה שיש לה.

מיהו האיש , ולמה ג'ניפר שקלה לוותר על חייה כדי ללכת אליו?

ארבעים שנה לאחר מיכן, בשנת 2003 אנו פוגשים את אֶלי האוֶורת. רווקה בת 32, שאוהבת את עבודתה ככתבת בעיתון ארצי. היא מנהלת רומן עם גבר נשוי ואב לשני ילדים קטנים שלא ממהר לעזוב את אשתו. שקועה בחייה הפרטיים היא מזניחה את הקריירה שלה ומעמידה אותה בסכנה, וכשהיא מקבלת מהבוסית שלה משימה לכתוב כתבה משווה בין מדורי נשים בשנות השישים, לעומת מדורי נשים בהווה, היא יודעת שהיא חייבת להצליח בה, אחרת תפוטר.  בארכיון העיתון היא מוצאת בתיקיה שהיא בודקת מכתב אהבה שלא נראה כקשור לתיקיה. סקרנותה מתעוררת, והיא יוצאת למסע אובססיבי אחר הכותב המסתורי והנמענת הלא ידועה, ולאט לאט מתגלים עוד מכתבים. היא משוכנעת כי בדיקה מעמיקה של הסיפור שמסתתר מאחורי המכתב תעזור לה בכתיבת הכתבה, אך בו בזמן היא עושה הקבלה לבעיות במערכת היחסים הרומנטית שלה, למסרונים שהיא מקבלת לעומת מכתבי האהבה המרגשים של פעם, ולאט לאט היא חושפת את הפרטים והקשרים בסיפור.

"מכתב אחרון ופרידה" הוא רומן מכתבים או רומן בעקבות מכתבים, שמספר על שתי נשים שחוות החמצה בחייהן האישיים. ג'וג'ו מויס מצמידה שתי פרשיות אהבה שמתרחשות בשני צירי זמן ש 40+ שנים מפרידות ביניהן, כשמכתב אחד שוזר חיים עם סיטואציות דומות ומחבר בין העבר וההווה, בין ג'ניפר בשנת 1960 לאלי בשנת 2003. 

ההקבלות מרתקות ובו בזמן שוברות לב, כי הסיפור של ג'ניפר מתאר חיים של ויתור ואובדן, ונסיון לשרוד בין מה שהלב רוצה למה שהחברה בשנים ההן מצפה מאשה. גירושין היו טאבו וכללי החברה הכתיבו שנשים ייראו ולא יישמעו, תהיינה דקורטיביות, טובות בניהול משק בית, להוטות להוליד ילדים ובעיקר נאמנות, להבדיל מהגברים בעלי המוסר הכפול, שנשים, אלכוהול ובגידות היו עניין יומיומי עבורם.

שני הסיפורים נשזרים אחד בשני אך הסיפור לא מתקדם בסדר כרונולוגי, דבר שדי יוצר בלבול, והפרקים הראשונים איטיים אך מצליחים לשקף את אווירת המחנק שג'ניפר המבולבלת חשה בביתה, אחרי התאונה.

בנוסף בולט ההבדל באופן התקשורת בין הזוגות. אצל ג'ניפר, מכתבי אהבה נפלאים משנות ה-60 ואצל אלי הודעות טקסט מהירות משנת 2003. שילוב של מכתבי אוהבים (לא של הדמויות בסיפור) שמשובצים בין הפרקים מחדד את ההבדל בין כתיבת מכתבים מושקעים בעבר, בכתב יד, בעלי משמעות ותוכן, לעומת הודעות סמס קצרצרות, במדיה שהשתלטה על כל חלקה טובה.

"מכתב אחרון ופרידה"  אינו דומה לאף אחד מספריה הקודמים של ג'וג'ו מויס וחבל על ההשוואה שנעשית גם אם היא נעשית באופן טבעי. הספר הזה אחר, הוא שונה, ושווה להתייחס אליו כ"עצמאי בשטח". אני באמת מאמינה שכדי לעכל את כל המורכבויות והרגשות של הסיפור הזה, צריך לקרוא אותו. זה סיפור מחמם לב אך גם קורע לב, עצוב ושמח, עמוק ופשוט. היצירה עושה מחווה נגד הנורמות החברתיות הקבועות ביחס לנשים לפני שנת 1970,וכוחה ונחישותה העצומה של ג'ניפר להתמודד, מעידים על ניצני פמיניזם בתקופה שבה נשים עדיין נתפסו כשבריריות, מטופשות וטיפשות.

ג'וג'ו מויס מוכיחה שוב ששום זמן או מרחק לא יכולים לכבות אהבה אמיתית, אהבה שצרובה בליבו של אדם. גם אם מדובר באהבה אסורה, או אהבה אבודה, גם אם היא מורכבת, היא אמיתית, והיא חלק מחולשות החיים שבצידם הרבה עצב וחוסר תקווה.

ממליצה מאד!

היתה כאן פעם משפחה – ביל קלג

היתה כאן פעם משפחה – ביל קלג

תירגמה מאנגלית: דנה אלעזר הלוי
מספר עמודים: 256
הוצא’ מטר. ספטמבר 2016

תרשו לי להתחיל מבקורת אחת, מבין רבות, שנכתבה על הספר, שמסכמת בדיוק נפלא את הספר:

.רומן שקט בעל עוצמה הרסניתקלג משרטט עלילה שכולה עדינות וליריות מעוררות השתאות… שחושפת את צפונות הלב האנושי. זהו רומן נפלא ומכמיר לב, שמאלץ אותנו להישיר מבט אל מעמקי הלילה האפל של פחדינו העמוקים ביותר, ואז, צעד אחר צעד, מנחה אותנו אל עבר ניצניו הוורודים הראשונים של השחר העולה.                

 (The Guardian)

וואו פשוט וואו!

הספר הזה נכנס  ישר ללב.  מההתחלה. 

כשהתוודעתי לחלק מהדמויות, נזרקתי לטרגדיה איומה.

"היתה כאן פעם משפחה" הוא ספור שקט…טרגי .
לא בכיתי .לא צחקתי.בקושי נשמתי.
 נשאבתי בלי יכולת להניח מהיד.

הכתיבה מדהימה.

הדמויות – כל אחת מהן תפתיע את הקורא בסיפורים, זיכרונות, צלקות.

ערב החתונה של בתה, עולמה של ג’וּן ריד מתמוטט. אסון נורא פוקד את חייה – כל משפחתה נמחקת ברגע אחד: בתה, הארוס של בתה, בעלה לשעבר והחבר שלה, לוּק. רק ג’וּן לבדה נשארת בחיים.

בודדה ללא כל מטרה או כיוון, ג’וּן נוסעת ברחבי הארץ, הרחק מהעיירה הקטנה בקונטיקט שבה היא גרה. בעקבותיה מגיחה ועולה קהילה שלמה, ורשת יפהפייה ומפתיעה של קשרים נארגת בחוטים של שברון לב משותף.

בנות הזוג שמנהלות מוטל על שפת האוקיינוס השקט, שאליו ג’וּן מגיעה לבסוף כדי לחיות חצי-חיים. בעל הקייטרינג שהתבקש להכין אוכל לחתונה ולא קיבל את התשלום המגיע לו. אמו של לוּק, האישה המנודה והשנואה שחייה התנפצו לרסיסים . כל מי שהטרגדיה הזאת נגעה בו הולך ומשתנה, ואמיתוֹת החיים, בעבר הרחוק והקרוב, הולכות ונחשפות.

"היתה כאן פעם משפחה" הוא רומן ביכורים יפהפה ומכמיר לב, אשר מספר סיפור בלתי נשכח שחושף את פניהם היפות של בני אדם שמוצאים בלבם חמלה ותקווה. 

בעיקרו, זהו סיפור על משפחות – המשפחות שנולדנו להן ואלה שאנחנו מקימים. יותר מכל, זהו סיפור של בחירה בחיים.  איך אנשים יכולים להתאחד כדי לעזור אחד לשני לטפס בחזרה אל העולם. 

הרומן “היתה כאן פעם משפחה” היה מועמד לפרס מאן-בוקר לשנת 2015

רוצו לקרוא. ויפה שעה אחת קודם.