מרגו צריכה כסף – רופי תורפ

מרגו צריכה כסף – רופי תורפ

תרגום: לי עברון

הוצאת מטר,אגם

ספטמבר 2025. 336 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי

למען האמת, כמעט כל הסיפור מסופר בתקציר...

אחרי רומן קצר עם מארק, הפרופסור שלה לספרות, גבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו, נשוי עם ילדים, מרגו  בת ה 19, מוצאת את עצמה בהריון,  גרה עם עוד 3 שותפות . היא מחליטה ללדת את התינוק.

הפרופסור מתנגד, רוצה שתעבור הפלה, וכשהיא מסרבת הוא מנתק את הקשר איתה.

אמה,שייאן, שגידלה אותה כאם חד הורית מסרבת להיות שותפה למה שהיא מכנה "הרס חייה" של מרגו, ומתנגדת לא תמיד מהסיבות הנכונות.

תוך שבועות מלידת בנה בודהי מרגו עוזבת את הקולג', מפוטרת מעבודתה כמלצרית, שתיים מהשותפות לדירה עוזבות, ואבי התינוק שלה הפך אותה ל"רוח".

מרגו מגלה שלהיות אם חד הורית זה לא קל וזה לא זול. היא נואשת להרוויח כסף, אך היא במילכוד. אין מי שישמור עבורה על בודהי.

אביה, ג'ינקס, מתאבק בדימוס, נכנס במפתיע אל חייה, אחרי שנישואיו מתפרקים, והופך להיות שותף פעיל בדירת השותפים שבה היא גרה. ג'ינקס שיש לו בעיות התמכרות לסמים ומשככי כאבים, בדיוק יצא מגמילה ומחפש מקום לגור בו. הוא הופך להיות התומך העיקרי של מרגו, הן כלכלית והן מעשית בעזרה יומיומית עם בודהי, עבודות הנקיון בבית, קניות ובישול, אך מעבר לכך, הוא תומך במרגו כשהיא מקבלת החלטות כיצד לפרנס את עצמה.

כך מתחיל הסיפור הסובב סביב ההתבגרות של מרגו כשהיא מנסה לזגזג בין לחץ כלכלי תוך שמירה על שפיותה. הסופרת, מצליחה להעביר איך זה באמת מרגיש לדאוג כל הזמן לכסף, וכיצד חרדה כלכלית יכולה להשפיע על  כל תחום בחיים. מרגו פותחת חשבון מעריצים ככוכבת באתר "אונליפאנס" שמספק תמונות/סרטוני עירום. היא מעלה תמונות של עצמה חשופת חזה כדי להשיג מנויים בתשלום, מתוך הבנה שבנקודה הזו של חייה זה עשוי להיות מקור ההכנסה הנחוץ לה ולבוהדי.  

מרגו צעירה, אמיצה, חכמה, מצחיקה ומודעת לעצמה, ליתרונותיה וחסרונותיה. היא מנסה להרוויח כסף כך שתוכל לטפל בבנה, ולהיות נוכחת בחייו. ככוכב היאבקות מקצועי בעבר, יש לאביה הרבה ידע לתרום בקידום מכירות, והוא עוזר לה לבנות את דמותה הוירטואלית.

 

הצעדים שמרגו נוקטת כדי לשרוד פועלים כ"אפקט הדומינו", והקוראים עדים כיצד בחירה אחת מובילה להשלכות קשות, במיוחד כשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים. העלילה מתפתחת וצוברת תאוצה כאשר אבי התינוק דורש לפתע משמורת מלאה ולתמונה נכנסות פסיכולוגית שאמורה לבחון אם מרגו כשירה להיות אם ושהמשמורת על בוהדי תישאר בידיה, ועובדת סוציאלית די תוקפנית, מהמחלקה לרווחת הציבור. הספר אינו נרתע מנושאים קשים, ומציג את הדרך שבה החברה שופטת בחומרה נשים צעירות, אך מעלימה עין מגברים בוגרים/מבוגרים, שמודעים היטב למה שהם עושים.

המסע של מרגו היה מלא במכשולים, ניצחונות, כאב לב ורגעים מחממי לב. אהבתי אותה ואת תהליך הצמיחה שהיא עוברת עד שהיא מבינה שזה בסדר להיות מי שהיא, ושעליה להתמקד באהבת עצמה כדי שיאהבו אותה.  המונולוג הפנימי שלה שנון ומצחיק כאחד, אפילו כשהיא מתמודדת עם דברים רציניים וקשים.

אהבתי את ג'ינקס שלמרות שלא היה אב נוכח בילדותה ונעוריה, ולמרות בעית ההתמכרות שלו, הוא היה לצידה ותמך בה ללא היסוס. ואפילו חבריה בעסקי "תמונות העירום" והטיקטוק היו מקסימים.

 

"מרגו צריכה כסף" הוא ספר שעוסק בנושא רגיש של "עבודות מין" וחוקר כיצד אנשים כמו מרגו נשפטים בחומרה. נושאים נוספים שהספר עוסק בהם קשורים להפלות, אמהות בגיל צעיר, פורנו ונשים. יש גם שימוש בסמים, התמכרות וחיים עם כאב, יחסי הורים - ילדים, וניכור.

ת'ורפ בראה דמויות ייחודיות ופגומות, בלי לאבד את הקסם והייחוד של כל אחת מהן. כל מה שהן עשו היה בלתי צפוי, ובכל זאת הן הרגישו אמיתיות, והעבירו מסר על צמיחה, תמיכה, קבלה ולמידה. הספר לא מנסה להצדיק או לגנות את מרגו, אלא מציג את המציאות שלה כפי שהיא. הגישה הזו גרמה לי להרהר על כמה אנחנו שיפוטיים בכל מה שקשור למראה חיצוני, למצב משפחתי, לסוג עבודה, במקום להתמקד במה שחשוב באמת. יש בעלילה הרבה דברים שקורים מתחת לפני השטח שסובבים סביב שיפוטיות, בושה, ובמי החברה מוכנה לתמוך או לא. והיו בהחלט רגעים שבהם מצאתי את עצמי מתנתקת לרגע רק כדי לעבד את מה שקראתי.

אני מקווה שאנשים יקראו את הספר בראש פתוח, למרות שהכתיבה בוטה וישירה וכוללת תיאורים גרפיים של איברי מין, תוכן מיני, סלנג מיני ושימוש בסמים.

 

מומלץ.

דרור חייב למות – רז קלמנוביץ'

דרור חייב למות – רז קלמנוביץ'

הוצאת התחנה- בית הוצאה לאור

נובמבר 2025. 191 עמודים

דליה, מירה ושמיל חוברים יחד כדי לעקוב אחרי דרור, בנה היחיד של דליה, שלהבנתה מנסה להשתלט על רכושה. השלושה נוקטים בכל דרך אפשרית כדי להגיע לחקר האמת, ולמצוא ראיות נגד דרור. לשם כך הם עוקבים אחריו, פורצים לדירתו, ואפילו חוטאים בחטיפה.

דליה אלמנה כשנה, היא מורה לספרות בגמלאות, בת 74. היא צינית, מתנשאת, ולא מוותרת על אף הזדמנות להעביר ביקורת. בגילה המופלג היא לא סופרת אף אחד ממטר, ולא מסננת את מה שעובר לה בראש. יש לה אפס תקשורת עם דרור, קשה לה להכיל אותו, את התנהלותו הבטלנית, את האכילה הוולגרית שלו, וכשהיא מבינה שהוא רוקם מזימה נגדה היא לא שוקטת על שמריה. היא לא תשב בשקט ותחכה לראות את תוצאות תכנוניו מתגשמים.

חברתה הטובה מירה, פרודה מבעלה, גם היא מורה וגמלאית, היא ההפך מדליה. טיפוס אופטימי, צבעוני, תוססת ומלאת חיים למרות "הצרות" שלה. היא חברה מסורה בלב ובנפש של דליה, דואגת לה ומקפידה על הקשר ביניהם.

שמיל הוא בעל חנות הירקות החדשה בשכונה. השמועה מספרת שהיה קצין בסקוריטטה, שירות הביטחון של רומניה בתקופה של צ'אושסקו, הדיקטטור שנודע לשימצה. הוא לא מסתיר את אהבתו לטיפה המרה, ואת רגשותיו כלפי דליה.

דרור, בנה של דליה, הוא גבר בן 41, טיפוס בלתי נסבל, מוזנח ובטלן, שמתנהג כלפי אמו בגסות רוח. הוא נוקט בצעדים דרסטיים כדי לנשל אותה מרכושה, גם אם  יצטרך להכריז עליה כמי שסובלת מדמנציה, לא שפויה ומסוכנת לעצמה ולסביבתה. הוא פועל כדי לקבל עליה אפוטרופסות, בניגוד לרצונה, ואולי גם להרוג אותה. "ילד הקינמון", האהוב שלה, הפך לגבר נוראי חסר התחשבות וחמלה כלפי אימו הקשישה.

דליה מירה ושמיל, מחליטים להקדים תרופה למכה ופועלים לפי הביטוי של חז"ל "הקם להורגך השכם להורגו".  הם עסוקים בתיכנון מתקפת נגד, אך מתגלים כחבורת שלומיאלים, הנכשלים בכל מהלך שהם מבצעים. לצד רגשות של כעס, אכזבה ומרירות שמניעים את העלילה מתרחשים ארועים שהופכים להיות קומדיה של טעויות משעשעות.

אהבתי את האופן שבו חלקי הפאזל התחברו בחוכמה, בין האירועים לדמויות  אף על פי שאי אפשר שלא לחוש חמלה כלפי דליה הדעתנית, חיבבתי כמה מן הדמויות המשניות. חופית, שמצטיירת כ"עמך" ומתגלה כדמות רבת חסד וחמלה, ההיפך מדליה בכל פרמטר, ועומר, חברו של דרור, הוא גבר נעים הליכות שמוצא דרך אל ליבה של דליה ואינו מאפשר לה להרגיש שמתעלמים ממנה.

"דרור חייב למות" הוא סיפור מפתיע אך כובש, עם דמויות ותעלומה שמניעים את העלילה.  קשה שלא להיות מרותק לסיפור, אבל זה לא סיפור שדורש הרבה מחשבה. זה סוג הספר שמתאים אם מחפשים לברוח לכמה שעות . הסיפור מכיל נגיעות של הומור, לעיתים ציניות, אך בו זמנית, הוא עצוב, עם הרבה תובנות על החיים ועל הזיקנה בפרט. בין היתר הוא מתמודד בכנות עם בעית הדמנציה וההזדקנות לצד קשרי חברות וידידות, ומצליח ליצור תמונה של קבוצת אנשים "קשישה" המצליחה לתמוך אחד בשני ועוזרת לשכך את תחושת הבידוד והבדידות. ולמרות שהיו רגעים שתיאורי הזיקנה כואבים, כמו הנסיון לקחת ממך את הכוח כאדם להחליט על עתידך, או תעתועי הזיכרון שמשטים בך, השנינות של דליה והדמויות הקרובות לה ממלאים את הקורא ברגעים נפלאים שמתארים חמלה, חסד והומור, בגיל השלישי.

הספר מסופר בגוף ראשון, הוא קליל, זורם ומעורר מחשבה על יחסים בין הורים לילדים, תיקשורת בינדורית, מיגדר, חברות אמת, ומה קורה בעקבות  אי הבנות, שמועות ורכילות.

 

ספר כייפי שנהניתי לקרוא.

ממליצה בחום.

ארבעה אבות – אמיר זיו

ארבעה אבות – אמיר זיו

הוצאה: עם עובד

פברואר 2017. 313 עמודים.

הקראה: ישראל גור אריה

ספר הביכורים של אמיר זיו, ארבעה אבות, הוא קובץ של שלושה סיפורים, שכל אחד מהם מתרחש בציר זמן שונה, ולכל אחד סגנון כתיבה שונה.

הסיפור הראשון מתרחש בתחילת שנות השישים, ומסופר באמצעות חליפת מכתבים. הוא מספר על אליהו בוכמילר, גבר בשנות השישים לחייו, שכן נודניק, אובססיבי, מציצן, המתלונן על גזוזטרה (=מרפסת), שבנתה ללא אישור, שכנתו, קלרה היפה, שגרה בדירת הגג מעליו. הוא שולח מכתב לעיריית תל-אביב, לסגן מהנדס העיר, ברוך דומיני.

בין השניים מתנהלת חליפת מכתבים בה מגלים שדומיני הגיע בעצמו לבדוק את מהות התלונה, אך נישבה בקסמיה של קלרה, והקורא נחשף לרומן המתפתח בין דומיני והשכנה. הדבר מעורר את כעסו של אליהו בוכמילר, שממשיך את התיכתובת עם דומיני, ומהתכתבות תמימה לכאורה שהתחילה כתלונה על מרפסת לא כשרה, היא עוברת לפסים אישיים, ששופכת אור על אליהו בוכמילר, סיבת כעסו, והמניעים להתנהלותו והתהגותו בכל הקשור ליחסים בין השניים, וכך נחשפים סודותיהם של ארבע דמויות המנהלות מערכות יחסים של אהבה ותשוקה הרסנית, שקלרה היא החוט המקשר ביניהן.

 

הסיפור השני, מתרחש כשלושים שנה אחר כך, בשנת 1993, ומסופר בגוף שלישי על ידי מספר יודע כל. הוא מספר על גיורא, וטרינר, המתמחה בטיפול בפילים וקרנפים שנשוי לשרון. גיורא אוהב חיות, אוהב מאד את אשתו, אך מתקשה להסתדר עם בני אדם. את עיקר הבנתו על החיים ועל חייו הוא מפרש על בסיס נסיונו עם התנהגות החיות במיכלול מצבים. שרון אשתו, עו"ד מבריקה, אוהבת את מיכה העיתונאי, שפגשה בסמינר ואיתו היא מנהלת רומן ארוך שנים, שלגיורא אין שמץ של מושג לגביו. היא שולחת שירי אהבה לעיתון נוער, בשם בתה הפעוטה נירה, שירים שהם מַרְאָה לאהבה העמוקה והנואשת שלה ולחייה המתפרקים, אותם היא מסתירה, אך בעל כורחה נחשפים. בעקבות גילוי בגידתה, גיורא מאבד את עשתונותיו, וארוע טראגי שמתרחש באותו יום, מונע ממנו להיות אב ראוי לבתו, שאמורה לחגוג את יום הולדתה ה-6 והוא אינו פועל בשיקול דעת.

 

הסיפור השלישי מתרחש בשנת 2004 ומספר על נירה בת ה 17, שננטשה ביער במבואות ירושלים, בהיותה בת 6. במהלך יומיים רצופים היא כותבת בלוג, המכיל עשרים פוסטים,  מבטיחה שכולו יהיה על בסיס עובדות, כדי שתעשה סוף סוף סדר לעצמה, כך שתוכל לפתור את השאלה למה קרה לה מה שקרה, ולמה עשו זאת האנשים שאחראים למצבה.

 

מה הקשר בין שלושת הסיפורים?

מה הקשר של משפחת בוכמילר לדורותיה אל שלושת הסיפורים?

את זאת תגלו אם תקראו, וגם את מה שמסתתר מאחורי תמונת הכריכה המסקרנת.

 

"ארבעה אבות" הוא ספר עצוב וכואב על בדידות, על נטישה, על ניכור ועל שקרים. על אהבה נואשת, בגידה, כאב, תשוקה, רצון לנקמה, על מציצנות ועל כל הדבש והמר, ומה שביניהם

על אנשים בודדים שמנסים לנווט את חייהם בין משולשי אהבה, על הורות, על יחסי הורים-ילדים, על אחריות הורית, על המחיר שאנשים משלמים בגלל ההחלטות שאחרים מחליטים, מבלי לקחת אחריות על הפגיעה ועל גורלם וגורל אלו שקרובים אליהם.

 

ספר קריא מאד, מסקרן, לעיתים מותח, מכמיר לב, שאי אפשר היה לעצור.  ההקראה של ישראל גור אריה נהדרת.

 

מומלץ מאד.

בלגן נפלא – ורד שנבל

בלגן נפלא – ורד שנבל

הוצאת כנרת זמורה דביר

ינואר 2018. 272 עמודים

קריינות: אביה שפיצר

שרה גיבורת הספר "בלגן נפלא" נמצאת עם בעלה, רז, במלון בוטיק, הפתעה שהכין לה כדי לחגוג יחד את יום הנישואים ה -12 שלהם. 

שרה שונאת הפתעות אך זורמת.  ברגע של שלווה והתמזגות עם האוירה האופפת את בריכת השחייה היפה, המתמזגת עם הטבע, רז בוחר להתוודות בפני שרה שבגד בה לפני שמונה שנים. הרגעים מלאי  השמחה הופכים לכאב גדול  ומפרקים את עולמה של שרה.

המומה, היא יוצאת מהבריכה, לובשת את החלוק והכפכפים, יוצאת מהמלון, ומתחילה ללכת. ושרה שמסדרת בתים מבולגנים של אנשים אחרים יחד עם אמה, מבינה שמה שחשבה עד כה על נישואיה והזוגיות שלה, מתמוטט כמו מגדל קלפים.

 

״זהו יום הנישואים השנים־עשר שלנו. אנחנו צפים על מזרן בבריכה אורגנית כזאת — או כמו שהסביר לנו המארח שליווה אותנו רק שעתיים קודם לכן לסוויטה שלנו ב׳אגף הסחלב׳ — ׳בריכה שמנהלת דיאלוג עם הטבע.׳ והרגע רז הודה שהוא בגד בי.״(גב הספר)

הוידוי של רז הוא לא הבלגן היחיד בחייה. שרה יוצאת למסע של חייה בו היא מתמודדת עם הסוד הגדול שהיא מסתירה, עם הבלגן שהוריה עשו בילדותה, ועדיין עושים, והבלגן בבתים שאמא שלה והיא מסדרות, לפרנסתן. אבל הווידוי של רז, הוא בלי ספק הבלגן הכי הרסני. 

 

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של שרה, ובקולה, ויחד איתה הקורא עובר דרך ימים מלאי מועקה שמשתלטים עליה, מחשבות שלא נותנות לה מנוח, וארועים מהעבר, כולל רגעים יפים בזוגיות עם רז, וכהורים לבתם, אביה. אלא ששרה מוטרפת, מוחה קודח במחשבות שדוחפות אותה לעשות מעשים שגובלים בפשע, היא מאבדת שליטה ומכניסה את עצמה לסיטואציות שדי מקשות לפתח כלפיה סימפטיה, אך עצם העובדה שהיא לא מוותרת ובוחרת להמשיך להתמודד עם האמת ולבדוק את כל מה שהתפרק, מעוררים כלפיה חמלה.

 

במסע שלה היא פוגשת מספר אנשים, שהחיים שלהם לא פחות מבולגנים משלה. את און השף, נסטיה הסטנדאפיסטית, הגר הרקדנית, תמר, ואחרים ולמרות שלא כל הדמויות מעניינות באותה מידה, ויש רגעים די מטופשים, עדיין הסיפור של כל אחד מהם והדרך שבה חייהם משתלבים בחייה של שרה, יוצרים חווית קריאה מרגשת וייחודית.

 

"בלגן נפלא" הוא ספר אמוציונאלי מעניין. הספר לא נכתב בסדר כרונולוגי. הפרקים עוברים מעבר להווה וההיפך, והסיפורים עוברים לסירוגין בין הדמויות.

זה סיפור שמתחיל בוידוי אחד שמערער את האמון, מציף סודות עבר, אמיתות הווה, בוחן לעומק יחסי הורים – ילדים, יחסי אמהות – בנות, וזוגיות.

לפעמים הוא עצוב, לפעמים משעשע.

לרגע לא משעמם.

שמעתי ונהניתי.

ממליצה בחום

י' כמו ים – גולי פורת

י' כמו ים – גולי פורת

הוצאת שתים

ינואר 2025. 247 עמודים

"שירה היא צלמת שמהגרת לארצות הברית. שם היא מתאהבת בעמית, רופא ישראלי שהיגר לאמריקה בילדותו. הם חיים יחד ומקימים משפחה קטנה ומאושרת, שלרגעים נדמית כהתגשמות חלום. אולם הבית שהקימה שירה בעמל רב הולך ונסדק נוכח המרחק שלה מהארץ, ובעקבות ההתרחקות שלה ושל עמית זה מזה. שירה מחליטה לחזור לארץ כדי לטפל באימה החולה, ובכך, למעשה, עוזבת את עמית, בתחושה שדווקא היא זו שנעזבה." (תקציר, כריכה אחורית)

האם עמית יזכה במשפחתו בחזרה?

האם האהבה שלהם חזקה מספיק כדי להתמודד עם המשבר שהם עוברים?

 

"י' כמו ים" הוא ספר מרגש, עצוב עד דמעות, שנע בין ארה"ב לישראל ועוקב אחר שירה שנושאת את עברהּ וגעגועיה כמישקולת, ומספר על זוגיות בניכר, על קשר בין הורים-ילדים ובני משפחה, וההשפעה של תחושת תלישות, אובדן וגעגוע אל הבית שהשאירו מאחור.

שירה עוברת מסע במהלכו היא מתבוננת על חייה, על הקשר שלה עם מרים, אמה החולה, ותוך כדי טיפול בה, זכרונות העבר עולים וצפים. אהבתה ליאיר, אהבתה לעמית והזוגיות שנמצאת במשבר, זכרונות מבחור כריזמטי בשם דייגו, אביה האהוב שהלך לעולמו ואמה שהתקשתה להיפרד מהשפה הערבית, ולא למדה קרוא וכתוב בעברית. דרך עיניה של שירה, אנו עדים לתהליך שהיא עוברת, כשהיא מיטלטלת בין הזכרונות, כשהיא נותנת למחשבותיה לנדוד ללא הפרעה, כשהעבר וההווה מתערבבים.

 

לאורך הספר שזורים סיפורי המשפחה, המספרים על הוריה של שירה שעזבו את ארץ הולדתם ועלו לארץ, ואת סיפור העזיבה של שירה שבחרה בעמית לבעל, וחיה בארה"ב, הקשיים, ההתמודדויות, הגעגוע לכל מה שהיה מוכר, לבית שעזבו מאחור. דרך זכרונותיה הקוראים זוכים להכיר עולם שהולך ונעלם, סירים מהבילים המבעבעים על הכיריים, ריחות, טעמים, וצלילים  של שפה ומוסיקה, חיים בניכר, ואהבה שמנסה להתמודד עם המציאות.

בכתיבה עדינה, קולחת ורבת תובנות, גולי פורת מאפשרת לקוראים הצצה אל השכבות הגלויות והנסתרות בעולמה של שירה, בת של, רעיה ואם, וגורמת לקורא להזדהות איתה. מבעד לעומס הזכרונות, כשהיא מתמודדת עם הידרדרות במצבה הבריאותי של אמה ומתוך התבוננות בחייה בהווה, היא צוללת לעברה, מתמודדת עם הרצון להרגיש שייכת, להרגיש בבית,  ועם כאב הנובע מתחושת הניתוק והריחוק. היא בוחנת את מקומם של משפחתה, של  שנות ילדותה ונעוריה, והשפעתם על חייה.

 

ספר ביכורים שאי אפשר להניח מהיד.

מומלץ.

מונוגמיה – סו מילר

מונוגמיה – סו מילר

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאת תכלת

נובמבר 2022. 328 עמודים

הסיפור מתמקד באנני וגרהם שנשואים כשלושים שנה. אלה נישואים שניים לשניהם.

גרהם שותף בחנות ספרים, איש גדול עם לב גדול, חברותי, סקרן, להוט לרצות, חובב חיים ואוכל טוב, והמארח החביב של מסיבות תוססות שנערכות לעיתים תכופות בחנות הספרים ובבית שלו ושל אנני, בקיימברידג' , מסצ'וסטס.

אנני, היא ההיפך מגרהם. היא טיפוס מסויג ומופנם. קטנה, שקטה, חיה בצילו של גרהם. היא צלמת שעומדת להציג תערוכה של צילומיה בגלריה נחשבת, לאחר הפוגה של שש שנים, והיא מודאגת שהשנים הטובות בקריירה שלה, מאחוריה.

לאנני וגרהם שני ילדים בוגרים שגרים רחוק מהם. לוקאס, בנו של גרהם מנישואיו הראשונים לפרידה, עובד בניו יורק. בתם של אנני וגרהם, שרה, גרה בסן פרנסיסקו. למרות שפרידה היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה, אנני בטוחה שהיא האהבה האחרונה והגדולה ביותר של גרהם.

 

האם היא באמת?

 

כשגרהם נפטר לפתע, אנני אבודה. היא עוברת תקופת אבל אינטנסיבית, מרגישה שאין טעם להמשיך בלעדיו. בזמן שהיא מתאבלת עליו בעוצמה, היא מגלה סוד שגורם לה להסתגר ולהתרחק, מעורר בה כעס וטינה, והיא מתחילה לחשוב על בעלה המנוח, בוחנת את יחסיהם, תוהה עד כמה באמת היא הכירה את הגבר שהיתה נשואה לו.

למרות שגרהם מת כמעט לאורך כל הספר, הוא דמות מרכזית ברומן והוא "מתעורר לחיים" דרך אלה שאהבו אותו והקשרים שהוא יצר במהלך חייו. אשתו הראשונה פרידה נשארה אשת סוד עבורו, ופרידה ואנני, הפכו חברות קרובות, כמו גם ילדיהם, לוקאס ושרה. הדמויות, הראשיות והמשניות, חוות את האובדן בדרכים שונות והקורא מקבל מבט לעבר שלהן, ליחסים ביניהם.

העלילה עוסקת בשאלות כמו איך ולמה אנחנו מתאהבים באלה שאנחנו מתאהבים בהם, איך נשמור על העצמי שלנו במהלך הנישואים, ותוך כדי אנחנו לומדים על הדמויות ומקבלים מבט מעמיק על הדינמיקה ביניהם ובינם לבין חבריהם ובני משפחתם.

"מונוגמיה" הוא סיפור "שקט", איטי, בשל, נוגע ללב ובעיקר מעורר מחשבה על נישואים ויחסי אהבה, אמהות ואבהות במשפחה מורחבת, חברות ואבל. מעין צילום של יחסי אהבה ארוכי שנים עם העליות והמורדות והסודות שמסתתרים שם לעתים קרובות. הוא עוסק בנישואים של אנני וגרהם וגם של חבריהם,  ואנני , כצלמת, בוחנת כמו מבעד לעדשת המצלמה את חייה עם גרהם, יחסיה עם בתה,עם בנה החורג ועם רעייתו הראשונה של גרהם, ותוך כדי מעבדת ומשלימה עם מה שקרה.

הרגשתי שאני מכירה את האנשים האלה, ורציתי לטייל בקיימברידג' ולגלות את חנויות הספרים והברים הנעימים. אהבתי את כל הדמויות עם החוזקות והפגמים שלהן, אבל במיוחד לבי יצא אל שרה. 

 

ספר נהדר. כתוב נפלא.

ממליצה מאד.

אנחנו – דיוויד ניקולס

 אנחנו – דיוויד ניקולס

תרגום: שאול לוין

הוצאת כנרת זמורה דביר

דצמבר 2015. 400 עמודים מודפסים

דאגלס טימותי פטרסן בן ה -54 הוא ביוכימאי העובד בחברת תרופות. הוא אדם רציונאלי, מאורגן וצפוי, חנון, מרובע, אבל מאחורי החזות הזו מסתתר חוש הומור חביב, כזה שאפילו מזלזל בעצמו. הוא מתוסכל מחוסר היכולת שלו להירגע, לשחרר ולקלוט רמזים מאנשים אחרים, או לקבל דברים כפי שהם.

כנגד כל הסיכויים, הוא הצליח לפני 25 שנה, לפתות את קוני היפה לדייט שני ובסופו של דבר לנישואין. לקוני יש נשמה של אמן. היא יצירתית, בוהמיינית מגניבה, הפכפכה, שאוהבת אמנות יותר מהכל. הוא המום מההבדלים ביניהם אבל נחוש להרשים אותה, לשנות, לעשות כל מה שהוא צריך כדי למשוך אותה. 

בהווה, בנם אלבי בן ה -17 חולק את אותה תשוקה לאמנות, מוזיקה וצילום, כמו של אמו. דאגלס לא תמיד מבין את זה, אבל הוא מעריך את אהבתם לאותם תחומי עניין, כי זה בדיוק מה שהוא מרגיש לגבי המדע. דאגלס אוהב את אשתו באותה מידה שאהב אותה כאשר מערכת היחסים ביניהם פרחה לראשונה בלונדון, וחושב שלמרות ההבדלים בין שניהם, הם כמו חלקי פאזל המשתלבים זה בזה בצורה מושלמת, יוצרים תמונה של שלמות מאוזנת. אבל מסתבר שאצל קוני זה לא בדיוק כך. השגרה כביכול חונקת את הנפש האמנותית שלה, שאחרי כמעט רבע מאה של נישואים, נתקפת ברצון בלתי ניתן לשליטה ל"מצוא את עצמה".

וכך, בפרץ של אומץ ונחישות, קוני קוטעת את שנת הלילה של דאגלס. השכם בבוקר, בעודם שוכבים במיטתם, היא אומרת לדאגלס שהיא רוצה לעזוב אותו. זה לא שיש לה מישהו אחר, היא פשוט משועממת ומרגישה שהנישואים שלהם התרוקנו מתוכן.  דאגלס, שהוכשר כמדען, יודע הכל על ביולוגיה אבל לא מודע למתרחש בחייו שלו, ולרמת הניכור בינו לבין אשתו ובנו, ומרגיש כאילו השמיים נפלו לו על הראש.

התזמון לא יכול להיות יותר גרוע. בתקווה לעודד את האינטרסים האמנותיים של בנם, תוכנן טיול משפחתי בן כחודש בבירות אירופה, למוזיאונים, גלריות ואטרקציות, הזדמנות לחוות את יצירות האמנות הגדולות בעולם. אחרי כמה התלבטויות, השלושה יוצאים לדרך בכל זאת, ודאגלס שהכין תכנית מפורטת ברמה של "על הדקה" מנסח לעצמו רשימת הנחיות איך לשוב ולכבוש את לבה של קוני: אל תהיה עייף מדי או במצב רוח, תהיה מודע לקוני ותקשיב לה, הימנע מעימות עם אלבי, נסה דברים חדשים, לא חובה להיות צודק כל הזמן אפילו כשאתה צודק, תהיה מאורגן אבל תשמור על תחושה של כיף וספונטניות.

דאגלס משוכנע שהטיול יצית מחדש את הרומנטיקה בנישואים ואולי אפילו יעזור לו ליצור קשר עם אלבי, שכמו כל בני נוער שעוזבים את הבית לקולג', מעדיף ליסוע לבד, ולפיכך מצטרף בחוסר רצון. אבל, כצפוי, דאגלס מתקשה למלא אחר העצות הטובות שנתן לעצמו, והטיול המשותף הופך לסדרה של אסונות קטנים על רקע האייפל והתעלות של ונציה ואמסטרדם. 

כשלמשולש הלא יציב הזה מצטרפת מוזיקאית בעלת נשמה חופשית שאלבי פגש ברחוב, דאגלס הופך לחסר אונים. שוב ושוב אנחנו עדים למאמציו הנואשים לדבוק במסגרות ובלוח זמנים, ומצטערים עבורו כשהוא פועל בניגוד לטובתו שלו 

"אנחנו" הוא רומן שעוסק בדינמיקה משפחתית, אירופה ואמנות, בתקופה של נישואים במשבר. איך צעיר נרגש, הפך לגבר אחוז פאניקה בגיל העמידה, נואש להציל את נישואיו ומשפחתו. הסיפור מובא כרשימה ארוכה של קטעים קצרים וממוספרים, מ- 1 עד 180, כשהעלילה מתחלפת בין פלשבקים לראשית ימיהם כבני זוג, לכימיה שהדביקה אותם זה לזה. העבר שזור בהווה, ולמרות שעכשיו הוא מרגיש כמו גלגל שלישי בהשוואה לקשר הנינוח בין אשתו ובנו, צר לו על אובדנה. 

המבנה המאורגן של הספר, עומד בניגוד לבלגן בחיי המשפחה, והוא מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטו הכנה ולעיתים אופטימית עד כאב של דאגלס, המתאר באופן ריאליסטי את המשבר שעוברת משפחתו ואת מאמציו להציל את מערכת היחסים שלו עם האישה שהוא אוהב, ואת נסיונותיו להתקרב לבנו. הסיפור זורם, הומוריסטי ומכיל הרבה תובנות על חיי הנישואין. למרות כל המגרעות ואי ההבנות של דאגלס, "אנחנו" מתפתח לסיפור נוקב על מה קורה בנישואים כשאחד מהצדדים נאלץ לוותר על חלק מעצמו, על איך השיגרה שוחקת את הנישואים, מה השגיאות שההורים שוגים, ומה נשאר בזוגיות למרות השחיקה והשיגרה היומיומית.

סיפור על  יחסים בין אבות לבנים, בין בנים לאימהות ובין נשים לבעלים.

ארבע מאות עמודים, שקצת חזרו על עצמם, אבל בגדול זו היתה קריאה מהירה ומהנה.

מומלץ.

נראה בסדר מבחוץ – איילת פרטוש עבו

נראה בסדר מבחוץ – איילת פרטוש עבו

הוצאה: שתים הוצאה לאור

אוגוסט 2024. 240 עמודים.

נקרא באפליקצית עברית

הספר מספר על שלומי, מוסכניק בן 63, אביה של  ענבל, רופאה ואמא לשלושה, שחי מאז מלחמת יום כיפור (1973) עם הפצע הסמוי של המלחמה כהלום קרב שלא אובחן, השפעת הטראומה עליו ועל משפחתו, על  הקשר המיוחד בינו לבין בתו, לאורך כל השנים ובמיוחד בתקופה שחלה בסרטן כשהיא מלווה אותו כרופאה. שלומי מאמין שלא סתם חלה. הוא מאמין שהוא נענש על כך ששרד. ללא ספק עונש על כך ששתק ארבעים שנה והחזיק הכל בתוכו.

במקביל  הספר עוסק בהתמודדות של ענבל עם משפחתה שלה, עם הבעיות בהתנהגותו של בנה יונתן, כשמעל מרחפת השאלה של כל הורה במצב שבו ענבל נמצאת,  איך להתנהל בשעת משבר ואת מי לתעדף? את אביה שימיו קצובים או את ילדיה שמתמודדים עם המצב שבו היא כמעט ולא נוכחת בבית ואינה פנויה אליהם.

הספר מסופר בשני צירי זמן, אחד מפי שלומי, המבוסס על מחקר שעשתה הסופרת(איילת פרטוש עבו) לגבי ארועי מלחמת יום הכיפורים בהם אביה נטל חלק, והשני מפי ענבל, המספר על יחסיה עם אביה, הבעיות שמתעוררות בביתה שלה בעקבות המחלה, והליווי שלה את מחלתו, לצד המאבק המתחולל בתוכה  ומתייחס להיותה בת או מטפלת.

 

שם הספר "נראה בסדר מבחוץ" מדייק את המצב בו נמצא שלומי.

הסיפור של מלחמות ישראל עוסק, בדרך כלל, במעשי גבורה ובגיבורים, חיים או מתים.

הלוחמים פגועי הלם קרב, הם החצר האחורית של המלחמות, הם קורבנות פגועים נפשית, פגיעה שלכאורה אינה נראית, אך הסבל הנובע ממנה הוא מוחשי וכואב לא־פחות.

כך גם שלומי. כלפי חוץ הוא נראה ממש בסדר, אבל בתוכו מתרחשת מהומת אלהים. הוא סובל מסיוטים בלילות, מתכנס לתוך עצמו בימים, שותק ושומר את המתחולל בתוכו לעצמו. שנים לאחר שהסתיימה המלחמה, הוא נמצא ממש מולנו, אתנו,  ובה בעת עודנו שם, עם המתים והפצועים.

הספר מאפשר לנו הקוראים, להתבונן במה שעובר על נפגעים הלומי קרב, לנסות להבין איך נראים חיי היומיום שלהם כשהם תועים בין מציאות לדמיון, נסחפים בין עבר להווה, נלחמים מלחמת הישרדות יומיומית עם נפשם הפגועה.

 

איילת פרטוש עבו חושפת בעדינות, ברגישות ובהרבה מאד אהבה טפח אחר טפח את עולמם של בני הדור השני לפוסט טראומה, שנאלצו לעבור סבל בל יתואר ולהסתיר את מה שעובר עליהם בגלל שהממסד סרב באותן שנים להכיר בהלומי קרב, וגרם להם להרגיש בושה להודות בכך.

אזלת ידם וחוסר ההתייחסות של גורמי אבחון, טיפול ושיקום במשרד הבטחון ובצה"ל, הובילו לכך שהלומי הקרב לא זכו לטיפול הולם, להכרה בסבל, לפיצוי ושיקום.

בכתיבה אמיצה וכנה, פרטית לכאורה, אבל כזו שמאפשרת להזדהות עם הכאב והבדידות והקשיים הלא נגמרים של כל אותם הלומי מלחמות ישראל, הספר נותן הצצה מטלטלת, אינטימית, לתוך חייו המורכבים ולנעשה בנפשו ובמחשבותיו של מי שחווה פוסט טראומה,  הלם קרב. בכל לילה ניצב שלומי בקרב הישרדות מול פחד מוות, ובכל בוקר בוחר בחיים. 

ספר שנכנס ללב, מעורר הזדהות והרבה מאד מחשבה, בעיקר על רקע השנה הקשה שעברנו ועדיין עוברים. האם נלמד הלקח?

 

ממליצה בחום!