חנות ספרים מול האגם - ג'ני קולגן

חנות ספרים מול האגם -  ג'ני קולגן

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא

מאי 2024. 448 עמודים

זואי בת ה -28 היא אם חד הורית להארי בן ה- 4 שעובדת קשה כדי לשרוד. היא חיה בתנאים לא תנאים בלונדון. הארי סובל מאילמות סלקטיבית, ואביו של בנה אינו עוזר בגידולו, ולא תומך בהם כלכלית. כשמודיעים לזואי על העלאת שכר דירה שאינה יכולה לעמוד בה, עליה למצוא פתרון. היא פונה לאחותו של אבי בנה, ובסיועה היא מקבלת הצעת עבודה בסקוטלנד, כמטפלת בשלושה ילדים וגם כמוכרת ספרים, ב"חנות הספרים על גלגלים" של נינה, שנמצאת בשמירת הריון.

זואי מחליטה לעשות את הצעד ולעבור עם הארי, בתקווה למצוא אושר ושלווה חדשים. לצערה הרב היא לומדת שהילדים בהם היא אמורה לטפל הבריחו בעבר הלא רחוק לפחות 6 מטפלות, והם נחושים להיפטר ממנה, מטפלת מספר 7,  בהקדם האפשרי.

זואי לא ציפתה למצוא משפחה עם מגוון בעיות כמו הבעיות שיש למשפחה הזו, שלא מנסה אפילו להתמודד איתן, והקוראים לומדים להכיר את ארבעת בני המשפחה שחיים בחוסר תקשורת ובכאוס גדול.

האם האוויר הצח ונופי סקוטלנד היפה ישאירו את זואי בסקוטלנד או שהיא תוותר ותחזור לחייה העלובים בלונדון?

למרות שקשה לה עם הילדים הסוררים שלא סופרים אותה, עוזרת הבית המעצבנת, הלא יעילה והלא מועילה, ואבי הילדים המרוחק מילדיו, יש לה גם לקוחות תובעניים שאינם סומכים על המומחיות שלה, מעסיקה שלא מרוצה מהשינויים שהיא עושה בחנות הספרים הניידת, וחברתו של אבי הילדים  שמנסה לחבל בעבודתה עם הילדים. אבל זואי לא מוותרת, מתמידה ומשיגה לאט לאט ניצחונות קטנים.

 

לחנות הספרים יש תפקיד חשוב בסיפור. מלבד העובדה שהיא מוסיפה כספים לקופת המכירות של חנות הספרים על גלגלים, היא גורמת לזואי והארי לצאת מבית האחוזה, לפגוש אנשים נהדרים בדרך, שנחלצים לעזרתם, ומסייעים לזואי להשתלב ולהרגיש שיש להארי ולה בית. 

חשבתי שאני הולכת לקרוא רומן קליל על אישה שאוהבת ספרים.

כמה טעיתי.

אמנם זה רומן צ'יק ליט, אבל אפשר לסמוך על ג'ני קולגן שתספר סיפור עם דמויות צבעוניות, לא מושלמות עם דילמה אישית, קצת מסתורין, קצת הומור, וסוף "באושר ועושר". לאט לאט למדתי להכיר את הילדים ואת מקור הבעיות של כל אחד מהם, והלב  נפתח אליהם.

אהבתי את העיסוק העדין והרגיש בנושא בריאות הנפש, ואת ההתמודדות עם ההשפעה שלה על הדינמיקה המשפחתית. יש הרבה נושאים נוספים לעבד, כמו אמהות חד הורית, והאופן שבו נטישה משפיעה על ילדים, השמנת יתר בילדים, חרדה, דיכאון ועוד. יש גם שאלות כמו האם חנויות ספרים צריכות למכור "ספרות תיירים" שמשלמת את החשבונות או להתמיד במאמצים למכור ספרים "ספרותיים" בלבד.

 

הספרים של ג'ני קולגן די צפויים, אבל כשאני מחפשת ספר שלא ידרוש ממני הרבה ריכוז ויאפשר אסקפיזם לכמה שעות, הספרים שלה הם בדיוק מה שאני מחפשת. גם אם העלילה צפויה ומתוקה, היא מנחמת,  ואין ויכוח שהעיירה הסקוטית על חוף אגם לוך נס היא בונוס נחמד.

 

אני קראתי בהנאה.

ממליצה.

החוף האינסופי - ג'ני קולגן

החוף האינסופי - ג'ני קולגן

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא,מודן

מאי 2022. 398 עמודים

"החוף האינסופי" הוא ספר המשך ל"בית קפה ליד הים", ואם לא קראתם את הספר הראשון, אני בהחלט מציעה לקרוא אותו קודם.

 

ג'ני קולגן פונה אל הקוראים בפתיחת הספר ומתזכרת את ארועי הספר הראשון, ועושה זאת גם במהלך העלילה, כך שהספר הזה ממשיך מהמקום שבו השארנו את הדמויות בספר הקודם, בו התוודענו אל פלורה מקנזי שעזבה את עבודתה היוקרתית כעורכת דין בלונדון וחזרה לחיות עם משפחתה במקום בו גדלה, באי מיור בהיילנדס הסקוטיים. היא עסוקה בניהול בית קפה שהפך ללב הקהילה, מקום שלא היה רק ​​מקום לשתות בו קפה ולהנות ממאפה טעים, אלא מקום שתושבי האי הלכו אליו בכל פעם שהרגישו בודדים, מתוך ידיעה ברורה שמישהו יקשיב להם. הספר הראשון מסתיים בכך שפלורה נמצאת בשלבי התחלה של רומן עם ג'ואל, הבוס שלה לשעבר.

 

ב"חוף האינסופי" פלורה וג'ואל, נמצאים בזוגיות ונפגשים כשג'ואל מגיע לאי, לטפל בעסקיו של קולטון העשיר. פלורה לא בטוחה ברגשותיו וברמת המחויבות של ג'ואל כלפיה. הוא אמנם עבר למיור כדי להיות איתה, אבל מערכת היחסים שלהם לא חפה מבעיות שכן עבודתו גורמת לו להיות רחוק ממנה פיסית במשך ימים רבים ובנוסף הוא גם מרוחק ממנה רגשית, כי ג'ואל, שגדל כיתום בבתי אומנה הפך לגבר סגור ומופנם שנמנע מלדבר על שנות ילדותו . הוא שומר לעצמו את הזכרונות שהופכים למין סוד שרובץ כענן מעל מערכת היחסים שלו עם פלורה. פלורה יודעת שהיא מאוהבת בו ולא רוצה את הריחוק הזה ולכן, כשג'ואל יוצא לנסיעת עסקים בניו יורק, וחזרתו מתעכבת, פלורה מתכוננת להפתיע אותו.

 

האם נישואים יעלו על הפרק?

 מבחינת ג'ואל זה לא פתוח לדיון.

 מה יעלה בגורלה של מערכת היחסים הטרייה ביניהם?

 

 

מלבד הסיפור של פלורה וג'ואל הספר מתמקד בחייהן של דמויות אחרות שמתגוררות באי, דמויות שהפכו את הקריאה למעשירה ומעניינת יותר, למרות שהם לא השתלטו לחלוטין על העלילה. לאף אחת מהדמויות בספר הזה לא קל, לכולם יש לפחות בעיה אחת או קושי גדול , למי מהן פחות ולמי יותר.

 

הסיפור של פינטן(אחיה של פלורה) וקולטון(המיליארדר האמריקאי שעבר לגור באי). השניים מאוהבים מאד, עומדים להינשא, אך קולטון שומר סוד הרסני והוא מכריח גם את ג'ואל לשמור אותו.

 

יש את הסיפור של לורנה(חברתה של פלורה), שמאוהבת בסאיף. למעשה, הייתי מרותקת לדמותו הנוגעת ללב של סאיף, רופא, פליט סורי שעזב את אשתו ושני ילדיו בסוריה והגיע לאי בחיפושיו אחרי מקום טוב יותר לחיות בו איתם.  הוא אינו יודע מה עלה בגורלם, האם הם עדיין בחיים, והוא מתמודד עם הסיכוי המייסר להתאחד איתם בארץ שהם לא מכירים. זו גם הסיבה שהוא אינו יכול להרשות לעצמו להרגיש משהו כלפי לורנה. בנוסף, לסאיף התמודדות יומיומית להשתלב כאחד מתושבי האי, להתמודד עם שברון הלב שלו ולהסתגל למדינה חדשה.  

 

אם לומר את האמת בזכות סאיף המשכתי לקרוא את הספר...

 

 

פלורה מוצאת הנאה באי ובאנשים החיים בו, וכאשר לוויתן  נדיר נצפה בחופי מיור תושבי המקום לא מתעלמים מהאמונות הטפלות ומרגישים שזה אות מבשר רעות.

 

האם הקיץ יביא אושר או טרגדיה אל האי?

 

בית הקפה, הלווייתנים והאווירה באי מיור נשמעים כמו מקום מרתק ונפלא לחופש. התיאורים הקשורים באי הפכו את הקריאה למושכת ומעניינת אבל אם להיות כנה, יש יותר מדי תתי עלילה, תוספות, ומידע בסוגריים, שהפריעו לקריאה לזרום.

 

"החוף האינסופי" לא היה רומנטי ומתוק כמו הספר הראשון, אבל היה מעניין לקרוא על הקהילה של מיור ולעקוב אחר חייהם של הדמויות הראשיות. הספר התחיל טוב, לקראת האמצע קצת הלך לאיבוד ובסוף השתפר. הוא  יצר בעיות שלא לצורך, לקח את כל מה שהיה טוב בסוף הספר הראשון, ואז פתר אותן בצורה הרבה פחות מספקת.

 .למרות שהיה נחמד לבקר שוב באי, אם אהבתם את הספר הראשון, לטעמי, הספר השני הרבה פחות

 

ד.א. בסוף הספר הקוראים מתוגמלים עם מספר מתכונים טעימים שהוזכרו במהלך העלילה.

לשיקולכם.ן

 

שקד - סון וון-פיונג

שקד - סון וון-פיונג

תרגום: ענת חיינה

הוצאת הכורסא, מודן

יולי 2021. 236 עמודים

האמיגדלה(= amygdala) היא מקבץ של תאים בצורת שקד הממוקמים ליד בסיס המוח. לכל אדם יש שני חצאים כאלה, אחד בכל צד של המוח. האמיגדלות עוזרות לעבד ולווסת רגשות. רגשות שליליים, כמו פחד, חרדה ועצב, או רגשות נעימים כמו אושר, שמחה וכד'. בשני חלקי האמיגדלה יש מערכות זיכרון עצמאיות, שפועלות יחד לאחסון, קידוד ופרשנות של רגש. (ויקיפדיה)

 ****  

"שקד" הוא הספר על יון-ג'ה, נער קוריאני צעיר שאובחן כחולה "אלקסיטימיה".

האמיגדלות אצלו לא מפותחות, הן קטנות מהרגיל, וכתוצאה מכך הוא סובל מהפרעה מוחית שבה הוא לא מסוגל להזדהות או אפילו לחוות רגשות נפוצים כמו אהבה, שנאה, פחד או כאב ,שלו או של אחרים.

 

הספר מסופר על ידי יון-ג'ה והוא מאפשר לנו לראות את העולם מבעד לעיניו, כשהוא מתאר איך זה להיות בלי רגשות ואיך הוא מנסה להבין ולפענח אותם.

ליון-ג'ה אין חברים. בידיעה שה"אלקסיטימיה" תהפוך אותו ל'מוזר" בעיני החברה, ובהכרח תהפוך אותו למטרה לאכזריות של אנשים אחרים, אמו של יון-ג'ה, וסבתו, מנסות "לאמן" אותו, כדי שיוכל לפחות להעמיד פנים של רגשות מסוימים. הבית הקטן שלהם מעוטר בפתקיות פוסט-איט צבעוניות שמזכירות לו מתי לחייך, איך לזהות עצב, מתי לומר "תודה" ומתי לצחוק, ובעזרת הרבה אהבה מצד שתיהן, הוא מתאמן ברגשות  וגדל מרוצה, אפילו שמח, עם משפחתו הקטנה במרחב השקט והשלו הזה.

 

הכל משתנה באופן בלתי הפיך בערב חג המולד, ביום הולדתו החמישה עשר. יון-ג'ה ומשפחתו נמצאים במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון ועוברים פגיעה מזעזעת של אלימות, בעקבותיה יון-ג'ה נאלץ לחיות חיים בודדים ועצמאיים. העולם שהוא מכיר מתנפץ והוא נשאר לבדו, להיאבק ולהתמודד עם האובדן שלו.

בהתחשב בכך שליון-ג'ה יש קושי בהבעת אמפתיה וביחס לאחרים, הוא מושך תשומת לב שלילית, וזו מגיעה מעבריין צעיר בשם גון, שיש לו חבילה שלמה של בעיות משלו, שאחת מהן מביאה אותו להציק ליון-ג'ה ולהוציא עליו את תיסכוליו. הגעתו של גון לבית הספר מסבכת את חייו של יון-ג'ה. הוא מציק ליון-ג'ה, אבל נראה שהאחרון לא מוטרד מהבריונות ההולכת וגוברת של גון. אחרי סדרה של מפגשים לא כל כך ידידותיים מחוץ לבית הספר, הם מוצאים את עצמם מתרגלים אחד לשני, וכנגד כל הסיכויים, נוצרת ביניהם ידידות מפתיעה.

שניהם לומדים שיש להם יותר במשותף ממה שהם מבינים. ולמרות שהקשר ביניהם מלא ניגודים, יון-ג'ה הוא "ילד טוב" שלא מרגיש דבר כלל, ולעומתו  גון הוא "ילד רע" שמרגיש יותר מדי, גון המום מהשלווה האדירה של יון-ג'ה, בעוד שיון-ג'ה חושב שאם הוא יכיר את גון, הוא עשוי ללמוד כיצד לחוות רגשות אמיתיים.

יון-ג'ה מתחיל להיפתח לאנשים חדשים, ולאט לאט משהו משתנה בתוכו. הוא מתחיל להרגיש בקטנה אהבה,דאגה והוא קשוב למצוקה של אחרים. כשחייו של גון נמצאים לפתע בסכנה, יון-ג'ה הוא זה שיוצא מאזור הנוחות שיצר לעצמו כדי להפוך אולי לגיבור בלתי צפוי.

לסיכום:

"שקד" הוא ספר שקט עם עצב ותקווה, שעוסק בעיקר באמפתיה ובקשר אנושי, למרות רגעי האלימות שמתוארים בו. הוא מסופר בשפה פשוטה אך מרגשת, ומובא בפרקים קצרים, בהם כל מילה ותיאור מדוייקים ומציעים הרבה עומק .

אהבתי את יון-ג'ה, צופה שקט בחייו שלו, ואת השאיפה שלו לנסות לחיות את חייו, למרות מוגבלותו. ילד/נער שנפלה בחלקו מוגבלות שלא הוא בחר בה ואין לו שליטה עליה אך לומד לפתח עצמאות במהלך מסע חיים יוצא דופן, כדי להפוך למה שהנורמה החברתית מחשיבה כנורמלי.

אהבתי את גון, שילדותו הבעייתית גרמה לו לעטות מסכה מרושעת, לכעוס על העולם כשהוא מוצף בשנאה, בחוסר תקווה, אבל בוכה בגלל פגיעה בפרפר. ילד שהחזות האלימה שלו היא בעצם זעקה לעזרה, שנדמה שאיש לא מבין, שלמרות שננטש, מחליט להיצמד ליון-ג'ה ולנסות לעזור לו.

אהבתי את הדקויות הקשורות בהתפתחות ובצמיחה של יון-ג'ה, את האנשים שנכנסו לחייו והשפיעו עליהם, את החברות והאהבה והגילוי העצמי שלו לצד הצגת "המפלצות" שהחברה יצרה.

 

סיפור כל כך קטן, יפה ומרגש על חברות והבנה.

מומלץ מאד!

 

בית קפה ליד הים – ג'ני קולגן

בית קפה ליד הים – ג'ני קולגן

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא, מודן

מרץ 2021. 416 עמודים

פלורה מקנזי בת ה- 26 נולדה וגדלה באי מיור היפה,  האי הצפוני ביותר מול חופי סקוטלנד. לפני שלש שנים, נמלטה פלורה מהאי, השאירה מאחור את שלושת אחיה, את אביה ואת המשק החקלאי שפרנס אותם, וחיפשה את החיים שהיא (ואמה) האמינו שהיא צריכה לחיות. היא עברה ללונדון כדי להגשים את חלומה להיות עורכת דין.

שלוש שנים אחר כך, היא עובדת כעוזרת משפטית במשרד עורכי דין יוקרתי שלא ממש מרגיש בקיומה, מאוהבת בסתר בבוס שלה, ג'ואל, שהוא בהחלט מחוץ לליגה שלה, וגם הוא לא מבחין בקיומה. החיים בעיר הגדולה הם הכל חוץ ממושלמים. היא "טוחנת" שעות בעבודה, בדירה שהיא שוכרת השותפים מתחלפים ללא הרף, וההסתגלות למזג האויר, לצפיפיות ולרעש שבעיר לא קלים לה.

 

קולטון, גבר אמריקאי עשיר כקורח, הוא לקוח של המשרד שרוצה להקים אתר נופש יוקרתי באי מיור וזקוק לייצוג משפטי ועזרה כדי להילחם בתוכנית מקומית לבניית טורבינות רוח, ופלורה שמגיעה ממיור, מתבקשת לחזור אל האי ולעזור בפתרון הבעיה.

אלא שקולטון לא יודע שהאנשים במיור "לא אוהבים" את פלורה, ושפלורה לא הייתה בבית מאז שאמה נפטרה. הוא לא יודע שכולם מכירים אותה כל חייה, ואיש לא ייתן לה לשכוח את העבר. בעוד שבלונדון המוארת וההומה היא יכולה להיות אנונימית, שאפתנית ומאוהבת ללא תקנה בבוס שלה, במיור יבחנו אותה בזכוכית מגדלת, והדבר האחרון שהיא רוצה הוא למצוא את עצמה שם. אבל אין לה ברירה. כדי לשמור על עבודתה, היא נאלצת לבלוע את גאוותה ולחזור הביתה. והחזרה הביתה אינה פשוטה. הכל בדיוק כמו שהיה. אמה עדיין מתה. אביה ואחיה עדיין לא מצליחים להתמודד עם זה. החווה והבית הדרדרו,  אנשי העיר עדיין שופטים אותה, זכרונות העבר מתעוררים, געגועיה לאמה, יחסיה עם אחיה שכועסים שנטשה אותם מאחור, ואביה שהזדקן, מקשים עליה. היא מגלה שתושבי מיור ממש לא אוהבים את הבחור האמריקאי החדש שאפילו לא מנסה להשתלב במיור,  לא קונה את מה שהוא זקוק לו מספקים מקומיים אלא מקבל את הכל במשלוחים ממרחקים, ולא משלב את תושבי המקום ככוח עבודה בעסקיו ובכך דואג לפרנסתם.

 

כדי שלפלורה יהיה סיכוי להצליח במשימה שהוטלה עליה היא צריכה לגרום למהפך בדעת הקהל. לשם כך עליה להתחבר מחדש למשפחתה ולאנשי העיר, להתעמת עם שדים מהעבר ולהשלים עם צערה על מות אמה. היא גם צריכה לקיים אינטראקציה עם אחיה הגדולים והרועשים ועם אביה השותק, שכול אחד מהם מתאבל בדרכו שלו על אובדן האם והרעיה. ספר המתכונים שמצאה, הכתוב בכתב ידה של אמה, מספק לה מוצא. היא מתחילה לבשל ולאפות. בהתחלה לבני הבית, בהמשך היא פותחת בית קפה בבית הורוד שעמד נטוש, פצעי העבר מתחילים להגליד ותושבי האי שזוכרים את המאפים הנהדרים של אמה, מגיעים אליו ונפתחים אליה.

 

ג'ואל מתגלה כעורך דין חכם בעל אישיות קרה ומרוחקת. הוא מבלה עם בלונדיניות צעירות שאף פעם לא אוכלות, הוא מבלה איתן לילה אחד בלבד  ומשאיר אחריו שובל של לבבות שבורים או נשים מייללות. סיפור הרקע שלו מתברר די מאוחר בספר מה שמסביר מהן הסיבות לכך שהוא כמו שהוא. הוא מגיע אל האי מספר פעמים כדי לבדוק את התקדמות התיק המשפטי, מגלה את יופיו של הטבע באי ומגלה את פלורה...

האם פלורה תוכל להשלים עם עברה ולגרום לתושבים המקומיים לסלוח לה על עזיבתה?

האם פלורה תמצא אהבה באי?

האם קולטון יזכה בתמיכת תושבי האי?

 

 

תיאורי האי מקסימים. מוטבע בהם קסם בראשית. הרוחות הפראיות, השמש ששוקעת לעתים נדירות בקיץ, מיתוסים ואגדות, שמנת וחמאה שמגיעות מפרות ממשיות בחווה מקומית, הים, השמיים, החוף. כל אלה שוו את לבי. האי מיור נשמע כמו עולם אחר שהייתי מוכנה לבקר בו כדי לראות את האיים היפים שג'ני קולגן כותבת עליהם באהבה כל כך גדולה.

הדמויות ומורכבות החברויות מחממי לב בכנות ובאמינות שלהם. כולם תמיד נמצאים אחד בשביל השני, ודמותה הרצינית והכבויה של פלורה מהמשרד בלונדון עוברת מהפך משמעותי, כשהיא עומדת בפני החלטות, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. אבל קשה לומר שהספר עסק ברומנטיקה, כי היחסים בין ג'ואל לפלורה הרגישו מאולצים. אפילו קולטון ופינטן היו מרגשים יותר שלא לדבר על הכלבים...

הספר עסק בעיקר בדינמיקה שבין פלורה ובני משפחתה וחבריה הקרובים , בין פלורה ותושבי האי. הוא בודק את יחסה של פלורה אל משמעות "הבית" האמיתי והיכן באמת אתה זוכה להגשים את עצמך. למרות שעל פניו זהו ספר קליל, הסופרת מתחבטת במהלכו בכמה נושאים רציניים. יש בו בעיות משפחתיות, בעיות קבלה, ובעיות של אהבה ומיגדר והכל מתקשר למוטיב אחד שיגרום לדמויות ללמוד להיות מי שהן אמורות להיות ולא מי שאחרים רוצים שהן תהיינה.

בשורה התחתונה "בית קפה ליד הים" הוא ספר  קליל, חביב, שגרם לי להרגיש כאילו אני נמצאת בחופשה על אי סקוטי קסום ומרהיב שקשה לעזוב אותו. למרות שהעלילה צפויה, לא יכולתי שלא ליהנות ממנו. ג'ני קולגן יודעת את הדרך אל לב הקורא, וכשמתכוני האוכל הנפלא שהיא מתארת מובאים בסוף הספר, כך שגם הקוראים יכולים לנסות אותם, לא צריך יותר מזה. יחד עם זאת לא יכולתי להתעלם מהתחושה שליוותה אותי כאילו אני קוראת את אותה נוסחה/עותק של עותק של עותק של ספר. הייתי בהחלט שמחה למשהו שלא מרגיש בדיוק כמו הספר הקודם.

זיכרונותיו של חתול נודד - הירו אריקווה

 זיכרונותיו של חתול נודד - הירו אריקווה

תרגום: אירית ויינברג

הוצאת הכורסא, מודן

מאי 2021. 215 עמ'

כולנו מכירים את הסיפור על הכלב שהוא "חברו הטוב של האדם", אבל מה אנחנו יודעים על אהבתו של חתול לאדם?

 

הסיפור הוא על סטורו, ועל החברות שלו עם חתול רחוב צעיר שאימץ, בעל זנב עקום, שמזכיר את הסיפרה 7.

לפני שהפך לננה, חתול הרחוב הזה היה מרוצה שהוא חופשי ועצמאי, והיה מוכן לסבול בני אדם במידה והם נתנו לו אוכל.  מקום השינה המועדף עליו היה על מכסה מסחרית כסופה שהתברר כשייכת לסטורו. סטורו מתאהב בחתול כי הוא דומה להאצ'י, חתול שהוא אימץ בילדותו, והוא מקפיד להביא לו מזון מידי יום. כשהחתול נפצע בתאונת דרכים, הוא מצליח בכוחות אחרונים להגיע אל סטורו, והיללות שלו מוציאות את סטורו מהבית. סטורו בא לעזרתו, לוקח אותו לוטרינר וממשיך לטפל בו בביתו, מספר חודשים עד שהוא מתאושש. החתול מרגיש את עומק האהבה של סטורו, והופך להיות חית המחמד שלו, ומקבל את השם ננה, כי זנבו העקום מעוצב כמו המספר היפני, 7(=ננה).

ככל שחולפות השנים סטורו וננה הופכים להיות ממש צמד בלתי נפרד, אולם ננה עושה כל מה שצריך כדי לוודא שסטורו ידע מי הבוס. חמש שנים מאוחר יותר, מבלי לתת הסבר, סטורו מזמין את ננה להיכנס לכלוב שלו, והם יוצאים לנסיעה ברחבי יפן כדי למצוא לננה בעלים חדש. ננה תוהה מה הסיבה שהוא עומד להימסר אך משתף פעולה עם סטורו והחיפוש הופך להיות העילה המושלמת לבקר חברים ותיקים מעברו של סטורו, איתם הוא מעלה מחדש רגעים חשובים מילדותו ומשנות נעוריו.

 

התחנה הראשונה שלהם היא במקום בו גדל סטורו עם חברו הקרוב, קוסוקה, חובב חתולים עם אבא קשה, שחווה בהווה פרידה מאשתו. קוסוקה מתגעגע לאשתו נואשות ומקווה שחתול יחזיר אותה אליו. סטורו חושב שזה יהיה המקום המושלם לננה, אבל לננה יש רעיונות אחרים.

הם ממשיכים ופוגשים את יושימינה, חוואי מחוספס שמחפש חתול מתאים שישמש עבורו כצייד חולדות, ומשם אל סוגי וצ'יקקו, זוג נשוי, שמנהל אכסניה ידידותית  גם לבעלי חיים, ושוב סטורו משוכנע שזה המקום המתאים לננה, אך ננה מצליח לסדר את הדברים כך שהכלב הכנוע והרגוע של סוגי יפגין סלידה עזה כלפיו. ולמרות האהבה העזה של צ'יקקו לחתולים, הם עוזבים וממשיכים במסע בסופו הם מגיעים אל נוריקו, דודתו של סטורו.

מפגש אחד מוביל לשני, וכל אחד מהם מוסיף את החתיכה החסרה להשלמת הפאזל, על עברו של סטורו.

ננה אוהב את סטורו בלב שלם ואינו רוצה שימצא לו בית חדש. עבורו, הבית הוא אצל סטורו.

סטורו אוהב את ננה.

אם כך -

 

מדוע סטורו מחפש בית חדש לננה?

האם ימצא בית חדש?

האם ננה ישאר עם סטורו?

תצטרכו לקרוא את הספר כדי לגלות.

הירו אריקווה כותבת את הסיפור מנקודת מבטו של החתול, וקולו של ננה אירוני, שנון, ישיר, ומלא באהבתו לסטורו. איזה חתול מבריק הוא, עם לשון מהירה ולב זהב, שצומח כדמות באמצעות אהבה וטוב לב.

סטורו הוא דמות נפלאה,שחי חיי בדידות, אך יש לו לב חם ורחב. למרות אירועי חייו המצערים בעבר, הוא שמר על גישה חיובית והמשיך להיות אדם אדיב ומתחשב במיוחד. הוא סוג האדם שמלמד על סבלנות, נדיבות לב ואהבה כלפי אחרים בכך שהוא מעניק אותם מעצמו ותמיד ללא ציפייה לתמורה.

הרומן מלא בדמויות בלתי נשכחות, בסיפורים ובמסורות יפניות, בתיאורים שהם חגיגה לנוף, לעונות השנה ולטבע.

למרות שבהתחלה הסיפור מרגיש פשוט ותמים, ככל שמתגלים פרטים על ילדותו ונעוריו של סטורו, מתברר שזה יותר מסיפור של אהבה בלתי מותנית בין חתול לאדם. לאט לאט גם מתגלה הסיבה לנסיון הפרידה מננה.

"זכרונותיו של חתול נודד" מתחיל כסיפור "נחמד" שמסופר מנקודת המבט של החתול אבל הופך לתיאור מריר-מתוק של חברות, אובדן ואהבה, והסוף, שובר לב.  יש עצב בסיסי לאורך כל הסיפור, יחד עם תקווה ואהבה, ונוכחות האובדן והמוות עוצמתיים. זה לא סיפור חמוד ושמח שיש בו גיבור שהוא חתול מדבר. זה מסע  עם מסר עמוק להבנת עצמך ובעיקר אחרים, והאומץ להתמודד עם בחירות בלתי אפשריות ומצבים בלתי הפיכים.

הקצב האיטי והכתיבה הצנועה הפכו את הרומן הקטן הזה לעוצמתי עוד יותר.

אהבתי את הספר, ולא בגלל שחתולים הם אחת החולשות העיקריות שלי, אלא בגלל שהירו אריקווה כותבת נפלא. לאורך כל הספר חוויתי קשת רחבה של רגשות. צחקתי, דמעתי, ובעיקר התגעגעתי ללולו שלנו, שהיתה חלק ממשפחתנו במשך 18 שנים, ושתאורי המחשבות של ננה, הנאמנות וההבנה שהיא גילתה כלפי סטורו הזכירו לי את כל מה שחשבתי גם עליה.

האם הספר הזה יכנס לרשימת עשרת הספרים הטובים שקראתי בשנת 2021?

בהחלט!

לכל מי שיש לו אהבה לבעלי חיים, וגם למי שלא.

לא צריך להיות חובב חתולים כדי ליהנות מהספר הזה.

נשיקה צרפתית - קריסטין הרמל

נשיקה צרפתית -  קריסטין הרמל

תרגום: ניצה פלד

הוצאת הכורסא, מודן

אוגוסט 2021. 263 עמודים

אמה גרה באורלנדו עם בן זוגה ברט, בבית שרכשו יחד(היא שותפה לתשלומי המשכנתה אך לא רשומה כשותפה בבעלות עליו)) ועובדת כפרסומאית. היא מרגישה שיש לה עבודה נהדרת, אהוב כמו שתמיד חלמה שיהיה לה, וחתונה לתכנן.  כל זה משתנה כאשר ברט מבטל את אירוסיהם ממש לפני החתונה ומאלץ אותה לעזוב את ביתם. בנוסף היא מפוטרת מעבודתה.

איך אומרים? צרות מגיעות בשלשות. עכשיו היא מובטלת, ללא בן זוג וחסרת בית. מעטים האנשים שיכולים למנוע את הצרות שלהם, עפ"ר הם נקלעים לצרות , שלא באשמתם. כך גם קורה לאמה. כאילו לא די בצרות הנ"ל, חברותיה לא עומדות לצידה, עם אחת מהן ברט בגד בה, ואחותה היחידה מאשימה אותה בכל מה שקרה לה.

היחידה שבאה לעזרתה היא פופי, חברתה הבריטית מזה שמונה שנים, שאיתה חלקה דירה בתקופת לימודי הקיץ שלה בלונדון. פופי מציעה לה עבודה זמנית במשרד יחסי הציבור שהיא הקימה,  ואמה למרות שאינה מודעת לפרטי ההעסקה ומשמעותם במלואם, מחליטה להיענות להצעה.

היא מגיעה לפריז ומתחילה לעבוד כאשת יחסי הציבור בשפה האנגלית של גיום ריש, אחד מכוכבי הרוק הלוהטים והמטורפים בעולם, שמנסה לפרוץ אל השוק הבינלאומי אך כל הזמן מסתבך בצרות, ו"בלגן" זה שמו השני. היא  גרה בדירתה הקטנטנה של פופי, ותפקידה מתמצה בכיבוי שריפות תמידי שגיום מדליק בהתנהגותו הפרועה.

בין לבין היא לומדת מפופי פרק בהילכות התנהלות מול הגברים הצרפתיים, מתמודדת עם התקשורת, מנסה לגלות את  קסמה של נשיקה צרפתית, לומדת להיטמע בפריז באמצעות הביגוד הנכון, נחשפת לעולם הדייטים, ביניהם לגבר אחד מיוחד, גבריאל, כתב סקסי ועיקש שלא עושה לה חיים קלים.

האם עבודה בפריז תוכל לתקן את שברון הלב שעבר עליה באורלנדו?

אמה סאליבן עשויה לגלות בקרוב, וגם אתם, אם תקראו את הספר.

"נשיקה צרפתית"  אינו עוסק רק בנשיקה צרפתית, אלא במציאת האדם הנכון להיות איתו,  בגילוי עצמי. אמה עוברת מסע פנימי, ומגלה את עצמה מחדש ועד כמה כל מה שחשבה בעבר שהוא נכון, הוא ממש לא. נכון שהספר עוסק בהתאהבות, אך לא רק. יש בו מסר חיובי שבא לידי ביטוי באמצעות ההתנהלות של אמה שלא מרשה לעצמה להתפלש ברחמים עצמיים. היא קמה ומתחילה מחדש.

סיפור פשוט, קליל וזורם עם עלילה רומנטית צפויה שמאפשר בריחה קלה מהיומיום והזדמנות לבקר בפריז, עיר האהבה.

אחחח...לה בל פריז♥

הלוואי והיה מתאפשר לעלות על מטוס. (אילוצי קורונה)

הספר פורסם לראשונה בשנת 2008 והוא שונה לחלוטין מסגנון הכתיבה הנוכחי של קריסטין הרמל. הסגנון קצת אחר, אבל זה לא מנע ממני להתאהב ולהתגעגע מחדש לפריז  תוך כדי שיחזור ציוני הדרך והאתרים המפורסמים שלה בסיפור קורותיה של אמה.

 

קריאה מהירה, קלה  ומהנה. לא אחת מצאתי את עצמי מחייכת .  

איטלקית למתחילים – קריסטין הרמל

איטלקית למתחילים – קריסטין הרמל

תרגום: ניצה פלד

הוצאה: מודן, הוצאת הכורסא

ינואר 2020. 286 עמ' מודפסים

יש לי רגשות מעורבים לגבי הספר הזה.

קט קונלי לא לוקחת סיכונים. היא די חסרת עמוד שדרה ולא מסוגלת לעמוד על שלה בפני עמיתיה לעבודה או משפחתה, ובמיוחד אחותה הצעירה שמרוכזת בעצמה וחסרת התחשבות. החיים שלה די משעממים, לפחות זה מה שכולם אומרים לה. היא עובדת כרואת חשבון מסורה, היא גרה במרחק ביטחון ממשפחתה במנהטן. היא בת 34 ולא נשואה, ואהבה או רומן לא נראים כמשהו שעומד להתרחש בעתיד הקרוב.

לאחר תקרית משפילה בחתונה של אחותה הצעירה, היא יוצאת לדייט "מושלם"  עם מייקל, בעל מסעדה איטלקית, גבר שחשבה שתוכל להתאהב בו, אך כמובן שיש לו "חמות" ו"ילד "והיא בורחת לפני שהוא מסביר את עצמו. היא סוגרת את "הדלת" בפניו, ובהחלטה של רגע יוצרת קשר עם פרנצ'סקו, הגבר שבו התאהבה שלוש-עשרה שנים קודם לכן בטיול לאיטליה, ומחליטה לטוס אליו לרומא ולחדש את הקשר איתו. האיחוד שלה עם פרנצ'סקו החלקלק והמדהים הוא קצר מועד, והיא מוצאת את עצמה פתאום לבד ברומא. כעת עליה לבדוק אם יש לה את האומץ לחיות בפעם הראשונה מחוץ למסגרת, ולהתמודד עם עבר שמעולם לא הבינה.

מסתבר שזיכרונות ישנים עדיף להם להישאר כזיכרונות, כדי שלא יתקלקלו ​​לאור היום החדש.

 

"איטלקית למתחילים" הוא ספר בינוני, צפוי, עם סיפור פשוט, שלא גרם לי להרגיש מחוברת לגיבורה הראשית. היא היתה נחמדה וחביבה אבל לא מעבר. מה שגרם לי לא לנטוש אותו היה הרצון לדעת מה יעלה בגורלה כי למרות הפחדים שאפפו אותה היא יצאה מאזור הנוחות שלה ועברה ברומא מסע אישי ממנו היא צמחה, לא הודות/בגלל/בזכות גבר, לא בגלל מה שאחרים חושבים עליה, אלא בגלל איך שהיא התחילה לחשוב על עצמה, לאהוב את עצמה ולהבין מה היא רוצה. היא הצליחה ליצור לעצמה ברומא רשת בטחון, ולא היתה לגמרי לבד,  ובעזרתה של מלצרית חד הורית עם דירה פנויה להשכרה, מסעדן יפה תואר שמכנה אותה "הנסיכה אן", וסודות משפחה שנחשפים ברומא, היא מגלה שהחיים לא תמיד מסתדרים כמו שמצפים שיסתדרו, אלא שכדי למצוא את האושר צריך ליפול קודם כדי להתרומם  ואת זה ניתן להשיג כשמוכנים להסתכן ולנסות, והכל על רקע  נופי רומא היפה, אתריה המוכרים,  תיאורי הצילום ובחירת זויות הצילום של קט , ותאורי האוכל, שפשוט גרמו לי להיות רעבה..גם הקריצה אל עלילת הסרט "חופשה ברומא" עם גרגורי פק ואודרי הפבורן, הוסיפה עניין, אבל אי אפשר לומר שאהבתי את דמותה של הגיבורה בסיפור,

יותר מרומנטיקה היה כאן סיפור מעניין על מערכת היחסים בין קט לאמה. על נטישת ילדים, דיכאון ודינמיקה של משפחה לא מתפקדת, סודות מהעבר שמתגלים, שינוי וגילוי עצמי.

קריסטין הרמל לא מתמקדת עפ"ר בספריה ברומנטיקה, אלא בצמיחה האישית ובגילוי העצמי של הגיבור/ה. זה נכון כמעט לכל ספר שלה שקראתי. למרבה הצער, ב"איטלקית למתחילים" מה שהחל כסיפור מעניין הפך לשחוק, שיגרתי, ידוע וצפוי מראש. הספר הזה היה בסדר - ותו לא. הדמויות היו חד-ממדיות מאוד, על אף הנסיון להעמיק אותן ולתת להם תשומת לב מפורטת.

בעיני, הספר הזה הוא לא הטוב ביותר שנכתב על ידי הרמל, וסביר להניח שאם זה היה הספר הראשון שלה שקראתי, הוא כנראה גם היה האחרון. אך מאחר וזהו אחד מספריה המוקדמים, ידוע לנו כבר שהספרים שבאו אחריו (המתיקות שבשכחה, החיים שנועדו לי, כשניפגש שנית, רק עוד יום אחד והדירה ברחוב אמלי) בשלים ומעניינים הרבה יותר.

 

האם הספר הזה הוא ספרות נהדרת?  לא.

האם הדמויות האלה אמינות? לא.

אבל ...

זה לא הספר הגרוע ביותר שקראתי אי פעם, למרות שבעיני, הוא בשום פנים ואופן לא ספר טוב. אני יודעת שהוא היה אהוב על הרבה אחרים.ות (וזה בסדר שאחרים.ות אהבו) והסקירות עליו גרמו לי לבוא עם ציפיות, אך  בשורה התחתונה עבורי הוא היה אכזבה.

לשיקולכם.