זוהר כמו גן עדן-סוזן מייסנר

זוהר כמו גן עדן-סוזן מייסנר

תרגום: דורית בריל-פולק

הוצאה: מודן

דצמבר 2019

עותק דיגיטלי אינדיבוק

1918 – משפחתו של תומס ברייט חוותה אובדן טרגי, וכתהליך של ריפוי והתחדשות היא נענית להצעתו של פרד, הדוד הקשיש והערירי של תומס ועוזבת את ביתם בקְוֶוייקרְטאון, עיירת טבק קטנה בפנסילבניה ועוברת לעיר הגדולה פילדלפיה. תומס אמור לעבוד בעסק המשפחתי של דוד פרד, בית לוויות  בו מכינים את המתים לטקס ההשכבה והקבורה, ללמד את המקצוע ולהפוך ליורשו.

תומס ברייט חושב שהמעבר לפילדלפיה יהיה דבר חיובי עבורם.  סביבה חדשה, חינוך טוב יותר לילדות, עבודה טובה ומשתלמת יעזרו למשפחה להתגבר וחיים טובים יותר מצפים לאשתו ולשלוש בנותיו.  אך תכניות לחוד ומציאות לחוד כפי שיתברר בהמשך.

הרומן הוא רב שכבתי ומתחיל בסיפורה של פולין ברייט, האם, המספרת על אובדנם וכיצד היא מתמודדת עם האבל. הסיפור ממשיך בפרקים די קצרים שמתחלפים לסירוגין ומביא את נקודת המבט של שלוש בנותיה ונותן לכל אחת אינדיבידואליות וייחודיות שבאים לביטוי בקול חזק המבדיל ביניהם בהתאם לגילם ואישיותם:

אוולין הבכורה, בת 15. נערה נבונה חכמה, צמאה לידע, אוהבת ספר, תלמידה מבריקה. היא רוצה להיות רופאה.

מגי בת 12. ילדה בוגרת לגילה, טובת לב, בעלת רצון עז וכוונות טובות ביותר, עצמאית ואמיצה עוזרת למי שבסביבתה ולמשפחתה.

וילה בת 6.  בשלב זה אין הרבה מה לומר עליה אבל בהמשך היא צומחת ומשתנה.

גם המוות הוא “דמות” בסיפור הזה. הוא נוכח לכל אורך הדרך ומקבל באופן אירוני חיים משל עצמו.

מלחמת העולם הראשונה עדיין  בשיאה באירופה, ותומס האב, בן ה-36, נקרא לשרת.

זמן לא רב לאחר שאביהם עוזב, ה”שפעת הספרדית” מתפשטת ברחבי ארה”ב, כמו אש בשדה קוצים, לאחר שהחלה באירופה. חיילים רבים מתו ממנה במהלך שירותם ואלה שחוזרים ממלאים את בתי החולים בארה”ב. הבחירה של סוזן מייסנר בבית לוויות כחלק מבית משפחת ברייט מאפשר להבין את מימדי ההשפעה האיומה והתוצאות הקטלניות של השפעת.

כשאומרים שנת 1918, ישר חושבים על מלחמת העולם הראשונה, על החיילים שנלחמים בשדה הקרב, ולא על המלחמה הקטלנית עוד יותר שהיתה בהיסטוריה, “השפעת הספרדית”.

“זוהר כמו גן עדן” פותח חלון לטרגדיה הזו שקטלה מליוני בני אדם, והוא עושה זאת באמצעות משפחת ברייט, משפחה שצריכה לקום מהאפר ולשקם את עצמה מחדש.

לא ידעתי הרבה על השפעת הנוראה הזו אבל יש בסיפור שפע של מידע. איך פרצה המגיפה, מדוע נקראה שפעת ספרדית, איך היא השפיעה על חיי היום יום ומה עשו כדי להתגבר עליה. באמצעות הסיפור על קורותיה של משפחת ברייט אנו לומדים על היקף הסבל האנושי, על כמות הקורבנות הבלתי נתפסת ועל הקברנים שאינם עומדים בקצב הקבורה או מצליחים לספק ארונות למתים. בסופו של דבר הספר היה חוויה פוקחת עין שגרמה לי להבין שמגיפת השפעת הספרדית הייתה המחלה הקטלנית ביותר בהיסטוריה, גרועה יותר מהמגיפה השחורה. על פי ההערכה, חמישים מיליון איש מתו ממנה ברחבי העולם. זה מספר עצום, הרבה יותר ממספר החיים שאבדו בשתי מלחמות העולם יחד. בפילדלפיה עצמה גבתה השפעת כ -12,000 קורבנות.

הסיפור משתרע על פני כמעט עשור. אלה שנים בעלות משמעות עבור בנות משפחת ברייט כשהן מנווטות  את חייהן במהלך גיל ההתבגרות, יחד עם אירועים קשים שהן חוות, יותר מכאלה שצעירים בני גילם אמורים לחוות. חייהם יהפכו לעדות למה שאנחנו כבני אדם עושים כשהחיים הופכים להיות מכבידים, והדמויות מתארות את הדינמיקה המשפחתית בטוב וברע, ואת  הבחירה להמשיך הלאה ולהתקדם בכל הכוח לעבר העתיד, בתקווה לזמנים טובים יותר גם כאשר נדמה שהכל חסר תוחלת. לא תמיד הבחירות שעשו היו נכונות או טובות אבל לבם תמיד היה במקום הנכון והשיעורים שהן למדו היו קשים בלשון המעטה, מכיוון שהאירועים המחרידים והטרגיים שהן סבלו היו מוחשיים.

” זוהר כמו גן עדן ” הוא רומן מרגש שנכנס לנשמה. בשלב מסוים לא ניתן היה להניח את הספר מהידיים. במרכז הרומן עומדות הגיבורות בפני דילמות מוסריות ובחירות בעלות השפעה הרת גורל על חייהן וחיי המשפחה, דילמות והתמודדות שקשורות לאובדן אך גם לריפוי. זהו סיפור על הישרדות, חוסן נפשי, שברון לב, אובדן ותקווה.  הדמויות הרגישו אמיתיות, ואנושיות. אהבתי אותן באמת, כי למרות הסבל והכאב שעברו, אף אחת מהן לא ויתרה על החיים, ואני בספק אם אוכל אי פעם לשכוח אותן.

“זוהר כמו גן עדן” הוא הרבה יותר מסיפור. הוא חוויה עוצמתית, מרתקת ובלתי נשכחת.

 מומלץ מאד!

נקרא כספר דיגיטלי באתר אינדיבוק .לטעימה מן הספר לחצו כאן:

זוהרכמו גן עדן -פרק ראשון

אנשי הצעצועים- רוברט דינסדייל

אנשי הצעצועים- רוברט דינסדייל

תרגום: נעה בן פורת

הוצא' אריה ניר , אפריל 2019 . 456 עמ'

השנה היא 1906.  לונדון, אנגליה. קאתי ריי, כמעט בת 16 רווקה ובהריון.

כשהיא נואשת להימלט מהוריה,שרוצים לשמור בסוד את הריונה ולמסור את התינוק לאימוץ, היא מגיבה להצעת עבודה שמתפרסמת כמודעה בעיתון ובה כתוב:

" הלכתם לאיבוד? אתם מפחדים? נשארתם ילדים בנשמתכם?

                              גם אנחנו...

דרושים עובדים למכירות וסידור מדפים,אין צורך בנסיון קודם

                     כולל מגורים וכלכלה... "

וכך היא מגיעה אל חנות הפלאים של פאפא ג'ק, שממוקמת בלבה של שכונת מייפיר בלונדון, בתקווה למצוא מחסה לה ולתינוקה שטרם נולד,ומגלה שזו אינה חנות צעצועים רגילה.

היא נכנסת אל המקום הקסום ביותר של לונדון , חנות צעצועים, שנפתחת מדי שנה עם גל הכפור הראשון  ונסגרת כאשר מופיעים לראשונה פרחי השַׁלְגִּיָּיה באביב.  חנות, שבה פאפא ג'ק המסתורי ושני בניו,  קספר ואמיל בונים צעצועים קסומים שלוכדים את דמיונם של צעירים ומבוגרים.

עד מהרה מאמצים אותה בני המשפחה לליבם ולביתם והיא מוצאת את השלווה שייחלה לה. קאתי היא החלון שלנו לתוך החנות, ומבעד לעיניה אנו רואים איך החנות נאבקת כדי לשרוד את האתגרים של המלחמה הגדולה, ואת היריבות הרעילה בין קספר לבין אמיל.  אנו עוקבים אחריהם ואחרי תהפוכות הגורל שעוברים עליהם, לאורך  50 שנה: לידות, נישואים, מלחמה, פשיטת רגל וקסם.

ומה שמתחיל כסיפור אגדה מאוחר של קריסטמס, הופך עם השנים לסיפור אפל יותר ויותר.

כל הדמויות בספור מורכבות ויש ביניהם דינמיקה שלא שוקטת על שמריה כך שגם פיתולי העלילה בלתי צפויים.

פאפא ג'ק הוא יהודי. הסלע התומך לאורך כל השנים. רוחו איתנה למרות חייו הקשים ברוסיה, תחת שלטון הצאר, ממנה ברח עם בניו. הוא יוצר צעצועים נפלאים וקסמים מתוך מוחו הקודח רעיונות.

קספר, הבן הבכור, מקסים, מוכשר ובעל דמיון עשיר כמו אביו, שקוע כל כולו ביצירת צעצועים קסומים חדשים.

אמיל , הבן הצעיר, מקנא באחיו הבכור, מרגיש כאילו הוא חי בצילו, מבולבל, חסר בטחון, חסר דמיון.

וקאתי ריי, כמה אמיצה היא היתה בשנות העשרה שלה, וכיצד שינו אותה החנות ויושביה.

הסיפור מכסה תקופה ארוכה, ואנו עוקבים אחרי הדמויות הראשיות משנות העשרה המוקדמות ועד ששערותיהם מאפירות, ומתרכז סביב המאבק של קספר ואמיל על השליטה בחנות , על תשומת ליבו של אביהם, ועל ליבה של קאתי, על אומץ וגבורה מול פחדנות במהלך מלחמת העולם הראשונה .

קספר מתגייס ללחימה יחד עם אלפים מתושבי לונדון, וכשהוא חוזר, דבר לא נותר כשהיה. מלחמת העולם הראשונה שמה קץ לאידיליה. היחסים בין האחים מתערערים במהירות והקרע ביניהם משפיע גם על חייה של קאתי ועל גורלה של חנות הצעצועים. (מה קורה תגלו כשתקראו)

כתיבתו של רוברט דינסדייל מאד ויזואלית, מפורטת לפרטי פרטים ונותנת תחושה של צפייה במופע קסמים, כאילו המילים הכתובות מתפוגגות וחושפות את המראות שהוא מתאר, כאילו מישהו מושיט יד מתוך הספר ומוביל את הקורא בתוכו. היחוד הזה, של פירוט יתר הוא גם החיסרון של הספר . ההתחלה מעולה ומבטיחה, קסומה ומפורטת גם אם היא מאיטה את הקריאה. אהבתי את תיאור הצעצועים, החנות, הרצון לגרום לכל קונה צעיר או מבוגר לגלות את הילד הפנימי שבתוכו, את היריבות (עדיין על אש קטנה) בין האחים, מאבקם להכרה, הצלחה ואהבה מאביהם ומקאתי.  אבל אז הגיעה המחצית השנייה של הספר, שהיתה איטית מדי, אפילה, מדכאת חסרת תקווה ואפילו משעממת מבחינת התפתחות הדמויות והעלילה, עד כדי כך שדי הלכתי לאיבוד, די אבדתי עניין, והיה לי מאד קשה לסיים אותו גם אם כל מה שרציתי היה לדעת מה הסוף.

הייתי כל כך בטוחה שאני הולכת לאהוב את הספר הזה כי  איך אפשר לא לאהוב סיפור על צעצועים שיכולים לגרום לנו להרגיש כמו ילדים שוב, או על הקסם יוצא הדופן של מה שיכול  לקרות אם רק  יום אחד הצעצועים היו באמת מתעוררים לחיים או על הנסיונות של משפחה אחת להביא קצת שמחה לתוך העולם בזמנים קשים.

בשבילי, "חנות הצעצועים" היה ספר עם קסם מסוים שנמוג ככל שממשיכים לקרוא בו. התחיל מבטיח, המשיך קצת פחות, היה ארוך מידי, מפורט מידי, דימיוני מידי.

גם אם הרעיון בבסיסו טוב, ויש בו אמירה אלגורית, היה קשה לצלוח אותו.

ממליצה? כן ולא.

מי שחובב פנטזיה יהנה ממנו ולא יוכל לעזוב אותו לרגע. הזכרון של החלקים הטובים קיים וקשה להתווכח על כך שדינסדייל כותב מוכשר.

ואתם? 
תנסו...מה יכול להיות?

לאון ולואיז - אלכס קאפוס

לאון ולואיז- אלכס קאפוס

תרגום מגרמנית, : יוסיפיה סימון

הוצאת הכורסא ,שנת 2012 , 288 עמ'

הפרק הפותח את הספר מתחיל בהווה, בהלוויה של ליאון לה גאל, ומרגע זה  ואילך לא ידעתי שניה משעממת אחת.

העלילה ממשיכה ומספרת את סיפור חייו של ליאון תוך חזרה לאחור, החל משנות נעוריו של המת במהלך מלחמת העולם הראשונה ועד ליום מותו 68 שנים מאוחר יותר, בשנת 1986, כשבתווך מתוארת גם מלחמת העולם השניה.

ראוי לציין שסיפורה של צרפת הכבושה , אימת השלטון הגרמני הכובש מתוארת באופן שנעשה עימה חסד רב ,וכלל אינה מתוארת מנקודת מבט יהודית (אולי בגלל שהסופר כתב את הספר לראשונה בשפה הגרמנית)

בקיץ 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, ליאון לה גאל , בחור צנוע, תמים למדי, מין ילד טוב ירושלים, חווה אהבה בפעם הראשונה. הוא עוזב את בית הספר התיכון ויוצא ברכיבה ארוכה על אופניו , לתרום למאמץ המלחמתי כעוזר מקודד מורס, בעיירה סן-לוק-סור-מארן שבצרפת, כל זאת למרות שידיעותיו במורס שואפות לאפס.

הוא מתאהב בלואיז ג'נבייה מהשנייה הראשונה שהוא רואה אותה, כשהיא חולפת על אופני גברים ישנים, חלודים למדי, חורקים ומקרקשים.  ברכת הבונז'ור שהיא מברכת אותו מפתיעה אותו. ומרגע זה ואילך הוא לא מפסיק לחשוב עליה, לחפש אותה בכל פינה סמויה או גלויה לעין כשכל אותו זמן מחשבותיו עוסקות במה יגיד ואיך. בסופו של דבר הוא  פוגש אותה באחד הערבים, במסבאה של העיירה. מאותו רגע השניים מתקרבים ואחרי פרק זמן הם יוצאים לפיקניק לילי בחוף הים, אבל לרוע מזלם בדרכם חזרה הם נלכדים באש ארטילרית של הגרמנים ומופרדים. לאון נפצע קשה לואיז נעלמת, וכשליאון מחלים וחוזר לכפר הוא מחפש וחוקר אודות לואיז אך אף אחד אינו יודע להשיב על שאלותיו וראש העיר אפילו מטעה אותו לחשוב שהיא נהרגה. מאחר ומישרתו מאוישת על ידי אחר  ולואיז איננה, הוא עוזב את העיירה וממשיך בחייו , אך לואיז אינה עוזבת את מחשבותיו.

עשר שנים לאחר מכן, ליאון מתגורר בפריז, נשוי לאישה אחרת, איבון, ואב לילד בן ארבע. הוא עובד במשטרה, חי את חייו הבורגניים מתוך השלמה עם המציאות, מחוייב לאחריותו החדשה. הוא עדיין לא יודע איזה תפנית יקבלו חייו. באחד הימים בדרכו חזרה הבייתה במטרו, נדמה לו שהוא רואה את לואיז מבעד לחלון הרכבת , הוא מקיש בחלון, מנופף בכובעו רוצה לצאת מהקרון אך הדלתות נטרקות ובשניה הזו כשהרכבות מתחילות ליסוע כל אחת לכיוון הנגדי, לואיז מרימה את ראשה, הם נתקלים אחד במבטו של השני לשבריר שניה, ולואיז המופתעת מחייכת אליו חיוך שמחה גדול. הרגע הזה הופך את חייו. הוא מבין שלואיז חיה. היא מבינה שהוא חי. הוא יורד בתחנה הבאה ,חוזר ברכבת חזרה ,ונוסע כך הלוך ושוב במהלך מספר שעות ואח"כ במהלך מספר ימים בתקווה לראות אותה פנים אל פנים. מכאן ואילך חייהם של גיבורי הסיפור מתנהלים בשני קוים מקבילים כאשר הקשר ביניהם מרחף ברקע אך לא ממומש באופן רציף.

" מזל ביש, משק כנפי ההיסטוריה והבחירות של בני הזוג מביאים לידי כך שהם נפגשים רק לרגעים קצרים,אך אינטנסיביים, ואז שבים ונפרדים למשך שנים ארוכות" (כריכה אחורית)

הסופר אלכס קאפוס, מספר תוך התבוננות בעין חדה אך רגישה את המורכבות של האהבה ושל הקשיים של חיי היומיום. על פניו, זהו סיפור על אהבה מתמשכת. אבל זה גם סיפור על משולש אהבה, וגם סיפור על שימוש לרעה בכוח, במיוחד בעתות מלחמה. זהו גם סיפור המתאר את המאבק של האדם הקטן בכובשים הנאציים, ואת הקורבנות היומיומיים שאנשים נדרשים לתת כדי לשמר את מה שהם מחשיבים ליקר ביותר,כשהם חיים מתוך שמירה על עקרונות, על מה שיש גם אם הם חולמים על מה שאין.

אם מצפים לסיפור אהבה מלא יסורים, מלווה בדמעות, אנחות, רגשות  לצד תאור מפורט של אירועי מלחמת העולם  זה בהחלט לא הספר. זה אמנם סיפור אהבה שמתרחש בתקופה סוערת של ההיסטוריה העולמית - מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה - אבל סיפור אהבה אחר. סיפור אהבה מוחמצת, שנמשך יותר מ -60 שנה. לאורך כל הספר ליאון מקפיד לשמור על הערך המקודש של חיי הנישואים והמשפחה. כבוד לאשתו, דאגה למשפחתו. אין סודות ביניהם. היא יודעת על הכל ואפילו מעודדת אותו לחפש את לואיז,ולהיפגש איתה.

לאורך כל הספר הנשים הן הכוח המניע. הן אלה שנוקטות יוזמה.

לואיז היא טיפוס מיוחד במינו. אישיותה כובשת, היא עצמאית וחופשיה. סוג של בוהמיינית שוברת מוסכמות, שכבר בפתיחת הרומן הוקסמתי מהופעתה, בהלוויה של ליאון.  אישיותה המיוחדת באה לידי ביטוי במיוחד במכתבים הארוכים שהיא כותבת לליאון מאפריקה הרחוקה. יש להם חיוניות והומור שדי חסר בשאר הרומן. לואיז היא גם זו שקובעת את קצב המפגשים בינה לבין ליאון.

איבון מדרבנת את ליאון, כשותפה לעניין.  איבון היא זו שמתפקדת בצורה עניינית שקולה ואחראית בתקופת הכיבוש ודואגת למשפחתה. גם אם ליאון הוא הדמות שאנחנו למדים עליה הכי הרבה הוא בחור רגיל לחלוטין. אין בו שום דבר מיוחד או ייחודי. אבל עדיין אישיותו טומנת בחובה הפתעות אחדות שבאות לביטוי בין היתר בתקופת הכיבוש הגרמני, במיוחד כאשר ליאון מוצא דרכים להתגונן מפני הכובשים הנאצים או כאשר הוא מסייע לקבצן הפינתי, דבר המוסיף הומור ואנושיות, למרות הזוועה שסביבו.

רומן האהבה הזה, למרות השנים הרבות שהוא נמשך, הוא כאמור רומן שעוסק בחייהם הנפרדים של ליאון ולואיז וכיצד הם מצטלבים שוב ושוב לאורך השנים. זה אינו רומן של אהבה גדולה כמו זו שמתוארת בד"ר ז'יוואגו, הפצוע האנגלי וכד'. אך עדיין, זו אהבה גדולה, בלתי אפשרית.

הכתיבה מדהימה, זורמת ומושכת , ולמרות המצבים המתוארים,הלא כל כך פשוטים, מבצבץ בהם הומור קליל . הדמויות ברורות,  והסיפור מתואר על ידי אחיינו של ליאון, מתוך נקודת מבט רגישה, הנותנת לו תחושה שכאילו מדובר בסאגה משפחתית. ובהיותו שכזה, מלא קסם, עדין ומרגש  ועם ניחוח צרפתי, הצליח להשאיר אותי מרותקת אליו עד לדף האחרון.

וכשסיימתי לקרוא....חזרתי וקראתי שוב את הפרק הראשון. הייתי חייבת!

מומלץ מאד!

מכתבים מסקאי - ג'סיקה ברוקמול

מכתבים מסקאי - ג'סיקה ברוקמול

תרגום מאנגלית ניצה פלד

הוצאת ידיעות ספרים

2013. 285 עמ'

אלספת דאן, משוררת צעירה שמתגוררת באי סקאי בסקוטלנד, נרגשת לקבל במרץ 1912, את מכתב המעריצים הראשון שלה מסטודנט אמריקני בקולג' בשם דייוויד גרהאם, בו הוא כותב לה על ספר השירה שלה שקבל מחבר, ועד כמה שיריה נגעו בו.

אלספת שמרגישה בודדה בנישואיה המקרטעים, משיבה למכתבו ומספרת על הסנסציה שהמכתב מאמריקה עורר בסניף הדואר, באי הקטן, ומביעה הפתעה ועונג מכך שמישהו במקום אחר בעולם קרא את שיריה.

הם הופכים לחברים לעט, חברות שהופכת בסופו של דבר לאהבה גדולה. באמצעות המכתבים הם דוחפים אחד את השני להתמודד עם הפחדים שלהם, החלומות שלהם, ומנסים למצוא אושר אמיתי, בתקווה שיום אחד הם יפגשו. אבל אהבתם מסובכת, לא רק בגלל המרחק אלא בגלל נישואיה של אלספת והצורך של דייבי למצוא הרפתקאות וסיפוק.

המכתבים שלהם חמים, רהוטים ומעניינים וברור שהם חשים הערכה אחד לשני. הם חולקים במכתבים דברים פרטיים, מספקים הצצה לחייהם, ויש גם דברים שמעולם לא דיברו עליהם עם נפש חיה, דברים שלא נאמרו ולא הובעו בכתב, אך ניתן היה להבין את משמעותם.

כאשר פורצת מלחמת העולם הראשונה פני הדברים משתנים. דייבי הופך לנהג אמבולנס, החיים נעשים נואשים עוד יותר, אך הם ממשיכים לשמור אחד על השני באמצעות המכתבים. בעלה של אלספת נעדר בקרב, המכתבים מפסיקים להגיע והאהבה עומדת למבחן.

25 שנים אחר כך, בתה של אלפסת, מרגרט, נקלעת לסיפור האהבה של אמה כאשר הפצצה אווירית לילית, במלחמת העולם השנייה, הורסת חלק מביתה של אמה וחושפת מטמון של מכתבי אהבה שכתב אמריקני בשם דייב, ל"סו" .  מרגרט מוצאת את אמה קורסת בין חורבות חדר השינה שלה, מושכת חופן של מכתבים מצהיבים אל ברכיה, והעבר הנעול, שאלפסת שמרה זמן כל כך ארוך, מערער את עולמה. מרגרט מבולבלת בגלל התגובה הרגשית של אמה שמסרבת לומר ממי הם הגיעו.

למחרת, אלספת נעלמת.

כשאמה נעלמת, מרגרט נשארת עם מכתב אחד בלבד ובאמצעותו היא מקווה למצוא לא רק את אמה אלא לגלות את עברה של אמה. היא כותבת לדוד שמעולם לא פגשה, ונוסעת לאי סקאי, לבית סבתה, שם היא מתחילה לחשוף ולפרום את חוטי הטרגדיה המשפחתית שמסבירה סוף סוף את תעלומת עברה של אמה ושלה עצמה.

אלספת היתה דמות נפלאה. היא הקדימה את זמנה כמשוררת נשית שהתפרסמה. היא הייתה כנה עם רגשותיה והיתה לה חוש הומור נהדר. היא עשתה מה שצריך לעשות ולקחה סיכונים בכל מה שקשור לאהבה, גם כשזה לא תמיד היה הדבר הקל ביותר לעשות. אהבתי גם את דייבי. הוא היה כל כך אמריקאי והדרך בה תיאר את עצמו הייתה מושלמת. יכולתי בקלות לדמיין אותו עושה את כל הדברים המטורפים והמסוכנים שהוא כתב עליהם.

"מכתבים מסקאיי" הוא הרומן הראשון של ג'סיקה ברוקמול. סיפור המשתרע על פני שני דורות, שתי יבשות ושתי מלחמות עולם. הסיפור מסופר כולו באמצעות מכתבים מלאי חיים ונוגעים ללב, החל משנת 1912 ואילך, והוא נע קדימה ואחורה לסירוגין, עד לשנת 1940. הוא מכיל מכתבים שלא הגיעו בזמן והובילו להחמצת הזדמנויות, מכתבים שבהם סודות שמורים היטב שהובילו לשברון לב  לצד שמחה, מכתבים שהמחישו את כוחה של המילה הכתובה להצית אהבה גדולה מהחיים.

הקריאה היתה מענגת. הסיפור בנוי בצורה חכמה גם אם לעיתים צפוי. זה לא סיפור של מלחמה , אלא סיפור שהתרכז באהבתם של שני אנשים גם בתקופה של מלחמה. זה לא באותה ליגה כמו " מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפוחי אדמה" של מרי אן שייפר ואנני בורוז , אבל זהו ספר נפלא שמספר על אהבה שנרקמת באי סקוטי קטן, די מנותק, שאין בו טלפונים, ורק הדואר מקשר בינו לבין העולם והוא ספר שבהחלט אהבתי לא פחות.

ממליצה  מאד!