אוסטין ,טקסס - גוד'רון אווה מינרוודוטיר

אוסטין ,טקסס - גוד'רון אווה מינרוודוטיר

תרגום:  שי סנדיק, שירלי לוי

הוצאה: לסה

יולי 2021 . 234 עמ'

"אוסטין טקסס" הוא אוסף סיפורים קצרים מאת הסופרת עטורת הפרסים גוד'רון אווה מינרוודוטיר . הסיפורים עוסקים בנשים בשלבי חיים שונים, בגילאים שונים, בזמני הווה שונים,  במצבים חברתיים שונים, ובתקשורת ביניהם. גיסות, גיסים, אוהבים, עמיתים לעבודה וחברים. הדמויות מגוונות וצבעוניות, והמשותף להן שהן קצת אבודות ומחפשות את עצמן כשמדובר בענייני אהבה ומערכות יחסים. אמנם הסיפורים נפרדים אך המשותף לכולם הוא  שלמרות ה"סדקים והשברים" שהם חווים הם מצליחים לאסוף את עצמם.

הסיפורים לקוחים  מחיי היומיום והדמויות נהדרות ואנושיות, והסופרת מתארת את דעותיהן ומחשבותיהן הפנימיות של הנשים  בצורה כנה ופתוחה. נדמה שאין קשר בין הסיפורים, אבל חלק מהדמויות חוזר ומופיע או מוזכר בסיפור האחרון.

מדובר בחמש נשים בגילאים שונים ובמצבים שונים, אך המשותף להן שהן קצת אבודות בענייני אהבה ולרובן חסר משהו במערכות היחסים בה הן נמצאות, מה שהופך את סיפורי האהבה שלהן ללא שגרתיים. סיפור האהבה של כל אחת מהנשים קשה ומורכב, מעורר בכל אחת מהן זכרונות מהעבר, אבל גוד'רון אווה מספרת כל סיפור בצורה ברורה ובלי לרחם עליהן. וגם אם חלק מהדברים שהדמויות עשו לא היו מובנים בעיני, איכשהו הסופרת  הצליחה לגרום לי לא להיות שיפוטית ולנסות להבין אותן.

הסיפורים כולם בסגנון די דומה. כולם מסופרים בגוף ראשון וכתובים נפלא. הסגנון קליל, זורם, וחוט של הומור עובר בהם. התיאורים אמינים ומעוררים אמפתיה, ויחסי הגומלין של הדמויות  מתוארים בעומק ורגישות .

"זה כמו שנפתח חלון ואתה נכנס לחייהם של אנשים, לתודעתם, אתה מגלה הרבה עליהם ועוקב אחריהם בתקופות הקשות בחייהם. אתה מקבל תמונה של אנשים בשר ודם, כאילו היית חלק מחייהם..." אומרת גוד'רון אווה מינרוודוטיר על הסיפורים הקצרים שכתבה.

 

הסיפור הראשון "עממית" מספר על גוד'רידד'ור , שיום ההולדת המתקרב של אמה ופריחת פרחי שן הארי מעוררים בה מחשבות על מי שהיא ועל חוסר הבטחון החברתי ממנו היא סובלת, על היעדר שורשים במשפחתה הקטנה לעומת משפחתו של סטפן ארוסה מזה שש שנים ואת התחושה שרוב הזמן היא חיה בשקר ומוליכה אותו שולל. אירועי ההווה שוזרים בתוכם זכרונות ילדות .

 

הסיפור השני "בורקה מזכוכית" מספר על הילדיגונור,  פסיכולוגית, שמעבירה קורסים בהעצמה ובאלימות מיגדרית, שמשתפת את בעלה בתקריות, אנשים ונושאים איתם היא מתמודדת בהרצאות, כדי שלא יאבד בה עניין שיגרום לסיום נישואיהם. רוב הזמן היא מרגישה בת מזל על מי שהיא על נישואיה אך בעקבות הרצאה שנתנה ושיחה עם יוסטיין, בעלה, היא נזכרת באגנר, הגבר הראשון שהיה לה איתו רומן סודי, גבר מבוגר ממנה בשנים רבות.

חלום שחלמה ונסיעה לגן החיות עם בתה הלנה וחברתה פריה מובילים למפגש עם אוסטין מטקסס ושותפו דיוויד, מסיונרים שעוסקים "בציד נשמות" .

הסיפור השלישי "מידבק" עוסק ביוהנה, נשואה די טרייה עם יונאס, שנפגשת לראשונה עם קאורי, הדוד המוזר של חברתה הטובה בטקס הסיום לקבלת התואר השני בספרות ונמשכת אליו  באופן בלתי ברור. סיפור נוגע ללב שאהבתי מאד.

 

הסיפור הרביעי " דממה"  מספר על שרה , שמרבה בשתיקה, על האלימות הפיסית שספגה מבן זוגה ואבי בנה, על הביטול העצמי וההערכה העצמית הנמוכה שלה כלפי עצמה ועל מערכת היחסים הלסבית בינה לבין  חברה לעבודה, שדינה נחרץ עוד לפני שממש התחיל...

הסיפור החמישי והאחרון "בית הגוססים" מספר על מרגרט שסובלת מטרשת נפוצה בשלב מתקדם מאד ומערכת חיסונית חלשה. מרגרט מצטיירת כאשה בעלת אנרגיות חיוביות למרות גופה המתפורר והידיעה שמותה קרוב ובעקבות מפגש עם אוסטין המסיונר שמגיע אל ביתה עם שותפו לציד הנשמות, מערכת יחסיה עם סוטי, שותפה לשתייה בבר "דאלאס" וידידה הטוב, מקרבת ביניהם מאד.

 

"אוסטין,טקסס" הוא ספר עדין ורגיש, ספוג אהבה לדמויות גם אם הן לא מושלמות.

אני אהבתי. 

שאגי ביין - דאגלס סטיוארט

שאגי ביין -  דאגלס סטיוארט

תרגום: שי סנדיק

הוצאת לסה

2021.

נקרא כעותק דיגיטלי באתר אינדיבוק.

שאגי ביין הוא סיפורו הבלתי נשכח של "שאגי" ביין הצעיר, ילד מתוק ובודד שמבלה את ילדותו בתקופת שנות השמונים בדיור ציבורי מוזנח בגלזגו, סקוטלנד. אנחנו עוקבים אחריו החל מגיל שש ועד גיל שש עשרה ואחרי סיפור חייו הטראגי. שהאחראים לו הם אמו, והמדיניות של תאצ'ר שסגרה את המכרות והותירה בעלים ובנים חסרי כל ומחוץ למעגל העבודה, וגרמה לעלייה באבטלה שהובילה לעוני, אלימות, סמים, זנות ואלכוהוליזם, והרסה קהילות שלמות וחיי אדם. 

אמו של שאגי , אגנס, הולכת ומתדרדרת. האמא שהיתה הגיבורה של שאגי ואחיו הופכת להיות נטל כבד. אגנס נשואה לנהג מונית בוגדני, ננטשת על ידו, ונותרת לבד עם ילדיה. היא מנסה בכל כוחה למצוא רסיסים קטנים של אושר בחיים שאיבדה שליטה עליהם. היא מאמינה בחשיבות של איך הדברים נראים לעומת איך שהם במציאות,  ושומרת על גאוותה בכך שהיא מקפידה להיראות טוב.  היא מתלבשת ללא רבב, התסרוקת, האיפור והשיניים הבוהקות כפנינה לבנה, אבל מתחת לפני השטח, אגנס מוצאת מנגנון להתמודדות בכשלונות של חייה ונחמה הולכת וגוברת במשקה, והיא "שותה" את כל כספם כך שחלק הארי מהכסף שהיא מקבלת כסיוע סוציאלי שאמור לשמש למחיה של המשפחה מתבזבז על פחיות לאגר חזקות במיוחד שהיא מסתירה בתיק ומוזגת לספלי תה, ועל דברים שהיא קונה מתוך קטלוג כדי לשמור על מראית עין  כוזבת כלפי חוץ. אגנס מנסה להיאבק בהתמכרות שלה ורוצה מאד לשנות את המצב שנגרם כתוצאה מהבחירות הגרועות שלה בגברים לבין שאיפותיה הלא רציונאליות בחיים, אך היא עושה בדיוק ההיפך ומזניחה את הטיפול בילדיה.

ילדיה הגדולים של אגנס מוצאים דרכים משלהם להתרחק ממנה, עוזבים את הבית ומותירים  את שאגי לטפל בה, כשהיא מתנדנדת בין שיכרות לפיכחון. הם מאמינים שאהבתו לאמו תספיק. מלבד הצורך לטפל באמו ובמטלות בית הספר, שאגי העדין המנומס והיוצא דופן , מתמודד עם מאבק נוסף הקשור בהשלמה עם המיניות שלו. הוא מוטרד מכך שאינו מתאים לאותה תבנית כמו שאר הילדים, וסובל מהצקות, אלימות והתעללות על כל צעד ושעל. הוא נואש להפוך לנער רגיל, שתואם את מודל הגבריות, אבל כולם מבינים שהוא יוצא דופן. למרות הכל, שאגי אוהב ומגן על אמו וזה מה שהופך את הרומן לקורע לב עוד יותר. אגנס אוהבת אותו בחזרה, ומנסה לתמוך בו  אך חיבתה אליו אינה מספיקה בכדי לגרום לה להפסיק עם השתיה. כוחה של ההתמכרות חזק יותר.

 

"שאגי ביין" הוא סיפור עוצמתי, נואש, טרגי ושובר לב של התבגרות ושל משפחה לא מתפקדת. סיפור על התמכרות לסמים והתעללות פיסית ורגשית. רומן שמתאר באופן ריאליסטי תקופה בהיסטוריה ואת גלזגו הענייה שתושביה שילמו  את מחיר המדיניות שתוכננה על ידי פוליטיקאים. הוא מתאר חיים עגומים אפורים ומדכאים, אך בין המציאות העגומה אפשר למצוא ניצוצות  של תקווה פה ושם. זה לא ספר שנקרא מהר. צריך לקחת את הזמן ולקרוא לאט כדי להכילו.

דאגלס סטיוארט מודה שההשראה לכתיבת הספר לקוחה מילדותו שלו והתמכרותה של אמו ומאבקה במשקה. אך  ציין שהרומן אינו אוטוביוגרפי.

ספר ביכורים נהדר, זוכה פרס בוקר לשנת 2020.

אם הסיפור הזה לא ישבור את ליבכם, אני לא בטוחה איזה כן. שאגי הוא אחת מאותן הדמויות שפשוט מתאהבים בה ולעולם לא שוכחים.הוא  ילווה אותי במחשבות עוד הרבה זמן.

 רוצו לקרוא! מומלץ מאד!  

הלב שלי - אוליבר ת'ורסטינסון

הלב שלי - אוליבר ת'ורסטינסון

תרגום: שירלי לוי

הוצאת לסה

פברואר, 2021. 306 עמ'

 נקרא עותק דיגיטלי

עוֹמָר פייטרסון בן ה-43 עובד בגן ילדים. הוא מעיד על עצמו כמי שסובל מחרדה חברתית, מדיכאון וממחשבות אובדניות. אין לו אהבה בחיים והוא גם לא רוצה אחת. יש לו שיגרה יומית קבועה שכוללת אימוני ספורט מפרכים ושתיית אלכוהול,כולל  הנגאובר תמידי, מפגש עם אדי, השכן האוטיסט שמברך אותו כל בקר בברכת בקר טוב מבעד לחלון חדר השירותים ולפחות אחת לשבוע הם נפגשים לצפיית סרט טלויזיה בביתו של עומר.

סיפורו של עומר מתחיל כשהוא יוצא לחופשת הקיץ השנתית וחודש ארוך וימים ארוכים ופנויים לפניו. זה הזמן הנכון מבחינתו לספר לאחיו ואחותו הצעירים על תכניתו להתאבד.  הם נבהלים ופה אחד פועלים להסיט אותו מתכניתו. הילמר, אחיו הצעיר של עוֹמָר קובע עבורו פגישה מיידית עם פסיכולוגית מתוך תקווה ששיחות איתה ישנו את החלטתו. אך רק המחשבה על להיפגש עם אדם זר מעלה את סף החרדה שלו  והוא לא מפסיק לחשוב ולתכנן איך לבטל את הפגישה. כשהילמר אוסף אותו הוא הולך מתוך כוונה שזו תהיה פגישה חד פעמית. אין לו כוונה להתמיד, אך הפסיכולוגית מבקשת ממנו לדחות את החלטתו לגבי הפגישות ולהקדיש חודש ימים למילוי 15 משימות שאחרי ביצוען הוא יחזור אליה ורק אז יקבל החלטה.

עוֹמָר, מתחיל לבצע את המשימות וחווה חוויות וארועים שהוא רק יכול היה לחלום עליהם.

 

האם המשימות יעזרו לו להתמודד עם הפוביה שמאתגרת אותו והוא ילחם בה?

 

"הלב שלי"  הוא סיפורו הכנה והאישי של אוליבר ת'ורסטינסון על מחלת הנפש ממנה סבל. הוא מסופר בגוף ראשון , תחושת האוטנטיות היא עוצמתית כי החשיפה כל כך כנה. אי אפשר שלא לחוש הזדהות עם עומר, עם החרדות שלו, עם השיח הפנימי בינו לבין עצמו כשהוא מנסה לשלוט בהם, לא תמיד בהצלחה. גם אי אפשר להתעלם מצדדים חיוביים באופיו כמו העובדה שהוא איכפתי, נבון ובעבר היה סופר מצליח. הוא מספר לאחיו הצעירים על כוונתו להתאבד כדי שלא יחשבו או יתייסרו לאחר מעשה שהם אשמים, או החמלה לסובבים אותו גם אם הם זרים אך אומללים אפילו יותר ממנו וזקוקים לקורת גג ביום גשום.

הנושא רציני והוא מכיל הרבה קטעים עצובים, אבל חוש ההומור של הסופר שזור בין ובתוך התיאורים הקשים. הכתיבה מרתקת, והספר נקרא בנשימה עצורה. אי אפשר להניח מהיד.

אמין ורגיש ונוגע ללב, ובהחלט מצטרף לרשימת הספרים הטובים שקראתי לאחרונה.

ממליצה בחום.

 

לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:

הלב שלי

סוסים איטיים – מיק הרון

סוסים איטיים – מיק הרון

תרגום: נעה שביט

הוצאת לסה

פברואר 2021

350 עמ' מודפסים

(נקרא כעותק דיגיטלי)

פרק הפתיחה של הספר "סוסים איטיים" (הראשון בסדרה) היה קצת מבלבל. ברור שיש מרוץ נגד הזמן כי פעולת טרור גדולה עומדת להתרחש, אך לא הייתי בטוחה מה בדיוק קורה, או מי האנשים ששם.

בהמשך מתגלה מי הם "הסוסים האיטיים", ומהו בית סלאו Slough House)= בית הנשכחים).

"הסוסים האיטיים" הם אנשי צוות MI5 שרות הביון הבריטי שנכשלו בפעולות מבצעיות במהלך עבודתם.  ברור שלא כל הכשלים פורסמו. אבל הם אלה שגרמו למבוכה כשהשאירו דיסק "סודי ביותר"  בתחנת הרכבת התחתית או סגרו את תחנת קינגס קרוס בתרגיל אימונים.  וכשהם מגורשים מפארק ריג'נט ומועברים לבית סלאו, הם מבלים את כל זמנם בכמיהה לחזור לשטח, כשבפועל הם מבלים את ימיהם בעבודת ניירת לא חשובה,  כאשר מטרת בעלי הסמכות היא, שבסופו של דבר הם ישתעממו  ויעזבו את עבודתם ובכך ימנעו משירותי הבטחון את הצורך להתמודד עם קיומם.

הצוות הנוכחי ששוהה בבית סלאו,  מקבל מהבוס שלהם, ג'קסון לאמב משימות "מרתקות" כסריקת עדכוני טוויטר, מעקב אחר נוכחות סטודנטים מעבר לים, תימלול שיחות טלפון נייד , השוואת רכישות נדל"ן עם רשומות הגירה, מעקב ואיסוף זבל מפחים או מינוי כאחראי על מכונת הצילום. הם מתוסכלים ממצבם, הם בקושי סובלים אחד את השני, וסלידתם מהבוס שלהם מוסווית בקושי רב.

בינתיים, במפקדת MI5 מישהו בעל סמכות מבקש להחזיר את אמון הציבור הבריטי בשירות המודיעין , הידוע יותר בכישלונותיו מאשר בהצלחותיו. אבל משהו משתבש, כשעיתונאי פרילנסר חטטן מגלה את האמת מאחורי חטיפתו של צעיר בריטי ממוצא פקיסטני, והאיום לערוף את ראשו של החטוף בשידור חי באינטרנט.  "הסוסים האיטיים" מקבלים הזדמנות להראות שהם לא חסרי תועלת לחלוטין, ו"סוס איטי" ריבר קרטרייט יוצר מיד קשר עם עיתונאי הימין לשעבר , וכמי שרעב לפעולה הוא  מחליט שעליו לעשות משהו, אך המעקב הסמוי שלו לא מסתיים טוב. תוך זמן לא רב, צוות בית סלאו  מוצא את עצמו במירוץ נגד הזמן להציל את הבחור (עם הכישרון שלהם? לא סביר!) ולהימנע מלהיות שעיר לעזאזל.

ככל שהסיפור מתקדם, אנו מתוודעים לדמויות המעורבות, ביניהן האיש החטוף, שלושת שוביו, "הסוסים האיטיים" שבבית סלאו, ואנשי המקצוע במפקדת ה- 5MI . שתי הקבוצות שואפות להצליח בפעולה, אך יש הרבה טעויות, זיגזג וכסת"ח ומנסים להטיל את האשמה לטעויות על מישהו אחר. במקרה הזה נראה ש"הסוסים האיטיים" יהיו השעיר לעזאזל לכל מה שהשתבש, אך הבוס שלהם הוא ג'קסון לאמב, אדם ערמומי וחכם ובעל תושיה בלתי נגמרת, שמסתיר את מוחו החד כתער. הוא זאב אנושי שהתחפש לכבש, אדם גס ושמן, חסר פשרות,ויש לו רעיונות אחרים... וכך, מהתחלה איטית ומתפתלת, מתפתחת העלילה עד שהסיפור מגיע לסופו.

 

"סוסים איטיים" הוא ספר שנון הודות לכישרון הכתיבה של מיק הרון. הוא מתאר את  הדמויות , שהן למעשה אנטי-גיבורים, במדויק ולפרטי פרטים כך שברגע המפגש של הקורא איתם אין ספק בזיהוים גם כשהם אומללים, כועסים, מרירים ואכזריים. לטעמי, ההתמקדות הזו בדמויות נמשכת יותר מדי גם אם יש לכך מטרה, אבל אני חושבת שאפשר היה לקצר.

בית סלאו, ביתם של "הסוסים האיטיים", מתואר בצורה נהדרת. אני יכולה לדמיין בדיוק איך הוא נראה מבפנים, איך זה מרגיש להיות שם, ואיך הבניין מושפע מדייריו. ולונדון, פרושה לנגד עינינו ומתוארת בצורה נפלאה.

שינויים מהירים באירועים, "סכינים בגב", בגידות, תימרונים פוליטיים וחצאי משפטים, הופכים את הכתיבה ללקונית ויבשה אך קריאה, עם קו סיפור מעניין  ועכשווי. העלילה חכמה ומורכבת ומשלבת אירוניה, הומור שהוא לעיתים הומור שחור.  אהבתי את סגנון הכתיבה הערמומי, ואת הרמזים המפוזרים בעלילה.

בהתחשב בעובדה שהספר פורסם בשנת 2010, מצאתי אותו נבואי במקצת ביחס לכמה דברים שקרו בעולמנו לאחרונה. הברקזיט, עליית הימין הקיצוני וחלק ממעשי הטרור שהפכו נפוצים מדי בבתקופות האחרונות.

והמשפט שמתמצת עבורי את המהות של העלילה הוא-:

"אם חוקי מוסקבה אומרים שמור על הגב שלך, חוקי לונדון אומרים שמור על התחת שלך. חוקי מוסקבה נכתבו ברחובות, בעוד שחוקי לונדון נהגו במסדרונות וסטמינסטר, והגרסה המקוצרת גרסה: מישהו תמיד משלם, ודא שזה לא יהיה אתה." (פרק 15)

 

אני לא קוראת ספרי מתח או  ספרי ריגול. הם לא ה Cup Of Tea   שלי, אבל מודה שנהניתי לקרוא את "סוסים איטיים", ואהבתי את הדינמיקה בין הדמויות כפי שהבטיח לי @Shai Sendik

לקח לי זמן להיכנס לסיפור ולא אחת נאלצתי לחזור לאחור ולקרוא קטעים מסוימים שוב ,אבל ככל שהמשכתי לקרוא שקעתי יותר ויותר בעלילה.

לאוהבי ספרי מתח וריגול מומלץ ביותר.

סוסים איטיים. לקריאת פרק ראשון חינם:

https://lesabooks.com/product/slowhorses

שחפים בסופה -אינר קאורסון

שחפים בסופה   -אינר קאורסון

תרגום מאיסלנדית:  משה ארלנדור

עורך תרגום: שירלי לוי

עורך לשון: רימונה די-נור

מעצבת כריכה: צופיה הרבנד

הוצאת לסה

ינואר,2021 . 170 עמודים 

ניופאונדלנד הוא אי גדול האמריקה הצפונית, השייך לקנדה ויש ​​לו היסטוריה מעניינת. האי התגלה על ידי האירופאים כבר במאה ה -15, הוא השתמר כאילו הזמן עצר בו מלכת, ובשנת 1978 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.  שדות הדיג של ניופאונדלנד הם מקור הכנסה חשוב, והים והרוח הקרה מכים בסלעים ובאי במשך כל השנים.

אינר קאורסון לוקח אותנו בספרו "שחפים בסערה" לארוע שהתרחש בשנת 1959, כאשר סערה במימדים עצומים פגעה והעמידה כמה כמרות איסלנדיות וספינות דיג אחרות בסכנה גדולה, והוא מתאר את הצוות שמוצא עצמו נאבק בסערה האיומה שלכדה את הכמרת "השחף", בקרח.

זהו סיפור של ים, של גברים בודדים הנלחמים נגד טבע פראי, באמצע החורף. סיפור שעלילתו מבוססת על ארוע אמיתי אך שזור בדמויות בדיוניות .

 

"לשבר קרח מעל גבי ספינה יכול להצטייר במבט ראשון כמשימה בלתי אפשרית: הקרח אמנם נראה כזכוכית, אך הוא קשה כיהלום, ועל הספינה שלנו הגיעו הדברים לידי כך שהוא אינו כמו זגוגית דקה שילד יכול לנפץ ביידוי אבן, אלא דומה לפסל בדולח ענקי[...] הכבלים והחבלים שבדרך כלל אינם עבים יותר מאצבעו של ספן חסון, הם כעת בקוטר של צינור ביוב..."

 

בחודש פברואר, ספינת הדיג "השחף" יוצאת מרייקיאויק שבאיסלנד להפלגה ארוכה כדי לדוג דגי ורדון בשדות הדייג העשירים מדרום לגרינלנד בצד המערבי של ניופאונדלנד.

הצוות ממלא את תאי האיכסון בדגים ובקרח תוך זמן קצר ופונה לחזור לאיסלנד, אך מזג האוויר משתנה וכמרת "השחף"  נאלצת להילחם בים הקפוא, בגלים העצומים שגובהם כשמונה עשרה מ', ובקרח הכבד שמתחיל להצטבר על מבנה הספינה, ומאיים להטביע אותה. שלושים ושניים אנשי הצוות עומדים בפני משימה קשה ביותר. עליהם לשמור על "השחף" יציבה, מאוזנת ולהפחית את משקלו של הקרח המכביד על משקל הכמרת הכבד ממילא בגלל כמות הדגים שבבטן הספינה, והכי חשוב להצליח להביאה חזרה הבייתה.

איך לעשות את זה כאשר הספינה שוקעת עמוק יותר ויותר במים בגלל קרח הכבד שמצטבר עליה, והרוח החזקה שלא פוסקת לרגע ומטלטלת את הספינה מצד לצד?

אנשי הצוות המותש מתחילים במאבק דרמטי על החיים, אין להם ברירה אלא לסמוך על עצמם מאחר ובשל תנאי מזג האוויר הגרועים, אף ספינה אינה יכולה להתקרב אליהם ולהגיש להם עזרה.

אין בסיפור דמות מרכזית אחת, אם כי המחבר מקדיש מעט יותר תשומת לב לרב המלחים המנוסה וללאורוס, איש הצוות הצעיר ביותר על הספינה.  לאורוס נלהב ומלא ציפיות, ולא מתחשב בתחושותיה הרעות של אמו שליבה מנבא לה רעות ומתנגדת ליציאתו. עבורו מסע הדיג על "השחף" היה אמור להיות הרפתקאה נהדרת, אך גם דרך להרוויח הכנסה מהירה.

האם השחף וצוותה יצליחו לצאת מהארוע בחיים?

כמובן שלא אגלה לכם ...

 

 

איינר קאורסון לוקח אותנו היישר לים חסר המנוחה, וגורם לקורא להרגיש באמצעות תיאוריו את טיפות המים הקפואות על העור, לשמוע את קולות השחפים, לקחת חלק במאבק ההישרדות. 

אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה, את העובדה שלמרות שאין דיאלוגים ישירים העלילה כובשת באוטנטיות שלה, בתחושת החרדה המועברת לגבי גורל הצוות. הספר נקרא בנשימה עצורה, בגלל החשש, הכפור המשתק, שאפילו ארוחה חמה לא מפשירה אותו, הלחימה במהלך 22 שעות ביממה נגד איתני הטבע בתנאי אקלים לא אנושיים, בחושך הן ביום והן בלילה(קוטב צפוני...).

"שחפים בסופה" הוא סיפור קצר, תמציתי ועוצמתי, על אומץ, מסירות נפש, עבודת צוות, מלחמה על הישרדות, מאבק לחיים או למוות.

הכריכה הכהה, בצבעי כחול אפור וכחול כהה, מצליחה להעביר את האווירה של הספר כולו.

 מומלץ בחום!

"שחפים בסופה"  איינר קאורסון:

https://lesabooks.com/product/stormfuglar/

 

ויגדיס - ראון פליגנרינג

 

ויגדיס - הספר על הנשיאה הראשונה בעולם 

מאת ראון פליגנרינג

תרגום מאיסלנדית : שי סנדיק

עורך תרגום: שירלי לוי

עורך לשון: אריאלה ברמכר

מעצב/ת כריכה: צופיה הרבנד

הוצאת לסה

דצמבר, 2020. 48 עמ'

 וִיגְדִיס פִינְבּוּגָדוֹטִיר הוא שמה של נשיאת איסלנד בשנים 1980- 1996.

היא היתה האישה הראשונה  בתפקיד נשיאה באיסלנד, כמו גם האישה הראשונה באירופה כולה שכיהנה בתפקיד נשיאה, והאישה הראשונה בעולם שנבחרה בבחירות דמוקרטיות לתפקיד נשיאה.

תקופת נשיאותה שארכה 16 שנים בדיוק היא גם תקופת הכהונה הארוכה ביותר בעולם של אישה בתפקיד ראש מדינה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות.

הספר "ויגדיס" מספר את סיפור חייה של ויגדיס, על ידי ילדה שאפתנית שרוצה להפוך לסופרת ובוחרת לכתוב ספר על האשה הראשונה בעולם שנבחרה לנשיאה. היא מגיעה אל ביתה של ויגדיס, דופקת על דלתה ומתקבלת במאור פנים ובהכנסת אורחים נפלאה במהלכה היא לומדת על הדרך שעברה ויגדיס עד שנבחרה לנשיאה.

ויגדיס גדלה בבית עם אם פעלתנית, שבמקצועה היתה אחות, אבל שימשה בנוסף  יו"ר של כל פעילות אפשרית. ניצני השאיפה להיות שוות זכויות לגברים ושוות אפשרויות לגברים, נזרעו כנראה כבר אז.

ילדותה עברה עליה בנעימים עד שפרצה מלחמת העולם השניה, והיא ואחיה נשלחו לכפר. שם היא הבינה שהיא מאד רוצה להיות מלחית ולהפליג ברחבי העולם, אבל האנשים שסביבה הבהירו לה שזה בלתי אפשרי - כי היא בת!

בהמשך היא עברה ללמוד בפריס, וכשחזרה לאיסלנד לימדה צרפתית בתיכון ובטלויזיה, לימדה באוניברסיטה, שימשה כמנהלת האומנותית של התיאטרון ברייקיאוויק, עבדה כמדריכת תיירים, ובבוא הזמן הפכה לרווקה הראשונה באיסלנד שאימצה תינוק.

בשנת 1975 התקיימה שביתת נשים כללית באיסלנד בה יצאו נשים במחאה ובדרישה לקבל זכויות והזדמנויות שוות כמו לגברים . ויגדיס הצטרפה למחאה וחמש שנים לאחר מיכן, לאחר מאמצי שיכנוע רבים מצד אנשים בכל רחבי איסלנד שהמליצו עליה כמועמדת לנשיאות, היא קבלה על עצמה לרוץ לנשיאות כשלנגד עיניה עומדת מטרה אחת - להוכיח שאשה יכולה להגיע לאותו מעמד כמו גבר. לאחר מאבק די צמוד היא נבחרה והפכה כאמור להיות האשה הנשיאה הראשונה.

על פועלה כנשיאה אתם מוזמנים לקרוא בספר , בעצמכם

 

"ויגדיס" הוא ספר אינפורמטיבי מקסים ומעורר עניין על אשה יוצאת דופן שחלמה לפקד על ספינה ובסוף הנהיגה מדינה. אשה שמהווה מודל לחיקוי לנשים בכלל ולצעירות בפרט שמתוך התבוננות במהלך חייה ובהישגיה מפנימות את העובדה שהשמים הם הגבול.

 

יש בסיפור מסר חשוב שמספר על ארוע ששינה את תפיסת עולמם של האיסלנדים ומשך תשומת לב רבה ברחבי העולם. בין היתר הסיפור עוסק גם באהבת הטבע של ויגדיס, ובשימורו, ובגירסא האיסלנדית נכתב שעבור כל עותק של הספר שיימכר, ינטע עץ בשיתוף פעולה עם קרן ויגדיס ועמותת היערות האיסלנדית.

 

הספר כתוב במשפטים קצרים, התוכן מעשיר, האיורים צבעוניים ומלאי חיים והם כוללים הרבה בועות דיבור שמפוזרות על פני הדף ומכילות מידע נוסף.

 

התרגום של שי סנדיק מעולה כתמיד ואנחנו  נהנינו לקרוא ולהרחיב את ידיעותינו .

ממליצה בחום!

*****

ראון פליגנרינג היא מאירת שנולדה בנורוגיה וגדלה באיסלנד. היא סימה את האקדמיה לאמניות בריקיויק בשנת 2009 ומאז עוסקת באיור, בעצוב ובאמנות משלל סוגים.

הוצאת לסה. ויגדיס

מציאה – גרהם נורטון

מציאה – גרהם נורטון

תרגום: שי סנדיק

הוצאת לסה

אוקטובר, 2020.

נקרא כעותק דיגיטלי באתר אינדיבוק

אליזבת קיין מרצה גרושה לשירה רומנטית שמתגוררת בניו יורק, חוזרת לאחר מות אמה,לעיירה הקטנה בה גדלה באירלנד כדי להסדיר את עזבונה של אמה, למכור את הבית אותו ירשה, ולסגור סופית את החלק העגום הזה בחייה. אין באירלנד או בעיירה שום דבר שקושר אותה אליו,או שהיא מתגעגעת אליו, והיא תוהה בינה לבין עצמה אם אי פעם היה שם בכלל משהו בשבילה.

אליזבת מוצאת בית במצב רעוע, כמעט ללא תכולה ושורץ חולדות. היא רק רוצה למכור אותו ולחזור לניו יורק, ולבנה, זק. אבל אז היא מגלה ערימה של מכתבים בחלק האחורי של ארון הבגדים של אמה, מכתבים שנכתבו לפני שנולדה. המכתבים הם של אביה, אדוארד פולי, אדם שמעולם לא הכירה, וכשהיא קוראת אותם היא מוצאת שיש לה הרבה שאלות שלא נמצאה להם תשובה במכתבים, והיא נחושה לגלות את האמת.

הפרקים מתחלפים בין סיפורה של אליזבת בהווה לסיפורה של פטרישיה בעבר, בשנות השבעים,  והם מסומנים בבירור באמצעות הכותרת  "עכשיו"  ו"אז " כדי לשמור על עלילה ברורה לכל ציר זמן.

לאט לאט נחשפים חייה של פטרישיה כאם חד הורית שהקדישה את חייה לבתה אליזבת, ומצד שני מתגלים חייה של אליזבת כאם חד הורית מגוננת לבנה זק, שמבקר את אביו אליוט בקליפורניה, ולגילויים בנוגע אליו שמאלצים אותה להתמודד, ולעשות שינוי בחייה.

אליזבת ואמה פטרישיה, כמו גם תושבי הכפר האיריים הכפריים המשניים, מרגישים "אמיתיים", וכשקראתי את מכתביה של פטרישיה יחד עם אליזבת, מתגלה אישה מורכבת ובלתי מובנת שנראית על פני השטח כאישה חסרת חיבה, אבל בפנים יש בה כל כך הרבה מה לתת. נהניתי גם לראות את אליזבת עוברת מסעה הרגשי , כשהיא לומדת יותר על אמה, ועל ההקבלות הברורות שהן חולקות.

 

האם אליזבת תמצא את האמת או שהעבר ישאר קבור  לנצח?

 

גרהם נורטון מצליח לתאר את חיי האירים על הטוב והרע שבהם, ולשחזר באופן אמין את האווירה, את הדמויות, את מצבי הרוח של אותם ימים בשנות השבעים, כמו את אלה שמתרחשים בהווה. הוא לוכד את המהות של להיות אירי, במיוחד את החום וקבלת הפנים, את הרכילות,  ואת המנטליות של העיירה הקטנה.

יש הרבה כאב לב, אהבה אבודה וסודות שמתגלים בעקבות המכתבים. האהבה בין פטרישיה לאדוארד נכתבה יפה, ובסך הכל הכתיבה זרמה וסקרנה. אהבתי את המסע של אליזבת בספר זה, ומצאתי את עצמי נשאבת לתעלומה מי היא פטרישיה ומה קרה לה לפני שאליזבת נולדה.

הסוף, לעומת זאת, הוא סיפור אחר. אהבתי את הסוף שמתייחס לפטרישיה, אבל מצד שני, הסוף של אליזבת עורר בי ספק. יש עלילה צדדית על בנה של אליזבת, שלדעתי היא  יותר הסחת דעת מאשר תוספת מבורכת. בגלל העלילה הצדדית הזו, סוף הסיפור של אליזבת נראה טוב מכדי להיות אמיתי. בעיני, העלילה היתה עשויה להיות הרבה יותר טובה בלי הסיפור של זק.

 

"מציאה" הוא רומן משפחתי/ רומן פסיכולוגי קריא מאד על החמצות, אהבה ואובדן, וקבלה של מה שאי אפשר לשנות.  סיפור על אמהות שהקדישו את חייהן לילדיהן, סיפור על שברון לב, תככים, בעיות נפשיות וסודות שמבעבעים במשפחות, בעבר ובהווה.

אהבתי לבלות באירלנד!

מומלץ.