תשובה למכתב מהֶלגה – בֶּרְגְסֶוין בִּירְגִיסוֹן

תשובה למכתב מהֶלגה – בֶּרְגְסֶוין בִּירְגִיסוֹן

תרגום מאיסלנדית: שי סנדיק

הוצאת לסה

יוני 2020.

עותק דיגיטלי אתר אינדיבוק.

ביארני, חקלאי רועה צאן איסלנדי כבן 90 המתגורר בבית אבות, כותב בערוב ימיו מכתב אהבה ארוך להלגה, האישה הכי יפה בכפר, שהיתה מושא תשוקתו, איתה ניהל רומן אסור, בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא עושה חשבון נפש, מתוך תחושה שבקרוב ימות

"ישנו כמובן הרגע הטבעי הזה שבו אדם מביט בנעלי הבית שלו וחושב שיגיע היום ונעלי הבית שלו יעמדו שם, אבל לא יהיה מי שייכנס לתוכן" (פרק 1)

ומנסה להסביר את הסיבות שהובילו אותו לוותר על אהבת חייו.

"הפכתי לזקן חסר תקנה שנהנה לחטט בפצעים ישנים כנראה. אבל לכל אדם יש דלת. וכל אחד רוצה להציא את האני הפנימי שלו מבעד לאותה הדלת". (פרק 1)

בזמן שהוא מספר את סיפור חייו, אנו לומדים לא מעט על  החיים באיסלנד הכפרית,  כשהטכנולוגיה המודרנית היתה רחוקה מהם, ועזרה הדדית  ונאמנות לאדמה ולבעלי החיים היתה כל עולמם. ביארני מודה שאהב את הארץ ואת בעלי החיים ואת המורשת ההיסטורית והמשפחתית שלו יותר מאשר אהב את האישה שלא היתה שלו. הוא נמנע והתחמק כל חייו  מחיי העיר ומהקידמה שאליה נכנעו כל כך הרבה איסלנדים במהלך שנות הארבעים, גם אם המחיר היה אבדן אהבתו הגדולה, הלגה. הוא מלא גאווה על מעמדו במחוז, על הישגיו כחקלאי וכבן קהילה, אבל יחד עם זאת הוא מצר על אהבתו האבודה.

"הייתי חופר לך תעלה וממלא אותה שוב, את אותה תעלה כל חיי. הייתי הולך קילומטרים בשבילך מדי  יום ביומו, הלוך וחזור,[...] אבל לנטוש את עצמי, את החווה ואת החקלאות, שהם מי שאני – זאת לא יכולתי לעשות ". (מתוך פרק 9)

בראייה בהירה לאחור ומתוך מודעות עצמית ביארני מתאר את מערכות היחסים והבחירות שעשה בחייו. הוא יודע  שהבחירות שעשה הפכו אותו למי שהוא, שסוף סוף הוא מוכן להתמודד עם ההחלטה המכוננת של חייו ולהגיב למכתב שנותר ללא מענה במשך שנים ארוכות, ולהודות באמת.

כאשר, בצעירותו, אהובתו הלגה, אישה נשואה בודדה וחושנית, שגרמה לו להרגיש חי בדרכים שמעולם לא חווה עזבה את הכפר והציעה לו לבוא בעקבותיה לרייקיאוויק, בחר ביארני להישאר בחווה שהייתה של משפחתו במשך דורות, ובחר את אהבתו לאדמה, לאורח החיים המוכר  ולאונור אשתו העקרה, שמנעה ממנו את גופה ואת אהבתה. הוא ויתר על אהבתו ותשוקתו להלגה, החלטה שהייתה, ועדיין, כואבת עבורו. אבל לאורך כל הספר הוא שומר על תחושת הגאווה והנאמנות למטרה ולהחלטה שקבל.

זכרונותיו של ביארני עוקבים אחרי עונות השנה והטקסים החקלאיים הקשורים בהם, ומתארים את מערכות היחסים המורכבות בכפר הקטן, כשהגברים נהגו להסתובב בתערוכות כבשים ובקר שנתיות, על הישיבות והדיונים הקשורים לפוליטיקה, ומפגשי מועדון הקריאה. ביארני בקיא בספרות ובשירה, ולאורך המכתב הוא מצטט שירים, ומעלה איזכורים לתרבות האיסלנדית, לספרות, למיתוסים ולפולקלור שלה.

בשפה פשוטה ובכתיבה סוחפת וזורמת  "מכתב תשובה להלגה" הוא מונולוג ארוך, כנה ועדין, שחושף בהדרגה את הדילמות המוסריות, את התשוקות והפחדים של  ביארני ומספר סיפור על אהבה קצרה אך אינטנסיבית לאשה,שנשארה בלבו שנים ארוכות.  סיפור על אהבה לאיסלנד, לאורח חיים שנמצא בסכנת הכחדה, סיפור אהבה לטבע,  סיפור על חרטה, על תשוקה שמתוארת לא אחת באופן בוטה, ובסופו של דבר, סיפור על הזדמנויות שהוחמצו והחלטות שלא משנות דבר אך משנות הכל, והשלמה עם האושר שהוחמץ.

"למדתי לקרוא את העננים ואת הצפורים ואת התנהגותו של הכלב[...] איש קטן מתחת לשמיים גדולים[...] הפכתי את האדמה לאהובת לבי" (פרק 13)

ספר קצר שמכיל בתוכו עולם ומלואו, בתרגומו הנפלא מאיסלנדית של שי סנדיק, שמספר סיפור נהדר, נוגע ללב, אינטימי, שכל מילה בו, נמצאת במקום הנכון.

ממליצה מאד.

*** 

ברגסווין בירגיסון הוא דוקטור לפילולוגיה נורדית ובעל רקע עשיר בפולקלור, סיפורי עם ושירה לירית. בתור חוקר במלוא רמ"ח איבריו, בירגיסון הקדיש את חייו ללימוד שפות ולאופן שבו הן מייצגות את חיי האדם. הוא מתגורר בימים אלה בברגן שבנורווגיה וממשיך לכתוב סיפורים ומעשיות. ספריו זכו לפרסים רבים בסקנדינביה ובאירופה.

זרעי מלח – יובל ירח

זרעי מלח – יובל ירח

הוצאת זמורה.

ינואר 2020. 365 עמ'

הסיפור נפתח בסבתא מרלן שהלכה לעולמה וכל בני המשפחה, גם אלה הפזורים ברחבי העולם, באים להיפרד ממנה בדרכה האחרונה. המפגש וימי השבעה הם קרקע פוריה לזכרונות שמתעוררים והסיפור עוקב בו זמנית, ובפרקים מתחלפים, אחר סיפור חייה של הסבתא ונכדתה נופר, שחייהן שזורים אחת בשנייה באהבה גדולה, "כמו שתי חתיכות פלסטלינה מהודקות לאחת".  אחד החוטים המקשרים ביניהן הוא אותה אי נחת, התלבטות ומחנק שהן חוות בנישואיהן, למרות המרחק בשנים וההבדלים המהותיים בין אז ועכשיו, ביחס המשפחה, והסביבה החברתית לרצונן לפרק את המסגרת המשפחתית, ולבנות לעצמן חיים אחרים.

 

הסיפור של סבתא מרלן עוקב אחר חייה באוראן, אלג'יריה, ואח"כ בבאר שבע, ישראל. את ילדותה ונעוריה חייתה באלג'יריה. כשהיתה בת 13 נפטרה אמה, ורק היא, היחידה מבין אחיה עברה לחיות בבית דודה ודודתה שבגיל 16 בתמיכת אחותה, השיאו אותה לאיזק, גבר שגילו כפול מגילה. לא הכריחו אותה להינשא, אבל היה ברור שרצוי ועדיף שיהיה כך. היא מקבלת את נישואיה בהסכמה וממלאה את חובותיה, יוצאת לעבוד כדי  לחסוך ולהיות עצמאית מבחינה כלכלית, כדי שתוכל להתגרש, ולצאת לחופשי,בגיל 21.

 

דמותה של סבתא מרלן, מרגשת. סיפור חייה מופלא, עוצמתי, מלא אופטימיות. למרות שכל תקוותיה לעתיד התנפצו עם נישואיה לאיזק, היא לא עוצרת את עצמה לרגע בשאיפתה להעשיר את עולמה והידע שלה ולא שוקטת על שמריה כדי לצאת מנישואיה,  כך שתהיה חופשיה להינשא לגבר שיבחר על ידה. סבתא מרלן שבאמתחתה רק 10 שנות לימודים היא  אישה אינטלקטואלית , "מלכת המודעות העצמית", אוטודידקטית, חכמה ודעתנית ולמרות שלא סיימה תיכון ואין לה תעודת בגרות, אש בוערת בנפשה והצמא לידע לא מרפה.

הסיפור מתרחש על רקע האירועים ההיסטוריים של המאבק לעצמאות באלג'יריה מעול הצרפתים, התהפוכות במדינה והחשש לחיי היהודים. אלה מאלצים אותה ואת משפחתה להימלט ממנה. ההתלבטות קשה. האם לעבור לצרפת שהיא הבחירה המתבקשת, כבעלת אזרחות צרפתית, או לעלות לישראל, לפתוח בה דף חדש, ארץ זרה, שפה חדשה, להסתגל למנהגים ,לעבור את קשיי הקליטה, דאגות הפרנסה ורחוק מכל המשפחה.

 

נופר, נכדתה של מרלן גדלה בילדותה בעיקר אצל סבתה. כבת לאם חוקרת בעלת שם עולמי שנעדרה שעות ארוכות מהבית, מרבית זכרונותיה קשורים לבית סבתה, לכרית החומה עם הפרח עליה היתה מניחה את ראשה, לקציצות העדשים, לריחות ולשיחות ביניהן. כשמרלן הולכת לעולמה, נופר בת כמעט 34,  נשואה לעילאי ויש להם בת אחת,שירה. יש לה תואר שני, משרה מכובדת, בעל עדין ואב אוהב, והיא חיה בשכונה טובה ושקטה אך בנפשה אין רגע אחד של שקט. היא ממורמרת, מלאה טענות כרימון, קנאה ופחד מלווים אותה על כל צעד ושעל, ואם בעבר "יכולתי לבלוע כדור ארץ שלם [..] מה עכשיו?! מסמרים ונוצות, ציפור שלא עפה". (עמ' 55) הסיפור של נופר עוקב אחר הסיוטים ההולכים ומשתלטים עליה כשהיא אינה מרגישה שלמה בנישואיה, באהבתה לעילאי, ומתלבטת אם להישאר או לצאת מנישואיה. בזמן השבעה היא לא פוסקת מלערוך השוואות בינה לבין בנות המשפחה האחרות, ובחיי היום יום היא חוששת מהבוסית שלה, מהאמהות בגן של בתה, ומתגעגעת נואשות לסבתה.

 

"זרעי מלח" פותח צוהר לאורחות החיים באלג'יריה, למינהגי הנישואים, למעמד הנשים, ליחסי יהודים -ערבים בעלי אזרחות צרפתית לבין ערבים מוסלמים, להפגנות ולהפיכה באלג'יריה שנמשכה כשש שנים, ומתאר בו זמנית את הווי החיים בישראל, הגזענות העדתית, החיים בצל העבר הרחוק במולדת שברחו ממנה לבין ההווה נטול השורשים, על העקירה והזהות החדשה שמתגבשת, על אהבה מנוכרת, בדידות והסתגלות  ותוך כדי הסיפור מתגלים חיים ואנשים מיוחדים שמספרים את סודותיהם, שגעונותיהם ומאווייהם, ושבזכות אישיותם הכובשת  שורדים את קשיי העלייה והחיים בארץ .

הסיפור חם,אנושי, והדמויות מרגישות אמיתיות, כאלה שלא מתעלמים מחולשותיהם אבל יש תחושה של רגישות ואיכפתיות כלפיהם. אנחנו חווים איתן את כל מה שעובר עליהם, ואת כל מה שעובר על ידן. נושא היתמות אצל מרלן ונושא האם הלא נוכחת בחייה של נופר ,משפיעים על הבחירות שהן עושות. 

סגנון הכתיבה בגוף שני, עוקב אחרי המחשבות המתרוצצות, המתחלפות במהירות לפעמים מפיסקה לפיסקה ודורש עירנות, אך הוא די מעייף, והופך את הקריאה בספר ללא קלה. הוא מקשה על קריאה רצופה, ומצריך הפסקות מידי פעם כדי לאפשר למילים ולתאור הארועים לחלחל ולשקוע. הירידה לפרטי פרטים בתיאור הטעמים, הריחות, המחשבות, הרגשות והאירועים מאפשרים לקורא ללוות את הגיבורות בכל מה שעובר עליהן, מטוב ועד רע, בשמחת האימהות, בהתלבטויות, בכאב האובדן ולא אחת מאפשר להזדהות איתן.

מי שמחפש למצוא ב"זרעי מלח" את "השתיקות" , ימצא שהספר הזה אחר.

למרות הקושי, אני ממליצה מאד.

 

 

מתנה ליום הולדת – יוסי בן ארי

מתנה ליום הולדת – יוסי בן ארי

מאיירת: דריה סינה

הוצאת אוריון

2020.

"מתנה ליום הולדת", ספר השירים של  יוסי בן ארי מכיל 13 שירים מנוקדים ומחורזים .

השירים שכתב יוסי בן ארי למגירה, הפכו לספר שירים לילדים של כולנו. הם מהווים פתח לראיית עולמם של הילדים, שמתארים באופן נעים וידידותי חויות, מחשבות ורגשות שקשורים לעולם הילדים והם מובעים מנקודת המבט של הילדים שמתבוננים סביבם, ומבטאים בקול את דעותיהם ורצונותיהם.

 

בשיר "תְּמוּנָה מְשֻׁנָּה" הילדה מתבוננת בתמונת החתונה של הוריה ושואלת

"שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא: "מָתַי זֶה קָרָה?"

וְאִמָּא אָמְרָה: "מִזְּמַן נוֹרָא."

שָׁאַלְתִּי:" וּמָה אֲנִי עָשִׂיתִי?

וְלָמָּה בַּתְּמוּנָה לִהְיוֹת לֹא רָצִיתִי?"

 

ומכאן עובר הדיון לשאלה על איך באים תינוקות לעולם, והפער בין מה שההורים עונים לבין מה שהילדה יודעת.

 

בשיר "מִלִּים לֹא יָפוֹת" מתוארת הדואליות בין הדרישה שלנו כמבוגרים שהילד ידבר יפה, וישמור על שפה נקייה, אבל איך לא אחת אנחנו ,המבוגרים, לא שומרים עליה בעצמנו

 

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְמִישֶׁהוּ מִלָּה לֹא נֶחְמָדָה,

כְּמוֹ חֲמוֹר, טִפֵּשׁ, אוֹ סְתָם קַרְפָּדָה,

אָז אַבָּא אוֹמֵר שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה

שֶׁיּוֹצְאוֹת לִי כָּאֵלֶּה מִלִּים מֵהַפֶּה,

[...]

אֶתְמוֹל כְּשֶׁנָּסַעְתִּי עִם אַבָּא לִקְנִיּוֹת,

נַהָג אֶחָד הֶחְלִיט בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ לִהְיוֹת.

אָז אַבָּא פָּתַח אֶת הַחַלּוֹן וְלַנֶּהָג אָמַר

שֶׁהוּא חֲמוֹר, טִפֵּשׁ וְגַם מְכֹעָר.

אָז אָמַרְתִּי לְאַבָּא שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה

שֶׁיּוֹצְאוֹת לוֹ כָּאֵלֶּה מִלִּים מֵהַפֶּה,"

בשיר "אבא נסע לחו"ל" מספר הילד על הגעגועים וכמה ישמח כשיחזור ויביא לו מתנות

 

בשיר " שָׂפָה מְשֻׁנָּה " מבטאת הילדה את הרגשתה כשההורים מדברים בנוכחותה באנגלית כדי שלא תבין את תוכן השיחה  ואיך היא המציאה שפה מיוחדת לה ולבובותיה כך שעכשיו אבא בעצמו לא מבין מה היא אומרת ואולי יבין מה היא מרגישה

 

"אֶתְמוֹל כְּשֶׁחָזַרְתִּי מֵהַגַּן,

הֶחְלַטְתִּי לְהַמְצִיא שָׂפָה מִשֶּׁלִּי,

שֶׁרַק אֲנִי וְהַבֻּבּוֹת נָבִין,

וְאַף אֶחָד אַחֵר לֹא יָבִין"

 

השיר  "מַתָּנָה לְיוֹם הֻלֶּדֶת" מתאר סיטואציה כל כך מוכרת שחוזרת על עצמה מידי שנה כשהמבוגרים שואלים: מה תרצה מתנה? והילד מביע באוזניהם מה רצונו,  אך כשמגיע יום ההולדת מחכה לו אכזבה:

 

"אָז אֲנִי אֶת הַמַּתָּנוֹת פּוֹתֵחַ,

וְזֶה אֶת כֻּלָּם מְאוֹד מְשַׂמֵּחַ.

אֲבָל בֵּין כֹּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁפָּתַחְתִּי

לֹא הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי."

 

 

"מתנה ליום הולדת" הוא ספר חדש, חמוד ביותר, שמדבר להורים ולילדים כאחד. הוא מכיל שירים מחורזים בחן, שמיועדים לגילאי 3-7 . השירים כתובים בהומור ובשפה בגובה העיניים. הם משעשעים, מרגשים, פשוטים ומיוחדים, והם נוגעים בדברים הקטנים שבחיי היומיום של הילדים, במשפחה, מריבות בין אחים, הזקן הדוקר של אבא, מחלת השפעת, נתינה לאחר, התחשבות, עצמאות, פעילות ספורטיבית ועוד .

 

אין ילד שלא ימצא את עצמו בתוך השירים האלו. הם תקשורתיים, מסקרנים, חינניים ומשדרים אופטימיות, ובזכות אלה הם מענגים ומשמחים.

האיורים של דריה סינה מקסימים. עדינים, ברורים וצבעוניים וממחישים את הטקסט.

אהבתי בו הכל ונותרתי עם חשק לעוד!

 

מומלץ בחום.

 

אייריס ואווה - איימי בלום

אייריס ואווה - איימי בלום

תרגום: דנה אלעזר הלוי

הוצאה: ידיעות ספרים, סימנים

אפריל 2019.

עותק דיגיטלי אתר אינדיבוק.

 

"אשתו של אבי מתה, אמי אמרה שכדאי שניסע אליו הביתה, ונראה איך, אם בכלל, זה יכול לעזור לנו".

כך מתחיל הרומן "אייריס ואווה".

הסיפור נפתח בשנת 1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה. אווה לוגן אקטון בת השתים-עשרה ואמה הם "המשפחה הסודית" של פרופסור אדגר אקטון.

לאדגר יש אשה ובת אתם הוא חי, אך הוא מתמיד לבקר את משפחתו האחרת פעמיים בשבוע. כשאשתו נפטרת, אווה ואמה נוסעות לביתו, ושם האם נוטשת אותה ונעלמת.

אווה נשארת בבית אביה וחיה לצד אייריס, בתו של אדגר. אייריס, יפהפיה נרקסיסטית, מוכשרת ורהוטה, זוכה בפרסים כספיים בכל תחרות ושומרת במחבוא את הכסף שאמור להביא אותה למקום הנכון בהוליווד, אך אדגר, למרות שהוא אב אכפתי, הוא אדם מאתגר מבחינה מוסרית, והוא גונב את כספי הפרסים של אייריס.

בגיל 18 אייריס מתגנבת מהבית באמצע הלילה, עם  אווה בת ה -14 והן מסתלקות להוליווד. אייריס עובדת קשה כדי לסלול את דרכה לסרטים, ורגע לפני פריצת הדרך, היא מסתבכת בפרשת אהבה לסבית שהופכת לשערוריה ציבורית, מה  שמסקל במיידית את קריירת המשחק שלה. כדי לשרוד הבנות נעזרות בבעלת בית אדיבה ומאפר הומוסקסואלי בשם פרנסיסקו דייגו.

אדגר מופיע במפתיע והמפגש המחודש בנסיבות האלה מביא את כל החבורה לקבל החלטה לעבור לניו יורק, שם הם מתקבלים לעבוד אצל משפחה עשירה בלונג איילנד, אדגר כמנהל משק בית ואייריס כאומנת. העבודה כוללת מגורים במקום מה שהופך את חייהם לנסבלים.

אווה המתבגרת, שלא למדה בבית הספר מאז שעזבה את אוהיו, מקבלת משרה חלקית בסלון יופי המנוהל על ידי אחיותיו של פרנסיסקו. היא משלימה את משכורתה הדלה מקריאת קלפי טארוט בסלון היופי. בהיותה אינטואיטיבית, אוטודידקטית וחכמה היא יודעת להמציא תחזיות שהלקוחות שלה רוצים לשמוע, דברים כמו "תפגשי גבר נפלא", "תיכנסי להריון", "קרובת משפחתך שנפטרה מאושרת בשמיים, וכו'.

במקום העבודה החדש, אייריס מתאהבת בריני, המבשלת המשפחתית, שנשואה לגאס. ההתאהבות הזו מובילה לתוצאות מצערות עבור מספר אנשים. גם אדגר מסתבך בפרשייה חריגה לשנות ה-40 ואווה נאלצת לקחת על עצמה אחריות של מבוגרים לפני שהיא בעצמה נחשבת כמבוגרת די הצורך.

 

הסיפור משתרע על פני עשר שנים, משנת 1939 עד 1949 ומסופר בעיקר מנקודת המבט של אווה, אך אליה מצטרפות נקודות המבט של דמויות נוספות , והוא נע מאוהיו להוליווד, לניו יורק, לגרמניה ללונדון ולישראל. בסיפור משולבים מכתבים שהדמויות כותבות ושולחות, ולעתים כותבות ולא שולחות, מכתבים המנבאים אירועים, או כאלה שמסבירים את אירועי העבר, אך רובם מכתבים מגאס, הדמות שממלאת תפקיד משמעותי בחייה של אווה המתבגרת. מכתביו שופכים אור על איך זה להיות חלק מהאוכלוסייה האזרחית הגרמנית שהופצצה על ידי בעלות הברית, או איך זה להיות במחנה עקורים בגרמניה לאחר המלחמה.

"אייריס ואווה" הוא לא סיפור קלאסי עם עלילה שמתפתחת. הוא יותר סיפור שמורכב מאפיזודות מתחלפות המתארות את השערוריות, ההתרחשויות הלא שגרתיות, שברון הלב של הדמויות, את השואה, והזוועות של אותן שנים. כל אחד מהפרקים מאיר משהו ייחודי בדמות, נכון לסיטואציה בה הוא נמצא באותו זמן, רגש כלשהו, רמיזה היסטורית או שינוי בזוגיות, וכל פרק הוא חלק מפאזל  שכל חלקיו הופכים יחד לדבר השלם.

 

זהו סיפור מעורר מחשבה על מזל וחוסר מזל ועל כך שמשפחה היא לאו דווקא משפחה בגלל קשר דם, אלא בגלל האנשים שבחיינו, אלה שרוצים אותנו בחייהם, אלה שמקבלים אותנו כמו שאנחנו, אלה שיעשו הכל כדי לראות אותנו מחייכים ומאושרים ולא משנה איזו קופת שרצים תלויה לנו מאחורי הגב.

יש בסיפור הרבה דילמות מוסריות, יש נרקסיזם ויש אלטרואיזם. דברים קשים מתרחשים, אך בקושי הורגש רגש לגביהם. וכשכל האלמנטים האלה משתלבים אלה באלה, מתקבל סיפור שהתחושות כלפיו הן אמביוולנטיות.

 

"אייריס ואווה" הוא סיפור שמתחיל בילדה חסרת אונים שחייה קורים לה, לא כתוצאה ממעשיה. הוא ממשיך הלאה ומתאר מערכות יחסים בלתי אפשריות כשהדמויות פגומות, ולא שגרתיות. רובם שילוב של טוב ורע, כמו החיים עצמם, יפים ומכוערים, עם אנשים טובים שעושים דברים איומים ואנשים איומים שמופיעים כשאנחנו הכי פחות מצפים להם, ובכל זאת אנחנו שורדים.

הכתיבה של איימי בלום זורמת והיא מגלה הבנה וחמלה אמיתית לדמויותיה. יש רמאות, בגידה, מוות ומלחמה. יש תקווה, הצלחה ואהבה, סטרייטית, לסבית והומוסקסואלית.

שמות הפרקים לקוחים כולם משמות של שירים פופולריים מאותה תקופה ובתוך הסיפור מוזכרים  הרבה שירים מנעימות פופולריות.

ספר קריא, הכתיבה יפה, זה לא מסוג הספרים שקוראים ושוכחים, כך ש...שווה לקרוא.

 

הספר נקרא באפליקציה של אתר אינדיבוק.  לקריאת פרק ראשון לחצו כאן :

אייריס ואווה פרק ראשון

אמא, צריך לישון – הלית בלום

אמא, צריך לישון – הלית בלום

איורים: ולי מינצי

הוצאת כנרת זמורה

2020. 24   עמ'

המעבר מיום ללילה אינו פשוט לעמליה.  קשה לה להירגע, "להוריד הילוך" ולהיפרד מהפעילות של שעות היום.  דווקא כשמגיעה שעת ההשכבה היא עושה כל מה שהיא יכולה כדי להישאר עוד קצת ערה. היא הופכת להיות פעלתנית, מצחקקת וקופצנית.

"עֲמַלְיָה לֹא דַּי לָהּ, 

הִיא לֹא רוֹצָה לַיְלָה...

לֹא פִּיגָ'מָה, 

לֹא לִשְׁכַּב,

לֹא רוֹצָה לִישֹׁן עַכְשָׁו!"

לעומת עמליה, הלילה היורד מביא עייפות גדולה לאמא. היא מותשת. אחרי ששתיהן מנהלות מעין משחק תופסת, אמא מתעייפת, מתיישבת, עוצמת עיניים ,מבקשת לנוח.

עמליה מבינה שאמא עייפה. היא מחליטה לדאוג לה, לטפל בה כפי שהיא דואגת לה ערב ערב לפני השינה. היא עושה את אותן פעולות שיגרתיות של טקס ההשכבה,  שאמא והיא עושות מידי ערב וממהרת להביא  את השמיכה, את פו הדב, את הפיל ואת נמש הג'ירף שישמרו על אמא, כוס שתייה עם קש ואת האוצר הכי יקר – את המוצץ שלה. אמא מודיעה לעמליה שהיא בכלל לא רוצה לישון, אך לא עובר רגע או שניים ואמא עוצמת עיניים ושוקעת בשינה.

מה עשתה עמליה בזמן שאמא ישנה?

על כך אתם מוזמנים לקרוא בספר...

"אמא, צריך לישון" הוא  סיפור מחמם לב על ערב אחד הפוך שבו ילדה קטנה משכיבה את אמא לישון.

אהבתי את הצבעוניות של הספר, האיורים נפלאים, ממחישים את הטקסט ומכניסים לאוירה, ואפשר להבין את בחירת הצבעים. כשעמליה ערה היא מוקפת באור צהוב וכשהיא כבר ישנה ואמא ערה הצהוב מאיר את אמא.

מחורז בחן, וכתוב במשפטים קצרים, הספר מתאר היפוך תפקידים, חיקוי והפנמה של פעולות שיגרתיות, ומה קורה כשהילדים מקבלים את מה שהם נלחמים בזמן שהם לא מצפים לו. לאחר ההקראה אפשר לדבר עם הילד בגובה העיניים, לפתח שיחה ולהבין ביחד מה הדבר הכי נכון עבורם, בטקס ההשכבה לשנת הלילה.

 מומלץ לגילאי 3-4 .