נערת ההרדוף – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

נערת ההרדוף – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

תרגום: יעל סלע-שפירו

הוצאת כנרת זמורה-דביר

2014. 318 עמ'

 

"נערת ההרדוף" הוא סיפורה של קורובי ומסעה למציאת זהותה.

קורובי, נקראת על שם פרח ההרדוף שהוא יפה וחזק אך גם רעיל. היא יתומה מלידה, גדלה במשק בית בנגלי מסורתי מוגנת על ידי סבה וסבתה. היא מבלה שבע עשרה שנה בביתם העתיק עם מקדש לאלה, בית המאפיין את קסמיה הישנים של העיר היפה קולקטה.

הסיפור מתחיל כשקורובי בת ה -17 מתעוררת מחלום לילי, בבקר אירוסיה לרג'אט, בו היא ראתה דמות שמזכירה את אמה המנוחה, ומקבלת ממנה מסר מסתורי על חיפוש משהו מעבר לאוקיאנוס. רג'אט, הוא בן למשפחה יוקרתית בקולקטה. הכלאה בין נער שעשועים, קל דעת, מודרני, מבולבל ודי חלש אופי. הנישואין לא רק יפגישו שני אנשים שמאוהבים, אלא גם יאחדו משפחה הינדית מסורתית עם משפחה מודרנית בעלת עסקים.

טרגדיה מכה את המשפחה של קורובי עם מותו הפתאומי של סבה האהוב, וחייה עוברים טלטלה. הנישואים נדחים, פרטים חדשים שנוגעים למות אמה ואביה, שהוסתרו ממנה כל השנים, מתגלים, וקורובי מתעקשת לגלות הכל על עברה, מעבר למה שסבתה מספרת. היא יוצאת לבדה למסע חיפושים בארה"ב לגלות מי היא באמת והאם היא יכולה להיות כלה הולמת לרג'אט, מבלי לדעת שהסודות שהיא תגלה יטילו צללים לא רק על חייה, אלא על חייהם של האנשים הסובבים אותה, והיא מעמידה את עצמה ואותם בסכנה.

המסע שלה חריג לכשעצמו כנערה הודית צעירה שנוסעת ללא ליווי הולם, והוא מוביל אותה לחוויות חדשות, לשורה של אתגרים והתנגשות תרבויות, הגורמות לה להטיל ספק במסורות, באמיתות ובציפיות הבסיסיות איתם ולפיהן גדלה.

הספר דן בהפרדה גזעית בין הודים-מוסלמים להודים-בנגלים, מתאר את התרבות והמנהגים של הודו, בכל הקשור לנישואים בין מעמדות שונים, מנהגי תפילה, ערכי משפחה, והמתח בין מי שרוצה לשמור על המסורת ומנהגי הדרך הישנה לבין אלה שמחבקים אליהם את החדש. בין היתר הוא עוסק במתחים שעולים בעקבות פעולת הטרור של 11.9.

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני שוזרת סיפור על אהבה, אובדן, גילוי והחיפוש אחר העצמי, ומציגה מציאות אופיינית להודו השמרנית בה משפחות יכולות להתפרק בגלל סודות, טעות בשיקול דעת, שקרים או בגידה קשה. לצד כל אלה היא מעצימה את הדמויות הנשיות בספר.  

קורובי הצעירה חיה עם האמת והיושרה שלה ולוקחת אחריות על הטעויות שהיא עושה, סרוג'יני,סבתה מוצאת את הכוח לעמוד נגד הסודות של בעלה ומתמודדת עם מסלול חייה החדש, פיה הצעירה, אחותו של רג'אט, היא נערה מקסימה וחסרת פחד, שבועטת במוסכמות החברתיות ובדעות הקדומות וקוראת למשרת-נהג שלהם  חבר, והמטריאכית של משפחת בוס, ג'יישרי ,אמם של רג'אט ופיה, היא דוגמא לאישה שנאבקת למצוא איזון בין אמהות, אשת איש ואשת עסקים.

 

"נערת ההרדוף" הוא סיפור שאין בו רגע משעמם. הוא מכיל עלילות ותת-עלילות, הקשורות בדמויות בעלות פגמים וקסם. הרבה סוגיות חשובות עולות בסיפור כמו הורות, דיעות קדומות, הבדלי דת, מערכות יחסים, מורשת וערכים ולרגע נדמה כאילו יש בסיפור אוסף של סיפורים שמשתלבים לסיפור אחד, כשהחיבור ביניהם נעשה על ידי קפיצה קדימה ואחורה בין האירועים ובין הדמויות. העיסוק בסוגיות השונות לא  מעמיק במיוחד, ויש תחושה של פערים בעלילה וקפיצות מנושא לנושא. הרבה מהאמירות קלישאתיות והדמויות הן די סטריאוטיפיות.

אין ספק שהספר יכול להפוך לסרט בוליווד מצליח, ולמרות שהסוף היה צפוי, עדיין רציתי לסיימו ולגלות איך הוא מסתיים.

ספר חביב, הקריאה זורמת.

דבר אחד מדהים – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

דבר אחד מדהים – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

תרגום: צילה אלעזר

הוצאת כנרת זמורה-דביר

2011. 208 עמ'

"דבר אחד מדהים" הוא ספר עדין שמשרה תחושה של שברירות. 

העלילה מספרת על תשעה אנשים, שבעה לקוחות ושני פקידים, שנלכדו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, במשרדי בניין הקונסוליה ההודית שנמצאים במרתף של בניין ישן ודי מתפורר, בעקבות רעידת אדמה. משרד הודי טיפוסי, העובדים לא ממהרים לעשות דברים בזמן,  אפילו שהוא באמריקה.

הקבוצה מגוונת מבחינת הגיל, המוצא, הסיבה לשהותם במקום  ורמת הסבלנות והיא כוללת זוג נשוי בגיל העמידה שהקשר ביניהם בעייתי, בחור צעיר, מוסלמי-אמריקני עם נטייה לאלימות ומרדנות, שמהווה סטריאוטיפ למוסלמים על רקע ה -11 בספטמבר, סטודנטית לתואר שני שהוריה חזרו להודו , חייל אפרו אמריקאי עם רגשות אשמה שלחם בווייטנאם, סבתא סינית ששומרת סוד יחד עם נכדתה הפאנקיסטית, ושני עובדי המשרד.

כל אחד מהם המתין לתורו כדי לטפל בבירוקרטיה הנדרשת לביקור בהודו, וכל אחד מהם מתבונן בחשאי באחרים, ושרוי במחשבותיו בזמן ההמתנה. כשמתרחשת רעידת האדמה הם נלכדים במרתף, אין להם מושג אם מישהו יודע שהם שם, ואין להם מושג אם יבואו לחלץ אותם. באופן טבעי יש פאניקה וחלק גם נפגע גופנית. ככל שהזמן עובר, אומה, הסטודנטית לספרות, שיש לה בתיק עותק של "סיפורי קנטרברי" מציעה שכל אחד יספר דבר מדהים אחד ששינה את חייו, כדי  להעביר את הזמן, להסיח את דעתם מהייאוש במצבם, ולהקל על המתחים.

בתוך הלחות, המחסור באוכל ובמים, החושך המדכא והתקווה המצטמצמת, כל אחד מהנוכחים מספר סיפור על דבר אחד מדהים טוב או רע שנחרט בזכרונו, שהשפיע או שינה משהו בחייו. הם מתחילים לספר באופן מהוסס אך הרצון לספר הופך דחוף יותר ככל שהיום והלילה נמשכים, והסיפורים מרגשים, נוגעים  ולא מרפים,וכל סיפור מגלה צער, אובדן, אכזבה, חרטה, רגע של ניצחון, רגע של הארה, סבל, עצב או טראומה אותו אדם נאלץ לחוות, והקורא נשאב אל חיי האנשים, והבהלה והדחיפות מוחלפים על ידי תקווה ותפילה שינצלו.

 

הספר נקרא כאוסף סיפורים קצרים השזורים אלה באלה. רוב הסיפורים לא היו על דברים מדהימים ויוצאי דופן אלא סיפורים שהיו חשובים למי שסיפר אותם. חלק מהסיפורים היו קורעי לב, כולם נשאו אשמה, צער וקבלה. הם סופרו כדי להשמיע אותם בקול, לעצמם יותר מאשר למאזינים, כדי לפרוק, מתוך הבנה שיש סיכוי גדול שהם לא יינצלו לעולם. זה כמעט כמו וידוי.  

הסיפורים חושפים את הפגיעוּת, את תחושת האובדן והחרטה, וכשהם משתפים משהו מעצמם הם גם לומדים לקבל את עצמם ואחד את השני.

" כל אחד סובל בדרך אחרת. עכשיו אני לא מרגיש כל כך לבד"

כל אחד מהסיפורים היה מסקרן וחשף שמץ מדמותו של האדם המספר. היה מרתק לראות כיצד באמצעות הסיפור כל אחד זכה להבנה טובה יותר של עצמו ולהבנה שעליו ליזום כמה שינויים התנהגותיים. כל דמות, שנחשפה הביאה סיפור בלתי צפוי, שחשף סודות הן לקבוצה הלכודה והן לקורא וכל אחד מהם הוביל לשינוי היחסים בקבוצה כולה.

יכולתי לדמיין את הסביבה, את הדינמיקה כאילו זה קורה ממש מול עיני ,כאילו אני בת לוויה במסעם. כשקוראים את הסיפור, קל לדמיין את הנסיבות המפחידות שעומדות בפני האנשים האלה ואת האינטימיות שנוצרת על ידי שיתוף הסיפורים שלהם זה עם זה, ודיוואקרוני מגלה כיצד סיפורו של אדם אחר יכול לחבר כל אחד מאיתנו לאמת בחיינו שלנו.

הדבר היחיד שהפריע לי קשור לעובדה שהספר מסתיים ומשאיר אותנו לנחש מה קרה. סיום פתוח, הוא סיום שאישית אני לא אוהבת.

הספר מיוחד בזכות הפשטות שבו. צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני מצליחה למצוא ייחוד בדברים רגילים, אוניברסליים. אף אחת מהדמויות אינה יוצאת דופן . הם פשוט בני אדם, והם עצמם, ומה שחשוב זה שלכולם (לכולנו) יש סיפור לחלוק, וכל אחד מאיתנו רוצה להישמע ולספר את הסיפור שלו כל עוד יש לו סיכוי להשמיע אותו.  ואולי העיקר הוא לא  בסיפור שנספר, אלא העיקר הוא לשמוע את הסיפורים של הסובבים אותנו, בזמן שאנחנו עדיין יכולים לשמוע אותם.

 

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני הצליחה לגרום לי לחשוב על החיים שלי, על האנשים שנמצאים בהם ועל הדבר המדהים האחד שעשיתי ושהייתי בוחרת לחלוק עם זרים, אם חס וחלילה הייתי נמצאת בסיטואציה שכזו.

 

ספר יפה,זורם, מעורר מחשבה ובהחלט שווה קריאה!