תיאטרון הרפאים - מאט אוסמן

תיאטרון הרפאים - מאט אוסמן 

תרגום:  שי סנדיק

הוצאה: מירבל

יוני 2023. 463 עמ' מודפסים

נקרא עותק דיגיטלי באפליקציה עברית

שיי היא נערת שליחויות שמתחפשת לנער כדי שתוכל להסתובב ברחובות לונדון כשהיא מעבירה הודעות עבור האנשים העשירים שחיים בה, ובמקביל עובדת כמאלפת בזים היודעת לחזות את העתיד על פי דפוסי תנועותיהן של הציפורים. היא שייכת לקהילה הסוגדת לציפורים כאלים.

עם פתיחת הרומן, שיי משחררת כמה ציפורים משבי בכלובים בחנות, והיא נרדפת על ידי הבעלים הזועם. עם אינסטינקטים של ציפור בעצמה, היא בורחת אל הגג, ושם מתרחש המפגש הראשון שלה עם אֵינכּמוֹתי, ילד מסתורי, שנמכר לתיאטרון והפך לכוכב שלו. הוא עוזר לה להתחמק מהמירדף אחריה ומכיר לה את עולם התיאטרון. אינכמותי טוען שהוא בנו החטוף של ג'נטלמן גדול, שנאלץ להופיע בתיאטרון הנערים בלקפריירז(ה-Blackfriars Boys ) הוא מוכשר מאד ויכול להציג כל דמות, בין אם זו דמות נשית כקליאופטרה, פיראט או נשמה שבורה.

בעקבות המיפגש ביניהם, שיי מתאהבת בתיאטרון, ובאינכמותי, וכשהקשר ביניהם מעמיק, הם יוצרים את תיאטרון הרפאים, להקת מחתרת שמציגה במקומות הכי לא צפויים בלונדון, כל מה שאי אפשר לומר באופן ישיר.

בהתחלה שיי מאמינה שהיא חופשית כמו הציפורים להן היא סוגדת, אבל ככל שהסיפור מתקדם היא מוצאת את עצמה "כלואה" ונאלצת להופיע לפי דרישה, אך זה לא מונע ממנה לעשות לעצמה שם בתור "הדרור", והאהדה כלפיה וכלפי אינכמותי גדלה.  ההופעות שלהם, המנצנצות בקסם, במרד ובמהות התיאטרון עצמו, מציתות את לבבות המדוכאים של העיר ובסופו של דבר מעוררות מרד בקרב המנודים של העיר. כשהמצב בלונדון מחמיר ומגפת הדבר מתגברת ומתפשטת ברחבי הארץ, המלכה מבקשת משיי לקרוא לה את העתיד, מה שמוביל לכאוס בחייה של שיי, וברחבי אנגליה כולה, כשהמלכה נוקטת במדיניות אכזרית ומוציאה אותה לפועל.

 

הדמויות, בעיקר אלה של בני הנוער מהמעמד הנמוך המשתוקקים לעתיד טוב יותר, מתוארות במיומנות ותורמות לאותנטיות של אותם ימים אך הרבה מהדמויות אפלות למדי,  ודי שטוחות. הדבר היחיד שהיה לו עומק היה הסוגדים לציפורים והתרבות שלהם. אבל גם במה שקשור אליהם לא מקבלים סיפור רקע מלא, הסבר לכוחות, נימוקים למה או איך הם הגיעו לסגידה לציפורים.

אוונס, המנהל של תיאטרון הילדים, מסרסר את השחקנים-הבנים, לעשירים ולחזקים ומוצג כמאיים ואלים, ורוב המבוגרים מוצגים ככאלה שרק רוצים לנצל את הצעירים להנאתם.

אהבתי את שיי ואת האהבה שלה לתיאטרון, וגם את מערכת היחסים שלה עם אינכמותי,שהקשר ביניהם הניע את הסיפור, למרות שקשה היה להגדיר את הזוגיות שלהם כרומנטית. אהבתי את הקשר שלה לציפורים, ואת הסמליות של הציפורים לצד חוויותיה כיוצאת דופן מבחינת הסגידה שלה ואמונתה.

"תיאטרון הרפאים" של מאט אוסמן הוא לא רומן היסטורי אופייני, וגם לא ממש פנטזיה. הוא ממזג בתוכו עובדות היסטוריות ובדיות יחד עם אלמנטים של פנטזיה ויוצר עולם שהוא גם מוכר וגם חדש.  הוא מתרחש בלונדון של סוף התקופה האליזבתנית, יש התפרצויות של מגיפה, תסיסה חברתית, התנגשויות בין המעמד הגבוה לנמוך, ניסיונות מרידה, בתי זונות ותיאטראות, התייחסויות לענפי ספורט אליזבתניים פופולריים (קרבות תרנגולים ובורות דובים), אבל יש גם כמה אלמנטים דימיוניים כמו פולחן ציפורים.

העלילה עוסקת במוות, בעבדות, באלימות, ברמיזה לתקיפה מינית ואכזריות כלפי בעלי חיים. מגגות לונדון האליזבתנית אל הבטן האפלה שלה, מאט אוסמן מחייה את לונדון האליזבתנית ומתאר את העולם התחתון האפל והקודר של לונדון ולעתים קרובות מוסיף מבט ממעוף הציפור בזמן ששיי מתרוצצת על הגגות. אוסמן מצליח לתאר עיר  שאפשר להריח בה את האוויר המעופש של הסמטאות האחוריות, לשמוע את רפרוף הכנפיים של דוואנה, הציפור של שי, להרגיש את הציפייה עוצרת הנשימה לערב פתיחה, להריח את הנהר והלכלוך, כמו גם להצטמרר בקור על התמזה הקפואה.

 

סגנון הכתיבה והשפה מלאים בתיאורים חיים ודימויים עשירים ומפורטים, שאם לומר את האמת, די הסיחו את הדעת ולפעמים מצאתי את עצמי קוראת מספר עמודים מבלי באמת לקלוט אף אחת מהמילים. בעיני, ההתעסקות בפרטים הקטנים גרם לי להרגיש כאילו אין ממש עלילה, או שהעלילה די קטועה.

 

זה ספר מאד יוצא דופן שצריך לקרוא לאט כדי לספוג ולהכיל את כל מה שמתרחש בו, אך בכל מקרה זה סיפור בלתי נשכח, לעיתים מזעזע, המתאר חיים כפולים, כישוף וקסם, אמנות וכוח, משולבים עם רומן אהבה מר-מתוק. מעל לכל "תיאטרון הרפאים" מדגיש כיצד סיפורים יכולים לעצב חברות, להצית מהפכות ולחשוף את הקשרים העמוקים בין בני אדם.

 

כשפריז עצמה עיניים - רות דרואה

כשפריז עצמה עיניים - רות דרואה

תרגום:  עידית שורר

הוצאה:  ידיעות ספרים

ינואר 2023 . 426 עמ' מודפסים

נקרא עותק דיגיטלי

 

העלילה, המחולקת לארבעה חלקים ואפילוג, מספרת שני סיפורים והיא נעה בשני צירי זמן, האחד בצרפת הכבושה ב-1944, השני בצרפת ובארה"ב ב-1953

.

פריז, 1944.

ז'אן לוק ושרלוט הם שני צרפתים צעירים שנאלצים להתמודד עם הכיבוש הנאצי בפריז הכבושה. הוא מוצב בתחנת בוביני, בפרברי פריז, ועוסק בתחזוקת פסי הרכבת. התחנה צמודה לדראנסי, מחנה מעבר גרמני, דרכו מועברים יהודים צרפתים למחנה הריכוז אושוויץ. ז'אן-לוק ועמיתיו  עובדים כשאין רכבות בתחנה. הם לא רואים אף אחד. המקומיים לא ממש בטוחים אם יש אמת בשמועות, כיוון שהרכבות יוצאות בלילה, וז'אן-לוק לא ממש ראה בעיניו רכבת כזו שעוזבת. אבל כשהוא רואה מידי פעם חפצים אישיים שנשארו על הרציפים והמסילות, הבטן שלו מתהפכת, הכעס שלו מתלקח. הוא רוצה לפעול אבל לא יודע בדיוק מה הוא יכול לעשות אל מול מכונת הטרור הגרמנית. התשובה מגיעה בוקר אחד כשבעיה בלתי צפויה בפסי הרכבת גורמת לכך שז'אן-לוק ועמיתיו התעוררו מוקדם כדי לתקן אותה. מה שהם עדים אליו באותו בוקר מחריד את כולם. הם רואים בעיניהם את קרונות הבקר והם רואים ושומעים את הבהלה והאימה של מי שבתוכם. כשאישה דוחפת לידיו של ז'אן-לוק צרור, הוא יודע מה עליו לעשות.

בעודו מנסה לחבל במסילת הרכבת, בתקווה שיצליח לפחות לשבש את הובלת המפונים לנקודות במזרח, ז'אן-לוק שובר את רגלו ומאושפז בבית חולים גרמני שם הוא פוגש את שרלוט, צעירה צרפתייה, שמתנדבת כאחות. שניהם רוצים לעשות יותר, שניהם רוצים להרגיש פחות כמו משתפי פעולה ויותר כמו לוחמי חופש. הם אידיאליסטים במובנים רבים ולא רוצים להיות כמו פריזאים רבים שמרכינים את הראש, שומרים את מחשבותיהם ורעיונותיהם לעצמם מחשש לפגיעה במשפחה, חבר ושכן.

דוד ושרה הם זוג יהודים המתגוררים בפריז בשנת 1944. הם הורים לסמואל, תינוק שרק נולד. מחשש לחייהם, הם מתכננים לעזוב את פריז אך מתגלים על ידי חיילים גרמנים ומועברים למרכז המעצר בדראנסי לצורך גירושם לאושוויץ. כאשר הרכבת שבה שרה והתינוק נאלצת לעצור זמנית בגלל תקלה בלתי צפויה, היא רואה בכך הזדמנות. היא מקבלת את ההחלטה הקשה ביותר בחייה ומנצלת את המהומה.  היא רצה אל ז'אן-לוק, שעובד על פסי הרכבת, דוחפת לעברו את תינוקה ומתחננת שישמור עליו ויציל אותו ממוות.

 

תשע שנים לאחר מכן מוצאים שרה ודוד, ניצולי אושוויץ, את מקום הימצאו של הבן שחיפשו מאז תום המלחמה. אבל איחוד המשפחות לא יהיה כמו מה שהם חלמו עליו.

 

סנטה קרוז, 1953.

ז'אן לוק ושרלוט חיים חיים שלווים ומאושרים עם בנם בן התשע, סם, בסנטה קרוז, קליפורניה. הם השאירו את פריז מאחוריהם, אימצו תרבות חדשה, חיו את החלום האמריקאי ובחרו לדבר רק אנגלית. ז'אן לוק חשב שהשאיר את הכל מאחור, ושהצלקת על פניו היא מחיר קטן כדי לשרוד את הכיבוש הנאצי. אבל, האם באמת ניתן לברוח מהעבר? האם אפשרי לשכוח אותו באמת?

ז'אן לוק מעולם לא ציפה שהעבר יתדפק על דלתו בחייו האמריקאים החדשים. אבל הדפיקה בדלת מגיעה, והיא משנה את חייהם כשהוא נלקח לחקירה על תפקידו בזמן המלחמה.

 

הסיפור מסופר מנקודת המבט של ז'אן לוק, של שרלוט ושל שרה וגם של סמואל שמספר את סיפורו בגוף ראשון. עיקר העלילה לא מתמקדת רק בזוועות הכיבוש הגרמני, אלא בסמואל, ואיך ז'אן לוק ושרלוט מצליחים להציל אותו, ובעיקר איך מתרחש המפגש המחודש עם הוריו הביולוגיים ב-1953.

 

הרומן הזה מציג דילמה מוסרית, ובוחן את הבחירות של ז'אן לוק ושרלוט כמו גם את של שרה ודוד, ואיך הבחירות האלה ישנו את העתיד בדרכים שאף אחד מהם לא יכול היה לדמיין. הוא מתאר פירוק משפחה קורע לב, ומעלה שאלות כמו: מה נחשב כהורות? מה הורה יהיה מוכן להקריב כדי להבטיח לילדו את הסיכוי הטוב ביותר לחיים טובים? מה הופך ילד לילד שלך?

הוא גם בוחן סוגיות חברתיות, פוליטיות ומוסריות רחבות יותר, כמו: מה היית עושה אם היית נמצא בסיטואציה כזו? מה צריך לעשות כדי לשבש את מעשי הרשע? והאם לנקוט בפעולות גם אם יש בהן סיכוי לסכן את משפחתך?

 

"כשפריז עצמה עיניים" הוא רומן היסטורי מרתק שלמרות שהוא בדיוני, קשה להאמין שהוא כזה כי הוא כתוב היטב ומרגיש כסיפור אמיתי. אהבתי איך במהלך המלחמה ז'אן לוק ממלא בחוסר רצון פקודות ובהחלט מרגישים את הייאוש שלו משיתוף הפעולה ההישרדותי ואת ההשפעה שיש לזה על בריאותו ואישיותו.

כאשר מתבררת האמת של מה עשה ז'אן לוק כדי לעזור לשרה, נאלמים דום אל מול  נחישותו ואומץ ליבו, והסכנה שבה הוא הציב את עצמו ואת שרלוט. ככל שהסיפור מתקדם נקרעתי בין ז'אן לוק ושרה והדילמה הנוראה שעמדה מולם. נקודת המבט של שרה חושפת סבל, כאב, אובדן וייסורים רבים. העובדה שהיא שרדה את אושוויץ היא נס. הנחישות שלה ראויה להערצה כשהיא הופכת מודעת להקרבה שהיא חייבת להקריב וזה שובר לב. סמואל הוא עוד אחת מהדמויות שאהבתי. הוא קורבן תמים של יותר ממצב בלתי אפשרי אחד, והוא מעורר אמפתיה  כילד בן תשע שלא יכול להרגיש או להבין את המורכבות של מה שקרה. סמואל לא רוצה לאבד את החיים היחידים שהוא מכיר. געגועיו וסבלו, שוברי לב כמו עצבותה של שרה.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה ילדים רבים נעקרו מבתיהם ורות דרוארט חקרה לעומק את הנושא הזה גם בנוגע למה שהתרחש בפריז במהלך הכיבוש הגרמני. בספר הזה היא מספרת באמצעות דמויות בדיוניות על האנשים שעומדים בפני אתגרים קשים ומתמודדים עם רוע ועם בחירות בלתי אפשריות, ועושה זאת במבט מתחשב, רגיש ומרגש.

 

סיפור נוגע ללב ושובר לב, שמוכיח לנו שאין אהבה חזקה מזו של אמא ואבא. סיפור קורע לב על ילד, על משפחה, ועל ההשלכות של החלטות שהתקבלו מתוך אהבה והקרבה לטובתו של הילד, החלטות שהן תוצאה של הצורך לשרוד את המלחמה והאופן שבו החיים השתנו בעקבות ההחלטות שהתקבלו.

סיפור שמסופר באנושיות ובכנות.

ולמרות שהוא כואב, הוא מלא תקווה.

 

ממליצה מאד.

שלושה - ואלרי פרין

שלושה - ואלרי פרין

תרגום:  אביגיל בורשטיין

הוצאה: תכלת

מרץ 2023. 584 עמודים

בספטמבר, 1986, בעיירה לה קומל בלב בורגונדי, נינה בו, אטיין בוליו ואדריאן בובין בני ה -10, משובצים יחד בכיתה ה'. נינה, שננטשה על ידי אמה כתינוקת, ובת לאב אלמוני, גדלה אצל סבה האוהב, עובד דואר. אטיין התגורר עם הוריו, אחותו הצעירה, לואיז, ויש לו אח בכור שעזב ללימודים גבוהים. אדריאן חי עם אמו החד הורית, ואביו הוא נוכחות חולפת בחייו, תומך כלכלית באמו ופוגש את אדריאן לעיתים רחוקות. השלושה הופכים לשלישיה בלתי נפרדת, מסורים, אוהבים. אטיין נמצא בצד שמאל, נינה באמצע, החוליה המקשרת בין 2 הבנים, ואדריאן מימין. הם חולקים את שמחותיהם, צערם, משפחותיהם וחלומותיהם, מכינים תוכניות ומבטיחים שיתמכו זה בזה  תמיד.

"אטיין היה המנהיג, נינה הלב, ואדריאן הלך אחריהם בלי היסוס". (פרק 8)

אבל כאשר בשנת 1994, סבה של נינה נהרג בתאונה קטלנית, מספר שבועות לפני שנינה אמורה לעזוב לפריז עם חבריה, החיים משתנים עבור שלושתם. באותו יום ממש, קלוטילד בת השמונה עשרה, שמאוהבת באובססיביות באטיין, נעלמת ללא עקבות.

המציאות החדשה מערערת את חייהם ומחלישה את האיזון המושלם שהיה ביניהם, ולוקחת אותם לכיוונים שונים. נינה נשארת בלה קומל ומתחתנת עם עמנואל, המחזר האובססיבי שלה, אדריאן ואטיין עוזבים את לה קומל, לאט לאט המרחק עושה את שלו והם מתרחקים אחד מהשני.

בשנת 2017, העבר חוזר, כאשר מכונית שדווח עליה כגנובה בשנת 1994 נמצאה לאחר שהוטבעה באגם. שרידי אדם נמצאים במכונית. האירוע הזה פותח מחדש פצעים, מחייב לחשוף סודות קבורים, לנסח דברים שלא נאמרו. והשלושה, לאחר שנים של התחמקות ונתק זה מזה, נאלצים להיפגש ולהתעמת עם סודותיהם, השקרים והבגידות שלהם ולקבל את מי שהם הפכו להיות.

בסיפור שהולך קדימה ואחורה בזמן, אנחנו עוקבים אחרי נינה, אטיין ואדריאן מילדותם דרך שנות העשרה ובגרותם, על הרגעים הרגילים שלהם בחיי היומיום ופריצות הדרך. על הקרבה שהם חולקים. על הסבל והדרך בה הם תומכים זה בזה. על צער שנותר כפצע עמוק. אנו עדים למאבקים שלהם, לחוסן שלהם ולחברות שלהם. כל פרק מספר קטעים מהעבר וההווה, ונותן קול לכל אחת מהדמויות. הם מנצחים, הם מועדים, הם פוגעים אחד בשני, הם נפגעים אחד מהשני וגם מאחרים, הם עושים טעויות, הם חלשים, הם חזקים, הם אמיתיים ואנחנו מגלים את הרגשות המורכבים שלהם ביחסים שלהם אחד עם השני, עם אחרים, ובאופן שבו הם תופסים את עצמם.

התעלומה סביב היעלמותה של קלוטילד וגילוי המכונית שנמצאה שקועה באגם מסקרנת ומשמשת כגשר בין העבר להווה. הקטעים המשובצים לאורך העלילה הראשית ומובאים בגוף ראשון על ידי וירג'יני, קצת בלבלו אותי במהלך הקריאה לאור הידע האינטימי שלה על השלושה ועל חייהם, ולקח לי הרבה זמן עד שהבנתי במה מדובר, אך וירג'יני, עיתונאית מקומית עם עבר אניגמטי, עוקבת אחר המקרה, וצעד אחר צעד היא חושפת את הקשרים יוצאי הדופן שמאחדים את שלושת חברי הילדות הללו.

איך תאונת המכונית קשורה לסיפור שלהם?

מה ידעו ה"שלושה" על המכונית הזו ועל הנוסע האפשרי שלה?

למה הידידות ביניהם התפרקה?

 

פרין מתארת בכתיבה משובחת, מרתקת וזורמת, ברגישות רבה ועם המון חמלה, מערכת יחסים בין חברים שלמרות שהיו קרובים לא באמת הכירו במאת האחוזים אחד את השני.  יש כל כך הרבה אנושיות בכל אחת מהדמויות שלמרות הפגמים אנחנו מזדהים  עם מה שעובר עליהם, עם הלחצים שאיתם הם מתמודדים, הטירוף, הקנאה, האובססיה שגובים מחיר כבד כפי שניתן לראות בנישואיה של נינה לעמנואל העשיר והנאה, בחירה ושרשרת אירועים שמובילה לתחושת מחנק, או אטיין שמבקש לברר את האחריות שלו לארוע שהתרחש בנעוריו,כמו הסוד הקיומי שמסתיר אדריאן. ואלרי פרין עושה צדק לא רק עם הדמויות הראשיות ברומן, אלא גם עם כל אחת מדמויות המשנה בחייהן, ועם לואיז, בפרט.

זהו סיפור נפלא על שלושה חברים שמתפרש על פני 30 שנה ומתעמק בסודות, בגידות, מצוקות, אינטימיות, נטישה, אובדן, זהות מינית, התעללות בבני זוג , אובססיה, שיפוטיות, ועוד, והקריאה הפכה להיות חוויה מתגמלת במיוחד. שקעתי בעלילה והדמויות נכנסו ללב וזכו למלוא האמפתיה שלי.

מאד אהבתי את ספריה הקודמים "להחליף את המים של הפרחים",  ואת "האישה עם המזוודה הכחולה", וממש אהבתי את הספר הזה. 

אחרי 584 עמודים  רק רציתי שלא יגמר.

 

ספר נפלא. כובש.

מומלץ מאד!

יפיפה חסר מעצורים (1) - ל׳ ג׳יי שן (ליהי שן)

יפיפה חסר מעצורים (1) - ל׳ ג׳יי שן (ליהי שן)

סידרת תיכון אול סיינטס

תרגום:  טל לוי אסקרי

הוצאה: אהבות הוצאה לאור

אפריל 2023. 381 עמודים

 

"יפהפה חסר מעצורים" הוא הראשון בסדרה החדשה של ל׳ ג׳יי שן " סידרת תיכון אול סיינטס"

 

דריה פוגשת בגיל ארבע עשרה את פן סקאלי. לרגע נדמה שהשניים יהפכו לצמד חמד של גיל הנעורים, אבל שניהם עושים מעשה שהופך להיות ארוע משנה חיים, וגורם להם  להפוך ליריבים מרים. ארבע שנים מאוחר יותר, הוריה של דריה לוקחים את פן תחת חסותם, והוא עובר לחיות בביתם, כאחד מבני המשפחה.

 

דריה היא הנערה העשירה הטיפוסית.

להיות עשירה ופופולרית זה לא דבר חדש עבורה , אך כל אלה לא מבטלים את הקנאה שמוצאת מקום בליבה. דריה מפונקת, חוצפנית, נבונה, משחקת לפי הכללים שלה ומתנהגת כמו כלבה. כדי להישאר בפיסגה היא נאלצת לעמוד על המישמר, במיוחד כשכולם רוצים את ה"כתר" שלה. כל מה שעומד לנגד עיניה זה הרצון להרוס את ויה, אחותו התאומה של פן, ואת עתידה כרקדנית בלט, כמו את עתידה של אמה, מלודי, כמורה מפורסמת לריקוד.

אומרים שהנפילה הכואבת ביותר היא זו שאתה לא רואה שהיא מגיעה, ולדריה צפויה נפילה ארוכה, קשה וכואבת.

 

פן הוא הנער הטיפוסי מהצד הלא נכון של פסי הרכבת, הילד הרע עם לב זהב. הוא קפטן קבוצת הפוטבול היריבה של אול סיינטס היי , והוא אחיה של ויה, הפרימה בלרינה בהתהוות והגורם מס.1 לקינאה המאכלת את דריה, שבגללה היא הופכת להיות בלתי נראית בעיני אימה. 

פן שונא את דריה על שהרסה את עתידה של אחותו  וגרמה לה להיעלם, ורוצה שהיא  תשלם על מעשיה, אך הוא גם "נמשך" אליה. פן של גיל 14 לא יודע את עוצמת מאבק הכוחות בין הבנות, מתאהב בדריה למרות שהוא יודע שדריה טובה מדי בשבילו,  פן של גיל 18 שונא את דריה ובז לה, אך רוצה להציל אותה ולהגן עליה.  

נכון שהמזל מעולם לא היה לצדו, אבל הגורל בטוח שכן, במיוחד כאשר אירוע משנה חיים מאלץ אותו לקחת בזרועות פתוחות את ההזדמנות לנקמה ולעבור לגור תחת אותה קורת גג עם דריה ומשפחתה. אחרי הכל, אין דבר שפן רוצה יותר מאשר שהבחורה שהובילה לסיבוך בחייו, תהיה נתונה לחסדיו.

 

אבל, הכימיה ביניהם עוצמתית, והגבול בין אהבה לשנאה... דק מאד.

 

בדיוק כשנדמה שהדברים מתחילים להסתדר בשבילם, מישהו  נכנס לתמונה והכל משתנה. מעשי רשעות וארס הופכים להיות בני לוויה והלחץ הופך להיות בלתי נסבל.

לדריה יש הכל בחייה ובכל זאת היא חסרת ביטחון ומשתוקקת לאהבה ותשומת לב. היא מרדנית ואימפולסיבית מדי. היא עשתה דברים איומים בלי קשר לכוונות שלה. אבל הרוע של דריה שנראה מבחוץ הוא למעשה המגן שמכסה על לב שבור וסדקים בבטחון העצמי שלה.  

 

"אף אחד לא רוצה להיות אדם רע. אך ישנם אנשים — כמוני — שפשוט לא יכולים להתאפק."

 

השניים מתמודדים עם מצבים שונים, שאף אחד מהם לא קל. שניהם שבורים ומלאים בכעס על העולם ועל עצמם. מערכת היחסים ביניהם בוגדנית, מכוערת ומניפולטיבית.

הספר מוביל את הקורא להבין מספר נקודות חשובות: 

- כל בן אדם צריך קודם כל לחיות בשלום עם עצמו, להיות עצמו, ורק לאחר מכן לבנות מערכות יחסים הרמוניות עם אחרים. 

- הורים לא צריכים לנסות להיות חברים עם ילדיהם, אלא למלא את תפקידם כהורים. רוב הזמן, מעשיה של מלודי, אמה של דריה, עשויים להיראות לא הוגנים כלפי בתה, וקשה להכיל אותם אבל עם הזמן כל השאלות והתהיות לגביה יקבלו מענה . מצד שני, אביה, ג'יימי, הוא אב מגונן בצורה יוצאת דופן שאוהב את בתו ללא גבולות ותמיד לצדה, מוכן להגן ולתמוך בה בכל הזדמנות.

- החיים בבית הספר אינם קלים כלל וכלל. 

ל׳ ג׳יי שן ידועה בסגנון כתיבה כובש ומותח, וגם הסיפור הנוכחי שובה לב ושואב לתוכו. הסיפור מתפתח, ועובר  בעיקר בין נקודות המבט של פן ודריה, ולאט לאט אנחנו לומדים שלא כל מה שרואים או בוחרים להראות כלפי חוץ זה מה שבאמת. יש רגשות כאב עמוקים, רצון לנקמה, פגיעה, בגידה, אי הבנות ונאמנות. דריה ופן נופלים וקמים בכוחות עצמם, ותוך הישענות זה על זה.

 

ככל שהספר מתקדם דריה עוברת תהליך של צמיחה והתבגרות, ועושה צעדים קטנים להיפתח, לבטוח באחרים, לתת צ'אנס למערכת היחסים הקשה שיש לה עם אמה, ומעל לכל להשיג יותר ביטחון בעצמה וביכולות שלה.

"יפיפה חסר מעצורים" הוא רומן רומנטי מורכב, סקסי וכנה, שמספר על תלמידי תיכון בשנתם האחרונה בבית הספר. הוא זורם, מסקרן, נכנס ללב ואי אפשר להניח אותו מהיד.

ל׳ ג׳יי שן עשתה זאת שוב.

 

והערה לסיום:

הספר מפורסם כמיועד לנוער צעיר(YA) , ולמרות שהגיבורים לומדים בשנתם האחרונה בתיכון, לדעתי הוא ממש לא ספר עבורם!   יש בו סצנות לוהטות וגרפיות שלא נראה לי שתואמות את גילם, ומעשי רוע ונקמה קשים מנשוא.

מי שאוהב יחסי שנאה -אהבה, מיריבים לאוהבים,  יהנה מהספר הרומנטי הזה.