מוזיקת לילה – ג'וג'ו מויס

מוזיקת לילה – ג'וג'ו מויס

תרגום – אסנת הדר

הוצאת ידיעות ספרים

ספטמבר 2022 . 386 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי.

 

זהו רומן מוקדם של ג'וג'ו מויס, שיצא לאור בשנת 2008,  שמספר על חייהן של מספר דמויות, ובראשן משפחת דלאנסי המתגוררת בלונדון, ועל איך מותו הפתאומי של לורן, בעלה של איזבל, מותיר אותה עם הר של חובות , הרוסה, אבלה ובמצוקה כלכלית קשה.

 

אורח החיים אליו התרגלה איזבל נמצא כעת הרבה מעבר להישג ידה, וקשה לה להסתגל לנסיבות החדשות. איזבל היא היא אם לשני ילדים, קייטי ותיירי, והיא כנרת ראשית בתזמורת סימפונית, שהקריירה המוזיקלית שלה היא מרכז חייה, בעוד בעלה המצליח טיפל בכספים, ומטפלת טיפלה בילדים ובשאר מטלות הבית. היא חייתה ללא דאגות פרנסה ומעולם לא התעניינה בניהול הפיננסי של הבית.

היא יורשת בית מוזנח ורעוע באזור הכפרי, מקרוב משפחה רחוק. 

מבלי לראות את הבית או לדעת מה מצפה לה היא מוכרת את הבית היוקרתי בלונדון כדי לכסות את החובות, ועוקרת את משפחתה לשם. איזבל צריכה ללמוד להיות אמא ולהסתדר ללא כל תמיכה כלכלית. הבית הספרדי שירשה, נראה כחבל ההצלה היחיד שלה,  הסיכוי להתאושש כלכלית, לפרוע את חובותיה ולפרנס את ילדיה, אך עד מהרה היא מבינה שהוא ממש לא.

קייטי בת ה -15 נאלצת להתבגר מהר, היא מצטיירת כנערה אחראית ורציונאלית, ומרגישה שחובתה לשמור על המשפחה, להחליף את אמה כשזו נסוגה אל עולמה. ותיירי בן ה- 9 לא אמר מילה מאז מות אביו.

 

איזבל נאלצת להתמודד עם מכשולים רבים כשהעיקרי שבהם הוא ההתמודדות מול מאט, ואשתו, לורה. מאט ולורה חושקים בבית כבר שנים. שניהם טיפלו בשכנם הקשיש, לא מטוב לבם, אלא מתוך ציפייה לרשת את הבית הישן, ויש להם תכניות אדריכליות מוכנות לאיך הם רוצים לשפץ אותו. על פניו מאט, קבלן בניין,  נראה כבחור טוב ובעל רצון לעזור לאיזבל בשיפוץ הבית המט ליפול, ואיזבל הפגיעה וחסרת הנסיון מפקידה בידיו את עבודות השיפוץ, מבלי לדעת שהוא מתכוון לגרום לה לוותר ולעזוב. כשהחסכונות שלה מתדלדלים במהירות, היא נאלצת להתאים את עצמה למציאות החדשה, והיא לומדת בעזרתו של ביירון השקט והמסתורי, איך להפיק את המירב מהשטחים שסובבים את הבית, ולספק את מרבית המזון שהם זקוקים לו כדי לשרוד.

 

 

"מוזיקת לילה" הוא סיפור על אהבה, על אובדן, על נישואין וסודות שמתגלים.

ההתחלה קצת קשה ומבלבלת אבל החל מהפרק הרביעי דף רודף דף ומבלי להרגיש נכבשים בקסם העלילה. צריך קצת סבלנות כדי לאהוב את איזבל, כי בהתחלה היא בלתי נסבלת. אובדן בעלה והעובדה שהיא מרוכזת בעצמה, שלא הייתה לה שום אחריות כלפי משפחתה לפני התאונה, הופכים אותה לחסרת אונים, עד כדי הזנחת ילדים קשה. ולמרות שמאט מתגלה כפסיכופט מוחלט, דמותו נוצרה היטב והסיפור כולו זרם וסחף.

נהניתי לקרוא על משפחת דלאנסי ועל איזבל המתפקחת מאשליות, מסתגלת למציאות והופכת לאמא לביאה. אהבתי את החיים של המשפחה בקהילת הכפר הקטנה.

סיפור מקסים שמתאר התפתחות אישית וצמיחה מרגשת של הדמויות, שמפתיע עם הטוויסטים שלו, עם סוף בלתי צפוי.

ממליצה 

ברבור מנייר – ליילה אטר

ברבור מנייר – ליילה אטר

תרגום: נועה שביט

הוצאה: ספרות שנוגעת

אוגוסט 2019. 329 עמ'

תחילתו של הספר סוחפת למדי ומתארת ארוע מרגש, אלים ומסוכן.

זה נראה כמו סיפור חטיפה לא פשוט.

סקיי ואסטבן גדלו יחד. סקיי, יתומה מאמא, גודלה על ידי המטפלת שלה, מאמאלו, אמו של אסטבן. הגורל מפריד ביניהם וחייהם נעים בכיוונים מנוגדים.

חלפו שנים וסקיי סדג'וויק, עשירה ויפה, נחטפת ונלקחת כבת ערובה על ידי דמיאן, גבר אכזר ולכאורה חסר לב, ששונא אותה עד כדי כך שכרת חלק מהזרת שלה. היא נמצאת במקום חשוך ולא מוכר לה. נראה שימיה ספורים. היא מבועתת ומפחדת שחייה בסכנת מוות. מי שלא ידעה מחסור בחייה והיתה מוגנת, נאלצת להתמודד איך לשרוד, ואפילו מייחלת למותה.

 

כמו סקיי, גם הקורא לא ממש בטוח מה קורה או למה, עד שמקבלים הצצות לעבר, והדברים מתחילים להתבהר. כל אחד מהם מגיע מעולם אחר, חי חיים אחרים, והתמודד עם מציאות אחרת, ובכל זאת מסתבר שהם מחוברים מכל בחינה. גם כשתחושות של אהבה ותשוקה מתעוררות, מתברר שמה שמנהל את דמיאן מסתכם ברצון לנקמה ועשיית צדק על העוול שנגרם לו ולאימו. וכאשר צדק ונקמה, הווה ועבר מתערבבים יחד, סקיי מבינה, שלפעמים, בחיים, רוח הרפאים שלך לא מתה אלא קמה לתחייה.

 

ליילה אטר מטיבה לתאר את הארועים והתרחשויות עד שהקורא מרגיש שהוא נמצא בתוך הראש של סקיי ודמיאן. הרגשות, המתח המיני, המחסור, הפחד, הכל מוחשי עד כאב.

 

הגיבורים הראשיים היו דמויות מורכבות ופגומות, והחלק שהתמקד בעברם היה טוב מהמשכו, כי הוא איפשר להבין אותם ואת סיפורם בהווה. תרמה לכך גם העובדה שהספר מחולק לחמישה חלקים ומסופר לסירוגין מנקודת מבטה ומנקודת מבטו, כך שקבלנו תמונה מלאה של כל מה שקרה.

 

העלילה היתה מאוד אינטנסיבית ויש בה אלמנטים של פשע לצד נושאים כמו משפחה, אהבה, נקמה וסליחה,  אך הספר בעייתי בהרבה מובנים.

ראשית, לא הצלחתי להרגיש את הכימיה בין סקיי ודמיאן.

שנית, החלק הראשון של הספר, היה מעניין והדפים עפו אחד אחרי השני, אך ככל שהסיפור התקדם מצאתי את עצמי מאוכזבת, בעיקר בגלל שהוא עושה רומנטיזציה למערכת יחסים רעילה ומתעללת. הדברים שדמיאן עשה לסקיי, לאשה שהוא אוהב, לא נתפסים בהגיון.  הוא לא מרגיש חרטה, והכל נסלח ונפתר בקלות רבה. הילד שהיא לא ראתה מאז שהייתה בת 9 הוא אהבת חייה, הוא גם הגיבור, והחוטף שלה. הוא לא רק חוטף אותה אלא רוצה להרוג אותה, מסמם אותה, חותך את קצה האצבע שלה. הוא משפיל אותה וגורם לה לפשוט את בגדיה ולצאת לשירותים עירומה מולו. הוא אלים כלפיה, ומחזיק אותה קשורה למרות שאין לה לאן לברוח.

איך אפשר להיות בסדר עם זה, רק כי הוא רוצה נקמה על אי הבנה ענקית ובגלל שהוא באמת אוהב אותה. ככה מראים אהבה? האיש חתך לה את האצבע!  ואם זו לא סיבה מספקת לצעוק התעללות, אז בבקשה, ספרו לי מה כן נחשב.

היה לי קשה לשכוח את כל הרע שנעשה, גם אם הדמויות שכחו!

 

הכתיבה בהחלט חיברה אותי לדמויות כך שיכולתי להרגיש את חוסר התקווה שעברה הגיבורה הנשית, את החיים האומללים שהיו מנת חלקו של דמיאן. אין ספק שלסופרת הזו יש כישרון ליצור קסם עם המילים שהיא כותבת, אבל בשורה התחתונה זה היה רומן רומנטי, צפוי וקלישאתי.  האהבה היתה צפויה, העתיד כבר נקבע, ויחסית די מוקדם, התרחש הטוויסט, כך שסיפור הנקמה הפך לסיפור מתוק-מר של סליחה. (תוך שניות לאחר שהזכירה את אסטבן, ידעתי שהוא דמיאן. שהאומנת מתה. ברגע שהיא ביקרה את דמיאן בכלא הבנתי שיש לה תינוק. כשהילדה הקטנה הופיעה, לא היה קשה לדעת מי היא)

 

הספר לא סיפק לי רגעי "וואו" גדולים ולצערי קל היה לחזות את הגילויים והפיתולים. הוא הכיל את כל האלמנטים הצפויים בז'אנר. רומנטיקה של חוטף-קורבן, נקמה, קרטלי סמים, אהבת ילדות, הריון בלתי צפוי, הזדמנות שנייה, וכו'.  

בחרתי לקרוא את הספר הזה בעקבות סיפרה של ליילה אטר "ערפילי הסרנגטי".

למי שמצפה...זה לא!

מאוד רציתי לאהוב את הספר הזה, אבל לצערי אהבתי אותו הרבה פחות.

"ברבור מנייר" אינו סיפור אהבה.

זה סיפור העוסק באישה צעירה שעוברת התעללות. המסר שמגיע, עטוף בעטיפה יפה לכאורה, אך הוא מעוות נורא, ואני לא יכולה לראות בו סיפור אהבה, לא משנה מאיזו זווית אני מסתכלת עליו. שום דבר לא מצדיק אלימות כמו זו שחוותה סקיי. אני יודעת שזה סיפור בדיוני, ועדיין אני חושבת שצריך לנקוט משנה זהירות עם המסרים ש"משדרים". אי אפשר לקבל ולהצדיק או להשלים עם אלימות מחרידה כלפי אדם אחר. רעיונות כאלה הם אלה שמובילים לתרבות של התעללות ואונס. ולכן, בעיני, אפילו הכתיבה הטובה לא מפצה על כל החולשות שבעלילה.

 

לשיקולכם.ן