פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

תרגום: שי סנדיק

הוצא' אריה ניר,מודן,אופוריה

אפריל 2024. 333 עמודים

פרן ברוקבנקס, בת 32, מוצאת את עצמה אחראית על אתר הנופש של משפחתה על שפת האגם במוסקוקה, לאחר מותה הפתאומי של אמה. עוד בצעירותה פרן נשבעה שלעולם לא תהיה חלק מהעסק המשפחתי, אך תוכניותיה משתנות עם מות אמה. היא אינה בטוחה אם היא רוצה לשמור על אתר הנופש, או למכור אותו, כדי לפתוח את בית הקפה של חלומותיה בטורונטו. בזמן שהיא עובדת בדלפק הקבלה, פרן פוגשת את וויל בקסטר בן ה-32, לבוש בחליפה יקרה. לוקח לה רגע להבין שזה אותו וויל בקסטר בו התאהבה עשור קודם לכן וחשבה עליו ללא הרף לאורך השנים.

 

כשפרן וויל היו בני 22, הם נפגשו בבית הקפה בו עבדה בטורונטו, בזמן שוויל צייר בו ציור קיר. פרן סיימה את לימודיה בקולג' והתכוננה לחזור הביתה אל אתר הנופש על האגם, כדי להתחיל לעבוד עם אמה.

השניים מבלים יחד עשרים וארבע שעות קסומות. הם הולכים בסמטת הגרפיטי, אוכלים צהריים בחנות כריכים וייטנאמית, מבקרים בגלריית אמנות, בחנות תקליטים, הולכים לקונצרט ועוד. הם מספרים זה לזה את תקוותיהם וחלומותיהם, ולמרות שהם לא חוצים את הגבול מעבר לחברים, הם  משאירים רושם עז זה על זה, עד כדי כך שהם מתכננים להיפגש שוב, בעוד שנה באתר הנופש המשפחתי של פרן ליד האגם.

שנה אחר כך פרן הופיעה. וויל לא.

בגיל שלושים ושתיים, חייה של פרן אינם כפי שדמיינה פעם. במקום לגור בעיר, היא חזרה הביתה, המקום בבלגן, ג'יימי, החבר שלה לשעבר הוא המנהל, והיא לא יודעת מאיפה להתחיל. היא זקוקה לתוכנית, לחבל הצלה. להפתעתה, העזרה מגיעה בדמותו של וויל, שמגיע כיועץ עסקי, גורר אחריו מזוודה והצעה לעזור ולהחזיר את המקום למסלולו לאחר מות אמה. אלא שוויל אינו אותו וויל שפרן הכירה לפני שנים. האמן הצעיר הוחלף בגבר לבוש חליפה יקרה ובעל ידע עסקי שפרן לא מזהה, והיא לא בטוחה שהיא יכולה או רוצה לסמוך עליו. ברור לה  שוויל מסתיר משהו.

 

למה וויל ויתר על  חלומו להיות אמן והפך להיות יועץ עסקי?

מה קרה לוויל במהלך 10 השנים שחלפו?

האם פרן וויל יגשרו על הפער וימצאו את הדרך לאושר, יחד ו/או לחוד?

במהלך העלילה פרן עוברת מסע החלמה בעקבות האבל על מות אמה, שהיה כתוב ברגישות רבה, והרגיש מאוד אותנטי. היא צריכה להתמודד עם החיים בלי אמה הרבה יותר מוקדם ממה שציפתה אי פעם, ומתעמתת עם צערה על ידי קריאת יומניה הישנים של אמה, המכילים מידע רב.

הקשר בין פרן לוויל היה מלא במתח מיני, ניצוצות והרבה זכרונות, כמו גם הידיעה שיכלה להיות להם  מערכת יחסים נהדרת אם הנסיבות היו קצת שונות. אבל בסופו של דבר המהמורות שעמדו בדרכם הובילו את הקשר שלהם לאהבה ששזורה בצורך ובסבלנות.

הקריאה היתה נעימה וזורמת והרגשתי במהלכה את מה שהרגשתי כלפי הזוג בסיפרה הראשון של קרלי פורצ'ן, "כל קיץ שיבוא". יש כמה קווי דמיון בין שני הספרים. הם בעלי ציר זמן כפול, מסופרים בהווה ובעבר, שניהם מתרחשים באזור האגמים של אונטריו, שניהם נפתחים במות הורה ומתמקדים באבל, שניהם מלאים ברגשות עוצמתיים, ולכל אחד מהם יש עלילה של הזדמנות שנייה.

שתי הדמויות הראשיות אותנטיות ונגישות, מה שמקל להתחבר אליהן ולרצות לדעת מה קורה בהמשך. אמנם מופרך להפוך את השניים לאוהבים אחרי נתק של  10 שנים, בפרט אחרי שבילו פחות מ-24 שעות ביחד, אך זה לא מונע מהסיפור להיות רומנטי, קליל וסימפטי.

 

"פגוש אותי באגם" היה אסקפיזם קיצי, הפוגה קלילה, שהייתי זקוקה לאחר קריאת שני ספרים "כבדים".

ספר שיכנס בכיף לתיק חוף הים/בריכה שלכם.

קראתי ונהניתי. 

(מומלץ לקרוא את ההערה של פורצ'ן בסוף הספר. זה מוסיף ערך להבנת הסיפור.)

כל קיץ שיבוא - קרלי פורצ'ן

כל קיץ שיבוא - קרלי פורצ'ן

הוצאה: אריה ניר הוצאה לאור 

תרגום: שי סנדיק

2023. 314 עמודים

פרסי וסם, בני שלוש עשרה, נפגשים בבריז' ביי, כשהוריה של פרסי קונים את בקתת האגם הסמוכה לבית שבו הוא כל השנה, עם אמו ואחיו, צ'רלי. הם הופכים לחברים הכי טובים. הם חולקים אהבה לסרטים, ספרים ושחייה. הם מבלים יחד חגים וקיץ, חושבים אחד על השני כשהם ביחד וגם כשהם לא אחד עם השני, ואפילו עונדים צמידי ידידות שפרסי הכינה.

פרסי רוצה להיות סופרת. היא כותבת סיפורים וסם קורא אותם ומעודד אותה להמשיך לכתוב.

סאם רוצה להיות רופא, בעקבות בעיות לב שגרמו למותו המוקדם של אביו.

סיפור החברות היפה ביניהם מתקדם שלב והופך לאהבת נעורים עדינה ומכבדת.

אבל

כשסם ופרסי היו בני שמונה עשרה משהו קרה, והקשר ביניהם נותק לחלוטין. עכשיו, שתים עשרה שנים מאוחר יותר, אמם של סם וצ'רלי נפטרה וצ'רלי יוצר קשר עם פרסי ומספר לה על מותה של סו. פרסי אהבה אותה מאד. היא הייתה כמו אמא שנייה עבורה. היא נוסעת לבריז' ביי להלוויה, יודעת שהיא עומדת לראות את סם שוב, יודעת שהיא צריכה להתנצל ולהתוודות בפניו על מה שעשתה בעבר.

הסיפור מתחיל בהווה ומחזיר אותנו אחורה לתקופה שבה סם ופרסי היו יחד כחברים הכי טובים.

העלילה עוברת  הלוך ושוב בין שני צירי הזמן, בין העבר להווה, לאורך שש חופשות קיץ בלתי נשכחות שבמהלכן אי אפשר היה להפריד בין פרסי וסם ואנחנו רואים איך מערכת היחסים שלהם מתפתחת, מידידות נעורים לסיפור אהבה עד שהיא מתפרקת, בעקבות החלטה נמהרת אחת שהורסת הכול  ומשאירה את פרסי מרוסקת ולא מסוגלת מאז לנהל מערכת יחסים משמעותית עם אף אחד אחר, כשעמוק בלבה היא יודעת שעדיין לא התגברה על סם.

 

מה גרם לפרסי וסם לאבד את הקשר?

האם הפגישה המחודשת בין פרסי וסם תחבר ביניהם שוב?

 

הדמויות חביבות מאוד והתחושה הכללית של הספר הייתה טובה. התיאורים של קנדה הכפרית, הרגישו אותנטיים. הרומנטיקה מחממת לב וההתעוררות המינית מתוארת בעדינות וברגישות.  העלילה נעה במהירות, ומותירה את הקורא להוט ללמוד מה יקרה אחר כך. אמנם  הסוף היה די צפוי אבל עדיין הקריאה היתה מהנה. לא אכחיש שהייתי שמחה לקרוא את נקודת המבט של סם ושל צ'רלי. 

"כל קיץ שיבוא" הוא רומן קיץ קליל ומהנה שמתאים לנוער בוגר (YA) המספר על אהבה ראשונה, אובדן, והזדמנות שנייה.

בעוד חמש שנים – רבקה סרל

בעוד חמש שנים – רבקה סרל

תרגום: נעה בן פורת

הוצאת אריה ניר, מודן

ינואר 2023. 317 עמודים

הספר הזה לא מתמקד במערכות יחסים רומנטיות האופיינייות לעלילה רומנטית. זה גם לא סיפור אהבה במובן הקלאסי של המושג, אבל בכל זאת סיפור של אהבה, של חברות נאמנה עם קמצוץ ריאליזם קסום שפוזר מעליו. ספר שיש בו קצת עומק, הרבה עצב, ובכל זאת מסתיים בתקווה.

 

בשנת 2020 , דני היא עורכת דין ניו יורקית, מכורה לעבודה, פרפקציוניסטית בנשמה לא רק בכל מה שנוגע לעבודה אלא גם בכל מה שקשור לחיים הפרטיים שלה. היא בעלת הישגים גבוהים ועורכת דין מצליחה. כל מה שהיא עושה, נעשה נכון ומתוך מטרה. היא אוהבת להיות בשליטה. צעדיה מתוכננים, הכל נרשם, שום פרט לא חומק מתחת לרדאר שלה. היא נמצאת במערכת יחסים ארוכת שנים עם דיוויד, והשניים מתגוררים במרכז מנהטן. דני מתמקדת ומתקדמת במשרד עורכי הדין בו היא עובדת.

בלילה שבו היא מתארסת, היא חולמת בשנתה שהיא מתעוררת חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 2025 , בדירה אחרת, בברוקלין, ולצידה גבר אחר. דני, חולמת על מפגש מיני עם גבר חלומותיה. הוא כל מה שהיא אי פעם רצתה. כשהיא מתעוררת היא מהרהרת במציאות העתידית הזו ואז חוזרת לחיים המתוכננים שלה בשנת 2020.

האם זו תחושה מוקדמת?

פנטזיה על גבר שהיא לא מכירה?

תחילתו של משולש אהבה?

לרוע המזל, הבחור הזה הוא לא הארוס שלה. דני  חוזרת לחייה האמיתיים, אבל החלום ממשיך ללוות אותה במחשבות  שנים. היא מרגישה שזה חלום נבואי. אך מאחר והחלום לא מתאים לתכניות שלה היא מנסה להוביל את חייה כך שבתאריך שהחלום מנבא עליו, היא תהיה נשואה לבן זוגה. אלא שארבע וחצי שנים מאוחר יותר, הגבר מהחלום מופיע באחד הימים כבן זוגה ובהמשך, כארוסה לעתיד של חברתה הטובה, בלה.

דני עומדת פנים אל פנים עם הגבר בחלומה.

 

איך זה אפשרי? 

איך היא תתמודד עם הנוכחות שלו בחייה? 

מחשבות בוראות מציאות?

 

החיים עומדים להשתנות כשבלה חברתה הטובה של דני, אמנית כייפית וחופשיה, ההיפך הגמור מדני, מאובחנת כחולה במחלה סופנית.

סיפור החברות האיתנה בין דני ובלה, הוא  בהחלט "סיפור אהבה" אם כי הוא סיפור אהבה בין החברות הכי טובות. לאורך הסיפור רואים את החברות מתפתחת ומתעצמת, גם אם דני מגוננת על בלה  יתר על המידה, עד לנקודה שבה מתרחש מהפך. לדעתי, הקשר בין השתיים זו  הנקודה החזקה ביותר ברומן הזה.

 

מעבר לכך, אני די מאוכזבת.  

זה לא סיפור על מסע בזמן. זה לא סיפור בדיוני על יקומים מקבילים. זה גם לא סיפור רומנטי.

הביקורות שקראתי על הספר הזה היו כל כך חיוביות. נראה שאני בדעת מיעוט, מכיוון שלא התלהבתי ממנו כמו רוב הקוראים האחרים. זה לא שלא נהניתי לקרוא חלקים מסוימים ממנו אך מבחינתי, ההיבט החזק ביותר בסיפור היה החברות בין דני ובלה. ולכן אין לי מושג מה היתה הפואנטה בחלום הנבואי, כי כל ההיבט של מסע בזמן לא ממש השפיע על הסיפור הכללי. הדמות של דני מעולם לא הרגישה לי אמיתית, היא הייתה חלשה, אנוכית, לא ישרה ברגשותיה, ואפילו בוגדנית. היא לא עברה איזה שינוי משנה חיים. במקום זאת היא מצאה מטפלת, "שפכה" בפניה את סיפורה ומעולם לא הביטה לאחור עד שגרג מופיע כחבר של בלה.

בכל פרק היה שם של מסעדה מפוארת עם התפריטים והמקומות המפוארים. ואני לא אתחיל לספור את מספר הפעמים שמוזכרים המותגים של כל פריט לבוש שהדמויות לבשו. זה היה רדוד בלשון המעטה. כאילו המחברת רצתה להתפאר בכל השמות המגניבים שהיא הכירה.

הכתיבה הייתה בסיסית והתיאורים היו כל כך קליניים, שלאורך כל הסיפור פשוט לא הרגשתי שום חיבור רגשי לאף אחת מהדמויות,  שהיו בעיני חד מימדיות וקלישאתיות, מה שהיה מפתיע בהתחשב בתקציר של הספר הזה כסיפור " סוחף ושובה לב ". דני מנתחת כל דבר ולועסת כל אירוע או מחשבה כמו מסטיק ולמרות שהעלילה הכילה אירועים כואבים, לא הרגשתי כלום כשקראתי אותם,  והיו לי רגשות סותרים לגביהם. אני לא בטוחה אם זה היה בגלל האופן שבו הדמויות נכתבו או שהתיאורים לא היו מספקים, אני רק יודעת שציפיתי להרגיש יותר ממה שהרגשתי בפועל.

 

הדבר היחיד שהיה מפתיע  - היה הטוויסט בסוף.

ספר שממש לא אמליץ עליו לחברותי. 

לשיקולכם.ן

אדוארד היקר – אן נפוליטנו

אדוארד היקר – אן נפוליטנו

תרגום יובל אהרוני

הוצאת אריה ניר-מודן

אוגוסט 2021. 342 עמודים

התקציר בכריכה האחורית מספר על מטוס שעושה את דרכו משדה התעופה ניוארק ללוס אנג'לס ומתרסק, וכל נוסעיו נהרגו למעט אדוארד אדלר בן ה -12.

 

קשה להבין באמת מה ההרגשה וכמה צער עובר על מי שאיבד את כל משפחתו, על אחת כמה וכמה בגיל שתים עשרה, ונותר מאחור  כניצול היחיד. המחשבה שֶׁנִּשְׁאַרְתָּ לבד בעולם, פצוע פיסית ונפשית כשאין מי שיעזור לך להחלים, למצוא את הדרך לצאת מהטראומה ולהתאושש מהאובדן, היא נוראית.

 

אן נפוליטנו  קבלה השראה לכתיבת סיפרה  בעקבות התרסקות מטוס אמיתית שאירעה בשנת 2010, כשמטוס יצא  מדרום אפריקה ללונדון, התרסק וכל נוסעיו נהרגו למעט ילד אחד בן 9. "אדוארד היקר" לא עוסק בהתרסקות הזו, אבל האירוע הנ"ל היה ההשראה שהובילה אותה לכתוב את הסיפור הזה.

 

אדוארד מתעורר בבית החולים כשהוא פצוע פיסית ונפשית. הפציעה הדומיננטית ביותר, באחת מרגליו, גורמת לו לשהות שבועות רבים בבית החולים וחודשי טיפול רבים עד שהוא משתקם פיסית. קשה יותר לשקם את המחשבות וכאב הלב, כשהוא נאלץ להמתמודד עם צער משתק ורגשות אשמה לאחר שהוא מאבד את החיים שהוא מכיר יחד עם אובדן הוריו ואחיו הבכור, ג'ורדן, בהתרסקות.

אדוארד הוא הניצול היחיד. כולם חושבים שהוא בר מזל על שניצל. הם לא מבינים את הכאב בלהיות זה שנשאר.

איך ממשיכים הלאה כאשר מאבדים הכל, כולל את עצמך, את האדם שהיית לפני האובדן?

 

למזלו של אדוארד יש לו  את דודה לייסי ודוד ג'ון שדואגים לו מאוד. אדוארד מרגיש קרוב אל לייסי אחותה של אימו, שחווה גם היא את האובדן, ואל בעלה ג'ון, שנחוש להגן עליו מפני אלה שאולי ירצו לנצל אותו. ולשניהם יש  חלק בלתי נפרד בסיוע להחלמתו.

הוא מתקרב אל שי, השכנה הצעירה בת בגילו, שהופכת מקור נחמה עבורו, והיא מעניקה לו את תמיכתה, יושרה ואהבתה ללא תנאי. שי הופכת  להיות הסלע של אדוארד בכל כך הרבה דרכים, והקשר ביניהם לא ניתן לשבירה.

יש לו פסיכולוג נפלא, דר' מייק, שיודע לכוון את אדוארד בעדינות רבה אל הדרך שתוביל אותו לרפא את עצמו. מנהל בית הספר מבקש מאדוארד לסייע לו לטפל בשרכים האהובים עליו במשרדו. כמי שלמד בלימוד בייתי, ההסתגלות לבית הספר, לתלמידים ולכללים קשה לו במיוחד, ומעל לכל התקשורת והפירסום מקשים על שלוות נפשו.

זהו סיפור קורע לב ומכמיר על אדוארד שמתאבל על אובדן משפחתו, במיוחד ברגעים בהם הוא חושב על אחיו הגדול ג'ורדן, שאיתו חלק קשר מיוחד. העצב שהרגשתי לא היה רק ​​אל משפחתו, אלא גם לנוסעים האחרים שהיו על אותה טיסה, אלה שסיפורם האישי נחשף, ובהמשך אנו מקבלים הצצה לאבל של יקיריהם.

הדמויות, יחד עם אלה שהוזכרו לעיל, מפותחות היטב כולל אלה שנמצאות במטוס.  יש חייל בדרך הביתה, רווקה בהריון שמקווה שהחבר שלה יציע לה נישואים, טייקון גוסס ואישה חופשית שנמלטת מבעלה הנוכחי בתקווה להתחיל חיים חדשים בקליפורניה.

מאבקיו הרגשיים של אדוארד בעקבות אובדן משפחתו האהובה, תחושת האשמה על היותו הניצול, כמו גם הפירסום שזכה בו שלא מרצונו, מטופלים בחמלה ובתחושה אותנטית כשהם מעבירים את המסר שלעולם לא מתגברים על אובדן, ואין  "סגירה" של האבל אבל יש חיים אחרי אובדן, ואלה חיים אחרים.

 

הרומן מסופר בשני צירי זמן ועובר הלוך ושוב בין המתרחש במהלך הטיסה לבין חייו של אדוארד לאחר מכן. העלילה זורמת בצורה חלקה ושני צירי הזמן מעניינים.

 

"אדוארד היקר" הוא ספר מעורר מחשבה, המתאר את המסע העצוב של ילד צעיר המתמודד עם האבל, האובדן והטראומה שהוא חווה,  אבל בסופו של דבר זה סיפור של תקווה והוא מלא השראה, אמונה ברוח האדם, אהבה ידידות ואיכפתיות.  מסעו של אדוארד ארוך, איטי וכואב, אך הוא מוצא את הכוח והתמיכה בעזרתם הוא בונה את החוסן הנפשי והרגשי שלו , למרות האבל העמוק שמלווה אותו.

ללא ספק הוא גרם לי לחשוב על הילדים, ניצולי השואה, שאיבדו את כל יקיריהם ונותרו לבד בעולם,  ובהחלט על הארוע הטראגי שארע בשנה האחרונה בסטרזה שבאיטליה כאשר קרונית רכבל התנתקה, התרסקה לאדמה ומשפחה שלמה נהרגה ונותר ניצול אחד, איתן בירן בן ה-5.

מומלץ מאד!

יש סוד לזמן - קיט דה ואל

יש סוד לזמן - קיט דה ואל

תרגום:שי סנדיק

הוצאה:מודן, אריה ניר

פברואר 2020. 392 עמ' מודפסים

הספר "יש סוד לזמן" הוא רומן עדין ויוצא דופן. הוא כתוב מנקודת מבטה של מונה, הגיבורה הראשית בסיפור, והוא מתרכז בסיפור אהבתם של מונה וויליאם, שני מהגרים איריים שנפגשים באנגליה, נישואיהם וחייהם בבירמינגהם של שנות ה -70 של המאה העשרים, במהלך ההפצצות של IRA.(=אירגון המחתרת האירית)

אנו פוגשים את מונה, בהווה, מספר ימים לפני יום הולדתה השישים. היא חיה לבדה בעיירת חוף אנגלית שקטה וערפילית, יוצרת בובות מקוריות בעבודת יד ומנהלת חנות ועסק באינטרנט שמוכר את הבובות. יש לה גם בובות שהיא יוצרת בהזמנה מיוחדת, בעזרתו של נגר מקומי מתבודד. הוא בוחר את סוג העץ ויוצר את הבובה הנדרשת והיא צובעת את הבובות ומקשטת אותן בבגדים שהיא תופרת מבגדי יד שנייה. לכל בובה יש שם. ולכל בובה יש משמעות נסתרת הידועה רק למונה ולאנשים שקונים אותם.

העבר משולב בסיפור ההווה של מונה וחייה הבוגרים כשהיא מבלה הרבה מזמנה במחשבות על אהבתה הראשונה, לבעלה וויליאם, ילדותה באירלנד, וחייה כמונה הצעירה עם וויליאם בברמינגהם בשנת 1974, כשהיא מתחילה לפלס את דרכה בעולם, מתאהבת באירי הצעיר, מתחתנת ונכנסת להריון ומה שקורה בהמשך.

האירועים שעברה מונה בחייה מתערבבים לאורך כל הסיפור, לוקחים אותנו קדימה ואחורה ללא ציון זמן. רגעים מהעבר הופכים לזיכרונות והרהורים בהווה, כשהרגע השובר לב מכל, הופך לזיכרון שקשה מכדי להתמודד איתו.

אי אפשר שלא לאהוב את מונה שמייצגת דמות נשית חזקה שמתגברת על מכשולים כנגד כל הסיכויים. על ליבה הרחום שמעניק עזרה לנשים רבות אחרות.  

יחד עם זאת, לכל דמות בסיפור יש קול ייחודי: האבא האיכפתי, האבל, שמגדל את בתו הצעירה לבד, ג'ולי, העוזרת המתבגרת שעובדת בחנות של מונה, ואל,חברתה הוותיקה מברמינגהם, בריידי,  וכמובן, בעלה של מונה, וויליאם.

"יש סוד לזמן" הוא סיפור על אובדן, על מערכות יחסים ועל כוחו של הדמיון ואיך השימוש בו עוזר להתגבר על זכרונות כואבים שהזמן אינו מרפא. בשלב מוקדם בחייה של מונה, אביה מסביר לה שיש סוד לזמן, ודוחק בה לנצל את מרב זמנה עם אמה:

"יום אחד, תרצי להחזיר את השעות האלה, ילדה שלי. תשאלי את עצמך איך הן הלכו לאיבוד ותרצי להחזיר אותן. יש סוד לזמן... אפשר להרחיב או לכווץ אותו. אפשר לקצר או להאריך אותו. " (עמ' 35-36)

ומונה שמכירה את הסוד לזמן מלמדת אותו לאחרים. איך היא פיתחה יכולת כזו ומדוע היא מלמדת אותו מסופר בספר.

לאורך הספר יש דוגמאות רבות איך אנשים בונים בדמיונם צירי זמן חלופיים לעצמם - לאו דווקא כדרך לברוח מהמציאות של החיים האמיתיים, אלא כדי להתגבר על צער שקשה לשאת אותו.

אהבה ואובדן הן השאלות הגדולות שרובנו נאלצים להתמודד איתן בחיים, שמצד אחד הופך אותם לאוניברסלים אך כמובן שכל אהבה שונה כמו כל אובדן.  

קיט דה ואל יצרה דמות במונה שלדעתי נשים רבות יכולות להזדהות איתה. מונה ידעה תלאות, ידעה שמחה והכירה צער ואובדן גדול. הנושא עשוי להיות קרוב מאוד עבור נשים רבות ומאותה סיבה עשוי להיות קשה עבור חלק מהקוראות מכיוון שהוא יכול להחזיר זיכרונות כואבים. עם זאת, קיט דה ואל כתבה עם תובנה ורגישות רבה, מה שהפך את הספר לסיפור מלא רוך וחמלה של נישואים ויגון, סבל ודבקות לטווח הארוך.

זכרונות מחיים אחרים - דייוויד וייטהאוס

זכרונות מחיים אחרים- דייוויד וייטהאוס

תרגום: שי סנדיק

הוצא' מודן, אריה ניר .

ספטמבר 2019

עותק דיגיטלי מאתר E-vrit

“זיכרונות מחיים אחרים” מתאר את סיפורם של דאב, פיטר וג’רמיה שמסופר לחילופין ברומן. כל אחד מהם הוא רמז לתעלומה שפותחת את הסיפור,  כשפרופסור ג’רמיה קול נמצא בתוך צוללת, 200 מיילים מערבית לפרת’, אוסטרליה. הוא איבד את התקשורת עם תחנת המחקר שלו ונשארו לו 18 דקות של חמצן, כשלוויתן מתנגש בצוללת מסתבך במפרק הזרוע המיכנית של הצוללת, נאבק להשתחרר,  מקבל דום לב , ומושך את הצוללת למעלה. הפרופסור שספר את רגעי חייו האחרונים, ניצל, אך הלווייתן כאמור, מת, וכאשר צוות המחקר מעלה את גווייתו לסיפון לביצוע נתיחה שלאחר המוות, מתגלה בבטנו הקופסה השחורה של טיסה  PS570  שאבדה בדרכה מג’קרטה ללונדון והתרסקה בסמוך לחופי קורנוול לפני כ-30  שנה, ונקראת “הנשכחת”. יחד עם הקופסא מתעוררים הזכרונות.

במקביל אנו פוגשים את דאב, צעיר כבן 30 המתגורר בלונדון, שנשר מלימודיו באוניברסיטה ועובד כמוקדן בחברת אמבולנסים.  דאב שננטש כתינוק, גדל בביתם של זוג מבוגר ואוהב שהעניק לו מקור בלתי מוגבל של אהבה, טוב לב וטיפול. אף שמעולם לא הכיר את סיפור לידתו, או את הוריו הביולוגיים, הוא מייחס בסתר את חסרונותיו השונים לזוג חסר הפנים. כל מה שיש לו מהם, הוא שמו הלא שגרתי. קל מאוד לראות את הצלקות הרגשיות שנחרטו בדאב כתוצאה מהנטישה ואי הידיעה מיהם הוריו הביולוגיים. הוא סובל מפחד קיצוני מנטישה ובתקופה האחרונה ממיגרנות שמלוות בגל זיכרונות שאינם שלו, בהם מופיע אדם בשם פיטר מניוותר,ופרחים שאין לו שום הבנה וידע לגביהם.  דאב מעולם לא פגש את פיטר, אבל כל הזמן יש לו תחושת דז’ה וו, ולמרות שהוא חושב שהזכרונות הם תעלול של המוח, מין רוח רפאים במחשבותיו, הוא בטוח שפיטר מחזיק במפתח לתעלומת זהותו. בעקבות הזכרונות האלה הוא מבקש לברר מחשבותיו של מי פלשו אל שלו, ולמה,  ומה הם דורשים ממנו, מה הקשר ומה המשמעות שלהם אל העבר שלו.

פיטר מניוותר, רווק כבן 40, גר בברוקלין  וסיפורו מתרחש בשנות השמונים. הוא מנקה בתים, שבהם אנשים מתו, ובדרך כלל לא נמצאו במשך חודשים.  יום אחד הוא מוצא באחת הדירות פרח יפהפה ,”סיגל הביצה” , ובספרייה הוא מוצא מכתב אהבה בתוך ספר בוטניקה, שכתב צייד פרחים לאהובתו, ובו הוא מתאר ששה פרחים נדירים ומיוחדים, ואלה מעוררים בו השראה ותשוקה לצאת ולמצוא אותם. פיטר מצטרף לשיעור בוטניקה, בתקווה לפגוש חובבים אחרים ושם הוא נפגש ומתיידד עם הנס בנג הנורווגי, שמציע לו לצאת ביחד ולמצוא את הפרחים. עפ”י הזכרונות, פיטר והנס מתחילים את הרפתקאותיהם ברחבי העולם, במרדף אחר הפרחים יוצאי הדופן. במהלך טיולו, פיטר מתאהב – בטבע, בעולם ובאישה – לפני ששרשרת טרגדיות מתרחשת כמו אפקט דומינו, ומשנה את מהלך חייו הבטוחים שהיו פעם.

אז מדוע, ואיך, דאב זוכר את חייו של פיטר?

מה הקשר של פרופסור קול לסיפור?

ומה הקשר שלהם לקופסה השחורה?

מעקב אחרי הסיפורים הללו במקביל, מוביל לתעלומה הקשורה במטוס שנעלם ומה שקרה לנוסעי אותה טיסה, כמו גם לפתרון תעלומת הזהות האמיתית של דאב. לאט לאט, ובכתיבה מיוחדת ויפה, סיפורים אלה מתחברים ומשתלבים לסיפור על אהבה, חברות וזיכרון.

“זכרונות מחיים אחרים” מתחיל כסיפור פשוט על חיים ששזורים זה בזה ונפרדים זה מזה,  אך האופן בו הוא מסופר, דרך נקודות מבט רבות, תקופות זמן שונות ועל פני  יבשות שונות, הופך אותו למורכב, רב שכבתי ועשיר בפרטים.

מעולם פרחים לא נראו כה יפים, או שאהבה ממבט ראשון הרגישה כל כך עזה.

דיווד ווייטהאוס ממלא את סיפורו בדמויות ומדינות חלקם מלאות באור קסום, אחרות מסוכנות ומכוערות , ובזכרונות שמסופרים ברגש ואמפתיה שגורמת להרהר במורכבות הרבה של הסיפור עד לרגע בו דאב מגלה כיצד סיפורו מתמזג עם סיפורו של פיטר.

הכתיבה של ווייטהאוס עדינה ועוצמתית בו זמנית, וגם אם נדמה לקורא איך הסיפור עומד להסתיים, עדיין הסיום מצליח להפתיע.

“זכרונות מחיים אחרים” הוא סיפור מרגש על אהבה, אובדן, אובססיה, זהות וגילוי עצמי, זיכרונות והאופן שבו העבר מעצב אותנו.

ספר מעולה.

הערה: ההשראה של ווייטהאוס לרומן הייתה טיסת מלזיה איירליינס שנעלמה בשנת 2014, יחד עם סיפור שהוא קרא על צמח שנקרא רפלה-  ”פרח הגופה”  לפני 15 שנה.

הספר נקרא באפליקציית “עברית”, לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:

פרק ראשון-לקריאה