כוכב בודד – פאולינה סיימונס

כוכב בודד – פאולינה סיימונס

תרגום נורית לוינסון

הוצאת מודן

ספטמבר 2015. 591 עמודים

מאיפה להתחיל ...

 

“כוכב בודד'” הוא רומן המתרחש בשנת 2002. זהו סיפור התבגרות יפהפה, שמספר את סיפורה של קבוצת חברים מתבגרים ממיין שיצאו להרפתקה אירופית לפני שהם מתחילים את לימודיהם במכללה.

הסיפור עוקב אחר קלואי דיווין, אחרי האנה, חברתה הטובה ביותר וחבריהם מייסון ובלייק, והוא מסופר ברובו מנקודת המבט של קלואי בגוף ראשון, אך גם בגוף שלישי מנקודות מבט של דמויות אחרות. לכל ארבעת החברים יש קולות ייחודיים ולכל אחת מהדמויות איפיון משלה: שני זוגות, שני אחים, שני חברים טובים. ילדה נמוכה, ילדה גבוהה ושני בחורים מחוספסים. יש בעלילה טוויסטים רבים והפתעות אבל יש בו הפתעה אחת מאד מאד גדולה הקשורה באחת הדמויות.

העלילה מתחילה עם קלואי בת ה+17 בת יחידה, אהובה ומוגנת יתר על המידה שגדלה בעיירה קטנה במיין, ארה"ב,ובחברתה האנה המתכננות לעזוב את הבית ולפרש כנפיים כדי להגשים את חלומן מזה שנים, להגיע לברצלונה, עיר שמגלמת עבורן את כל מה שחסר בעיר הולדתן המשעממת. התוכניות מסתבכות כאשר מייסון ובלייק,האחים שהם החברים שלהם מודיעים שהם מצטרפים אליהן. עבור קלואי זה יספק הזדמנות להתנתק מהוריה המגוננים, עבור בלייק המסע יספק חומר לכתיבת סיפור קצר שהוא מקווה לכתוב לתחרות כתיבה שתוכל לזכות אותו בסכום נכבד באמצעותו יוכל לרכוש משאית חדשה שתאפשר לו להקים עסק משלו, ועבור האנה הנסיעה היא אמצעי שיאפשר לה לנתק את הקשר הסודי עם גבר המבוגר ממנה ב-44 שנה שלא משחרר אותה. אבל  הוריה של קלואי מודאגים ומסרבים לחתום על טופס הבקשה לדרכון, וסבתה המדהימה מכינה תכנית "הצלה"  שבה החבורה מתחייבת לעבור במזרח אירופה, לבקר בלטביה את קרובי המשפחה שנותרו ולהניח פרחים בטרבלינקה, מחנה ההשמדה הנאצי בפולין, שם מתו הוריה של סבתה, ושם גם נמצא קברו של אהובה של סבתה, שנרצח על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. למרות השינוי במסלול המתוכנן של הטיול, קלואי וחבריה מתלהבים מכך שסבתה מציעה לממן עבורם את הטיול, והם מסכימים לתנאי. בלייק אפילו חושב שזה יספק לו חומר נוסף לסיפור שיכתוב.

כבר בההתחלת הטיול נראה ששום דבר לא מסתדר.

כשהם עושים את דרכם ברכבת לריגה הם פוגשים את ג'וני ריינבו, מטייל אמריקאי בן 19, עם קול זהב ועבר מסתורי. ג'וני הוא הילד הרע הטיפוסי, בטוח בעצמו, שחצן וחתול רחוב, שחי את החיים. הוא מקסים נאה וכריזמטי שנראה כמומחה לאירופה. הוא מתפרנס מנגינה בגיטרה ושירה ודרכו חוצה שוב ושוב את דרכם של המטיילים הצעירים עד שהוא מצרף את עצמו לקבוצתם. בעוד קלואי, האנה ומייסון מתלהבים ממנו, בלייק מתעלם מג'וני ועושה כל שביכולתו להתנער ממנו. נוכחותו גורמת לקונפליקטים ואי הסכמה, והידידות רבת השנים בין הארבעה נעשית מתוחה.הם מתחילים לבחון מחדש את מערכות היחסים ביניהם, והם מוצאים את עצמם  מתקוטטים כאשר סודות עולים על פני השטח ומאיימים לערער את הקשר ביניהם.

 

מלבד הקסם והכריזמה המדהימים שלו, היה קשה להאמין שג'וני באמת  עשה את כל מה שהוא אומר שעשה. בגיל תשע עשרה, הוא היה בכל מקום, עשה הכל, יודע הכל, חווה הכל. הוא טייל בכל אירופה, הוא התקבל לכמה בתי ספר יוקרתיים מאוד, אבל הודח מהם. הייתה לו להקה והוא הופיע בארצות הברית. הוא היה שחקן רחוב ומדריך טיולים. אבל קלואי, לא רואה את הצדדים השליליים בג'וני ולא מבינה את ההרס שטיפוס כמוהו משאיר אחריו. היא מתאהבת בו בטירוף וחווה את הריגוש והייסורים של אהבה ראשונה, ואת גילוי המיניות שלה.

ג'וני הוא צרות, ולעומתו בלייק הוא החבר שתמיד אפשר לסמוך עליו. הוא אדיב ואחראי. בעיני הוא הגיבור האמיתי של הספר . הוא היחיד מביניהם שרואה את ג'וני האמיתי. ואהבתו של בלייק ותבונתו הם שנותנים עומק לסיפור, כמו גם קלואי שמנסה למעשה להבין מי היא, מי האישה שהיא רוצה להיות ומי אהובה האמיתי, כשהיא בוחנת את מה שהתרחש סביבה ולידה לפני ואחרי רומן האהבה שלה.

 

פאולינה סימונס, הידועה בעיקר בזכות הטרילוגיה של "פרש הברונזה", לא מכזיבה ב"כוכב בודד". אפשר לומר שהיא במיטבה. עם תובנה מעמיקה של נפש האדם והבנת הרגשות הסוערים של שנות העשרה, היא בונה לאט לאט את דמותו של כל אחד מהחברים, שכבה אחר שכבה, ומעניקה לכל אחד מהם את הקול הייחודי שלו. אהבתי איך היא מציגה נקודות מבט שונות לסיטואציות שבהן מתמודדים הצעירים במהלך המסע, ואיך כל אחד מהם רואה את אותו אירוע בעיניים אחרות. היא שוזרת את ההיסטוריה בעלילה,היא בוראת דמויות עגולות ומתארת ברגישות את חרדתם הקיומית. יש לה כישרון להפוך את התפל ליפה, ומעל הכל היא גורמת לקורא לחיות את סיפורי האהבה שעליהם היא כותבת עד שהוא מייחל שהלוואי והיה חווה אותם בעצמו, וכמו בספריה הקודמים גם ב"כוכב בודד" היא מתארת מערכת יחסים מרגשת בין קלואי וג'וני .

יש כאלה שיחשבו שהסיפור ארוך ומפורט מדי. ההתחלה די איטית אך מבלי להרגיש שוקעים בעלילה שתופסת תאוצה. סיימונס לוקחת את הזמן ופורשת את הדברים בפירוט: התפתחות הדמויות, ההיסטוריה, הדינמיקה המשפחתית, פירוט החיים היומיומיים של העיר הקטנה, ומערכות היחסים הרומנטיות. היא לא ממהרת לשום מקום והדרך שבה היא עושה את זה הופכת את הספר גם אם הוא ארוך לספר טוב. ובדיוק כמו ב"פרש הברונזה", הפכתי את הדף האחרון, ונשארתי בלי אויר, כשהעצב מתגנב ללבי. אין לי אפילו מילים לתאר את זה. אף אחד לא כותב אהבה כמוה. היא לא רק כותבת את זה, היא יוצרת אהבה כל כך חזקה שזה גורם לך להרגיש שהיא המציאה את המילה אהבה.

כל כך הרבה שנים הספר המתין לי על המדף, ומשום מה הוא נדחק שוב ושוב לתחתית הערימה. אני חייבת להודות ש"כוכב בודד" לא היה הספר שחשבתי שהוא עומד להיות. הוא היה הרבה הרבה יותר. הוא כולל דמויות צעירות אבל הוא ממש לא רק לצעירים. הוא עמוס בעובדות היסטוריות אבל הוא לא רק רומן היסטורי. הוא מלא במידע על טיולים אבל הוא הרבה יותר מסתם ספר טיולים. יש בו אהבה אבל הוא הרבה יותר מסיפור אהבה. זהו סיפור של חברות, של התבגרות, של מורשת של דורות קודמים שעדיין נוגעת בחיינו. אין הרבה ספרים שמסוגלים לעורר תגובה רגשית כה עמוקה וחרטה כזאת עד הדף האחרון.

מה שמתחיל כטיול חלומי לארבעה חברים לאחר סיום התיכון הופך למשהו שאף אחד מהם לא היה מוכן אליו והוא משנה את חייהם לנצח.

 

אהבתי לגמרי את הספר הזה והסקירה שלי לעולם לא תוכל לעשות איתו צדק.

 

ממליצה מאד!

בית קפה ליד הים – ג'ני קולגן

בית קפה ליד הים – ג'ני קולגן

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא, מודן

מרץ 2021. 416 עמודים

פלורה מקנזי בת ה- 26 נולדה וגדלה באי מיור היפה,  האי הצפוני ביותר מול חופי סקוטלנד. לפני שלש שנים, נמלטה פלורה מהאי, השאירה מאחור את שלושת אחיה, את אביה ואת המשק החקלאי שפרנס אותם, וחיפשה את החיים שהיא (ואמה) האמינו שהיא צריכה לחיות. היא עברה ללונדון כדי להגשים את חלומה להיות עורכת דין.

שלוש שנים אחר כך, היא עובדת כעוזרת משפטית במשרד עורכי דין יוקרתי שלא ממש מרגיש בקיומה, מאוהבת בסתר בבוס שלה, ג'ואל, שהוא בהחלט מחוץ לליגה שלה, וגם הוא לא מבחין בקיומה. החיים בעיר הגדולה הם הכל חוץ ממושלמים. היא "טוחנת" שעות בעבודה, בדירה שהיא שוכרת השותפים מתחלפים ללא הרף, וההסתגלות למזג האויר, לצפיפיות ולרעש שבעיר לא קלים לה.

 

קולטון, גבר אמריקאי עשיר כקורח, הוא לקוח של המשרד שרוצה להקים אתר נופש יוקרתי באי מיור וזקוק לייצוג משפטי ועזרה כדי להילחם בתוכנית מקומית לבניית טורבינות רוח, ופלורה שמגיעה ממיור, מתבקשת לחזור אל האי ולעזור בפתרון הבעיה.

אלא שקולטון לא יודע שהאנשים במיור "לא אוהבים" את פלורה, ושפלורה לא הייתה בבית מאז שאמה נפטרה. הוא לא יודע שכולם מכירים אותה כל חייה, ואיש לא ייתן לה לשכוח את העבר. בעוד שבלונדון המוארת וההומה היא יכולה להיות אנונימית, שאפתנית ומאוהבת ללא תקנה בבוס שלה, במיור יבחנו אותה בזכוכית מגדלת, והדבר האחרון שהיא רוצה הוא למצוא את עצמה שם. אבל אין לה ברירה. כדי לשמור על עבודתה, היא נאלצת לבלוע את גאוותה ולחזור הביתה. והחזרה הביתה אינה פשוטה. הכל בדיוק כמו שהיה. אמה עדיין מתה. אביה ואחיה עדיין לא מצליחים להתמודד עם זה. החווה והבית הדרדרו,  אנשי העיר עדיין שופטים אותה, זכרונות העבר מתעוררים, געגועיה לאמה, יחסיה עם אחיה שכועסים שנטשה אותם מאחור, ואביה שהזדקן, מקשים עליה. היא מגלה שתושבי מיור ממש לא אוהבים את הבחור האמריקאי החדש שאפילו לא מנסה להשתלב במיור,  לא קונה את מה שהוא זקוק לו מספקים מקומיים אלא מקבל את הכל במשלוחים ממרחקים, ולא משלב את תושבי המקום ככוח עבודה בעסקיו ובכך דואג לפרנסתם.

 

כדי שלפלורה יהיה סיכוי להצליח במשימה שהוטלה עליה היא צריכה לגרום למהפך בדעת הקהל. לשם כך עליה להתחבר מחדש למשפחתה ולאנשי העיר, להתעמת עם שדים מהעבר ולהשלים עם צערה על מות אמה. היא גם צריכה לקיים אינטראקציה עם אחיה הגדולים והרועשים ועם אביה השותק, שכול אחד מהם מתאבל בדרכו שלו על אובדן האם והרעיה. ספר המתכונים שמצאה, הכתוב בכתב ידה של אמה, מספק לה מוצא. היא מתחילה לבשל ולאפות. בהתחלה לבני הבית, בהמשך היא פותחת בית קפה בבית הורוד שעמד נטוש, פצעי העבר מתחילים להגליד ותושבי האי שזוכרים את המאפים הנהדרים של אמה, מגיעים אליו ונפתחים אליה.

 

ג'ואל מתגלה כעורך דין חכם בעל אישיות קרה ומרוחקת. הוא מבלה עם בלונדיניות צעירות שאף פעם לא אוכלות, הוא מבלה איתן לילה אחד בלבד  ומשאיר אחריו שובל של לבבות שבורים או נשים מייללות. סיפור הרקע שלו מתברר די מאוחר בספר מה שמסביר מהן הסיבות לכך שהוא כמו שהוא. הוא מגיע אל האי מספר פעמים כדי לבדוק את התקדמות התיק המשפטי, מגלה את יופיו של הטבע באי ומגלה את פלורה...

האם פלורה תוכל להשלים עם עברה ולגרום לתושבים המקומיים לסלוח לה על עזיבתה?

האם פלורה תמצא אהבה באי?

האם קולטון יזכה בתמיכת תושבי האי?

 

 

תיאורי האי מקסימים. מוטבע בהם קסם בראשית. הרוחות הפראיות, השמש ששוקעת לעתים נדירות בקיץ, מיתוסים ואגדות, שמנת וחמאה שמגיעות מפרות ממשיות בחווה מקומית, הים, השמיים, החוף. כל אלה שוו את לבי. האי מיור נשמע כמו עולם אחר שהייתי מוכנה לבקר בו כדי לראות את האיים היפים שג'ני קולגן כותבת עליהם באהבה כל כך גדולה.

הדמויות ומורכבות החברויות מחממי לב בכנות ובאמינות שלהם. כולם תמיד נמצאים אחד בשביל השני, ודמותה הרצינית והכבויה של פלורה מהמשרד בלונדון עוברת מהפך משמעותי, כשהיא עומדת בפני החלטות, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. אבל קשה לומר שהספר עסק ברומנטיקה, כי היחסים בין ג'ואל לפלורה הרגישו מאולצים. אפילו קולטון ופינטן היו מרגשים יותר שלא לדבר על הכלבים...

הספר עסק בעיקר בדינמיקה שבין פלורה ובני משפחתה וחבריה הקרובים , בין פלורה ותושבי האי. הוא בודק את יחסה של פלורה אל משמעות "הבית" האמיתי והיכן באמת אתה זוכה להגשים את עצמך. למרות שעל פניו זהו ספר קליל, הסופרת מתחבטת במהלכו בכמה נושאים רציניים. יש בו בעיות משפחתיות, בעיות קבלה, ובעיות של אהבה ומיגדר והכל מתקשר למוטיב אחד שיגרום לדמויות ללמוד להיות מי שהן אמורות להיות ולא מי שאחרים רוצים שהן תהיינה.

בשורה התחתונה "בית קפה ליד הים" הוא ספר  קליל, חביב, שגרם לי להרגיש כאילו אני נמצאת בחופשה על אי סקוטי קסום ומרהיב שקשה לעזוב אותו. למרות שהעלילה צפויה, לא יכולתי שלא ליהנות ממנו. ג'ני קולגן יודעת את הדרך אל לב הקורא, וכשמתכוני האוכל הנפלא שהיא מתארת מובאים בסוף הספר, כך שגם הקוראים יכולים לנסות אותם, לא צריך יותר מזה. יחד עם זאת לא יכולתי להתעלם מהתחושה שליוותה אותי כאילו אני קוראת את אותה נוסחה/עותק של עותק של עותק של ספר. הייתי בהחלט שמחה למשהו שלא מרגיש בדיוק כמו הספר הקודם.

לילה אחד באוגוסט - ויקטוריה היסלופ

 לילה אחד באוגוסט – ויקטוריה היסלופ

תרגום: שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

אוגוסט 2021 . 248 עמודים

"לילה אחד באוגוסט" הוא ההמשך לספר המפורסם והאהוב עלי ביותר מבין ספריה של ויקטוריה היסלופ, "האי של סופיה"  וככזה הוא ממשיך את הסיפור על משפחת פטראקיס, ומתמקד בעיקר בסיפורה של אנה.

כמעט עשרים שנה לאחר מכן, ויקטוריה היסלופ חוזרת לפלאקה ולגיבוריה, שברור שמעולם לא הצליחו לעזוב אותה ולהשאיר אותה מאחור. שמועות על תרופה לצרעת מתפרסמות ומביאות תקווה למשפחות החולים ומפחידות עד אימה אחרים. אנה חוששת שאחותה תחזור ותמשיך את מערכת היחסים שלה עם מנוליס שהפך לאהובה. גם מנוליס מודאג מחזרתה של מרייה. לאחר זמן כה רב בנפרד ממנה הוא מרגיש שאינו מכיר אותה ודואג שמא היא תצפה לכך שהוא יכבד את אירוסיהם. העניינים מסובכים עוד יותר בגלל אהבתו העמוקה לאחותה, אנה, והרומן ביניהם על אף שהיא נשואה, ואמא לסופיה.

הלילה של ה - 25 באוגוסט אמור היה להיות חגיגה אך הוא הפך  לטרגדיה והחיים עבור המעורבים, לעולם לא יהיו שוב אותו דבר. הלילה, שאמור היה לשנות את חייהם של בני שתי משפחות, הוא הלילה בו  ספינלונגה סגרה את שעריה והמצורעים לשעבר, בריאים וחופשיים כעת, חזרו למה שאפשר לקרוא חיים נורמליים, וחגגו את האירוע המשמח. אבל, הלילה הזה הפך להיות עד לטרגדיה שתפצל שתי משפחות זו מזו. הזמן עוצר מלכת כאשר שתי יריות נשמעות, ואנה, מתה מאקדחו של בעלה, שלא יכול היה לסבול את בגידתה ואהבתה לגבר אחר.

למעשה, מותה של אנה לא היה הסוף, אלא התחלה חדשה, עבור מי שנשאר מאחור, וכפי שמתברר, זו לא הייתה התחלה קלה, כי כל אחד מהנשארים נאלץ להילחם בשדים שלו, וללמוד לחיות איתם. כל אחד מהם מנסה שוב לעמוד על הרגליים ולבנות את חייו החדשים ובדיוק במסע הזה, של מרייה, אנדריאס, מנוליס, ושל כל אלה שהסתבכו בקרוסלה המוכתמת בדם, עוסק הספר הזה.

 

חשבתי לתומי שהספר יתייחס לחייהם של תושבי ספינלונגה לאחר עזיבתם את אי המצורעים, אבל זה לא קרה. קיוויתי לקרוא עוד על האופן שבו הופעת התרופה וסגירת המושבה השפיעו על פלאקה, על הנרפאים ועל הקהילה. פרט למספר אזכורים, הנושא כמעט ולא עולה, ובוודאי שאינו מרכיב מרכזי  בסיפור. חשבתי שמריה, שחזרה מהאי, כניצולה של צרעת, תהיה הדמות הראשית שתספר לנו את סיפורה, אבל זה בקושי מוזכר, ולמעשה, הספר מתמקד בעיקר בחייהם של מנוליס, מרייה ואנדריאס. מה שהכי הפריע לי זה הניסיון של המחברת להציג את מנוליס כאחד מקורבנות הלילה הגורלי ההוא, כאשר למעשה הוא עצמו אחראי לתוצאה זו.

דמותה של אנה היא הדמות המעוגלת ביותר ברומן. אנחנו מגלים את הכוונות והמניעים שלה יותר מכל האחרים, וחבל שהיא לא נשארה זמן רב יותר בסיפור. רבות מהדמויות האחרות היו לטעמי די חד מימדיות. יש הרבה דמויות בסיפור הזה, שמופיעות ונעלמות ומופיעות אחר כך שוב, ולעיתים זה היה מבלבל כי לא ידעתי מי הדמות ומה הקשר שלה.                      

ויקטוריה היסלופ מתארת את צדדיה היפים של יוון, המסורת, המנהגים וערכי משפחה, אבל אם לומר את האמת, לא הרגשתי שהספר הזה מוסיף הרבה לספר הראשון . התחושה במהלך הקריאה היתה כמו קריאה של תיעוד אירועים שקרו ביוון לאורך פרק זמן, (כ"שנה לאחר מכן ... ") או כמו אוסף סיפורים קצרים על יוון ואנשיה שמשולבים באופן אקראי. כל אלה לא גרמו לי להרגיש חיבור לדמויות, והעלילה הרגישה מאולצת.

זהו אינו רומן על צרעת, וככזה הוא אכן מאבד חלק מהקסם של קודמו. ההמלצה שלי לקוראים היא שאם עבר זמן רב מאז שקראתם את "האי של סופיה", כדאי לקרוא אותו שוב לפני שתקראו את ספר ההמשך. אני חושבת שרק כך תרגישו קרובים לדמויות, כשסיפור הרקע של רובם יהיה כבר מוכר.

אולי אני מחמירה בסקירה שלי. הציפיות שלי היו גבוהות ואני מרגישה מאוכזבת שהספר הזה לא סיפק אותן. עם זאת, אני מתארת לעצמי , שאלה שקראו ואהבו את הרומנים הקודמים של היסלופ יהיו להם אותן ציפיות לסיפור עמוק, עשיר בהיסטוריה ומעורר השראה.  בעיני, הספר הזה רחוק מאותה הליגה.

 

לשיקולכם.ן

אדוארד היקר – אן נפוליטנו

אדוארד היקר – אן נפוליטנו

תרגום יובל אהרוני

הוצאת אריה ניר-מודן

אוגוסט 2021. 342 עמודים

התקציר בכריכה האחורית מספר על מטוס שעושה את דרכו משדה התעופה ניוארק ללוס אנג'לס ומתרסק, וכל נוסעיו נהרגו למעט אדוארד אדלר בן ה -12.

 

קשה להבין באמת מה ההרגשה וכמה צער עובר על מי שאיבד את כל משפחתו, על אחת כמה וכמה בגיל שתים עשרה, ונותר מאחור  כניצול היחיד. המחשבה שֶׁנִּשְׁאַרְתָּ לבד בעולם, פצוע פיסית ונפשית כשאין מי שיעזור לך להחלים, למצוא את הדרך לצאת מהטראומה ולהתאושש מהאובדן, היא נוראית.

 

אן נפוליטנו  קבלה השראה לכתיבת סיפרה  בעקבות התרסקות מטוס אמיתית שאירעה בשנת 2010, כשמטוס יצא  מדרום אפריקה ללונדון, התרסק וכל נוסעיו נהרגו למעט ילד אחד בן 9. "אדוארד היקר" לא עוסק בהתרסקות הזו, אבל האירוע הנ"ל היה ההשראה שהובילה אותה לכתוב את הסיפור הזה.

 

אדוארד מתעורר בבית החולים כשהוא פצוע פיסית ונפשית. הפציעה הדומיננטית ביותר, באחת מרגליו, גורמת לו לשהות שבועות רבים בבית החולים וחודשי טיפול רבים עד שהוא משתקם פיסית. קשה יותר לשקם את המחשבות וכאב הלב, כשהוא נאלץ להמתמודד עם צער משתק ורגשות אשמה לאחר שהוא מאבד את החיים שהוא מכיר יחד עם אובדן הוריו ואחיו הבכור, ג'ורדן, בהתרסקות.

אדוארד הוא הניצול היחיד. כולם חושבים שהוא בר מזל על שניצל. הם לא מבינים את הכאב בלהיות זה שנשאר.

איך ממשיכים הלאה כאשר מאבדים הכל, כולל את עצמך, את האדם שהיית לפני האובדן?

 

למזלו של אדוארד יש לו  את דודה לייסי ודוד ג'ון שדואגים לו מאוד. אדוארד מרגיש קרוב אל לייסי אחותה של אימו, שחווה גם היא את האובדן, ואל בעלה ג'ון, שנחוש להגן עליו מפני אלה שאולי ירצו לנצל אותו. ולשניהם יש  חלק בלתי נפרד בסיוע להחלמתו.

הוא מתקרב אל שי, השכנה הצעירה בת בגילו, שהופכת מקור נחמה עבורו, והיא מעניקה לו את תמיכתה, יושרה ואהבתה ללא תנאי. שי הופכת  להיות הסלע של אדוארד בכל כך הרבה דרכים, והקשר ביניהם לא ניתן לשבירה.

יש לו פסיכולוג נפלא, דר' מייק, שיודע לכוון את אדוארד בעדינות רבה אל הדרך שתוביל אותו לרפא את עצמו. מנהל בית הספר מבקש מאדוארד לסייע לו לטפל בשרכים האהובים עליו במשרדו. כמי שלמד בלימוד בייתי, ההסתגלות לבית הספר, לתלמידים ולכללים קשה לו במיוחד, ומעל לכל התקשורת והפירסום מקשים על שלוות נפשו.

זהו סיפור קורע לב ומכמיר על אדוארד שמתאבל על אובדן משפחתו, במיוחד ברגעים בהם הוא חושב על אחיו הגדול ג'ורדן, שאיתו חלק קשר מיוחד. העצב שהרגשתי לא היה רק ​​אל משפחתו, אלא גם לנוסעים האחרים שהיו על אותה טיסה, אלה שסיפורם האישי נחשף, ובהמשך אנו מקבלים הצצה לאבל של יקיריהם.

הדמויות, יחד עם אלה שהוזכרו לעיל, מפותחות היטב כולל אלה שנמצאות במטוס.  יש חייל בדרך הביתה, רווקה בהריון שמקווה שהחבר שלה יציע לה נישואים, טייקון גוסס ואישה חופשית שנמלטת מבעלה הנוכחי בתקווה להתחיל חיים חדשים בקליפורניה.

מאבקיו הרגשיים של אדוארד בעקבות אובדן משפחתו האהובה, תחושת האשמה על היותו הניצול, כמו גם הפירסום שזכה בו שלא מרצונו, מטופלים בחמלה ובתחושה אותנטית כשהם מעבירים את המסר שלעולם לא מתגברים על אובדן, ואין  "סגירה" של האבל אבל יש חיים אחרי אובדן, ואלה חיים אחרים.

 

הרומן מסופר בשני צירי זמן ועובר הלוך ושוב בין המתרחש במהלך הטיסה לבין חייו של אדוארד לאחר מכן. העלילה זורמת בצורה חלקה ושני צירי הזמן מעניינים.

 

"אדוארד היקר" הוא ספר מעורר מחשבה, המתאר את המסע העצוב של ילד צעיר המתמודד עם האבל, האובדן והטראומה שהוא חווה,  אבל בסופו של דבר זה סיפור של תקווה והוא מלא השראה, אמונה ברוח האדם, אהבה ידידות ואיכפתיות.  מסעו של אדוארד ארוך, איטי וכואב, אך הוא מוצא את הכוח והתמיכה בעזרתם הוא בונה את החוסן הנפשי והרגשי שלו , למרות האבל העמוק שמלווה אותו.

ללא ספק הוא גרם לי לחשוב על הילדים, ניצולי השואה, שאיבדו את כל יקיריהם ונותרו לבד בעולם,  ובהחלט על הארוע הטראגי שארע בשנה האחרונה בסטרזה שבאיטליה כאשר קרונית רכבל התנתקה, התרסקה לאדמה ומשפחה שלמה נהרגה ונותר ניצול אחד, איתן בירן בן ה-5.

מומלץ מאד!