לרקוד לאור היום -קתרין פנקול

לרקוד לאור היום - קתרין פנקול

תרגום: דורית דליות

הוצאת תכלת

דצמבר 2019 . 317 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באתר אינדיבוק

מספר שנים אחרי הטרילוגיה הראשונה שאהבתי, קראתי את “לרקוד לאור היום”, החלק הראשון בטרילוגיה החדשה מאת קתרין פנקול. זהו ספר לנשים ועל נשים. הוא עוסק ברובו בהתעללות בנשים על ידי בני זוגן, ובילדות על ידי אבותיהן.

 

קתרין פנקול מתארת מערכות יחסים מלאות כאב רוע ואכזריוּת לצד יחסים מלאי רוך וחמלה בין גברים לנשים, ובעיקר בין נשים לנשים. היא כותבת במשפטים ברורים ומדויקים, ואנו מגלים סיפור מרתק ונוקב, שעוסק בעיקר בחייהן של נשים, סיפור שאי אפשר להתייחס אליו כלאחר יד.

הפרקים הראשונים נותנים תחושה של בלגן אך הסופרת שוזרת בהדרגה את כל גורלות הגיבורים כמו עכביש שטווה רשת קורים דקה, שמי שנלכד בה אינו יכול להימלט ממנה.

הספר מתחיל עם הדמויות מהטרילוגיה הראשונה, אורטנס וגארי כל אחד עם תחום האמנות שלו, שחיים יחד. חופשיים, ושואפים להגשים את עצמם. לאחר מכן הוא מפגיש אותנו עם פיליפ וג'וזפין, ועם זואי ואלכסנדר ואחריהם הוא מעביר אותנו לעולמה הקשה של סטלה בעיירה הכפרית הקטנה בבורגונדי, שם היא חיה עם המאהב שלה שנרדף על ידי המשטרה. סטלה נסיכת הקרח מסתירה את יופייה ואת נשיותה. עולמה אפוף בסודות ובשקרים. היא מחלקת  את הזמן בין עבודה שנחשבת גברית בחברה לאיסוף מתכות לבין גידול בנה,טום, לבדה, נרדפת על ידי פחדים מעברה הקשורים לאמה שמוכה על ידי בעל אלים ומסוכן.

לאוני, אמה של סטלה, מאושפזת בבית החולים, גופה שבור ודואב. בעלה שוב היכה אותה. גם בבית החולים היא רועדת מפחד, שמא יחזור וישלים את המלאכה. אבל שם גם יתגלה הסוד המסעיר שיצבע באור חדש את יחסיה עם בתה, סטלה. 

 

למרות שמדובר בעלילה חדשה לגמרי, בטרילוגיה הזו אנו פוגשים את הגיבורים מהטרילוגיה הקודמת: "העיניים הצהובות של התנינים" / "הוולס האיטי של הצבים" / "הסנאים של סנטראל פארק עצובים ביום שני" (הספר השלישי בטרילוגיה לא תורגם לעברית,קראתי בזמנו באנגלית) ורצוי לקרוא אותם כדי להבין את העלילה בטרילוגיה החדשה .

בסגנון הכתיבה האופייני לה, פנקול נכנסת מתחת לעורן של הדמויות, ומתארת התעללות פיסית במשפחה, גילוי עריות, הטרדות, ומניפולציות,  ואת ההשפעה הפסיכולוגית על קורבנותיה. כל דמות נלמדת היטב.  שום דבר לא נחסך מאיתנו, במיוחד מכיוון שהכתיבה התיאורית של קתרין פנקול הופכת את הכאב של הדמויות למוחשי, ואי אפשר שלא לחוש אמפתיה אליהם.

מי זו סטלה, ומה הקשר בין הסיפור שלה לזה של ז'וזפין?  

את זה, נבין רק בסוף הספר.

קשה שלא להיות מרותק לסיפור, הוא רגיש,הוא פגיע והוא נוגע ללב, אבל צריך לקחת בחשבון שהוא לא קל לקריאה מעצם העובדה שהסיפור אינו אינו קל בלשון המעטה, וגם מהעובדה שמבנה הסיפור מקשה מאד על הקריאה כי הוא אינו מחולק לפרקים , והמעבר מדמות אחת לאחרת נעשית ללא חלוקה ברורה, הפסקאות מתחלפות ברצף הקריאה, כך  שלא אחת לקח לי זמן להבין שהפסקה שאני קוראת עוסקת כבר בדמות אחרת או ארוע אחר. 

בנוסף, בהחלט התפלאתי על כך שהכריכה שמציגה צללית עדינה של אשה לא תאמה את אופי העלילה. לא צפיתי לסיפור אפל ועצוב כל כך מספר שהכריכה שלו נוטה לדימוי רומנטי .

 

אני יודעת שרבות מחברותי הקוראות אהבו את הספר מאד. אני גם יכולה להבין מדוע. אין ויכוח על כך שהנושא חשוב ובהחלט צריך להיות על סדר היום ולהוות פתח לשיח על אלימות במשפחה. אבל לא יכולתי להתעלם מהמבנה הצורני של כתיבת הסיפור שעבורי היווה מכשול ופגם ברצף הקריאה.

קשה לשפוט ספר אחד מתוך טרילוגיה. מצד אחד אני סקרנית לדעת מה קרה בהמשך ומצד שני אני זקוקה לפסק זמן כדי לאסוף כוח לקרוא את ההמשך...

הואלס האיטי של הצבים - קתרין פרנקול

הואלס האיטי של הצבים - קתרין פנקול

תרגום: לי עברון-ועקנין

הוצאת כתר

2014. 584 עמ' מודפסים

"הוואלס האיטי של הצבים " הוא הרומן השני בסדרת ז'וזפין של העיתונאית והסופרת הצרפתית, קתרין פנקול.

כחצי שנה לאחר שנודעה בפריז האמת על הרומן של ז'וזפין קורטס, חייה משתנים. היא וזואי גרות בדירה מרווחת ברובע יוקרתי של פריז,  אורטנס לומדת אופנה בלונדון, איריס מאושפזת במרפאה פסיכיאטרית, פיליפ ואלכסנדר בנו גרים בלונדון, וכך גם שירלי וגארי. מרסל, ג'וזיאן וג'וניור חיים יחד בשמחה ובאושר, ואנרייט אמם של איריס וז'וזפין מחפשת נקמה.

למרות הצלחתה של ז'וזפין ככותבת הרומן שהתפרסם והביא לה עושר רב, ז'וזפין מתרחקת מאור הזרקורים וממשיכה לנהל אורח חיים שקט. היא מתוודעת לדיירי הבניין בו היא גרה עכשיו, רואה פנים מוכרות במטרו, נתקלת בצועד כשהיא רצה סביב האגם, מוצאת את עצמה מאמצת כלב, חולקת נשיקה אסורה במטבח בחג המולד, וכל הזמן מנסה למצוא השראה לספר חדש.

ז'וזפין נדהמת כאשר מכרה נדקרת למוות באכזריות, בעיקר בגלל שיש דמיון לתקיפה שהיא עברה רק שבועות אחדים קודם לכן, ממנה היא הצליחה לצאת בחיים בנס. כשאישה שלישית נדקרת, גם היא באופן קטלני, וגם היא מוכרת לז'וזפין, היא מתחילה לתהות על האנשים שסובבים אותה.

בספר ההמשך הזה, פנקול מפתחת את דמויותיה עוד יותר ומספרת את הסיפור על השינוי בחייהם. אמנם יש בתחילת הסיפור נסיגה בביטחון העצמי של ז'וזפין לעומת סוף הספר הראשון אך בספר השני היא שוב חסרת ביטחון עצמי. עד סופו היא בהחלט משתפרת ולומדת שוב לעמוד על רצונה, אורטנס הופכת לצעירה בוגרת ,זואי מתאהבת,  ואיריס מאד חולה.

"הואלס האיטי של הצבים" הוא  סיפור המשך, לפעמים אפל ומצחיק עם תעלומה קטנה שנזרקת פנימה. קתרין פנקול בהחלט מעשירה את הרומן עם רומנטיקה, מסתורין ורצח, מערכות יחסים כושלות ,כלב אבוד, אהבה צעירה, דיכאון, כישוף וטקסי וודו, מחלת נפש, ורוצח סדרתי.

הספר כולל מספר סוגות. רומן מתח, סיפור בלשי, רומן אהבה, והסופרת די חוזרת על פרטים הקשורים לספר הראשון כך שהדברים ברורים לכל מי שקצת שכח.

מצאתי שתרחישים מסוימים הם על גבול הקריקטורה והגרוטסקי מה שהופך את הסיפור למופרך בהשוואה לספר הראשון.

בשורה התחתונה  הספר קולח ובהחלט מהנה.

העיניים הצהובות של התנינים – קתרין פנקול

העיניים הצהובות של התנינים  – קתרין פנקול

תרגם : עדינה קפלן

הוצאת כתר

2012. 546 עמ' מודפסים

"העיניים הצהובות של התנינים" הוא הרומן הראשון מתוך טרילוגיה מאת הסופרת קתרין פנקול.

כשז'וזפין, עקרת בית כבת 40 מגלה שבעלה המובטל אנטואן מנהל רומן עם מילן הספרית, היא זורקת אותו מדירתם ומקווה שהיא תצליח להסתדר, עם שתי בנותיה, לבד. יש לה משכורת קטנה מעבודתה כהיסטוריונית של המאה ה-12 במרכז הלאומי דה לה רזריי סיינטיפיק בפריז, והיא נחושה לעשות הכל כדי לשמור על יציבות ולמנוע מהמשפחה להתפרק.

ז'וזפין התמימה נותרת לגדל לבד את שתי בנותיה. הבת הגדולה, אורטנס, בת ה -14 היא ילדה מרושעת שמתענגת על ייסורי אמה. היא שונאת אותה על היותה כנועה, מפוחדת, לא מטופחת, לא מאורגנת ופתטית. הבת הצעירה, זואה, בת ה-10 היא ילדה מתוקה ורגישה. גם למנהל הבנק יש עבורה הפתעה לא נעימה. כאשר אנטואן ופילגשו, עוזבים את פריז כדי לנהל חוות תנינים בקניה, ז'וזפין יודעת שההישרדות של בנותיה תלויה רק בה. אנטואן שמתכנן להתעשר בגידול תנינים, מרוקן את חשבון הבנק המשותף שלהם ולוקח הלוואה עליה ג'וזפין חתמה בתמימות.

מתוך ייאוש ותחושת נאמנות לאחותה, איריס היפה והמניפולטיבית, שבצילה היא חיה כל חייה, היא מסכימה לעסקה מפוקפקת שהיא מציעה. איריס שנשואה לעורך דין מצליח שכל פריז מחפשת להיות בקרבתו, ויש להם בן, לא עושה משהו משמעותי בחייה. קסמה החברתי קצת דהה והיא משועממת.

איריס מציגה תכנית שלדעתה תפתור את הבעיה של שתי האחיות. היא מציעה שז'וזפין תהיה סופרת צללים ותכתוב רומן היסטורי שמתרחש במאה ה- 12 ומאחר וז'וזפין ביישנית ונאלמת דום כשהיא צריכה לדבר אל קהל, איריס היפה והכריזמטית תיקח על הספר קרדיט כמי שכתבה אותו ותהיה זו שתעשה כל מה שצריך כדי לקדם את הפירסום הנדרש מסופר שמנסה למכור ספר. איריס תקבל את כל התהילה, וז'וזפין תקבל את כל העמלות הכספיות.

העלילה עוסקת בהשפעת השקר של האחיות על ז'וזפין וילדיה, על איריס ומשפחתה ומכילה סיפורים ותת סיפורים עם טוויסטים  שונים הקשורים לבני המשפחה המורחבת, ומתארת שנתיים מחייה של ז'וזפין על רקע דרמות משפחתיות.

האם ציינתי שכל זה מתרחש בפריז וסביבתה?

קתרין פנקול היא סופרת צרפתיה והרומן הזה צרפתי מאוד בתפיסתו והשקפתו. מאופנה, לאוכל, לאמונות בנישואין ופילגשים. הספר בוחן את הפן האישי של הדמויות, האינטראקציות האנושיות שלהם, הפחדים, התסכולים, העוולות, החלומות, הסיכונים, והטעויות שנעשו.

פנקול מביאה דמויות מגוונות, כולן פגומות, כולן אנושיות עם נקודות חוזק וחולשה, אין טובות או רעות לחלוטין. לכולן סודות, חלקן ראויות לבוז,  אחרות זוכות לאהדת הקורא. התככים מבדרים וז'וזפין שבתחילת הסיפור היא דמות מתסכלת, חסרת ביטחון וחלשה, עוברת שינוי מרענן בהערכה עצמית, מאבדת את תמימותה וביישנותה לוקחת פיקוד על חייה ומפתחת עמוד שדרה, גם מול אחותה העשירה והמניפולטיבית.

מצאתי את עצמי צוחקת, מופתעת, רוצה לרצוח כמה מהדמויות, מרגישה אהדה עמוקה כלפי ז'וזפין וגם מכבדת אותה. היו הרבה הפתעות ברומן הזה. דמויות שנראות כאילו הן דבר אחד התבררו כשונות לחלוטין. נסיבות שהצביעו על התפתחות אחת בסופו של דבר היו שונות לחלוטין.

"העיניים הצהובות של התנינים" הוא ספר על הבחירות שאנשים עושים כשבאמצע החיים הם מוצאים את עצמם בחיים שהם לא ציפו שיהיו כפי שהם. חלק מהדמויות מוצאות את הכוח להמציא את עצמן מחדש ואחרות שוקעות תחת כובד האתגר. הסופרת נותנת לדמויותיה לבצע את הבחירות שלהן, טובות ורעות, והתוצאה היא לא תמיד מה שהקורא מצפה מהן שיקרה.

העלילה קולחת, הוא בנוי היטב. 

הוא  מצחיק, מרגש ומבדר מאוד, והקריאה בהחלט מהנה .

 

מומלץ!