יום שישי, 14 ביוני 2019

נחובש - יונת רום

נחובש - יונת רום
כנרת זמורה-דביר. מאי 2019  192 עמ'





















קובץ סיפורים קצרים שכל אחד מהם הוא יצירה נפלאה בפני עצמה.

פירוש המילה "נחובש" הוא מתוקה ומקסימה ויש אומרים שמשמעותה "כפרה".

15 סיפורים בספר, רובם על נשים אך גם מקומם של הגברים לא נפקד, אנשים רגילים בשלל גילים ונסיבות שמתמודדים עם החיים עם זיכרונות ופחדים.

סיפוריה של יונת רום, לוקחים את הקורא אל מרחב ישראלי שגרתי ומוּכּר –  דירת שיכון, בסיס צבאי, מושב.
במבט ראשון נדמה שהגיבורים  שגרתיים– רופאה, אישה צעירה שזה מקרוב נישאה, קשיש שבע ימים. כל אלה מרכיבים סיפורים בעלי גוון מיוחד במינו,שמערבבים יחד בדיה ומציאות,ושמתקיים בהם שילוב בין הדמיון לשמחת הדברים הפשוטים על הגבול בין היומיומי לדמיון, היכן שהאמונות התפלות צומחות מתוך הפחד

מין עולם מוזר, אמיתי ויחד עם זאת פנטסטי לחלוטין, עם דמויות יומיומיות אך מוזרות , אפילו גרוטסקיות קצת.

בסיפור "כנפיים" הגיבורה פורשת כנפיים מעל צומת חולון, בסיפור "אף" הגיבורה מתעקשת לשמור בסטודיו שלה תנין מת .  בסיפור "עיניים",  הגיבורה רואה את המתרחש מאחורי דלתות סגורות בעזרת עיניים של לטאה , ובסיפור "צפורניים", מארגז החול ההומה ילדים בלבו של "גן אליהו" קם ועולה אליהו, מתמתח ועומד מלוא קומתו אל מול הילדים והגננות .

כשפים, השבעות ולחשים, מככבים ביצירותיה של יונת רום לצד זכרונות, חיפוש ותהיות, ומוסיפים לסיפורים המעודנים, הרגישים והיפהפיים נופך נוסף, מסעיר וצבעוני. גיבורי הסיפורים גדולים מדי או קטנים מדי, לפעמים  מוזרים , אך מתחת לפני השטח או בין השורות, מתוארת מציאות של פחד מפני מחלות, פחד מהזר ומהשונה לצד געגועים לדור שאיננו כבר, וככה הם  נכנסים ללב, והקורא מזדהה אתם גם כשהם מתמודדים עם מצבים קיצוניים של אובדן, מוות או פחד  וגם כשהם מתחבטים בשאלות הבסיסיות ביותר של זהות ותכלית .

כתיבתה של רום נפלאה, אמיצה ובעלת עושר לשוני.

כל סיפור קולח באופן טבעי והוא כמו כדור שנורה  "בול" אל תוך הלב.  הסיפורים מעניקים מבט על נושאים שונים, ויש בהם צחוק וחיוך לא פחות מעצב. בכישרון וכמו ללא מאמץ משתלבים יחד פשטות ומורכבות של עלילה שנעים בין מציאות לדמיון ושביחד עם שפה מיוחדת שמשלבת עברית ומרוקאית הופכים את הסיפורים לאותנטיים, מרתקים ומעוררי מחשבה, שמעודדים לזרום עם הדמיון.

כשאני קוראת ספרים עם סיפורים קצרים, תמיד יש בי את ההרגשה כאילו אני קוראת מספר ספרים בבת אחת. הם אמנם קצרים אך יש בהם הכל, התחלה, אמצע וגם סוף ואפילו תובנות ומחשבות.

"נחובש" הוא ספר נפלא עם כריכה יפהפיה, שהקריאה בו זורמת, מקסימה ומחממת לב, שלל הדמויות, חלקן פגומות, מספרות על מעשים ורגשות ,ואף על פי שחלקן בדויות הן הקסימו אותי,  ומרגע שהתחלתי לקרוא לא ניתן היה להניח את הספר מהידיים.


קובץ סיפורים מרתקים שאני בהחלט ממליצה לקרוא.


יום חמישי, 13 ביוני 2019

הנסיכה ההפוכה - נטעלי גבירץ

הנסיכה ההפוכה - נטעלי גבירץ
איורים: רעיה קרס
הוצא' הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים
2019. 151 עמ'






















ההורים של הילי מרבים לריב ומחליטים להתגרש.
הילי בת ה 11 ואחיה גבע שעדיין בגן, מרבים לצפות בטלויזיה בהצגה "עוץ לי גוץ לי" כי זו ההצגה שמתוכננת לסוף שנת הלימודים והילי רוצה מאד לקבל בה תפקיד. כשאמא ואבא רבים היא מדליקה את הטלויזיה מושיבה איתה את גבע, ומגבירה את עוצמת השמע חזק חזק וכך לא נשמעות המריבות של ההורים.

באותו ערב שבו מתחיל הסיפור מכנסים אמא ואבא את הילי וגבע לסלון, ואמא מספרת להם:

"יהיו פה כמה שינויים בתקופה הקרובה... הכי חשוב לי שתדעו קודם כל שזה לא בגללכם,וזה לא קשור אליכם...זה קשור אלי ואל אבא. אנחנו אוהבים אתכם בדיוק כמו קודם. מהבחינה הזו שום דבר לא משתנה כאן". (עמ' 10)

מה יהיו השינויים?
"ממש בקרוב יהיו לכם שני בתים במקום בית אחד" אבא ישאר לגור בדירה ואמא תעבור לדירה אחרת עם רהיטים אחרים וחלק מהזמן הם ישנו אצל אבא וחלק אצלה. וכדי להקל על הרידה אמא קנתה להילי יומן אישישבו תוכל לכתוב את כל מה שהיא מרגישה, וחושבת.אפילו דברים שלא נוח לה לספר לאמא או לאבא.

אבל הילי לא מתכוונת לכתוב על הגירושים שלהם. מה פתאום?! היא תעשה להם דווקא ותכתוב שם משהו אחר לגמרי: סיפור על נסיכה!


כך נבראת לוּאִיזָה אַנְדְּרוֹמֶדָה אַרְגֶּנְטִינָה מַרְגָּרִינָה קַסְטַנְיֶטָה השביעית, או בשם החיבה שלה "הנסיכה ההפוכה".  לואיזה יודעת לשיר את ההימנון של ממלכת פּוֹלִיפוֹנְיָה בגרעפסים, ובמקום חד קרן מחונך, כמו לשאר הנסיכות, יש לה פרה עם כתמים מלכלכים. היא נשלחת לאקדמיה למלוכה, שם ילַמדו אותה להיות נסיכה אמיתית.



הספר מסופר בשני קולות, לסירוגין: סיפורה של הילי, שכתוב בדפים צהבהבים בהם היא מתמודדת עם המציאות היומיומית של חייה, תפקיד בהצגת סוף השנה,הגירושין והמעבר לדירה החדשה של אמה, ובדפים התכולים  בהם היא כותבת בתור הנסיכה לואיזה. על נסיכה שלא עומדת בציפיות, שיש לה הורים מלכותיים שאינה רוצה לאכזב. היא עוברת ומעוללת הרפתקאות מסמרות שיער ובסוף מתברר שכולם מקבלים ואוהבים אותה כפי שהיא. וכך הילי, בעזרתה של הנסיכה ההפוכה צולחת את ההתמודדות הלא פשוטה עם פירוק של בית ולואיזה שמאבדת את הבית המוּכּר שלה, עוברת מסע הרפתקאות מצחיק ומרגש כדי למצוא אותו שוב.


פרידה של זוג היא אירוע קשה וכואב מאוד במיוחד כשבתמונה יש גם ילדים.  קשה להסביר לילדים קטנים, וגם גדולים - מה בדיוק קרה, מה הסיבה, מה עומד לקרות מעכשיו וקשה להקל עליהם את הסבל שהם חשים כשמשפחתם מתפרקת וכשהבית שלהם מתפצל לשני בתים.

רוב הילדים אינם רוצים שהוריהם יתגרשו גם כשהם רואים אותם רבים וכועסים לעיתים קרובות, וכשהם נחשפים למריבות ולויכוחים הם מרגישים כאב, כעס, בושה, רגשי אשם וקונפליקטים פנימיים עקב נאמנות כפולה.התחושות, הכעסים והעצב שחשים הילדים לא תמיד מובנים להם ולא תמיד הם מסוגלים להתמודד איתם בצורה הנכונה. תוכנו של הספר והמסר שבו מאפשרים לקורא להזדהות עם גיבורי הספר (הילי,לואיזה) ובכך לעבד את הרגשות, להביע אותם, ולהתמודד טוב יותר עם הקושי כי בסיפור הכל יכול לקרות, ובסיפור מותר לדבר על הכל בעוד במציאות לעיתים אנחנו חוששים ולא רוצים לדבר על נושאים מסוימים

ספר רגיש המציג בעדינות וללא שיפוט את הפרידה בין הורים, ואיך הילדים לומדים להתמודד עם המשבר, להתגבר על הקשיים ולהסתגל למציאות החדשה.

הספר מלא בפנטזיה, מתח והומור.

האיורים בתחילת כל פרק בספר מייצגים את מה שיתרחש בפרק והם מאופיינים בקו נקי ונאיבי בצבע כחלחל, וכמו הטקסט הם יוצרים תחושת רוגע.


מאחר והטקסט אינו מנוקד הוא מתאים לבני 9-12



יום רביעי, 12 ביוני 2019

קורילולה- ג'וליה דונלדסון

קורילולה- ג'וליה דונלדסון
תרגום מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ
אייר: סבסטיאן בראון
הוצאת כנרת,זמורה,דביר. 2019






















קוּרִילוּלָה אוֹהֶבֶת כַּדּוּרֶגֶל, אֲבָל יֵשׁ לָהּ בְּעָיָה -
הִיא לֹא יוֹדַעַת לִסְפֹּר גּוֹלִים 
וְגַם לֹא לְחַלֵּק אֶת הָאַחִים שֶׁלָּהּ לִשְׁתֵּי קְבוּצוֹת שָׁווֹת,
כִּי עַכְּבִישִׁים לֹא לוֹמְדִים חֶשְׁבּוֹן


הסיפור הוא על קורילולה ומשפחתה, המתגוררים בבית ספר יסודי, ומביטים על הילדים במהלך הפעילויות השונות שלהם כמו לימוד ומשחק במגרש המשחקים.

נראה הכי טבעי שהמשפחה שגרה בבית הספר תלמד את כל מה שהילדים לומדים וכך גם קורילולה תכיר את המספרים ותדע לספור,נכון?

אז זהו, שאין זה כך.

קורילולה אינה מכירה מספרים והמשפחה שלה בכלל לא מעונינת להכיר למרות שהם נהנים במיוחד לראות את הילדים משחקים כדורגל מחוץ לחלון. לא עוזר כמה קורילולה מבקשת שילמדו היא לא זוכה לתמיכת המשפחה בענין. היא מאד עצובה.

עד ש...הם מחליטים ללכת לשחק כדורגל כמו ילדי בית הספר  בעזרת אפונה שמשמשת כדור וקש כמשרוקית ומתברר שהם אינם יכולים לשחק כי יש בעיה! הבעיה היחידה שלהם היא חוסר היכולת לספור, להתחלק לקבוצות שוות ולספור את מספר הגולים שהם הבקיעו.






















איזה מזל שהסנדקית של קורילולה  "הפיה הטווה" - העכבישה הענקית בעלת הידע הרב מופיעה ומנחה אותה. קורילולה ומשפחתה יוצאים להרפתקאה קטנה  ומתוודעים אל העולם המופלא של המספרים ובסופו של דבר כל המשפחה לומדת ומצליחה לשפר את משחק הכדורגל שלהם.

בעזרת עכבישים, כדורגל, איורים צבעוניים בהירים וברורים מתרחש תהליך להכרת המספרים מ 1-20 ולמידת מיומנויות מתימטיות כולל ספירה, חילוק  וכפל לצד יישום המספרים בחיי היומיום  ויש אפילו עבודת צוות.

הסיפור מסקרן ומענין, וכתוב בשפה שהיא בגובה העיניים של הילדים. השימוש באלמנט ההאנשה של העכבישים, מאפשר להעביר את התכנים לילדים וללמד אותם בנוסף כמה רגליים לעכביש, ובכלל ,שאין צורך לפחד מעכבישים.


ויותר מכך הסיפור מצליח להטמיע בהם את העובדה שבעזרת רצון והתמדה – אפשר להתגבר על כל קושי!

ספר חמוד,משעשע ומלמד בעת ובעונה אחת. מתאים לילדי גן חובה וכיתה א' .



היונה שסבלה מפחד גבהים - סיגלית דיל

היונה שסבלה מפחד גבהים - סיגלית דיל

מאייר: איגור קוביאר
הוצא' עם עובד . 2019



האגדה נכתבה לזכר היונים הנודדות היחידות במינן שנכחדו מן העולם לפני כמאה שנה.

על צמרת עץ התות בקעו במזל טוב זו אחר זו שלש ביצים קטנות ומבעד לקליפות בצבצו ראשים צהבהבים. בשורה משמחת מאד לכל משפחת שחק.

ההורים דאגו לכל מחסורם, שרו להם שירי ערש, והגנו עליהם מפני נחשים, חתולים, אנשים וילדים מטרידים.
עד מהרה גדלו גוזלים והפכו ליונים צעירות. למדו לפרוש כנפיים ולעוף, להנות מהנוף ומהמרחבים הכחולים של השמיים.

רק יוני נותרה בקן.

אמא של יוני מנסה להבין מה מפחיד את יוני, מדוע אינה פורשת כנף כמו האחרים. האם היא מפחדת מהחתולים? אולי מבני אדם? אך יוני אומרת שהיא לא מפחדת לא מאלה ולא מאלה, וכשהיא מסתכלת למטה גופה מתאבן והיא עוצמת את עיניה בחוזקה.

יוני, שלא זזה מהקן הופכת להיות יונה כחלחלה שמנה, נבהלת לגלות שהיא עוף מוזר. שלא כמו בני משפחתה ויתר היונים ובעלי הכנף הנהנים לעוף, היא סובלת מפחד גבהים!

מהיום שבקעה מן הביצה היא פוחדת לפרוש כנפיים ולעוף מן הקן. יוני המבולבלת והנסערת שואלת את הוריה:
"מדוע אני שונה מכל הציפורים? לשם מה יש לי כנפיים אם אני פוחדת לעוף?"

האם מבטיחה שאין סיבה לדאגה ,הזמן יעשה את שלו ועד מהרה היא תתעופף כמו כל הצפורים. אך זה לא קורה, ויוני חושבת  שאולי היא בכלל בעל חיים אחר, אולי הביצה שממנה היא בקעה נפלה לקן בטעות...
אמא עדיין מעודדת את יוני ומציעה לה להיות מרוצה ממי שהיא! מסבירה לה את היתרונות שמעניקות הכנפיים ומנסה לשכנע אותה לעוף יחד . אך יוני רק רוצה ללכת על האדמה.

עונת החורף הסוערת מגיעה, והוריה, אחיה וכל בני מינה של יוני נאלצים להיפרד ממנה ולהתעופף לארץ חמה רחוקה. רק היא נותרת מאחור, עצובה ובודדה על צמרת עץ התות שכל עליו נשרו. היא חולה, רועדת מקור, סובלת מהרוחות העזות, מהצקות ילדים וחוששת אפילו לשלוח מבט אל האדמה הרחוקה והמושלגת.
למרות שעזבו את יוני מאחור ונדדו לארץ חמה ,ההורים המודאגים שולחים אליה מומחים מקצועיים בעלי כנף,  את ד"ר תור הפסיכולוג, ויון מורה הספורט, אולי הם יעזרו ליוני להתגבר על הפחד, אולם ידם קצרה מלהושיע.


מה יעלה בגורלה של יוני? 
האם יבוא היום והיא תירפא מפחד הגבהים ותצליח להתעופף ולהתאחד עם הוריה? 
ומי היא הפיה המסתורית המרחפת בין העצים ומגשימה משאלות?

על כך ועוד באגדה מרתקת ואופטימית זו המלמדת כמה חשוב לשמוח במה שיש ולא להצטער על מה שאין.

מדי יום ביומו מתמודדים ילדים בעלי מוגבלויות עם סביבתם. עפ"ר  לילד החריג יש קשיים רבים, והם נזקקים לעזרה כדי להשתלב בחברה, ולגלות שכל אחד מהם יכול להגיע להישגים, למרות המוגבלות שלו.
בספר החדש "היונה שסבלה מפחד גבהים", המסר גלוי וברור .יוני שסובלת מפחד גבהים, אינה אוהבת את הכנפיים שלה והיתה מעדיפה להיות בעל חיים אחר. היא מוכנה לסבול את הקור ,את הבדידות ואת הניתוק מבני מינה ומבני משפחתה ורק לא לנסות להתגבר על הפחד.אך בסופו של דבר היא נאלצת להתמודד עם הקושי שלה ובעזרת חברים חדשים ותומכים היא מגלה בתוכה כוחות שלא ידעה על קיומם, וגם לומדת לאהוב ולקבל את עצמה כמו שהיא.

דרך הסיפור הילד למד לשמוח במה שיש לו, לקבל את המראה שלו ולא לרצות להתחלף עם אף אחד.

סיפור מקסים ,מעמיק ומרגש עם מסר חינוכי חשוב על כוחות הנפש וכוח החברות והאחווה, התמודדות עם קושי ומגבלה וכמובן קבלת השונה והאחר.

האיורים הנפלאים מוסיפים, ומעבירים את תחושת הייאוש הפחד .

יום שלישי, 11 ביוני 2019

גן ההרדופים - רוזה ונטרלה

גן ההרדופים - רוזה ונטרלה
תרגום מאיטלקית: ארנו בר
הוצאת שוקן. מאי 2019
עותק דיגיטלי.





















העלילה מתרחשת במחוז פוליה, בכפר קטן בדרום איטליה, קרבונארה, בין נופים ססגוניים ומגוונים של כחול הים והירוק של מטעי הזיתים ,היערות בני מאות השנים, סגול השזיפים ואוכמניות הבר. כפר בו חיה משפחה טיפוסית לכאורה לאותן שנים, שנות ה -40 וה -50.

"גן ההרדופים" מתאר משפחה פטריארכלית שבה תפקידן החיוני של הנשים מצטמצם לעבודות הבית והמטבח, לגידול הילדים והדרכה והכנה של הנשים הצעירות לקראת החיים המצפים להן כאישה, רעיה ושליטה בממלכתה הקטנה. משפחה, שעדיין נשלטת על ידי גברים, אשר חושבים שאישה לא צריכה ללמוד, לעבוד ולעשות את הבחירות שהיא רוצה עבור חייה.
הגישה הזו, מתברר,הרבה יותר קיצונית בכפרי הדרום של איטליה,מאשר באזורי איטליה האחרים.

משפחת ונטרלה גורמת לנו לעבור ביחד מסע גדול ,מסובך ומרתק לתוך עולמן של ארבע נשים במשפחה. ארבע נשים שונות מאוד, הן במראה והן באופי. ארבע נשים ייחודיות, אמיצות, חזקות ויוצאות דופן.
הסיפור מסופר מפי  דיאמנטה, מנקודת מבטה, כילדה וכמבוגרת, והקורא מלווה את קורות  המשפחה במשך כחמישים שנה.
היו סיפורים רבים, משתנים או דומים, אבל כולם התחילו בשנת   1938הרחוקה. כולם סיפרו על בית ועל גן. כולם דיברו על הרדוף פורח". (עמ' 9)

גיבורי הסיפור הם אניטה ושלוש בנותיה:

אניטה, נישאת לאגוסטינו,בשנת  1918 ועוברת לחיות בקרבונארה, כפר המרוחק כשני ק"מ מבארי.
אגוסטינו, שהיה חובב אתגרים, ואהב לראות סביבו פנים מחייכות התאהב באניטה ממבט ראשון הבטיח לבנות לה בית מפואר מאבן, שותל זרע של הרדוף וברבות השנים גדל גן הרדופים שהם העדים הדוממים, לחיים של המשפחה לדורותיה.
אניטה שסודות ואגדות אופפים את דמותה, מוכרת בכינוי הדיאלקטלי מרג'אלה, שמתאר אשה שהיא מרפאה, כמעט מכשפה שניחנה בכוחות מופלאים של  ריפוי של גוף ונפש, שמסוגלת להרגיע תחלואים באמצעות עשבי תיבול, להסיר עין הרע, לסייע לנשים במהלך הלידה ולטפל בכאבי בטן של תינוקות. את הכישורים האלה היא ירשה מאמה,כך שהתפקיד הזה עבר בירושה מאם לבת.
אניטה היא אישה חזקה, בעלת יופי נדיר, עיניה, שתי אבני חן. היה משהו בעמידה שלה ובדרך שבה הביטה בכולם מלמעלה למטה, שגרם לאנשים לחשוב שדם אצילים זורם בעורקיה,מה שהיה רחוק מהמציאות. היא היתה מנוכרת וקשת לב, ומצטיירת כאשה קרה בעיני בנותיה, בייחוד בעיני דיאמנטה, הבת הצעירה. היא לא הייתה מסוג הנשים שאפשר לבלבל בדיבורים ריקים.  היא הייתה אישה שרגליה נטועות היטב בקרקע. אדמה, כסף ומשפחה  — אלה היו בעיניה הדברים החשובים,וכל השאר שטויות.

רוזטה, היא הבת הבכורה,היפה שדומה מאוד לאמה. יש לה אותו מבנה גוף דק ואותן עיניים עם גווני כחול משתנים. כבת הבכורה היא צריכה לרשת את חובותיה של אמה בניהול המשפחה והבית. רוזטה שהגיעה לגיל הנישואין, היא קורבן של חטיפה ואלימות שמאלצת אותה להתחתן עם עורך הדין  כדי להגן על כבודה.היא אינה מאושרת בנישואיה

קורנליה היא הבת המתוקה והרגישה, יצור כמעט אוורירי. יש לה שיער בצבע נחושת, כמו דבש כהה, בעלת  יופי מתוחכם. דומה מאד לאביה, אגוסטינו. היא מסתירה את כוחה בצייתנותה. תמיד עסוקה בחיפוש אחר אישור של אמה למעשיה.היא מוצאת בסוף אושר בעיר אחרת.

ויש את דיאמנטה  שמספרת את קורות משפחתה החל מהיותה בת תשע.
"מאז ילדותי עוררו ניגודים את סקרנותי. נמשכתי לצבעים עזים מדי או חיוורים מדי, לעונות קרות או חמות מדי, ללבן ולשחור. ספור גוני הביניים לא נגעו בי כלל, ולא יכלו לעורר בי כאילו אין רגשות."
נערה מורדת, כמו תלתליה הפרועים, עיניים שחורות כפחם, והיא סמל לתשוקה פנימית בלתי מתפשרת שאינה רוצה לציית לחוקי אמה ולפקודותיה. היא חיה בסכסוך נצחי עם האם המחמירה. היא לא מקבלת את חובותיה החברתיות ואת כל מה שבחורה "צריכה לעשות". היא הבת המועדפת על אניטה שמצפה ממנה לרשת אותה כמרג'אלה.המראה שלה גורם לנו לחשוב שכאשר היא תגדל היא תהיה מכשפה מושלמת. אך דיאמנטה רדופה תמיד על ידי חוסר הוודאות לגבי עתידה. היא מקנאה באחיה ג'וזפה, שאינו חרד מפני הצורך לחיות בהתאם להחלטות של אחרים, וחולמת להיות חופשיה להחליט בעצמה, ולבחור את אהבתה.
היא נקרעת בין ניגודים, ויש לה יחסים אמביוולנטיים עם אמה, המעדיפה שהיא תתעניין יותר בכוחות ה"כשפים" שלה ותירש אותם. אך היא  רואה את אמה כאשה קרה ולא ידידותית ולפעמים היא מרגלת אחריה אולי יתגלו באם סימני חולשה וכך אולי תהיה מסוגלת לראות אותה כאדם בעל רגשות. לפעמים היא שונאת אותה, לפעמים היא מרחמת עליה, אבל היא לא יכולה להבין את האופי האמיתי של אמה.

על סִפה של מלחמת העולם השנייה מאבדת דיאמנטה את חברהּ הטוב ביותר פייטרו ואת אביה.
שתי טרגדיות שמשנות את חייה. היא נאלצת להתבגר ולהתגבר על האבל ועל תוצאות המלחמה, עולמה ויחסה אל אמה משתנה עד שבסופו של דבר היא תמצא אהבה שתשנה את חייה לעד.

ראוי להקדיש תשומת לב מיוחדת, לדמות הכריזמטית של אניטה. אם לפי המסורת המיתולוגית מקובל לייחס לאישה המוגדרת "מכשפה" מאפיינים כגון בדידות ונונקונפורמיזם, מרג'אלה דלה ונטורלה בולטת על היותה נאמנה תמיד לעצמה. היא אשה מעשית ועקשנית, המסתירה בתוך עצמה את הפחד לאבד שליטה או לאפשר לאירועים חיצוניים לערער על החיים ההנוכחיים. בעין חדה, שכמעט ואינה מתמלאת ברוך, היא עדה במשך השנים למותו של בעלה, לבואה של המלחמה ולצמיחת בנותיה, עם אהבותיהן האומללות, תשוקותיהם הבוערות, אכזבותיהם המרירות. ואין ספק שאילו הייתה חיה  בארץ אחרת, אולי באנגליה או באחת הערים המשוחררות של צרפת, אפשר שהייתה הופכת לפמיניסטית...
היא הדוגמא הנשית לדיכוי הפנימי, שעדיין רחוקה מן האשה חסרת הפחד שאפיינה את הפמיניסטיות של שאר איטליה בזמן האירועים המסופרים.  מחוז פוליה,הוא  מקום שבו הזמן עצר מלכת.
"בכפר שלי היה לעצמים ולאנשים תפקיד קבוע בלוח השחמט של החיים  והגורל, תפקיד שנדבק אליך כמו עור שני".
אפילו המלחמה עצמה לא מצליחה לשנות את קצב החיים הרגיל והרגוע. החיים והאירועים מתוארים מנקודת מבט נשית, משום שהנשים נשארו מאחור והן אלו שתוך כדי המתנה נמצאות במאבק יומיומי להישרדות החיים,המשאבים והרגשות. קשה לקלוט איך מושגי החירות, השוויון המגדרי והעצמאות לא נועדו להצליח בחבל הדרומי של איטליה ורק "הגירה" לעיר אחרת היא פתרון אפשרי לשינוי הגורל שמוכתב מראש, ולהשתחררות מהמסגרת הביתית והכפרית הנוקשה שבה הנשים חיות.

ל"גן ההרדופים" יש את היכולת למשוך את הקורא לשקוע בעידן אחר, לעקוב אחרי המסורות הבלתי משתנות שבין היתר קשורות לאוכל ורכילות, לחוות רגשות תיסכול על חיי הנשים הכבולות במסגרת משפחתית נוקשה, ללא יכולת שליטה על גורלן ועתידן, להתפעם מהנופים שבהם הים הוא הרקע כמו הצבעים הקורנים של גינת ההרדופים הפורחים, ולהאמין שאף פעם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש.

ואת מה שעובר על האם ועל כל אחת מהבנות תוכלו לגלות כשתקראו את הספר.