מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

ינואר 2026. 319 עמודים

"מכתבים מחבל  שמפאן" מספר על שתי נשים שנשארות לבד ונאלצות למצוא דרך חדשה כדי לשרוד.

העלילה מסופרת בציר זמן כפול, ונעה לסירוגין, בפרקים מתחלפים, בין עבר להווה, בין מכתביה של ברב-ניקול לנינתה אן,  לבין סיפורה של נטלי, גרושה טרייה שעוברת סיפור מורכב של הונאה וגילוי עצמי. 

כל פרק מתחיל במכתבים של ברב-ניקול קליקו לנינתה, ומציג את המכשולים השונים שעמדו בפניה, איתם היתה צריכה להתמודד כדי להצליח. סיפורה של נטלי מתמקד בגירושיה, בטיולה לפריז ובהפיכתה לקורבן של הונאה מורכבת.

ציר העבר מתרחש בתחילת המאה ה-19, ומספר את סיפורה של ברב-ניקול קליקו, אלמנה צעירה שנותרה עם בת לגדל וכרם כושל לנהל. העלילה חוזרת לאחור, לרגעים מרכזיים במסע שהיא עוברת, מאלמנה צעירה לאשת עסקים נבונה המתמודדת עם אתגרים אישיים ומקצועיים בתקופת נפוליאון. בנחישות, בהתמדה ובאומץ, היא  הופכת את עסק השמפניה של בעלה לאימפריה, ומצליחה לנהל עסק משלה, משימה שכמעט אינה ניתנת לביצוע עבור אישה באותה תקופה.

אנו מתוודעים לקורותיה באמצעות מכתביה, המתארים את הדרך והמאבקים שהיה עליה להיאבק כדי לפתור בעיות שפקדו את תעשיית השמפניה במשך שנים, לנווט בשדה המוקשים הפוליטי של חצר נפוליאון, לשבור מחסומים בייצוא, ולגרום לכך שייננים וסוחרים גברים יתייחסו אליה ברצינות. כיצד היא ועמיתה מצילים את היין שלהם בזמן מלחמות נפוליאון ברוסים, ואיזה סיכונים היא לקחה עד שהצליחה ליצור את השמפניה המפורסמת "וו קליקו". הסופרת מציגה את הפגמים והפשרות המוסריות של ברב-ניקול, לצד נחישותה וחדותה העסקית, מה שהופך אותה לאנושית ולא רק "פאואר וומן".

ציר ההווה  מספר על נטלי טיילור, אישה בשנות החמישים לחייה שבעלה ניהל רומן ועזב אותה לאחר 30 שנות נישואין. כגרושה טרייה היא מתמודדת עם אובדן נישואיה, ומחליטה באימפולסיביות לברוח לפריז, מקווה לחוות הרפתקאות ואולי אפילו "סטוץ" לא מחייב, אך בפועל היא עוברת מסע של גילוי עצמי. היא מתיידדת עם סופי, עובדת מלון מועילה ויעילה, ופוגשת את גבריאל, גבר נאה ושרמנטי, בבית הקפה שבמלון.

בדוכן ספרים ליד הסיין, היא מוצאת ספר המכיל את אוסף המכתבים שכתבה ברב-ניקול קליקו לנינתה. היא מתחילה לקרוא אותו, ומוצאת במכתבים שפע של עצות ומילות חוכמה שמהווים עבורה השראה כיצד ליצור לעצמה חיים חדשים ומעצימים.

החופשה שלה מתחילה נהדר.

האומנם?

 

זה סיפור מעורר השראה על הזדמנות שניה, ועל הכוח שיש לאישה להגשים את חלומותיה ולהשיג את ייעודה. הוא בוחן באופן מעמיק מספר נושאים הקשורים זה בזה, כמו עצמאות של נשים בעסקים ובחיים האישיים, מחיר השאפתנות וההצלחה, יחסי אם-בת, מסורת, חדשנות, ועוד. ככל ששתי הנשים מתקדמות לעבר חיים עצמאיים, הסיפור הופך מעניין יותר, ואפשר לראות את ההקבלה בין המאבקים הפמיניסטיים של אז ועכשיו. שתיהן מתמודדות עם רגעים לא נוחים, עם תובנות אישיות וקשיים, ומתחילות לצמוח ולהתפתח, אך לכל אחד מהסיפורים היו בעיות משלו. סיפורה של ברב-ניקול קליקו היה מעניין, מרתק והורגש שנחקר היטב. למדתי על "וו קליקו", ועל אשה מרתקת ומעוררת השראה שבנתה מותג אייקוני בתקופה שלא היה מקובל שאשה תעשה זאת. הסופרת מתארת את אווירת התקופה מבלי להטביע את הקוראים בפרטים מוגזמים, וההיבטים הטכניים של ייצור השמפניה משולבים יפה בעלילה, ומלמדים על הסיפור במקום להציף אותו. 

סיפורה של נטלי הרגיש צפוי וקלישאתי, כאילו לקוח מז'אנר של רומן פשע, בלי להתעמק בו יותר מידי. אמנם העלילה נבנית עם תפניות, עלילות משנה המסיחות את הדעת, ובתמימותה, נטלי שכל כך כמהה להרגיש נאהבת, נופלת למלכודת, אך בסופו של דבר היא משתמשת בהיגיון וברמזים כדי לפצח את התעלומה.

 

אם אף פעם לא שמעתם על האלמנה קליקו ואתם.ן מעוניינים.ות ברומן היסטורי נחמד, שמפניה, תככים, העצמה נשית וסיפור על גרושה טרייה שחווה רגע של "לאכול, להתפלל, לאהוב" בצרפת של ימינו, אזי הספר הזה בשבילכם.ן

 

 

כל האהבות – דנה רדא קדם

כל האהבות – דנה רדא קדם

הוצאה: שתים הוצאה לאור

אפריל 2025. 496 עמודים

 

אל אמאל טולדנו, הדמות המרכזית בספר "כל האהבות" התוודענו בספרה של דנה רדא קדם "הצוואה של לידיה", בו היא היתה דמות מישנית, אחותה של ז'ורז'ט. קבלנו הצצה לחייה הלא פשוטים ולמערכת יחסיה העכורה עם אביה.

אמאל גדלה במרוקו, בבית אמיד. דבר לא נחסך ממנה, פרט למה שבאמת רצתה. כבר בילדותה אביה זיהה את כישוריה, את חוכמתה ואת היכולת יוצאת הדופן שלה להבין את עולם העסקים. הוא איפשר לה לעזור לו בעסקיו, אבל מאחורי הקלעים, ומנע ממנה להתפתח ולפרוץ עם יכולותיה קדימה.

בעקבות חשדותיו למוסריותה, ובשל אופיו השתלטני והמרות שהיתה דרך חייו ובה הוא חינך את ילדיו, הוא השיא אותה במהירות לז'ק, גבר אמיד, שהיה מבוגר ממנה. גם ז'ק נעזר בעצותיה של אמאל, אך רק לאחר שהם עוזבים את מרוקו עקב הסכנה הנשקפת ליהודים שם, ומגיעים למרסיי, הוא מאפשר לה ללמוד ולנהל חלק מעסקיו. תוך כדי, אמאל מתחברת בחשאי לקבוצה מחתרתית יהודית שעוזרת להעלות את יהודי מרוקו לישראל.

לאחר שז'ק הולך לעולמו אמאל עולה לישראל עם שתי בנותיה.

בישראל של שנות ה-60 היא "עוף" חריג בנוף התעשייתי. היא מנסה לבנות את עצמה מחדש. היא בעלת ממון, היא אשת עסקים, היא יפה, היא אמיצה ולא מפחדת לעמוד על דעתה מול הגברים גם אם אלה מנהלים או עובדים שמסרבים לקבל אותה ואת דעותיה. היא אוהבת להתלבש במיטב האופנה הפריזאית של התקופה, דבר יוצא דופן ומנקר עיניים בישראל הצעירה והצנועה של אותם ימים. 

כששר התעשייה פונה אליה ומציע לה להקים מפעל טקסטיל באחת מעיירות הפיתוח, היא מהססת, חוששת שהחיים שהשאירה מאחור ייחשפו ויעמידו בסכנה אותה ואת בנותיה. אך הלחץ שמופעל עליה על ידי יפתח המהנדס, והרצון לעזור לתושבי הדרום שמתקשים להתפרנס, משכנעים אותה להקים מפעל טקסטיל בקרית גת.

העלילה מתרחשת בשלוש יבשות, במרוקו, צרפת וישראל, ומשתרעת על פני כמה עשורים, במהלכם שזור סיפור חיי היהודים במרוקו והפרעות שם, סיפור הישוב היהודי בצפת ובמטולה בשנות העשרים של המאה הקודמת, וקרית גת ותל אביב בשנות השישים. הוא מכיל שלל דמויות נפלאות כמו יעל, שסיפור חייה צובט את הלב, ומבוסס על דמויות ואירועים היסטוריים. בין סודות מהעבר במרוקו ובצרפת, מפעל טקסטיל בדרום, ומערכת יחסים עם יפתח, המהנדס העקשן, אמאל מגלה שהאמת והאהבה הן הכוח האמיתי שלה.

רוצים לקרוא על פועלה של אמאל במרסיי?

רוצים לגלות מה הקשר בין סיפורה של יעל לזה של אמאל?

ממה חוששת אמאל?

קיראו את הספר ותגלו.

 

"כל האהבות" הוא רומן היסטורי נהדר, סיפור נוגע ללב, בו מתארת דנה רדא קדם, את המסע מכמיר הלב והכואב של אמאל, על שורשים שאבדו, חלומות שנופצו, ניכור הורי ומשפחה שנתלשה ממקומה. הוא מספר בכנות על הפערים התרבותיים והחברתיים והעדתיים בישראל של אותן שנים, ולא שוכח את הפצעים הנפשיים שהדמויות הראשיות נושאות בליבם.  זה ספר על העצמה נשית בתקופה שבה קולן של נשים כמעט ולא נשמע, על אומץ, אמהות, אהבה למדינה ואהבה בין גבר לאישה.

הדמויות שלמות ובעלות עומק, והעלילה מרתקת. נשאבתי לתוכה, ומהמילה הראשונה ועד האחרונה לא הצלחתי לעצור.

סיפור שיש בו כל כך הרבה. קסם ורוך, עוצמה ופגיעות, אומץ ופחד .

 אני ממליצה עליו מאד ♥

 

הלביאות מטהרן – מרג'אן כמאלי

הלביאות מטהרן – מרג'אן כמאלי

תרגום: דנה אלעזר-הלוי

הוצאת ידיעות ספרים

ינואר 2025. 370 עמודים

העלילה מתרחשת בטהרן במהלך שנות ה-50 וה-60, וממשיכה בארצות הברית וטהרן במהלך שנות ה-70 וה-80 ומסתיימת בשנת 2022. 

היא עוקבת אחר 2 בנות, אלהה ("אלי") והומא, אחת משכונות העוני והשנייה מהמעמד הגבוה, צאצאית בית המלוכה. הן נפגשות בטהרן בכיתה א', כשהן בנות שבע, והופכות לחברות נפש. 

הומא ילדה עוצמתית, חזקה, בעלת הערכה עצמית גבוהה, מלאת בטחון, בעוד שלאלי מעולם לא היה ביטחון עצמי או ההערכה עצמית. אמה של אלי, היא אישה נרכסיסטית, לא מאשרת את החברות הזו, ומנסה להרחיק את שתי הבנות אחת מהשניה, מכתימה את חשיבתה ותפיסת עולמה של אלי, אומרת לה שדברים רעים קרו כי אנשים קינאו בהם והטילו עליהם 'עין רעה'. אבל אלי לא מוותרת. היא אוהבת את החברה הכי טובה שלה ואת המשפחה שלה. גם הומא מרגישה אותו דבר לגבי אלי, וידידות אמיתית צומחת בין השתיים כמו גם חלומות. המטרה שלהם היא לגדול ולהפוך ל"שיר זאן"( הביטוי הפרסי ל'נשים לביאות"). הומא רוצה להיות עורכת דין ושופטת. להילחם עבור אנשים שלא יכולים להילחם עבור עצמם, ואלי, רוצה להתחתן ולהקים משפחה גדולה. בסופו של דבר דרכיהן נפרדות והן מתרחקות. אלי עוברת לשכונה אחרת, לבית ספר אחר, אבל ככל שהסיפור מתפתח, חייהן נשזרים ומצטלבים פעמים רבות והמפגשים ביניהם מותירים את השתיים לא אחת עם כאב לב, והשלכות גורליות.

 

האם החברות תעמוד במבחן הזמן?

 

ב- 1979, איראן על סף מהפכה. כאשר חומייני עולה לשלטון, החיג'אב חובה. משטרת המוסר מחפשת קווצות שיער, בשר חשוף. נשים שהעזו להשתמש בקולן נכלאות,  אבל זה קצה הקרחון ממה שקורה להן.

הומא ואלי  כבר בשנות השלושים לחייהן, והומא נעדרת. זה לא מפתיע במדינה חונקת נשים שיש להן קול, במדינה עם תרבות פטריארכלית.

הסיפור מסופר בעיקר מנקודת המבט של אלי, אם כי אנו מקבלים גם חלקים מנקודת המבט של הומא, והוא מתמקד בידידות, חברות ומשפחה, וכיצד הם משפיעים על חייהן ועל המסע שהן עוברות. שתי הדמויות הראשיות מתוארות היטב והדינמיקה המתפתחת ביניהן לאורך עשרות שנים מרגישה אמיתית ומציאותית.

 

מרג'אן כמאלי מתייחסת לנושאים חשובים, כמו מעמד חברתי, פמיניזם, זכויות נשים, אקטיביזם פוליטי וחווית המהגרים, ובמקביל מאפשרת הצצה לחיים ולתרבות האיראניים. יכולתי לדמיין את הבגדים שלובשים, את המוני האנשים בבזאר הגדול,  יכולתי להריח ולטעום את המאכלים, ולדמיין את החופש שעליו נאבקו הנשים.

 

הרומן מדגיש אירועים היסטוריים מרכזיים באיראן, כמו ה"התמערבות" תחת שלטון השאח, המהפכה האיסלאמית של 1979 ועליית הפונדמנטליזם הדתי. המסע האישי של הדמויות כולל את האירועים האלו, לצד המאבק להישרדות והגדרה עצמית. השפעת הנוף הפוליטי-חברתי המשתנה של איראן ותוצאותיו, שמו דגש על זכויות הנשים. כל אלה  מעוררים מחשבה על כך שלנשים רבות ברחבי העולם יש חירויות שנשים אחרות לא זוכות להן, חירויות שלעתים קרובות מתקבלות כמובנות מאליהן, כמו חופש הקריאה, חופש הביטוי, חופש ההצבעה, החופש להביע דעות שונות מהממשלה, חופש דת והחופש לבחור את הקריירה, ההשכלה ומערכות היחסים ללא חשש מנקמה או רדיפה, מבלי להבין שיש מקומות בעולם שעדיין נלחמים כדי להשיג אותן, גם היום.

 

מרג'אן כמאלי עושה זאת שוב בספר הזה. 

אני ממליצה בחום לקרוא את "הלביאות מטהרן"  שפתח עוד צוהר להבנת המציאות באיראן, להבנת המאבק של הנשים לזכויות ומה הן נאלצו ונאלצות לעבור. זו הסיבה האמיתית שכולם צריכים לקרוא אותו. מצאתי את עצמי חושבת על העלילה והדמויות הרבה אחרי שהפכתי את העמוד האחרון.

 

סיפור סוחף ומעורר מחשבה.

 

קוביות של אושר – אנה כ' אסטבי

קוביות של אושר – אנה כ' אסטבי

תרגום: דנה כספי

הוצאת מטר

יולי 2018. 312 עמודים

 

"קוביות של אושר" הוא רומן מרגש על חמש חברות מילדות, שבאמצע שנות השישים לחייהן כמעט והשלימו עם הקלפים שהחיים חילקו להן. הן מחליטות לחיות יחד בחוות קקאו בפיג'י, שם הן לא רק פותחות עסק לשוקולד אלא מחזקות את החברות שלהן ומגלות את עצמן מחדש.

 

כשסינה, מאיה, אינגריד וליסבת מקבלות כל אחת מכתב בדואר המציג את אותה שאלה, התשובה ברורה. 

קאט, חברתן הוותיקה מהתיכון, שעזבה את נורבגיה עם בן זוגה ניקלס, ברגע שסיימו את לימודיהן, נדדה איתו שנים ברחבי העולם, בנסיון להפוך את העולם למקום טוב יותר לפחות באזורים מוכי גורל.  השניים השתקעו בפיג'י, שם הם רכשו מטע של קקאו.  

 קאט, שהתאלמנה בפתאומיות, שולחת להן הזמנה מפתה:

 

"נטעתי את רגליי באדמת פיג'י ובכוונתי להישאר

כאן עד לשקיעה האחרונה. מה דעתכן להצטרף אלי?

להשאיר מאחור את כל מה שהשתבש?"

 

בואו לגור איתי בחוות הקקאו שלי בפיג'י. בואו לבלות את הימים באכילת שוקולד ובפטפוטים כמו אז כשהיינו צעירות, משוחררות מגברים, דאגות וקור. בואו להזדקן בגן העדן, ביחד, ואם זה לא יסתדר אני אתן למי שתרצה, כרטיס טיסה חזרה לנורבגיה.

 

איך אפשר להגיד לזה לא?

 

כל הארבע בוחרות להגיע. אמנם הן חוששות מהלא מוכר, מהמנהגים המקומיים, מהחיים בכפר קטן בקצה העולם, מהחיים בקומונה, אך הן מחליטות לתת הזדמנות להתחלה חדשה, אולי האחרונה בחייהן, מתוך תקווה שהשינוי יפיח חיים, בחייהן המשמימים.

סינה, הפכה לאם כשהייתה צעירה מאוד ונאלצה לגדל את בנה לבדה. היא לא יכלה להמשיך ללמוד וכל חייה בילתה באותה עבודה. עכשיו, בנה המבוגר הוא פרזיט בוגר, שעדיין לא "מצא" את עצמו, והיא לא יודעת אם היא אוהבת אותו בגלל אנוכיותו והסבל שהוא גורם לה. היו לה חיים קשים ונמאס לה להילחם ולהשיג כל כך מעט.

 

מאיה, מורה לשעבר ואֵם, היא ציירת מוכשרת, שסימני הדמנציה נעשים ברורים מיום ליום. היא מרגישה שהעולם חומק ממנה, לומדת להתנהל עם עצמה ברגעי הצלילות.

 

אינגריד, רואת חשבון אמינה וחרוצה שעובדת בשירות האוטובוסים המחוזית, הקדישה את כל חייה לעבודה. היא שומרת את עולמה הפנימי סגור, מתבודדת ומרגישה שלא חוותה את כל מה שהיתה צריכה לחוות, ומתכננת להפיק את המירב מחייה החדשים בפיג'י.

 

ליסבת, שהייתה הפלרטטנית מכולן, נישאה לגבר עשיר וזכתה לחיים נוחים, אבל עכשיו היופי שלה הוא לא מה שהיה, לא משנה כמה היא מנסה. היא מבינה שהחיים שלה לא היו מושלמים כמו שחשבה. היא חיה בנפרד מבעלה הבוגדני, והקשר עם ילדיה ונכדיה רופף. היא בודדה מאד, אך מתנהלת כלפי חוץ כאילו חייה מושלמים. בפיג'י היא לומדת להסיר את המסיכות הרבות שמכסות על הפצעים שבחייה, להכיר את יופיה האמיתי, הפנימי, ולהתמודד עם המציאות של "התבגרותה".

 

קאט נאלצת להתמודד עם אובדן בעלה וכל מה שכרוך בכך. היא אישה אופטימית, חזקה, אבל יש דברים שעשתה בחייה והחלטות שקבלה, שעכשיו היא מתחרטת עליהן, למרות שאחרים קצת מקנאים בה על מנהיגותה הטבעית וחייה מלאי הרפתקאות.

 

החמש מחליטות להשתמש בפולי הקקאו כדי לייצר קו מיוחד של שוקולד מריר שהן מחליטות לקרוא לו "קוביות של אושר". יש הרבה ניסוי וטעייה בתהליך הלמידה אבל הן לא מוותרות על האתגר החדש שבחרו כמטרה בחייהן.

תוך כדי עבודתן החדשה, כל אחת לומדת בדרכה להסתגל לחיי הכפר הפשוטים והצנועים, לחיים המשותפים בבית של קאט, ולהכיר אחת השנייה ואת עצמן.  

יש בספר 6 נקודות מבט מאוד ברורות, כולל זו של אטתה, מנהלת משק הבית הפיג'יאנית של קאט, והסופרת לוכדת את האישיות והקול של כל אחת מהנשים. הקוראים לומדים עליהן בפרקים המתחלפים לסירוגין בין כל אחת מהן, וככל שהימים חולפים, הסודות העמוקים שלהן נחשפים, כשהן מדברות מעודדות ותומכות אחת בשנייה, וגם כאשר אטתה מתפללת עבורן, ומנהלת את שיחותיה עם אלהים, ומבקשת את עזרתו בחייה. היא מספרת סיפורים הקושרים את הסיפורים האחרים, דרכה רואים את ההבדלים התרבותיים בין אנשי האי לאירופאים ואת הטעויות שהם עושים בגלל בורותם במנהגים המקומיים.

יש עוד פיג'ית צעירה שמשחקת תפקיד חשוב בסיפורה של כל אישה, אבל תצטרכו לקרוא את הספר כדי לפגוש אותה, ופיג'י עצמה הופכת לדמות שמינית.

 

"קוביות של אושר" הוא ספר מיוחד ומרגש, מלא בשיאים ושפל, שמעביר מסר ברור על כך שלא משנה אם אנחנו בני 18 או 66, כולנו יכולוים לחוות חוויות חדשות והזדמנות שנייה להיות מאושרים.

סיפור על אחווה נשית, על הערכה עצמית, על יחסי הורים-ילדים, על פיג'י האקזוטית, על המראות והריחות, ובכלל על אורח החיים היום-יומי.

 

מומלץ מאד.

 

הצמה – לטישיה קולומבני

 הצמה – לטישיה קולומבני

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאת כנרת זמורה דביר

אוקטובר 2018. 192 עמודים

 

 

לטישיה קולומבני כותבת על שלוש נשים בשלוש יבשות בעולם, מרוחקות זו מזו בכל מובן אפשרי, אך בסופו של דבר לשלושתן מכנה משותף.

 

הסיפור הראשון הוא של סמיטה, והוא מתרחש בהודו.

סמיטה היא אישה צעירה שחיה בבדלפור, כפר קטן בהודו, והיא בת לקאסטה הדלאית. זוהי הקאסטה הנמוכה ביותר, קאסטה של מנודים, ותפקידה לאסוף בסלה את הצואה של בני הכפר שאין להם שירותים בבית.

סמיטה נחושה בדעתה לשנות את גורל בתה בת ה – 6  לליטה. היא נשבעת שלליטה לעולם לא תעשה את מה שהיא עושה. היא רוצה שהבת שלה תרכוש השכלה ותלמד קרוא וכתוב. בעלה מתרצה למשאלתה, ומשלם כסף למורה, אבל למורה, הברהמין, אין כוונה לאפשר ללליטה ללמוד. הוא דורש ממנה לבצע עבודות נקיון,  ומשפיל אותה מול  כולם. לליטה לא נענית לדרישתו והוא מצליף נמרצות על גבה. זה הקש ששובר את גב הגמל, סמיטה מחליטה לברוח באישון לילה.

 

הסיפור השני, הוא של ג'וליה והוא מתרחש בסיציליה.

אביה של ג'וליה הוא בעל בית מלאכה, הוא יוצר פאות לנשים ולגברים משיער איטלקי משובח. בגיל שש עשרה בחרה ג'וליה לעזוב את בית הספר ולעבוד במשרה מלאה עם אביה במפעל המשפחתי. ג'וליה מתאהבת בקאמאל, פליט סיקי והיחסים ביניהם חשאיים. כשאביה נפצע בתאונת דרכים ומאושפז ללא הכרה בבית החולים,  ג'וליה לוקחת על עצמה את ניהול את בית המלאכה. ג'וליה מגלה עד כמה קרוב בית המלאכה לפשיטת רגל, ומתלבטת האם לסגור אותו. היא  מקבלת מקאמאל רעיון שעשוי להציל את בית המלאכה ועובדיו המסורים, ולמרות ההתנגדות הנמרצת של אמה ואחותה, היא משנה כיוון, ומצליחה להביא את בית המלאכה לשיגשוג והצלחה.

 

הסיפור השלישי הוא של שרה כהן והוא מתרחש במונטריאול, קנדה.

לשרה שלושה ילדים משני בעלים שונים. היא עובדת בכירה במשרד עו"ד יוקרתי, ואמורה להפוך לשותפה במשרד. היא משקיעה את כל כולה בקריירה שלה,  לא נותנת לשום דבר לעצור אותה בדרך אל הפסגה. שמה הולך לפניה והיא זוכה להצלחה רבה. אך שרה חצויה בין ההשקעה בקריירה לבין הרצון להיות אם לילדיה. תחושת האשמה לא מרפה ממנה.

כאשר היא מגלה שהיא חולה מאד היא מסתירה את דבר מחלתה בעבודה כדי לא להיחשב חלשה, אך זמן לא רב עובר עד שסודה מתגלה והיא נדחקת ממקום עבודתה באגרסיביות רבה. היא מרגישה נבגדת על ידי עמיתיה, והבוס שלה. עכשיו היא מבינה מה מרגישים אלה שנאבקה בהם בבתי המשפט, וניצחה. היא מרגישה כמו אותם החלשים שצריכים הגנה וליווי ומקבלים כתף קרה.

 

כיצד נקשר סיפורן של שלוש  הנשים אחד בשני?

מה מחבר ביניהן?

התשובה, תימצא בסוף הספר.

למרות ששלוש הנשים באות מרקע שונה, וחיות בארצות הרחוקות זו מזו , שלושתן מתמודדות עם אתגרים ומשברים הקשורים לקיומן, ומתגברות עליהם. חייהן מורכבים ומסובכים, ולכל אחת מהן רשת של מחויבויות שמאלצת אותה לבחור בין הצורך לעמוד בציפיות הסביבה ובין הרצון לשנות את גורלה. הן לא נכנעות אלא עושות הכל כדי לשנות אותו, ומתמודדות עם המציאות הלא צפויה שנכפתה עליהן. למרות שאינן מכירות אחת את השנייה, סיפורי חייהן נשזרים כמו  שקולעים צמה.

 

"הצמה" הוא סיפור מרגש, אנושי ומעורר השראה.  ספר מלא כאב, חמלה התמודדות ותקווה, שמוקדש לכל מי שמבקש לקבוע את גורלו במו ידיו. חייהן של שלוש הנשים מוצגים  דרך המכשולים הגדולים בחייהן: עוני, מחלות ואימהות כבלם להתפתחות מקצועית. השלוש עוברות מסע מרגש ומטלטל לאחר שכל עולמן מתהפך עליהן ביום אחד, וההחלטה האמיצה שהן מקבלות מאלצת אותן להותיר מאחור את החיים שהכירו ולפתוח בהתחלה חדשה.

הכתיבה נהדרת , הדמויות מרתקות, והנושאים כבדים, אך מטופלים בעדינות.

 

מומלץ מאד.

טבעם של הדברים השבירים – סוזן מייסנר

טבעם של הדברים השבירים – סוזן מייסנר

תרגום: טל ארצי

הוצאה: מודן

נובמבר 2022.  336 עמ' מודפסים

הרומן מתחיל בשנת 1906, כאשר סופי הוקינג, נחקרת על ידי מארשל אמריקאי בנוגע להיעלמות בעלה, מרטין, לאחר רעידת האדמה. המארשל סקרן לדעת מדוע סופי חיכתה יותר מ-6 שבועות כדי לדווח על מרטין כנעדר. המשך החקירה בנוגע לעברה של סופי באירלנד, גורמת לה להיראות כמו חשודה בהיעלמותו...

כדי להבין את מהות החקירה הסיפור חוזר לאחור, ומספר על  סופי, מהגרת אירית צעירה, שברחה לארה"ב. היא גרה בניו יורק, בבניין דירות צפוף, בדירת חדר עלובה, אותה היא חולקת עם ארבע נשים נוספות. אין מים זורמים בדירה ואין שרותים. סופי יודעת שהיא חייבת לעשות משהו כדי לשנות את חייה, בפרט שהיא בקושי שורדת כלכלית. כשהיא רואה מודעה בעיתון של ניו יורק, של גבר אלמן מסן פרנסיסקו, המחפש לשאת אשה שתהיה אם לבתו, היא רואה במודעה הזדמנות לברוח מחיי העוני והדלות בניו יורק, ועונה עליה. למרות שאינה יודעת דבר על הגבר הזה, היא מוכנה לאמץ חיים חדשים גם אם זה עם גבר שמעולם לא פגשה.

כותב המודעה הוא מרטין הוקינג, שעבר לאחרונה מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ורכש בית. הוא רוצה אישה לא מקומית. מישהי שלא חיתה בסן פרנסיסקו. הוא רוצה אישה עצמאית, שתהיה אמא טובה לבתו  קאט בת ה-5 ששותקת מאז אובדן אמה. מרטין פוגש את סופי לראשונה כשהיא מגיעה לסן פרנסיסקו, והם נישאים מיד. מרטין הוקינג השקט, החתיך שממעט לדבר,מתגלה כאדם קר וחסר רגש במיוחד כלפי בתו. הוא מתחתן עם סופי הידידותית, הפטפטנית והאכפתית ביום שבו הם נפגשים. אין חיזור. אין אהבה. יש להם חדרי שינה נפרדים.

כבר בתחילת נישואיה, סופי מבינה שמערכת היחסים הזו היא אך ורק מתוך נוחות, אך היא סקרנית ודי חשדנית להתנהגותו של בעלה החדש. משהו לא נראה בסדר בהתנהגותו כלפי בתו, בסודיות האופפת את עבודתו "בביטוח" המאלצת אותו להיעדר מהבית במשך ימים רצופים. אך מאחר והיא לא מאמינה למזלה הטוב, ושבעת רצון בבית הגדול היא לא עוסקת בזה יותר מידי. היא גרה עכשיו בבית נחמד, עם חדר משלה, יש לה את כל מה שהיא צריכה כדי לשרוד בצורה נוחה מאוד, והיא אוהבת את קאט, כאילו הייתה בתה. לפיכך היא מתמקדת בלעשות כל שביכולתה כדי לגרום לילדה להרגיש בטוחה ואהובה, ולפצות על הקור של מרטין כלפיה.

ערב רעידת האדמה הגדולה בסן פרנסיסקו, ב-18 באפריל 1906, עולמן של סופי וקאט מיטלטל כאשר בלינדה ההריונית מגיעה אל ביתם, ומחפשת את בעלה, שלדעתה עובד אצל מרטין. גילויים מזעזעים לגבי מרטין נחשפים, ואלה מאחדים את הדמויות כך שחייהן מתחברים. שתי הנשים מבינות שמרטין לא סתם קר, אלא אדם מסוכן מאד שמעמיד את חייהן בסכנה. אבל לפני שהן יכולות לנקוט בצעדים נגדו ולעזוב, רעידת האדמה מכה בסן פרנסיסקו, והן צריכות לא רק לשרוד את רעידת האדמה אלא גם לוודא שמרטין לא יפגע בהן. הן נדרשות לשיתוף פעולה כדי להציל את עצמן ואת קאט.

רעידת האדמה משחקת תפקיד משמעותי בעלילה אך במובנים רבים, היא נשארת הרקע שלה. והליבה של הסיפור הם סודות.

העלילה מתמקדת בעיקר בגבר ערמומי ומסוכן שהורס את כל הנקרה בדרכו , וכיצד מעשיו שינו את חייהן של שלוש נשים,שמנסות להמשיך בחיים, אחרי שהן מגלות מה טיבו.

סופי צועדת על חבל דק בין הרצון לעשות את הטוב ביותר עבור קאט, ובין חשיפת הארועים ביום של רעידת האדמה, מהלך שעשוי לחשוף את עברה באירלנד.

"טבעם של הדברים השבירים" הוא סיפור קולח עם דמויות מרתקות ועלילה מסקרנת, המספר על  אנשים טובים שנופלים במלכודת של אדם מניפולטיבי, אבל גם של אנשים טובים שמתאחדים כדי לעזור זה לזה בזמנים של טלטלות פיזיות ונפשיות.

יש מספר רב של פיתולים בסיפור, והרקע של סן פרנסיסקו  לפני ואחרי רעידת האדמה מרתק. אהבתי את הדרך שבה הדמויות יצרו משפחה גם כשהן לא קשורות בדם, ואת תחושת הסולידריות מול המצבים הקשים.

החוזק של העלילה הוא בדמויות, במיוחד באופי השברירי לכאורה של הנשים. כל אחת היתה שברירית בדרכה אך היו לה את החוזקות שלה, את הנחישות והעמידות. הן מתחילות בלי לדעת כמה שברירי עולמן עד שהכל סביבן מתפורר ועולה באש, והן מגלות עד כמה הן חזקות ביחד.

הרבה נושאים משולבים לאורך הספר. ביניהם, חברות נשית, אהבה בלתי מותנית לילד והאינסטינקט הטבעי להגן עליו בכל מחיר, סודות, תקווה, אובדן ורשת של שקרים.

 

מומלץ!

אמנית החינה – אלקה ג'ושי

אמנית החינה – אלקה ג'ושי

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת תכלת

פברואר 2021. 339 עמ' מודפסים

"אמנית החינה" מתרחש בהודו של שנות החמישים,  שנים ספורות לאחר שתת-היבשת קיבלה את עצמאותה מבריטניה. הסיפור מתאר את מאבקה של לקשמי בת ה-30 , לעצמאות כלכלית ואישית, כאשה שחיה בחברה ההודית שהניגוד בין המסורתי למודרני, הוא נוקב ואכזרי.

אלקה ג'ושי לוקחת אותנו למסע צבעוני, רועש, מרתק ומלא חיים, בהודו.

לקשמי חיה בכפר הזעיר אג'אר. היא נאלצה להתחתן כשהיתה בת 15. חמותה האהובה הייתה מרפאה והיא לימדה אותה כיצד להשתמש בתבלינים, עשבי תיבול, צמחים, שיקויים ותה, כמו גם אוכל מוכן מיוחד,  כדי לרפא פצעים, לטפל במחלות, להפחית חרדות, לגרום להרפיה, לסייע בהתעברות, למנוע התעברות, לגרום להפלות וכן הלאה. אחרי שתי שנות נישואים רוויי אלימות, לקשמי בת השבע עשרה בורחת ועושה את דרכה לבדה לעיר ג'איפור, "העיר הוורודה" והתוססת של שנות החמישים, הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת ראג'סטאן ההודית.

לקשמי עבדה קשה כאמנית חינה במשך לא מעט שנים עד שהפכה לאמנית החינה המבוקשת ביותר, ואשת סודן של נשות המעמד הגבוה העשירות. היא ידועה בעיצוביה המקוריים ובעצותיה החכמות כמו גם בעזרה רפואית אך מצד שני עליה להתנהל בזהירות כדי למנוע את הרכילות הקנאית שעלולה להרוס את המוניטין ואת פרנסתה.

היא חולמת על חיים עצמאיים, על בית משלה,  ואלה מנחים אותה בעבודה הקשה. מאז שעזבה את כפרה, היא ייחלה לראות את הוריה, אשר בהתאם לתרבות ההודית, היו מנודים עקב בריחתה מבעלה. לקשמי כותבת להוריה באופן קבוע ושולחת להם כסף, אך הם מעולם לא הגיבו. עכשיו, כשבניית ביתה כמעט הושלמה, היא שלחה מזומנים לכרטיסי רכבת, כדי שהוריה יוכלו להצטרף אליה בג'איפור, יראו את הישגיה ויחיו בנוחות בביתה, ובעיקר שיסלחו לה על שנטשה את נישואיה והביכה אותם. למען מטרה זו היא עובדת מבקר עד לילה.

במקום הוריה, היא נאלצת להתעמת עם בעלה, שאיתר אותה שנים רבות לאחר שנטשה אותו. הוא מגיע אליה עם נערה זרה, ראדה, בת ה-13 . לקשמי מגלה שראדה היא אחותה שנולדה בשנה שברחה ומעולם לא ידעה שנולדה.

הזהירות שהיא טיפחה כהגנה, מאוימת. החיים החדשים והטובים שהיא עבדה כל כך קשה כדי להשיגם מאיימים להתרסק בעקבות ההתפתחות החדשה הזו. לקשמי לומדת שלהיות אחות לנערה צעירה זה אתגר גדול, וכשהחיים מתערבים בחלומה ובשאיפותיה, היא עוברת מסע בו היא  חייבת להתמודד עם גחמותיהן של הנשים העשירות, התנהגותה הפרועה של אחותה, מצוקות כלכליות ובסופו של דבר עם בעיות הבריאות שלה. לקשמי חיה תחת משקלו של עבר כואב, הווה קשה ולעתים קרובות מה שהרגיש כמו עתיד בלתי אפשרי.

לקשמי היא אחת הדמויות הנשיות החזקות שנתקלתי בהן בקריאה לאחרונה. חכמה וכל כך ראויה. היא מכוונת מטרה, הצלחה וכסף מניעים אותה קדימה. הערצתי את מוסר העבודה הקשה שלה ואת הנחישות ליצור לעצמה את החיים שהיא יודעת שמגיע לה.

לאורך כל המסע של לקשמי, תרבות הודו בג'איפור נחשפה, נראתה והורגשה עם כל החושים. אהבתי את הפרטים המלאים של הסארי שלבשו הנשים ואת תיאור עיצובי החינה שלקשמי ציירה על לקוחותיה העשירים ואת חשיבותם.  התיאורים מלאים בצבע, ריחות של תבלינים חמים ואוכל טעים, כריות רכות, ארמון שיש, צמחים יפים וציפור מדברת. אבל יש גם תיאורים של גברים שמושכים ריקשות, משרתים, זונות וילדים שמסתובבים ברחובות. הושם דגש על נושאי הפלות, נישואין מוסדרים ותפקידי נשים לעומת גברים והמגבלות החברתיות שעמדו בפניהן. בנוסף הספר נותן מקום להכרת המעמדות החברתיים ומערכת הקאסטות בהודו, את ההבדלים בין הרפואה המערבית לתרופות הטבעיות המופקות מצמחים, את תפקידי הנשים בחברה ההודית של שנות החמישים וכו '.

 

"אמנית החינה" הוא סיפור מרתק על התמדה, מסורת לעומת החיים המודרניים, איך נשים של פעם קדמו את דרכן בעולם הפטריארכלי, רצון אישי מול חובות משפחתיים, ערך עצמי, הזדמנות שנייה, אישה ומשפחה.

 

כתוב יפה וקל לקריאה. מסופר מנקודת המבט של לקשמי ומלווה בתיאורים עשירים וססגוניים של המראות, הצלילים  והריחות של הודו. כריכה יפהפיה.

מעניין לקרוא בסוף הספר את התודות של אלקה  ג'ושי בהן היא מספרת על הקשר בין הספר לאמה. היא מוסיפה הסברים על הכנת החינה, ומוסיפה מספר מתכונים של מאכלים עליהם דיברה בסיפור.

בתוך הסיפור נעשה שימוש במילים וביטויים בהודית. מאד אהבתי שהפירוש שלהם הובא בתחתית כל עמוד. זה היה מאד מועיל והקל על רצף הקריאה.

ספר ביכורים נהדר. מומלץ!