החיים החדשים של לילי שפרד - רייצ'ל ריס

החיים החדשים של לילי שפרד - רייצ'ל ריס

תרגום: מור רוזנפלד

הוצא' תכלת ,פברואר 2019

שמעתי באפליקציית   iCastספרים מוקלטים

קריינות: נועה לפידות

לילי בת ה -25 מנצלת את התוכנית שמנהלת הכנסייה האנגליקנית, שמשלמת לנשים אנגליות צעירות ולבנות, לנסוע לאוסטרליה כדי לעבוד כעוזרות במשקי בית אנגליים למשך תקופה של  שנתיים לפחות. היא נרגשת ומצפה להרפתקאה ורואה בכך הזדמנות לראות את העולם , ולהתרחק מעברה שלה, שפרטיו מתבהרים בהדרגה עם התקדמות הרומן. את לילי וקבוצת נערות כמוה, ביניהן אודרי הלבבית ואיידה השלילית והביקורתית, מלווה בהפלגה על ספינת ה"אורונטאס" גב' קולינס , והן חולקות תא משותף במחלקת התיירים של האוניה.

ללילי יש עניין מועט בנשים מהרקע הדומה לשלה. במקום זאת היא מתידדת עם  אדוארד פלטשר המקסים שמחלים משהייה בסנטוריום, ואחותו המגוננת הלנה פלטשר .  

עם מקס ואליזה קמפבל הזוהרים והשערוריתיים, שתאם נמצא במחלקה הראשונה בספינה. אלייזה קלת דעת שחזותה הזוהרת מסתירה סודות אפלים; ומקס לא נופל מרעייתו במעלליו.

וגם עם מריה כץ, פליטה יהודיה מוינה,אוסטריה הדואגת לגורל משפחתה שנשארה מאחור

ויש את ג'ורג' פרייס עם נטיותיו הפאשיסטיות, והתנהגותו הבוטה והדי אלימה.

מבעד לעיניה של לילי אנחנו רואים את החיים על האוניה ומתוודעים אליה.

לילי היא נערה צעירה ממעמד הפועלים, הנחושה להתחיל חיים חדשים באקלים קודר פחות מזה שבאנגליה, ולהשאיר את עברה מאחור. היא מפתחת רגשות רומנטיים כלפי אדוארד, אם כי הוא  משדר מסרים מבולבלים, ונראה כבורח מסוד נורא בעברו.

סביר להניח שבחיים הרגילים, נתיבי החיים של האנשים האלה לעולם לא היו חוצים אלה את אלה. אבל הכללים החברתיים הרגילים אינם חלים על ה"אורנטוס" שחוצה את האוקיינוס, במשך חמישה וחצי שבועות , מאנגליה לאוסטרליה. החיים על האוניה הם עולם נפרד מהעולם שבו חיו עד שעלו על האוניה, ואווירת המסע מתוארת בצורה כל כך  חיה, עד שיכולתי להרגיש את חום השמש על עורי, את הרוח בשערי ולטעום את המלח כאילו עמדתי ליד מעקה הסיפון. יכולתי להריח את התבלינים האקזוטיים בשווקים ולשמוע את הקהל הרועש שהקיף את הנוסעים בטיולים בחוף. יכולתי לראות בבירור את הנוסעים ואת שטחי האונייה, את התאים וחדרי האוכל, כאילו עמדתי שם איתם.

בתחילת המסע הכל מרגיש כמו הרפתקאה , אבל ככל שהימים חולפים, האווירה על הסיפון נעשית  קדחתנית, ומערבולת הרגשות הופכת למותחת כאשר סודות מהעבר מתחילים לצאת, והאני האמיתי של כל אחד נחשף.  כולם מתערבבים אלה עם אלה וכולם מעורבים אלה עם אלה וכולם נעים מצד אל צד בלי שום יכולת להגיע לשום מקום.

לאט לאט משתלטת מין תחושה קלסטרופובית על הספינה ולילי מתחילה לתהות עד כמה טוב היא באמת מכירה את החברים החדשים שלה ושואלת את עצמה האם כל אחד מהם הוא באמת האדם שעל הסיפון?

הרומן מצליח ללכוד באופן מיוחד את אוירת טרום מלחמת העולם השניה, ואת העולם האמיתי כולל הבדלי המעמד החברתי. הוא מצליח לחדור לחיים של הדמויות, הודות לביקורים בנמלים שונים  לאורך הדרך, ולדיווחים הרגילים של האירועים שיובילו בקרוב למלחמה. פליטים יהודים ואוסטרים רבים שנמצאים על האונייה זוכים כמעט  מכולם ליחס עוין ,ברובו סמוי, שמביא לבידולם בירכתי האוניה  פרט לג 'ורג' שמדבר ומתנהג בגלוי כי הוא פאשיסט מוצהר.

לילי הנאיבית,עוברת מסע התבגרות אישי, שבו היא לומדת להכיר את עצמה, ולהבין מי היא.

ממש כמו במחזה, הסופרת, רייצ'ל רייס מתחילה את הסיפור באיטיות, עד שהדמויות מכות שורש, ולאט לאט יוצרת תחושה חזקה מבשרת רעות, של משהו מרושע שעומד לקרות, אך בו בזמן מלווה בתחושה מרתקת ומסקרנת.  היא שולטת בכמות הפרטים אותם היא חושפת בפני הקורא,  ומגלה לאט את המוטיבציות והתשוקות הסודיות של הדמויות עד שלא ניתן להניח את הספר ולעצור.

הספר מתחיל  עם מעצרה של אישה ללא שם, כשלא ברורה הסיבה למעצרה, במהלך הגעתה של האורונטס לסידני . מכאן ואילך הסיפור חוזר לאחור, לתחילת המסע, ומספר את קורותיה של לילי עד לאותו רגע שבו האוניה מגיעה לסידני והאשה מורדת מהאונייה כשהיא אזוקה בידיה ומלווה בשני שוטרים.  ברור לקורא שמשהו קרה אך שום פרט לא נמסר ואנחנו עושים את אותו מסע של גילוי, יחד עם הנוסעים, והדמויות הראשיות,  כשאוירת המסתוריות נשמרת לאורך כל הסיפור .

באחרית דברים של הספר ,מספרת רייצ'ל רייס איך היא מצאה יומן בבית אמה ,שנכתב על ידי חברה של אמה על מסע שעשתה בשנת 1938 מאנגליה לסידני במשך חמישה שבועות. אותה חברה היתה אחת מאותן נערות שגויסו לעזרה בעבודות משקי הבית האנגליים באוסטרליה ויומנה מתעד את חויותיה על הספינה.

רייצ'ל רייס עשתה שינויים בתאריך ובחלק מהדמויות , הוסיפה דמויות בדיוניות, והעידה שהיומן הזה היה הבסיס לכתיבת הספר שמתאר מיקרוקוסמוס חברתי שבו רבים המתחים החברתיים-כלכליים והפוליטיים של אותם ימים.

"החיים החדשים של לילי שפרד" אינו רומן מושלם, ולא רומן היסטורי במובן הרגיל של המונח.

 יש בו פרטים עשירים לצד עלילה מפותלת, ולא אכחיש שהרגשתי כאילו אני צופה בתאונה בהילוך איטי. אני קוראת את השתלשלות האירועים, יודעת שמשהו עומד לקרות אבל עומדת חסרת אונים ולא יכולה להתערב, להזהיר. רק לצפות באירועים שמתגלים כשמגוון של רגשות עוברים עלי תוך כדי קריאה.

סיפור מרתק לחלוטין, משכנע לחלוטין ובסופו של דבר לא צפוי,  אבל בעיקר, רטרוספקטיבה מבריקה של זמן שחלף.

וכמובן  לא נשכח באיזו כריכה יפה הוא נעטף.

מומלץ!

צעד ועוד צעד - גרהם סימסיון, אן ביוסט

צעד ועוד צעד - גרהם סימסיון, אן ביוסט

תרגום: מור רוזנפלד

הוצא' תכלת ,מרץ 2018 . 376 עמ'

הספר מספר על שני אנשים זרים משתי יבשות שונות, שיד הגורל מפגישה ביניהם בעיר קלוני בצרפת. מרטין ,מהנדס בריטי בן 52  וזואי ציירת מוכשרת שויתרה על קריירה, אמריקאית בת 45.

הם מוצאים את עצמם הולכים, כל אחד לבד, את מסלול השמאן, מהעיר קלוני, בצרפת אל סנטיאגו דה קומפוסטלה שבצפון מערב ספרד - מסע שימשך שלושה חודשים .

השאמן הוא חלק מ"קמינו דה סנטיאגו", (Camino de Santiago) שמם הכולל של רשת שבילים הנעה בין מדינות באירופה ומובילה לקתדרלה של סנטיאגו דה קומפוסטלה, אתר עלייה לרגל שבו על פי האמונה הקתולית קבור השליח יעקב הקדוש (או סיינט ג'יימס, סן ז'אק או סנטיאגו). המפורסם שבנתיבים הוא זה המקשר בין צרפת לספרד

המסע מתחיל לא בעונה הפופולרית להליכה. לאורך הדרך הם מתמודדים עם מזג אוויר קשה, תערובת משעשעת של עולי רגל אחרים, בעיות בריאותיות, אובדן רכוש, והרהורים על מה שהשתבש בבית. עדיין קר , גשום ומושלג לעיתים,  ואין ספק שמזג האויר מרמז על הנעשה בליבם.

זואי איבדה את בעלה בתאונת דרכים והוא מותיר אותה מותשת בראש ובגוף.היא לא בטוחה איך להמשיך בחיים שלה לבד. היא עומדת מול האמת על עצמה, על נישואיה ועל עברה. היא פגיעה ומבולבלת ודי שומרת את עצמה מפני חשיפה או התקרבות למשהו חדש שעשוי לערער אותה בנוסף.

מרטין מתאושש מגירושים מכוערים באנגליה. הוא לוקח משרת הוראה זמנית בקלוני ואחרי מפגש מקרי עם צליין הולנדי הוא מעצב אב טיפוס של עגלת צליינים שעשויה להחליף את הצורך לשאת תרמילים על הגב ומתכוון לבחון אותה ,על עצמו, בתקווה למכור את העיצוב. הוא לא יוצא לשמאן כדי למצוא את עצמו. אבל רק זה לא אומר שהבעיות שלו לא הולכות בעקבותיו לאורך הדרך, ושעליו, אחרי הכל, ללמוד את הלקחים כי :,

"הקאמינו משנה את כולם!"

הדמויות הנפלאות והססגוניות שזואי ומרטין נתקלים בהם לאורך הדרך עשו את הקריאה בספר לחווית קריאה ייחודית. לכל אחד מההולכים  גישה שונה לטיול, ובהתאם לכך הם מתנהלים. יש את אלה שתקציבם מוגבל והם ישנים באכסניות ,באולמות שינה משותפים, אחרים לנים בבתים פרטיים או בתי מלון. יש את אלה שמבשלים לעצמם ויש את אלה שאוכלים במסעדות איכותיות.

זואי פתחה את ההליכה לבדה ומצאה את עצמה מצטלבת עם מרטין והעגלה שלו לאורך כל הדרך. מערכת היחסים שלהם בהתחלה קרירה, חשדנית ודי עוינת בעיקר מצד זואי, אך לאט לאט היא מתפתחת לידידות, עם אפשרות למשהו נוסף. אך לאורך כל הספר הם לוקחים "שני צעדים קדימה" ואז ...נעצרים. 

הספר מתחיל באיטיות ומתאר בעיקר את ההצטיידות הטכנית לקראת המסע.  ההתחלה גם מדגישה את השוני בגישה שלהם לחיים שבאה לביטוי בהצטיידות השונה של כל אחד מהם שללא ספק נובעת מהבדל בתקציב ובזמן העומד לרשותם. בהמשך הדרך יש המון רגעים ודמויות רקע מגוונות, שבאות ונעלמות  ותשומת הלב עוברת במלואה אל האנשים שהולכים, אל המניע להליכה ואל החוויות שבדרך. 

הסיפור מסופר בקולה של זואי ובקולו של מרטין לסירוגין ומנקודת המבט של כל אחד מהם, לפעמים אפילו במקביל. כך אנו מתוודעים למה הם חושבים ומרגישים אחד על השני.

הליכה בסדר גודל כזה מספקת שפע של הזדמנויות להתבוננות פנימית  וזה בדיוק מה שהם עושים.

זואי, שהתאלמנה לאחרונה התכוונה לנצל את ההליכה כדי להתמודד עם הצער שלה, וככל שהתקדמה בדרך, מצאה את  היכולת לשחרר את העוינות הממושכת כלפי אמה, כלפי הדת ולהבין מה קרה לבעלה.

מרטין התכוון להשתמש בהליכה כדי להשיק את המיזם העסקי החדש, אבל גם הוא מוצא את עצמו מתמודד מרחוק עם הגירושים ועם ההשלכות שלהם על בתו בת השבע עשרה.

לאורך הדרך, הם מספקים זה לזה את ידידותם ותמיכתם, ומותירים את הדלת פתוחה למשהו נוסף בעתיד. אבל עד שזה יקרה ,כל אחד מהם חייב ללמוד כמה שיעורים על החיים ועל השדים הפנימיים שלו לפני שהם יהיו מוכנים לאמץ מערכת יחסים משותפת.

הספור שם דגש רב על השיגרה היומיומית, ההצטיידות לקראת ההליכה, ספירת הק"מ, חיפוש מקום לינה ואוכל, הכביסה, התמודדות עם איתני הטבע, המעקב אחרי הסימן הנכון של הצדפות, אך למעשה  יש בסיפור הרבה יותר. המחברים מראים שלא צריך להיות צליין כדי ללכת את השאמן. יש סיבות שונות וחשובות להתחיל את המסע ולעבור אותו כי  זה סיפור  על  סליחה לעצמך וסליחה לאחרים. קבלת אחריות על מעשיך וההחלטותיך כדי לשחרר את כובד משקלו של העבר ולנסות להמשיך את חייך כאדם טוב יותר. מתחת לכל התיאורים של המקומות, בעיות לינה ומה יש לארוחת ערב, יש סיפור אהבה יפה, עדין ומרגש. לא סיפור אהבה שבו הרגשות צובעים את כל העולם בגוונים אופטימיים. אלא סיפור על הדרך לאהבה, לפרק ב' בחיים.

ככל שהתקדמתי בקריאה, הוקסמתי מתחושת הקהילה, הידידות, האיכפתיות, העזרה והשיתוף שהיתה במהלך ההליכה. לקאמינו מגיעים  אנשים ממסלולי חיים שונים, ממקומות רבים בעולם, מגוון גילאים וסיבות והוא מצליח לחבר בין כולם בצורה שאינה יכולה להתקיים במקום אחר.

תענוג היה לראות מבעד עיני ההולכים את מרחבי הנוף היפה, להרגיש את התהליך שהם עוברים ולהבין את ההגיון שעומד מאחורי הסיבה למסע. ציוני הדרך, ההיסטוריה של הכפרים והערים, האירוח של המקומיים והמוזרויות והייחודיות של הולכים אחרים שהם פוגשים לסירוגין במהלך המסע, הוסיפו הומור וקלילות לסיפור .

"צעד ועוד צעד " מסופר על ידי גרהם סימסיון (“פרויקט רוזי" ו"אפקט רוזי") ואן בויסט, בעל ואשה שעשו בעצמם את מסלולי הקאמינו פעמיים ועברו את החויות המתוארות בספר בעצמם. הכתיבה היתה מרתקת, כך שברגע שהתחלתי לא רציתי להפסיק לקרוא, הדמויות נכנסו ללב, הסיפור הוצג היטב והנופים היו מדהימים.

בשנת 2001 הייתי באזור הספרדי של  הקאמינו ולקרוא על המקומות המתוארים בספר היה מרגש שבעתיים. הם כתבו את מה שהם עברו, ראו ואהבו והשתדלו מאד לדייק בכל מה שנוגע למסלולים, משך הצעידה, מקומות לינה ואכילה. הם מציינים שרק דמויות המשנה בדיוניות. עוד הם מציינים ש:

"אין ספק שלצועדים המבוגרים יותר היו סיבות מורכבות יותר לצאת למסע הזה. הצעירים יותר עשו זאת בשביל האתגר, אבל למבוגרים תמיד היו סיבות מורכבות יותר. לפעמים הם ניסו להחלים מגירושים קשים או להתניע ככה, בהליכה, פרק חדש בחיים שלהם. הליכה ממושכת נוטה לעזור לך לנקות את הראש, להרהר ולהבין דברים".

וזה מה שהפך את הסיפור שלהם למעורר השראה.

וזה מה שעושה חשק לקחת תרמיל ומקל ולצאת לדרך.

אני אהבתי. מאד!