דברים שלא אמרנו מעולם – סמנתה יאנג

 דברים שלא אמרנו מעולם – סמנתה יאנג

מאנגלית: תום פררו

הוצאת כנרת זמורה דביר

פברואר 2023. 368 עמודים

דליה ומייקל נפגשים לראשונה, בתחילת שנות העשרים לחייהם, כשדליה עובדת כדוגמנית עירום בגלריה לאמנות.  מהרגע הראשון ברור לקורא שהם נועדו להיות יחד. הכימיה ביניהם מחשמלת. מייקל הוא שוטר צעיר ודליה סטודנטית. הם מפלרטטים, אבל שום דבר לא יוצא מזה כי לדליה יש חבר. מאוחר יותר מתברר שגארי, הוא חברו הטוב ביותר של מייקל. דליה ומייקל מחליטים לשים את הרגשות שביניהם בצד, ולהיות חברים טובים ולא מעבר.

דילן, אחותה הצעירה של דילה, מתוודה באוזניה על אהבתה למייקל,ועל כוונותיה. דליה נסערת אבל שותקת. אחת מהבחירות הגרועות שמייקל עושה, היא לצאת עם דילן, למרות שהוא לא מאוהב בה. בעקבות הבחירה הזו, ארוע הרסני קורע את המשפחה לגזרים.

 

הסיפור קופץ 10 שנים קדימה. דליה עזבה את בוסטון, התמודדה עם אלכוהוליזם, אין לה קשר עם משפחתה, פרט לאביה, וארועי העבר רודפים אותה, במיוחד מות אחותה, דילן.  מייקל גר בבוסטון, נשוי, על סף גירושין. אבל כאשר לאחר 9 שנים דליה רואה את מייקל עם אשתו בעיירה בה היא חיה, מתעוררים רגשות ישנים וזיכרונות כואבים. 

שיחת טלפון מאביה המספר לה על  ההחלטה להתגרש אחרי 40 שנות נישואים, גורמת לה, למרות חששותיה, לחזור הביתה כדי להיות שם עבורו, גם אם זה אומר שהיא תיאלץ להתמודד עם רוחות הרפאים מעברה. כאן הקוראים מגלים סוף סוף מדוע דליה עזבה את משפחתה ומדוע אין לה ולאמה קשר. כשמייקל מגיע לבית הוריה בבוסטון, הוא אינו יכול להסתיר את כעסו כלפיה.

 

הסיפור מסופר משתי נקודות מבט לסירוגין, ובשני צירי זמן, בין ההווה לעשר שנים בעבר, מנקודת מבטה של ​​דליה בגוף ראשון ומנקודת מבטו של מייקל בגוף שלישי. יש קפיצות זמן ופלאשבקים רבים, בהם נחשפים פרטים מהעבר של דליה ומייקל.  הקורא לומד שמייקל ודליה ניהלו מערכת יחסים במשך זמן מה וכי מותה של דילן שינה את מערכת היחסים שלהם, את הדינמיקה המשפחתית, ובעיקר את חייה של דליה. דליה עזבה את בוסטון ועברה להארטוול בדלאוור, עיירת חוף קטנה, שם היא "מסתתרת" ועובדת בחנות שלה שבטיילת, כיוצרת תכשיטים. בחלק הזה של ההווה יש תיאורי אווירה של העיירה הקטנה,  הצצות לחברויות של דליה, הקשר העמוק שנוצר בינה לבין 3 נשים שהפכו לחברות בלב ובנפש, שתומכות אחת בשניה, ונמצאות שם תמיד אחת בשביל השניה. יש תעלומה קטנה, והרבה מהאירועים הרגישו מאולצים ומיותרים. הדגש היה במידה רבה על הדרמה המשפחתית והדינמיקה המשפחתית, ובסופו של דבר סיפור האהבה שיחק תפקיד משני.

 

"דברים שלא אמרנו מעולם"  הוא סיפור אהבה של הזדמנות שנייה, גדוש במערכות יחסים לא תקינות. יש בעלילה התעללות הורית, אלכוהוליזם, יחסים בין אחים ואחיות, שמובילים בסופו של דבר לתוצאה הרסנית. יש חרדה, כעס, שברון לב, תשוקה ובגידה שעוטפים את הזוג כשהם מתמודדים עם האירועים שהפגישו אותם וקרעו אותם זה מזה עשר שנים קודם לכן. גם מייקל וגם דליה עשו טעויות בתחילת שנות העשרים לחייהם אבל אף פעם לא מימשו את אהבתם. כשהם נפגשים בהווה, הם רוצים לעשות את הדברים נכון , למרות רגשות החרטה והאשמה.

 

אהבתי את מערכת היחסים של דליה עם אביה. כעסתי על האופן הרעיל שבו אמה ואחד מאחיה התייחסו אליה, והוסיפו על רגשות האשמה שלה.

 

"דברים שלא אמרנו מעולם"  הוא הספר השלישי בסדרת "טיילת הארט". לא קראתי את שני הספרים הראשונים, אך הספר הזה עומד בפני עצמו, וניתן לקרוא אותו גם ללא קריאת השניים שקדמו לו. 

במבט לאחור, אני חייבת להודות שלמרות שלסיפור היה פוטנציאל הוא לא ממש כבש את ליבי, ובסך הכל, מצאתי את הספר ובעיקר את חלקו השני, ארוך ומייגע מאוד.

 

לשיקולכם.ן

נ“ב, אני שונאת אותך – לורן קונולי

נ“ב, אני שונאת אותך – לורן קונולי

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2026. 384 עמודים

מאדי סנדרסון, בת ה-26 נמצאת בטקס האזכרה לאחיה האהוב, ג'וש, שעדיין לא מלאו לו 30. באופן לא מפתיע, מאדי מתפרקת.

במשך כל חייה מאדי חוותה הזנחה הורית, נטישה רגשית ופיזית ועכשיו נוסף האבל על מות אחיה האהוב. מאדי מסווה כאב ואי נוחות באמצעות הומור, לעתים סרקסטי, כמנגנון התמודדות מפגיעה רגשית, אך הוא אינו מסתיר את השברים העמוקים שהותירו בה ההזנחה המשפחתית ושברון הלב מהעבר.

היא בונה חומות רגשיות, חיה חיים זהירים ונמנעת מלקחת סיכונים, מתרחקת מאנשים ומתנגדת לטיפול או לעצה של אחרים. היא נוטה להסיק מסקנות מהירות, לחסום אנשים שרוצים בטובתה (כמו חבריה או דום) ולהדוף עזרה, ומבטאת את האבל שלה דרך כעס וטינה. היא מתקשה לשחרר רגשות ואפילו לא מצליחה להתאבל ולבכות, אבל תקועה שנים בעקבות סטוץ של לילה אחד עם דום, שהתרחש בשנות העשרה שלה.

 

מאדי סובלת  מאסתמה, וההתקפים שהיא מקבלת  מסמלים את מצבה הרגשי השברירי. אביה מעולם לא רצה אותה, ואמה ססיליה וסבתה פלורנס מאשימות אותה בנטישתו. כל אלה גרמו לחוסר ביטחון ולאמונה השגויה שהיא לא שווה שיאהבו אותה או ישארו שם בשבילה. רק אחיה הגדול, ג'וש, הוא הקבוע היחיד בחייה והוא האדם היחיד שהיא אי פעם יכלה לסמוך עליו בלי לפחד שהוא ינטוש אותה.

 

אלא שעכשיו הוא מת, ומכיוון שמותו הוא תוצאה של מאבק בסרטן, היה לו זמן לחשוב על מה שהוא רוצה להשאיר אחרי לכתו. בצוואתו הוא משאיר הוראות למאדי וחברו הטוב ביותר, דומיניק פרי. הוא משאיר להם שמונה מעטפות, כל אחת עם קואורדינטות מדויקות בשמונה מדינות בארה"ב, שהוא לא הספיק לבקר בהן, ומבקש ששניהם יפזרו בהם את אפרו ויקראו מכתב אחד בכל אחד מהמקומות. מאדי הייתה רוצה לסרב כי דומיניק הוא האיש ששבר את ליבה, כשהיתה בת 19, והיא עדיין שונאת אותו ושומרת בתוכה הרבה כעס עליו, אך למרות מערכת היחסים המעורערת ביניהם, השניים מסכימים בחוסר רצון לכבד את מישאלתו של ג'וש. מה שהיה אמור להיות פרידה מתוקה-מרירה מג'וש, הופך לרכבת הרים כאוטית ורגשית.

 

דום גר בפילדלפיה ומאדי גרה בסיאטל. פעם בכמה חודשים, כשהעונות מתחלפות,  הם נפגשים באחד היעדים, והמיפגשים האלה מעוררים במאדי מחשבות לגבי העבר:

האם העבר יכול להישכח כשהם מנסים לתקן את ליבם השבור, ולמצוא יותר מסתם נחמה זה בזה?

האם הטיול הארוך הזה יהיה ההוכחה שעדיף למאדי להשאיר את רגשותיה כלפי דומיניק נעולים?

ג'וש הוא הלב של הספר. אנחנו יודעים מההתחלה שהוא מת, אבל הסיפור שומר אותו חי בכל עמוד לאורך כל הרומן על ידי העלאת זכרונות מהזמנים הכיפיים שהדמויות היו איתו עד הסוף. לעלילה הבסיסית היה פוטנציאל, ובהחלט נהניתי מדמויות המישנה, אבל היה מתיש להיות בתוך הראש של מאדי במשך קרוב ל-400 עמודים. בערך באמצע הספר, משהו השתנה. הסיפור מצא את הקצב שלו, ורק לקראת הסוף רואים צמיחה של הדמויות.

אני חושבת שאם הספר היה מסופר מנקודת מבט כפולה, גם מהצד של דום, הייתי יכולה להבין את האבל שלו ואת ההיגיון שלו לא להיות פתוח וכנה עם מאדי לגבי הרגשות שלו כל כך הרבה שנים. דום לא דיבר הרבה עד המחצית השנייה של הרומן. אבל ללא ספק הוא היה בדיוק מי שמאדי היתה זקוקה לו ברגעי הפרדה מאחיה. תומך, סבלני ,מרגיע ובעיקר מכיל. ממפגש אחד לשני מתפתחת בין השניים הרומנטיקה, הם מתקרבים אחד לשני והכימיה ביניהם לוהטת.

 

והטוויסט? את זה אשאיר לכם לגלות.

 

"נ“ב, אני שונאת אותך" הוא סיפור שעוסק בריפוי מאובדן, כאב משפחתי, והחומות שאנו בונים כאשר אלה שאמורים לאהוב אותנו, מאכזבים אותנו הכי הרבה. עם טרופ של מאויבים לאוהבים, סיפור אהבה של החבר הטוב ביותר של האח הגדול והזדמנות שנייה, זהו ספר שנקרא מהר ונשכח מהר.

 

לשיקולכם.ן

שישה קייצים להתאהב – שרלוט פרנסוורת

שישה קייצים להתאהב – שרלוט פרנסוורת

תרגום: עמית פרדס

הוצאת דרלינג

מאי 2024. 319 עמודים

 

בדרכה לחתונה של אמיליה, אחותה הצעירה, הרפר ויליאמס עוצרת בבית הנופש של משפחתה, בו בילתה את קיצי ילדותה עם  עוד משפחות, וילדיהן. הבקתה נמצאת  באגם במיין, לא רחוק מהמקום בו תיערך החתונה. אך הרפר מתקשה להגיע לאגם. הוא מכיל שנים  של זיכרונות מתוקים-מרירים.

 

במהלך השנים האחרונות האחיות התרחקו אחת מהשנייה, והרפר מרגישה שכל הזמן משווים אותה לאחותה הצעירה, המושלמת. אמיליה היא הראשונה עם קריירה "אמיתית", הראשונה שמתחתנת, ובעיקר הרפר מרגישה שהיא אהובה יותר על ידי אמה. קשה לה לעמוד בסטנדרטים האלה.  מה שאמור להיות אירוע משמח ושטוף שמש, צפוי להיות מלא ברגעים מביכים.

נוסף למערכת היחסים המתוחה בין האחיות, מיקום החתונה רווי בזיכרונות כואבים של אביהן המנוח. אימא שלה נישאה בשנית, אחותה המשיכה בחייה, אבל הרפר לא מצליחה להתגבר על האבל, והיחסים בינה לבין אמה ואחותה לא טובים. יום לפני שהיא מגיעה לכפר הנופש בו תיערך החתונה, הרפר עוצרת כאן בפעם הראשונה מאז שאביה שם קץ לחייו שנים קודם לכן.

 

ברגע שהיא מגיעה לבקתה, היא נתקלת בדרו הליפקס, הנער מהבקתה השכנה בו הייתה מאוהבת מגיל 12 עד 17.  הרפר הוא שחקן הוקי מפורסם שנמצא בחופשה מהאימונים. כעשור חלף מאז הרפר ראתה את דרו. הם מעבירים את הלילה בשתיית טקילה והעלאת זיכרונות, ולאחר שהרפר מספרת לו על שבוע החתונה ועל כך שהיא לבד וללא בן זוג, דרו מציע להעמיד פנים ולהיות בן הזוג "המזוייף" שלה בחתונה, כדי להקל עליה.

 

הרומן מתמקד בעיקר בשבוע שבו הם שוהים ביחד באתר החתונה, חולקים חדר ומשתתפים בפעילויות, מכירים זה את זה מחדש, ונפתחים רגשית אחד כלפי השני. דרו מתגלה כבחור מקסים וקשוב שעושה הכל כדי לתמוך ולעזור להרפר. הרפר נושאת הרבה כאב והוא מורגש במהלך הקריאה.  אבל היא גם נעימה, סובלנית וקל להזדהות איתה, למרות שהיא תמיד אומרת את מה שהיא חושבת. הדמות שלה גדלה לאורך הסיפור והיה נחמד לראות אותה משחררת חלק מהכאב הזה,  את החיבור מחדש לאחותה ולאמה, איך היא מתאהבת ולומדת להבין מה היא רוצה שיקרה בחייה בעתיד.

 

חתונות תמיד מוסיפות לעלילה קסם ואווירה, והטרופ של דייט מזויף היה פשוט הדובדבן שבקצפת.

זה  התחיל מזוגיות מזוייפת אבל  כיפית שהפכה לרומן לוהט עם דרו, הקראש מהילדות. כשהם סוף סוף התחברו מחדש אחרי כל כך הרבה שנים, ידעתי שזה היה עניין של "האדם הנכון בזמן הנכון". אהבתי את הדינמיקה המורכבת בין הרפר למשפחתה, שהתמקדה ב​​כיצד כל אחד מהם מעבד אבל בצורה שונה.

בסך הכל, זו הייתה קריאה מהנה וקלילה. 

פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

תרגום: שי סנדיק

הוצא' אריה ניר,מודן,אופוריה

אפריל 2024. 333 עמודים

פרן ברוקבנקס, בת 32, מוצאת את עצמה אחראית על אתר הנופש של משפחתה על שפת האגם במוסקוקה, לאחר מותה הפתאומי של אמה. עוד בצעירותה פרן נשבעה שלעולם לא תהיה חלק מהעסק המשפחתי, אך תוכניותיה משתנות עם מות אמה. היא אינה בטוחה אם היא רוצה לשמור על אתר הנופש, או למכור אותו, כדי לפתוח את בית הקפה של חלומותיה בטורונטו. בזמן שהיא עובדת בדלפק הקבלה, פרן פוגשת את וויל בקסטר בן ה-32, לבוש בחליפה יקרה. לוקח לה רגע להבין שזה אותו וויל בקסטר בו התאהבה עשור קודם לכן וחשבה עליו ללא הרף לאורך השנים.

 

כשפרן וויל היו בני 22, הם נפגשו בבית הקפה בו עבדה בטורונטו, בזמן שוויל צייר בו ציור קיר. פרן סיימה את לימודיה בקולג' והתכוננה לחזור הביתה אל אתר הנופש על האגם, כדי להתחיל לעבוד עם אמה.

השניים מבלים יחד עשרים וארבע שעות קסומות. הם הולכים בסמטת הגרפיטי, אוכלים צהריים בחנות כריכים וייטנאמית, מבקרים בגלריית אמנות, בחנות תקליטים, הולכים לקונצרט ועוד. הם מספרים זה לזה את תקוותיהם וחלומותיהם, ולמרות שהם לא חוצים את הגבול מעבר לחברים, הם  משאירים רושם עז זה על זה, עד כדי כך שהם מתכננים להיפגש שוב, בעוד שנה באתר הנופש המשפחתי של פרן ליד האגם.

שנה אחר כך פרן הופיעה. וויל לא.

בגיל שלושים ושתיים, חייה של פרן אינם כפי שדמיינה פעם. במקום לגור בעיר, היא חזרה הביתה, המקום בבלגן, ג'יימי, החבר שלה לשעבר הוא המנהל, והיא לא יודעת מאיפה להתחיל. היא זקוקה לתוכנית, לחבל הצלה. להפתעתה, העזרה מגיעה בדמותו של וויל, שמגיע כיועץ עסקי, גורר אחריו מזוודה והצעה לעזור ולהחזיר את המקום למסלולו לאחר מות אמה. אלא שוויל אינו אותו וויל שפרן הכירה לפני שנים. האמן הצעיר הוחלף בגבר לבוש חליפה יקרה ובעל ידע עסקי שפרן לא מזהה, והיא לא בטוחה שהיא יכולה או רוצה לסמוך עליו. ברור לה  שוויל מסתיר משהו.

 

למה וויל ויתר על  חלומו להיות אמן והפך להיות יועץ עסקי?

מה קרה לוויל במהלך 10 השנים שחלפו?

האם פרן וויל יגשרו על הפער וימצאו את הדרך לאושר, יחד ו/או לחוד?

במהלך העלילה פרן עוברת מסע החלמה בעקבות האבל על מות אמה, שהיה כתוב ברגישות רבה, והרגיש מאוד אותנטי. היא צריכה להתמודד עם החיים בלי אמה הרבה יותר מוקדם ממה שציפתה אי פעם, ומתעמתת עם צערה על ידי קריאת יומניה הישנים של אמה, המכילים מידע רב.

הקשר בין פרן לוויל היה מלא במתח מיני, ניצוצות והרבה זכרונות, כמו גם הידיעה שיכלה להיות להם  מערכת יחסים נהדרת אם הנסיבות היו קצת שונות. אבל בסופו של דבר המהמורות שעמדו בדרכם הובילו את הקשר שלהם לאהבה ששזורה בצורך ובסבלנות.

הקריאה היתה נעימה וזורמת והרגשתי במהלכה את מה שהרגשתי כלפי הזוג בסיפרה הראשון של קרלי פורצ'ן, "כל קיץ שיבוא". יש כמה קווי דמיון בין שני הספרים. הם בעלי ציר זמן כפול, מסופרים בהווה ובעבר, שניהם מתרחשים באזור האגמים של אונטריו, שניהם נפתחים במות הורה ומתמקדים באבל, שניהם מלאים ברגשות עוצמתיים, ולכל אחד מהם יש עלילה של הזדמנות שנייה.

שתי הדמויות הראשיות אותנטיות ונגישות, מה שמקל להתחבר אליהן ולרצות לדעת מה קורה בהמשך. אמנם מופרך להפוך את השניים לאוהבים אחרי נתק של  10 שנים, בפרט אחרי שבילו פחות מ-24 שעות ביחד, אך זה לא מונע מהסיפור להיות רומנטי, קליל וסימפטי.

 

"פגוש אותי באגם" היה אסקפיזם קיצי, הפוגה קלילה, שהייתי זקוקה לאחר קריאת שני ספרים "כבדים".

ספר שיכנס בכיף לתיק חוף הים/בריכה שלכם.

קראתי ונהניתי. 

(מומלץ לקרוא את ההערה של פורצ'ן בסוף הספר. זה מוסיף ערך להבנת הסיפור.)

כל מה שלא נכתב – אמה גריי

כל מה שלא נכתב – אמה גריי

תרגום: רנה ורבין

הוצאת ידיעות ספרים

מאי 2025. 352 עמודים

 

הספר מספר על קייט, אלמנה מזה שנתיים, בשנות השלושים לחייה, שמתאבלת על אובדן בעלה, קאם, שמת מאלצהיימר. היא מגדלת את בנם הצעיר, צ'רלי, כאם יחידנית ועובדת במשרה מלאה כמגייסת כספים לאוניברסיטה, וככותבת נאומים עבור ראש ממשלת אוסטרליה.

קייט וקאם היו יחד 17 שנים. הם הכירו בתקופת לימודיהם באוניברסיטה, חלקו אהבה עמוקה, צחוק, וזכרונות משותפים. בצעירותה, קייט היתה מלאת חיים, אימפולסיבית ונלהבת, שותה, רוקדת וחיה חיים מלאים. בעלה, קאם הוא פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטה ועכשיו שצ'ארלי חגג יומולדת שנה היא מרגישה שהגיע הזמן לחזור לעבודה. ביום שהיא מתראיינת לתפקיד, מתברר שהיא פגשה בעבר את הבוס המיועד שלה, יו לנקסטר, במהלך תקרית מביכה בחדר כושר.

קייט מתחילה לשים לב לסימנים קטנים ומדאיגים אצל קאם. שאלות חוזרות ונשנות, שכחה ובלבול. היא מתעלמת מהם ומייחסת אותם למתח או "הזדקנות". אך כשהוא  מאובחן עם מחלה סופנית כשהוא בן 38 בלבד, וככל שמצבו מידרדר, קייט נאלצת לטפל בו. החיים הטובים הופכים לרצף של ארועים שקשה לקייט להתמודד איתם.

לאחר מותו, ימיה של קייט מאופיינים באבל, תשישות ואשמה. היא מתקשה להמשיך הלאה, נאחזת בזיכרונות , במיוחד בפתקיות שקאם השאיר לה, פתקיות מלאות באהבה, הומור ותזכורות יומיומיות. ולמרות שכלפי חוץ היא נראית רגועה, האבל נוכח תמיד, אפילו כשהיא מבצעת  משימות פשוטות כמו קניות במכולת.

עם ילד לטפל בו, אחריות לענייני הבית, התחייבויות משפחתיות, חברויות לתחזק וקריירה לתמרן, אין מקום בלוח הזמנים של קייט למערכת יחסים חדשה, מה גם שהיא חושבת שאם תשחרר את אבלה היא בוגדת בקאם.

בעבודה, לקייט יש מערכת יחסים קרובה ותומכת עם הבוס שלה, יו, שיש לו פצעים רגשיים משלו. ככל שהם מבלים יותר זמן יחד, מתחיל להיבנות מתח רומנטי , אך קייט נאבקת ברעיון לאהוב מישהו אחרי קאם.

מצב חירום פוליטי מאלץ את קייט ויו לצאת לנסיעת עבודה מאולתרת, והם "נתקעים" בדרך בגלל מזג אוויר קיצוני.  קייט סוף סוף מקבלת את הזמן והמרחב שהיא צריכה, כדי להתמודד עם המציאות, קרועה בין נאמנות לזכרו של קאם לבין כמיהה לקשר אמיתי, משיכה ליו, המהווה מקור תמיכה משמעותי, והיא מתחילה לבחון את חייה ורגשותיה, מנסה להבין אם היא רוצה להישאר באותו מצב או לעשות שינוי.

 

יש מעט אנשים בחייה של קייט שהיא יכולה לסמוך עליהם: אמה הפגומה אך בסופו של דבר תומכת, גרייס, חברתה הטובה ביותר, והבוס שלה, יו, שמספק לה תמיכה שלא תסולא בפז. 

 

האם יו יכול לעזור לקייט להחזיר את חייה למסלולם?

איך מתגברים על אובדן של אהבה גדולה ומתחילים מחדש עם ילד שנותר יתום מאב?

זוהי הדילמה שעומדת בפני קייט.

 

המסע הרגשי של קייט הוא מסע של אבל, ולידה מחדש. מערכות היחסים הדינמיות שלה, במיוחד עם קאם ויו , משקפות את המאבק הפנימי בין היצמדות לעבר לבין צעידה אל עתיד חדש. הפתקיות הן יותר מסתם מזכרות. הן מתארות את הדרך הרגשית שקייט עוברת בתהליך הריפוי שלה.

 

הצער מתואר בצורה אותנטית, תוך התייחסות לרגעים הקטנים שהאובדן מכה בעוצמה כל פעם מחדש, ואלה מגיעים תמיד בזמנים בלתי צפויים. קייט לא מנסה להעמיד פנים או להתגבר על הרגשות שהיא חשה. היא מאפשרת לעצמה להיות בתוך החוויה. היא לא רק מתמודדת אלא עוברת שינוי. מאישה קפואה עקב אובדן, היא מתפתחת למישהי שיכולה לכבד את העבר תוך בחירת עתיד מלא אהבה, מטרה, כתיבה ומשפחה.

"כל מה שלא נכתב" עוסק בעיקר באבל, אבל בסופו של דבר הוא  מספר על הדרך שקייט עוברת למצוא את עצמה מחדש ולקבל הזדמנות שניה לאהבה. העלילה מתפתחת לאט, יש הרבה מחשבות, תיאורים ודיאלוגים שחוזרים על עצמם, ויש כמה עלילות צדדיות שלדעתי לא היו ממש נחוצות וקצת גרעו מהעלילה הראשית.

 

אני ממליצה לקרוא את פרק התודות בספר. המחברת מציינת שהספר אישי מאוד, שכן היא איבדה את בעלה הצעיר בשנת 2016, והותיר אותה אלמנה עם ילדים. בעוד שהדמויות והעלילה בדיוניות, תחושת האובדן וקשת הרגשות שהדמות הראשית עוברת, מבוססים על מה שחוותה אמה גריי עצמה, וכתיבת הספר הייתה חלק מתהליך האבל והריפוי שלה. עם זאת, למרות שמדובר בנושא עצוב, הסיפור, שנכתב בגוף ראשון, אינו רק עצוב, ויש בו גם רגעים משעשעים. היה מעניין לקרוא כמה חלקים מאמה גריי עצמה נכללו בו.

 

אל תתנו לכותרת או לכריכה שמעבירה וייב של משהו קליל רומנטי ושמח להטעות אתכם. בסיפור הזה יש הרבה תובנות על אובדן, אבל, נסיון לנווט בתהליך האבל, לצד מסר אופטימי לגבי העתיד.

 

מרופטת – דבני פרי

מרופטת – דבני פרי

תרגום: עפרה שני

הוצאת אהבות

נובמבר 2019 . 368 עמודים

רומן אהבה מתוק המתרחש בעיירה קטנה במונטנה, עם עלילה המשלבת שניים מהטרופים הרומנטיים, הריון מפתיע והזדמנות שנייה, אבל הסיפור הזה הוא הרבה יותר מזה. הוא מורכב, מתחשב ומרגש, ועם חוט עדין של מתח שעובר דרכו.

 

ת'יאה ולוגן נפגשים לילה אחד בבר של מלון בניו יורק. ת'יאה עובדת שם במשרה חלקית כברמנית ולוגן הוא עורך דין נאה בחליפה כהה מחויטת, שגורם לליבה לפעום בחוזקה. הניצוץ שנדלק ביניהם מוביל אותם לחלוק לילה אחד של תשוקה בלתי מרוסנת, לילה שיעניק לשניהם זיכרונות שינצרו במשך שנים רבות. למרות שבבקר שאחרי כל אחד הולך לדרכו, מבלי להחליף שמות משפחה או מספרי טלפון, הם יגלו שבלתי אפשרי יהיה לשכוח את הלילה שחלקו. לרוע המזל, זה הרבה יותר קשה לת'יאה, בהתחשב בכך שהלילה הזה ישנה את חייה לנצח. מספר שבועות לאחר אותו מיפגש, ת'יאה מגלה שהיא בהריון, וכשהיא מבינה שהתקווה לפגוש את לוגן בבר בו היא עובדת לא עומד לקרות,היא מחליטה לחזור למונטנה כדי להיות עם האנשים שהיא מחשיבה כמשפחה, ושהיא יודעת שיתמכו בה בעת צרה.

תשעה חודשים לאחר אותו לילה לוהט, היא מוצאת את עצמה בוהה בעיניה של תינוקת קטנה שתהפוך בן רגע לדבר הכי חשוב עבורה.

להגיע מילדות קשה וליצור משהו מעצמה לא היה משימה קלה עבור ת'יאה לנדרי, אבל היא עשתה את זה. המעבר מברמנית לבעלת בר בפרק זמן של שש שנים דרש ממנה עבודה קשה והיא יותר מגאה בעצמה. אבל האדם היחיד שהיא רוצה לעשות עליו את הרושם הגדול ביותר הוא בתה בת החמש. כאשר שש שנים מאוחר יותר, לוגן קנדריק נכנס לבר הקטן שלה באמצע מונטנה, האדם האחרון שהוא מצפה למצוא שם הוא את האישה שתמיד קיווה לראות שוב, או שיגלה שהוא אבא. כשההלם הראשוני מתפוגג, לוגן נחוש לא רק להכיר טוב יותר את בתו, אלא גם את אמה.

כשרק שבוע לרשותו לפני שיצטרך לחזור לחייו העמוסים בניו יורק, לוגן נהנה מכל הזדמנות לבלות עם ת'יאה ובתם בת החמש. הוא מאמץ את האבהות בהתלהבות ובשמחה, תוך שהוא מתאהב אט אט באישה שלא נותנת לעצמה להאמין באגדות, במיוחד לאלה שנראות נידונות לכישלון מההתחלה.

הסיפור מתמקד כמעט כולו במאבק הפנימי של הדמויות הראשיות.

לוגן, שמעולם לא נאלץ לוותר על דבר בחייו, מתמודד עם  הרצון שתהיה לו קריירה מצליחה ומשפחה מאושרת. הוא צריך למצוא דרך לפנות מקום לשני אנשים שהוא לא יכול לחיות בלעדיהם, כשחייו הישנים לא מאפשרים זאת.

ת'יאה, היא אישה צעירה שהחיים לימדו אותה לא לבטוח באנשים, אך עבדה קשה כדי לבנות חיים שהיא יכולה להיות גאה בהם, חיים שבהם ילדתה מאושרת באמת. הצורך שלה לשים את עצמה ואת בתה במקום הראשון, ובכך לקחת שליטה על גורלה, בולט מההתחלה ומדבר לליבו של כל מי שאי פעם הרגיש קרוע או נואש להרגיש אהוב.

לוגן ות'יאה הם הפכים במובנים רבים, אך האהבה שלהם נותנת קדימות ליתרונות של חיים פשוטים יותר, מאוזנים יותר, ובסופו של דבר בעלי ערך רב יותר.

היה נחמד לראות את הצמיחה של לוגן דרך טעויותיו והנחותיו. היה טוב לראות את הפתיחות של ת'יאה ואת זה שהיא נותנת הזדמנות הוגנת למשהו חדש או שונה. במובנים מסוימים הם היו בדרך לעשות טעויות רגילות שמאפיינות סיפורים מהז'אנר הזה, אבל למעשה הם הגיבו אחרת מאיך שזה מתואר בדרך כלל. זה מה שהפך את הספר לשונה.

העלילה זורמת, הדמויות המשניות מהנות.

 

דבני פרי מוכיחה שוב שהיא מספרת סיפורים רומנטיים טובה. הרומנים העדינים שלה לוכדים את הקורא מהדף הראשון, ומשאירים אותו עם לב מלא שעולה על גדותיו. יש משהו קסום בסיפור שמושך אותך פנימה, תופס אותך ולא מרפה ממך.

קראתי בהנאה.

 

החיבור – קריסטן אשלי

החיבור – קריסטן אשלי

תרגום: עדי שניידר

הוצאת אהבות הוצאה לאור

אוקטובר 2023. 399 עמודים

ספר קליל וסוחף, הראשון בסדרת "אור ירח ושמן מנועים"י

סיפור ללא הרבה דרמה עם מסר פשוט על איך אהבה אמיתית יכולה לרפא את כל הפצעים. קריסטן אשלי מספרת את סיפורן של שתי נשמות שבורות לב, שמנצלות הזדמנות שנייה לאהבה, שמגיעה אליהם כאשר הם הכי פחות מצפים לה.

 

ג'וני גמבל הוא גבר אלפא במלוא מובן המילה. לעיתים שתלטן אבל תמיד מגונן, דואג למי שהוא אוהב. גבר שמסוגל לתקשר בלי לדבר סחור סחור. משפחתו של ג'וני חיה בעיירה הקטנה מטלוק, שבקנטקי, במשך דורות. סבו הקים עסק מקומי, משפחתי, בשם "מוסכי גמבל",  שבהמשך עבר לניהולו של אביו של ג'וני, אך כשאמו עזבה את אביו, הוא נותר שבור לב, הפך להיות אבא מרוחק שלא הצליח לתפקד או לגדל את בניו כראוי, והעסק עבר אל ג'וני ששיקם אותו, עובד בו כמכונאי הראשי ומנהל את המקום בפועל.

מי ששימשו כהורים חלופיים לג'וני ואחיו, והצילו אותם היו לטיסיה ווילי. השניים לקחו את האחים תחת חסותם, העניקו להם את החום והאהבה שהיו חסרים להם, וג'וני וטובי רואים בהם את ההורים האמיתיים שלהם.

כאשר ג'וני התאהב בשאנדרה שהפכה להיות ארוסתו, הוא התייחס אליה בכבוד ואהבה, עד שהיא החליטה לעזוב אותו. שלוש שנים עברו מאז, וג'וני כבר לא מחייך או צוחק. משהו בתוכו נשבר והוא הקיף את עצמו בחומה.

 

אלייזה (איזי) פורסטר היא תושבת חדשה בעיירה מטלוק. היא נמלטה אליה לאחר פרידה קשה מהאקס המתעלל והאובססיבי שלה, גבר קנאי ואלים שלא הסכים לשחרר אותה. בהתחלה היא מצטיירת כבחורה שקטה, אבל בהמשך היא מתגלה כאשה עצמאית, נחושה, אכפתית וכנה , מישהי שראויה להערצה. היא חוותה ילדות לא פשוטה, אבל הודות לאמה, שהעניקה השראה גדולה לבנותיה, היא גדלה להיות אשה עם לב אוהב ורחום. היא מצילה סוסים, כלבים, חתולים ואנשים. עבורה, זו דרך חיים.

 

איזי, שבדרך כלל מחשיבה את עצמה כבחורה שמרנית, מוצאת את עצמה בסטוץ, בפעם הראשונה בחייה, ומבלה את הלילה במיטתו של ג'וני גמבל. היא לא מחפשת קשר מחייב, אבל מה שמתחיל כחיבור חד-פעמי הופך במהירות למשהו עמוק יותר. ניצוצות עפים וערב לא צפוי הופך לעוד לילות וימים לא צפויים ביחד. איזי מגלה שקשה לג'וני לפתוח את ליבו אליה, כי הוא עדיין מאוהב באקסית שלו, שעזבה אותו ושברה את ליבו, אבל די מהר היא גונבת את ליבו, עם צחוקה הקליל, אישיותה היפה וכל השאר.

כאשר שאנדרה, ארוסתו לשעבר של ג'וני חוזרת לעיירה, ג'וני מחליט לשחרר את איזי כדי לא לפגוע בה, ואיזי שמבינה את המצב, לא עושה עניינים ומאפשרת לו ללכת.

האם ג'וני יוכל להתגבר על מערכת היחסים הקודמת שלו ולתת לאיזי את כל ליבו?

ואם כן, האם איזי תוכל לסמוך על ג'וני שידאג לה ויתן לה את כל מה שהיא צריכה?

קריסטן אשלי מציבה בפני השניים מכשולים רגשיים שהם נדרשים להתגבר עליהם, ומוסיפה תבלינים לוהטים, סקסיים וסוחפים. וכאשר סכנה מעברה של איזי צצה, ג'וני חוזר מיד לחייה כשהוא ממוקד כולו בלהגן עליה ולהוכיח לה שהיא הבחירה היחידה שלו.

 

הסיפור מסופר באמצעות שתי נקודות מבט.

נקודת המבט של איזי סופרה בגוף ראשון וזו של ג'וני בגוף שלישי, ושתיהן  מציגות דמויות מורכבות שרק מנסות למצוא את דרכן. אהבתי שג'וני היה ישר עם איזי ולא הסתיר את "המיטען" שלו. הוא ידע שליבו פגום, אבל מהר מאוד הבין שאיזי עשויה להיות זו שתתקן אותו. כל מה שהוא רצה היה לאהוב אותה בידיעה שהוא יקבל אהבה בחזרה. הוא רצה לדאוג לה ולתת לה את החיים הכי מתוקים שהיא יכלה לחלום עליהם. הוא הבהיר לה שהוא מעוניין, שמר על תקשורת פתוחה ותמיד ניסה להתחשב ברגשותיה.

אתם יכולים לדמיין איך הסיפור יתפתח?

ברור.

האם זה משנה?

אני לא חושבת...

 

"החיבור" הוא ספר שקל מאד להתחבר אליו. רומן רומנטי כייפי, עם עלילה חביבה,וכימיה לוהטת. לא סיפור שדורש הרבה מחשבה. זה סוג הספר שמתאים אם מחפשים לברוח לכמה שעות משיגרת היומיום.

 

קראתי בהנאה♥

בכל פעם שהשמש זורחת - אנאבל מונהאן

בכל פעם שהשמש זורחת - אנאבל מונהאן

תרגום: עדינה קפלן

הוצאת תכלת

יוני 2023. 240 עמודים

סיפור אהבה שפורח בין נורה, תסריטאית רומנטית גרושה+2  ושחקן כריזמטי מפורסם שנזקק למקום מפלט.

 

נורה ננטשת על ידי בעלה הנרקיסיסטי, בן, שיוצא לטייל ברחבי אסיה מבלי להציע מזונות או תמיכה כספית.  נורה משלימה עם המצב הזה ומרגישה הקלה כי אם לומר את האמת טוב לה בלעדיו.

נורה כותבת תסריטים לערוץ הסרטים הרומנטיים, על פי נוסחה די קבועה. כל מה שהיא עושה זה לשנות את המיקום, העיסוק, המיגדר והסוף כמעט תמיד זהה. אחד הצדדים תמיד חוזר, וסוף טוב חותם את העלילה.  

כשבעלה חסר התועלת נוטש אותה ואת הילדים היא כותבת תסריט שונה מהתסריטים הנוסחתיים הרגילים שלה. היא כותבת תסריט על חייה. על נישואיה הכושלים. וכמו חלום הוליוודי אמיתי, התסריט נרכש על ידי אולפן גדול, וכעת, מדובר בהפקה הוליוודית, בסרט שיוקרן על המסך הגדול, עם לא אחר מאשר השחקן הלוהט ביותר, ליאו ואנס, שמגלם את תפקיד בעלה לשעבר.

צוות ההפקה מבקש להשתמש, תמורת תשלום, ב"בית התה" שבחצר ביתה כאחד המקומות בהם הסרט יצולם. "בית התה" הוא המקום בו נורה כותבת. הוא מבנה ציורי בעל חדר אחד בחצר האחורית שלה, עשוי אבן עם גג צפחה, אח עובדת, ונופים מדהימים של היער שמעבר. נורה מסכימה וזה אומר שהשחקן המוביל, ליאו ואנס, הגבר הנאה והסקסי, ישהה  עם הקראוון שלו, בחצר האחורית שלה.

כאשר משאיות ההפקה והצוות מגיעים והצילומים מתחילים, נורה מנסה לשמור על לוח הזמנים השיגרתי עבורה ועבור שני ילדיה. בית ספר, שיעורי בית, ארוחות ריצת הבוקר וכו'. אבל בעיות מתעוררות כאשר הצילומים מסתיימים והיא מוצאת בבקר שאחרי את ליאו מכורבל על הנדנדה במרפסת שלה, מה שמאלץ אותה לחלוק איתו את הנוף המדהים של הזריחה.

ליאו מעונין להישאר ומציע לנורה הצעה שהיא לא יכולה לסרב לה. תשלום של אלף דולר ליום כדי להישאר במשך שבוע. היא צריכה את הכסף, והוא צריך מקום שבו יוכל להתאפס ולצבור כוחות מחודשים. נורה מהססת אבל רואה בתוספת התשלום הזדמנות לפרוע תשלומי חובות שהצטברו, ולפיכך מסכימה.

 

אתם יכולים לדמיין איך הסיפור יתפתח? ברור.

האם זה משנה? אני לא חושבת.

 

ליאו מתחיל לפלוש למרחב הפרטי שלה יותר ממה שהיא ציפתה. הוא יושב במרפסת על הנדנדה וצופה איתה בשקיעה, מופיע במטבח שלה, מתיידד עם בתה ברנדט, מייעץ לבנה בכל הנוגע לכישורי המשחק שלו. אין לו שום כוונה לעזוב. נורה, אינה מצליחה לעמוד בפני קסמו של ליאו, וכשהוא מתעקש להצטרף לסידורים שלה לרבות קניות במכולת, עזרה בבימוי הצגת בית הספר  שבה  ארתור ממלא את תפקיד "פייגין", ושאר עיסוקיה, נורה חושבת שהיא סוף סוף מוצאת מישהו שאוהב אותה באמת.

האם קשר בין כוכב קולנוע ואישה רגילה יכול להתקיים לאורך זמן?

אהבתי את הגישה הפשוטה של נורה ואת מערכת היחסים שלה עם ילדיה, חבריה  ומשפחתה המורחבת. אהבתי את התמיכה הרחבה שהיא זוכה לקבל. היא לא מסבכת את העניינים יותר מדי, הולכת עם הזרם, נותנת מקום כשצריך, ונשארת עם שתי רגליים על האדמה. בניגוד לרוב הנשים שבעליהן עוזבים אותן, נורה זוכרת את היום הזה כמשחרר. זה היה הרגע שבו היא התחילה להעמיד את הצרכים, הרצונות והחלומות שלה, במקום הראשון.

אהבתי את מערכת היחסים המתהווה בין נורה וליאו. ללא ספק ליאו חיפש משהו והתאהב בחיי היום יום של נורה וילדיה. למרות שבהתחלה היא נזהרת, נראה שהוא אוהב את הפשטות שלה, ונורה מצליחה לראות את ליאו האמיתי, האדם הפרטי לא השחקן הזוהר, והיא מאפשרת לו לפלס את דרכו אל חיי משפחתה ואל לבה.

אהבתי את העיירה הקטנה המושלמת, את האנשים החיים בה ואת תחושת הקהילה.

כמובן שיש אי הבנה הנובעת מחוסר תקשורת, ששיחה פשוטה הייתה פותרת, ויש גם דברים בלתי אמינים, אבל למי אכפת? העלילה פשוטה, האהבה יפה, מחממת לב, נורה מוצאת מידה של שלווה ואושר ותוך כדי כך מוצאת את עצמה, וכל אלה הופכים את הספר לקריאה קלה ומלאת הומור.  

 

אם אתם מחפשים לברוח לכמה שעות ולשקוע בספר שישאיר אתכם עם חיוך על הפנים, זה הספר.

למרות הנושאים המוכרים, זוהי קומדיה רומנטית, סיפור מתוק ומהנה, עם עלילה רעננה ומסקרנת.

 

ממליצה בחום!