חיי השקר של המבוגרים – אלנה פרנטה

חיי השקר של המבוגרים – אלנה פרנטה

תרגום: אלון אלטרס

הוצאת הקיבוץ המאוחד

ספטמבר, 2020 315 עמ'

נקרא כעתק דיגיטלי באתר אינדיבוק

אלנה פראנטה לא מתאימה לכולם.

אבל-

כל מי שקרא את הרומנים הנפוליטניים שלה ימצא ש "חיי השקר של המבוגרים" הוא חזרה לאותו קסם ספרותי טהור.

 

כישרונה יוצא הדופן של אלנה פרנטה לספר סיפורים על התבגרות נשית ומשבר זהות, הם חלק מהנושאים שהיא חוזרת לכתוב עליהם כמו גם על המעמד החברתי, גיל ההתבגרות והאופן שבו מערכות יחסים מעצבות אותנו.

"חיי השקר של המבוגרים" הוא סיפור ההתבגרות של ג'ובנה שמתחיל כשהיא בת 12, בת יחידה להורים אוהבים, תומכים, משכילים . ככל שהסיפור מתקדם, אנו רואים את שלבי ההתפתחות של ג'ובנה מילדה שמאמינה שהוריה מושלמים, מגוננים ואוהבים, לנערה בוגרת בגוף ובנפש כשהיא בת שש עשרה, שאינה זקוקה עוד להגנת הוריה, ומוכנה להתחיל לכתוב את סיפור חייה שלה. הסיפור מתרחש בשנות התשעים, החינוך נגיש יותר, והעולם הוצף בשינוי טכנולוגי גדול.

המניע לשינוי שתעבור ג'ובנה קשור לאביה הלוחש לאמה, שנראה שג'ובנה תהיה מכוערת כמו אחותו ויטוריה, מילים שג'ובנה זוכרת בבהירות כואבת וההשפעה שלהן עליה בגיל שתים עשרה, משמעותית. ג'ובנה מתחילה לראות את הוריה מבעד לעדשה חדשה. וברגע שהיא מתחילה לראות את הסדקים בנישואיהם ובהורותם, היא מתרעמת עליהם. המילה "מכוערת", מעוררת בה מודעות לשקרים של אביה ואמה, ומכבידה עליה. וכשהיא מתחילה לשאול מדוע מעולם לא פגשה את משפחתו של אביה, היא חושפת סכסוך בן עשרות שנים בין אביה לויטוריה, ומתעקשת לפגוש אותה עכשיו. האב מארגן פגישה, וכשג'ובנה נוסעת לראשונה לעיר התחתית של נאפולי, לאזור בו גרים בני מעמד הפועלים היא  מוקסמת ובו זמנית נדהמת ללמוד שאביה גדל ברחובות הצפופים והצרים האלה, רדופי הפשע והעוני. כשהיא נפגשת עם ויטוריה, דודתה מזהירה אותה שאביה שרלטן רודף כסף ושההתנהגות המתוחכמת שלו כולה העמדת פנים.

ככל שמערכת היחסים של ג'ובנה נמשכת עם דודתה, נראה שהיא חווה תחושת סיפוק מוזרה מהאפשרות להכעיס את הוריה או לפגוע בדימוי שלהם. ככל שהוריה מדגישים את אישיותה ה"מכוערת" של ויטוריה, כך ג'ובנה חשה שהיא חייבת לחקות אותה. ג'ובנה מתחילה לבחון את עולם המבוגרים, להטיל ספק בשאלה מהי מציאות ומה זו אשליה בחיי השקר של מבוגרים,  ומנסה לנווט בין אין ספור השקרים והצביעות שנראה כאילו הם שולטים בחייהם, ותוך כדי כך מתרחקת מהמעגלים האקדמיים והחברתיים של הוריה.

האשליה של משפחה למופת קורסת, והכניסה לגיל ההתבגרות הבעייתי הופכת למציאות, בה מתחילים הכעס והנטייה למרד, הקונפליקטים עם כולם, והחיפוש אחר דרך אחרת, ההתעוררות המינית ולבסוף האהבה שהופכת את הדברים למורכבים עוד יותר. ג'ובנה חווה משבר זהות שנשלט על ידי שנאה עצמית. היא בודקת את פניה ואת גופה באובססיביות ומחפשת את עקבות הכיעור של ויטוריה בעצמה. בהמשך היא ממש מרגישה טוב כשהיא מגלה שביכולתה לומר דברים כדי לפגוע באחרים ומוצאת שהרבה נערים ומבוגרים מוצאים במילים ובתכונות הפיזיות השנואות עליה, משהו מפתה.

 

פרנטה בוחנת את הדברים מזוויות רבות ושונות, מראה את כל ההיבטים האפשריים וגורמת לנו להרגיש את הרגשות והדילמות הסותרות איתם ג'ובנה מתמודדת  וכל מה שמוביל אותה אט אט לחיי השקר של המבוגרים.

בתחילת הספר ג'ובנה תוהה אם בכלל יש לה סיפור לספר, ומתארת ​​את חייה עד כה כ"קשר סבוך". ואכן, העלילה היא יותר רצף של אירועים, תוך כדי הצצה אינטימית לשלוש שנים בחייה המבולגנים של ילדה צעירה, מלאת טעויות, חרדות ותהיות לגבי יחסי מין.

כמו ברומנים הנפוליטניים, כך גם כאן, הסיפור אינטנסיבי, דרמטי, ומלא בתיאורים שגם דוחים ובאותה מידה מושכים. מסעה של ג'ובנה הצעירה לגיל ההתבגרות מפורט בצורה מטרידה, כמו גם מערכת היחסים הטעונה שלה עם הוריה ובני משפחתה, חברים וחברות, והגבולות והציפיות שלה מהעולם החברתי. נושאים כמו הבדלי מעמדות, חברות נשית סוערת, יחסי מין ובגידות הם חלק בלתי נפרד מהספר. אם יש כאן מסר, הוא די עגום, אבל הכתיבה כל כך מרתקת וכובשת שהקורא נמשך פנימה ללא קשר. פרנטה תפסה את עומק חייהם הפנימיים של המתבגרים הצעירים, וכתבה רומן כן, אמיתי ומשכנע. הלוואי שהסוף לא היה כל כך פתאומי, עם תחושה שהוא לא גמור. אני מקווה שזה נסיון מצידה לגרום לנו לרצות עוד,  גם אם בסופו של דבר הוא יהיה ספר יחיד.

 

קריאה מרתקת.

נקרא כספר דיגיטלי באתר אינדיבוק .לטעימה מן הספר לחצו כאן:

חיי השקר של המבוגרים. פרק ראשון

 

שיעורי שחייה – קלייר פולר

שיעורי שחייה – קלייר פולר

תרגום: ורד רוזן

הוצאת כתר

ינואר,2020. 307 עמ'

נקרא כספר דיגיטלי באתר אינדיבוק

התקווה של גיל קולמן ובנותיו, נאן ופלורה, רודפת את המשפחה במשך כ- 12 שנים, מאז שאינגריד קולמן, אשתו של גיל והאמא של הבנות, יצאה לשחות לבד, ולא חזרה. 

גופתה מעולם לא נמצאה.

היעדרה של אינגריד והעובדה שלא ברור מה עלה בגורלה, מטריד את המשפחה. האם האישה שגיל רואה נעלמת מעבר לפינה, זו היא? האם יכול להיות שהטלפון שמצלצל באמצע הלילה מגיע מאמם שרוצה לחזור הביתה? האם היא טבעה בים?

פלורה מעולם לא האמינה שאמה מתה. היא הייתה רק בת 10 כשנעלמה. כשהיא מקבלת טלפון מאחותה הגדולה, נאן, המיידעת אותה על התאונה שאביהם עבר אחרי שחשב שהוא רואה את אינגריד, נאן חושבת שהוא סנילי, אבל פלורה מאמינה שהוא באמת ראה אותה והיא מבקשת להגיע אל האמת, אחת ולתמיד.

 

"שיעורי שחייה" הוא  רומן יפה, שקט, כזה שמעורר אי שקט. 

הסיפור מסופר לסירוגין בין לונדון של ימינו לזו של שנות השבעים, כשהנושא העיקרי דן בבחירות שאנשים בוחרים, וההשפעות שיש להן על עתידם ועל הדורות הבאים.

הסיפור מתחלף בין עבר להווה, כשההווה מסופר בגוף שלישי, מנקודת המבט של ​​פלורה, כשהיא ואחותה חוזרות הביתה להיות עם אביהן לאחר שעבר תאונה, ומצד שני, העבר, בגוף ראשון, באמצעות המכתבים שכתבה אינגריד לבעלה לפני שעזבה אותו, מכתבים שחושפים את העבר ואת מערכת היחסים שלהם. המכתבים הוסתרו בין דפי ספרים שונים בבית, וכל ספר שנבחר קשור לנושא הספציפי של המכתב, וכך הם הופכים להיות סיפור בתוך סיפור. ככל שהסיפור מתקדם, הסודות צצים מהדפים, ואי אפשר שלא לתהות מה  קרה שם באמת. האם גיל באמת ראה את אינגריד באותו היום,כ- 12 שנה אחרי שנעלמה? או שמא דמיונו של איש זקן מתעתע בו בנסיונו להחזיק את אינגריד בחיים?

המכתבים של אינגריד, אותם היא כתבה בשנת 1992 מתארים אישה צעירה שנקלעת לרומן עם הפרופסור הכריזמטי שלה, לפני שהרתה ונישאה לו. הם מבטאים את מחשבותיה העמוקות ביותר על נישואיה האומללים, האנוכיות של גיל  וריחוקו מהמשפחה כבעל וכאבא.  הם כתובים בסגנון  נפלא שמחבר את שני צירי הזמן יחד כדי להראות כיצד הזיכרון לא תמיד תואם את מה שבאמת היה במציאות.

קלייר פולר מתמודדת בסיפור עם מספר נושאים. אחד מהם רלוונטי לנשים, ולדרך בה נשים עדיין נתפסות על ידי החברה. נשים שנדרשות לקיים את המודל המשפחתי  של נשים ואמהות טובות, על חשבון קריירה או מימוש עצמי. היא מספקת חומר רב למחשבה על ידי הצבת שאלות כמו: מה קורה כשהולכים נגד הזרם? מה קורה כשאשה מבינה באיחור שאמהות היא לא בשבילה? מה הן ההשלכות כשהאשה ממלאת את  ''חובתה'' כאם וכאשה, ומתעלמת מהרצון והחלומות שלה בגלל התאהבות מטופשת? ומה לגבי שקרים? 

הסופרת בוחנת גם את העולם הספרותי במבט מציאותי ומסתכלת לאמת בעיניים, המאבק לכתוב את רב המכר הבא, גם אם הוא זבל סיפרותי שלא ראוי להיקרא, או אורח החיים של גברים בשנות ה -70 בהוצאה לאור, ותפיסת הקוראים את הספר שהם קוראים.

ולבסוף, אי אפשר להתעלם מהים, מהנוכחות שלו בסיפור, לעיתים נוכחות שקטה, לעיתים סוערת ומעורפלת והמשמעות שהוא מייצג, ששחייה בים היא בטוי של חופש ושכחה רגעית או לחילופין, מלכודת מוות.

 

סגנון הכתיבה המיוחד של קלייר פולר, גם אם  הוא מפורט ואיטי , גרם לי  ללכת לאיבוד באווירה של המשפחה הזו, שלא מסוגלת, או לא מוכנה, לסגת מהבחירות שלה. משפחה שהרגישה בטוחה להסתתר באורח החיים שנוצר על ידי הבעל והאב הנרקיסיסטי,  למרות הכאב שהוא גרם להם. 

הדמויות בכלל לא  סימפטיות, ובאמצעותן קלייר פולר משקפת את הצדדים הפחות יפים של הטבע האנושי, ולמרות זאת, לא יכולתי להניח את הספר לרגע, מכיוון שרציתי להיות איתם.

"שיעורי שחייה" הוא לא סיפור משפחתי משמח. זה סיפור מלא בגידות ועצב, וכישלונות להתחבר ולתקשר. עם זאת הוא כתוב יפה וברגישות על נישואין, אמהות, יחסי אחים וחברות נשית, ומתאר סיפור משכנע של אישה לכודה.

ספר מטריד אבל טוב, עם כל כך הרבה רבדים ומשמעויות, לעיתים מונוטוני אך ללא ספק מהפנט. 

האירועים נחשפים לאט לאט וגורמים לך לרצות לקרוא מהר יותר כדי לגלות מה קרה שם באמת.

בעיני הוא היה חוויה ספרותית.

 

ממליצה מאד!

 

נקרא כספר דיגיטלי באתר אינדיבוק .לטעימה מן הספר לחצו כאן:

שיעורי שחייה.פרק ראשון

זוזו מחליפה בגדים - יעקב אבימור

זוזו מחליפה בגדים - יעקב אבימור

איור: פפה פיינברג

הוצאת אוריון הוצאת ספרים

ספטמבר, 2020

 

 

זוזו הזיקית הקטנה יוצאת להרפתקה עם בני משפחתה וחברה הטוב בה היא מגלה את היכולת להחליף את הבגד שלגופה בבגד צבעוני אחר שנמצא בתוכה כל הזמן. אבל זוזו לא רוצה להיות כמו כל הזיקיות שמחליפות צבעים לצבע המקום בו הן נמצאות. היא אוהבת את הצבע האדום ורוצה להיות אדומה כל הזמן.

 

"מִיָּד כְּשֶׁנָּגְעוּ רַגְלֵינוּ בָּאֲדָמָה הִסְתַּכַּלְתִּי בְּאִמָּא

וּבְזִקָּה וְרָאִיתִי כֵּי הֵן הֶחֱלִיפוּ בְּגָדִים. הֵן לא הָיוּ

לְבוּשׁוֹת יותר בַּפִּיגָ'מָה הַיְּרֻקָּה. הֵן הָיוּ לְבוּשׁוֹת

בְּבֶגֶד חוּם, צֶבַע שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ שׂוֹנֵאת.

הִבַּטְתִּי בְּעַצְמִי וְגַם אֲנִי הָיִיתִי חוּמָה. פָּרַצְתִּי בַּבֶּכִי:

"אִמָּא אִמָּא אֲנִי לְבוּשָׁה חוּם, אֲנִי שׂוֹנֵאת לִלְבֹּשׁ

חוּם. לֹא רוֹצָה לִלְבֹּשׁ חוּם צָעַקְתִּי,

רוֹצָה לִלְבֹּשׁ בֶּגֶד אָדֹם!"

 

לא עוזרים ההסברים של אמא שהיכולת להחליף בגדים זו תכונה שמיוחדת רק לזיקיות, ויש בה יתרונות.

 זוזו מאד מתוסכלת ומאוכזבת.

 

האם זוזו תלמד להעריך את התכונה המייחדת אותה משאר החיות?

האם זוזו תלמד לקבל את עצמה כפי שהיא?

 

את כל זה ועוד תגלו כשתקראו את הסיפור.

 

"זוזו מחליפה בגדים" הוא סיפור מעורר עניין שמסופר על ידי זוזו הזיקית, שאינה אוהבת את מי שהיא. הסיפור משווה את צבעי הגוף המתחלפים לבגדים שמחליפים ובכך מנגיש את הסיפו לילדים בגיל הרך. הרצון של זוזו להיות אך ורק אדומה, וההתנגדות שלה להחלפת הבגדים יחד עם האיורים הצבעוניים של פפה פיינברג שממלאים את רוב הדף, הופכים אותה לדמות שמעוררת הזדהות  ושבאמצעותה מועבר בקלות התוכן והמסר שהסיפור מבקש להעביר על קבלה עצמית, חברות ונאמנות.

באמצעות הסיפור, הקטנים שבחבורה לומדים על צבעים בכלל ועל צבעי הסוואה בפרט, הגדולים לומדים על הזיקית ומאפייניה.

ממליצה.

הלואי שהייתי – אריק ספרן

הלואי שהייתי – אריק ספרן

איורים: מתן קלוורי רוב

הוצאת ספרי ניב

ספטמבר, 2020

"הלואי שהייתי " הוא סיפור על חיות שלא אוהבות להיות מי שהן, ולא מרוצות מעצמן. הן מבקשות לשנות את עצמן ולהיות בדיוק ההיפך ממי שהן, כי הן חושבות שכך יהיה להן טוב יותר.

 

לַגִּ'ירָף נִמְאַס לִהְיוֹת הֲכִי גָּבוֹהַּ בָּעוֹלָם.

תִּרְצֶה אִתּוֹ לְשׂוֹחֵחַ? הָבֵא נָא סֻלָּם!

"הַלְוַאי," הוּא אוֹמֵר בְּקוֹל מְגֻמְגָּם,

"שֶׁהָיִיתִי נָמוּךְ כְּמוֹ הַהִיפּוֹפּוֹטָם."  

 

במסע לחיפוש עצמי אחר, כל בעל חיים בסיפור מתואר באמצעות תכונה המאפיינת אותו,

ההיפופוטם הכבד היה רוצה להיות  סוס רזה וקליל,

והסוס שעובד ללא הפסקה היה רוצה להיות חופשי כמו הציפור.

הציפור שנודדת ללא הפסק מארצות הקור היתה רוצה להיות גמל שחי במדבר

וכך גם הגמל,  הדג, והנמלה, והפרה...

 

בסופו של דבר הן מבינות  שהשינוי שהן כל כך כמהות לו, אינו מתאים להן, ומבינות שכדאי להן להישאר בזהות שאיתה נוצרו.

 

"בִּי מְקַנֵּאת בַּעֲלַת הַכְּנָפַיִם?

אֲנִי לֹא מַאֲמִין לְמִשְׁמַע הָאָזְנַיִם!

אוּלַי בְּכָל זֹאת אֶחְשֹׁב פַּעֲמַיִם

אִם כְּדָאִי לְוַתֵּר עַל דַּבֶּשֶׁת אוֹ שְׁתַּיִם

הֲרֵי אֲנִי הַיָּחִיד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יוֹמַיִם

יִסְתַּדֵּר בַּמִּדְבָּר לְלֹא אַף טִפַּת מַיִם."

 

הסיפור "הלואי שהייתי" כתוב בחריזה פשוטה, נעימה וזורמת, מהולה בהומור חביב, והאיורים הצבעוניים והברורים, מושכים את לב הילדים לתוכן ולמסר.

המסר בסיפור מלמד ילדים לקבל את עצמם כפי שהם, והוא תורם לחיזוק הדימוי העצמי שלהם.

בסוף כל אחת מהחיות מבינה שאף אחד לא מושלם ושלא תמיד "הדשא של השכן ירוק יותר..." ושהכי טוב להיות מי שהיא, וכמה קשה להיפופוטם להיות היפופוטם, וכמה קשה להיות דג, וכמה קשה להיות סוס, או  ציפור בשמיים וכל אחת מהחיות מגלה את עצמה, את מה שמיחד אותה מהחיות האחרות, את היתרונות שלה, ומקבלת את עצמה באהבה.

 

"לְכֻלָּם זֶה נִרְאֶה פִּתְאוֹם כֹּה הֶגְיוֹנִי

לְבַקֵּשׁ: "הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי אֲנִי."

 

מומלץ  לגילאי 3+

 

רועי אמר - מאירה ברנע-גולדברג

רועי אמר - מאירה ברנע-גולדברג

איור: רמי טל

הוצאת כנרת זמורה-דביר

ספטמבר 2020 . 18 עמ 

הספר "רועי אמר" מאת מאירה ברנע-גולדברג מספר על ארוע שקרה לישי ומביא את הדיאלוג המתנהל  בשעת ההשכבה הלילית, בין ישי ואמו, כשהיא מבחינה שהוא עצוב

 

"יִשַׁי, לָמָּה אַתָּה עָצוּב?

כִּי רוֹעִי אָמַר שֶׁאֲנִי סָתוּם בָּלוּם עִם אַף עָקוּם"

 

מתברר שרועי, חברו הפטפטן של ישי, אומר דברים שפוגעים בישי, ובנוסף הוא גם ממציא עובדות וסיפורים ואומר את מה שיש לו להגיד בביטחון רב, כאילו הוא יודע הכל, כשלמעשה הוא לא יודע כלום, אך הוא עושה זאת בכזה בטחון עצמי,כנראה כדי  להסתיר את החולשה הזו  ועל הדרך למשוך אליו גם תשומת לב

 

"הוּא אוֹמֵר גַּם שֶׁאֶמֶשׁ זֶה הָאִמָּא שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ"

[...]

"הוּא אוֹמֵר שֶׁאִם נִשְׁאָרִים עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה, מַפְרִיעִים לַבֹּקֶר לְהַגִּיעַ."

 

אמא מבקשת לחזק את ישי ואומרת בגאווה:

"אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ הָמוֹן, יִשַׁי."

 

והקוראים מגלים שישי אכן יודע!

 

"רועי אמר" הוא ספר נהדר ומלא חן, דמיון והומור שעוסק בנושא שמאד מתאים לילדים ומתמודד עם תופעה מוכרת בקרב הילדים שבטחונם העצמי מתערר בגלל שחבר אמר משהו בבטחון רב וגרם להם לפקפק בעצמם ולהרגיש שאולי מה שהם יודעים אינו נכון, ולכן שותקים  כי "הוא אמר"...

להורים יש השפעה אדירה על פיתוח הביטחון העצמי של ילדיהם והספר שם דגש על מקומה של אמא של ישי בחיזוקו של בנה להאמין בעצמו ובידע שלו.

הסיפור כתוב במשפטים קצרים וקולעים, בחריזה קלה, ובחלק מהמשפטים יש חזרתיות כאשר מתווסף עוד אלמנט למשפט שקדם לו. השאלות והתגובות של אמא מודגשות בצבע שחור בולט.

הסיפור מתחיל בשאלה, ומשפט הפתיחה הזה מתווסף אל הסקרנות שמתעוררת משם הספר.

"רועי אמר"....מה רועי אמר???

הוא מלווה באיורים צבעוניים מקסימים של רמי טל , שיש להם חלק מאד משמעותי בעלילה, כי הם משלימים את המלל , ובכך גורמים לסיפר להגיד הרבה יותר.

"רועי אמר" הוא ספר מתוק, שהקסים אותי מההתחלה ועד הסוף. הוא מתאים לילדי הגן הצעירים, אך המסר שהוא מעביר  - להאמין בעצמך - מתאים בהחלט לכל הגילאים.

 מגיל 3+

ממליצה מאד!

סימנים קטנים של אושר - לינדה הולמס

סימנים קטנים של אושר -  לינדה הולמס

תרגום: יסמין קלין

הוצאת תכלת  

'אוגוסט 2020. 318 עמ

"סימנים קטנים של אושר " מאת   לינדה הולמס הוא רומן ביכורים מקסים, שנכנס בשקט ובעדינות אל הלב וכובש אותו.

עברה כמעט שנה מאז שבעלה של אווי דרייק נפטר בעקבות תאונת דרכים. טים דרייק היה רופא אהוב בעיירה הקטנה, אך איש אינו יודע מי הוא היה באמת, ואווי נאלצת להתמודד עם ציפיות האנשים בקשר לאבלה, ולדרכי ההתמודדות שלה איתו. אווי מעבירה את רוב זמנה בביתה, הרחק מעיני הציבור, שחושב שהיא מבלה את ימיה בנסיון להתגבר על צערה. היא לא מעונינת לתקן אותם או לשתף אותם באמת. גם לא את הקרובים ביותר אליה, אביה וחברה הטוב, אנדי. יש דברים שפשוט עדיף לא לדבר עליהם.

דין טני ,שחקן בייסבול של הינקיז בליגה המקצוענית. הוא מגיע לעיירה הקטנה במיין כדי להסתתר מהחיים שהוא כבר לא יכול לחיות. הוא חברו הטוב של אנדי. אנדי מציע לו לשכור את הדירונת בחלק האחורי בביתה של אווי. דין ואווי מסכימים שלא לדון בבעיותיהם האישיות.  אווי לא תשאל את דין על בעיותיו בנוגע לבייסבול ודין לא ישאל אותה על נישואיה או על בעלה. אך כשהם מבינים שהקשר ביניהם הופך ליותר מסתם ידידות תומכת, מתרבים הסדקים באותה עיסקה. אווי מנסה לגלות מה מונע מדין לשחק כמו פעם, ולהבין אם הוא באמת רוצה לוותר על הכל,  ודין מתחיל להבין את כל הסודות שאווי שומרת לעצמה במשך זמן כה רב בנוגע לנישואיה ולקשר שלה עם בעלה המנוח.

 

אז מה יכול להיות משותף לאווי שחיה חיים פשוטים ושקטים בעיירה קטנה שאף אחד לא מכיר, ולדין , בחור שהיה לו כל מה שאי פעם רצה?

 

לא צריך הרבה כדי להבין לאן מערכת היחסים שלהם תתפתח, או איך שני אנשים שהתרגלו כל כך לשמור על חייהם הפרטיים מתחילים לסמוך זה על זה, ואיך הם עוזרים ותומכים אחד בשני בעדינות, כי היופי שבסיפור הוא בכתיבה העדינה והרגישה.

לינדה הולמס כתבה סיפור פשוט ושקט.

אתם יודעים מה אומרים על מים שקטים, נכון?

היא גרמה לי לאהוב את הדמויות, להרגיש את הכאב העמוק שלהם, לראות את ההתמודדות האמיצה עם חייהם מצד אחד, ואת ההכחשה, מצד שני.

נהניתי מהעלילה, מהעיסוק בנושאים די רציניים, ומהתקווה שהסיפור משדר. הסיטואציות אליהן הם נקלעים והשיחות ביניהם, אמיתיות, ממש כמו שקורה בחיים. הם מתאהבים כי הם באמת אוהבים אחד את השני.  הם טועים ומתנצלים. הם עוזרים אחד לשני, ולפעמים זה משתבש...יש להם מערכות יחסים מורכבות עם הקריירה וההורים שלהם. בקיצור חיים אמיתיים עם המכשולים והמהמורות שעוברים בחיים, שמחזקים אותנו ומאפשרים להתקדם הלאה.

"סימנים קטנים של אושר" נחשב לרומן רומנטי, אבל הוא הרבה יותר מכך. הוא מתאר מסע אישי של גילוי מחדש, הוא עוסק בחברות אמת, באובדן, בסודות גם מאלה הקרובים לנו ביותר ובתחושת אשמה.

לא משנה כמה צפויה העלילה, הספר הזה מקסים, מחמם לב, אותנטי.

במשפט אחד אפשר לסכם ולומר שהוא ספר רומנטי על מבוגרים, שמתנהגים כמו מבוגרים. סיפור שקט ומאופק קליל ושובה לב.

 

ממליצה בחום ומקווה שתאהבו