חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

תרגום: מיכל אילן

הוצאת כתר

ינואר 2026. 328 עמודים

 

זהו סיפורן של שתי ילדות קטנות שגדלות באבל ואלימות, באלכוהוליזם ובהתעללות של אמם, שתי נערות שבונות את עצמן למרות משפחתן השבורה. זהו סיפורה של סבתא, מימה, שאהבה את נכדותיה יותר מכל דבר אחר, אך לא יכלה להגן עליהן מפני העולם, כי לפעמים האלימות הגרועה ביותר נמצאת בתוך הבית.

סיפור על משפחה, המתמקד באַגָאת וְאֶמָּהּ, שתי אחיות לבית דלורם. בצעירותן הן היו קרובות מאוד, אך ככל שהשנים עוברות, המשפחה מתפרקת וכך גם הקשר בין האחיות.

אמה היא הבכורה מבין השתיים, זו שמגוננת תמיד על אגאת, שכאחות הצעירה, תמיד הרגישה פחות מובנת על ידי כולם. היא מאורגנת, מסודרת, נשואה ואם ונראה שיש לה הכל. אגאת פזיזה, תזזיתית, כל חייה עברו עליה בעליות ומורדות.  התחילה עבודות ופרויקטים רבים, ניהלה מערכות יחסים אך תמיד איבדה בהם עניין.

 

מי שתומכת בהם לאורך השנים, ומקיפה אותן באהבה עד אין קץ,  זו מימה, סבתן האהובה, שחיה בחבל הבסקים, ושביתה היה המקום היחיד בו הרגישו בטוחות, וזכו לחום ואהבה וארוחה טעימה וחמה.

 

בהווה, סבתא מימה הלכה לעולמה, ביתה עומד להימכר, ושתי הנשים הבוגרות, שבחמש השנים האחרונות היו בנתק מוחלט,  מחליטות לבלות שבוע יחד בבית סבתן, לפני שהוא נמכר. הן חוזרות לבית המכיל את מרבית זיכרונות ילדותן הטובים, אך יחד איתם צפים הזיכרונות הרעים והצלקות שמלוות אותן מאז.

הרומן מסופר בפלאשבקים, מילדותן ועד ימינו, ואנו פוגשים דמויות אמיתיות, מצולקות, שאפשר להזדהות איתן, וקוראים על נושאים שמשקפים את החיים. אנו נחשפים לתפקוד לקוי של המשפחה, מחלות נפש, אבל, אלכוהוליזם, התעללות ואלימות הורית. למרות כל אי ההבנות, הקשר בין האחיות חזק, והן מבינות כמה הן בנות מזל שהיה להן אחת את השנייה.

יש הרבה כאב ברומן הזה, אך יש גם תחושה של אהבה, אחווה, גם אם בצידה תסכול, צער ואשמה . זה לא סיפור על אהבה רומנטית, למרות שיש קצת מזה, אבל זה לא המוקד. זהו סיפור החוקר את תהפוכות המשפחה, את התסכולים, את הכאב ושברון הלב של צפייה במישהו אהוב מתפרק, וחוסר האונים של מה צריך לעשות כדי לעזור לו. אמה ואגאת  לומדות כיצד לקבל את הדברים שאינן יכולות לשנות, להתעמת עם עבר רווי טרגדיה ושברון לב, להכיר ולתקן מערכות יחסים מתוחות ארוכות שנים, ובסופו של דבר להבין שיש תקווה, שחיים יפים מחכים להן ושעליהן ללמוד ליהנות מכל רגע.

 

ההתחלה היתה איטית, הסיפור מסופר מנקודות מבט מתחלפות, ונע הלוך ושוב בזמן. למרות שכל קטע מגיע עם כותרת משייכת, התקשיתי לפעמים לזכור איזו אחות מספרת, אבל לאט לאט הספר מצא את דרכו אל הלב, והכל נעשה ברור.

אהבתי את תיאורי הנוף של חבל הבסקים, כפי שנראה דרך זיכרונותיהן וחוויותיהן של אגאת, אמה ומימה, וללא ספק שלישיית הנשים הזו כבשה את ליבי , הן בזכות סיפורן והן בזכות אישיותן, מערכות היחסים שלהן וכל מה שניתן ללמוד מהן. למרות ההבדלים ביניהן, שתיהן הצליחו לגעת בי, לרגש אותי, במיוחד על ידי הבנת ההקשר שבו הן גדלו.

 

על וירז'יני גרימאלדי אין צורך להמליץ. כל אחד מספריה הקודמים נפלא. "חיים יפים" הוא עוד פנינה פרי עטה, סיפור מתוק-מריר רגיש, קולח,עם פרקים קצרים, על קשרי משפחה וכיצד הם משפיעים על מהלך חיינו.

ממליצה מאד.

 

הסודות של דודה קולט – ואלרי פרין

 הסודות של דודה קולט – ואלרי פרין

תרגום: לי עברון

הוצאת תכלת

ספטמבר 2025. 568 עמודים

"הסתכלתי על דודתי בלי לראות אותה.

מה עוד אגלה על קולט, האשה שחשבתי שאין בה כמעט מסתורין, שאין לה סיפור?

חשבתי שהיו לה חיים פשוטים וחדגווניים, ופה ושם משחקי כדורגל בימי שבת או ראשון"(פרק 34)

 

קולט נראית כאישה רגילה, אבל אל תתנו למראה החיצוני להטעות אתכם.

 

אנייס, במאית מצליחה, שבעלה עזב אותה לטובת אישה צעירה, לא ביימה סרט חדש כבר שנים. היא בת להורים מוזיקאים בעלי שם בינלאומי, שחווה מהפך הקשור לדודתה, לא פעם אחת אלא פעמיים. קולט, דודתה, אישה קטנה צנועה ואפורה, רווקה וחסרת ילדים, סנדלרית הנחבאת אל הכלים, נפטרה לפני שלוש שנים ו... אתמול בלילה, שוב.

ההלם בעקבות שיחת הטלפון, והשאלות האינסופיות כמו גם הלהיטות להבין את ה"חידה" הזו, מובילים את אנייס לעיירה גואניון, בה חיה דודתה, לביתה, שם היא מתחילה להתעמק בסיפורה של האישה שהיתה דודתה,  וגם להתעמק בילדותה שלה.

בליווי ותמיכת חברי ילדותה, היא מגלה את סיפורה הפחות מוכר של דודתה, וצוללת אל העבר באמצעות רמזים, רשימות ומזוודה מלאה בקלטות שהוקלטו על ידה. היא מתחילה מסע ארוך אל העבר שמאלץ אותה להתעמת עם זיכרונותיה, ספקותיה וכאבה, וחושפת סודות משפחתיים, של חיים מורכבים הרבה יותר ממה שהם נראים.

 

מילדותה, שאין מה לקנא בה, ועד ל"אימוצה" על ידי מוכתר הסנדלר, שלא רק מלמד אותה את מלאכתו אלא גם מציע לה בית אליו מצטרף אחיה המוכשר מאוחר יותר, דרך  ידידותה עם בלאנש, שאבא פושע רודף אחריה, ועד מותה ו"מותה מחדש", מתברר שחייה של קולט מלאים הפתעות, תפניות וסודות.

תיאורי חייה, מערכת היחסים שלה עם אחיה ז'אן, פסנתרן מדהים, והקרבותיה למענו, נוגעים ללב. קולט היא אישה דיסקרטית אך חזקה, הנושאת על כתפיה השבריריות את משקל התקוות שהתנפצו והאשליות האבודות. בחירות חייה, זיקתה לכדורגל ולאחיה, היעלמותה והופעתה החוזרת, הופכים אותה לדמות מורכבת ומרתקת. היא אישה נדיבה שכולם מעריצים ואוהבים, אך מעטים באמת מכירים. למרות פצעיה שלה, היא הפכה להיות  משענת עבור משפחתה ואלה שאותם חיבקה ככאלה.

 

כמו ברומנים הקודמים שלה, ואלרי פרין חושפת את המורכבות של מערכות יחסים משפחתיות. אחד מהנושאים המרכזיים בספר עוסק בחוסן נפשי ובודק כיצד ילד מצליח לבנות את חייו הבוגרים למרות היעדר אהבת אם, אלימות במשפחה, זוועות המלחמה והחטאים.

 

"הסודות של דודה קולט" בוחן את הפצעים שלא מדברים עליהם(בין היתר פדופיליה, התעללות, מחנות ההשמדה  ועוד) ואת הקורבנות שאנו מקריבים למען אלה שאנחנו אוהבים. העלילה מתפתחת על פני מספר צירי זמן, ומנווטת בין ההווה של אנייס, זיכרונות ילדותה ואירועים מהעבר. המעבר מציר זמן אחד לאחר, מדמות אחת לאחרת, מקשה לפעמים לעקוב אחרי קו העלילה ודורש ריכוז וקשב בקריאה.

בכתיבה אמפתית, ואלרי פרין מתארת לנו דמות מרגשת של אישה בעלת חוסן נפשי המגלמת מסירות ואהבה לאחרים יותר מאשר לעצמה. העלילה מורכבת מהרבה דמויות, לכל אחת מהן הסיפור שלה והחיבור שלה אל קולט, ואל אנייס, וכל דמות מתוארת על ידי פגמיה, חסרונותיה, התמכרויותיה ונקודות החוזק שלה, ואלה הופכים אותה לדמות שלומדים לאהוב במהלך הקריאה.

הרומן מעורר מגוון רגשות, מחיוכים ועד דמעות, ומעורר מחשבות עמוקות על מה שמחבר אותנו לאחרים. אני אוהבת מאד את כתיבתה של ואלרי פרין, את האופן שבו היא בונה את סיפורה באיטיות, כאילו מחלקי פאזל מפוזרים, שכבה אחרי שכבה כך שכל גילוי הוא חוויה בפני עצמה, ולקראת הסוף, הכל מתחבר ויוצר את התמונה הגדולה.

אם אתם אוהבים עלילה כנה, סיפור מרגש ורב-שכבתי עם דמויות שמשאירות רושם מתמשך, זה הספר בשבילכם.

אני אהבתי. מאד.

ממליצה בחום.

העפיפון – לטישיה קולומבני

העפיפון – לטישיה קולומבני

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאה: כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2024. 224 עמודים

בעקבות  טרגדיה אישית, לנה מחליטה לעזוב את צרפת ואת עבודת ההוראה שלה. היא יוצאת להודו, אל מקום שבו אף אחד לא מכיר אותה, למדינה שבה היא לא דוברת את השפה ושאת תרבותה היא לא מכירה היטב. שינוי הנוף הוא טוטאלי. היא מגיעה אל חופי מפרץ בנגל, בנסיון לשקם את חייה. רדופה על ידי רוחות העבר, היא מוצאת הפוגה מהם רק עם עלות השחר, כשהיא הולכת לשחות באוקיינוס ​​ההודי. כל בקר היא רואה על החוף הנטוש ילדה קטנה, לבדה, מעיפה עפיפון. בוקר אחד היא נסחפת על ידי הזרם, וכמעט טובעת. כשהילדה רואה אותה טובעת, היא מזעיקה עזרה. לנה נחלצת בנס על ידי הבריגדה האדומה, קבוצת הגנה עצמית שהתאמנה בקרבת מקום.

לנה רוצה להודות לילדה בת העשר, שבזכותה ניצלו חייה. כשהיא הולכת לחפש את המלאך השומר הקטן שלה, היא מגלה את הצד השני של הודו . היא מגלה שהילדה יתומה, נטושה, שייכת לקאסטת המנודים, עובדת ללא לאות במסעדה של בן דוד, שקיבל אותה לעבודה ומנצל אותה. היא מגלה שהילדה מעולם לא למדה בבית ספר ולא יודעת לקרוא ולכתוב, ומתנהגת כאילמת. המפגש המקרי של לנה עם לליטה הצעירה, ופריטי, מנהיגת הבריגדה הצעירה והקשוחה, שעוסקת בלימוד הגנה עצמית לנשים, היא נקודת הפתיחה של חיים חדשים עבורה, שנותנת משמעות לעבודתה הקודמת כמורה. לנה נאבקת בחירוף נפש עם הרשויות המקומיות, עם שחיתות מנהלית, ועם דעות קדומות ומשפחות אנאלפביתיות כדי לפתוח בית ספר, לחנך נערות צעירות מאוד ולהציל אותן מחיי עבדות עתידיים במדינה שעדיין מאופיינת באלימות קיצונית המופעלת על נשים. מוקפת בקבוצת בנות מהכפר והמנהיגה שלהן, פריטי הסוערת, לנה מתחילה פרויקט מדהים: הקמת בית ספר לכל ילדי השכונה שהלימוד נשלל מהם.

לטישיה קולומבני לוקחת את הקוראים להודו, אבל לא למדינה המוכרת לתיירים עם המקדשים המלכותיים שלה, אלא לצד הנסתר של הודו. התנועה הצפופה, החנויות הרעועות, הקבצנים, העוני, הרעש הבלתי פוסק, מצוקת הילדים, הקאסטות, המנודים שזוכים לבוז, ולמצבן המזעזע של נערות צעירות. אונס הוא הספורט הלאומי. תת תזונה, נישואים והריונות מוקדמים. להיוולד בהודו ילדה זו קללה. מצבן של הנשים בהודו מופיע בספר הזה במלוא אכזריותו ובמיוחד זה של נשים מהקאסטה המנודה. כדי להקל על הוריהם, הם משיאים את הבנות בגיל 10-12, בניגוד לחוק המחייב. האישה הופכת לרכושו של בעלה, לרוב קרוב משפחה רחוק מבוגר, והיא נתונה לסמכותה המוחלטת של חמותה. לנה מבינה שהמנהג הזה הוא האויב האמיתי של הנשים ושהוא מנציח את העוני. היא נחושה לשבור את השרשרת הזו על ידי מתן אפשרות לנערות הודיות צעירות ללמוד לקרוא ולכתוב, גם אם נדרש לשם כך תשלום מכיסה הפרטי עבור האוכל של תלמידיה או משכורת עבור המחליפה של לליטה במסעדה שבה היא עובדת.

 

לטישיה קולומבני מרגשת את הקורא כשהיא מספרת על נישואיה הכפויים של ג'ניצקי, חברתה הקרובה של לליטה בבית הספר, ועל מותה בתעלה, תוך כדי בריחה מהבעל שהוריה אילצו אותה להינשא לו. התאורים על מצבם הבלתי ניתן לתיאור של מי ששייך לקאסטה של המנודים, שכל חייהם עליהם לעסוק במשימות מלוכלכות, מזעזע.

 

ומה המשמעות של העפיפון בכל זה?

העפיפון  הופך להיות המטאפורה המתריסה נגד חוקי הכבידה, בדיוק כמו לנה שהצטיירה כאשה שברירית שחייה תלויים על חוט, והופכת ללוחמת, מלאת התמדה וכוח רצון, ושל הילדים חסרי הזכויות שנולדו בעוני, שעפים לעבר עתיד טוב יותר בזכות החינוך.

 

"העפיפון" משקף את רצונה של לטישיה קולומבני לעורר את זעמו של הקורא על מצבן של נערות צעירות מאוד, מהמעמד הנמוך בהודו. הוא מראה את הודו רבת הניגודים ואיך בליבו של העולם הזה, שלנה לא יודעת עליו כלום, מתחילה הרפתקה המשלבת תקווה והתפכחות, נחישות מול מסורת, וחלום לשנות חיים באמצעות חינוך. הוא מתאר את המפגש הבלתי נשכח והמשקם בין אישה וילדה צעירה מקופחת, בהודו המיוסרת.

כתוב בקלילות סוחפת ועדינה, מלא תקווה וחום אנושי, עם  מבט צלול מאוד על העולם שבו אנו חיים, כמו העפיפון שנסחף בשמי הודו...

 

מומלץ מאד♥

סיכוי קטן לאושר - אוֹרֶלִי וָאלוֹן

סיכוי קטן לאושר - אוֹרֶלִי וָאלוֹן

תרגום: יעל ינאי

הוצאת כנרת זמורה דביר

יולי 2023. 256 עמודים

 

יש ספרים שאתה בוחר ויש ספרים שבוחרים אותך...

עלילת הספר מספרת על ז'אן בן ה-6 שאמא שלו השאירה אותו לילה אחד בבית סבתו, לוּסֶט. היא ברחה מעבודתה הבינונית כמלצרית ומבן זוגה הדייג, שאהב את הבר יותר מאשר אותה, ומבטיחה לחזור ולקחת אותו.

לא קל לסבתא לוסט. יש לה דעה על הכל, תשובה להכל, וכמי שגידלה 7 ילדים, היא לא יודעת אם היא באמת רוצה לגדל ילד שמיני. אלא שמארי, בתה, לא באמת משאירה לה ברירה. מארי זקוקה לזמן לבד, ללא האחריות לטיפול בבנה, כדי  למצוא דירה בפריז,לשקם את חייה ולבנות אותם מחדש.

גם לז'אן הקטן לא קל. ימים חולפים, אחר כך שבועות וחודשים ונראה שאמו לא חוזרת לקחת אותו. כאשר ההלם הראשוני נרגע, הוא מגלה שלמרות ההגבלות והכללים הרבים של סבתא, יש לה לב של דבש ובעצם בכלל לא רע לו. הוא התרגל לחיות איתה, לדאוג לה, לעזור לה ולאט לאט מבין שהדברים הקטנים שבחיים, ההנאות והמחוות הקטנות מביאים לו אושר גדול .

ז'אן ולוסט מתקוטטים זה עם זה, מנסים לאלף זה את זה ואוהבים זה את זה. ז'אן מביא שמחה והומור לחיים העצובים והמשמימים של סבתו, שחייה מתרכזים סביב ביקורים שבועיים בכנסיה ובבית הקברות, וכל אחד מהם משמש סוג של חבל הצלה עבור השני. בהיותו ילד קטן וסקרן  יש לו המון שאלות והוא מפטפט בלי הפסקה אל מול שתיקותיה של סבתו שעפ"ר משתיקה אותו, אך הוא לומד לנווט את חייו בין בדידות לאהבת משפחתו וחבריו.

הספר עוסק במספר נושאים, בעדינות יוצאת דופן. העיקרית שבהן היא שאלת האמהות, שמוצגת דרך דמות אימהית נעדרת, וסבתא שלוקחת על עצמה את התפקיד הזה באופן זמני. 

כקוראת, הרגשתי מצד אחד כעס לצד רצון להבין. איך אמא מסוגלת לנטוש את ילדה?

אך מצד שני היה מאד מרגש לראות את מערכת היחסים של סבתא-נכד מתפתחת עם השנים, ולמרות שמדובר על נטישת ילד, יש הרבה רוך ואמפתיה בהתייחסות לכך.

ככל שמתקדמים בקריאה מבינים שזה לא שחור או לבן. מבינים את הכעס ואת חוסר ההבנה של ז'אן, אבל משתדלים להבין את הבחירה של מארי, שמוצגת במידה מסוימת, כקורבן של זמנה, כי ברור לכולם שאמהות פירושה לחשוב על טובת הילדים שלך, להקריב ולוותר על הכל למענם, מבלי להתחשב ב"אני" של האמא, בצורך לתת מענה לצרכים שלה, וגם אם קשה להישאר,קשה יותר לעזוב, וכן, לפעמים מקבלים החלטות שהן לא תמיד מובנות או מקובלות.

האם ז'אן יזכה לפגוש את אימו?

אם כן, האם הקשר שהיה ביניהם יהיה אותו קשר כפי שהיה לפני שנטשה אותו בבית סבתו?

האם הוא יצליח לחיות רחוק מסבתו שגידלה אותו?

 

"סיכוי קטן לאושר" הוא רומן קטן ויפהפה שאי אפשר להניח מהיד! סיפור אהבה משפחתי בין ילד קטן נטוש לבין סבתו האוהבת מאד שללא ספק יתאים לאמהות ובנות. לאבות ובנים. לכולם. כי בכל אחד מאיתנו חבוי תמיד אותו ילד.ה  קטנ.ה שהיינו מלפני שנים, שזוכר.ת את תקופת הילדות כטובה יותר או פחות, בבגרותנו אנחנו מבינים שזו תקופה שבה האושר שלנו היה תלוי באחרים, באלה שהולידו אותנו או קבלו את האחריות על החיים שלנו.

הפרקים הקצרים, כתובים בעדינות, בפשטות, בהרבה רגשות אהבה ורוך, דרך עיניו של ילד בן 6, שלפעמים נראה מאוד בוגר לגילו, בהשוואה לאימו,  והעלילה מתרחשת כשברקע חיי היומיום של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, עם מכנסי פעמון(פאדלפון), ברים מעושנים, אבל גם אמצעי מניעה והפלות שעדיין נחשבות לא חוקיות.

 

סיפורם של ז'אן ולוסט נגע לליבי והוא מסע מחמם לב אל העבר.

אהבתי ♥

שלושה - ואלרי פרין

שלושה - ואלרי פרין

תרגום:  אביגיל בורשטיין

הוצאה: תכלת

מרץ 2023. 584 עמודים

בספטמבר, 1986, בעיירה לה קומל בלב בורגונדי, נינה בו, אטיין בוליו ואדריאן בובין בני ה -10, משובצים יחד בכיתה ה'. נינה, שננטשה על ידי אמה כתינוקת, ובת לאב אלמוני, גדלה אצל סבה האוהב, עובד דואר. אטיין התגורר עם הוריו, אחותו הצעירה, לואיז, ויש לו אח בכור שעזב ללימודים גבוהים. אדריאן חי עם אמו החד הורית, ואביו הוא נוכחות חולפת בחייו, תומך כלכלית באמו ופוגש את אדריאן לעיתים רחוקות. השלושה הופכים לשלישיה בלתי נפרדת, מסורים, אוהבים. אטיין נמצא בצד שמאל, נינה באמצע, החוליה המקשרת בין 2 הבנים, ואדריאן מימין. הם חולקים את שמחותיהם, צערם, משפחותיהם וחלומותיהם, מכינים תוכניות ומבטיחים שיתמכו זה בזה  תמיד.

"אטיין היה המנהיג, נינה הלב, ואדריאן הלך אחריהם בלי היסוס". (פרק 8)

אבל כאשר בשנת 1994, סבה של נינה נהרג בתאונה קטלנית, מספר שבועות לפני שנינה אמורה לעזוב לפריז עם חבריה, החיים משתנים עבור שלושתם. באותו יום ממש, קלוטילד בת השמונה עשרה, שמאוהבת באובססיביות באטיין, נעלמת ללא עקבות.

המציאות החדשה מערערת את חייהם ומחלישה את האיזון המושלם שהיה ביניהם, ולוקחת אותם לכיוונים שונים. נינה נשארת בלה קומל ומתחתנת עם עמנואל, המחזר האובססיבי שלה, אדריאן ואטיין עוזבים את לה קומל, לאט לאט המרחק עושה את שלו והם מתרחקים אחד מהשני.

בשנת 2017, העבר חוזר, כאשר מכונית שדווח עליה כגנובה בשנת 1994 נמצאה לאחר שהוטבעה באגם. שרידי אדם נמצאים במכונית. האירוע הזה פותח מחדש פצעים, מחייב לחשוף סודות קבורים, לנסח דברים שלא נאמרו. והשלושה, לאחר שנים של התחמקות ונתק זה מזה, נאלצים להיפגש ולהתעמת עם סודותיהם, השקרים והבגידות שלהם ולקבל את מי שהם הפכו להיות.

בסיפור שהולך קדימה ואחורה בזמן, אנחנו עוקבים אחרי נינה, אטיין ואדריאן מילדותם דרך שנות העשרה ובגרותם, על הרגעים הרגילים שלהם בחיי היומיום ופריצות הדרך. על הקרבה שהם חולקים. על הסבל והדרך בה הם תומכים זה בזה. על צער שנותר כפצע עמוק. אנו עדים למאבקים שלהם, לחוסן שלהם ולחברות שלהם. כל פרק מספר קטעים מהעבר וההווה, ונותן קול לכל אחת מהדמויות. הם מנצחים, הם מועדים, הם פוגעים אחד בשני, הם נפגעים אחד מהשני וגם מאחרים, הם עושים טעויות, הם חלשים, הם חזקים, הם אמיתיים ואנחנו מגלים את הרגשות המורכבים שלהם ביחסים שלהם אחד עם השני, עם אחרים, ובאופן שבו הם תופסים את עצמם.

התעלומה סביב היעלמותה של קלוטילד וגילוי המכונית שנמצאה שקועה באגם מסקרנת ומשמשת כגשר בין העבר להווה. הקטעים המשובצים לאורך העלילה הראשית ומובאים בגוף ראשון על ידי וירג'יני, קצת בלבלו אותי במהלך הקריאה לאור הידע האינטימי שלה על השלושה ועל חייהם, ולקח לי הרבה זמן עד שהבנתי במה מדובר, אך וירג'יני, עיתונאית מקומית עם עבר אניגמטי, עוקבת אחר המקרה, וצעד אחר צעד היא חושפת את הקשרים יוצאי הדופן שמאחדים את שלושת חברי הילדות הללו.

איך תאונת המכונית קשורה לסיפור שלהם?

מה ידעו ה"שלושה" על המכונית הזו ועל הנוסע האפשרי שלה?

למה הידידות ביניהם התפרקה?

 

פרין מתארת בכתיבה משובחת, מרתקת וזורמת, ברגישות רבה ועם המון חמלה, מערכת יחסים בין חברים שלמרות שהיו קרובים לא באמת הכירו במאת האחוזים אחד את השני.  יש כל כך הרבה אנושיות בכל אחת מהדמויות שלמרות הפגמים אנחנו מזדהים  עם מה שעובר עליהם, עם הלחצים שאיתם הם מתמודדים, הטירוף, הקנאה, האובססיה שגובים מחיר כבד כפי שניתן לראות בנישואיה של נינה לעמנואל העשיר והנאה, בחירה ושרשרת אירועים שמובילה לתחושת מחנק, או אטיין שמבקש לברר את האחריות שלו לארוע שהתרחש בנעוריו,כמו הסוד הקיומי שמסתיר אדריאן. ואלרי פרין עושה צדק לא רק עם הדמויות הראשיות ברומן, אלא גם עם כל אחת מדמויות המשנה בחייהן, ועם לואיז, בפרט.

זהו סיפור נפלא על שלושה חברים שמתפרש על פני 30 שנה ומתעמק בסודות, בגידות, מצוקות, אינטימיות, נטישה, אובדן, זהות מינית, התעללות בבני זוג , אובססיה, שיפוטיות, ועוד, והקריאה הפכה להיות חוויה מתגמלת במיוחד. שקעתי בעלילה והדמויות נכנסו ללב וזכו למלוא האמפתיה שלי.

מאד אהבתי את ספריה הקודמים "להחליף את המים של הפרחים",  ואת "האישה עם המזוודה הכחולה", וממש אהבתי את הספר הזה. 

אחרי 584 עמודים  רק רציתי שלא יגמר.

 

ספר נפלא. כובש.

מומלץ מאד!

הרגעים המתוקים – וירג'יני גרימאלדי

הרגעים המתוקים – וירג'יני גרימאלדי

תרגום: מיכל אילן

הוצאה:   כתר

נובמבר 2022 .295  עמ' מודפסים

וירג'יני גרימאלדי הצליחה לרגש אותי גם הפעם.

דרך ספרה החדש, אנו חיים את שני סיפורי החיים של אליז  ולילי. האמא ה"חדשה" והאמא ה"ישנה".

אנו חולקים איתן את הספקות , את הבדידות ואת החיים החדשים.

אליז כמעט בת 50 , גרושה מזה 12 שנים, ויש לה שני ילדים בוגרים, תומא ושרלין, שעזבו את הבית ופנו כל אחד לדרכו. שרלין חיה עם בן זוגה בלונדון, ותומא עבר ללמוד בפריז. אליז נשארת עם אדואר, הכלב של בנה. כל חייה סבבו סביב הילדים, ועכשיו, כשהם אינם לצדה, היא לא יודעת מה לעשות עם עצמה, ואיך למלא את החלל שנוצר. אליז מנסה לגלות מיהי עכשיו, כשהיא לבד, וכל זמנה בידיה.

 

לילי היא אם צעירה, בת 27, שילדה לפני הזמן פגה ומבלה את רוב זמנה בפגייה, דואגת וחוששת לחייה. לצידה הורים נוספים בפגייה עם תינוקותיהם. לילי כותבת יומן ובו היא מתארת את המחשבות, הרגשות, הפחדים, האהבה הגדולה, רגעי השמחה עם כל התקדמות במצבה של בכורתה הפגה. היא מספרת לה על בני המשפחה, על יחסיה עם בעלה, על יחסיה עם ההורים האחרים בפגיה, שותפיה לגורל,  ועל הצוות המטפל, עד שהשתיים משתחררות מבית החולים.

 

הרומן הוא קרוסלה של רגשות, בין אם את אמא טרייה, ובין אם ילדיך עפו מהקן.

הוא מדבר על אמהות, פחדים, שבריריות, האומץ להתמודד עם הבלתי צפוי.

העלילה מסופרת בפרקים  לסירוגין, פרק על לילי ופרק על לואיז.

ואם תקראו את הספר תגלו מה הקשר בין לילי ולואיז....

 

אין ספק, וירג'יני גרימאלדי יודעת לכתוב על רגשות בצורה מדויקת. כל פעם מחדש היא מצליחה לכתוב סיפורים על אנשים רגילים, ולהזכיר לנו שבסופו של דבר כולנו בוכים וסובלים ומרגישים את אותן תחושות כשאנחנו מתמודדים עם מצבים דומים. היא כותבת בגובה העיניים, מנחמת ונוגעת בנשמה והסיפור שלה שופך אור על אהבת אימהות, חמלה, משפחה וחברים והכל עטוף בהומור, ברגש, בדמעות.

אהבתי את הדמויות האנושיות, הנוגעות ללב ומצחיקות. הדיאלוגים היו הומוריסטיים אבל כל כך מציאותיים. צחקתי איתן, בכיתי איתן, והן ילוו אותי עוד הרבה זמן. וכשקראתי את התודות בסוף הספר הבנתי שרק אישה, אמא, שחוותה בעצמה את האירועים יכולה לתאר אותם בכזה דיוק, באהבה והומור.

 

ספר חם, מלא תובנות, נוגע ללב וכתוב נהדר.

לפעמים עצוב, לפעמים מצחיק.

לרגע לא משעמם.

 

רוצו לקרוא! אני ממליצה בחום!

 

הרומן הזה הוא גם מחווה יפה לצוות הרופאים והאחיות, שעושים הכל כדי לשמור על הפגים בחיים. לטוב ליבם, לאמפתיה שלהם, לנוכחותם השקטה והחשובה.

 

הגיע הזמן להדליק את הכוכבים - וירז'יני גרימאלדי

הגיע הזמן להדליק את הכוכבים - וירז'יני גרימאלדי

תרגום מיכל אסייג

הוצאת כתר

יולי 2020 . 309 עמ' מודפסים

אנה, גיבורת הרומן "הגיע הזמן להדליק את הכוכבים", גרה בצרפת. היא מתקרבת לגיל ארבעים והיא אם חד הורית שמפרנסת את שתי בנותיה, קלואי המתבגרת בת ה-17 ולילי בת ה-12.  היא עובדת שעות ארוכות במסעדה ומרוויחה מעט מאוד, וההתמודדות עם חובות שלא נגמרים גוזלים את כל זמנה ואת כל האנרגיה שלה. כתוצאה מכך הקשר עם בנותיה הוא כמו גרב צמר קרועה, שאין זמן לתקן אותה, אך נאלצים להמשיך ולגרוב אותה.

גם אצל קלואי ולילי החיים אינם דבש. קלואי לא מצליחה לפתח יחסי אהבה בריאים, ולילי מתקשה באינטראקציה עם בני גילה ומוטרדת בבית הספר. הן נאבקות בבית הספר, הן נאבקות אחת בשניה ומתמודדות עם העובדה  שאביהן אינו נוכח בחייהן.

אנה מתקשה להתמודד עם החובות ההולכים וגדלים. היא מיואשת מהחשבונות שנערמים, אובדן עבודתה, הנושים שבדלת ביתה, ומעל הכל מהגילויים על התנהלותן של שתי בנותיה.

בתמורה לפיטוריה, היא מתמקחת עם הבוס שלה על פיצויי פיטורין בסכום השווה לחובותיה, אך סבתא שלה מפתה אותה לקחת את הכסף ולצאת לטיול עם בנותיה בקראוון של אביה, כדי לפזר את האפר של סבא שלה בנקודה שבה ניתן לראות את הזוהר הצפוני.

הבנות לא מתלהבות מהרעיון אבל אין להן ברירה. אנה מחליטה "לברוח" לזמן מה ולהשאיר את הבעיות מאחוריה. היא לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור, אבל העתיד עדיין לא נכתב, ולהן לא נותר אלא להצטרף אליה. הן יוצאות בקראוון לטיול חוצה מדינות, לסקנדינביה. בדרך הן מצטרפות לקבוצה של מטיילים בקראוונים, והאנשים שהן פוגשות בדרך והזמן המשותף גורמים לאם ולבנות להעריך את ההזדמנות הזו ולקרב אותן אחת לשניה ולהעריך את עצם היותן  משפחה.

 

העלילה נוגעת ומרגשת במיוחד. במהלך הקריאה צחקתי, ולא אחת הזדהיתי עם  הדברים שנאמרו והארועים שהשלוש חוו, תוך כדי נסיונן להתמודד עם השדים הפנימיים שלהן, שכללו בין היתר התקפי חרדה, רגישות יתר, צורך בהכרה, פחד נטישה, הצבת גבולות, הסתגלות וקבלת השונה.

הספר נכתב מנקודת מבטן של האם וכל אחת משתי הבנות. מחשבות האם, הבלוג של הבת הגדולה והיומן של הבת הצעירה, שבו כל אחת חושפת את רגשותיה ומחשבותיה על המתרחש. נהניתי במיוחד לקרוא את יומנה של לילי הצעירה,  שהיה מלא הומור.

וירז'יני כותבת כל כך יפה. סגנון הכתיבה הייחודי לה, הוא פשוט וקריא, והקורא נכבש בקסם המילים שמבטאות רגישות, ריאליזם ומעל הכל הומור. כל הניואנסים של מערכת היחסים בין אמהות ובנות, הקונפליקטים, האהבות והפגמים שבה, מתוארים בעדינות ובנועם.

זה סיפור שיכול להיות סיפורן של הרבה אמהות חד הוריות שלא יכולות להתגבר על החובות, לא יכולות ליצור מערכת יחסים מתקשרת עם הילדים שלהן, שלא יכולות לאהוב את עצמן.

סיפור שיכול להיות סיפורן של הרבה נערות מתבגרות, נערות פגיעות, אבודות, שנקרעות בין אהבה לאביהן לאהבה לאמא שלהן.

סיפור שמדמה את החיים לנסיעה באוטובוס. מה שיקרה בחיינו תלוי בנו, כי אנחנו אלה שנבחר מי יצטרף לנסיעה שלנו באוטובוס. ולכל אחד מהאנשים שנבחר, תהיה השפעה על מהלך חיינו.

רומן שמעורר תקווה ואופטימיות. לא משנה כמה דאגות מצטברות ועד כמה הן מתעצמות, אסור להתייאש.  לכל בעיה ניתן למצוא פתרון.

 

סיפור על איחוד מחודש של משפחה, אהבה, חוסן והפקת המיטב מכל יום.

מומלץ בחום!