יום שני, 30 בספטמבר 2019

סבא סבבא - פול מקרטני

סבא סבבא -  פול מקרטני
איורים: קַתְרִין דוּרְסְט
הוצאת שוקן. 2019





















קצת קשה לנו לתפוס שלחיפושית הנערצת פול מקרטני כבר מלאו 77 והוא סבא לשמונה נכדים. הוא מספר שאחד משמונת נכדיו קרא לו פעם !Hey Grandude,   והעניק לו את ההשראה לכתיבת ספר הילדים שלפנינו

הספר שנקרא באנגלית "!Hey Grandude" קיבל בארץ את השם "סבא סבבא", והוא מתאר הרפתקה משותפת שאליה יוצאים סב וארבעת נכדיו.

"סבא סבבא" הוא ספר מקסים מלווה באיורים מדהימים של קתרין דורסט שתואמים את הטקסט, ומאפשרים לצעירים שאינם קוראים להתרשם מהסיפור ומהדמויות באמצעותם .

הספר מתחיל בגלויה שפונה אל הקוראים בהם סבא מציג את עצמו ואומר:

"קוֹרְאִים יְקָרִים,
שֶׁמִּי אֵדוּאַרְד מַרְשָּׁל. יֵשׁ לִי אַרְבָּעָה נְכָדִים-
אֲנִי קוֹרֵא לָהֶם "יְלָדוּדִים" וְהֵם קוֹרְאִים לִי
"סַבַּבָּא". אֲנִי גָּר בְּבַיִת רָגִיל לְגַמְרֵי, בִּרְחוֹב רָגִיל
לְגַמְרֵי, אֲבָל כְּשֶׁהַיְּלָדוּדִים בָּאִים לְבַקֵּר אוֹתִי,
אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לַהַרְפַּתְקָאוֹת בִּלְתִּי רְגִילוֹת!
לִפְעָמִים הָעִנְיָנִים קְצָת יוֹצְאִים מִשְּׁלִיטָה...
אֲבָל בַּסּוֹף הַכֹּל תָּמִיד מִסְתַּדֵּר.
בּוֹאוּ, הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה שֶׁלָּנוּ!
שֶׁלָּכֶם,
סַבָּא סַבַּבָּא"

סבא אדוארד החביב מנסה לעודד את מצב רוחם של נכדיו המתארחים בביתו  ביום אפור, גשום ומשעמם. בעזרת דמיון, גלויות מהעולם ומצפן קסמים עתיק מצליחים הנכדים לשנות את המציאות, לזרום ולדמיין הרפתקאה קסומה וסוערת בה כולם יחד מטיילים ברחבי העולם. אמה  בוחרת ראשונה גלויה  שמביאה אותם אל חוף ים שטוף שמש עם חול זהב, הם בונים ארמונות בחול, מעופפים על גבי דגים והיום הקודר והאפור נשכח ונשטף בגלים. הם היו שמחים ומאושרים עד ש..

"אַייייי! צָעַק מִיכָאֵל.
סִרְטָן קָטָן הִתְרוֹצֵץ עַל הַחוֹף.
הַסַּרְטָן צָבַט אֶת הַבֹּהֶן שֶׁלִּי!"

ואחריו הגיחו המוני סרטנים קטנים שרצו ישר לכיוון סבא והילדים. וכשאמה מבקשת לעבור למקום קצת פחות צובטני סבא מניף בזריזות את מצפן הקסמים מעל לגלויה אחרת ,אומר את לחש הקסמים וכל החבורה עוברת לעמק מדברי בו חי קאובוי. הם דוהרים על סוסים, עד ש....ששוב מתקרבת סכנה והם עוברים למקום הבא עד שגם בו  מתקרבת סכנה. בכל אחד מהמקומות הם נתקלים בצרה וסבא סבבא מצליח לחלץ אותם בעזרת גלויה חדשה ומצפן הקסמים, והלחש שחוזר על עצמו

"צָפוֹן, דָּרוֹם, מִזְרָח אוֹ מַעֲרָב -
הַמַּצְפֵּן יְחוֹלֵל אֶת הַקֶּסֶם. .. עַכְשָׁו!"

עד שהם חוזרים הבייתה לבושים ורחוצים לשנת הלילה ונכנסים למיטה בלי שום מהומה.


"סבא סבבא" הוא ספר כייפי, קל לקריאה ולהקראה.  אין בספר הרבה טקסט אך הוא מנוקד ומעודד את השימוש בדמיון . העלילה הפשוטה והשימוש במילים שהילד מכיר ומשתמש ביום יום, כמו גם השמוש  ב"ביטויים" חוזרים ובדיאלוג חוזר ונשנה לפני כל פעם שמתרחש מעבר ממקום למקום מסייעים בהפנמה, זכירה והנאה מהנקרא. (לקראת הסוף הנכדים שלי דקלמו את המשפטים שחוזרים לבדם)

האיורים המקסימים ,מלאים בצבעים ושמחה, מותאמים לתאור המקום בו הם מטיילים, מושכים את העין ונכנסים אל הלב ומעודדים לחשוב מחוץ לקופסא ולזרום עם הדמיון.

ולפני הכל- הכריכה המהממת עושה חשק להושיט את היד אל הספר ולדפדף בו...

מתאים להקראה לילדי גן חובה ולראשית קריאה.

**** 
פול מקרטני שנה את העולם עם להקת "הביטלס"- "החיפושיות". לאחר התפרקות הלהקה המשיך לכתוב שירים ושתף פעולה עם זמרים בעלי שם עולמי. בשנת 1997 קבל תואר אבירות מאליזבת מלכת אנגליה, כאות הוקרה על פעילותו המוזיקלית. מקרטני מתגורר באנגליה ותורם רבות לארגוני צדקה, המגינים על זכויות בעלי חיים ועל איכות הסביבה. הוא גם סבא גאה מאד.


קתרין דורסט למדה איור באונטריו קנדה. התמחתה באולפני האנימציה של "פיקסאר" ומאיירת ספרי ילדים.


יום שישי, 27 בספטמבר 2019

אנשים נורמלים - סאלי רוני

אנשים נורמלים - סאלי רוני  
תרגום: קטיה בנוביץ'
הוצא' מודן . ספטמבר 2019 . 231 עמ'



זה סיפור אהבה בודד ומדכא.


“אנשים נורמלים” עוקב אחר שתי דמויות – מריאן וקונל- מגיל ההתבגרות עד לבגרות. שני בני נוער שקוראים את פרוסט ומרקס בשביל הכיף. מערכת היחסים ביניהם עגומה, אך מרגישה אמיתית עד כאב. הם כל כך פגומים, שלא יכולתי להפסיק לדאוג להם.

בתיכון, מריאן היא ילדה חכמה ועשירה אך מנודה חברתית וסובלת מהתעללות רגשית בבית, בעוד קונל שמגיע ממעמד הפועלים הוא כוכב ספורט פופולרי מאוד. אמא של קונל עובדת כמנקה בביתה של מריאן. הם מנהלים קשר שמבוסס על מגע מיני סודי שמתפרק כשקונל חושש שחבריו יגלו זאת. הם נשארים קרובים למרות שהם פועלים במעגלים שונים לחלוטין.

התפקידים מתהפכים ברגע שהם עוברים לדבלין, לקולג’. הם נפגשים שוב, מריאן נכנסת לחבורה שמעריכה את שנינותה ואת האינטליגנציה שלה, וקונל מתקשה להתיידד. 
הסיפור עוקב אחר הדינמיקה בינם לבין סביבתם. הם לא ב”יחד” רשמית אפילו חלק מהזמן, אבל הם נשענים זה על זה פעם אחר פעם בזמן שהם מתנהלים בעולם החברתי.

המראה שלהם מודגש באופן שגורם להם “להתבלט” מאחרים:הם רזים ויפים,הם מעשנים,הם מבצעים תנועות רשלניות,הם חכמים, ובניגוד לבני גילם, באמת אכפת להם מפוליטיקה עולמית. במהלך הרומן  מספרים לנו עד כמה הם שונים ומיוחדים. אך זה גם חלק גדול מהטרגדיה ששניהם עוברים, שנגרמת על ידי אנשים אחרים, לחץ חברתי וציפיות חברתיות. עצוב מאוד לחשוב שמישהו עשוי לוותר על מי שהוא הכי אוהב כי הוא לא יכול להתמודד עם איך זה גורם לו להיראות בעיני אחרים. יש על כך ביקורת ברורה, על הצורך המתמיד שלנו להרשים ולהציג הצגה כוזבת עבור אחרים.

“אנשים נורמלים” הוא רומן מוזר, מסורבל, מדכא, חזק ומורכב על קשר שנוצר בין שני אנשים שונים מאוד שמוצאים זה בזה בדיוק את מה שהם צריכים – ואולי גם את מה שלא . נטייתה של מריאן להרס עצמי וחוסר היכולת של קונל להתמודד עם הלחצים הרגשיים העומדים בפניו מותירים את שניהם לא בטוחים מה הקשר שלהם צריך להיות ויכול להיות, אם בכלל.

הסיפור מתמקד רק ברגעים המרכזיים של שתי הדמויות הללו, קופץ לפי הצורך שלושה שבועות קדימה, שישה חודשים או חמש דקות,  כדי לתת לקורא רק את הרגעים האינטנסיביים ביותר שאפשר.

זה לא ספר שמחפש  לתת השראה, הדרכה או בידור, וזה בדיוק מה שהופך אותו למשהו חריג, מרענן, בסיפורת על צעירים.  זהו רומן (לא רומן רומנטי) שמציג את האמת של חוויות נעורים, בלי פילטרים של נוסטלגיה או סנטימנטליות. מרגיש כמחקר מעמיק על אופי שמזמין את הקורא לראות את המתחולל בנפשם של קונל ומריאן ולהזדהות איתם ולהרגיש את הכאב והסערות בחייהם הצעירים. התחושה של מריאן שהיא לא ראויה שיאהבו אותה ללא התעללות, והאופן בו היא מטופלת על ידי משפחתה, חבריה ואחרים, קשה מאוד לקריאה, וההתמודדות עם הדיכאון של קונל גם היא כואבת מאוד, כך שלעתים הספר הזה הרגיש כבד מאוד, ונראה היה שהוא נע בקצב מאד אטי.

סאלי רוני כותבת בדיוק חד, כך שהכל מרגיש נכון עד כאב. היא שוזרת רגעים רגילים עם רגעים טעונים רגשית ומצליחה להעביר את התחושה על ידי מבט, משיכת כתף וכד’. קונל ומריאן פחות חשובים כישות בפני עצמה. הדבר האמיתי בסיפור הוא  יחסי הגומלין ביניהם, הדינמיות וההשפעה שיש לכל אחד מהם על האחר בעיצוב חייהם, המורכבות של מערכות יחסים, ואיך אי-הבנה כתוצאה מתקשורת לקויה הופכת לכדור שלג שמובילה לשברון לב גדול.

זה ספר רציני מאד שכתוב יפה, אם כי מעט איטי. רומן שמתאר רגשות עמוקים, שהיקשה לעיתים על הקריאה, שדן בסוגיות של תקיפה מינית, התעללות במשפחה, שימוש בסמים, גזענות ,דיכאון, חרדה מחשבות אובדניות ועוד. גם אחרי שסיימתי את קריאתו הוא המשיך להדהד במחשבותי. 

קריאה אחת אינה מספיקה, ואני מקווה לחזור ולקרוא אותו שנית.



יום חמישי, 26 בספטמבר 2019

הכל בגלל רוזי - גרהם סימסיון

הכל בגלל רוזי -גרהם סימסיון
תרגום :דנה טל
ידיעות ספרים, אחוזת בית .ספטמבר 2019 . 380 עמ'






















זהו הספר שלישי והאחרון בסידרת הספרים שכתב גרהם סימסיון המספרת על דון  מ"פרויקט רוזי".

ב"הכל בגלל רוזי" הטילמנים חזרו למלבורן, אוסטרליה, שם דון מקבל תפקיד כפרופסור לגנטיקה באוניברסיטה ורוזי הופכת לחוקרת הראשית בפרויקט לבריאות הנפש. האדסון, בנם של דון ורוזי נמצא במרכז הסיפור. הוא בן 11,  תלמיד בבית ספר יסודי במלבורן, ומראה רבים מהמאפיינים שהקשו על ההתבגרות אצל אביו. האדסון, ילד דעתני עם אישיות חזקה מאד, מתקשה להתערות בבית הספר החדש. יש התפרצויות, משברים, קושי להתחבר עם חברים, הצקות למורה וכו '. 

הטילמנים מוזמנים לבית הספר כדי לדון בסוגיות ההתנהגות של האדסון. רוזי מתעמתת עם המנהלת וצוות בית הספר, דון עושה כמיטב יכולתו לפתור את המצב, אבל מביא לעוד ועוד הסתבכויות. ואם לא די בכל אלה, דון נקלע לשערורייה באוניברסיטה ומואשם (שלא בצדק) בגזענות, דבר שמוביל לאובדן מקום עבודתו, ואילו האדסון מואשם בהריגת ציפור, וצפוי להיות מסולק מבית הספר.  ההמלצה הגורפת מצד כל צוות המורים והעוסקים בחינוך היא לחפש הערכה מקצועית לאוטיזם. דון ורוזי מתנגדים לכך והם חלוקים בדעתם על צוות המורים, בעיקר משום שזה לא ישנה שום דבר אך גם בגלל שזה עשוי להשפיע לרעה על בנם. מכאן ואילך משפחת טילמן מתמודדת עם כמה אמיתות קשות, עם תוצאות מצחיקות אך מחממות לב.

דון מנסה להקל על חייו של  האדסון בבית הספר ולוקח שנה חופשה ללא שכר. הוא יוצר את פרויקט האדסון, ממש כמו שיצר במקור את "פרויקט רוזי".  הוא בונה תכנית בעלת גישה שיטתית וההגיונית להשגת תוצאות. הוא אבא מאוד מעורב ונחוש בדעתו להביא לשינוי בחייו של האדסון ולסייע לו להתגבר על הליקויים שלו. הוא מתאר את התחומים בחיי בנו שצריך לשפר, ומתכוון ללמד אותו מיומנויות חברתיות, לרכוב על אופניים, לברך אנשים, ספורט קבוצתי, להתמודד עם כעס / קונפליקט וכו '.

כשדון לומד איך להיות אביו של ילד מאוד אינדיבידואלי כהאדסון , הוא מבין מהר מאוד שהמומחיות שלו בהתבגרות על סמך נסיונו האישי לא תספיק, והוא צריך לתגבר את פרויקט האדסון  ב"קבלני משנה". הוא כבר למד על בשרו את החשיבות של מערכת תמיכה טובה והוא מנצל את הכישורים והמומחיות של חבריו. לשם כך הוא מזמן אותם (את כל השישה) והם תורמים ברצון ומוכיחים את אמירת הפתגם "דרוש כפר לגדל ילד".

בעודו מסייע לבנו, דון מתמודד עם משבר מקצועי, מסייע לאשתו רוזי להתגבר על סוגיית עבודה לא הוגנת, מסיים תהליך של בדיקה עצמית ומגלה על עצמו לא פחות מאשר מגלה בנו, שמבין שהעולם, למרבה הצער, מחייב את אלו השונים להתאים את עצמם, ושואל האם זה באמת צריך להיות כך?

גרהם סימסיון שוזר במיומנות  את דרכו בין סוגיות כמו האם יש לתייג ילד שיש לו אוטיזם,האם מדיטציה היא התשובה, האם צריך לגרום לאדם הסובל מאוטיזם "להשתלב" או שהחברה צריכה לקבל אותו כמו שהוא.

הסיפור מסופר מנקודת המבט של דון.  לראשונה דון לא מנסה להיות ערמומי או לעשות דברים שלעולם לא היה מנסה בספר הראשון. בספר הזה דון ורוזי שותפים יותר ושניהם מנסים להתמודד עם עבודה והורות.

ל"הכל בגלל רוזי" יש הרבה מה לומר על הספקטרום האוטיסטי והוא עושה זאת בדרך ידידותית לקורא. תוך כדי קריאה לומדים על כך ומתעוררת אמפתיה כלפי מי שנמצא על הספקטרום. הספר מכסה הרבה נושאים חשובים, אך האוטיזם הוא הבולט ביותר ונדון באופן מפורש וישיר יותר בספר זה, מאשר בספרים הקודמים. וכשזה משתלב עם בעיות נוספות הקשורות בתפקידי מגדר, בבריונות, באימהות וקריירה במשרה מלאה, אלכוהוליזם, מחלוקות על חיסונים, אלימות במשפחה ומדעים לעומת רפואה אלטרנטיבית, יש לקורא הרבה חומר למחשבה.



שני הספרים הראשונים היו ממש מעניינים ומהנים לקריאה.
"הכל בגלל רוזי" מרגיש לפעמים יותר כמו הוראות או עבודת גמר על ילד עם אספרגר. הכתיבה טובה, זורמת, קל לעקוב אחרי הסיפור, אבל העלילה בינונית, סופר איטית וארוכה.

המטרה החברתית של הספר ברורה מלכתחילה: לשנות תפיסות שגויות נפוצות מדי ודעות קדומות לגבי המשמעות של להיות "על הספקטרום". מטרתו של סימסיון היא דבר ראוי לשבח, וספר זה עוסק בהקפדה על היתרונות והחסרונות של אבחון פורמלי,  האופן שבו נתפסת שוֹנוּת אישיותית, ועל התוויות שהחברה ממהרת להצמיד לאנשים שלא עומדים בנורמות המקובלות, אך משהו בכל זאת חסר. 

היו לי הרבה תקוות וציפיות  והספר קצת אכזב אותי.
"הכל בגלל רוזי" הוא סיפור על הורות, חברות, על לדעת מי אתה, על התמודדות עם מה שאחרים חושבים שאתה, או רוצים שתהיה, על להיות שונה, ועל להתקבל. אבל הספר הוא בעיקר על שני הורים שאוהבים את הילד שלהם ורוצים את הטוב ביותר בשבילו.

אם אתם כמוני משתדלים להשלים סדרות, כי אתם חייבים לדעת איך זה נגמר, אני חושבת שזו סיבה מספיק טובה כדי לקרוא את הספר.



יום שלישי, 24 בספטמבר 2019

האוויר שאת נושמת-פרנסס דה פונטס פיבלס

האוויר שאת נושמת-פרנסס דה פונטס פיבלס
תרגום: מרב זקס־פורטל
הוצא' מטר. הוצא' כנרת זמורה דביר,
אוגוסט 2019 . 365 עמ'























"האוויר שאת נושמת” של פרנסס דה פונטס פיבלס הוא סיפור יפהפה ועם זאת טרגי.

הסיפור מתרכז בחייהן המוזיקליים של שתי בנות, גראסה ודורס, שכנגד כל הסיכויים מצליחות.

דורס, בת לאישה לא נשואה. נמסרה על ידי המיילדת לננה, הטבחית הראשית במטע סוכר בברזיל ומעולם לא הכירה את אמה. ננה מגדלת את דורס הצעירה מתוך כוונה שבבוא היום תדע כיצד לנהל מטבח. אבל התחושה שמלווה את דורס כל חייה היא של חסרת זהות אמיתית.

גראסה היא בת הבעלים החדשה,  ילדה מקסימה, מלאת חיים, חצופה, מיוחסת ומפונקת ובת גילה של דורס.

דורס נקראת לשחק עם גראסה , ומתוך המציאות הזו היא מתוודעת לאורח החיים של גראסה ומשפחתה ולאפשרות של חיים אחרים מאלה שהיא מכירה, דבר שבסיטואציה אחרת לא היתה זוכה להכיר. דורס וגראסה יוצרות קשר בלתי סביר ובלתי ניתן לערעור, למרות הניגוד החד ביניהן. גראסה תמיד משיגה את מבוקשה רק על ידי בקשה, ודורס נאלצת להילחם על כל מה שיש לה.
בגיל שתים עשרה שתי הבנות הולכות להופעה בתיאטרון סנט איזבל ברסיפה עם סניורה פימנטל. דורס מצטרפת כדי לבדר את גראסה במהלך הנסיעה. זו הפעם הראשונה שדורס עוזבת את המטע. הן מקשיבות לזמר הפאדו המפורסם ודורס נכבשת בקסם המוסיקה.
המופע הזה מהווה את נקודת התחלה עבורן, ארוע, שמוביל אותן לחלום, לשאוף ולהגשים את ייעודן, כל אחת בפני עצמה. הן זקוקות לפטיפון וגראסה מבקשת מהוריה אחד. לא חולף זמן רב, והבנות מהופנטות על ידי “אנריקו קרוזו, הייטור וילה-לובוס ואחרים .” מכאן, אחת תגדל להיות סופיה סלבדור המפורסמת, והשניה עם קול טוב, אבל לא מספיק טוב, תהפוך לכותבת שירים.

לאורך הדרך נבדקת חברותן העזה עם הקונפליקטים הנובעים מהיותן על הבמה ומאחורי הקלעים. יחד עם זאת, כל אחת נלחמת להיות שלמה בתוך עצמה, וצריכה להילחם בשדים הפנימיים שעוצרים אותה. נראה שאף אחת לא מרגישה שלמה בלי האחרת. הסיבוכים בחייהן יעניינו את ויניציוס, נגן הגיטרה וכותב השירים. הוא השלישי במשולש אהבה.

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של דורס הקשישה, שנפתח במילים “הזמן קצר והמים עולים”.

הטון המלנכולי, המורגש לאורך כל הספר חושף את סודות העבר, את הדברים שנעשו בדרך להפיכת גראסה לכוכבת . דורס מביטה לאחור על העליות והמורדות בחייה, נזכרת בשנות המצוקה, התהילה והנפילה.
“האוויר שאת נושמת” הוא דוגמא לרומן שמונע על ידי דמות.

הסופרת ארגה שתי דמויות מורכבות במערכת יחסים מלאה בכאב ושברון לב, יופי ולידה מחדש.
זהו סיפור של חברות אינטנסיבית מלאת אהבה עזה ויריבות חסרת רחמים, שנבחנת שוב ושוב לאורך השנים.

יש התמקדות במוזיקה באופן כללי – כשהבולטת ביותר היא מוזיקת הסמבה ​​שמהווה מעין דמות בפני עצמה.
פרנסס דה פונטס פיבלס עושה בספר “האויר שאת נושמת”  עבודה נהדרת ויוצרת דמויות שונות ומפותחות זו מזו עם דורס וגראסה. זה ניכר לא רק במילים שנכתבו, אלא גם באופן שנכתבו.  תיאורי המקומות, התלבושות, המוזיקה, מילות השירים המדהימות, הרגשות, הרצון והשאיפה הופכים למוחשיים והופכים את הקורא לחלק בלתי נפרד מהמסע שלהן, מהשאפתנות, הזהות, התשוקה, האהבה והבגידה על רקע  ברזיל והוליווד של  שנות ה- 30 וה- 40 .

בספר הזה יש הכל – כתיבה מבריקה, קו סיפור מרתק, דמויות בעלות עומק ולמרות אורכו, סיימתי אותו ביומיים.  אין ספק שניתן היה לקצר קצת בפרטים כך שהקריאה תהיה תמציתית יותר. אך לסיפור  יש קצב והוא זורם, וכל מי שיש לו הערכה לסיפורת היסטורית, סיפורי חברות ובגידה או אהבת מוזיקה יהנה ממנו.
דמותה של דורס מבוססת על הזמרת / כותבת השירים צ’בלה ורגס וגראסה היא דמות פיקטיבית שעוצבה בצורה רופפת על פי כרמן מירנדה, ודרכה לתהילה.

פרנסס דה פונטס פיבלס נולדה בברזיל וגדלה בארה”ב. סיפוריה התפרסמו בכתבי עת ספרותיים וזכו בפרסים הן בברזיל ובארה”ב. היא מחברת רב המכר “התופרת”.

 ”יש חברויות שנדמה שהן כמו רומן אהבים, מעשה ידי הגורל.”(כריכה אחורית)

ספר נפלא. ממליצה מאד!



הנסיכה שלא אהבה כפתורים – נירה ציפין -ינקו

הנסיכה שלא אהבה כפתורים – נירה ציפין -ינקו
איורים:שירלי ויסמן
2019




















ספר הילדים "הנסיכה שלא אהבה כפתורים" מאת נירה ציפין -ינקו מביא את סיפורה של נסיכה דעתנית ומתוקה , לא נסיכה מהסיפורים המשעממים על נסיכות שיש להן הכל אלא נסיכה שיש לה בעיה.
כולנו יודעים שלכל נסיכה יש אגדה, יש אביר, יש ממלכה וארמון . הנסיכה בספר הזה עדיין צעירה ואין לה אביר אבל באמת יש לה כמו לנסיכות ,הכל: ספרים וצעצועים, לונה פארק רק שלה, בריכה עם מגלשות מים וחוות סוסים.
לקראת יום הולדתה ה-6 עורכים לה המלך והמלכה מסיבה מלכותית אליה מוזמנים כל ילדי הממלכה והוריהם. הטבחים הכינו לה מעדנים מתוקים, עצי טופי ומרשמלו, האופה המלכותי הכין לה עוגת שוקולד בת שש קומות מצופה בשושני סוכר, ועשר תופרות מלכותיות שקדו על תפירת שמלה ורודה מדהימה מקושטת בסרטים, וליצנים זמרים ורקדנים הכינו לכבודה מופע קרקס נפלא.
לקראת סיום המסיבה המלך מעניק לנסיכה מתנה מיוחדת במינה:
"מָה הָיִית רוֹצָה לְקַבֵּל מִמֶּנִּי בְּמַתָּנָה, בִּתִּי הָאֲהוּבָה?"

והנסיכה מבקשת בקשה קצת מוזרה ומאד מפתיעה מהוריה.

כיצד תשפיע הבקשה על החיים בממלכה?
ומה יקרה כשתגדל הנסיכה ותכיר את אהוב ליבה?

על כך תגלו אתם, כשתקראו את הספר הנפלא.


הספר כתוב כסיפור בתוך סיפור .

יש את סיפור המסגרת שמספר על הנסיכה שבאגדה,והוא כתוב באותיות מנוקדות בצבע שחור ויש את הסיפור ששופך אור עליו, שמוצג כדיאלוג בין רוני לאמא שלה והוא כתוב באותיות בצבע כחול -סגול. בסיפור הזה רוני היא משתתפת פעילה בתוכן האגדה, משליכה מעצמה על הנסיכה שבאגדה, מביעה את דעתה, ומתייחסת למה שאמה מספרת לה ובהחלט מציעה הצעות.
לדוגמא: היא מחליטה ששם הנסיכה אזמרלדה הוא שם מכוער,ועדיף לקרוא לה אלזה, וכשאמא מציעה לבחור שם חדש היא בוחרת בשם רוניאלה, שם שמזכיר את שמה...

כשהנסיכה התבגרה היא החלה להתעניין בבנים. ורוני אומרת לאמא שלה:

"אִיכְס, אֲנִי לֹא מוּכָנָה לְסִפוּר שֶׁל הִתְאַהֲבֻיוֹת, נִשוּקִים בַּפֶּה וְכָאֵלֶה דְּבָרִים..."


יש בספור התייחסות להיגיינה אישית - צחצוח שיניים, להתמכרות למסכים, והתמודדות עם רגישות תחושתית.
בעזרת דמיון והומור רוני מנסה להתחקות אחר העלילה ולהציע פתרונות למצבים השונים, כמו גם לבעיה שלה- רגישות לכפתורים.
ספר ילדים משעשע ומפתיע, מקסים מבחינת התוכן, עם מסר חשוב לילדים.
יפהפה מבחינה ויזואלית. האיורים הצבעוניים והנפלאים של שירלי ויסמן תואמים את הטקסט בצורה מושלמת.
מתאים לילדים בגילאי 5-8 ולראשית קריאה.

***  
נירה ציפין ינקו-אמא לשלושה, פסיכולוגית חינוכית בכירה העוסקת בתחום זה יותר מ- 15 שנה. במסגרת עבודתה נירה מייעצת למסגרות חינוכיות מגוונות, מדריכה הורים, מאבחנת ומטפלת בילדים ובני נוער,
בשירות הציבורי ובקליניקה פרטית. ספר זה הוא פרי החוויה האישית שלה כאם והליווי המקצועי רב השנים של הורים וילדים.

שירלי ויסמן, אמא לשלושה, מאיירת ספרים, מעצבת ואומנית, בוגרת בצלאל ולימודי איור ביפן.