גיבור שלי - סמנתה יאנג

גיבור שלי - סמנתה יאנג

תרגום: תם פררו

הוצאה: כנרת זמורה-דביר

יוני 2019. 368 עמ

אלקסה הולנד מתגוררת בבוסטון ועובדת כעוזרת אישית של בניטו, צלם ידוע-שם. חייה השתנו בחודשים האחרונים, לאחר מות אמה, כשגילתה את הסוד המשפחתי הנורא ואת ההרס שאביה גרם לחיי משפחה אחרת. במשך שנים רבות האמינה אלכסה שאביה הוא גיבור. עד שהיא גילתה את האמת על עברו. מאז היא עשתה כל שביכולתה כדי לא ללכת בעקבותיו וכדי לעצב זהות משלה, נפרדת לחלוטין מהסודות הנוראים שהסתיר מפניה. היא מוציאה את אביה מחייה ומנסה לחיות את חייה למרות שהיא מרגישה שהיא חיה בצל חטאו.

 

הדבר מקבל משנה תוקף כשהיא פוגשת לראשונה את קיין קארוויי, שמגיע להצטלם לשער גליון החודש, אצל המעביד שלה. מרגע זה ואילך הדברים לא מתנהלים כמתוכנן. כשקיין מגלה את שם המשפחה של אלכסה, הוא זועם, הוא לא רוצה שום קשר אליה, הוא רוצה שהיא תתרחק ממנו. אלכסה מבקשת לדבר על כך עם קיין, להסביר לו מי היא ושהיא לא דומה לאביה, אך לרוע המזל ההחלטה האימפולסיבית שלה לא ממש מסתדרת כפי שהיא רוצה והתגובה היחידה שהיא מקבלת מקיין היא דחייה. הוא לא מעוניין כלל לקחת חלק בניסיונותיה לכפר על מעשיו של אביה, ולא מוכן לשמוע אותה. הוא גורם לכך שהיא תפוטר מעבודתה, אבל, כפי שמתברר לו, לא קל להיפטר ממנה. אלכסה לא מתכופפת ולא נשברת מתחת למשקל צרותיה, היא מתמודדת איתן. וביום שלאחר פיטוריה היא מתפרצת למשרדו של קיין ודורשת שהוא ישמע אותה, ובנוסף מבקשת ממנו להתקשר לבוס שלה שיחזיר אותה לעבודה.

אבל לקיין יש תכנית אחרת. הוא מסרב לשכוח את חטאי אביה, והוא מוצא את הדרך לגרום לאלכסה לשלם על כך. היא תתחיל לעבוד עבורו כמזכירתו האישית. למרות שהיא יודעת שהעבודה עבורו תהיה קשה, היא מסכימה כי לדעתה זו הדרך שבאמצעותה היא תגרום לו להכיר את אלכסה האמיתית. היא לא רק הולנד. היא אלכסה.

קיין, גבר רב עוצמה, הוא רווק אלפא דומיננטי, איש עסקים בעל השפעה, שאפתן וחסר רחמים,שבנה את עצמו מאפס בעשר אצבעותיו. למרות ההיסטוריה המשפחתית הכואבת, לא הוא ולא אלכסה לקחו בחשבון את המשיכה העזה ביניהם. אהבה ושנאה מעולם לא נראו כל כך לוהטים. הם לא מצליחים לשהות באותו חדר מבלי שזיקוקים יתפוצצו, וקיין שרק רוצה לשנוא את אלכסה, ועושה כל מה שביכולתו כדי להקשות על חייה, נמשך אליה, ומבין שזה יהיה הרבה יותר קשה ממה חשב.

לקסי נחושה באותה מידה להגיע אליו ולהראות לו שהיא שונה ממשפחתה. היא מאמינה שהיא תוכל לשבור את החומות שלו . לעומת זאת, קיין נחוש באותה מידה להיאחז בארועי העבר כמגן מפניה. בנחישותו לגרום לה לשנוא אותו, הוא דוחף אותה עד קצה גבול סבלנותה ומחכה לרגע שבו תקום ותלך, אבל מעשיו רק מקרבים אותם אחד לשני, וכנגד כל הסיכויים הם מקבלים החלטה לנהל מערכת יחסים מינית, ללא מחוייבות לעתיד.

אהבתי את ההתלבטויות שלהם. בין אי הנוחות הברורה שלו, הניצחונות הקטנים שלה, התברר שלמרות מטרותיהם הסותרות בסופו של דבר היה להם משהו מעבר לכאבי העבר. ו....המתח המיני ביניהם היה כל כך חזק, חם, סקסי, ולוהט כמו כל דבר אחר בספר הזה.

הגיבורה הייתה חכמה, חרוצה, חזקה, עקשנית, מלאת שנינות וחצופה, בטוחה בעצמה. היא יודעת מה היא רוצה והיא לא מפחדת להגיד את דעתה או ללכת על זה.

הגיבור היה המנכ"ל הרווק הנאה, הכריזמטי והמבוקש, עשיר, רכושני שנושא סוד עצום שגורם לו לבנות חומות כל כך גבוהות שאף אחד לא מצליח לחדור דרכן. אבל  מתחת לחיצוניות הנוקשה מסתתר איש מדהים, איכפתי ועדין.

אהבתי את המתח המיני שלהם, אהבתי את האנרגיה ביניהם, בין אם הם נלחמו מילולית או "הסתבכו" בין הסדינים, כל ארוע שהם חלקו היה תענוג לקרוא ואהבתי איך מערכת היחסים ביניהם התקדמה לאט והרגישה אמיתית.

 

הייתי מרחיקה לכת ואומרת שזה אחד הרומנים הרומנטיים הטובים שקראתי. 

כתוב היטב, מסקרן, סוחף, סקסי, ממכר ורומנטי. כל הניואנסים של הרגשות, כל מבט, כל מחווה, כל פעולה, תוארו בצורה מושלמת.

אם אתם חובבי סמנתה יאנג, אני יכולה להבטיח לכם שתאהבו את הרומן הזה.

לרשת את אידית – זואי פישמן

לרשת את אידית – זואי פישמן

תרגום: דנה טל

הוצאת ידיעות ספרים

'דצמבר 2020. 272 עמ

מגי שִׁיטְס, אם חד־הורית מניו יורק, היא בוגרת מיכללה שבחרה לעבוד כמנקה הבלתי נראית בבתי העשירים במנהטן. היא עושה כל שביכולתה כדי לשרוד ולצוף מעל פני המים.

מזלה עומד להשתנות כשהיא יורשת את בית החלומות של לייזה, לקוחה וחברה שלה לשעבר, שממוקם בסאג הרבור. לדאבונה מתברר שקבלת הבית מותנית בהסכמתה של מגי להיות אחראית על אמה הקשישה של לייזה, אידית בת ה-82  שנמצאת בשלבים המוקדמים של אלצהיימר. לא מגי ולא אידית מרוצות מההסדר הזה, אבל מגי ולוסי עוברות לגור עם אידית.

 

מגי, שניסיונה עם חולי אלצהיימר מועט, נאלצת ללמוד במהירות. היא מוצאת את עצמה מטפלת בבתה הרעשנית בת השנתיים וחצי ובאידית הרגזנית והעוקצנית בת השמונים ושתיים, ואל סדר יומה הלחוץ ממילא  מעצם היותה אם חד הורית, נוסף הלחץ הקשור בבעיות הבריאות של אידית וההשלכות שלהם על חיי היומיום של דרי הבית.

לאט לאט שתי הנשים לומדות להכיר זו את זו , מתוודעות לעבר של כל אחת מהן ולומדות להסתדר אחת עם השניה. אידית מבינה שהיא זקוקה לעזרה ושרגעי הצלילות שלה ילכו ויתמעטו, וחולקת עם מגי את הסוד שנצרה בלבה קרוב לחמישה עשורים, ומבקשת ממנה לסייע במשימה שאולי תספק לשתיהן את מה שהן זקוקות לו.  יחד עם זאת, יש פעמים רבות בהן אידית לא זוכרת מי זו מגי, מדוע היא בביתה, או לאן נסעה בתה, לייזה. כשהיא מתחילה להיעלם מהבית, או כשהיא מעמידה את לוסי בסכנה, ההרמוניה מופרת ומגי מבוהלת.

 

"לרשת את אידית" הוא רומן חביב, קליל, קטן ומעניין, שגם אם הוא צפוי וללא הפתעות מיוחדות, הדמויות בו חביבות והעלילה זורמת ומהנה.

הדמות האהובה עליי בסיפור היתה של אסתר, חברתה של אדית.  דמותה די קלישאתית, אבל נהניתי ממנה ומהלב הגדול שלה. אסתר היתה בדיוק מה שאדית ומגי היו זקוקות לו, כשהן מנסות ליצור מערכת יחסים אחת עם השניה, כשמסביבן הרבה אי וודאות ומטען רגשי. אסתר פשוט הגיעה והכניסה את עצמה לתוך המשוואה, ובכך עשתה את כל ההבדל.

לייזה , אמנם אינה דמות פעילה פיסית, אך היא הייתה מאוד נוכחת. השפעתה מעצבת את יחסי הגומלין בין אדית ומגי, והיא הותירה על כל אחת מהן את טביעת אצבעותיה.

אני חייבת לציין שהדיבור/פטפוט התינוקי של לוסי (בת השנתיים וחצי) שלא נשמע כמשהו שתואם לגיל הזה, היה די מעצבן...

דבר נוסף הנוגע ללוסי קשור דווקא להתנהלות של מגי ולקבלת ההחלטות החינוכיות שלה לגביה כהורה. כדי להשקיט את התקף הזעם של לוסי שצורחת בחנות, היא קונה ללוסי את מה שלוסי רוצה, למרות שזה לא מתאים לה, אך מגי נכנעת לצרחות של הילדה כדי להימנע ממבוכה בציבור.

אין ספק שזואי פישמן משתמשת בקולותיהם של מגי ואדית כדי לספר את הסיפור, ומשתמשת באסתר ולוסי, עם שמחת החיים שלהן, כדי לספק את הניצוץ הקליל שמונע מהסיפור להיות כבד.

 

כל מי שקרא ספר שעוסק בדמנציה לנגזרותיה, מבין לאן העלילה תתפתח, ונכון יהיה לומר שה"סודות" שנחשפו היו די סטנדרטיים. מה שחשוב ובעל משקל בספר הזה קשור למודעות הניתנת למחלת האלצהיימר, לתהליך ולהשפעות שיש לה על הסובבים את החולה בה. המצוקה שנובעת מהמודעות לאיבוד הזיכרון מרגע האבחנה הנוראה, לצד החרדה והפגיעות כמו גם הפחד. מכאן הרצון לנצל את ההזדמנות האחרונה כדי לתקן את טעויות העבר כל עוד לא מאוחר מידי. כולנו מכירים לפחות אדם אחד העומד בפני אחת הסוגיות שמתוארות בספר ומקווים שלעולם לא נצטרך להתמודד איתם, במשפחתנו או בעצמנו.

 

 

יחד עם זאת, "לרשת את אידית" אינו סיפור עצוב.

למרות שהוא עוסק בהתאבדות, במחלת נפש ובמחלת אלצהיימר הוא סיפור מתוק, שמח ואפילו משעשע, והוא מסופר משתי נקודות מבט מתחלפות. זו של מגי וזו של אידית.

זואי פישמן בוחנת את האימהות, הידידות, האבל, ההזדקנות, המחלה והאהבה.

זהו סיפור מסע של גילוי עצמי, על מוות, חיים ותקווה.

 קריאה מהנה.

אמנית החינה – אלקה ג'ושי

אמנית החינה – אלקה ג'ושי

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת תכלת

פברואר 2021. 339 עמ' מודפסים

"אמנית החינה" מתרחש בהודו של שנות החמישים,  שנים ספורות לאחר שתת-היבשת קיבלה את עצמאותה מבריטניה. הסיפור מתאר את מאבקה של לקשמי בת ה-30 , לעצמאות כלכלית ואישית, כאשה שחיה בחברה ההודית שהניגוד בין המסורתי למודרני, הוא נוקב ואכזרי.

אלקה ג'ושי לוקחת אותנו למסע צבעוני, רועש, מרתק ומלא חיים, בהודו.

לקשמי חיה בכפר הזעיר אג'אר. היא נאלצה להתחתן כשהיתה בת 15. חמותה האהובה הייתה מרפאה והיא לימדה אותה כיצד להשתמש בתבלינים, עשבי תיבול, צמחים, שיקויים ותה, כמו גם אוכל מוכן מיוחד,  כדי לרפא פצעים, לטפל במחלות, להפחית חרדות, לגרום להרפיה, לסייע בהתעברות, למנוע התעברות, לגרום להפלות וכן הלאה. אחרי שתי שנות נישואים רוויי אלימות, לקשמי בת השבע עשרה בורחת ועושה את דרכה לבדה לעיר ג'איפור, "העיר הוורודה" והתוססת של שנות החמישים, הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת ראג'סטאן ההודית.

לקשמי עבדה קשה כאמנית חינה במשך לא מעט שנים עד שהפכה לאמנית החינה המבוקשת ביותר, ואשת סודן של נשות המעמד הגבוה העשירות. היא ידועה בעיצוביה המקוריים ובעצותיה החכמות כמו גם בעזרה רפואית אך מצד שני עליה להתנהל בזהירות כדי למנוע את הרכילות הקנאית שעלולה להרוס את המוניטין ואת פרנסתה.

היא חולמת על חיים עצמאיים, על בית משלה,  ואלה מנחים אותה בעבודה הקשה. מאז שעזבה את כפרה, היא ייחלה לראות את הוריה, אשר בהתאם לתרבות ההודית, היו מנודים עקב בריחתה מבעלה. לקשמי כותבת להוריה באופן קבוע ושולחת להם כסף, אך הם מעולם לא הגיבו. עכשיו, כשבניית ביתה כמעט הושלמה, היא שלחה מזומנים לכרטיסי רכבת, כדי שהוריה יוכלו להצטרף אליה בג'איפור, יראו את הישגיה ויחיו בנוחות בביתה, ובעיקר שיסלחו לה על שנטשה את נישואיה והביכה אותם. למען מטרה זו היא עובדת מבקר עד לילה.

במקום הוריה, היא נאלצת להתעמת עם בעלה, שאיתר אותה שנים רבות לאחר שנטשה אותו. הוא מגיע אליה עם נערה זרה, ראדה, בת ה-13 . לקשמי מגלה שראדה היא אחותה שנולדה בשנה שברחה ומעולם לא ידעה שנולדה.

הזהירות שהיא טיפחה כהגנה, מאוימת. החיים החדשים והטובים שהיא עבדה כל כך קשה כדי להשיגם מאיימים להתרסק בעקבות ההתפתחות החדשה הזו. לקשמי לומדת שלהיות אחות לנערה צעירה זה אתגר גדול, וכשהחיים מתערבים בחלומה ובשאיפותיה, היא עוברת מסע בו היא  חייבת להתמודד עם גחמותיהן של הנשים העשירות, התנהגותה הפרועה של אחותה, מצוקות כלכליות ובסופו של דבר עם בעיות הבריאות שלה. לקשמי חיה תחת משקלו של עבר כואב, הווה קשה ולעתים קרובות מה שהרגיש כמו עתיד בלתי אפשרי.

לקשמי היא אחת הדמויות הנשיות החזקות שנתקלתי בהן בקריאה לאחרונה. חכמה וכל כך ראויה. היא מכוונת מטרה, הצלחה וכסף מניעים אותה קדימה. הערצתי את מוסר העבודה הקשה שלה ואת הנחישות ליצור לעצמה את החיים שהיא יודעת שמגיע לה.

לאורך כל המסע של לקשמי, תרבות הודו בג'איפור נחשפה, נראתה והורגשה עם כל החושים. אהבתי את הפרטים המלאים של הסארי שלבשו הנשים ואת תיאור עיצובי החינה שלקשמי ציירה על לקוחותיה העשירים ואת חשיבותם.  התיאורים מלאים בצבע, ריחות של תבלינים חמים ואוכל טעים, כריות רכות, ארמון שיש, צמחים יפים וציפור מדברת. אבל יש גם תיאורים של גברים שמושכים ריקשות, משרתים, זונות וילדים שמסתובבים ברחובות. הושם דגש על נושאי הפלות, נישואין מוסדרים ותפקידי נשים לעומת גברים והמגבלות החברתיות שעמדו בפניהן. בנוסף הספר נותן מקום להכרת המעמדות החברתיים ומערכת הקאסטות בהודו, את ההבדלים בין הרפואה המערבית לתרופות הטבעיות המופקות מצמחים, את תפקידי הנשים בחברה ההודית של שנות החמישים וכו '.

 

"אמנית החינה" הוא סיפור מרתק על התמדה, מסורת לעומת החיים המודרניים, איך נשים של פעם קדמו את דרכן בעולם הפטריארכלי, רצון אישי מול חובות משפחתיים, ערך עצמי, הזדמנות שנייה, אישה ומשפחה.

 

כתוב יפה וקל לקריאה. מסופר מנקודת המבט של לקשמי ומלווה בתיאורים עשירים וססגוניים של המראות, הצלילים  והריחות של הודו. כריכה יפהפיה.

מעניין לקרוא בסוף הספר את התודות של אלקה  ג'ושי בהן היא מספרת על הקשר בין הספר לאמה. היא מוסיפה הסברים על הכנת החינה, ומוסיפה מספר מתכונים של מאכלים עליהם דיברה בסיפור.

בתוך הסיפור נעשה שימוש במילים וביטויים בהודית. מאד אהבתי שהפירוש שלהם הובא בתחתית כל עמוד. זה היה מאד מועיל והקל על רצף הקריאה.

ספר ביכורים נהדר. מומלץ!

זרות – ליהיא לפיד

זרות – ליהיא לפיד

הוצאת כתר

פברואר 2021. 300 עמ' מודפסים

זהו סיפורה של נינה, בת ה-18 , שיופיה יוצא הדופן מושך אליה את כולם. היא חיה בדרום הארץ עם אמה, אירינה, שהיא אם יחידנית ממוצא רוסי.  העוני, הוא דייר קבוע בביתם, ואירינה עובדת כמנקה בבתים של אחרים כדי לפרנס את שתיהן בכבוד. הקשר בין האם לבת חם, קרוב ואוהב עד לאותו יום בו נינה נסחפת ומתפתה ללכת אחרי מי שמבטיח לה הרים וגבעות ומאפשר לה לטעום מחיי העיר הגדולה, כשהוא מרעיף עליה מכל טוב. נינה רוצה לחיות חיים אחרים.  רוצה עתיד שונה משל אמה. חולמת על לצאת ממעגל העוני, ואירינה שיודעת מנסיון חייה מה יעלה בגורל בתה אם תלך אחרי ג'וני,  מנסה למנוע זאת אבל לא מצליחה לעצור את נינה. נינה הכועסת בורחת מהמילים של אמה, ושברו של חלומה לא מאחר להגיע, והיא לומדת בדרך הקשה על גודל הטעות שעשתה כשהאמינה למילים של ג'וני הפושע. לאחר פרק זמן היא מצליחה לברוח ממנו, אבל מבינה שעליה להסתתר מפניו ולשמור על פרופיל נמוך, אחרת הוא ימצא אותה וישתיק אותה.

 

זהו גם סיפורה של כרמלה, הקשישה. אם שכולה, אלמנה, שבן זקוניה האהוב, איתמר, לוקח את רעייתו ובתם דנה ועושה רילוקיישן לארה"ב. שברון הלב של כרמלה ובעלה איציק, אינם ניתנים לתאור. ההבטחה שהמעבר הוא רק לשנה לא מתממשת, ועם כל שנה שחולפת כרמלה הבודדה, מאבדת תקווה. היא נאחזת בזכרונות על דנה, על אורי בנה שנהרג במלחמה, על בעלה איציק שהלך לעולמו זמן מה אחרי שלאיתמר נולד בן בארה"ב, ומחלת השכחה בה לקתה מחריפה ומשתלטת על פרקי זמן ארוכים יותר. התקווה שדנה תגיע לבקר אותה מפעמת בלבה ברגעי ההכרה הצלולים שהולכים ופוחתים. וכך, באחד הבקרים היא מוצאת את נינה בחדר מדרגות וטועה לחשוב שזאת דנה נכדתה. היא מכניסה את נינה-דנה לביתה , ועם כל יום שחולף מתפתח ביניהן קשר נפלא. כרמלה היא תחליף לבבושקה של נינה שהלכה לעולמה, ונינה היא התחליף של דנה לכרמלה. הן משמשות עוגן אחת לשנייה והרבה רוך וחמלה שזורים ביחסים ביניהן.

דמויות המשנה בעלילה המורכבת כוללות את-:

איתמר ונפתולי נפשו, דאגתו לאמו ממרחקים, שבוי בחובות עבודתו ובחיי היומיום הקשורים בילדיו שהפכו אמריקאים לכל דבר, געגועיו לבית, לים ולפאלפל. כבר לא בטוח שהחלום האמריקאי הוא פסגת שאיפתו, לעומת רעייתו הקיבוצניקית שחושבת בדיוק ההיפך ממנו ונהנית ממנעמי החיים באמריקה וכל מחשבה על לחזור לארץ מעוררת בה חששות.

אירינה, שסוף סוף תופסת יוזמה ומוצאת לעצמה מישרה בקבוצת גני ילדים כמבשלת ומנקה מתגלה כנשמה חמה ואהובה על הילדים והמבוגרים. בעלת יושרה שהדאגה לנינה ורגשי האשמה אינם נותנים לה מנוח עד שהיא עושה מעשה.

ג'וני שמואלי, שמתעסק בסמים, בזנות ועוד הוא פושע  שמגיע ל"הבנות" עם המשטרה שמתגלה באוזלת ידה.

ויש את חגית, ובנה רועי השכנים הדואגים, ואת השכונה והמכולת שהופכת למינימרקט שכונתי, בה כולם מכירים את כולם, דואגים ופוקחים עין וכולם יחד משתלבים בעלילה ויוצרים פסיפס מושלם.

 

 

"זרות" מאת ליהיא לפיד הוא אחד מספרי המקור המרגשים שקראתי לאחרונה. הוא כתוב ברגישות ובעומק והעלילה מרתקת. הוא קולח וכובש ומסקרן כבר ממשפט הפתיחה:

 

"רחש צעדים מעיר אותה. אין לה מושג איפה היא, אבל היא מבינה שעדיף לא לזוז. החושים שלה מתחדדים. הריח לא מוכר לה. בזהירות היא פוקחת חרך צר בעין אחת ורואה נעלי בית רכות אדומות ומעליהן כותונת, יורדות לכיוונה במדרגות. היא מצטנפת בדממה בפינה ומנסה להיזכר איך הגיעה לחדר המדרגות הזה. .."

 

ליהיא לפיד מצליחה להעביר את השמחה והעצב, כאבי השכול והנטישה, באופן קולח ומסקרן, ולספר סיפור חיים כואב ונוגע ללב. דמותה של כרמלה ממש נגעה לליבי ומי כמוני יודעת מה זה להתגעגע  לנכדים ולילדים שמעבר לים.

העלילה מתפתלת כמו בייגלה אבל קשה ללכת לאיבוד. הפרקים עוברים מהווה לעבר ובחזרה באמצעות פלאשבקים והסיפור מתחלף לסירוגין בין הדמויות, וכל פיתול בעלילה מוסיף עוד מידע עליהן.

זהו סיפור על מספר משפחות ומערכות היחסים המורכבות בהן, יחסים בין אם ובת, בעל ואשה, בן ואם. סיפור על הגירה, על התבגרות, על ניצול מיני והתעללות, על נטישה, על שכול, פשע, עולים ועובדים זרים, יחסי שכנים ודאגה לזולת, סיפור מלא רגש ומעורר מחשבות על מה שבאמת חשוב בחיים.

 

ספר שאי אפשר להניח מהיד♥

אל תהססו,אל תחכו,תקראו!

אור קטן – לי יאנג

אור קטן – לי יאנג

איורים: דריה סינה

הוצאת טפר

פברואר 2021

״גם אור קטן מאיר חושך גדול״ (הבעש״ט)

 

*****

 

"אור קטן" ספרה החדש של לי יאנג מצטרף לספרה "ממלכת השינה" וממשיך לספר על נעם הקטן. 

בספר הנוכחי הנושא הוא הפחד מהחושך.

 

"נֹעַם מְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ.

אִמָּא מְחַבֶּקֶת, מְנַסָּה לְהַרְגִּיעַ וּלְנַחֵם,

אוּלָם נֹעַם, כְּמִדֵּי עֶרֶב, מְסָרֵב לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר."

 

הוא מונה בפניה את הארועים שהפחידו אותו, וקובע עובדה:

 

"אֲנִי וְהַחֹשֶׁךְ לֹא מִסְתַּדְּרִים"

 

אמא מנסה להסביר לנעם הקטן ששום דבר לא השתנה גם אם חשוך בחוץ או בחדר,  אבל נעם לא מבין למה אם חשוך בחוץ צריך להיות חשוך גם בפנים, וכדי להרגיע אותו ולהשקיט את פחדיו אמא מדליקה בחדר מנורה קטנה עם אור קטן, שיאיר את החושך ויהפוך אותו לפחות מפחיד וליותר ידידותי. אך נועם לא נרגע והוא מפקפק בכוחה של המנורה הקטנה לעזור לו להתגבר על פחדיו, ואמא לוקחת את נעם לטיול מבעד לחלון חדרו ושם הם פוגשים באורות הלילה שמאירים את החושך לכולם. פנסי הרחוב לחתולים,  הכוכבים לכל כפר ועיר, המגדלור לדייגים, הגחליליות לחיות היער,  והירח לעולם כולו ואף לחדרו של נעם...

 

"רָקִיעַ מָלֵא כּוֹכָבִים מֵאִיר אֶת הַחֶדֶר,

וּבֵין הַכּוֹכָבִים מִתְגַּלֶּה אוֹר גָּדוֹל -

הַיָּרֵחַ בִּמְלֹא הֲדָרוֹ"

 

כמעט כל הילדים פוחדים מחושך בשלב מסוים בחייהם. ואין הורה שילדו לא בקש להדליק אור קטן ליד המיטה, או להישאר איתו עד שיירדם. החושך הוא כמו דף ציור חלק שמאפשר לדמיון שלנו, להשתולל ולפעול ברגע שהחשכה משתלטת על חדר השינה ומכאן מתחילים פחדים שנובעים מהעובדה שפשוט אי אפשר לראות, וכל רעש מועצם אם זה רשרוש של ענף בחוץ, יללה של חתול, או אפילו משהו שהילד צפה בו בטלויזיה.

רוצים לדעת אם נעם התגבר על פחדיו? כל זאת ועוד תוכלו לגלות בספר עצמו.

 

"אור קטן" הוא ספר ילדים מקסים שעוזר לילדים להתמודד עם רגש שלילי ומלמד אותם איך להתגבר עליו ולהפוך אותו לחיובי.

הסיפור מעניין וזורם, האיורים היפהפיים של דריה סינה, שבהם הצבעוניות ניתנת במשורה, ממלאים את כל הדף ומכניסים אותנו מיד לאווירת הספר.

 

הספר מנוקד ומתאים להקראה לגיל הרך ולילדים בראשית קריאה.

 

אהבתי בו הכל. נותרתי  עם חשק לעוד.

 

לעמוד הפייסבוק של לי יאנג, לחצו כאן↓:

https://www.facebook.com/leeyoungbooks

הלב שלי - אוליבר ת'ורסטינסון

הלב שלי - אוליבר ת'ורסטינסון

תרגום: שירלי לוי

הוצאת לסה

פברואר, 2021. 306 עמ'

 נקרא עותק דיגיטלי

עוֹמָר פייטרסון בן ה-43 עובד בגן ילדים. הוא מעיד על עצמו כמי שסובל מחרדה חברתית, מדיכאון וממחשבות אובדניות. אין לו אהבה בחיים והוא גם לא רוצה אחת. יש לו שיגרה יומית קבועה שכוללת אימוני ספורט מפרכים ושתיית אלכוהול,כולל  הנגאובר תמידי, מפגש עם אדי, השכן האוטיסט שמברך אותו כל בקר בברכת בקר טוב מבעד לחלון חדר השירותים ולפחות אחת לשבוע הם נפגשים לצפיית סרט טלויזיה בביתו של עומר.

סיפורו של עומר מתחיל כשהוא יוצא לחופשת הקיץ השנתית וחודש ארוך וימים ארוכים ופנויים לפניו. זה הזמן הנכון מבחינתו לספר לאחיו ואחותו הצעירים על תכניתו להתאבד.  הם נבהלים ופה אחד פועלים להסיט אותו מתכניתו. הילמר, אחיו הצעיר של עוֹמָר קובע עבורו פגישה מיידית עם פסיכולוגית מתוך תקווה ששיחות איתה ישנו את החלטתו. אך רק המחשבה על להיפגש עם אדם זר מעלה את סף החרדה שלו  והוא לא מפסיק לחשוב ולתכנן איך לבטל את הפגישה. כשהילמר אוסף אותו הוא הולך מתוך כוונה שזו תהיה פגישה חד פעמית. אין לו כוונה להתמיד, אך הפסיכולוגית מבקשת ממנו לדחות את החלטתו לגבי הפגישות ולהקדיש חודש ימים למילוי 15 משימות שאחרי ביצוען הוא יחזור אליה ורק אז יקבל החלטה.

עוֹמָר, מתחיל לבצע את המשימות וחווה חוויות וארועים שהוא רק יכול היה לחלום עליהם.

 

האם המשימות יעזרו לו להתמודד עם הפוביה שמאתגרת אותו והוא ילחם בה?

 

"הלב שלי"  הוא סיפורו הכנה והאישי של אוליבר ת'ורסטינסון על מחלת הנפש ממנה סבל. הוא מסופר בגוף ראשון , תחושת האוטנטיות היא עוצמתית כי החשיפה כל כך כנה. אי אפשר שלא לחוש הזדהות עם עומר, עם החרדות שלו, עם השיח הפנימי בינו לבין עצמו כשהוא מנסה לשלוט בהם, לא תמיד בהצלחה. גם אי אפשר להתעלם מצדדים חיוביים באופיו כמו העובדה שהוא איכפתי, נבון ובעבר היה סופר מצליח. הוא מספר לאחיו הצעירים על כוונתו להתאבד כדי שלא יחשבו או יתייסרו לאחר מעשה שהם אשמים, או החמלה לסובבים אותו גם אם הם זרים אך אומללים אפילו יותר ממנו וזקוקים לקורת גג ביום גשום.

הנושא רציני והוא מכיל הרבה קטעים עצובים, אבל חוש ההומור של הסופר שזור בין ובתוך התיאורים הקשים. הכתיבה מרתקת, והספר נקרא בנשימה עצורה. אי אפשר להניח מהיד.

אמין ורגיש ונוגע ללב, ובהחלט מצטרף לרשימת הספרים הטובים שקראתי לאחרונה.

ממליצה בחום.

 

לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:

הלב שלי

על האי – טרייסי גרביס-גרייבס

על האי – טרייסי גרביס-גרייבס

תרגום: כפיר לוי

הוצאת כנרת זמורה-דביר

2013 . 335 עמודים

אנה אמרסון, מורה לאנגלית בת שלושים, נענית להצעת הוריו של טי. ג'יי קלאהאן, בן ה +16 לעזור לו להשלים את חומר הלימודים שהפסיד במהלך אישפוזו הארוך. אנה אמורה לשהות במשך חופשת הקיץ עם משפחת קלאהאן הנופשת באיים המלדיביים. היא אורזת את המזוודות ומשאירה אחריה את החבר שלה, ג'ון, שמערכת יחסיהם הגיעה לפרשת דרכים.

טי.ג'יי לא רוצה לעזוב את שיקאגו, את החברים והמסיבות. הוא רוצה לחגוג את החיים אחרי טיפולים אינטנסיביים במחלת הסרטן שעכשיו נמצאת בהפוגה. אבל אף אחד לא שואל אותו .

אנה וטי.ג'יי מוצאים את עצמם על מטוס בדרכם משיקאגו לאי בו מחכה להם כבר משפחת קאלאהן בהרכב מלא.

אחרי עיכובים ותקלות לאורך כל הדרך הם נאלצים לקחת מטוס ימי כדי לסיים את הקטע האחרון בטיסה המפרכת. אלא שתלאות הדרך לא נגמרות. הטייס עובר התקף לב קטלני, והם מתרסקים לתוך האוקיאנוס ההודי, נסחפים במים שורצי כרישים ומצליחים לשמור על עצמם בזכות מעילי ההצלה שעליהם. הם נסחפים אל אחד מהאיים הלא מיושבים מבין שרשרת האיים הזו ומכאן ואילך הם  תלויים אחד בשני כדי לשרוד תוך המתנה לחילוץ. הם לומדים לעבוד יחד ולהשיג מים, אוכל, אש ומחסה, והסיפור עוקב אחר מאבקם להישרדות.

ככל שהימים הופכים לשבועות ואז לחודשים, אין סימן הצלה באופק. הם נתקלים בשפע של מכשולים אחרים, אבל הם גם חווים ניצחונות רבים, גדולים כקטנים, וכשהחודשים הופכים לשנים אנה נאלצת להתמדד עם האתגר הגדול מכולם, כשטי.ג'יי הופך מנער לגבר.

לכל מי שתוהה לגבי היחסים ביניהם לאור הפרש הגילים, אני רוצה להדגיש שאין שום קשר מיני ביניהם  שעשוי להיחשב ליחסים עם קטין.  טי.ג'יי אינו כמו בני נוער אחרים בני גילו. הוא בוגר מעבר למנין שנותיו בעקבות המחלה. הקצב והתזמון שהקשר שלהם משתנה מידידות למשהו שמעבר, מתוכננים בצורה מושלמת. זה לא הרגיש מהר מדי או לאט מדי. אין ספק שזה תוכנן בקפדנות ואין שום חשש למערכת יחסים בלתי הולמת מטבעה בין אישה בת שלושים לנער. יש ביניהם ידידות ארוכת טווח שמבוססת על כבוד והבנה הדדית שהופכת מאוחר יותר לאהבה. עד שמערכת היחסים הופכת לרומנטית, שניהם כבר מבוגרים, וטי. ג'יי בוגר לגמרי עפ"י החוק, ושניהם נואשו מלהאמין שאי פעם הם יצאו מהאי.

 

מה יעלה בגורלם של אנה וטי.ג'יי?

האם הם ישרדו את הסערות הקשות שעוברות על האי?

האם בסופו של דבר הם ינצלו?

ואם כן, כיצד יתייחס העולם האמיתי לאהבתם והאם אהבתם תשרוד מחוץ לאי?

 

קראתי את  ספרה הנפלא  של טרייסי גרביס-גרייבס " מי שהייתי פעם" , ואני מודה שהיו לי ציפיות לגבי הספר הזה.

אבל,  הספר הזה היה שונה לחלוטין. הוא בהחלט לא היה הספרות הטובה ביותר שנכתבה, אז מה?

 

זה היה ספר נחמד, עדין ושונה מסיפורי האהבה הסטנדרטיים, ובתור רומן ביכורים של הסופרת הוא היה די טוב. בהחלט לא חף מקלישאות, ובהחלט לא יצירת מופת אבל אחד שענה על דרישותי נכון לאותו רגע. רציתי שמישהו יספר לי סיפור קליל,  וטרייסי גרביס-גרייבס עשתה  את זה. הספר כתוב יפה, הוא סוחף וזורם בחן. הוא  לוכד ומציג את המצב שבו אנה וטי. ג'יי נמצאים, וסובב סביב גיבור, גיבורה ואי קטן,  ומצליח לשמור על עלילה מעניינת, מבלי להאט את הקצב.  זה כשלעצמו מעיד על כישרונה של  הסופרת. בנוסף, ה"סיפור שלהם" נבנה כמו שצריך והוא מסופר בגוף ראשון, משתי נקודות מבט ובפרקים מתחלפים כך שהקוראים לומדים להכיר גם את המחשבות של  הדמויות.

אהבתי את אנה וגם את טי.ג'יי.  בזכות עקשנותם ונחישותם.

אנה, על הבנתה ודאגתה לט.ג'יי. איך התייחסה אליו כשווה ולא כאל ילד.

טי.ג'יי הודות לבגרותו, לכוחו, לפרגמטיזם, ולכנות המוחלטת. לאחר שהוא נלחם במוות מספר פעמים, הוא יודע מה הוא רוצה, והוא רוצה את אנה. מה שמתחיל כידידות של ילד הופך עם חלוף השנים להרבה יותר,  ובעוד שאנה נאבקת להתנהל כיאות עם טי.ג'יי,  היא מופתעת מכך שהאיש הצעיר הזה גורם לה להרגיש מוערכת, רצויה ומכובדת כאישה, כפי שמעולם לא התנהגו אליה כך.

 

האם העלילה היתה צפויה?  כן.

האם הסיפור היה אפשרי במציאות? מי יודע.

האם הסוף היה מסודר מדי ?כן.

האם יכולתי להפסיק להפוך את הדפים? לא.

האם הוא מזכיר סיפורי הישרדות אחרים באי נטוש ? כן   (Castaway ו- Blue Lagoon , רובינסון קרוזו,סידרת הטלויזיה אבודים)

 

ממליצה למי שמחפש לברוח מהמולת היום יום.

רק...אל תקראו את הספר במהלך טיסה😊