החיים אחריך – ג'וג'ו מויס

החיים אחריך – ג'וג'ו מויס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת ידיעות ספרים

אפריל 2016. 416 עמ'

הסיפור מתרחש כשמונה-עשר חודשים לאחר מותו של ויל ומתאר את המשך קורותיה של לואיזה קלארק מהספר "ללכת בדרכּךָ".

לואיזה בילתה את התקופה הראשונה אחרי מותו של ויל בטיול ברחבי אירופה, לפני שהשתמשה בכסף שהוריש לה ויל כדי לקנות דירה בלונדון. היא עובדת בבר בשדה התעופה וחיה את החיים מיום ליום. היא הפסיקה להתלבש כמו בעבר, ואין לה הרבה קשרים חברתיים או  עם משפחתה.

אחרי לילה גורלי, לואיזה נאלצת לחזור אל בית הוריה ולחיים השקטים והמוגנים שהיו לה לפני שהכירה את ויל.  אך גם בבית הוריה לא הכל זורם על מי מנוחות. בנוסף, חלק מבני הקהילה המקומית לא מאפשרים לה לשכוח את העבר. בעיניהם, היא עדיין אותה בחורה שעמדה בצד ולא עשתה דבר כדי למנוע מוויל לסיים את חייו. היא נמצאת בדיכאון ויש הסבורים שהיא ניסתה להרוג את עצמה. כשהיא מתאוששת ומחלימה היא חוזרת לדירתה החמודה בלונדון ואל עבודתה בשדה התעופה בה היא סופגת יחס מבזה מצד בוס מגעיל, היא  מתחילה ללכת לפגישות בקבוצת תמיכה לאנשים שנפגעו ממותו של אדם אהוב,או עברו פרדה כואבת. היא פוגשת את חובש האמבולנס שהציל אותה, והוא נכנס אל חייה ומלמד אותה לאהוב מחדש, היא מקבלת הצעת עבודה עם מגורים בניו יורק, והיא פוגשת את לילי, שמתפרצת לחייה, משבשת את תוכניותיה ומניעה אותה לכיוון חדש.

לואיזה מנסה להחלים מפצעיה הגופניים והנפשיים כאחד. במהלך ההחלמה היא פוגשת דמויות משנה נפלאות שהופכות אט אט לבסיס של חייה החדשים שבדרכם המיוחדת הם מחזירים את הלואיזה שהכרנו מהספר הראשון. דפנה, ויליאם, נטאשה, פרד, מארק וג'ייק נאבקים ועוברים מסע משלהם ופגישות הטיפול שלהם מגלות את חוסר הביטחון, הפחדים והתקוות שלהם. ולואיזה קלארק  למרות מצוקתה, ממשיכה להפגין חמלה, נחישות ולב רחב, מה שהופך אותה לאמיתית. 

כולנו  אהבנו את לואיזה  מ"ללכת בדרכך" ורצינו לדעת מה קרה לה לאחר סיום הספר. אך מה שקורה בקריאת ספר ההמשך,  "החיים אחריך" הוא, שכולם משווים אותו אוטומטית לספר הראשון שאהבו, מבינים שהוא לא כמוהו ומתאכזבים, שכן, לואיזה השתנתה. הבחורה המאושרת נעלמה, נדמה שהיא בזבזה את המתנה שהעניק לה ויל, שהיא רק חיה מיום ליום ולא מממשת את החלום כמו שויל רצה שהיא תעשה לפני מותו. הם לא מבינים שלואיזה מתאבלת. אמנם  מותו של ויל היה צפוי ומתוכנן, כולם ידעו שזה יקרה, אבל היא אהבה אותו ולמרות זאת הוא היה איתן בדעתו למות. אישית לא הייתי מופתעת ששנה וחצי אחרי מותו של ויל החיים של לואיזה נראים ונמצאים בבלגן אחד גדול. אבל  בכנות, האם יתכן אחרת?  

לאבד את האדם שאתה אוהב משנה אותך, משנה את הראייה שלך, גורם לך להבין כמה החיים קצרים, מכריח אותך להכיר בכך שלא תחיה לנצח, שהכל יכול להיגמר בשניה. אתה יודע שעליך להמשיך, כי החיים ממשיכים אם תרצה או לא, אבל כדי לצאת מחוזקים צריך לעבור שלבים בדרך להחלמה.

אז כן, החיים של לואיזה הם בלגן, היא צריכה להתמודד עם אובדן הגבר שגנב את ליבה, וכמובן שהחוויה הזו שינתה אותה, היא לא אותו אדם שהייתה לפני כן והיא נלחמת בדיכאון,  אבל היא עושה כל מה שהיא יכולה בכדי להתמודד וזה ראוי להערכה. אם לואיזה היתה מתנהגת אחרת זה היה פיחות של האהבה שלה לויל. לכן בעיני, הספר הזה הוא שלב ביניים הכרחי. לואיזה  צריכה להתאבל על מנת שתוכל להמשיך הלאה ולהבריא, ובסופו של דבר היא עושה זאת. 

אולי היה עצוב לקרוא על המסע שלה, אולי מדכא, אולי לעיתים משעמם, אבל זה היה אמיתי ולואיזה עברה תהליך טבעי  ובריא כי זה מה שקורה באמת בחיים כשאתה מאבד את האדם שאתה אוהב. אתה מנסה לקום על הרגליים, אתה מנסה להמשיך הלאה, אתה נלחם כדי שתוכל ליהנות מחייך, אתה לומד כיצד להתמודד עם האובדן שלך, להפוך אותו למשהו חיובי, ובסופו של דבר, אתה משלים עם  האובדן וממשיך הלאה. ורק אז אתה חי את החיים שאתה יודע שאהובך רצה שתחיה לאורך כל הדרך.

בשבילי, "החיים אחריך" הוא ספר על צער וריפוי, על תקווה לימים טובים, ועל ללמוד כיצד לחיות עם הצלקות שלך ולקבל אותן כחלק ממך. אובדן של אדם אהוב עלול לדחוף אותך לתהום אבל הכל תלוי באדם. אם הוא נלחם וזוחל מתוכם או נשאר שם והולך לאיבוד.

ג'וג'ו מויס, מתמודדת בספר הזה עם הנושא הרגיש והרציני בהומור ובתבונה.העלילה נחמדה, הסיפור קולח,  יש בו עצב, יש בו שמחה והרבה קטעים מצחיקים, והוא סוגר מעגל עם הספר הראשון.

אני אהבתי.

ללכת בדרכך – ג'וג'ו מויס

ללכת בדרכך – ג'וג'ו מויס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת ידיעות ספרים

אפריל 2014. 407 עמ'

לואיזה קלרק היא בחורה רגילה, עם לב רחב,  בת למשפחה ממעמד הפועלים. היא עובדת בבית קפה. היא דואגת למשפחתה. היא עושה את מה שהיא צריכה לעשות. היא לא לוקחת סיכונים ולא מתנהגת בפזיזות, פרט לסגנון הלבוש שלה שם היא מרשה לעצמה להתפרע. אך שם זה נעצר.

מגרש המשחקים של וויל טריינר הוא החיים עצמם. בן למשפחה אמידה ביותר, החיים תמיד חייכו אליו. הרפתקני, שאפתן ובטוח בעצמו, חי כל רגע במלואו .יש לו עבודה נהדרת, חברה נהדרת והאמצעים ללכת לאן שהוא רוצה ולעשות ככל העולה על רוחו . כל זה משתנה כאשר וויל עובר תאונה קשה בעקבותיה הוא הופך לנכה, ללא יכולת תיפקוד מינימלי, תלוי במטפלים 24/7. הוא מואס בחייו  ומחליט לוותר עליהם, מתוך הבנה רפואית שהוא לעולם לא יחזור להיות מה שהיה או אפילו יחלים במעט, החלטה אישית קשה, אך מובנת באופן מוזר, שלדעתו נכונה עבורו.

כדי לרצות את הוריו הוא דוחה את ביצועה בחצי שנה, והוריו מחפשים מטפלת מתוך תקווה שהם יצליחו  לשנות את דעתו. כאן נכנסת לתמונה לואיזה. הבחורה עם בגדיה המטורפים, שמתמידה בעבודה כי מוטלת עליה אחריות לפרנסת משפחתה. היא לא נותנת ליחסו העוין של וויל להשפיע עליה. לאט לאט היא חודרת לתוך ליבו,  פולשת  לחייו, מנסה לגרום לו למצוא יופי בדברים הפשוטים ולהשלים עם המציאות כפי שהיא, אבל היא לא חוזה את השינוי שהוא יחולל בה, ולא חושבת שמישהו יראה את הפוטנציאל והאש שבה. 

וויל נחוש לפקוח את עיניה אל הלא נודע. הוא מעודד אותה לצאת מאזור הנוחות שלה, לחיות. איתו לצדה היא צוברת ביטחון, נחישות, לומדת לא לאפשר לאף אחד להכתיב את מעשיה ולבסוף מבינה מה הכי טוב עבורה.

זהו סיפורה של אישה בת עשרים ושש, שאין לה מטרה בחיים, שלא חושבת על עתידה, שחיה את חיי היום יום בעיירה תיירותית, עם חבר אגואיסט, ואחות שהיא אם חד הורית שנחשבת לחכמה ממנה,  וכל הזמן מבטלת את רצונותיה ומרצה את את בני משפחתה שמצפים ממנה להתאים את חייה לרצונותיהם.

זהו גם סיפור של שני אנשים שפוגשים זה את זה במקרה, וחייהם משתנים לנצח. ג'וג'ו מויס יצרה דמויות פגומות ומציאותיות, מערכות יחסים משפחתיות שהיו רחוקות מלהיות מושלמות, אבל אי אפשר שלא להזדהות עם כל אחת ואחת מהן. אי אפשר שלא להרהר בהחלטה של וויל,  בהיבט הדתי, המוסרי והמשפטי ולהבין את נימוקי שני הצדדים, לבחון מחדש את הערכים והדעות הקדומות, שלנו. היא מעוררת  להעריך את הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו.

"חיים רק פעם אחת. מחובתך לחיות באופן המלא ביותר".

לואיזה היא אישה מקסימה עם חוש הומור ודמיון פנטסטי. קריאת הספר מנקודת מבטה הייתה מענגת לחלוטין. 

ג'וג'ו מויס שמה דגש על זכות הפרט לבחירה ולא מתחשבת בדעת הסובבים. הספר מעמת אורח חיים הרפתקני, אתלטי ופעיל לעומת החיים בכיסא גלגלים – והקורא שואל את עצמו שאלות

היכולת שלה לארוג סיפור מלא הומור ואהבה, תוך התייחסות למציאות הלא כל כך נחמדה, לפעמים מכוערת, של חיים עם מוגבלות שכמעט ולא נדונים בחברה "מנומסת", ללא ספק, הגבירה את המודעות של אלפים. היא התייחסה לנושאים טעונים רגשית, כולל אפליה נגד אנשים עם מוגבלות, איכות חיים, זכות להגדרה עצמית, שאלות של מוות מבחירה והמתת חסד, באופן גלוי, ולא נחסכים מהקורא הדילמות המוסריות. שמעלות שאלות כמו:

מי בכלל רשאי לשפוט בחירה של נכה איך לחיות את חייו או איך לסיים את חייו?

האם האהבה מספיקה כדי לשנות החלטה הרת גורל שאין ממנה דרך חזרה?

האם ניתן לקרוא את הספר ולא לשאול מה היית עושה בנסיבות דומות, או איך היית מרגיש אם היה מדובר באדם יקר לליבך?

לגעת בנושאים כה כבדים, זה לא דבר קל.

"ללכת בדרכך" הוא ספר שנישאבים אליו בקלות. הכתיבה מסקרנת, מדייקת בתיאור המצב ובקשיים היומיומיים של וויל, מסקרנת בהיבט של הקשר שנרקם בינו לבין לואיזה וההתמודדות של כל אחד מהם בתקווה, שאולי... 

הסיפור זורם ומושך, ומרגיש אמיתי לחלוטין, והקורא מתאהב בקלות בדמויות. ספר שאי אפשר להניח מהידיים, ואי אפשר שלא להמשיך ולחשוב עליו, למרות שיהיה מי שיאמר שהוא  קלישאתי. יש בו ניגודים כמו הומור שגורם לצחוק לצד רגשות עמוקים שגורמים לדמוע , השוני במשפחתיות של כל אחת מהדמויות. החום והאהבה והפתיחות בביתה של לואיזה לעומת השקט, הדיסקרטיות בביתו של וויל

אולי אתם לא חובבי רומנטיקה. אולי אתם לא אוהבים צ'יק-ליט... אני מבטיחה לכם  שזה לא משנה.  כי הספר הזה  אינו סיפור אהבה קלאסי אלא סיפור אהבה, מרגש ומטלטל, שיתפוס אתכם אם תרצו או לא.

ממליצה מאד!