סוד העננים – אליסון ריצ'מן

סוד העננים – אליסון ריצ'מן

תרגום: ניצה פלד

הוצאה: פן הוצאה לאור

פברואר 2021. 334 עמודים

מגי בת ה 26  היא מורה צעירה יצירתית ונלהבת, עם תשוקה אמיתית למה שהיא עושה.

היא אוהבת את החיבור שהיא יוצרת עם התלמידים שלה, ואת הדרך שהיא מצליחה לעורר בהם השראה. היא נהנית לאתגר אותם למצוא יופי ומשמעות במילה הכתובה. כל שנת לימודים חדשה מאתגרת אותה מחדש, והיא משתדלת לא ליפול קורבן לציניות שפוקדת לעתים קרובות את חבריה המורים.

בפתיחת שנת הלימודים החדשה, מנהל בית הספר מציע למגי לקבל על עצמה משימה מיוחדת, מעבר לשעות הלימודים.  

האם תסכים ללמד את יורי, פעמיים בשבוע באופן פרטי בביתו? 

יורי הוא תלמיד שסובל מפגם מולד בלב. מחלתו מונעת ממנו להגיע לבית הספר על בסיס יומי, וללמוד עם בני גילו. בתחילה, מגי מהססת להירתם למשימה. המחשבה על עזרה לילד כל כך חולה מעוררת בה זיכרונות מילדותה שעדיין גורמים לה כאב, אבל לאחר שיחה עם אמה, היא מבינה שיורי ראוי לקבל את אותו היחס ואת אותה השראה שמקבל כל אחד מתלמידיה הבריאים.

מהרגע שמגי פוגשת את יורי, ברור לה שיש בו משהו מיוחד. בהתחלה, מגי לא יודעת איך להעסיק את הילד השברירי והמיואש הזה. יורי דוחה את הניסיונות שלה להתחבר אליו, אך חברתה ועמיתתה סוזי פוקחת את עיניה ומסבירה לה שילדים קולטים בדיוק כל העמדת פנים, ומגי מבינה שיש מצב שהיא מנסה יותר מדי. כשהיא מגלה שיורי אוהד מושבע של היאנקיז, קבוצת הבייסבול שגם אביו מעריץ, היא מוצאת את המפתח אל ליבו. אהבתו לשחקנים ולמשחקים מעסיקה אותו בסטטיסטיקות שונות ומגי מבינה שיורי ילד חכם ונבון יותר מתלמיד טיפוסי בכיתה ו'.

בזמן שמגי מלמדת את יורי קריאה וכתיבה, היא לומדת ממנו דבר או שניים. מערכת היחסים שלהם מעמיקה, היא לומדת הרבה על בייסבול, והקשר איתו פוקח את עיניה לכך שצריך לחיות את החיים במלואם, לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון.  היא מתוודעת לסיפור של הוריו, קטיה וסאשה. קטיה היתה בלרינה מבטיחה וסאשה, סטודנט לתואר שני. השניים תכננו לעזוב את מולדתם בגלל הרקע היהודי של סאשה אך בסופו של דבר הם היגרו מאוקראינה לארה"ב באמצע שנות ה-80 בעקבות אסון צ'רנוביל, שם נולד יורי, עם מום בלב,  ומגי שומעת ורואה איך הם נקרעים בין הרצון להגן על יורי לבין הרצון שהוא יהיה ילד שחי חיים "נורמליים".

"סוד העננים" מספר למעשה שני סיפורים, בשני צירי זמן שונים.

הראשון,  הסיפור של סאשה וקטיה, והשני, סיפורה של מגי, מורה מסורה שמעריכה מחדש את חייה ואת הזוגיות שלה. היה מחמם לב לראות איזה שינוי יכולה לעשות מורה נלהבת בחייו של ילד שחי חיים מבודדים, ובאותה מידה להתרגש מההשראה שמגי שאבה מחוכמתו ושימחת החיים של יורי.

 

אליסון ריצ'מן יצרה דמויות שנכנסות ללב. היא לוכדת את האהבה, הפחד והצער של אם, הדרכים האכפתיות של מורה, ואת האומץ של ילד חולה להתחבר לעולם החיצון. דרך כל דמות לומדים משהו על חוסן, התמדה, קבלה ואהבה. סיפור הרקע של מה שקרה באוקראינה היה מרתק. הסיפור של מגי היה איטי וצפוי, במיוחד הדרך בה כל בעיה שהיא התמודדה איתה נפתרה כמו במטה של קסם או המשיכה הלאה ללא אזכור נוסף, אבל אולי  זה נעשה כדי להביא קצת הקלה למציאות הכואבת בסיפור של יורי והוריו.

אהבתי את הדרך שבה שני הסיפורים התאחדו כדי להפוך את הסיפור הזה לבלתי נשכח, ואם תקראו עד הסוף תבינו למה הספר נקרא כפי שהוא נקרא.

"סוד העננים" הוא סיפור של מערכות יחסים מסוגים שונים כולל אהבה רומנטית, מערכת יחסים בין מורה לתלמיד, אהבה בין חברים, אהבת הורים לבנם, מערכת יחסים בין הורים למורה, אהבת הבייסבול, ומעל הכל, אהבת החיים.

ריצ'מן מתארת את השראתה לספר ואת הכרת התודה שלה למורים בחייה ובחייהם של ילדיה, והסיפור שכתבה בהחלט מעודד הערכה לעבודה שהמורים עושים.

 

קל לקריאה, מלא אמפתיה והרבה תובנות. אהבתי את הדמויות, התענגתי על התבשילים ונהניתי מהמוזיקה.

מאה השנים של לני ומרגו‏ - מריאן קרונין

מאה השנים של לני ומרגו‏ - מריאן קרונין

תרגום: שאול לוין

הוצאת כנרת זמורה דביר

מרץ 2023 . 320 עמודים

לני  בת ה 17 שוהה במחלקה ה"טרמינלית", הנמצאת באגף מאי, של בית החולים "פרינסס רויאל" בגלזגו. המילה טרמינלי מזכירה לה שדה תעופה, על כל המשתמע מכך. היא משועממת, אבל נחושה לחיות את הימים/החודשים האחרונים של חייה  בפעילות משמעותית. הזמן עבורה לא רלוונטי. היא "תקועה" בבית חולים, ולא יכולה ללכת לשום מקום ללא פיקוח, וכל דקה נראית לה כמו שנה. לני הולכת לראשונה בחייה לחדר שמעולם לא הייתה בו, לקפלת בית החולים. שם היא פוגשת את האב ארתור. יש לה שאלות וחששות, והאב ארתור מנסה לענות לה כמיטב יכולתו.

 

זמן קצר לאחר מיכן לני נתקלת במרגו בת ה-83 ומגלה שמרגו נמצאת בבית החולים בגלל בעיות לב חמורות. היא שוהה במחלקה סמוכה, לובשת פיג'מה סגולה ומתגלה כטיפוס מורד. מרגו לא מתכוונת למות בשקט. יש לה כמה הרפתקאות שהיא רוצה להגשים.

 

מרגו ולני נפגשות זו עם זו בשיעור תרפיה באמנות של בית החולים, בחדר הוורד. לני נכנסת לכיתה, פוגשת את מרגו ומבינה שיש לה יותר במשותף עם קבוצת הגיל 80 ומעלה, שכן, כמוהם, סוף חייה מעבר לפינה. כשהן מבינות שסכום שנות חייהן הוא 100 , הן מחליטות לצייר 100 ציורים שיביעו את הרגעים המשמעותיים בחייהן, המשמחים והטרגיים כאחד. ציור אחד לכל שנה שבה הן היו בחיים.

מהתמונות הללו, אנו מקבלים את הסיפור של לני ומרגו.

הפרקים מתחלפים בין שתי הנשים. חלק מהם מספרים על פרק בחייהן מהעבר הרחוק, פרקים אחרים מתרחשים בזמן הווה וכל אחד מהם מהווה השראה לציור. היו כמה רגעים, במיוחד במהלך "סצנות הפלאשבק" של חייה הארוכים ומלאי האירועים של מרגו, שהאטו את הקצב וגרמו לי להיות מעט לא מרוכזת, אבל כל אחד מהסיפורים שירת את המטרה הכוללת. אם תקראו, תגלו למה אין ללני וגם למרגו קרוב משפחה בקרבתם. אבל יש להן אחת את השנייה. ויש את "אחות חדשה", את האב ארתור, את פיפה המנחה באמנות ואת פול הסניטר. כל האנשים האלה הופכים בסופו של דבר לחלק ממשפחתן המאולתרת.

 

נהניתי מהאינטראקציות בין לני לכומר בית החולים, האב ארתור, היוצרים קשר הדוק למרות השקפותיהם המנוגדות לדת. הם מצילים זה את זה בצורה מסוימת. גם מרגו נכנסה ללב אחרי שקראתי את סיפור חייה המעניין. 

למרות שאנו יודעים שלני חולה סופנית, הסיפור אינו אפרורי ומדכא. הסיפורים שלה שומרים על הסיפור חי ורענן, והסיפורים של מרגו איפשרו ללני לחיות את החיים שנגזלו ממנה. החברות הלא סבירה שנרקמת בין השתיים היתה נוגעת ללב, מרגשת וכמובן שוברת לב.  לני הייתה דמות נפלאה, מלאת חיים, שובבה ושנונה, ומרגו מהממת לא פחות. כמה קל ובו בזמן קשה עולמה של לני, כשהיא יודעת שבקרוב תעזוב אותו. איזה חיים עשירים וחכמים חיה מרגו.

באופן אישי, חשבתי ש"מאה השנים של לני ומרגו" הוא סיפור מעורר מחשבה, מרגש וייחודי, על ידידות,  אהבה ואובדן שלמרות הכל הכיל נימה של תקווה ושמחה, והיווה השראה לשיקוף אמיתי של חשיבות הרגעים הקטנים שהופכים את החיים, לשלמים וראויים.

צרות צרורות – קייט קנטרברי

 צרות צרורות – קייט קנטרברי

תרגום: אוולין שור

הוצאת סקרלט

יוני 2023. 488 עמודים

האם יש משהו יותר קלישאתי מגננת שחוזרת לעיירה הקטנה שלה כדי לגלות שהילד הביישן מבית הספר, מאוהב בה מאז ומתמיד?

כנראה שלא.

אבל העניין עם קלישאות הוא, שהן עובדות. 

וכך גם הספר הזה.

 

שיי עוברת שרשרת ארועים חסרי מזל.

שעות ספורות  לפני טקס נישואיה, כשהיא יושבת בכנסיה בשמלת כלה מרשימה היא מקבלת שיחת טלפון מארוסה המודיע לה שהוא לא מתכוון להגיע ולהינשא לה.

כמה שבועות אחרי, בזמן שהיא  מנסה להבין מה לעשות עם עצמה ואיך להמשיך הלאה, היא מגלה שסבתה לולי, הורישה לה את חוות "טווין טוליפ" בפרנדשיפ, רוד איילנד, אך עליה לעמוד בשני תנאים. עליה לעבור לגור בפריינדשיפ, ועליה להתחתן תוך שנה. שיי רואה בכך הזדמנות להתחלה חדשה, לוקחת שנת הפסקה מעבודתה, אבל כשהיא נתקלת בנואה, חברה הוותיק מהתיכון שעדיין גר בסמוך, ומספרת לו על הירושה, הוא מציע לה עיסקה: להינשא לו נישואי נוחות, כדי לשמור על החווה שלה, וברגע שהשנה תגמר, היא יכולה להתגרש ממנו. בתמורה, הוא רוצה רק פיסת אדמה קטנה לעצמו.

שיי שחתונה בכלל לא עומדת לנגד עיניה אחרי הטראומה שחוותה עם האקס שלה, לא יודעת מה היא רוצה, אבל מקבלת את הצעתו של נואה ובכך מתכוונת להציל את המקום היחיד שאי פעם קראה לו בית.

נדמה שנואה הוא דובון ביישן וזועף אבל אל תתנו לכל זה להטעות אתכם. הוא בחור חכם, נאה, עו"ד במקצועו, אבל בכל מה שקשור לשיי הוא  מגונן ורכושני.  הוא מכין ריבות ואופה לחם, מה שמקנה לו את הכינוי "אבא אופה לחם" מג'יימי, החברה הכי טובה של שיי. בנוסף, הוא האפוטרופוס של האחיינית הכי חמודה, מצחיקה ומקסימה, ג'יני בת השש, גונבת ההצגה, שהתברכה בדמיון עשיר, בהפרעת קשב וריכוז, בפה ללא פילטרים, ובאהבה לכלבים חתולים ועיזים, באמצעותם היא מביאה צחוק ושמחה לספר.

שיי זוקוני היא מורה מתוקה ואכפתית, עם גישה נפלאה לילדים, שמרבית האנשים בחייה עזבו אותה בשלב זה או אחר, והשאירו אותה עם חוסר ביטחון ובעיות אמון, במחשבה שבסופו של דבר כולם יעזבו אותה.

מאד אהבתי את שיי. היא דמות שמצד אחד נקרעתי בין הרצון לחבק ולהגן עליה מהעולם ומצד שני לבעוט בה כדי להעיר אותה מהדרך שבה היא מחבלת בעצמה. היא אדיבה, ידידותית, גמישה, חכמה ועובדת קשה, אבל לפעמים היא מקובעת בהתייחסות להערכת עצמה. לכן, התפתחות הדמות שלה היתה נהדרת. היא למדה כל כך הרבה על עצמה והצליחה להתגבר על פחד הנטישה שלה.

אהבתי את החברות הנשית של שיי וחברותיה. הן היו החברות הכי טובות שהיא יכלה לבקש, שתמיד היו שם ותמכו אחת בשנייה. בעיקר בינה לבין ג'יימי. הן היו סלע אחת של השניה.

אהבתי את הגישה החיובית לגבי דימוי הגוף של שיי. לא רואים את זה הרבה בימינו.

נואה ביישן, מגושם במילים, חכם, חזק, רומנטי, ומגן על שיי. האיש שלקח על עצמו בעיות של אחרים, דמות האב המושלמת לג'יני, עם חווה שירש לאחר מות אביו והפך למכרה זהב אמנם נרגן  לעיתים אבל יש לו לב ענק. אהבתי איך הוא התייחס לשיי מתוך דאגה כנה וכבוד, ואיך בקש את הסכמתה לפני שהתקדם במערכת היחסים שלהם.

השניים דיברו בפתיחות ובבגרות על הנישואים ה"מזוייפים" שלהם, על הפחדים שלהם, הרגשות המתפתחים שלהם, והתנהגו כמו המבוגרים שהם, בני 30.

"צרות צרורות" הוא ספר מתוק כמו ריבה המספר על עיירה קטנה, על רומנטיקה שמתפתחת בעקבות נישואי נוחות, בין שיי ונואה חברים טובים מימי ביה"ס. העלילה הייתה מעניינת, הכימיה בין הדמויות נבנית לאט ובהתמדה וכל אינטראקציה ביניהם הרגישה טבעית ואמיתית, והאווירה של שווקי איכרים בעיירות קטנות הוסיפה רגעים ביתיים נפלאים.

אם אתם מחפשים רומן נעים שיגרום לכם לחייך, ויהיה אסקפיזם לכמה שעות ,זה הספר בשבילכם.

לכולם מגיע נואה בארדן בחיים, ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת!

שומרת הסופים הטובים – ברברה דיוויס

שומרת הסופים הטובים – ברברה דיוויס

תרגום: נעה שביט

הוצאת מודן

דצמבר 2023. 420 עמודים

פריז של שנות ה-40: 

סולין רוסל, כמו אמה ואמה לפניה, מגיעה משורה ארוכה של תופרות שמלות כלה, הנחשבות לבעלות קסם באצבעותיהן. אומרים שלכלות הלובשות שמלת רוסל מובטחים חיים שלמים של אושר,שמחה והצלחה. אך כשאמה של סולין הולכת לעולמה והנאצים שולטים ברחובות פריז, סולין מוצאת את עצמה ללא פרנסה שכן שמלות כלה אינן מבוקשות כרגע. סולין מתנדבת בבית חולים סמוך שם היא פוגשת את אנסון, נהג אמבולנס אמריקאי צעיר שמתנדב לצלב האדום. היא חוברת אליו ומסייעת לו בפעילות הקשורה למחתרת הצרפתית עד לרגע שחייה נמצאים בסכנה והיא חייבת לברוח מצרפת.

סולין בורחת לארצות הברית, שם היא מחכה שאנסון יחזור כדי להתחיל בחייהם המשותפים. מה שמצפה לה הוא שברון לב גדול המאלץ אותה לנעול את עברה ולהתמודד לבד עם העתיד.

 

בוסטון של שנות ה-80: 

ארבעה עשורים מאוחר יותר, רורי בת העשרים ושלוש, מנסה להשלים עם היעלמו של ארוסה, שיצא לסודן במסגרת התנדבותו ל"רופאים ללא גבולות". היא שוכרת נכס ישן כדי לפתוח בו גלריה לאמנות. במהלך השיפוץ היא מוצאת קופסה עם שמלת כלה וינטג' שלא נעשה בה שימוש, צרור מכתבים בצרפתית ובאנגלית וחפצים נוספים. כשהיא הולכת להחזיר את הקופסה לבעלת הנכס ששכרה ממנה את הבנין,  היא מתוודעת לסולין, דרכיהם מצטלבות, וידידות אמיצה מתפתחת בין השתיים, בעקבותיה נראה שיש הקבלה בין ארועים שונים בחייהן.

 

 

לסיפור שתי נקודות מבט המסופרות על פני מספר צירי זמן שמסומנים באופן ברור בתחילת כל פרק. הפרקים קצרים ומתחלפים לסירוגין בין שתי הדמויות הראשיות.

נקודת מבט אחת היא של סולין שחיה בפריז במלחמת העולם השנייה והוא מובא בגוף ראשון ומתמקד בשנים 1939 -  1941 כשהיא פוגשת ומתאהבת באנסון, ומאוחר יותר כשהיא בארה"ב בשנים 1943 ואילך ובשנים 1976- 1985.

נקודת המבט השניה מתמקדת ברורי בשנת 1985, והוא מסופר בגוף שלישי,  מרגע שארוסה נלקח כבן ערובה מעבר לים והיא לא יודעת אם היא אי פעם תראה אותו שוב.

 

 

"שומרת הסופים הטובים" הוא רומן על גורל, הזדמנות שנייה ותקווה. סיפור שעוסק בין היתר ביחסים מורכבים של אמהות-בנות, באהבה, אובדן וכוחה של חברות. למרות שההתחלה איטית בהמשך הקצב מתגבר וככל שהפרטים מתגלים גם הסקרנות גדלה. הרעיון העלילתי נחמד, וחשבתי שהעיסוק בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה בצרפת יתוארו ביתר עומק,  אבל, לצערי, זה לא קרה.

האם העלילה היתה צפויה .... כן.

האם הסוף היה "מסודר" מדי ... כן.

לא הייתי קוראת לו רומן היסטורי אלא רומן קליל עם קצת היסטוריה, שבשלב מסוים הפך להיות צפוי מדי ובלתי אמין. למרות זאת הוא הצליח לעורר בי הזדהות ואפילו לרגש מפעם לפעם.

אהבתי את סולין, ובגללה נשארתי עד הסוף.