נראה בסדר מבחוץ – איילת פרטוש עבו

נראה בסדר מבחוץ – איילת פרטוש עבו

הוצאה: שתים הוצאה לאור

אוגוסט 2024. 240 עמודים.

נקרא באפליקצית עברית

הספר מספר על שלומי, מוסכניק בן 63, אביה של  ענבל, רופאה ואמא לשלושה, שחי מאז מלחמת יום כיפור (1973) עם הפצע הסמוי של המלחמה כהלום קרב שלא אובחן, השפעת הטראומה עליו ועל משפחתו, על  הקשר המיוחד בינו לבין בתו, לאורך כל השנים ובמיוחד בתקופה שחלה בסרטן כשהיא מלווה אותו כרופאה. שלומי מאמין שלא סתם חלה. הוא מאמין שהוא נענש על כך ששרד. ללא ספק עונש על כך ששתק ארבעים שנה והחזיק הכל בתוכו.

במקביל  הספר עוסק בהתמודדות של ענבל עם משפחתה שלה, עם הבעיות בהתנהגותו של בנה יונתן, כשמעל מרחפת השאלה של כל הורה במצב שבו ענבל נמצאת,  איך להתנהל בשעת משבר ואת מי לתעדף? את אביה שימיו קצובים או את ילדיה שמתמודדים עם המצב שבו היא כמעט ולא נוכחת בבית ואינה פנויה אליהם.

הספר מסופר בשני צירי זמן, אחד מפי שלומי, המבוסס על מחקר שעשתה הסופרת(איילת פרטוש עבו) לגבי ארועי מלחמת יום הכיפורים בהם אביה נטל חלק, והשני מפי ענבל, המספר על יחסיה עם אביה, הבעיות שמתעוררות בביתה שלה בעקבות המחלה, והליווי שלה את מחלתו, לצד המאבק המתחולל בתוכה  ומתייחס להיותה בת או מטפלת.

 

שם הספר "נראה בסדר מבחוץ" מדייק את המצב בו נמצא שלומי.

הסיפור של מלחמות ישראל עוסק, בדרך כלל, במעשי גבורה ובגיבורים, חיים או מתים.

הלוחמים פגועי הלם קרב, הם החצר האחורית של המלחמות, הם קורבנות פגועים נפשית, פגיעה שלכאורה אינה נראית, אך הסבל הנובע ממנה הוא מוחשי וכואב לא־פחות.

כך גם שלומי. כלפי חוץ הוא נראה ממש בסדר, אבל בתוכו מתרחשת מהומת אלהים. הוא סובל מסיוטים בלילות, מתכנס לתוך עצמו בימים, שותק ושומר את המתחולל בתוכו לעצמו. שנים לאחר שהסתיימה המלחמה, הוא נמצא ממש מולנו, אתנו,  ובה בעת עודנו שם, עם המתים והפצועים.

הספר מאפשר לנו הקוראים, להתבונן במה שעובר על נפגעים הלומי קרב, לנסות להבין איך נראים חיי היומיום שלהם כשהם תועים בין מציאות לדמיון, נסחפים בין עבר להווה, נלחמים מלחמת הישרדות יומיומית עם נפשם הפגועה.

 

איילת פרטוש עבו חושפת בעדינות, ברגישות ובהרבה מאד אהבה טפח אחר טפח את עולמם של בני הדור השני לפוסט טראומה, שנאלצו לעבור סבל בל יתואר ולהסתיר את מה שעובר עליהם בגלל שהממסד סרב באותן שנים להכיר בהלומי קרב, וגרם להם להרגיש בושה להודות בכך.

אזלת ידם וחוסר ההתייחסות של גורמי אבחון, טיפול ושיקום במשרד הבטחון ובצה"ל, הובילו לכך שהלומי הקרב לא זכו לטיפול הולם, להכרה בסבל, לפיצוי ושיקום.

בכתיבה אמיצה וכנה, פרטית לכאורה, אבל כזו שמאפשרת להזדהות עם הכאב והבדידות והקשיים הלא נגמרים של כל אותם הלומי מלחמות ישראל, הספר נותן הצצה מטלטלת, אינטימית, לתוך חייו המורכבים ולנעשה בנפשו ובמחשבותיו של מי שחווה פוסט טראומה,  הלם קרב. בכל לילה ניצב שלומי בקרב הישרדות מול פחד מוות, ובכל בוקר בוחר בחיים. 

ספר שנכנס ללב, מעורר הזדהות והרבה מאד מחשבה, בעיקר על רקע השנה הקשה שעברנו ועדיין עוברים. האם נלמד הלקח?

 

ממליצה בחום!

לא אהבה ממבט ראשון – מייגן קווין

 לא אהבה ממבט ראשון – מייגן קווין

תרגום: שי סנדיק

הוצאה: אופוריה

דצמבר 2023. 383 עמודים

לוטי פוטרה מעבודתה בגלל חברתה הרעילה, שהיא הבוסית שלה, והחליטה שהפתרון לבעיותיה הכלכליות יהיה למצוא בעל עשיר וחתיך  אותו תוכל לקחת לפגישת מחזור של חבריה מהתיכון.

האקסלי, איש עסקים מצליח זקוק לארוסה מזויפת ובהריון מזויף כדי לסגור עסקה, לאחר ששיקר לאחד מלקוחותיו הגדולים שהוא מאורס וארוסתו בהריון. הוא עשה זאת  כדי ליצור קשר ידידותי ביניהם.

השניים נתקלים אחד בשני  בשכונה של האקסלי, ברחוב, ולאחר שיחה קצרה הם הולכים לבית קפה, מגבשים תוכנית, וחותמים על חוזה, בו הם מתחייבים לעזור אחד לשני.

 

לוטי, מלבד האישיות המצחיקה שלה, מציגה בהתחלה דמות ממש לא בוגרת. האינסטינקט הראשון שלה לאחר פיטוריה הוא להפוך לחשפנית, אבל אז היא מסתפקת ברעיון המטורף למצוא גבר עשיר. היא מחליטה שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ללבוש ביגוד אתלטי, לעשות קוקו גבוה ולשוטט בשכונה עשירה. כשהיא מוצאת בנס אדם עשיר שמציע להם להתקשר בהסכם מועיל הדדית, היא חותמת על החוזה מבלי לקרוא אותו בפירוט. וכשהיא עוברת לגור בביתו היא רק מתלוננת. אבל לאט לאט הדמות שלה עוברת שינוי, והיא מתחילה להציג דמות מציאותית, כנה וחזקה. היא מודה שהפחד מקונפליקט עם הבוסית שלה גרם לה להישאר בעבודתה, היא מודעת לכך שאנג'לה חברה רעילה, היא מודעת להיותה עובדת מוכשרת ומיומנת. ומעל לכל, היא כנה לגבי רגשותיה.

 

האקסלי , הגבר החכם הנבון והמצליח משקר בצורה בוטה ומצפה שזה לא יצא לאור? אני לא מבינה איך הוא חשב שזה יעבוד. הוא פוחד להיפתח רגשית בפני לוטי,  אבל תמיד מתנהג כלפיה בכבוד. הוא רוצה שלוטי תגיד לו כשהיא מרגישה לא בנוח, ודואג שיהיה לה נוח בקרבתו ובביתו. הוא נוהג בלוטי מתוך התחשבות גם אם הוא לא מבטא זאת במילים אלא במעשים. הוא נותן ללוטי את המכונית שלו כדי שתוכל לנסוע בין בתי משפחתה בקלות, שולח את התמונות של הגינה של ג'ף (האבא החורג של לוטי) לוועדת הגינון כדי שיוכלו לזכות בפרס הגן הטוב ביותר, שולח פרחים לאמא של לוטי כדי לברך אותה, מסדר את לוח הזמנים שלו כדי שקאלסי (אחותה של לוטי) תוכל להציג בפניו את העסק שלה. אכפת לו מלוטי, וללוטי אכפת מהאנשים האלה, אז הוא עושה את הכל כדי לשמח את כולם. הוא אפילו זכר שאחת המשאלות של לוטי הייתה לשכב על הגג בגשם, אז ברגע שירד גשם הוא לקח אותה לגג והגשים את משאלתה. הוא לקח אותה להופעה של האמן האהוב עליה...

כאשר לוטי מתחילה ליהנות מהיותה ארוסתו של האקסלי יותר ממה שחשבה שתהיה, והוא מוצא את עצמו מעמיד פנים פחות ופחות, השניים חייבים להבין היכן נגמרת הבדיה ומתחילה המציאות. הם נמשכים זה לזה אך מסרבים להכיר בכך, ומבלים זמן רב במאבק בדחף הטבעי שלהם, אך כשזה קורה, ניצוצות עפים...

 

אני יודעת שזה נשמע לא מציאותי ומגוחך, אבל אם תקראו את הספר בלי ציפיות, תהנו כי זה סיפור קלאסי קליל, עם כל הקלישאות האופייניות לז'אנר. עבורי הוא היה בדיוק מה שהייתי צריכה, כדי לשפר את מצב הרוח שלי בימים אלה.  זו לא יצירת מופת ספרותית, אבל היא בהחלט סיפקה את המפלט המהנה שחיפשתי.

הסופרת כתבה עוד שני ספרים בסידרה המספרים על האחים של האקסלי אבל אני אסתפק בזה שקראתי.

נקרא מהר, נשכח מהר...

לשיקולכם.ן

בתוך המילים בתים – דנית גולד

בתוך המילים בתים – דנית גולד

הוצאת פטל

אוגוסט 20224. 246 עמודים.

 

התקציר והכריכה היפה של הספר "בתוך המילים בתים" כבשו אותי. לרגע אחד התבוננתי בכריכה ושאלתי את עצמי: האם לקרוא? האם אוהב?

האמת היא שמהרגע שהתחלתי לקרוא, הבנתי שאני קוראת משהו אחר.

הספר הזה כשמו הוא.

חייה של הגיבורה חולפים בין הזמנים, בין הבתים, רצופים אסוציאציות ונעים בין המציאות של חייה באותה נקודת זמן לבין זכרונות העבר.

במהלך הקריאה הקורא נחשף לתהיותיה של הגיבורה על אהבה, זוגיות, חלומות, משפחה ואובדן, והתחושה היא כשל מי שמתבונן באלבום תמונות משפחתי, שעובר בין התמונות, או כמי שקורא ביומן, בו היא מדווחת על מה שקורה וקרה.

הקורא עובר בין תחנות חייה של הגיבורה, וכמו בהרכבת פאזל, כך לאט לאט נחשף עוד רובד ואלה מצטרפים לתמונה הגדולה, ומסעה המרגש למצוא בית, מקום עוטף,מנחם ואוהב, בו תגשים את חלומה לכתוב סיפורים, מתואר בין השורות.

דמותה של הגיבורה נוגעת ללב. חלומה להיות סופרת מתנגש בעוצמה במציאות. החיפוש שלה אחרי המקום שבו המילים ינבעו מתוכה מוביל אותה למקומות אחרים, לערים אחרות בארץ ובעולם, למיפגש עם אנשים שהופכים להיות חלק מחייה נכון לפרק זמן מסוים, לעיסוקים שונים, ובסופו של דבר כל אלה מעצבים את חייה מחדש. 

במהלך נסיונות התאקלמותה בכל אחד מהמקומות בהם היא שוהה, קלפים נפתחים, חשבונות ישנים עולים, וכולם מכילים את הרגש והכאב שחוותה, את המחשבות והתובנות שעולים בה, במבט מפוקח לאחור.

בסגנון יוצא דופן ובכתיבה קולחת, דנית גולד מצליחה לבחון  את היחסים הסבוכים שבין החלום למציאות, כשהגיבורה חוצה גבולות פיסיים, מוסריים ורגשיים, בין אם חצתה אותם מרצונה ובין אם אולצה לעשות זאת, ולרתק אליה את הקורא.

העלילה בנויה מקטעים, לפעמים די קצרים, ולכל אחד מהם כותרת המציינת את שם הרחוב/ השכונה/ העיר/ המדינה בה היא נמצאת או נזכרת, ובכל אחד מהם זכרון הקשור בילדותה, נעוריה, ביחסיה עם הוריה ואחיה, בני זוג, חברות וחברים, ידידים ויזיזים, ובכולם ניכר הרצון שלה לחופש ולחיפוש עצמי, גם אם לפעמים היא הולכת לאיבוד. מרבית הדמויות פגומות, והעלילה עוסקת במסע שהגיבורה עוברת כאשר כל פעם דמות אחרת נוכחת בחייה, ההחלטות שהיא מקבלת והטעויות שהיא עושה.

האם תצליח הגיבורה לתקן את משגי העבר?

האם היא תגשים את חלומה הגדול?

 

לא אספר לכם דבר מעבר לכך שהסיפור מתחיל בחיפה, בשכונותיה הרבות כקרית שפרינצק, בת גלים, רמות ספיר ושכונת דניה, כולם מקומות מוכרים לי ואהובים עלי.  

את מה שקורה בהמשך, ולאן העלילה לוקחת את הגיבורה ואיתה את הקוראים, תצטרכו לקרוא בעצמכם.

דנית גולד בהחלט יודעת להניע סיפור. בסקרנות, ברגישות ובתנופה, היא בודקת איזה כוח מעניקה השייכות המשפחתית, אילו מחירים תובעים הסודות המשפחתיים, וכיצד הם משפיעים על מהלך חייהם של בני המשפחה ובעיקר על הגיבורה.

 

כובש.סוחף.מרתק.נוגע.

ממליצה בחום♥

  

אש הכוכבים – אניטה שרב

אש הכוכבים – אניטה שרב

תרגום: דלית כהן

הוצאה: ידיעות ספרים

יולי 2022

282 עמ' מודפסים

אוקטובר 1947.

לאחר בצורת קשה, שריפות ענק מתלקחות לאורך חופי מיין, והורסות מאתיים אלף דונם ומוחקות תשע עיירות שלמות של בתים וקוטג'ים, ומותירה אלפי אנשים חסרי בית, רבים פצועים נפשית ופיסית. 

זו השריפה הגדולה ביותר בתולדות המדינה.

גרייס הולנד, אישה צעירה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, בהריון בחודש חמישי,  נמצאת לבדה בבית עם שני ילדיה הפעוטות, כאשר בעלה ג'ין מצטרף למתנדבים הנלחמים באש.

גרייס היא עמוד התווך של המשפחה. היא מטפלת בבית, דואגת שכולם יהיו מרוצים. עם זאת, נישואיה אינם המאושרים ביותר. היא מתמודדת עם בצורת מסוג אחר, ולוקח לה הרבה זמן להבין שחיי הנישואים שלה אינם אידיאליים. אמנם ג'ין חתיך, מפרנס טוב ומקסים עם ילדיהם, אבל הוא מאהב אכזרי, מגושם ומחוספס, גס רוח ומרוחק. הם בקושי מתראים, הם כמעט ולא מתקשרים או  מנהלים חיי אישות. בשיחותיה עם חברתה, רוזי, היא מבינה שיש נישואים אחרים, עם אהבה, תשוקה, התחשבות, ודאגה אחד לשני. גרייס לא מקנאה ברוזי ומקבלת בהשלמה את חייה, אבל האירוע הנורא של  האש המשתוללת במיין, הוא אירוע שישנה את חייה לנצח.

כשהאש מתקרבת לביתן של גרייס ורוזי הן מתבוננות בה באימה, וכמפלט אחרון הן בורחות לחוף הים כדי לתפוס מחסה.

הן מבלות שם את הלילה ועם עלות השחר, מגיעה עזרה, והן וילדיהם שורדים בנס, אבל חייהם משתנים. הן נותרו חסרות בית, חסרות פרוטה להתמודד עם עתיד לא ברור, בעיירה שאינה קיימת עוד.

כשהיא שואלת על ג'ין נודע לה שבפעם האחרונה שראו אותו, הוא נכנס לתוך קיר של להבות.

לעולם אל תטיל ספק באהבתה העזה של אמא לילדיה. 

אבל של אישה לבעלה? 

זה יכול להיות משהו אחר, במיוחד אם הבעל הוא כמו ג'ין. שאלת גורלו של ג'ין נותרת פתוחה בחלק גדול מהספר, מה שאומר הרבה על רצונה של גרייס למצוא אותו... אבל, בזמן שהיא ממתינה לחדשות על גורלו של בעלה, היא נאלצת להתמודד בעצמה, ולהתחיל מאפס. היא חייבת למצוא בית ועבודה כדי לפרנס את ילדיה. בעיצומו של האובדן ההרסני, גרייס מגלה עוצמות חדשות שמעולם לא ציפתה שיהיו בה לאור חייה הצרים עם ג'ין. היא עושה כמיטב יכולתה, לוקחת סיכונים, מנצלת מצבים, ונעזרת באנשים טובים ובחברים נפלאים לאורך כל הדרך. גם כשנדמה שהיא נופלת לתחתית, בלי שום מוצא מהאומללות שלה, היא קמה נחושה להתגבר על המצב אליו נקלעה.

ואז קורה הבלתי מתקבל על הדעת, ואומץ ליבה של גרייס נבחן כפי שלא היה מעולם.

 

"אש הכוכבים" הוא רומן היסטורי המבוסס על אירועי חיים אמיתיים, שריפה איומה שתפסה את מיין בשנת 1947. האירוע הנורא הזה הוא המסגרת לסיפור הראשי, סיפור של אובדן, תקווה, הישרדות והתחלות חדשות.

לפני השריפה, גרייס חושבת שהמשפחה שלה מושלמת. יש לה שני ילדים יפים, בעל שעובד קשה בעבודה שלו ולא מתנגד למטלות בבית. היא אסירת תודה על ביתה שקרוב  לים ועל בריאות משפחתה. היא מבקשת מעט ולא מתלוננת. ובכל זאת, היא מבינה שהחיים שלה מוגבלים וימשיכו להיות כאלה, שסביר להניח שלעולם לא תהיה לה עבודה או אפילו תלמד לנהוג במכונית. ולמרות שהיא יודעת בתוכה שיש לה פוטנציאל בלתי מנוצל ורצון לרומנטיקה, אין לה את ההשכלה או ההכנסה להגשים את חלומותיה. היא משלימה באומץ עם חייה וגם עם ה"צרות" בחדר השינה. לכן, כשהשריפות פורצות והורסות כל כך הרבה, הן גם משאירות מקום לצמיחה חדשה.

אהבתי איך גרייס משתנה, איך היא צומחת מהאשה הכנועה בת ה-23 כעקרת בית חסרת חשיבות, לאישה חזקה ובטוחה, לשורדת עצמאית, מלאת אתגרים, שיוצרת חיים טובים יותר מאלה שהיו לה. אנחנו תמיד מודעים למחשבות שלה, גם כשהן מאירות אותה באור פחות חיובי, ובגלל זה, היא מרגישה אנושית, מעוררת השראה, הנחושה לחיות את החיים בתנאים שלה, ומסרבת לאפשר למוסכמות להכתיב את גורלה.

 

עלילת הרומן מספרת את סיפור השריפות הגדולות של מיין מנקודת המבט של גרייס. העלילה מרתקת, ואי אפשר לעצור את הקריאה. גרייס נאלצת להתמודד עם מצב קטסטרופלי, ואניטה שרב בוחנת אותה באמצעות שאלות חברתיות ומוסריות, רוע מאיים וסודות מהעבר. דמותה של גרייס והתנהלותה מצליחים להעביר מסרים נהדרים, כמו חשיבות ההבנה בנישואים, הצורך לסמוך אחד על השני בזמנים של אסון, מהי אהבה, אמהות, המשמעות להיות אישה באותן שנים, ואיך אדם גדל בזמנים הקשים ביותר.

 

מאד אהבתי .

ממליצה בחום.

 

פיטנגו בחצר – הדס קפלן

פיטנגו בחצר – הדס קפלן

הוצאה: הדס קפלן

מרץ 2023. 303 עמודים

ספרה השני של הדס קפלן עוסק במערכת היחסים במשפחתה של עמליה, באלימות פיסית ונפשית מצד הוריה, בבריחה הבלתי מוסברת ומושתקת של שתי אחיותיה הגדולות, סופי ורונה, ובניסיון של עמליה להתרחק מהמשפחה הרעילה אליה נולדה ובה גדלה וכל כך סבלה.

עמליה עוזבת את ביתה בגיל צעיר, ואחרי נישואיה לרן, ולידת בתה הבכורה נינה, הם עוזבים לארה"ב. בתחילה גרו בשיקאגו ואחר כך עברו לקנטאקי. כבר ארבע שנים הם שם, במהלכן נולדה נוגה, בתם השניה, והקשר עם שורשיה המשפחתיים שבישראל, נותק. אף אחד לא מחפש אותה אף אחד לא יוצר איתה קשר, והיא נעלמת מחייהם, מנסה לבנות את חייה מחדש, לבנות בית חם לבנותיה ולשקם את עצמה הרחק מזכרונות העבר.

 

בעקבות שיחת טלפון מאחותה הצעירה אפרת, היא מתבשרת על מות אביהן.  אין בה שום תחושת צער על כך שאביה נפטר, והיא לא רוצה להגיע להלוויה. היא מתלבטת בינה לבין עצמה וביחד עם בעלה, ומתנגדת לנסיעה גם לאור מצבם הכלכלי הלא מזהיר, וגם בגלל המעמסה הרגשית הכרוכה במיפגש עם המשפחה הקרובה והמורחבת, ונדהמת לגלות שרן קנה ארבעה כרטיסים מבלי להתחשב בדעתה, וממניעיו שלו, ועמליה נאלצת לטוס בניגוד לרצונה, לישראל, לזמן קצר.  

במהלך שני ימי השהות בבית ילדותה היא נאלצת להתמודד עם העבר שניסתה להשאיר מאחור.

המציאות מערערת אותה, והחרדה מציפה אותה מחדש. מפגש עם אחותה הגדולה סופי מסתיים רע, ועמליה רק רוצה לברוח חזרה לביתה שבקנטאקי. אך יד הגורל מתערבת, והדרך חזרה מתמהמהת, ובלית ברירה עמליה, בעלה ובנותיהם נאלצים לחזור לבית הוריה, ולשהות עוד מספר ימים, במהלכם נפרשים ומתחברים לאט לאט החלקים, כמו בפאזל. כל סודות העבר, צפים ונשזרים בעלילה שמתרחשת בהווה.

 

עמליה נכנסה ללב מהרגע הראשון. בעלה ובנותיה הם העוגן שלה גם אם לא אחת כעסתי על ההחלטות שרן לקח ושגרמו לעמליה מועקה קשה. אך גם אם רב הנסתר על הגלוי, אי אפשר היה להפסיק לקרוא, כי הרצון להבין מה בדיוק קרה בעבר, מה הסיפור של כל אחת מהאחיות, איך כל אחת מהן זוכרת את ארועי העבר, מה הביא לנתק ולהתרחקות, ומה יהיה בסוף, חזק מאד.

הכתיבה אמינה, רגישה ונוגעת ללב, העלילה זורמת, הדינמיקה המשפחתית לא נחה לרגע, והקורא כל הזמן נמצא על הקצה, שואל את עצמו הרבה שאלות כמו

מה היה המעשה הנוראי של האבא שהביא לניתוק ממנו?

מדוע מירה, האם, היתה כל כך עוינת וביקורתית כלפי עמליה?

מדוע המשפחה הרחיקה בין האחיות במקום לקרב ולאחד ביניהן?

מה הסיפור של האחיות?

האם הקרע יתוקן ויסלח?

 

"פיטנגו בחצר" הוא סיפור כואב, המספר על הפצעים, הסודות והגילויים במשפחה שכלפי חוץ הכל נראה בה טוב, אבל בפנים בדיוק ההפך. הספר עוסק ביחסי אם ובת, בכאב הבלתי נסבל של הניתוק, ברצון העז לאהבה ולהכרה, ובנחישות ליצור מציאות חדשה מתוך השבר הגדול בנפש. סיפור  על הרצון להשתייך, על יחסי אחיות, על הורות רעילה, ובעיקר על המסע שעוברת עמליה שחוזרת לארצה ולביתה המוכר והמנוכר, וההתמודדות שלה עם הזכרונות הכואבים מהעבר.

ספר עוצמתי ומרגש שבו אנו מלווים את עמליה כילדה, כבת זוג, כאם וכאחות.

ומי שסקרן לדעת האם תהיה כאן סגירת מעגל יצטרך לקרוא את הספר הנפלא הזה.

 

מומלץ מאד.

העפיפון – לטישיה קולומבני

העפיפון – לטישיה קולומבני

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאה: כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2024. 224 עמודים

בעקבות  טרגדיה אישית, לנה מחליטה לעזוב את צרפת ואת עבודת ההוראה שלה. היא יוצאת להודו, אל מקום שבו אף אחד לא מכיר אותה, למדינה שבה היא לא דוברת את השפה ושאת תרבותה היא לא מכירה היטב. שינוי הנוף הוא טוטאלי. היא מגיעה אל חופי מפרץ בנגל, בנסיון לשקם את חייה. רדופה על ידי רוחות העבר, היא מוצאת הפוגה מהם רק עם עלות השחר, כשהיא הולכת לשחות באוקיינוס ​​ההודי. כל בקר היא רואה על החוף הנטוש ילדה קטנה, לבדה, מעיפה עפיפון. בוקר אחד היא נסחפת על ידי הזרם, וכמעט טובעת. כשהילדה רואה אותה טובעת, היא מזעיקה עזרה. לנה נחלצת בנס על ידי הבריגדה האדומה, קבוצת הגנה עצמית שהתאמנה בקרבת מקום.

לנה רוצה להודות לילדה בת העשר, שבזכותה ניצלו חייה. כשהיא הולכת לחפש את המלאך השומר הקטן שלה, היא מגלה את הצד השני של הודו . היא מגלה שהילדה יתומה, נטושה, שייכת לקאסטת המנודים, עובדת ללא לאות במסעדה של בן דוד, שקיבל אותה לעבודה ומנצל אותה. היא מגלה שהילדה מעולם לא למדה בבית ספר ולא יודעת לקרוא ולכתוב, ומתנהגת כאילמת. המפגש המקרי של לנה עם לליטה הצעירה, ופריטי, מנהיגת הבריגדה הצעירה והקשוחה, שעוסקת בלימוד הגנה עצמית לנשים, היא נקודת הפתיחה של חיים חדשים עבורה, שנותנת משמעות לעבודתה הקודמת כמורה. לנה נאבקת בחירוף נפש עם הרשויות המקומיות, עם שחיתות מנהלית, ועם דעות קדומות ומשפחות אנאלפביתיות כדי לפתוח בית ספר, לחנך נערות צעירות מאוד ולהציל אותן מחיי עבדות עתידיים במדינה שעדיין מאופיינת באלימות קיצונית המופעלת על נשים. מוקפת בקבוצת בנות מהכפר והמנהיגה שלהן, פריטי הסוערת, לנה מתחילה פרויקט מדהים: הקמת בית ספר לכל ילדי השכונה שהלימוד נשלל מהם.

לטישיה קולומבני לוקחת את הקוראים להודו, אבל לא למדינה המוכרת לתיירים עם המקדשים המלכותיים שלה, אלא לצד הנסתר של הודו. התנועה הצפופה, החנויות הרעועות, הקבצנים, העוני, הרעש הבלתי פוסק, מצוקת הילדים, הקאסטות, המנודים שזוכים לבוז, ולמצבן המזעזע של נערות צעירות. אונס הוא הספורט הלאומי. תת תזונה, נישואים והריונות מוקדמים. להיוולד בהודו ילדה זו קללה. מצבן של הנשים בהודו מופיע בספר הזה במלוא אכזריותו ובמיוחד זה של נשים מהקאסטה המנודה. כדי להקל על הוריהם, הם משיאים את הבנות בגיל 10-12, בניגוד לחוק המחייב. האישה הופכת לרכושו של בעלה, לרוב קרוב משפחה רחוק מבוגר, והיא נתונה לסמכותה המוחלטת של חמותה. לנה מבינה שהמנהג הזה הוא האויב האמיתי של הנשים ושהוא מנציח את העוני. היא נחושה לשבור את השרשרת הזו על ידי מתן אפשרות לנערות הודיות צעירות ללמוד לקרוא ולכתוב, גם אם נדרש לשם כך תשלום מכיסה הפרטי עבור האוכל של תלמידיה או משכורת עבור המחליפה של לליטה במסעדה שבה היא עובדת.

 

לטישיה קולומבני מרגשת את הקורא כשהיא מספרת על נישואיה הכפויים של ג'ניצקי, חברתה הקרובה של לליטה בבית הספר, ועל מותה בתעלה, תוך כדי בריחה מהבעל שהוריה אילצו אותה להינשא לו. התאורים על מצבם הבלתי ניתן לתיאור של מי ששייך לקאסטה של המנודים, שכל חייהם עליהם לעסוק במשימות מלוכלכות, מזעזע.

 

ומה המשמעות של העפיפון בכל זה?

העפיפון  הופך להיות המטאפורה המתריסה נגד חוקי הכבידה, בדיוק כמו לנה שהצטיירה כאשה שברירית שחייה תלויים על חוט, והופכת ללוחמת, מלאת התמדה וכוח רצון, ושל הילדים חסרי הזכויות שנולדו בעוני, שעפים לעבר עתיד טוב יותר בזכות החינוך.

 

"העפיפון" משקף את רצונה של לטישיה קולומבני לעורר את זעמו של הקורא על מצבן של נערות צעירות מאוד, מהמעמד הנמוך בהודו. הוא מראה את הודו רבת הניגודים ואיך בליבו של העולם הזה, שלנה לא יודעת עליו כלום, מתחילה הרפתקה המשלבת תקווה והתפכחות, נחישות מול מסורת, וחלום לשנות חיים באמצעות חינוך. הוא מתאר את המפגש הבלתי נשכח והמשקם בין אישה וילדה צעירה מקופחת, בהודו המיוסרת.

כתוב בקלילות סוחפת ועדינה, מלא תקווה וחום אנושי, עם  מבט צלול מאוד על העולם שבו אנו חיים, כמו העפיפון שנסחף בשמי הודו...

 

מומלץ מאד♥

הנערה שנפלה אל מתחת לים – אקסי או

הנערה שנפלה אל מתחת לים – אקסי או

תרגום: עפרה אביעד

אגם הוצאה לאור 

2024. 310 עמודים

סיפור מלא קסם על הרפתקאותיה של מינה בת ה-16 בממלכת הרוחות, המקריבה את עצמה להיות הכלה של אל הים במקום אהובתו של אחיה, שנבחרה להיות הכלה ה-100, בתקווה, שהיא תהיה הכלה האחרונה.

סיפור המבוסס על אגדה קוריאנית/סיפור עממי בשם The Tale of Shim Ch’ong  , על משפחה, תקווה, נאמנות וגורל, עטופים בפנטזיה ודמיון המכילים דוכני שוק תוססים, דגים בצבעים עזים ששוחים ברוח, פנסים צפים במים, נשמות שבחרו לא לעבור הלאה, כלות אחרות של אל הים, דרקונים ושדים, מתנקשים, אלים קטנים ועוד.

במשך דורות, מולדתה של מינה מקוללת בסערות קטלניות שהגורם להם, לדעתם, הוא זעמו של אל הים. הם מאמינים שרק הכלה האמיתית של אל הים יכולה להרגיע את הסערות וההרס שהן גורמות, ולכן מדי שנה הם מקריבים עלמה אחת. השנה הם מקווים שהנערה היפה ביותר בכפר, שים צ'ונג, תהיה זו שתצליח לשים קץ לסבל. שים צ'ונג היא גם אהבתו האמיתית של אחיה של מינה, ג'ון. אבל בלילה שבו עומדים להקריב אותה, ג'ון יוצא יחד עם שים צ'ונג לים. כדי להציל את אחיה, מינה משליכה עצמה למים במקום שים צ'ונג.

ברגע שמינה מקריבה את עצמה לים, גם הקוראים נסחפים איתה לעולם הרוחות הקסום שמתחת למים. היא מחפשת את אֵל הים ובדרך נתקלת בדברים רבים ובהרבה ישויות. כשהיא מוצאת את אל הים היא מגלה שהוא לא כועס אלא מקולל ולכוד בשינה מכושפת. למרות שהוא נוכח פיזית, דעתו אובדת, כאילו מוסתרת מאחורי צעיף.

בהיעדרו, הלורד שין הוא זה שמטפל בענייני הממלכה. אחד מהם הוא לקחת את הנשמה של מינה. הוא נותן לה 30 יום למצוא דרך להעיר את אל הים ולשחרר אותו מקללתו, כך שתחזיר את השלום למולדתה, ותחזור אליה בשלום, אחרת היא תילכד לצמיתות בממלכת הרוחות. עם זאת, בהיעדרו של אל הים, מספר קבוצות החלו במאבקי כוח נגד לורד שין שהגדילו את הסכנה עבור מינה והקשו על משימותיה. למרות שהיא נרתמת למשימה להעיר את אל הים, לדבר על ליבו ולהביא אחת ולתמיד את השקט אל הארץ,  בת אנוש אינה יכולה לחיות לאורך זמן בארץ הרוחות, ויש מי שיעשו הכול כדי למנוע מאל הים להתעורר…

 

כל דמות הצליחה למשוך את תשומת ליבי!

הראשונה כמובן היא מינה, אמיצה ואוהדת, שמניעה את הרומן ועושה הכל למען אלה שהיא אוהבת אבל גם שואפת לבחור את גורלה. היא חביבה, חסרת אנוכיות ומלאת חמלה, אוהבת את משפחתה ואת בני עמה מספיק כדי להקריב את עצמה לסערה המשתוללת, ככלה של אל הים. הנחישות שלה הראתה שאפשר לעשות הכל, כל עוד אתה מאמין בעצמך. היא עברה באומץ את הזמנים הקשים והעריכה את התקופות הטובות בחייה. אהבתי את צניעותה ואת הסיפורים המיתולוגיים שלמדה מסבתא שלה. המפגש הראשון שלה עם שין התחיל ברגל שמאל אך התפתח לאהבה וחברות נפש.

 

ספרי פנטזיה הם לא "כוס התה שלי"  ויש אומרים לא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו, אבל, תסתכלו על כריכת הספר הזה. ללא ספק הכריכה היפה סיקרנה אותי ונשאבתי.

לא חשבתי שאהנה מהספר, אבל נהניתי בממלכת הרוחות שיצרה אקסי או עם כל הדברים הקטנים שהופכים אותו לייחודי כמו בריכת סירות הנייר ונהר הנשמות. היה משהו בתיאורים החיים ובאווירה של הספר שעזרו לדמיין את הדברים מתרחשים ואיך נראות הדמויות. אהבתי איך הסופרת שילבה את הפולקלור והמיתוסים הקוריאנייים בסיפור. זה היה מרתק וקסום, ואפילו מצאתי בסיפור פן פמיניסטי והעצמה נשית. לכן, אם אתם מחפשים פנטזיה חמודה ופשוטה שכולה אגדה והרפתקאות, עם הרבה דמויות שקל לעקוב אחריהן אני מציעה שתכניסו את הספר הזה לרשימה שלכם כי ללא ספק הוא יגע בלבכם.

 

"הנערה שנפלה אל מתחת לים" הוא סיפור גדוש אהבה ואומץ, תוסס ,שיתאים לנוער בוגר, גילאי 13-17 

מומלץ.

למחרת היום – מליסה דה קוסטה

למחרת היום – מליסה דה קוסטה

תרגום:  אביגיל בורשטיין

הוצאה: תכלת

ספטמבר 2023 . 302 עמודים.

אמנד, גיבורת הרומן, מוצאת את עצמה נאלצת להתמודד ברגע אחד עם אובדן בעלה והילדה שברחמה. היא נשארת לבד, ללא כוח ורצון לקום, לאכול, לנהל את מה שמתחולל בנפשה. השהייה במקום בו היתה כל כך מאושרת היא בלתי נסבלת, והיא מחליטה להתרחק ממשפחתה, מהעבודה ומכל מי שהיה בחייה עד לאותו יום נוראי. היא מחליטה להגשים את חלומו של בעלה לחיות בכפר, ושוכרת בית קטן וישן, מבודד ומרוחק מהעיר ליון. כאן אף אחד לא יכול להגיד לה מה לעשות או לא לעשות, או למנוע ממנה להיסחף באבלה.

ההתחלה מאד קשה. היא סוגרת את עצמה בפני העולם שבחוץ, חיה כשהתריסים מוגפים, רוב הזמן ישנה בעזרת כדורי שינה, מתהלכת מתה־חיה, בלי לתקשר עם איש. כאב עצום מלווה אותה, זיכרונות מבעלה האהוב שמת במפתיע, ויחד איתו החלומות על המשפחה שכמעט הקימו.  

עד לאותו רגע נוראי של האובדן הפתאומי, אמנד לוזן ובעלה בנז'מן נהנו מאהבתם, עם הריון שהוסיף לאושרם, ועם תוכניות לעתיד.  אמנד עבדה בעירייה, בנז'מן עבד בבית לצעירים ולתרבות. הם הכינו חדר צהוב מלא רהיטים וצעצועים למאנון, העוברית...

ככל שהימים חולפים, היא נאלצת לצאת מהקונכיה בו היא סגרה את עצמה, גם אם לגיחות קצרות לסופר. היא שומרת על קשר עם הורי בעלה המנוח, מתרחקת מאמא שלה, עד ליום שבו פרפר, נכנס אל ביתה, ומכניס יחד עם משק כנפיו את קרני השמש. כאשר ז'ולי, התוססת ומלאת החיים, בתה של בעלת הבית הקודמת פורצת לחייה ללא הודעה מוקדמת, עוד קרן אור  חודרת לחייה של אמנד. לאט לאט אמנד מעיזה להביט סביבה.

בבית הישן שבו היא מתגוררת, היא מוצאת  מחברות מתכונים, ויומני גינון מפורטים, כתובים בכתב ידה  של מדאם אוג, ובהם הוראות והערות הקשורים בטיפול בגינה, כמו איך להרוג עשבים שוטים, איך להגן על הצמחים מפני הקור ועוד ועוד. אמנד קוראת בהם ומגלה שגם גברת אוג חוותה אובדן ושבעזרת הגינה שהקימה, שרדה.

מכתב שהיא מקבלת מצעירי הבית לצעירים ולתרבות ועץ התפוחים השופע שמצאה מאחורי הבית, מוביל אותה להזמין שלושה מהנערים ולאפות לכבודם עוגת תפוחים לפי המתכון של גברת אוג. בואם והבילוי בחברתם מכניס עוד קרן אור לחייה, והיא מחליטה לשקם את הגינה שננטשה לאחר מותה של גברת אוג. היא מתמסרת לגן הנטוש, העבודה מעסיקה אותה, ומציבה בפניה אתגרים.  אמנד מקבלת החלטות גם בפן האישי, החלטות שעוזרות לה לפתוח את ליבה ולהתמודד עם חייה, והעיסוק בגינה הופך מקור להתחדשות ודרך חזרה לחיים. המגע עם האדמה, לכלוך הידיים, לראות בפעם הראשונה פריחה של פרח או חסה צומחת, מרפאים. הם מזור לפצעים, הם סיפוק, הם המאמץ הטוב שגורם לה לישון בשקט, ללא כדורי שינה. היא מאמצת חתול אפור, מזמינה אורחים לביתה, מתמודדת עם חדשות משמחות במשפחתו של בעלה, וכמו שהגינה מלבלבת ופורחת ככה גם היא מתחילה לחזור לעצמה ולמצוא משמעות לחיים.

 

החלק הראשון של העלילה זורם לאט, כמו ימיה של אמנד, שחיה באדישות ודכדוך, ואז הוא "פורח" יחד איתה, עם כל הישג קטן וההשלכות שלו, עם הפתעות קטנות הקשורות למעגל הטבע והחיים, ועם גילוי הקירבה של אנשים שאמנד לא חשבה שיכול להיות להם תפקיד כה חשוב עבורה.

הסיפור הרגוע והמנחם הזה מתעמק במורכבות של חיי היומיום לאחר אובדן, מספר את ריפויה של נפש פגועה, שעושה צעדים קטנים. הדמויות מתוארות באהבה והתעוררות הטבע של צרפת הכפרית הופכים את הסיפור לקריאה מיוחדת מאוד, מלאת תיקווה .

"למחרת היום" הוא סיפור עדין על אובדן וההתמודדות איתו, שמוכיח שוב עד כמה לטבע יש מקום בריפוי.  כמו העונות המתחלפות והמחזוריות בטבע כך החיים, מתחדשים לאט לאט, והעיסוק בטבע מביא מזור לנפש. הוא מלא בפרחים, בצמחים ובצבע, הוא עוטף ומנחם ויחד עם זאת הוא מר-מתוק.

 

אהבתי את הבית הישן שבו גרה אמנד, אהבתי את הבדידות שהייתה במקום, אהבתי את הטבע מסביב לבית. אהבתי את רישאר, אביו של בן. מצאתי בו דמות אבהית, תומך, אבל גם פגיע ואבל.

כריכת הספר מרמזת על רומנטיקה קלילה וכיפית אבל זה לא כך. התוכן אינו תואם והכריכה מטעה.

מי שאהב לקרוא את ספריה של וירז'יני גרימאלדי או ואלרי פרין יהנה מהספר הזה  מאד.

 

אני ממליצה.