כבו את הירח - קריסטן היגינס

כבו את הירח - קריסטן היגינס

תרגום: שרון פרמינגר

הוצאת כנרת זמורה דביר

ינואר 2023. 416 עמודים

הרומן החדש של קריסטן היגינס "כבו את הירח"  מספר את סיפור אהבתם של ג'וש ולורן. סיפור מרגש ובו בזמן קורע לב על אובדן, אבל, ריפוי ואהבה.

לג'וש וללורן יש קשר אהבה עמוק. הם צעירים, יפים ומוכשרים. לורן מעצבת חלל וג'וש שנמצא על הרצף האוטיסטי הוא ממציא פטנטים מוכשר ביותר וברזומה שלו תארים אקדמיים.

השניים נשואים באושר כ 3 שנים, ועסוקים בתכנון עתידם עד לאותו יום גורלי בו  לורן מאובחנת כחולה במחלת ריאות סופנית. האבחנה שלה מאלצת את ג'וש להשלים עם העובדה שהוא לא יכול להציל את לורן, אפילו הגאונות הטכנית והכסף שלו לא עוזרים. 

נשואה לאהבת חייה, לורן נחושה להפיק את המרב משנותיה האחרונות. וכשהמצב מחמיר ג'וש מטפל בה באהבה ובמסירות רבה.  כשהיא הולכת לעולמה, עולמו מתמוטט והוא מאבד את דרכו. היא הייתה העולם שלו, החברה הכי טובה שלו, המורה שלו. הוא חסר אונים לחלוטין, ובהיותו על הרצף הוא מאותגר חברתית, שוכח לאכול, מסתגר ואינו יוצא מהבית ומתאבל על לורן אבל עמוק.

לורן שידעה עד כמה יהיה לג'וש קשה להתנהל ללא נוכחותה, כותבת לו 12 מכתבים אותם השאירה בידי חברתה הטובה. המכתבים אמורים לעזור לו להתמודד עם תהליך האבל, והוא יקבל מכתב אחד בחודש במהלך השנה הראשונה שלאחר מותה. במכתבים היא מאתגרת את ג'וש להתגבר על הכאב שהוא חווה ולהתחיל בתהליך הריפוי. בכל מכתב ניתנת לו משימה אותה עליו לבצע. המשימות לא קלות לו, ובמסע שהוא עובר הוא חווה התקפי זעם, עצב בלתי פוסק ורגעים של בידוד מוחלט. אבל לורן ידעה למה הוא יזדקק, והמשימות שהיא שלחה אותו לבצע, העלו בסופו של דבר את חייו על מסלול אחר, הביאו לו את החבר הכי טוב, הביאו לו תחביב חדש, הם עזרו לו לכבוש את הפחדים שלו, והם עזרו לו למצוא שוב אהבה. גם משפחתה וחבריה תומכים בו בדרכים שמעולם לא ציפה להם ומסייעים לו להתמודד, ולאט לאט הוא מתגבר על האבל, העצב והכאב, נפתח לעולם  ומתחיל לחיות את חייו שוב.

העלילה מסופרת משתי נקודות מבט.

אחת של ג'וש, באמצעותו הקורא חווה את האובדן לאחר מותה של לורן ואת המסע שהוא עובר במהלך שנים עשר החודשים שלאחר מותה, והשניה דרך עיניה של לורן עצמה, שעוברת תהליך אבל משל עצמה כשהיא מתמודדת  עם העובדה שהיא גוססת. לורן כותבת מכתבים אל אביה שנפטר ובאמצעותם אנו לומדים על הקשר ביניהם, מכתבים בהם היא משתפת אותו על כל מה שקורה בחייה בעבר, לפני ואחרי מותו. היא מדברת איתו על הפחדים שלה, על כמה שהיא עצובה שהיא תעזוב את ג'וש לבד ושלא נולדו להם ילדים. היא גם מעבירה את תקוותה שהיא תתאחד איתו בחיים שלאחר המוות.

לורן היא נשמה נפלאה וקל להבין מדוע ג'וש אהב אותה כל כך ונותר הרוס לאחר מותה. אהבתי את ההצצות אל חייהם המשותפים שסיפקו הפלאשבקים, ובמיוחד אהבתי את המכתבים של לורן לג'וש, שלמעשה היו די מצחיקים לפעמים, בהם הוא קבל הוראות מפורשות שהיא ציפתה ממנו לבצע, החל מדברים פשוטים כמו ללכת לחנות מכולת ועד למשימות מאתגרות יותר כמו להזמין אישה לדייט, ומכיוון שג'וש כל כך אהב אותה,היה ברור  שהוא ימלא כל חודש את בקשותיה.

הרבה סופרים השתמשו כבר בקו העלילה הזה, המספר על גבר/אשה שמגלים שיש לו/לה מחלה סופנית והיא/הוא מחליטים להשאיר ליקיריו מכתבים כדי לעזור להם להמשיך בחייהם, ולהתמודד עם האבל והעצב. הזכור מכולם הוא "נ.ב. אני אוהב אותך" מאת ססיליה אהרן, וגם קצת את "מכתבי האהבה של מונמארטר" מאת ניקולא בארו,  שליוו את מחשבותי במהלך הקריאה.

יחד עם זאת קריסטן היגינס עשתה עבודה טובה בלכידת שלבי האבל  אך שזרה בתוכם אופטימיות והומור  כדי למנוע מהסיפור להיות יותר מידי עצוב.

האם אתם אוהבים ספרים עצובים?

האם אתם אוהבים  לקרוא רומן מכתבים?

אם כן, הספר הזה בשבילכם.

מי שהייתי פעם - טרייסי גרביס-גרייבס

מי שהייתי פעם - טרייסי גרביס-גרייבס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצא' כנרת זמורה-דביר.ינואר 2020.

עותק דיגיטלי אתר E-vrit

“מי שהייתי פעם” מגולל את סיפורם של אניקה היפה, האינטלגנטית והמוזרה שכישוריה החברתיים ייחשבו כ”מביכים” על פי אמות המידה של החברה,  וג’ונתן, שהוא חכם, אדיב מכיל, עוטף ונאה להפליא.  הם מתאהבים בהדרגה, למרות החרדה החברתית של אניקה, המשולבת בשפע של מוזרויות קטנות אחרות.

אוניברסיטת אילינוי, 1991- אניקה, מסורבלת, ביישנית וחסרת יכולות חברתיות נמצאת על הספקטרום האוטיסטי בתיפקוד גבוה אבל ב-1991 לא הכירו באוטיזם כמשהו שנדרש לו איבחון .  למרות שהיא נחשבת לבעלת תפקוד גבוה, היא סובלת מסרבול חברתי. מעשי בריונות היו חלק מילדותה ובשנים בוגרות יותר אנשים נצלו אותה, התעללו בה ולעגו לה. עם זאת, כשאנו מכירים את אניקה אנו מבינים שהיא חזקה, אמיצה, אכפתית, נאמנה ובוטחת בעצמה ויודעת לעמוד על שלה.

אניקה לומדת לתואר ראשון. רוב הזמן היא מבלה בבדידות או בהתנדבות במרפאה לחיות, בספריה או במועדון השחמט. אניקה אהבה לשחק שחמט, והצטיינה בו מילדות. במהלך תקופה קשה במיוחד באוניברסיטה, היא שוקלת לחזור הביתה. רעשים, ריחות ושינויים מוציאים אותה מאיזון ןהיא ממהרת להסתתר מתחת לשמיכה. חברתה ושותפתה לחדר – ג’ניס, לוקחת  אותה למפגש של מועדון השחמט ובו יש לה אפשרות ליצור אינטראקציה עם סטודנטים ולהיות חלק ממשהו,אך היא נמנעת מכל קשר. כאשר ג’ונתן הופמן מצטרף למועדון, הוא הופך להיות בן זוגה למשחק ולאט לאט נרקמים ביניהם יחסי חברות. ג’ונתן רואה אותה באור שונה מאחרים, תומך בה  ומכבד אותה. אניקה מאתגרת אותו בצורה שאף אחד אחר לא עשה אי פעם, ולמרות שלהיות עם אניקה יכול להיות מאתגר, ג’ונתן אוהב את הדברים שהופכים אותה לאחרת. הוא מבין מה שרבים אחרים לא. נראה שהוא גם יודע בדיוק מה לעשות כשאניקה נסערת . ואניקה שעל פי רוב הרגישה בלתי נראית, נבוכה ועצבנית בקרבת אנשים מרגישה עם ג’ונתן בטוחה ומוגנת. איתו היא מנסה דברים חדשים ומגלה עולם שונה מהשגרה הרגילה שלה. ובתמורה, היא מציעה לג’ונתן אהבה עזה ולא מתפשרת. יחד הם מצליחים לגרום לקשר ביניהם לעבוד ומצפים לבנות עתיד משותף.

שיקגו 2001 –  - אניקה מתגוררת בשיקגו ועובדת בעבודה שהיתה חלום חייה-  בספריה. כשהיא נתקלת במקרה בג’ונתן, בחנות המכולת בשיקגו, היא יודעת מה עליה לעשות: לאחוז בו ולא להרפות. הם נפרדו לפני עשר שנים, אך הקורא אינו מודע לסיבה. אניקה מנצלת את ההזדמנות להוכיח לג’ונתן שהיא לא הילדה שהוא הכיר פעם. יש להם הזדמנות שנייה להצית מחדש את אהבתם המיוחדת והם מחדשים את מערכת היחסים שלהם, כאילו לא חלף עשור , אך אירוע נוראי מסכן אותה.

כעת, לאחר שהם התחברו מחדש, האם יש תקווה למערכת היחסים שלהם?

האם הם יוכלו להתגבר  על הכאב והזמן שחלף?

הסיפור מסופר לסירוגין מנקודת מבטם של אניקה וג’ונתן, בין 1991 ל -2001,  בין מערכת היחסים הקודמת שלהם ובחזרה לשנת 2001 בה הם מנסים לחבור מחדש ולהבין את הסיבה שגרמה לפרדה בעבר. שתי נקודות מבט משותפות, אבל מהעמוד הראשון נשאבתי לקולה של אניקה שהיה משכנע הרבה יותר ולא יכולתי להפסיק לקרוא.  הדמות שלה כל כך רצינית וכנה, שאי אפשר שלא לאהוב אותה. יש בה משהו מקסים ורק רציתי לחבק אותה ולהגן עליה. השקפתה הלא מסוננת על החיים הייתה שונה, מרעננת  ונוגעת ללב, והמסע שלה היה יפה ומרגש. חוץ מזה, איך אפשר לא לאהוב מישהו שאומר: “אני אוהבת ספרים יותר ממה שאני אוהבת את רוב האנשים.” הייתי כל כך ממוקדת בה, שצרכיו הרגשיים של ג’ונתן הרגישו לעתים קרובות, משניים. אמנם מדובר בסיפור אהבה רומנטי מתוק, אך הסיפור העיקרי של אניקה שנמצאת על הספקטרום הוא החשוב ומה שהופך את הספר לקריאה כה יוצאת דופן. להגיד שאניקה “מוזרה” זה אנדרסטייטמנט. האופן בו היא מתמודדת עם האתגרים והמצוקות של חיי היומיום שובה לב, מעורר השראה וכובש.

טרייסי גרביס-גרייבס לוכדת את רגשות החרדה ולעיתים ההדרה של אניקה. הרומן עם ג’ונתן, במיוחד במהלך שנות הלימודים בקולג’, היה סופר מתוק, והשימוש בסיפור אהבה פשוט, מוסיף לשלמות ולכנות של הדמויות. הסיפור אולי קצת תמים, חסר ניצוצות וברקים  ונראה שהדברים תמיד מסתדרים עבור אניקה, גם אם הם נראים עגומים לזמן מה, אבל האופטימיות הזו עובדת עבור הספר, כי זה מחזק את הביטחון של אניקה שהדברים יסתדרו עבורה.

דמות משנה נפלאה היא חברתה הטובה של אניקה, ג’ניס, שהייתה באמת אור בחייה. ג’ניס עוזרת לאניקה לנווט בעולם מבחינה חברתית. היא פועלת כ”מתרגמת”, כאשת סוד וכמדריכה. האינטראקציה ביניהן נפלאה והופכת לחברות ארוכת שנים . ג’ניס דואגת לה ומחפשת אותה, מצילה אותה כשאחרים מנסים לנצל אותה. היא זו שאניקה שואבת ממנה רעיונות, ואליה היא פונה לייעוץ בנושא אינטראקציה עם בנים, איפור ואופנה.

“מי שהייתי פעם” הוא סיפור נפלא ומחמם לב על אהבה, קבלה, הכלה, על הזדמנות  שניה, על מסע וצמיחה אישית, חברות, ומשפחה, שנותן קול לדמות נשית עם אוטיזם,  להוביל את העלילה .ההתייחסות לתסמונת בכבוד וברצינות הראויים לה, תוך הוספת הומור ורגשות, נעשה היטב. מנקודת מבט זו הסיפור מאוד מקורי, ייחודי ומרענן!

ממליצה בחום!

נקרא כספר דיגיטלי באתר עברית.לטעימה מן הספר לחצו כאן:

מי שהייתי פעם. פרק ראשון.