בלתי שבירים – ליסה בר

בלתי שבירים – ליסה בר

תרגום יואב כ"ץ

הוצאת ידיעות ספרים, סימנים

ינואר, 2021. 359 עמ

"החיים הם בלגן, האהבה עוד יותר. אבל כאב הוא הבלגן הגדול מכולם. ועדיין בשברון יש תקומה, נפילה לשם עלייה." (מתוך הפרק האחרון)

ביום הולדתה ה -42 סופי חוגגת עם בעלה, גייב, שתי חברותיה הטובות סמנתה ולורן ובעליהן. השישיה שכמעט בלתי ניתנת להפרדה מאז שנות התיכון והמכללה, חוגגת תמיד יחד, עוד מהימים שסופי ושתי חברותיה הטובות סייעו זו לזו בכל העליות והמורדות שהחיים זימנו להן.  גייב וסופי ביחד מאז התיכון. חברים כינו אותם ה"בלתי שבירים". 

עד שהכל התפרק...

 

במהלך ארוחת הערב, נושא השיחה המרכזי מתמקד ברכילות האחרונה הקשורה בפירסום נתונים של אתר האינטרנט "אשלי מדיסון", שנפרץ, אתר המספק בני זוג לאנשים נשואים. מטרת המיפגשים ברורה. הקבוצה סקרנית לגלות האם מישהו מנורת' גרוב, שיקגו, בה הם חיים ייחשף, ושמו של גייב בעלה של סופי מופיע ברשימה, כבוגד סידרתי, השקרן המוביל בעירם, ומה שאמור היה להיות רכילות תמימה הופך לסיוט מוחלט.

 

סופי הרוסה, ומהר מאד לומדת שזו לא הבגידה היחידה של גייב שעליה להתמודד איתה, והשקרים שלו הם לא השקרים היחידים בחייה. כאשר בתה אווה בת ה-19 מתקשרת מפריז שם היא לומדת, ומתמודדת בעצמה עם משבר משלה, סופי מחליטה להשאיר מאחוריה את הכאוס בחייה ולהצטרף לאווה. היא עוזבת את הבית שבורה, מאוכזבת וחרדה.

 

האם היא  תוכל להחזיר לעצמה את השליטה ולהתגבר על המשבר שריסק את חייה לרסיסים?

 

לאחר שעזרה לאווה להתגבר ולהתאושש היא מחליטה לצאת לפרובאנס, כשהיא נחושה לשחזר את החיים שחלמה שיהיו לה ושויתרה עליהם כשויתרה על עצמה. הגיע הזמן לשים את הצרכים והרצונות שלה לפני כולם. היא מחליטה לחיות איך שהיא רוצה. היא מבטיחה לעצמה לחייך יותר, היא מתנערת מכל אחריות (למעט מה שקשור לבתה) אוכלת מה שהיא רוצה, מקבלת מראה חדש לגמרי, מגשימה את התשוקות המיניות שלה ואת חלומה האומנותי להיות פסלת, חלומות שחשבה שאבדו ואינם. ההערכה העצמית שלה מתחזקת והיא מניחה לאני האמיתי שלה לצמוח כשסביבה הנופים המהממים של פרובאנס.

היא מנסה לשים את כאב הבגידה של גייב ואת הבגידות שחוותה מאחוריה, אך "חייה האמיתיים" ממשיכים ללוות אותה.

האם היא באמת  יכולה להפסיק לדאוג לאנשים שהיו חלק מחייה כל כך הרבה שנים?

סופי בלום לומדת שהיא חזקה משדמיינה, ושלפעמים צריך להתפרק כדי להתחזק.

הספר הזה היה כל כך שונה מסיפרה הקודם של ליסה בר "צבעים נמלטים". היו בו הרבה אלמנטים אופייניים לז'אנר, הרבה קלישאות, ולא הרבה הפתעות. הוא היה צפוי, אך גם מרגש, חושני, מעורר מחשבה ונוקב.

אהבתי את תיאורי הנוף, המוזיאונים, והאוכל המעולה במסעדות. את תיאורי הציורים והפסלים המפורסמים. 

"בלתי שבירים" הוא סיפור העוסק במיגוון נושאים ורגשות. יש בו אהבה, מיניות, חברות, בגידה, אמנות ומערכות יחסים מודרניות. הוא זורם ונקרא במהירות. ההתחלה היא כמו אגרוף לבטן ובהמשך מתגלה החוסן והאומץ של סופי בלום.

אני יודעת שרבות מחברותי הקוראות אהבו אותו מאד. אני גם יכולה להבין מדוע. הספר מזכיר במקצת את "תחת שמש טוסקנה" מאת פרנסס מאייס. האם קראתם ואהבתם אותו?  אם התשובה היא כן, סביר להניח שתהנו מהספר הזה, רק שכאן הוא מתרחש ברובו בפרובאנס  ולא בטוסקנה.

 

וירג'ין ריבר – רובין קאר

וירג'ין ריבר – רובין קאר

תרגום: מור רוזנפלד

הוצאת תכלת

אוגוסט 2021. 373 עמודים

האם אי פעם רציתם לברוח מחייכם לזמן מה, לקחת קצת חופש ולהתרחק מהלחץ והבעיות היומיומיות המצטברות?

אם כן, העיירה הקטנה (הבדיונית) וירג'ין ריבר שבקליפורניה היא המקום בשבילכם. מקום שבו כולם מכירים את כולם, מקבלים אחד את השני, מקום בו  אפשר להסיר את כל המיגננות ולהיות רק מי שאתם.

 

זה הספר הראשון בסידרת "וירג'ין ריבר" בו אנו פוגשים את מלינדה (מל) מונרו, שגרה בלוס אנג'לס ואוהבת את כל המותרות שחיים בעיר הגדולה מביאים איתם. היא אחות מיילדת העובדת בבית החולים והייתה נשואה למרק כארבע שנים, רופא חירום בבית החולים, שנפטר בנסיבות טרגיות שנה קודם לכן. אנחנו לומדים להכיר אותו באמצעות זכרונותיה של מל. 

מל נותרה שבורה ולבד, שקועה בדיכאון, ולא מסוגלת להתחיל מחדש. כל זוועות העיר, האלימות הרעש והצפיפות ובעיקר הצער וכאב האובדן המתמשך, מזינים את הצורך שלה להימלט ממציאות חייה.

כשהיא נתקלת במודעת דרושים האומרת  -

דרושה: אחות/ מיילדת לווירג'ין ריבר, עיירה קטנה עם אוכלוסייה של 600 איש. בואי לשנות חיים של אנשים בין יערות הסקויה ונהרות צלולים כבדולח. הצעת העבודה כוללת בקתה יפהפייה ללא דמי שכירות.

היא לא חושבת פעמיים ונענית למודעה,  מוכרת את הבית בלוס אנג'לס על תכולתו , אורזת את המזוודות ומקווה להחליף את חייה העירוניים בחיי הכפר, שם תרפא את פצעיה ותפתח דף חדש בחיים ותתרכז במה שהיא כל כך אוהבת, להיות אחות ומיילדת, לסייע לחולים, להביא חיים חדשים לעולם. 

אבל תקוותיה הגדולות מתנפצות תוך שעה מהגעתה. הבקתה שהובטחה לה למגורים מתגלה כחורבה, הכבישים בוגדניים והרופא המקומי לא רוצה שום קשר אליה. כשהיא מבינה שעשתה טעות ענקית, היא מחליטה לעזוב את העיירה למחרת בבוקר.

אבל לגורל יש תוכניות אחרות. 

תינוקת בת יומה שננטשה במרפסת הקדמית של המרפאה משנה את תוכניותיה וגם ג'ק שרידן, איש מארינס לשעבר, שעבר לוירג'ין ריבר לאחר שסיים את שירותו, כדי לחיות חיים שלווים של דיג וניהול הבר-מסעדה היחידה בעיירה. ג'ק,  הוא הבחור המושלם שמוכן לעשות הכול כדי שמל תישאר. הוא תומך בה בשקט בסבלנות ובהתחשבות, ומטפל בה בעדינות רבה. מי יכול להאשים אותה  שהיא עפה עליו?

עד מהרה מל נשאבת לחיים בוירג'ין ריבר, בדיוק כמו הקוראים, אל הסיפור העדין והיפה הזה.

למרות שזהו ספר רומנטי, היופי העיקרי שלו טמון ביופיים של אנשי העיר, באופי הפשוט שלהם, בלב הגדול וביכולתם לאהוב, לתמוך ולקבל אחד את השני. הסיפור זורם בקצב נכון, הרומנטיקה בין ג'ק למל מתקדמת בצעדים מדודים מתוך כבוד והערכה, האינטראקציות בין מל לאנשי וירג'ין ריבר, במיוחד עם הרופא הותיק, יפה, מצחיקה ופשוט מרגיעה. הספר מלא חיים ומלא בכל מה שהחיים מייצגים.

זה סיפור על הזדמנות שנייה, סיפור על מציאת משהו שמעולם לא חשבת שתמצא, סיפור על מציאת כוח עמוק בתוך עצמך וידיעה שאתה לא רק מסוגל אלא בעצם יכול לעשות דברים שחשבת שלא תוכל לעשות.

לכל אחת מהדמויות יש את נקודות החוזק שלה, את החולשות שלה, את השמחה ואת הצער שלה. אבל כל דמות  מוכנה להתמודד עם כל מצוקות החיים הודות לידיעה שתמיד תהיה להם  תמיכה.

הספר מלמד אותך להעריך את המשפחה, החברים והקהילה והסתפקות במועט, דרך המסע שמל עוברת. ולמרות העלילה הצפויה מערכת היחסים בין מל וג'ק מחממת לב ותחושת הקהילה בעיירה מעוררת קנאה. עיירה כמעט ללא אמצעים מודרניים ומותרות, שהאנשים שחיים בה הופכים אותה לכל כך גדולה, בהיותם חסרי אנוכיות.

רובין קאר תיארה את המקום כל כך טוב, עד שגרמה  לי להרגיש שאני שם, בפאב, במשרד הרופא, ליד הנהר או בבקתה שביער.

הקושי היחיד שהיה לי קשור לסיפור המשנה של שני בני הנוער, ריקי וליז. אני לא אגיד יותר מדי כדי לא לעשות ספוילר, אבל הסיפור שלהם די צרם לי.

 

אין תרופה טובה יותר להתגבר על אֵבֶל מאשר "איש מארינס לשעבר" שהוא החתיך הפרטי שלך ועיירה קטנה ושקטה שדואגת להשאיר אותך עסוקה.

 

רומן מתוק ונעים♥

זיכרונותיו של חתול נודד - הירו אריקווה

 זיכרונותיו של חתול נודד - הירו אריקווה

תרגום: אירית ויינברג

הוצאת הכורסא, מודן

מאי 2021. 215 עמ'

כולנו מכירים את הסיפור על הכלב שהוא "חברו הטוב של האדם", אבל מה אנחנו יודעים על אהבתו של חתול לאדם?

 

הסיפור הוא על סטורו, ועל החברות שלו עם חתול רחוב צעיר שאימץ, בעל זנב עקום, שמזכיר את הסיפרה 7.

לפני שהפך לננה, חתול הרחוב הזה היה מרוצה שהוא חופשי ועצמאי, והיה מוכן לסבול בני אדם במידה והם נתנו לו אוכל.  מקום השינה המועדף עליו היה על מכסה מסחרית כסופה שהתברר כשייכת לסטורו. סטורו מתאהב בחתול כי הוא דומה להאצ'י, חתול שהוא אימץ בילדותו, והוא מקפיד להביא לו מזון מידי יום. כשהחתול נפצע בתאונת דרכים, הוא מצליח בכוחות אחרונים להגיע אל סטורו, והיללות שלו מוציאות את סטורו מהבית. סטורו בא לעזרתו, לוקח אותו לוטרינר וממשיך לטפל בו בביתו, מספר חודשים עד שהוא מתאושש. החתול מרגיש את עומק האהבה של סטורו, והופך להיות חית המחמד שלו, ומקבל את השם ננה, כי זנבו העקום מעוצב כמו המספר היפני, 7(=ננה).

ככל שחולפות השנים סטורו וננה הופכים להיות ממש צמד בלתי נפרד, אולם ננה עושה כל מה שצריך כדי לוודא שסטורו ידע מי הבוס. חמש שנים מאוחר יותר, מבלי לתת הסבר, סטורו מזמין את ננה להיכנס לכלוב שלו, והם יוצאים לנסיעה ברחבי יפן כדי למצוא לננה בעלים חדש. ננה תוהה מה הסיבה שהוא עומד להימסר אך משתף פעולה עם סטורו והחיפוש הופך להיות העילה המושלמת לבקר חברים ותיקים מעברו של סטורו, איתם הוא מעלה מחדש רגעים חשובים מילדותו ומשנות נעוריו.

 

התחנה הראשונה שלהם היא במקום בו גדל סטורו עם חברו הקרוב, קוסוקה, חובב חתולים עם אבא קשה, שחווה בהווה פרידה מאשתו. קוסוקה מתגעגע לאשתו נואשות ומקווה שחתול יחזיר אותה אליו. סטורו חושב שזה יהיה המקום המושלם לננה, אבל לננה יש רעיונות אחרים.

הם ממשיכים ופוגשים את יושימינה, חוואי מחוספס שמחפש חתול מתאים שישמש עבורו כצייד חולדות, ומשם אל סוגי וצ'יקקו, זוג נשוי, שמנהל אכסניה ידידותית  גם לבעלי חיים, ושוב סטורו משוכנע שזה המקום המתאים לננה, אך ננה מצליח לסדר את הדברים כך שהכלב הכנוע והרגוע של סוגי יפגין סלידה עזה כלפיו. ולמרות האהבה העזה של צ'יקקו לחתולים, הם עוזבים וממשיכים במסע בסופו הם מגיעים אל נוריקו, דודתו של סטורו.

מפגש אחד מוביל לשני, וכל אחד מהם מוסיף את החתיכה החסרה להשלמת הפאזל, על עברו של סטורו.

ננה אוהב את סטורו בלב שלם ואינו רוצה שימצא לו בית חדש. עבורו, הבית הוא אצל סטורו.

סטורו אוהב את ננה.

אם כך -

 

מדוע סטורו מחפש בית חדש לננה?

האם ימצא בית חדש?

האם ננה ישאר עם סטורו?

תצטרכו לקרוא את הספר כדי לגלות.

הירו אריקווה כותבת את הסיפור מנקודת מבטו של החתול, וקולו של ננה אירוני, שנון, ישיר, ומלא באהבתו לסטורו. איזה חתול מבריק הוא, עם לשון מהירה ולב זהב, שצומח כדמות באמצעות אהבה וטוב לב.

סטורו הוא דמות נפלאה,שחי חיי בדידות, אך יש לו לב חם ורחב. למרות אירועי חייו המצערים בעבר, הוא שמר על גישה חיובית והמשיך להיות אדם אדיב ומתחשב במיוחד. הוא סוג האדם שמלמד על סבלנות, נדיבות לב ואהבה כלפי אחרים בכך שהוא מעניק אותם מעצמו ותמיד ללא ציפייה לתמורה.

הרומן מלא בדמויות בלתי נשכחות, בסיפורים ובמסורות יפניות, בתיאורים שהם חגיגה לנוף, לעונות השנה ולטבע.

למרות שבהתחלה הסיפור מרגיש פשוט ותמים, ככל שמתגלים פרטים על ילדותו ונעוריו של סטורו, מתברר שזה יותר מסיפור של אהבה בלתי מותנית בין חתול לאדם. לאט לאט גם מתגלה הסיבה לנסיון הפרידה מננה.

"זכרונותיו של חתול נודד" מתחיל כסיפור "נחמד" שמסופר מנקודת המבט של החתול אבל הופך לתיאור מריר-מתוק של חברות, אובדן ואהבה, והסוף, שובר לב.  יש עצב בסיסי לאורך כל הסיפור, יחד עם תקווה ואהבה, ונוכחות האובדן והמוות עוצמתיים. זה לא סיפור חמוד ושמח שיש בו גיבור שהוא חתול מדבר. זה מסע  עם מסר עמוק להבנת עצמך ובעיקר אחרים, והאומץ להתמודד עם בחירות בלתי אפשריות ומצבים בלתי הפיכים.

הקצב האיטי והכתיבה הצנועה הפכו את הרומן הקטן הזה לעוצמתי עוד יותר.

אהבתי את הספר, ולא בגלל שחתולים הם אחת החולשות העיקריות שלי, אלא בגלל שהירו אריקווה כותבת נפלא. לאורך כל הספר חוויתי קשת רחבה של רגשות. צחקתי, דמעתי, ובעיקר התגעגעתי ללולו שלנו, שהיתה חלק ממשפחתנו במשך 18 שנים, ושתאורי המחשבות של ננה, הנאמנות וההבנה שהיא גילתה כלפי סטורו הזכירו לי את כל מה שחשבתי גם עליה.

האם הספר הזה יכנס לרשימת עשרת הספרים הטובים שקראתי בשנת 2021?

בהחלט!

לכל מי שיש לו אהבה לבעלי חיים, וגם למי שלא.

לא צריך להיות חובב חתולים כדי ליהנות מהספר הזה.

נשיקה צרפתית - קריסטין הרמל

נשיקה צרפתית -  קריסטין הרמל

תרגום: ניצה פלד

הוצאת הכורסא, מודן

אוגוסט 2021. 263 עמודים

אמה גרה באורלנדו עם בן זוגה ברט, בבית שרכשו יחד(היא שותפה לתשלומי המשכנתה אך לא רשומה כשותפה בבעלות עליו)) ועובדת כפרסומאית. היא מרגישה שיש לה עבודה נהדרת, אהוב כמו שתמיד חלמה שיהיה לה, וחתונה לתכנן.  כל זה משתנה כאשר ברט מבטל את אירוסיהם ממש לפני החתונה ומאלץ אותה לעזוב את ביתם. בנוסף היא מפוטרת מעבודתה.

איך אומרים? צרות מגיעות בשלשות. עכשיו היא מובטלת, ללא בן זוג וחסרת בית. מעטים האנשים שיכולים למנוע את הצרות שלהם, עפ"ר הם נקלעים לצרות , שלא באשמתם. כך גם קורה לאמה. כאילו לא די בצרות הנ"ל, חברותיה לא עומדות לצידה, עם אחת מהן ברט בגד בה, ואחותה היחידה מאשימה אותה בכל מה שקרה לה.

היחידה שבאה לעזרתה היא פופי, חברתה הבריטית מזה שמונה שנים, שאיתה חלקה דירה בתקופת לימודי הקיץ שלה בלונדון. פופי מציעה לה עבודה זמנית במשרד יחסי הציבור שהיא הקימה,  ואמה למרות שאינה מודעת לפרטי ההעסקה ומשמעותם במלואם, מחליטה להיענות להצעה.

היא מגיעה לפריז ומתחילה לעבוד כאשת יחסי הציבור בשפה האנגלית של גיום ריש, אחד מכוכבי הרוק הלוהטים והמטורפים בעולם, שמנסה לפרוץ אל השוק הבינלאומי אך כל הזמן מסתבך בצרות, ו"בלגן" זה שמו השני. היא  גרה בדירתה הקטנטנה של פופי, ותפקידה מתמצה בכיבוי שריפות תמידי שגיום מדליק בהתנהגותו הפרועה.

בין לבין היא לומדת מפופי פרק בהילכות התנהלות מול הגברים הצרפתיים, מתמודדת עם התקשורת, מנסה לגלות את  קסמה של נשיקה צרפתית, לומדת להיטמע בפריז באמצעות הביגוד הנכון, נחשפת לעולם הדייטים, ביניהם לגבר אחד מיוחד, גבריאל, כתב סקסי ועיקש שלא עושה לה חיים קלים.

האם עבודה בפריז תוכל לתקן את שברון הלב שעבר עליה באורלנדו?

אמה סאליבן עשויה לגלות בקרוב, וגם אתם, אם תקראו את הספר.

"נשיקה צרפתית"  אינו עוסק רק בנשיקה צרפתית, אלא במציאת האדם הנכון להיות איתו,  בגילוי עצמי. אמה עוברת מסע פנימי, ומגלה את עצמה מחדש ועד כמה כל מה שחשבה בעבר שהוא נכון, הוא ממש לא. נכון שהספר עוסק בהתאהבות, אך לא רק. יש בו מסר חיובי שבא לידי ביטוי באמצעות ההתנהלות של אמה שלא מרשה לעצמה להתפלש ברחמים עצמיים. היא קמה ומתחילה מחדש.

סיפור פשוט, קליל וזורם עם עלילה רומנטית צפויה שמאפשר בריחה קלה מהיומיום והזדמנות לבקר בפריז, עיר האהבה.

אחחח...לה בל פריז♥

הלוואי והיה מתאפשר לעלות על מטוס. (אילוצי קורונה)

הספר פורסם לראשונה בשנת 2008 והוא שונה לחלוטין מסגנון הכתיבה הנוכחי של קריסטין הרמל. הסגנון קצת אחר, אבל זה לא מנע ממני להתאהב ולהתגעגע מחדש לפריז  תוך כדי שיחזור ציוני הדרך והאתרים המפורסמים שלה בסיפור קורותיה של אמה.

 

קריאה מהירה, קלה  ומהנה. לא אחת מצאתי את עצמי מחייכת .  

קפה מסביב לשעון – ליבי פייג'

קפה מסביב לשעון - ליבי פייג

תרגום: עידית שורר

הוצאת מודן

יולי 2021. 352 עמודים

האנה ומונה הן הרבה יותר מאשר חברות. הן כמו אחיות. הן חולקות דירה משותפת, חלום משותף ומקום עבודה. שתיהן נאבקות למצוא עבודה במקצוע האהוב עליהן ובינתיים עובדות שעות ארוכות בבית הקפה "סטלה בתחנה", שפתוח 24 שעות ביממה. בית הקפה מספק להן תנאים גמישים להמשך המרדף אחר קריירת החלומות שלהן, האנה להיות זמרת מקצועית, ומונה רקדנית. אבל בשנה האחרונה הדברים ביניהן השתנו, והחברות ביניהן עומדת במבחן.

 

הסיפור מתרחש במשך 24 שעות בבית הקפה, והוא מסופר מנקודות מבט שונות, בעיקר מנקודת המבט של האנה אך גם של מונה וחלק מהלקוחות, וסיפור החיים של הדמויות משתנה, בהתאם למי שמסתכל עליו. הרבה מהלקוחות שנכנסים ל"סטלה" הם לקוחות קבועים, ומונה והאנה מכירות אותם ואת הסיפור של כל אחד מהם, גם אם הם מציגים מצג שווא של שמחה ואושר ומסתירים את בעיותיהם. בית הקפה משמש להם כמקום מפלט מלחצי החיים, והוא מהווה מרחב מסביר פנים בכל שעה משעות היום. במהלך היום אנו לומדים להכיר את האנשים האלה, לראות מה עובר עליהם, מה חשוב להם וכיצד האינטראקציות שלהם זה עם זה משפיעות על חייהם.

 

בית הקפה ממוקם בלונדון, ליד תחנת ליברפול ההומה, בדרך לשכונות התוססות והצבעוניות ומקומות הבילוי האהודים על הצעירים. בהתאם לסביבה גם בית הקפה מתהדר בסגנון משלו, בשפים  ובפוחלץ של  ארנסט הדוב.  מבקרים בו לקוחות שאנחנו מקבלים הצצה, לחייהם, אבל יש את אלה שהקורא נחשף לחייהם בפירוט רב, כמו הסטודנט הצעיר דן, חסר הבית, שמתאבל על מות אמו ומבלה את כל הלילה ב"סטלה" ואיך מפגש מקרי עם חובב תשבצים שינה את חייו. יש את הארי ומרתה שעומדים לצאת לירח הדבש שלהם לאחר שמצאו אהבה בגיל מאוחר, או הזוג שמערכת היחסים שלהם עומדת להתפרק בגלל חוקי ההגירה, ומוניקה שנאבקת בדיכאון לאחר לידה. יש כאלה שאפילו לא נכנסים פנימה ל"סטלה", כמו ג'ון, מוכר העיתונים, שעומד בחוץ בכל מזג אוויר ומתייחס לכולם בכבוד, גם כשדוחפים אותו ומתעלמים ממנו או כשהולכי רגל צועקים עליו כשהם חולפים על פניו. 

אם נעצום עיניים לרגע, נוכל לדמיין בקלות את בית הקפה ההומה, כשהלקוחות נכנסים ויוצאים ממנו במהלך היום, לשמוע את המולת הרחוב שבחוץ, ולהרגיש כאילו גם אנחנו שם איתם בבית הקפה,בלונדון.

אהבתי את האופן שבו נכתבו הפרקים, כאשר סיפורי הלקוחות משובצים בין קו העלילה שמספר על חייהן של האנה ומונה ובוחן מחדש  את העבר שלהן, הרגשות, החברים והחמצת ההזדמנויות בקריירה.

זהו סיפור על חיים, אהבה, חברות, חלומות ואכזבה. על לעולם לא לוותר על חלומותיך ולהודות על חסדם של אחרים גם אם הם זרים. על כך שלא משנה מה מצבך, למקום חם, לפנים ידידותיות ולמשקה חם יש חשיבות רבה עבור אנשים, בשעתם היפה או ברגעים הגרועים שלהם, כשהם הכי מאושרים או כאשר חייהם מתפרקים.

 

הכתיבה המאופקת היתה כובשת ונוגעת ללב והתיאורים של "סטלה בתחנה" והדמויות הרגישו אוטנטיים עד כדי כך שגרמו לי לרצות לעלות על מטוס ולמצוא את בית הקפה הזה או דומה לו בלונדון.

בהחלט שונה מ"זכרונות מהלידו" ובכל זאת הכתיבה היחודית של ליבי פייג' נוכחת גם כאן. היא הצליחה לשאוב אותי לתוך הסיפור, ולהרגיש כאילו אני חלק ממנו, כצופה וכמשקיפה.

סיפור יפה. מורכב. מומלץ!

 

גלויה מאיטליה - אלכס בראון

גלויה מאיטליה - אלכס בראון

תרגום: אסנת הדר

הוצאה: ידיעות ספרים, פן

יולי 2021 . 264 עמודים

החיים של גרייס בת השלושים וחמש מתמקדים בטיפול בקורה, אמה הכבולה למיטה ובמקום עבודתה בחברת האחסון של כהן. מקום העבודה הזה מתאים לה כיוון שיש באפשרותה לחזור הביתה בהפסקות הצהריים, לטפל באמה, ומצד שני זה מקום מיפלט עבורה מהדרישות הבלתי נגמרות של אמה.

אירועי העבר הובילו את גרייס לדיכאון ואגורפוביה. בהמלצת הפסיכולוג שלה היא נוקטת צעדים נסיוניים כדי להתגבר על כך אך גם שנים אחרי אותו אירוע היא סופרת כל יום את הצעדים עד לתחנת האוטובוס. מעסיקיה, לארי ובטי המנהלים את חברת האחסון, הם כמו הורים בשבילה, ובחברתם היא מרגישה מוגנת ועטופה. קורה משתמשת במצבה הבריאותי כנשק נגד גרייס. היא שולטת בה, מתמרנת אותה ומתאכזרת אליה מילולית, וגורמת לה להרגיש קטנה, חסרת יכולת, לא שווה, שלעולם לא תוכל לעשות דבר כמו שצריך.

אחיה ואחיותיה לא עוזרים לגרייס לשאת בנטל  ומאפשרים לאמם להכתיב תנאים בכל הקשור לטיפול בה. קורה לא מסכימה לעבור לבית אבות ולא מוכנה שתבוא מטפלת הביתה כדי להקל על גרייס ולאפשר לה קצת חופש וזמן לעצמה.

 

כאשר מוטלת על גרייס המשימה לקטלג את יחידת אחסון מס' 28 השייכת לקונסטנס (קוני) די דונאטו, שנראית כאילו שכחו ממנה, היא מגלה בתוכה חיים שלמים. אוצר של עתיקות, תכשיטים, ביגוד, אוסף של מגזינים מהשנים 1938-1942ואילך, מכתבים ויומנים. גרייס קוראת את המכתבים ונשאבת לסיפור חייה המרתק של קוני,  ונחושה לגלות מדוע קונסטנס די דונאטו השאירה אוצר יקר וזיכרונות ביחידת איחסון בלונדון.

האם קוני עדיין חיה?

הסקרנות נותנת לגרייס את הכוח להשתחרר ולפרוץ את הגבולות של חייה הנוכחיים, והחיפוש גורם לה להתעורר לחיים. היא עושה שינויים בחייה, בין אם קורה אוהבת אותם או לא ובאמצעות קריאת היומן של קוני, היא נחושה לחשוף את הסיבות שהובילו לכך שקוני עזבה חיי זוהר ומותרות ובחרה בחיים שקטים. יחד עם אליס מבית מכירות הפומביות בניו יורק, שהוא גם האחיין של לארי ובטי, היא מגיעה לשבוע באיטליה ושניהם עסוקים בחיפוש אחר יורשים של קוני, ובנסיון לחשוף את תעלומת הפריטים שנשכחו ביחידת האחסון מספר 28.

היומן והמכתבים היו דרך מוצלחת לחבר ולשלב בין העבר להווה. סיפור העבר קשור לחייה של קוני בשנת 1939 בטינדלדייל שבאנגליה, וסיפור ההווה קשור בגרייס שחיה בלונדון,באמצעותם גרייס מחברת את סיפור חייה של קוני צעד אחר צעד. אין ספק שקווי הדמיון בסיפור חייה של קוני וההבנה שאם קוני היתה נוהגת אחרת, אולי מזלה היה אחר לגמרי גורם לגרייס לחוש הזדהות ומוביל  אותה למגוון תובנות בהן הרצון לעמוד על שלה ולהעריך את עצמה.

 

אהבתי את התיאורים והארועים המתרחשים באיטליה. הם הביאו טעם ומימד נוסף לסיפור והרגשתי כאילו אני שם עם גרייס ואליס כשהם שקועים בפענוח.

האם גרייס תרגיש הקלה או תכעס בעקבות הגילויים?

האם היא תישאר עם  אמה?

כדי לגלות את התשובות תצטרכו לקרוא את הספר...

 

גרייס הייתה דמות שניסתה לפרוץ מהתבנית שחלק מהאנשים יצרו עבורה. כל רגש ודעה שהיו לה נלכדו בשלמות ואני חושבת שקוראים רבים יזדהו עם מצבה ועם מה שהיא חוותה. בעיני היא לא דמות חלשה גם אם הפכה להיות קורבן של הנסיבות. היא בת נאמנה שרק הייתה צריכה את האומץ, המוטיבציה וקצת הדרכה כדי לעשות את הצעד הראשון לצאת מאזור הנוחות שלה ולעמוד על שלה.

אהבתי את מערכת היחסים בין גרייס לבין ג'יימי, חבר הילדות הקרוב שלה.

כעסתי על הדינמיקה המשפחתית וההתנערות מקבלת אחריות לטיפול באם המתעללת בין אחיה ואחיותיה של גרייס. כעסתי כשקראתי על האמהות של גרייס וקוני, באיזו קלות הן השתמשו במילים כדי להרוס את ההערכה העצמית של בנותיהן, כיצד אנוכיותן הובילה אותן לשכנע אותן שהן טועות.

ההיבט ההיסטורי של הסיפור נכתב היטב והראה את הבעיות שעמדו בפני נשים בשנות הארבעים, את הדרישות המשפחתיות והציפיות החברתיות.

"גלויה מאיטליה" הוא ספר שיתאים לחופשה. ספר קליל עם סיפור רומנטי ברור וצפוי, שיותר מהכל מתאר את המסע לגילוי עצמי של גרייס. ההתחלה קצת איטית, אבל ההמשך זורם הרבה יותר.