ספרייה לאוהבי ספר – מדלן מרטין

ספרייה לאוהבי ספר – מדלן מרטין

תרגום: דפנה לוי

הוצאת מודן

מאי 2025. 360 עמודים

אמה היא אלמנה צעירה, אמא לאוליביה בת ה-8, שחוותה אובדן רב בחייה. היא חיה בנוטינגהאם, המלחמה בפתח, היא צריכה למצוא מקום עבודה ולפרנס את בתה, ומעל ראשה מרחפת הדרישה לפנות את הילדים לאזור הכפרי, כדי להגן עליהם מהתקפות הגרמנים.

בילדותה, הוריה ניהלו חנות ספרים שברבות הימים נשרפה, ולאורך כל חייה, אמה שמרה על אהבתה לקריאה. עכשיו היא מחפשת עבודה בספריית חובבי ספרים, רשת של ספריות השאלה הפועלות מרשת בתי המרקחת "בוטס".

למרבה המזל, המנהלת בספרייה עוצמת עין מאמהותה ושוכרת אותה כספרנית באחת מספריות ההשאלה. התנאי להעסקתה הוא, לא לגלות לאף אחד שהיא אלמנה ויש לה בת. אמה זקוקה להרבה כוחות נפשיים כדי לצאת לעבודה בידיעה שאוליביה נשארת בבית לבדה שעות ארוכות, להסתיר את העובדה שהיא אם חד הורית ואלמנה בתקופה שבה נשללו הזדמנויות תעסוקה מאמהות אלמנות והן נאלצו להתמודד עם סטיגמות רבות.

 

במהלך עבודתה אמה פוגשת מגוון דמויות, חלקן חביבות יותר מאחרות, אך כולן אוהדות, אדיבות, ובעלות כוונות טובות. כך גם בבניין הדירות שבו היא גרה. היא לומדת לסמוך על אחרים ומבינה שאנשים הם אף פעם לא כפי שהם נראים.

הספר עוסק הרבה בקשר החזק של אמה ואוליביה והאהבה שלהן אחת לשניה. הן הכוח אחת של השנייה. ללא ספק אוליביה בוגרת לגילה, אך לעיתים קרובות היא מתנהגת בחוסר אחריות ובפזיזות, דבר שבא לידי ביטוי בדברים שהיא אומרת, בסיבולת שלה, ובהתנהגותה. לצד כל אלה אמה מתמודדת עם החלטות מייסרות. כשהמלחמה מגיעה לאנגליה וההפצצות מתחילות, אמה נדרשת כמו שאר האזרחים לשלוח את אוליביה לאזור הכפרי כדי שתהיה מוגנת מפני התקפות אוויריות אפשריות. ההחלטה האם לשלוח או להשאיר אותה קרובה אליה, קשה מאד והיא מתלבטת רבות.

 

אמה יוצרת קשרים וחברויות עם מרגרט שעובדת איתה בספרייה ועם בעלת הבית שלה גברת פיקרינג, שפותחת את ביתה בפניה, תומכת בה ועוזרת לה. אמה מפתחת מערכת יחסים רומנטית עדינה, עם צ'ארלס פיסק, כבאי מקומי ואחד המנויים בספרייה בה היא עובדת. הקשר ביניהם נבנה דרך אהבתם לספרים, וחוויות משותפות ששניהם חווים בתקופת המלחמה, אך הוא מרגיש מאולץ,  ללא ניצוץ אמיתי, שלא לדבר על רומנטיקה.

במהלך העלילה מתוארים היבטים של החיים טרום המלחמה ובזמן המלחמה, אך המלחמה נמצאת ברקע, ולא יוצרת הרבה מתח.

 

 

אישית פחות התחברתי לספר. למרות שהסיפור היה אמור להתמקד על איך ספרים וקריאה יכולים להיות גלגלי הצלה עבור אנשים בזמן מלחמת העולם השנייה, הספרייה נדחקה במידה רבה אחורה והעלילה התמקדה בעיקר סביב אהבתה של אמה לבתה.

 

סגנון הכתיבה הרגיש כאילו זה יומן שבו אמה מתעדת אירועים, מחשבות ורגשות. התחושה היא שלסופרת היתה רשימה של אירועים שקרו בזמן המלחמה שהיא רצתה לכלול בעלילה ולסמן עליהם וי. ההתייחסויות למלחמה די מדויקות ומוסיפות עניין לסיפור, אך היו צריכות להיות משמעותיות יותר ולא כקישוט לעלילה. לא אחת קרה שבאותה פיסקה היתה קפיצה בזמן מנקודה מסוימת לכמה חודשים קדימה. הקצב היה איטי והסיפור הרגיש מאולץ ומשעמם בחלקים רבים. כמעט ויתרתי. אין מקרי מוות, אין פציעות קשות, יש מונולוגים פנימיים של אמה ושל מרבית הדמויות שחוזרים על עצמם, ועלילות המישנה הם סוג של מיני דרמה שמגיעות אחת אחרי השנייה ונפתרות מהר כמה עמודים מאוחר יותר. מצאתי את עצמי מדלגת על פסקאות רבות.

 

לכל מי שחושב שזה סיפור על "ספרייה לאוהבי ספרים", אל תתנו לכותרת להטעות אתכם. זהו, למעשה, סיפור חייה של אמה, שמדברת על מצוקתן של נשים באנגליה של שנות ה-40. על פי הכריכה, הכותרת והתיאור, חשבתי שזה ספר על ספרייה באנגליה בתקופת הבליץ של מלחמת העולם השנייה, אך בדיעבד, מעט מאוד נכתב על הספרייה וחבל, כי לא ידעתי דבר על ספריות בוטס, והייתי רוצה לדעת על כך יותר. הספרייה סיפקה לאמה דרך לפרנס את עצמה ואת בתה, נתנה לה הזדמנות לפגוש את מרגרט וצ'ארלס, אבל מעט מאוד מהעלילה מתרחשת או מתפתחת שם. ישנן שתי "תעלומות" שמתרחשות בספרייה אך הן נפתרות בשתי פסקאות. אמנם אמה חובבת ספרים וספרים רבים מוזכרים בסיפור, אבל הכותרת מטעה. למען האמת, הדינמיקה בין הדיירים בבית הדירות שבו אמה ואוליביה גרות, היה מעניין הרבה יותר, וכך גם הפעילות של הנשים למען החיילים והקהילה.

 

לשיקולכן.

שפת הפרחים – שרה בליידס

שפת הפרחים – שרה בליידס

תרגום: נגה הראל

הוצאה: דיונה

מאי 2026. 325 עמודים

 

ג'וליה המספרת בהווה, היא  אדריכלית נוף העובדת בשימור גנים היסטוריים. היא מאמצת את סם, אחיינה, לאחר שאחותה מתה. הקריירה שלה בארה"ב קורסת, והיא נואשת לשינוי. היא מקבלת על עצמה את שיחזור הגנים המוזנחים של אחוזת היינוורת' הישנה באנגליה, ומבטיחה להחזיר את הגנים להיות כפי שהיו בשיא תפארתם, בשנת 1940.

בהווה חיים באחוזה מרגרט בת ה 93 ואנדרו, בן סנדקותה הנאה, רופא רווק. מרגרט רוצה שהגנים ישוחזרו למה שהיו לפני המלחמה אך בעיקר היא רוצה לקיים  הבטחה שנתנה  שנים רבות קודם לכן. היא יודעת שסוף חייה מתקרב, והיא רוצה לכבד את הבטחתה. עם זאת, המידע על איך נראו הגנים בעבר מועט, ומרגרט ואנדרו לא ממש גלויי לב.

בעבר חיו באחוזה מרגרט ואחותה למחצה, איירין, עם הוריה. המלחמה רחוקה מהם והם חיים את חייהם ללא זעזועים או צורך בהסתגלות לצורכי השעה. אבל איירין אינה מרוצה. היא מרגישה כמו זרה עם משפחתה, לא מובנת, ונואשת להתרחק מחיים חונקים. אביה נוכח-נפקד מרבית הימים, עקב עבודתו בפיתוח ציוד מכ"ם עבור המטוסים האנגליים. אחותה למחצה, מרגרט, היא ילדה חולנית, ואיירין, שגדולה ממנה בעשור, היא ציירת מוכשרת שאוהבת את הגנים באחוזה, מציירת כל פרח וצמח בדייקנות, ובנוסף מעניקה להם משמעות סמלית.

איירין בת ה 18 מתאהבת בג'יימס, ובסופה של היכרות קצרה היא בורחת איתו, נישאת לו והם חיים בלונדון של תקופת הבליץ. העלילה עוקבת אחר צעדיה השגויים של איירין התמימה בלונדון, כשהיא מסתבכת יתר על המידה בפעילויות הגובלות בבגידה. שם היא מגלה, שג'יימס אינו  מי שהיא חשבה שהוא.  בעקבות ארוע חמור, משפחתה מנתקת את קשריה איתה, ומכאן ואילך עקבותיה נעלמו, ובמשך עשרות שנים לא נוצר אפילו שביב של קשר ביניהם.

בהווה, ג'וליה מוצאת מחברת סקיצות המתעדת ומקטלגת את כל הפרחים שנשתלו בגנים ההיסטוריים. בזמן שהיא עוקרת קוצים בגנים היא מפענחת רמזים באמצעות הפרחים המצוירים, החושפים את סודותיה של איירין, חיפושה אחר חופש וחינוך, ומעורבותה בשותפות לריגול עבור הגרמנים. השערורייה המשפחתית של בגידה, לכאורה, נשמרת בסוד במשך עשרות שנים, ואף אחד לא מדבר עליה. ג'וליה חושפת אט אט את הבטחתה של מרגרט, ויחד עם אנדרו, מגלה את האמת בסיפורה של איירין, ומאפשרת למרגרט סגירת מעגל מעברה קורע הלב.

 

 

העלילה מסופרת בשני צירי זמן וכמו בהרבה ספרים עם שני צירי זמן ,אחד חזק ומעניין יותר מהשני. סיפור מלחמת העולם השנייה של איירין היה מרתק ומסקרן יותר, בעוד שנקודת המבט של ג'וליה בהווה הייתה די משעממת ולא מפותחת. הספר היה צפוי, ופיתוח הדמויות היה מינימלי. היה לי קשה להתחבר אליהן ומצאתי את הסיפור לא ממש אמין. הסוף הרגיש נדוש ומהיר.

אהבתי את ההתמקדות בפרחים ובמבנה הגנים. אהבתי חלק מהזמן שאיירין שהתה בלונדון, ואת המסע שהיא עוברת שם. סם, האחיין בן החמש, לא דומה לשום ילד בן חמש שאני מכירה, שפתו דלה, הוא מעסיק  את עצמו ללא השגחה, ללא לימודים, ללא חברים, ללא צעצועים מלבד פנקס מדבקות, בזמן שדודתו עסוקה בעבודה. גם התמימות של איירין צורמת לאחר זמן מה, והחלק הרומנטי בין ג'וליה לאנדרו סטריאוטיפי מאוד.

לסיפור היה פוטנציאל, אבל הוא לא היה טוב כפי שיכול היה להיות. יש ספרים טובים יותר בז'אנר הזה. לטעמי "שפת הפרחים" הוא רומן צ'יק ליט עם סיפור תעלומה די פשוט.

 

הרומן מספק הצצה לחלק ההיסטורי במלחמת העולם השניה בזמן הבליץ והקיצוב בלונדון, דרך סיפור בדיוני, ומומלץ לקרוא את הערות המחברת  בסוף הספר, שם היא כותבת היכן הסיפור סוטה מאירועים עובדתיים, מאיפה שאבה השראה לכתיבה ועוד.

חנות השמלות של גברת שלטון – ג'וליה קלי

חנות השמלות של גברת שלטון – ג'וליה קלי

תרגום: אילן פן

הוצאה: פן, ידיעות ספרים

נובמבר 2025. 412 עמודים

איזי (איזבל) שלטון אהבה את חנות השמלות של אמה. היא הקדישה את חייה לחנות, נטמעה בה לחלוטין, פיתחה כישרון יוצא דופן לעיצוב, וחלמה לייצר בגדים פרי עיצוביה. אחותה הגדולה, סילביה, רק חיכתה לרגע שתוכל לעזוב את הבית, את השכונה והחנות, ובהיותה בת 18 התחתנה ועזבה.

14 שנים חלפו מאז  שסילביה נישאה להוגו, רופא עשיר שאיזי מתעבת, והפנתה עורף למשפחתה. אך לא הכל נוצץ בחייה.

כאשר אמם מתה באופן בלתי צפוי, האחיות נדהמות לגלות שהן ירשו במשותף את העסק המשפחתי. איזי מרגישה נבגדת. היא זו שנשארה, עבדה לצד אמם יום יום, ושמרה על החנות גם כשהיו קשיים. סילביה, לעומת זאת, נטשה את החיים שהכירה פעם. איזי נחושה לקנות את חלקה של סילביה, אך כשהיא מגויסת לחיל האוויר המלכותי, היא נאלצת לבקש את עזרתה של סילביה המנוכרת , ומבקשת ממנה לנהל את החנות ולדאוג שהיא תישאר פתוחה. סילביה מבינה שזו עשויה להיות ההזדמנות היחידה שלה להתפייס עם אחותה,  והיא נחושה להציל את החנות מסגירה וחורבן כלכלי.

 

השתיים יוצרות קשר באמצעות מכתבים, שמטרתם לסייע  לסילביה להתמודד עם הצד העסקי של החנות, אך לאט לאט תוכנם הופך למשהו עמוק יותר. באמצעות נקודות המבט המתחלפות ביניהן נחשפת האישיות המורכבת של כל אחת מהאחיות, וככל שהסיפור מתפתח, מתחילים להבין מדוע סילביה עזבה את המשפחה כל כך מהר וללא התנצלות, וטינתה של איזי כלפי סילביה ותדהמתה מתבהרות, אך מחיקת למעלה מעשור של כאב וחוסר תקשורת אינה קלה. בתכתובת ביניהן עולות שאלות הקשורות בשאריות בד, תלושי קיצוב, התקפות אוויריות, מחסור וחוסר ודאות, ואלה יוצרים תמונה חיה של האתגרים העומדים בפני תופרות ונשים רגילות בתקופה זו. סילביה מוצאת מטרה מחודשת לחייה, ואיזי מגלה מחדש תקווה. האחיות מתחילות להתעמת עם פצעים ישנים, אהבות חדשות ומורשתן המשפחתית.

 

הרומן מתרחש בלונדון, בתקופת מלחמת העולם השניה, ועוסק יותר במה שקורה בחזית העורפית. האלמנטים ההיסטוריים שזורים בתוך העלילה מבלי להאט את הקצב. היה מעניין ומלמד להציץ ל"חייו" של עסק קטן שנאבק לשרוד במהלך המלחמה, לגלות את התושייה של האחיות, המתמודדות עם מצוקה, מעמדות חברתיים, כולל הטיה מגדרית בעולם העסקים. באותה מידה היה מעניין לקרוא על חוויותיה של איזי ביחידת הבלונים בה שרתה. התיאורים הריאליסטיים של שירות חיל האויר המלכותי (WAAF), סיפקו תובנות מרתקות על שירותן של הנשים בזמן מלחמה, במיוחד בעבודה הטכנית התובענית של תחזוקת הבלונים ששימשו כמכשול למטוסי האויב שטסים נמוך.

"חנות השמלות של גברת שלטון"  סיפור מעניין ומעורר השראה, שמספק תובנה מעניינת לגבי תעשיית האופנה במהלך מלחמת העולם השנייה, השפעת תלושי הקיצוב עליה, כשלצד המגבלות, נוצרות הזדמנויות עבור נשים המחפשות עצמאות והגשמה. העלילה המושכת גרמה לי להרגיש מחוברת לדמויות. אהבתי לראות איך האחיות עוברות שינוי משמעותי, כאשר איזי לומדת להעריך את עצמה מעבר לחנות,  וסילביה מתחברת מחדש לשורשיה.

 

כתוב היטב, מעניין ומרגש. מומלץ.

 

(כדאי לקרוא את הערת המחברת בסוף).

מקום שמור – יעל ואן דר ואודן

מקום שמור – יעל ואן דר ואודן

תרגום:שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

נובמבר 2024. 264 עמודים

"מקום שמור" מספר את סיפורה של איזבל בת העשרים ושבע, חמש עשרה שנים אחרי מלחמת העולם השנייה. איזבל גדלה בבית גדול בכפר, שעבר למשפחתה דרך דוד במהלך חורף המלחמה הקשה של 1945, כשהייתה בת אחת עשרה.

איזבל היא אשה מסוגרת, בודדה, המתעלמת ממוסכמות חברתיות, ומתנהגת בזלזול ומבלי להתנצל כמעט לכל מי שהיא פוגשת. היא ממשיכה לגור בבית גם  לאחר מות אמה, עם עוזרת הבית, נילקה. היא חיה חיים של משמעת ושגרה קפדנית, עסוקה בתחזוקת בית אמה המנוחה ותכולתו, בלי מזלג או מילה שלא במקומם, מקפידה שהבית יישאר ללא שינוי. בהיותה פראנואידית, היא מתקשה להחזיק באותה עוזרת בית לאורך זמן. היא חושדת בהן, מתפרצת עליהן ומאשימה אותן בגניבה.

מלבד עוזרת הבית, הקשר האנושי ביותר של איזבל  הוא עם אחיה הצעיר הנדריק,  שגר הרחק מבית אמו, מאז שיצא מהארון. איזבל מתעלמת מהמציאות ומהסיבות לעזיבתו. היא חיה בהכחשה עצמית כשמדובר בדברים קשים רגשית. הרבה פעמים כשהיא מביטה במשהו, היא מחליטה לא לראות אותו בפוקוס מלא, להתנתק.

 

בתחילת הספר אחיה הגדול של איזבל, לואי, בעליו החוקיים של הבית בו גרה איזבל,  מארגן ארוחת ערב לאיזבל ולהנדריק כדי שיפגשו את חברתו החדשה, אווה. המיפגש הזה מניע למעשה את העלילה ברומן. אווה רוצה לעשות רושם טוב ומנסה להכיר את אַחֶיהָ של בן זוגה, אבל בתמורה האח והאחות מזלזלים בה ורואים בה רק את ה"חתיכה" האחרונה של אחיהם, הידוע לשימצה כרודף נשים. איזבל מוצאת את אווה מטופשת ומעצבנת לחלוטין ופוגעת בה. אך כאשר לואי צריך לנסוע בענייני עבודה הוא מודיע לאיזבל שאווה תשהה איתה בבית אמם. איזבל מתנגדת בתוקף לתוכנית הזו, אך לא ניתנת לה ברירה. וכאשר בחום הקיץ הלוהט, אווה עוברת לבית המשפחה, הצורך הנואש של איזבל בשליטה מגיע לנקודת רתיחה, ניסיונותיה הנואשים של איזבל לאכוף שליטה נכשלים, והיא נאלצת להתעמת עם המציאות הלא נוחה של נוכחותה של אווה. התחושה היא של חבית מלאה בחומר נפץ העומדת להתפוצץ. נוצרת דינמיקה של משיכה ודחייה, כאשר אווה גורמת לאיזבל לצאת מאיפוס, ואיזבל המקובעת בדעתה לגבי אווה שומרת על צעדיה. משהו באווה מרגיז ומרתק אותה, ועימות בין השתיים הוא בלתי נמנע, והדבר מוביל את איזבל לגילויים רבים של סודות מוסתרים. היא נאלצת להתעמת עם התפקיד שהיא ממלאת במשפחתה, החיים שבחרה לנהל והבית שהיא כל כך אוהבת.

הבית עצמו הוא דמות מרכזית ברומן. 

הוא מרכז עולמה של איזבל, שמערכת היחסים שלה איתו קשורה לילדות קשה תחת השפעתה של אמה השתלטנית, שנדמה כאילו היא שולטת בו גם לאחר מותה. איזבל מבלה את רוב זמנה בשמירה אובססיבית עליו, כפי שאמה המנוחה הייתה רוצה. זהו בית המכיל חפצים רבים מלאי משמעות, והוא בית שבמהלך השנים שחלפו היה עד לאנשים שחיו בו ולאירועים רבים שהתרחשו בו.

דמותה של איזבל  מרתקת. היא בעלת נחישות עזה להישאר עצמאית. ישנן הצצות קטנות לחיי המשפחה המוקדמים שלה, לחפצים הפזורים ברחבי ביתה, למערכת היחסים שלה עם שני אחיה, המאופיינים במתח שקט וריחוק רגשי דומה. אלה בונים את המתח ואווירה לחוצה ומחניקה שמרמזים על כך שמשהו בסופו של דבר ישבר.

הספר מעלה שאלות רבות כמו:

האם איזבל  חוותה בילדותה טראומה?

מה בדיוק קרה בין איזבל לאמא שלה?

מי היא אווה באמת, ומה היא עושה בבית?

מה קרה בין איזבל ואווה?

למה ולאן נעלמים חפצים מהבית?

 

אם תקראו את הספר תקבלו תשובות וחלקי הפאזל החסרים יִמָצְאוּ ויבהירו הכל.

 

"מקום שמור" מאת יעל ואן דר וודן, הוא ספר ביכורים שהיה מועמד לפרס בוקר היוקרתי, וזכה בפרס הנשים לשנת 2025.  הוא בוחן מחדש פרק אפל בהיסטוריה ההולנדית, וחושף פשעים נוראיים מתקופת מלחמת העולם השנייה, כולל ההשפעות הקשות של המלחמה. זה סיפור על הבית, החפצים והאנשים סביבנו שהופכים אותנו למי שאנחנו, על חוסר האפשרות לשמור על משהו בדיוק כפי שאוהבים אותו, כאשר האמת מתגלה, והמציאות פולשת לחיינו ומערערת את בטחוננו. זה גם סיפור על דיכוי מיני ועל ההתאהבות ראשונה ותשוקה עצורה, שמשתחררת.

 

הכתיבה המאופקת ותשומת הלב הקפדנית לפרטים גורמות לבית לקבל נוכחות, ואלה מאפשרים לקוראים להבין עד כמה בקלות עוול היסטורי יכול להסתתר בשקט, מתחת לפני השטח ולקבל מראה של מכובדות יומיומית. הטראומה של ההיסטוריה הזו מרחפת כל הזמן מעל הרומן, כמו זמזום שמלווה את הסיפור של איזבל המאבדת לאט לאט את השליטה על עולמה הקטן והמסודר, ומאלץ אותה להתעמק בתוך עצמה כדי לגלות מי היא באמת, ומהו הבית שבו היא גרה.

 

סיפור נוגע ללב, מומלץ מאד.

מלאכי הלילה – וויינה דיי רנדל

 מלאכי הלילה – וויינה דיי רנדל

תרגום: צילה אלעזר

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2025. 352 עמודים

"מלאכי הלילה" מאת וויינה דיי רנדל הוא רומן היסטורי המבוסס על סיפורו האמיתי של ד"ר הו פנג-שאן, דיפלומט סיני שעזר לאלפי יהודים להימלט מאוסטריה, הכבושה על ידי הנאצים, במהלך מלחמת העולם השנייה.

הספר מתחיל בשנת 1938.

ד"ר הו פנג-שאן נשוי לגרייס, צעירה סינית-אמריקאית, ביישנית, שעברה ילדות טראומטית, ומרגישה זרה ומנוכרת בוינה. כאשת דיפלומט, היא צריכה ללוות את בעלה למפגשים חברתיים ולאירועים רשמיים, אך  למרות היותה חצי סינית, היא לא דוברת סינית וגם לא גרמנית. היא מוצאת את מילוי החובות החברתיות הללו כמשימה קשה ומאתגרת כאחד.

פנג- שאן, שדובר גרמנית שוטפת בעצמו, מעונין שאשתו תלמד את השפה. למרות ניסיונותיו להכיר לה מספר מורים פרטיים, היא מצליחה להימנע מכולם עד שנגמרים לה התירוצים. בלית ברירה היא מסכימה לפגוש את לולה שניצלר, יהודייה צעירה מווינה, איתה היא יוצרת חברות קרובה.

למרבה הצער, התזמון לשיעורי הגרמנית לא טוב. אוסטריה נמצאת תחת שליטת הרייך השלישי, והחברות בין גרייס ללולה מהווה בעיה עבור פנג-שאן. מדיניותו של הפיהרר מתנגדת ליחסים בין סין לגרמניה, אך הממונה על פנג-שאן מורה לו לשמור על קשר דיפלומטי תקין עם המשטר החדש, והמשמעות של הוראה זו היא הימנעות ממגע עם יהודים.

ארוע מכונן מתרחש וקושר את גרייס ולולה בעבותות חזקים, ובהיעדר חברים אחרים בווינה, גרייס מסרבת לנטוש את לולה. פנג-שאן עומד בפני קונפליקט עמוק. מצד אחד הוא שליח דיפלומטי של ממשלת סין, שמורה לו לא לקיים קשר עם היהודים, מצד שני, הוא עד מידי יום לרדיפה האכזרית של היהודים בוינה, להתפשטות והשתלטות החוקים האנטישמיים, למעשי הטרור שעוברת הקהילה היהודית, לעובדה שכספם ועסקיהם נגנבים על ידי הגרמנים, שאנשים נאלצים לעזוב את ביתם ונזרקים לרחוב חסרי כל, או גרוע מכך, נלקחים ונעלמים. הוא נאלץ להעריך מחדש את נאמנותו. הוא נקרע בין חובתו לסין, אהבתו לאשתו והעוול הגובר כלפי היהודים, ואינו יכול לעמוד מנגד. ד"ר הו מבין שהוא לא יוכל לעצור את הטירוף שמשתולל סביבו, אך הוא יכול לנסות להציל חיים. הוא מחליט לפעול לפי צו מצפונו, ולעשות את מה שהוא חושב שנכון לעשות מבחינה מוסרית. הוא מסכן את תפקידו, את שמו, ואת חייו, ומתחיל להנפיק אלפי ויזות לשנגחאי, אחד המקומות הבודדים שלא דרשו אשרת כניסה או ערבויות כספיות, וסופג ביקורת מצד עמיתיו, בידוד דיפלומטי,ועוד. 

מעשיו של ד"ר הו לוכדים את תשומת ליבו של אדולף אייכמן. הוא נוקט צעדים והופך אחראי ישירות לרדיפה של לולה ומשפחתה ,מתעמר בגרייס, לוחץ עליה פסיכולוגית, מאיים על ד"ר הו, מפעיל כוח, ולעיתים קרובות רומז שיפגע בו ובמשפחתו אם לא יפסיק את פעילותו הדיפלומטית המוסרית.

(ראוי לציין שד"ר הו פנג-שאן מעולם לא פגש את אייכמן במציאות ההיסטורית, והאירועים האלה הם פיקציה בדיונית שנועדה להעצים את המתח הדרמטי של העלילה.)

העלילה מסופרת באמצעות שלוש נקודות מבט שונות. גרייס ולולה בגוף ראשון, והפרקים של ד"ר הו בגוף שלישי. הסיפור מתחיל לאט יחסית, יש הרבה רקע היסטורי, תיאורי מקומות, דיפלומטיה, התרבות הסינית, ואירופה של ערב מלחמת העולם השנייה, אבל ככל שהעלילה מתפתחת הוא הולך ונעשה סוחף.

דרך הדמויות ומה שהן עוברות, המחברת לוכדת את האווירה בעיר הנשלטת על ידי פחד ופרנויה, והקוראים מקבלים מבט עמוק על ההשפעה שהייתה לאוסטריה הנאצית על הווינאים.

על רקע עוינותו הגוברת של היטלר כלפי האוכלוסייה היהודית, המחברת שילבה את מעשיו ההרואיים של ד"ר הו פנג-שאן האמיתי עם סיפור בדיוני של שתי נשים, מרקעים שונים מאוד, שחברותן האסורה משפיעה בסופו של דבר על חייהן. השילוב של עובדות ודמיון יוצר קריאה מרגשת, מעוררת השראה על האומץ העצום של אלו שנלחמו כדי לעשות את הדבר הנכון, וקורעת לב נוכח הרוע שבורות ושנאה גורמים. ולמרות שהסיפור מסתיים בנימה מרירה–מתוקה, שבה שזורים כאב, תקווה וגבורת היחיד מול הרוע, גורלה של לולה נותר לא ודאי ושובר לב, השתקפות של אינספור חיים שנקטעו או הושמדו במהלך השואה. 

בתו של ד"ר הו מספרת את סיפורו של אביה לעולם, ומעשיו זוכים לשבח לאחר מותו בשנת 1997 כאשר בשנת 2000, הוא הוכר כחסיד אומות העולם על ידי "יד ושם" על מעשיו האמיצים ותושייתו להציל כמה שיותר יהודים מזרועות הנאצים.

חשוב לציין שמשפחתו של ד"ר הו העבירה ביקורת על אי הדיוק ההיסטורי, על כך תוכלו לקרוא באמצעות חיפוש בגוגל.

 

"מלאכי הלילה" הוא רומן היסטורי מרגש ובעל עומק מוסרי יוצא דופן, ששם דגש על דמות בלתי-שגרתית וסיפור מופלא של גילוי אומץ תחת לחץ, ומזכיר לקורא שהבחירה להיות "מלאך של לילה", אדם שמאיר באפלה, פתוחה בפני כל אחד מאיתנו.

ספר לא קל לעיכול, אך מאיר עיניים ומומלץ בחום.

ים הזכרונות – פיונה ואלפי

ים הזכרונות – פיונה ואלפי

תרגום: יפעת הדר

הוצאת הספרנית

מרץ 2024. 267 עמודים

אלה בת התשעים וארבע מתגוררת בבית אבות. עם כל יום שעובר הזיכרון שלה מאכזב אותה יותר ויותר, והיא יודעת שלא נותר לה הרבה זמן לחיות. היא רוצה שנכדתה קנדרה, תכתוב את סיפור חייה. קנדרה מוצפת ברגשות אשמה על שלא בקרה את סבתה אבל חייה כל כך עמוסים עד שלא נותר לה זמן פנוי לדברים אחרים. היא עובדת כמורה במשרה מלאה, נשואה לבעל מובטל, ובנוסף, הבן שלהם נמצא על הרצף ואובחן כאוטיסט ברמת חומרה קשה. קנדרה חוששת מהביקור אצל סבתה. למעשה, היא מרגישה שהיא לא יכולה להתמודד עם שום דבר עכשיו, אבל הולכת בכל זאת

במהלך המיפגש עם סבתה קנדרה מבינה שמאחורי הבקשה הזאת מסתתרת סיבה נוספת. הקשר של סבתא אלה עם בתה רונה, אמה של קנדרה, נותק. קנדרה תוהה מה גרם להיווצרות הנתק בין האם לבתה, ומבינה שבאמצעות סיפור זכרונותיה של סבתה, היא מקבלת הזדמנות להבין מה קרה.

 

הרומן מחולק לשלושה חלקים ומסופר בשני צירי זמן, השנים שבין 1938 ל-2014. 

ציר זמן אחד הוא ההווה, בשנת 2014,  בו קנדרה דנה בדברים עם סבתה. הוא גם עוסק בחיי המשפחה של קנדרה, וליתר דיוק במשמעות של  ללדת ולגדל ילד עם אוטיזם. הסיפור של סבתה מעודד אותה להסתכל על מה שקורה בחייה, ביחסיה עם בעלה בעיניים אחרות לגמרי, ולשאוב כוח. קנדרה מתארת ​​את ימיו הטובים והרעים של בנה, את הקשיים היומיומיים, את רגעי השמחה המועטים.

 

ציר הזמן השני מתרחש בעבר ומתחיל בשנת 1938 כשאלה בת ה 17 נוסעת לצרפת, ושוהה באיל דה רה, בבית של חברת נעוריה של אמה. היא מבלה את ששת השבועות של חופשת הקיץ בחברת התאומים קרוליין וכריסטוף שנכנס אל ליבה, משפרת את הצרפתית שלה, ומעבירה את הזמן בלי דאגות, בחופים החוליים והמים הצלולים של האי, ונהנית מכל דקה. לראשונה בחייה, היא מרגישה חופשיה באמת.

בשנה שלאחר מכן היא מוזמנת שוב, אבל כשפורצת מלחמת העולם השנייה הכל משתבש והיא נאלצת לשוב לסקוטלנד, למציאות קצת אחרת. היא מתחילה להתנדב למאמץ המלחמתי, פוגשת את אנגוס, ומרגישה שהיא נסחפת הרחק ממי שהייתה באיל דה רה.

 

אלה היא דמות חזקה. היא אולי בת תשעים וארבע אבל היא מאוד אינטליגנטית ויודעת בדיוק מה היא רוצה ומה היכולות שלה. ואם זה מפאת קוצר זמן או בגלל המכתבים שקנדרה נחשפת לתוכנם, הקשר בינה לבין נכדתה מתחזק מאוד.

 

העלילה מסופרת בעיקר מנקודת המבט של סבתא אלה, אבל גם מנקודת המבט של בתה, ומנקודת המבט של נכדתה. הסיפור זהה פחות או יותר אצל שלושתן, אבל התפיסה של כל אחת מהן לגבי מי היא או מי היתה אלה, שונה. ההווה משתלב עם העבר ואינו מאפיל עליו,  והדמויות לומדות אחת מהשנייה

 

הספר מעורר מחשבות על אהבה ונישואין ומעלה שאלות כמו:

האם האהבה הראשונה היא באמת היחידה?

האם אפשר לאהוב שני אנשים בו זמנית?

האם אלה תצליח לחיות בהווה כשהעבר מושך אותה אליו?

 

"ים הזכרונות" הוא רומן מריר-מתוק. סיפור חייה של אלה מנערה בת שבע עשרה ועד לאשה מבוגרת בגיל מבורך, שידעה חיים עם הרבה עליות ומורדות וחולקת את זכרונותיה עם נכדתה. סיפור על אהבה ראשונה, אהבה אבודה שמסתיים במסר חשוב על איך לא תמיד אנחנו משיגים בחיים את מה שאנחנו רוצים, ואיך לפעמים, אנחנו לא רואים את מה שאנחנו צריכים, אבל ממרחק השנים מבינים שמה שהיה לנו כל הזמן, זה בדיוק מה שהיינו צריכים באותו זמן. סיפור על חברות, בחירות הרות גורל, הזדמנויות שנייה בחיים, פיתולי גורל, טעויות שנעשו וכמובן אהבה.

 

אם לומר את האמת, בעיני, הספר הוא דוגמה טובה לאופן שבו רומן שהיה בו פוטנציאל לסיפור מעניין, יכול להיות הרבה פחות. מספר הפעמים שגלגלתי עיניים במהלך עשרות העמודים הראשונים היה עצום, אבל המשכתי לקרוא מתוך תקווה שזה ישתפר. הדמויות היו די שטוחות, חסרות עומק, האינטראקציות הרומנטיות הרגישו קלישאתיות, הדיאלוגים ילדותיים, ולעיתים קרובות החלטות שהתקבלו נראו פתאומיות וללא בסיס.

אני יודעת שרבים אהבו והמליצו עליו. אני התקשיתי לחוש הזדהות ולכן מבחינתי הוא היה בסדר. לא מעבר.

 

לשיקולכם.ן

השושנה האחרונה של שנגחאי – וויינה דיי רנדל

 השושנה האחרונה של שנגחאי – וויינה דיי רנדל

תרגום: צילה אלעזר

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2023. 384 עמודים

כבר מהעמוד הראשון, התאהבתי ברומן הזה. קראתי הרבה רומנים הקשורים במלחמת העולם השנייה וכמי שאוהבת סיפורת היסטורית, אני מאבדת את עצמי במהלך הקריאה אל מקום וזמן אחר.

הספר הזה שונה מספרים המספרים על מלחמת העולם השנייה, מאחר והסיפור מתרחש בסין, הדמות הראשית היא אישה סינית ולא אשה לבנה, ובעיקר, סיפור שמדבר על הכיבוש היפני של סין, על הגזענות והאכזריות התוך-אסייתית במהלך המלחמה, לצד זוועות המשטר הנאצי.

"השושנה האחרונה של שנגחאי"  הוא סיפור סוחף ועשיר בפרטים שפתח את עיניי לפיסת היסטוריה שלא הכרתי.הוא מסופר בפרקים מתחלפים מנקודות המבט המתחלפות של איי וארנסט במהלך המלחמה והכיבוש, ולאחר מיכן על ידי איי בהווה.

איי היא יורשת סינית צעירה ועשירה עם אהבה לג'אז, בעלת אחד ממועדוני הלילה הפופולריים ביותר בשנגחאי. ארנסט הוא פליט יהודי חסר פרוטה מגרמניה המחפש מקלט מהנאצים בשנחאי.הוא נגן ג'אז מוכשר מאד שהגרמנים התנכלו לו באכזריות רבה.

השניים מתחברים באמצעות מוזיקה, וסיפור גדול של אהבה והישרדות מתפתח ביניהם. איי שוכרת את ארנסט לנגן בפסנתר במועדון שלה. האהבה ביניהם גדולה אך אסורה ובעקבות המכשולים המסורתיים שביניהם אהבתם נשמרת בסוד. איי מאורסת מצעירותה לגבר סיני, שאינה אוהבת כגבר, אבל המוטיבציה שלה להתרחק מארנסט קשורה רק במעט במחסומי הכבוד למשפחתה. כשארנסט בורח מפני חיילים יפנים, שחושדים בו בהרג אחד משלהם, והמפקד היפני מאיים לסגור את מועדון הלילה האהוב שלה, אלא אם כן היא תסגיר אותו, היא מבינה שעליה לנתק את הקשר איתו. ארנסט, מנקודת המבט שלו, יודע שהוא לא יכול להציע לאיי הרבה במונחים של עתיד יציב, ופרנסה נאותה כיאה למעמדה.

המסירות של ארנסט לאחותו הצעירה, מרים, והרצון שלו לתת לה חיים טובים למרות הנסיבות הנוכחיות שלהם, הופכים לאבן מיכשול גדולה ביחסים שלו עם איי, עד לרגע הטראגי שבו הם נאלצים להיתנתק אחד מהשני בשיברון לב.

תיאורי החיים בשנגחאי, כולל חיי היוקרה של מועדוני ג'אז ובתי מלון מפוארים, לצד הגטאות, היו מרתקים ואפשרו לי לדמיין את הזמן והמקום.  ניכר שהמחברת עשתה תחקיר מעמיק על שנחאי שהיתה נמל מבטחים ליהודי אירופה בתחילת המלחמה. כ-20,000 יהודים התיישבו בשנגחאי בשנים 1938-1941, אך תנאי החיים של הפליטים היהודים בשנחאי התדרדרו במהלך המלחמה עקב לחץ על היפנים מבעלי בריתם הגרמנים. המחברת בוחנת את מערכות היחסים וחוסר האמון בין הסינים, היפנים והזרים, כשכולם מנסים לשרוד בעיר שסועת המלחמה, והמתח בסיפור נשמר על ידי תיאורי הסבל שגם איי וגם ארנסט חווים בעיר הכבושה, הרדיפה היפנית אחריהם, הרעב והמחסור, המוות ואובדן הנכסים. גם השינוי של מערכת היחסים בין השניים, בין אהבה טהורה לאהבה אסורה, מוסיף למתח, אבל הסופרת נמנעת מהפיכת הסיפור לסיפור זוועה. הקורא מוצא סבל, אך הסבל לבדו אינו משתלט על הסיפור.

 

איי היא גיבורה מורכבת ומשכנעת, וממש אהבתי לעקוב אחריה ואחרי השינויים שהיא עוברת. היא נלחמת כדי לשמור על כוחה ועצמאותה הכלכלית בתקופה שבה נשים עדיין נשלטו על ידי גברים והתמודדו עם רגליים קשורות וציפיות חברתיות לגבי תפקידן שהוגבל לבית. היא אשת עסקים נבונה שמנהלת משא ומתן עם ששון, היהודי החזק והעשיר, לא חוששת מהחיילים היפנים, ונאבקת באחיה הבכור השתלטן, כדי להמשיך להחזיק בעסק שהיא עבדה כל כך קשה כדי לבנות.

ארנסט, הוא דמות חיובית ונחושה למרות סיפור הרקע המשפחתי הטראגי, הצלקת בידו הימנית, ונחישותו לנגן למרות פציעתו החדשה, רק כדי לאפשר לאחותו ללמוד בבית ספר, ולצאת מהחדר בו הם נאלצו לחיות. מעשיו בהמשך המלחמה, התנדבותו להצלת וסיוע  מעידים על אישיותו יוצאת הדופן.

 

וויינה דיי רנדל, הצליחה לשזור את ההיסטוריה של שנגחאי במהלך מלחמת העולם השנייה ולחבר אותה עם מערכת היחסים האוהבת, היפה, הקשה אך החזקה שאיי וארנסט חלקו.  זהו רומן בדיוני היסטורי כתוב היטב. הוא עוסק במלחמה, באהבה, במשפחה, טרגדיה, דעות קדומות, בחירות ומאבקי הישרדות. סיפור עוצמתי ונוקב עם דמויות מורכבות ורגשות אמינים. קל היה לדמיין את הריחות, המראות, הצלילים, המוזיקה, העצב והתקווה שהקיפו את שנחאי במהלך המלחמה.

 

רומן שלא השאיר אותי אדישה, ​​שלקח אותי לשנגחאי ושקראתי בנשימה עצורה מתחילתו ועד סופו.

 

מומלץ מאד!

הבלדרית מפריז – מג וייט קלייטון

הבלדרית מפריז – מג וייט קלייטון

תרגום: עידית שורר

הוצאת מטר

נובמבר 2024. 456 עמודים.

אשת החברה, הטייסת האמריקאית והיורשת העשירה נֶניי גולד חולמת על חיים חופשיים ומלאי הרפתקאות. היא עזבה את חייה המיוחסים באמריקה כדי להפוך את פריז לביתה, והיא גרה בה במשך שנים, יחד עם הכלב שלה.  כמי שתמיד התעניינה באמנות, רבים מחבריה הם אינטלקטואלים ואמנים סוריאליסטים.  בתערוכה בה היא מבקרת היא פוגשת את אדוארד מוס, צלם ואלמן יהודי שנאלץ לברוח מגרמניה, וכדי להציל את בתו הקטנה משליחה למחנות הריכוז, מגיע לפריז. החיבור ביניהם מיידי, אבל זמן קצר לאחר מיכן אדוארד עוזב לדרום צרפת עם בתו והקשר ביניהם ניתק

כשהגרמנים פולשים לצרפת נני, בעלת הדרכון האמריקאי, יכולה לחזור לארה"ב, למקום מבטחים. אך במקום לעשות זאת, היא מצטרפת למחתרת הצרפתית.  כאישה צעירה מושכת ויפה עם דרכון אמריקאי, היא יכולה להסתובב בקלות יחסית. עד מהרה היא נודעת כעובדת דואר, היא מעבירה הודעות חשובות ומשימותיה הופכות למסוכנות יותר ויותר. אבל המשימה הכי גדולה שעומדת לנגד עיניה עדיין לא התחילה. היא משתפת פעולה עם העיתונאי וריאן פריי, שנשלח על ידי ועדת ההצלה האמריקנית לשעת חירום, ויחד איתו מסכנת את חייה כדי לסייע לחברי קהילת האמנות להימלט מרדיפת הנאצים.

גם אדוארד נעצר ונכלא במחנה המעצר קאמפ דה מיל. בתו מוסתרת אצל חברים. נני פועלת להצלתו, ומקווה לאחד אותו עם בתו הצעירה. היא משתמשת בעושרה כדי לשכור וילה גדולה במרסיי שהופכת למקום מקלט לאמנים וחברי הרזיסטנס הנרדפים, שעלייתו של היטלר לשלטון, ושלטון וישי מסכנים את חירותם.

הסופרת מציגה את החיים במהלך המלחמה, הסכנה והאימה של אותה תקופה דרך נקודות המבט המשתנות של הדמויות הראשיות. נני היא אישה אמיצה ולוחמנית שלא מוותרת על האידיאלים שלה ולא מפחדת לסכן את חייה למען מטרה טובה. אדוארד חייב לנסות לשרוד בתנאים קשים, עמוס ברגשות אשמה, מייחל למפגש מחודש עם בתו. נקודת המבט של בתו הקטנה מרגשת במיוחד, היא מפחדת אבל חזקה, היא מרגישה לבד אבל ממשיכה לקוות שיום אחד היא תראה שוב את אביה, היא מסתגלת ומעבדת אירועים ורגשות שונים על ידי דיבור אל הצעצוע המחבק שלה.

 

ההשראה לכתיבת "הבלדרית מפריז" הגיעה מהסיפור האמיתי והמדהים של מרי ג'יין גולד, והוא מתרחש בימים הראשונים והאפלים של הכיבוש הגרמני בצרפת. הספר כולל רבים מהאנשים שעבדה איתם בפועל במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל וריאן פריי ודניאל בנדיט יחד עם דמויות מהחיים האמיתיים מתנועת האמנות הסוריאליסטית, מקס ארנסט ואנדרה ברטון.

יש הרבה מאוד רומנים על מלחמת העולם השנייה, על ההתנגדות הצרפתית ועל הצלת נרדפי הנאצים, שנכתבו מנקודת מבט של אישה, או כאלה שמציגים תפקיד במלחמה שבוצע על ידי נשים. חשבתי שקראתי הרבה. לשמחתי גיליתי את סיפורם האמיץ של היורשת האמיתית של שיקגו, מרי ג'יין גולד, ושל  העיתונאי האמריקאי וריאן פריי, שמביא פרספקטיבה נוספת. וריאן פריי והארגון שלו שהוציאו מעל 1,500 אנשים מצרפת לפני שנעצר. הוא מת לבדו בקונטיקט בספטמבר 1967. עד אז עדיין לא קיבל מילת הוקרה אחת על פועלו. הוא היה בן 59.

 

אני אוהבת רומנים היסטוריים המספרים על מלחמת העולם השנייה אבל מבחינתי הספר הזה החמיץ את המטרה.

פרקי הפתיחה של הספר מציגים בפנינו את שתי הדמויות המרכזיות בעלילה, את הניצוצות ביניהם, כמו גם את האופי האמנותי של הספר. אלא שההתחלה הזו מתנהלת באיטיות ומכילה תיאורים רבים ומפורטים, מה שמקשה על הקריאה. ברור שהסופרת עשתה מחקר מעמיק, אבל העלאת שמות ושיתוף פיסות של פרטים שלמדה במחקר שלה, גרע מפיתוח הסיפור האמיתי. כל כך הרבה הושקע בכלב שלה (למי אכפת ממנו?), בההתרחשויות במסיבות וכו'. כל אלה לדעתי, לא הוסיפו כלום לסיפור. חלק מהאירועים נעים מהר בעוד שמרכיבי סיפור אחרים מתארכים ללא צורך. רציתי לצלול לתוך ה"אקשן" של הספר, אבל גם כשהוא מגיע הסופרת עוצרת בדרך כדי לחקור נושאים אחרים כמו האהבה בין הורה לילד, אובדן יקיריהם ועוד. יש הרבה דמויות משניות והעלילה מתארכת ומתארכת. הייתי רוצה לקרוא יותר על נני ועל וריאן פריי, ואולי קצת פחות על האינטראקציות בין האמנים.

בנוסף, שם הספר מטעה. הפרקים הראשונים מתרחשים בפריז, אבל עיקר העלילה מתרחשת במרסיי, ולמעשה יש רק שתי "סצנות" בהן אנו רואים את נני מבצעת את תפקידה כבלדרית.

 

במחצית השנייה של הספר, וככל שהוא מתקדם,  יש יותר איזון בין הדמויות והעלילה, והוא נקרא בצורה חלקה יותר. אהבתי שהוא התמקד במנגנוני התמודדות, הישרדות, זהות אישית ומערכות יחסים, בעיקר מערכת היחסים היפה של אדוארד ובתו.

ללא ספק היה לספר פוטנציאל מבחינת העלילה, אבל בעיני הוא הלך לאיבוד . למרות שאינו חף מבעיות היו רגעים שהוא הצליח לרגש אותי, בכך שסיפק מבט נוסף על ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.

לקריאה נוספת על מרי ג'יין גולד 

מרי ג'יין גולד - ויקיפדיה

לקריאה נוספת על וריאן פריי

וריאן פריי - ויקיפדיה

 לשיקולכם.ן

הספר נקרא באפליקציית "עברית", לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:

הבלדרית מפריז, פרק ראשון