עצמאות – ציטרה בנרג'י דיוואקרוני

עצמאות – ציטרה בנרג'י דיוואקרוני

תרגום: הדסה הנדלר

הוצאת תכלת

ספטמבר 2025. 304 עמודים

העלילה  מתרחשת בבנגל על ​​רקע המאבק לעצמאות של הודו, ומתמקדת בשלוש אחיות, בנותיו של נבקומאר גנגולי, רופא מכובד. ביתם בכפר  רניפור הוא בית של אהבה וביטחון, מפלט מפני האירועים האלימים המתהווים במדינה.

פרייה: אינטליגנטית ואידיאליסטית, נחושה ללכת בעקבות אביה ולהפוך לרופאה, למרות שהיא יודעת שזה חסר סיכוי שדבר חסר תקדים שכזה יקרה בהודו בשנות ה-40.

דיפה: יפהפייה, נחושה להינשא לגבר שמעמדו יביא שמחה ומעמד למשפחתה.

ג'מיני: רגלה השמאלית קצרה במקצת, יושבת בבית ועוזרת לאמה, בינה, בעבודות הבית או ברקמת שמיכות קאנטה. היא חדת עין, עם תשוקות עמוקות יותר ממה שהיא מגלה.

 

הסיפור מתחיל באוגוסט 1946, וממשיך במהלך השנה וחצי הבאות, נע בין רניפור לקולקטה, ואז רחוק יותר לדאקה ומעבר לה, לאמריקה. כל פרק מסופר מנקודת מבטה של אחת משלוש האחיות, וחושף שיכבה אחרי שיכבה את האירועים הסוערים המתרחשים באותו זמן, המאבק לעצמאות, אי שקט פוליטי ומהומות בין הינדים למוסלמים, שבאחת מהן אביהן נרצח.

האחיות הולכות אחרי חלומותיהן, יוצאות מהסביבה המוגנת והמגוננת של ביתן הכפרי. בעוד פרייה רודפת בנחישות אחר שאיפתה להפוך לרופאה, דיפה מתאהבת עמוקות במוסלמי, מה שמאלץ אותה להיפרד ולהתרחק ממשפחתה. ג'מיני נשארת מאחור עם אמה, ממשיכה ללבות את אהבתה אל אמיט, הארוס של אחותה, פרייה. הן מנסות להתמודד כמיטב יכולתן עם הנסיבות שהשתנו  ונאלצות לקבל החלטות כואבות.

לא תמיד הן מקבלות את ההחלטה הטובה ביותר. לעתים קרובות הן אימפולסיביות, לעתים קרובות הן מונעות מדאגה אנוכית, אבל תמיד הן אמינות. זהו אחד הדברים הבולטים ביותר ברומן הזה. המחשבות והרגשות שלהן מובנים, הפחדים והתקוות מוחשיים ואמיתיים. אמנם הבחירות שהן עושות הופכות את חייהן על פיהן, מפרידות אותן זו מזו, אך הן לומדות מטעויותיהן וממשיכות הלאה בחיים, מקבלות את האמת הקשה, שעצמאות אינה באה בחינם, ולומדות את זה על בשרן. ניסיונותיהן לממש את משאת נפשן הוא תיאור מרגש של נאמנות, אהבה, אובדן, סבל והתגברות על כבלי המוסכמות החברתיות.

 

"עצמאות" הוא סיפור יפהפה המשלב את סיפורן של שלוש אחיות שנולדו באותו בית אך נושאות גורל שונה לחלוטין. הוא נותן  הצצה לאחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה ההודית. בין הנושאים בספר מתואר מאבקם של גנדי, נהרו וואלאבבהאי פאטל לאחד את ארצם, אמריקה הרחוקה, ארץ התקווה והחלומות וחלוקת הודו-פקיסטן.  הוא עוסק במשפחה, באהבה בין אחיות, בין הורים לצאצאים, בין אוהבים, באי שקט פוליטי, חוסר סובלנות דתי וסקסיזם.

סיפורת היסטורית היא דרך טובה ללמוד על תרבויות ודת. קריאת "עצמאות" גרמה לי להבין עד כמה מעט אני יודעת על האלימות שחוו המוסלמים וההינדים בשנות ה-40. מעבר להיסטוריה, הודו נותנת מקום של כבוד  לערכי המשפחה, לכוח של המשפחה. הסיפור מדגיש בגידה ואובדן בין בני המשפחה, אך הוא מעולם לא ניתק את הקשרים והמסירות שלהם זה לזה.

סיפור עוצמתי בו הסערה הפוליטית יחד עם הדינמיקה המשפחתית המורכבת הפכו את הקריאה למרתקת.

 

מומלץ בחום!

העפיפון – לטישיה קולומבני

העפיפון – לטישיה קולומבני

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאה: כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2024. 224 עמודים

בעקבות  טרגדיה אישית, לנה מחליטה לעזוב את צרפת ואת עבודת ההוראה שלה. היא יוצאת להודו, אל מקום שבו אף אחד לא מכיר אותה, למדינה שבה היא לא דוברת את השפה ושאת תרבותה היא לא מכירה היטב. שינוי הנוף הוא טוטאלי. היא מגיעה אל חופי מפרץ בנגל, בנסיון לשקם את חייה. רדופה על ידי רוחות העבר, היא מוצאת הפוגה מהם רק עם עלות השחר, כשהיא הולכת לשחות באוקיינוס ​​ההודי. כל בקר היא רואה על החוף הנטוש ילדה קטנה, לבדה, מעיפה עפיפון. בוקר אחד היא נסחפת על ידי הזרם, וכמעט טובעת. כשהילדה רואה אותה טובעת, היא מזעיקה עזרה. לנה נחלצת בנס על ידי הבריגדה האדומה, קבוצת הגנה עצמית שהתאמנה בקרבת מקום.

לנה רוצה להודות לילדה בת העשר, שבזכותה ניצלו חייה. כשהיא הולכת לחפש את המלאך השומר הקטן שלה, היא מגלה את הצד השני של הודו . היא מגלה שהילדה יתומה, נטושה, שייכת לקאסטת המנודים, עובדת ללא לאות במסעדה של בן דוד, שקיבל אותה לעבודה ומנצל אותה. היא מגלה שהילדה מעולם לא למדה בבית ספר ולא יודעת לקרוא ולכתוב, ומתנהגת כאילמת. המפגש המקרי של לנה עם לליטה הצעירה, ופריטי, מנהיגת הבריגדה הצעירה והקשוחה, שעוסקת בלימוד הגנה עצמית לנשים, היא נקודת הפתיחה של חיים חדשים עבורה, שנותנת משמעות לעבודתה הקודמת כמורה. לנה נאבקת בחירוף נפש עם הרשויות המקומיות, עם שחיתות מנהלית, ועם דעות קדומות ומשפחות אנאלפביתיות כדי לפתוח בית ספר, לחנך נערות צעירות מאוד ולהציל אותן מחיי עבדות עתידיים במדינה שעדיין מאופיינת באלימות קיצונית המופעלת על נשים. מוקפת בקבוצת בנות מהכפר והמנהיגה שלהן, פריטי הסוערת, לנה מתחילה פרויקט מדהים: הקמת בית ספר לכל ילדי השכונה שהלימוד נשלל מהם.

לטישיה קולומבני לוקחת את הקוראים להודו, אבל לא למדינה המוכרת לתיירים עם המקדשים המלכותיים שלה, אלא לצד הנסתר של הודו. התנועה הצפופה, החנויות הרעועות, הקבצנים, העוני, הרעש הבלתי פוסק, מצוקת הילדים, הקאסטות, המנודים שזוכים לבוז, ולמצבן המזעזע של נערות צעירות. אונס הוא הספורט הלאומי. תת תזונה, נישואים והריונות מוקדמים. להיוולד בהודו ילדה זו קללה. מצבן של הנשים בהודו מופיע בספר הזה במלוא אכזריותו ובמיוחד זה של נשים מהקאסטה המנודה. כדי להקל על הוריהם, הם משיאים את הבנות בגיל 10-12, בניגוד לחוק המחייב. האישה הופכת לרכושו של בעלה, לרוב קרוב משפחה רחוק מבוגר, והיא נתונה לסמכותה המוחלטת של חמותה. לנה מבינה שהמנהג הזה הוא האויב האמיתי של הנשים ושהוא מנציח את העוני. היא נחושה לשבור את השרשרת הזו על ידי מתן אפשרות לנערות הודיות צעירות ללמוד לקרוא ולכתוב, גם אם נדרש לשם כך תשלום מכיסה הפרטי עבור האוכל של תלמידיה או משכורת עבור המחליפה של לליטה במסעדה שבה היא עובדת.

 

לטישיה קולומבני מרגשת את הקורא כשהיא מספרת על נישואיה הכפויים של ג'ניצקי, חברתה הקרובה של לליטה בבית הספר, ועל מותה בתעלה, תוך כדי בריחה מהבעל שהוריה אילצו אותה להינשא לו. התאורים על מצבם הבלתי ניתן לתיאור של מי ששייך לקאסטה של המנודים, שכל חייהם עליהם לעסוק במשימות מלוכלכות, מזעזע.

 

ומה המשמעות של העפיפון בכל זה?

העפיפון  הופך להיות המטאפורה המתריסה נגד חוקי הכבידה, בדיוק כמו לנה שהצטיירה כאשה שברירית שחייה תלויים על חוט, והופכת ללוחמת, מלאת התמדה וכוח רצון, ושל הילדים חסרי הזכויות שנולדו בעוני, שעפים לעבר עתיד טוב יותר בזכות החינוך.

 

"העפיפון" משקף את רצונה של לטישיה קולומבני לעורר את זעמו של הקורא על מצבן של נערות צעירות מאוד, מהמעמד הנמוך בהודו. הוא מראה את הודו רבת הניגודים ואיך בליבו של העולם הזה, שלנה לא יודעת עליו כלום, מתחילה הרפתקה המשלבת תקווה והתפכחות, נחישות מול מסורת, וחלום לשנות חיים באמצעות חינוך. הוא מתאר את המפגש הבלתי נשכח והמשקם בין אישה וילדה צעירה מקופחת, בהודו המיוסרת.

כתוב בקלילות סוחפת ועדינה, מלא תקווה וחום אנושי, עם  מבט צלול מאוד על העולם שבו אנו חיים, כמו העפיפון שנסחף בשמי הודו...

 

מומלץ מאד♥

הצמה – לטישיה קולומבני

 הצמה – לטישיה קולומבני

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאת כנרת זמורה דביר

אוקטובר 2018. 192 עמודים

 

 

לטישיה קולומבני כותבת על שלוש נשים בשלוש יבשות בעולם, מרוחקות זו מזו בכל מובן אפשרי, אך בסופו של דבר לשלושתן מכנה משותף.

 

הסיפור הראשון הוא של סמיטה, והוא מתרחש בהודו.

סמיטה היא אישה צעירה שחיה בבדלפור, כפר קטן בהודו, והיא בת לקאסטה הדלאית. זוהי הקאסטה הנמוכה ביותר, קאסטה של מנודים, ותפקידה לאסוף בסלה את הצואה של בני הכפר שאין להם שירותים בבית.

סמיטה נחושה בדעתה לשנות את גורל בתה בת ה – 6  לליטה. היא נשבעת שלליטה לעולם לא תעשה את מה שהיא עושה. היא רוצה שהבת שלה תרכוש השכלה ותלמד קרוא וכתוב. בעלה מתרצה למשאלתה, ומשלם כסף למורה, אבל למורה, הברהמין, אין כוונה לאפשר ללליטה ללמוד. הוא דורש ממנה לבצע עבודות נקיון,  ומשפיל אותה מול  כולם. לליטה לא נענית לדרישתו והוא מצליף נמרצות על גבה. זה הקש ששובר את גב הגמל, סמיטה מחליטה לברוח באישון לילה.

 

הסיפור השני, הוא של ג'וליה והוא מתרחש בסיציליה.

אביה של ג'וליה הוא בעל בית מלאכה, הוא יוצר פאות לנשים ולגברים משיער איטלקי משובח. בגיל שש עשרה בחרה ג'וליה לעזוב את בית הספר ולעבוד במשרה מלאה עם אביה במפעל המשפחתי. ג'וליה מתאהבת בקאמאל, פליט סיקי והיחסים ביניהם חשאיים. כשאביה נפצע בתאונת דרכים ומאושפז ללא הכרה בבית החולים,  ג'וליה לוקחת על עצמה את ניהול את בית המלאכה. ג'וליה מגלה עד כמה קרוב בית המלאכה לפשיטת רגל, ומתלבטת האם לסגור אותו. היא  מקבלת מקאמאל רעיון שעשוי להציל את בית המלאכה ועובדיו המסורים, ולמרות ההתנגדות הנמרצת של אמה ואחותה, היא משנה כיוון, ומצליחה להביא את בית המלאכה לשיגשוג והצלחה.

 

הסיפור השלישי הוא של שרה כהן והוא מתרחש במונטריאול, קנדה.

לשרה שלושה ילדים משני בעלים שונים. היא עובדת בכירה במשרד עו"ד יוקרתי, ואמורה להפוך לשותפה במשרד. היא משקיעה את כל כולה בקריירה שלה,  לא נותנת לשום דבר לעצור אותה בדרך אל הפסגה. שמה הולך לפניה והיא זוכה להצלחה רבה. אך שרה חצויה בין ההשקעה בקריירה לבין הרצון להיות אם לילדיה. תחושת האשמה לא מרפה ממנה.

כאשר היא מגלה שהיא חולה מאד היא מסתירה את דבר מחלתה בעבודה כדי לא להיחשב חלשה, אך זמן לא רב עובר עד שסודה מתגלה והיא נדחקת ממקום עבודתה באגרסיביות רבה. היא מרגישה נבגדת על ידי עמיתיה, והבוס שלה. עכשיו היא מבינה מה מרגישים אלה שנאבקה בהם בבתי המשפט, וניצחה. היא מרגישה כמו אותם החלשים שצריכים הגנה וליווי ומקבלים כתף קרה.

 

כיצד נקשר סיפורן של שלוש  הנשים אחד בשני?

מה מחבר ביניהן?

התשובה, תימצא בסוף הספר.

למרות ששלוש הנשים באות מרקע שונה, וחיות בארצות הרחוקות זו מזו , שלושתן מתמודדות עם אתגרים ומשברים הקשורים לקיומן, ומתגברות עליהם. חייהן מורכבים ומסובכים, ולכל אחת מהן רשת של מחויבויות שמאלצת אותה לבחור בין הצורך לעמוד בציפיות הסביבה ובין הרצון לשנות את גורלה. הן לא נכנעות אלא עושות הכל כדי לשנות אותו, ומתמודדות עם המציאות הלא צפויה שנכפתה עליהן. למרות שאינן מכירות אחת את השנייה, סיפורי חייהן נשזרים כמו  שקולעים צמה.

 

"הצמה" הוא סיפור מרגש, אנושי ומעורר השראה.  ספר מלא כאב, חמלה התמודדות ותקווה, שמוקדש לכל מי שמבקש לקבוע את גורלו במו ידיו. חייהן של שלוש הנשים מוצגים  דרך המכשולים הגדולים בחייהן: עוני, מחלות ואימהות כבלם להתפתחות מקצועית. השלוש עוברות מסע מרגש ומטלטל לאחר שכל עולמן מתהפך עליהן ביום אחד, וההחלטה האמיצה שהן מקבלות מאלצת אותן להותיר מאחור את החיים שהכירו ולפתוח בהתחלה חדשה.

הכתיבה נהדרת , הדמויות מרתקות, והנושאים כבדים, אך מטופלים בעדינות.

 

מומלץ מאד.

הבת הסודית - שילפי סומאיה גוודה

הבת הסודית - שילפי סומאיה גוודה

תרגום: ניצה פלד

הוצאת ידיעות ספרים, סימנים

2011. 382  עמ' מודפסים

"הבת הסודית" הוא סיפור שמספר על הדרכים הבלתי צפויות שבהן הבחירות שלנו כמו גם המשפחות שלנו משפיעות על חיינו, ועל כוחה הבלתי יימחה של אהבה על כל צורותיה הרבות.

 

קוויטה וג'אסו חיים בכפר דאהאנו, בהודו,  בחברה שמעדיפה בנים ורואה בבנות נטל. הם עניים, שאינם יכולים להרשות לעצמם לגדל בת. ג'אסו מתפלל שקוויטה תלד לו בן שיעזור לו בשדות. אך לרוע מזלם, קוויטה  יולדת בת. היא קוראת לה אושה. מבועתת שבעלה ירצח את הבת, כפי שעשה לבתם הראשונה, קוויטה בוחרת להציל את חייה של בתה שזה עתה נולדה. היא ואחותה נוסעות בלב כבד למומביי ומביאות את התינוקת לבית יתומים. כל מה שקוויטה יכולה להוריש לבתה הוא צמיד כסף קטן.  בשובן לכפר היא מספרת לג'אסו שהתינוקת מתה בלילה. זו החלטה שתרדוף את קוויטה עד סוף חייה.

בצדו השני של כדור הארץ, מופרדים על ידי אוקיינוסים, אלפי קילומטרים, ויקום שלם של הבדלים תרבותיים, סומר וקרישנאן, שנקרא עכשיו קריס,הם  זוג רופאים נשואים מקליפורניה. אחרי סדרה של הפלות, סומר מגלה שהיא עקרה, ולמרות הישגיה הרבים האחרים, היא מרגישה לא מסופקת. באי רצון, וכהוקרה למוצאו האתני של קרישנאן ולמשפחתו, הם מחליטים לאמץ ילד הודי מבית יתומים במומביי,  ובוחרים את אושה.

קוויטה מתאבלת על בתה הסודית גם בזמן שגידלה את הבן המיוחל שנולד, ותוך כדי לומדת לקבל את בעלה כפי שהוא. התינוקת, שנקראת עכשיו אַשָּׁהּ, גדלה בתנאים נוחים, מוקפת בדאגת הוריה ובחברים, והפכה להיות עיתונאית מבטיחה. היא זוכה במילגה מיוחדת ובוחרת להתמחות בעיתון מרכזי בהודו. סומר חוששת מנסיעתה, אך אַשָּׁהּ נוסעת לארץ הולדתה ומתגוררת עם משפחת אביה. היא מחפשת את הוריה הביולוגיים מתוך תקווה לקבל תשובות לשאלות שיש לה.

האם אַשָּׁהּ תמצא את הוריה הביולוגיים או שכל חייה יעברו מבלי להיפגש?

האם היא תעזוב את הודו עם תשובות ואם כן, האם הן יהיו התשובות שהיא רוצה?

 

אַשָּׁהּ היא זו הקושרת את גורלן של שתי הנשים, ושתי המשפחות, והעלילה  עוקבת אחר הפיתולים בחייהן של דמויות אלו, ובו זמנית שופכת אור על המורכבות של חיי המשפחה המאמצת, ועל הניגוד החד בין העוני והעושר ותנאי החיים הקשים והמנהגים האכזריים של הודים רבים.

העלילה מסופרת לסירוגין בעיקר מנקודת המבט של אַשָּׁהּ, סומר וקוויטה, לאורך תקופה של למעלה מעשרים שנה. כל הדמויות פגומות אך הן עוברות תהליך של צמיחה. כל דמות מציגה את נקודת המבט שלה.

אַשָּׁהּ, שאומצה, נאבקת על זהותה. היא אוהבת את הוריה המאמצים, אבל סקרנית לגבי הוריה הביולוגיים. סומר, רוצה להיות האם המושלמת וחוששת מעצמאות בתה, מה שמקשה על נישואיה, וקוויטה הענייה נאבקת כדי לחלץ את משפחתה מהעוני, וסיפורה מאיר את תנאי העוני של הודו וכיצד הם משפיעים על הבחירות בחיים. בין הצבעים העזים של הסארי, האוכל, המוזיקה והריקוד המסורתיים, החברה ההודית, הלך הרוח, הרואה בבנות נטל, הוצגה היטב. הודו לא זכתה לפאר ולא ללעג יתר על המידה. למעשה, הסופרת ציירה תמונה ריאלית של הודו והחיים מלאי הסתירות שבה, מבלי להיות שיפוטית.

הקורא חווה את התחושות והמחשבות, את ההתפתחות והשינויים של חמשת האנשים וסביבתם. כולם קשורים זה לזה, גם אם חלק מהם לא מכירים אחד את השני באופן אישי.

 

"הבת הסודית" הוא רומן מרגש שכולו מידע תרבותי. נהניתי לחזור אל הודו, אל הצדדים השליליים והחיוביים שבה. בעזרת הדמויות שבספר הסופרת הצליחה לדון בנושאים העוסקים בעוני, זהות, אמהות, מסורת, אהבה, יחסים זוגיים, אובדן, תקווה, משפחה ואימוץ. התיאורים של התרבויות והמסורות השונות טובים ומפורטים, והודו על צבעיה וצליליה תוארו בבהירות רבה. הסופרת גם הצליחה לעבד את הנושא הרגיש של "אימוץ", על כל המשתמע ממנו.

ספר מאוד יפה, נוגע ללב  ומומלץ שמאוד נהניתי לקרוא!

 

אמנית החינה – אלקה ג'ושי

אמנית החינה – אלקה ג'ושי

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת תכלת

פברואר 2021. 339 עמ' מודפסים

"אמנית החינה" מתרחש בהודו של שנות החמישים,  שנים ספורות לאחר שתת-היבשת קיבלה את עצמאותה מבריטניה. הסיפור מתאר את מאבקה של לקשמי בת ה-30 , לעצמאות כלכלית ואישית, כאשה שחיה בחברה ההודית שהניגוד בין המסורתי למודרני, הוא נוקב ואכזרי.

אלקה ג'ושי לוקחת אותנו למסע צבעוני, רועש, מרתק ומלא חיים, בהודו.

לקשמי חיה בכפר הזעיר אג'אר. היא נאלצה להתחתן כשהיתה בת 15. חמותה האהובה הייתה מרפאה והיא לימדה אותה כיצד להשתמש בתבלינים, עשבי תיבול, צמחים, שיקויים ותה, כמו גם אוכל מוכן מיוחד,  כדי לרפא פצעים, לטפל במחלות, להפחית חרדות, לגרום להרפיה, לסייע בהתעברות, למנוע התעברות, לגרום להפלות וכן הלאה. אחרי שתי שנות נישואים רוויי אלימות, לקשמי בת השבע עשרה בורחת ועושה את דרכה לבדה לעיר ג'איפור, "העיר הוורודה" והתוססת של שנות החמישים, הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת ראג'סטאן ההודית.

לקשמי עבדה קשה כאמנית חינה במשך לא מעט שנים עד שהפכה לאמנית החינה המבוקשת ביותר, ואשת סודן של נשות המעמד הגבוה העשירות. היא ידועה בעיצוביה המקוריים ובעצותיה החכמות כמו גם בעזרה רפואית אך מצד שני עליה להתנהל בזהירות כדי למנוע את הרכילות הקנאית שעלולה להרוס את המוניטין ואת פרנסתה.

היא חולמת על חיים עצמאיים, על בית משלה,  ואלה מנחים אותה בעבודה הקשה. מאז שעזבה את כפרה, היא ייחלה לראות את הוריה, אשר בהתאם לתרבות ההודית, היו מנודים עקב בריחתה מבעלה. לקשמי כותבת להוריה באופן קבוע ושולחת להם כסף, אך הם מעולם לא הגיבו. עכשיו, כשבניית ביתה כמעט הושלמה, היא שלחה מזומנים לכרטיסי רכבת, כדי שהוריה יוכלו להצטרף אליה בג'איפור, יראו את הישגיה ויחיו בנוחות בביתה, ובעיקר שיסלחו לה על שנטשה את נישואיה והביכה אותם. למען מטרה זו היא עובדת מבקר עד לילה.

במקום הוריה, היא נאלצת להתעמת עם בעלה, שאיתר אותה שנים רבות לאחר שנטשה אותו. הוא מגיע אליה עם נערה זרה, ראדה, בת ה-13 . לקשמי מגלה שראדה היא אחותה שנולדה בשנה שברחה ומעולם לא ידעה שנולדה.

הזהירות שהיא טיפחה כהגנה, מאוימת. החיים החדשים והטובים שהיא עבדה כל כך קשה כדי להשיגם מאיימים להתרסק בעקבות ההתפתחות החדשה הזו. לקשמי לומדת שלהיות אחות לנערה צעירה זה אתגר גדול, וכשהחיים מתערבים בחלומה ובשאיפותיה, היא עוברת מסע בו היא  חייבת להתמודד עם גחמותיהן של הנשים העשירות, התנהגותה הפרועה של אחותה, מצוקות כלכליות ובסופו של דבר עם בעיות הבריאות שלה. לקשמי חיה תחת משקלו של עבר כואב, הווה קשה ולעתים קרובות מה שהרגיש כמו עתיד בלתי אפשרי.

לקשמי היא אחת הדמויות הנשיות החזקות שנתקלתי בהן בקריאה לאחרונה. חכמה וכל כך ראויה. היא מכוונת מטרה, הצלחה וכסף מניעים אותה קדימה. הערצתי את מוסר העבודה הקשה שלה ואת הנחישות ליצור לעצמה את החיים שהיא יודעת שמגיע לה.

לאורך כל המסע של לקשמי, תרבות הודו בג'איפור נחשפה, נראתה והורגשה עם כל החושים. אהבתי את הפרטים המלאים של הסארי שלבשו הנשים ואת תיאור עיצובי החינה שלקשמי ציירה על לקוחותיה העשירים ואת חשיבותם.  התיאורים מלאים בצבע, ריחות של תבלינים חמים ואוכל טעים, כריות רכות, ארמון שיש, צמחים יפים וציפור מדברת. אבל יש גם תיאורים של גברים שמושכים ריקשות, משרתים, זונות וילדים שמסתובבים ברחובות. הושם דגש על נושאי הפלות, נישואין מוסדרים ותפקידי נשים לעומת גברים והמגבלות החברתיות שעמדו בפניהן. בנוסף הספר נותן מקום להכרת המעמדות החברתיים ומערכת הקאסטות בהודו, את ההבדלים בין הרפואה המערבית לתרופות הטבעיות המופקות מצמחים, את תפקידי הנשים בחברה ההודית של שנות החמישים וכו '.

 

"אמנית החינה" הוא סיפור מרתק על התמדה, מסורת לעומת החיים המודרניים, איך נשים של פעם קדמו את דרכן בעולם הפטריארכלי, רצון אישי מול חובות משפחתיים, ערך עצמי, הזדמנות שנייה, אישה ומשפחה.

 

כתוב יפה וקל לקריאה. מסופר מנקודת המבט של לקשמי ומלווה בתיאורים עשירים וססגוניים של המראות, הצלילים  והריחות של הודו. כריכה יפהפיה.

מעניין לקרוא בסוף הספר את התודות של אלקה  ג'ושי בהן היא מספרת על הקשר בין הספר לאמה. היא מוסיפה הסברים על הכנת החינה, ומוסיפה מספר מתכונים של מאכלים עליהם דיברה בסיפור.

בתוך הסיפור נעשה שימוש במילים וביטויים בהודית. מאד אהבתי שהפירוש שלהם הובא בתחתית כל עמוד. זה היה מאד מועיל והקל על רצף הקריאה.

ספר ביכורים נהדר. מומלץ!

נערת ההרדוף – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

נערת ההרדוף – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

תרגום: יעל סלע-שפירו

הוצאת כנרת זמורה-דביר

2014. 318 עמ'

 

"נערת ההרדוף" הוא סיפורה של קורובי ומסעה למציאת זהותה.

קורובי, נקראת על שם פרח ההרדוף שהוא יפה וחזק אך גם רעיל. היא יתומה מלידה, גדלה במשק בית בנגלי מסורתי מוגנת על ידי סבה וסבתה. היא מבלה שבע עשרה שנה בביתם העתיק עם מקדש לאלה, בית המאפיין את קסמיה הישנים של העיר היפה קולקטה.

הסיפור מתחיל כשקורובי בת ה -17 מתעוררת מחלום לילי, בבקר אירוסיה לרג'אט, בו היא ראתה דמות שמזכירה את אמה המנוחה, ומקבלת ממנה מסר מסתורי על חיפוש משהו מעבר לאוקיאנוס. רג'אט, הוא בן למשפחה יוקרתית בקולקטה. הכלאה בין נער שעשועים, קל דעת, מודרני, מבולבל ודי חלש אופי. הנישואין לא רק יפגישו שני אנשים שמאוהבים, אלא גם יאחדו משפחה הינדית מסורתית עם משפחה מודרנית בעלת עסקים.

טרגדיה מכה את המשפחה של קורובי עם מותו הפתאומי של סבה האהוב, וחייה עוברים טלטלה. הנישואים נדחים, פרטים חדשים שנוגעים למות אמה ואביה, שהוסתרו ממנה כל השנים, מתגלים, וקורובי מתעקשת לגלות הכל על עברה, מעבר למה שסבתה מספרת. היא יוצאת לבדה למסע חיפושים בארה"ב לגלות מי היא באמת והאם היא יכולה להיות כלה הולמת לרג'אט, מבלי לדעת שהסודות שהיא תגלה יטילו צללים לא רק על חייה, אלא על חייהם של האנשים הסובבים אותה, והיא מעמידה את עצמה ואותם בסכנה.

המסע שלה חריג לכשעצמו כנערה הודית צעירה שנוסעת ללא ליווי הולם, והוא מוביל אותה לחוויות חדשות, לשורה של אתגרים והתנגשות תרבויות, הגורמות לה להטיל ספק במסורות, באמיתות ובציפיות הבסיסיות איתם ולפיהן גדלה.

הספר דן בהפרדה גזעית בין הודים-מוסלמים להודים-בנגלים, מתאר את התרבות והמנהגים של הודו, בכל הקשור לנישואים בין מעמדות שונים, מנהגי תפילה, ערכי משפחה, והמתח בין מי שרוצה לשמור על המסורת ומנהגי הדרך הישנה לבין אלה שמחבקים אליהם את החדש. בין היתר הוא עוסק במתחים שעולים בעקבות פעולת הטרור של 11.9.

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני שוזרת סיפור על אהבה, אובדן, גילוי והחיפוש אחר העצמי, ומציגה מציאות אופיינית להודו השמרנית בה משפחות יכולות להתפרק בגלל סודות, טעות בשיקול דעת, שקרים או בגידה קשה. לצד כל אלה היא מעצימה את הדמויות הנשיות בספר.  

קורובי הצעירה חיה עם האמת והיושרה שלה ולוקחת אחריות על הטעויות שהיא עושה, סרוג'יני,סבתה מוצאת את הכוח לעמוד נגד הסודות של בעלה ומתמודדת עם מסלול חייה החדש, פיה הצעירה, אחותו של רג'אט, היא נערה מקסימה וחסרת פחד, שבועטת במוסכמות החברתיות ובדעות הקדומות וקוראת למשרת-נהג שלהם  חבר, והמטריאכית של משפחת בוס, ג'יישרי ,אמם של רג'אט ופיה, היא דוגמא לאישה שנאבקת למצוא איזון בין אמהות, אשת איש ואשת עסקים.

 

"נערת ההרדוף" הוא סיפור שאין בו רגע משעמם. הוא מכיל עלילות ותת-עלילות, הקשורות בדמויות בעלות פגמים וקסם. הרבה סוגיות חשובות עולות בסיפור כמו הורות, דיעות קדומות, הבדלי דת, מערכות יחסים, מורשת וערכים ולרגע נדמה כאילו יש בסיפור אוסף של סיפורים שמשתלבים לסיפור אחד, כשהחיבור ביניהם נעשה על ידי קפיצה קדימה ואחורה בין האירועים ובין הדמויות. העיסוק בסוגיות השונות לא  מעמיק במיוחד, ויש תחושה של פערים בעלילה וקפיצות מנושא לנושא. הרבה מהאמירות קלישאתיות והדמויות הן די סטריאוטיפיות.

אין ספק שהספר יכול להפוך לסרט בוליווד מצליח, ולמרות שהסוף היה צפוי, עדיין רציתי לסיימו ולגלות איך הוא מסתיים.

ספר חביב, הקריאה זורמת.

דבר אחד מדהים – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

דבר אחד מדהים – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

תרגום: צילה אלעזר

הוצאת כנרת זמורה-דביר

2011. 208 עמ'

"דבר אחד מדהים" הוא ספר עדין שמשרה תחושה של שברירות. 

העלילה מספרת על תשעה אנשים, שבעה לקוחות ושני פקידים, שנלכדו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, במשרדי בניין הקונסוליה ההודית שנמצאים במרתף של בניין ישן ודי מתפורר, בעקבות רעידת אדמה. משרד הודי טיפוסי, העובדים לא ממהרים לעשות דברים בזמן,  אפילו שהוא באמריקה.

הקבוצה מגוונת מבחינת הגיל, המוצא, הסיבה לשהותם במקום  ורמת הסבלנות והיא כוללת זוג נשוי בגיל העמידה שהקשר ביניהם בעייתי, בחור צעיר, מוסלמי-אמריקני עם נטייה לאלימות ומרדנות, שמהווה סטריאוטיפ למוסלמים על רקע ה -11 בספטמבר, סטודנטית לתואר שני שהוריה חזרו להודו , חייל אפרו אמריקאי עם רגשות אשמה שלחם בווייטנאם, סבתא סינית ששומרת סוד יחד עם נכדתה הפאנקיסטית, ושני עובדי המשרד.

כל אחד מהם המתין לתורו כדי לטפל בבירוקרטיה הנדרשת לביקור בהודו, וכל אחד מהם מתבונן בחשאי באחרים, ושרוי במחשבותיו בזמן ההמתנה. כשמתרחשת רעידת האדמה הם נלכדים במרתף, אין להם מושג אם מישהו יודע שהם שם, ואין להם מושג אם יבואו לחלץ אותם. באופן טבעי יש פאניקה וחלק גם נפגע גופנית. ככל שהזמן עובר, אומה, הסטודנטית לספרות, שיש לה בתיק עותק של "סיפורי קנטרברי" מציעה שכל אחד יספר דבר מדהים אחד ששינה את חייו, כדי  להעביר את הזמן, להסיח את דעתם מהייאוש במצבם, ולהקל על המתחים.

בתוך הלחות, המחסור באוכל ובמים, החושך המדכא והתקווה המצטמצמת, כל אחד מהנוכחים מספר סיפור על דבר אחד מדהים טוב או רע שנחרט בזכרונו, שהשפיע או שינה משהו בחייו. הם מתחילים לספר באופן מהוסס אך הרצון לספר הופך דחוף יותר ככל שהיום והלילה נמשכים, והסיפורים מרגשים, נוגעים  ולא מרפים,וכל סיפור מגלה צער, אובדן, אכזבה, חרטה, רגע של ניצחון, רגע של הארה, סבל, עצב או טראומה אותו אדם נאלץ לחוות, והקורא נשאב אל חיי האנשים, והבהלה והדחיפות מוחלפים על ידי תקווה ותפילה שינצלו.

 

הספר נקרא כאוסף סיפורים קצרים השזורים אלה באלה. רוב הסיפורים לא היו על דברים מדהימים ויוצאי דופן אלא סיפורים שהיו חשובים למי שסיפר אותם. חלק מהסיפורים היו קורעי לב, כולם נשאו אשמה, צער וקבלה. הם סופרו כדי להשמיע אותם בקול, לעצמם יותר מאשר למאזינים, כדי לפרוק, מתוך הבנה שיש סיכוי גדול שהם לא יינצלו לעולם. זה כמעט כמו וידוי.  

הסיפורים חושפים את הפגיעוּת, את תחושת האובדן והחרטה, וכשהם משתפים משהו מעצמם הם גם לומדים לקבל את עצמם ואחד את השני.

" כל אחד סובל בדרך אחרת. עכשיו אני לא מרגיש כל כך לבד"

כל אחד מהסיפורים היה מסקרן וחשף שמץ מדמותו של האדם המספר. היה מרתק לראות כיצד באמצעות הסיפור כל אחד זכה להבנה טובה יותר של עצמו ולהבנה שעליו ליזום כמה שינויים התנהגותיים. כל דמות, שנחשפה הביאה סיפור בלתי צפוי, שחשף סודות הן לקבוצה הלכודה והן לקורא וכל אחד מהם הוביל לשינוי היחסים בקבוצה כולה.

יכולתי לדמיין את הסביבה, את הדינמיקה כאילו זה קורה ממש מול עיני ,כאילו אני בת לוויה במסעם. כשקוראים את הסיפור, קל לדמיין את הנסיבות המפחידות שעומדות בפני האנשים האלה ואת האינטימיות שנוצרת על ידי שיתוף הסיפורים שלהם זה עם זה, ודיוואקרוני מגלה כיצד סיפורו של אדם אחר יכול לחבר כל אחד מאיתנו לאמת בחיינו שלנו.

הדבר היחיד שהפריע לי קשור לעובדה שהספר מסתיים ומשאיר אותנו לנחש מה קרה. סיום פתוח, הוא סיום שאישית אני לא אוהבת.

הספר מיוחד בזכות הפשטות שבו. צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני מצליחה למצוא ייחוד בדברים רגילים, אוניברסליים. אף אחת מהדמויות אינה יוצאת דופן . הם פשוט בני אדם, והם עצמם, ומה שחשוב זה שלכולם (לכולנו) יש סיפור לחלוק, וכל אחד מאיתנו רוצה להישמע ולספר את הסיפור שלו כל עוד יש לו סיכוי להשמיע אותו.  ואולי העיקר הוא לא  בסיפור שנספר, אלא העיקר הוא לשמוע את הסיפורים של הסובבים אותנו, בזמן שאנחנו עדיין יכולים לשמוע אותם.

 

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני הצליחה לגרום לי לחשוב על החיים שלי, על האנשים שנמצאים בהם ועל הדבר המדהים האחד שעשיתי ושהייתי בוחרת לחלוק עם זרים, אם חס וחלילה הייתי נמצאת בסיטואציה שכזו.

 

ספר יפה,זורם, מעורר מחשבה ובהחלט שווה קריאה!