הרימון 7 – גיא עד

הרימון 7 – גיא עד

הוצאת זמורה-ביתן

יולי 2004 . 174 עמודים

 

"לא מזמן חזרתי מאמריקה ופתחתי מעון יום לחולי שִכחה ולכאלה שסתם מוכרחים לצאת מהבית מדי בוקר, כי רק ככה הם מחזיקים מעמד. בדיוק למטרה הזאת שכרתי יחד עם דריה ברגמן, חברת ילדות שלי ובעלת אמצעים, בית פרטי שקיבל את השם הרימון 7, בהתאם לכתובת."(פרק ראשון)

הבית ברחוב הרימון 7 מנוהל על ידי נעמי בלזם, עובדת סוציאלית, שהתאלמנה בגיל שלושים, וחוזרת לישראל אחרי שהייה של שנים בניו יורק, ודריה ברגמן, שבעלה יצא לטיול בהודו בלי יעד מוגדר ובלי תאריך חזרה.

אל הבית ברחוב הרימון 7 מתקבצים לאט לאט אנשים,ברובם  "אנשים פרומים": מרגלית ברנהיים, שחקנית עבר יפהפייה ואפופת שִכחה, דוקטור קירש, קרדיולוג בדימוס, שכל מה שנותר מעברו המפואר הוא עט מונבלן יוקרתי שאותו הוא שולף מכיס חולצתו בכל פעם שהוא מרגיש אבוד, חיימקה וידאבסקי, ניצול אושוויץ־בירקנאו, שאינו מעלה על דעתו כי דווקא כאן במעון הוא עתיד להתאהב לראשונה בחייו, והאחיות אסתר וסוניה, שסוד נורא מילדותן קושר אותן בעבותות מעבר להיותן אחיות.

הרימון 7 הופך במהרה בית שני למטופלים, למטפלים ולקרובי משפחה כאחד. אלא ששרשרת אירועים מפתיעה מפרה את הלכאורה שלווה של הגיבורים, שרשרת שמגיעה לשיאה כשבוקר אחד מתגלה כי שניים מדיירי הרימון 7 נעדרים.

אט-אט נרקמים יחסים מיוחדים בין נעמי לבין דיירי הבית והיא פורשת בפני הקוראים את סיפור חייהם תוך כדי שהיא בוחנת את היחסים שבינם לבין בני משפחתם המתקשים להתמודד עם המחלה את הדינמיקה שבין הצוות המטפל לבין דיירי הבית, את הדינמיקה בין דיירי הבית עצמם, ובעיקר את ההתמודדות שלהם עם מה שקורה להם בהווה. באמצעות זיכרונות ורגעי יום יום טרגיים-קומיים, גיא עד מרכיבה דיוקן של אנשים שמאירים באור נוסף את חייה שלה, ומעוררים בה תובנות הנוגעות לכל.

 

 

"הרימון 7"  הוא ספר נפלא, חכם ורגיש, אנושי, שופע הומור וחמלה.

בכישרון ובאהבה גדולה לדמויות שהיא בוראת, משרטטת גיא עד סיפור שיש בו אהבה וגעגועים, זיכרון ושכחה, תובנות נפלאות וחמלה כשהיא מלווה את דעיכת האנשים.

 

קצר ונוגע ומומלץ מאד!

הבארשבעים - גיא עד

 הבארשבעים - גיא עד

הוצאת כנרת זמורה-דביר

שנת 2012.

208 עמודים מודפסים

אמנון גאוכמן (37) רופא בבית חולים סורוקה חי בבאר שבע, נשוי ללילי, ספרנית, ואב לאידו ודניאלה, נתקל באחד הימים בעותק ישן של "הפרוטה והירח" מאת סומרסט מוהם, ומתחיל לקרוא בו. סיפורו של הבריטי שנוטש יום אחד את משפחתו שבלונדון ועובר לפריז בלי להשאיר עקבות, מטלטל את עולמו המסודר. יש כאלה שחומקים באישון לילה ומשאירים מכתב, יש שנעלמים כשהאישה יוצאת לעבודה, אבל גאוכמן יוצא מחייו בדלת הקדמית.

באחד הבקרים, בשעה שהוא מכין לילדיו ארוחת בוקר, הוא מודיע להם שהוא עוזב לארה"ב. הוא רוצה לחיות לבד. ההלם של כולם, מכך שהאב עוזב בלי סיבה ומבלי לנמק, מקשה על הילדים להבין את המצב, והם,כמו אמם , מאמינים שזה עניין של זמן עד שישוב חזרה, כי איך אפשר לנטוש ככה משפחה שהכל בה היה  נורמטיבי? 

אך האב לא חוזר, והנטישה הזו משפיעה על כל אחד מבני המשפחה באופן שונה. 

האם עוברת משבר קשה, טסה להיפגש עם אמנון, עדיין בעלה, בארה"ב ומבינה שם שאין דרך חזרה. מאותו רגע היא מוחקת אותו מחייה.  אידו, הבן הבכור (13) מנתק את הקשר עם אביו כאילו הוא יתום מאב, ודניאלה בת הזקונים, ממשיכה להיות מוטרדת מהעזיבה במשך שנים ארוכות, ולא מפסיקה לקוות שאביה יתעשת והחיים יחזרו למסלולם, ולמעשה נשארת היחידה ששומרת אתו על קשר, גם אם קלוש, של מכתבים וטלפונים. שנים שהיא לא מפסיקה להתלבט בינה לבין עצמה לגבי יחסיה איתו.

עשרים שנה אחר כך, דניאלה, אשה בוגרת עוסקת בצילום, ומתגוררת בתל אביב. היא עומדת לחגוג את יום הולדתה השלושים. היא מגיעה לבאר שבע בעקבות הצעת עבודה שקבלה, לצלם כוכבת הצגת תיאטרון, וזו מתגלה כחברת ילדותה ורדה, שבגיל תשע שתיהן היו עדות למריבה פומבית של הוריה של ורדה במגרש הטניס, מריבה שהובילה לירידתם מהארץ, לאוסטרליה.

החזרה של דניאלה לבאר שבע, והמפגש עם אחיה הבכור אידו, בו נאחזה כדי לצלוח את ילדוּתם החבולה, מעוררים את זכרונות אותן שנים ומתארים את השפעתם גם בהווה, שנים בהן נעדר אביהם מחייהם, ואלה מתנקזים לתקווה של דניאלה שאולי לערב אחד יתאפשר איחוד משפחתי, בעקבות הידיעה שאביהם מגיע ארצה לביקור נדיר.

המפגש בארץ עם האב, חושף סודות מהעבר, סודות מההווה, ודניאלה שמשתמשת במצלמה ככלי באמצעותו היא מתבוננת וחושפת את מה שכולם מבקשים להסתיר, מבינה סוף סוף שלא כל מה שגלוי לעין הוא באמת, האמת.

האם התקיים מפגש משפחתי?

אילו סודות נחשפו לעיני דניאלה?

כל זאת ועוד הרבה תגלו כשתקראו.

 

"הבארשֶבעים" הוא רומן קצר, אנושי, מציאותי, כנה ונוגע ללב, על משפחה שחיה בבאר שבע של תחילת שנות התשעים. הספר מסופר בגוף ראשון מפיה של דניאלה, עשרים שנה אחרי העזיבה של אביה, לפני יום הולדתה השלושים. בשפה פשוטה ובכתיבה נוגעת ומרגשת, היא מתארת את השתלשלות חייה וחיי  אחיה ואמה, מרגע הנטישה, את ההתמודדות של כל אחד מהם, ביחד ולחוד, בילדותם, בבגרותם, ועד ההחלטה הנחושה של אימם לייצר חיים חדשים לתא המשפחתי שלהם.

יחסי אב-בת, יחסי אח-אחות, סודות, משפחות שבורות, ועוד מסופרים בכתיבה מרתקת ומעוררת הזדהות, הנעה בין הווה לעבר.

אני לא יודעת למה חיכיתי כל כך הרבה זמן לקרוא את הספר הזה, אבל ללא ספק הוא אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה, והוא מצטרף לספריה האחרים של גיא עד ("הרימון", "ויקי ויקטוריה") שקראתי, ומאד אהבתי. 

מומלץ בחום!

ויקי ויקטוריה – גיא עד

 ויקי ויקטוריה – גיא עד

הוצאת אסיה

יוני 2020. 220 עמ'

 

"לאורך 52 ימים בתל אביב, שלוש משפחות ושתי טעויות טוות את עלילת הספר ואת הניסיון ההרואי של הכול לצלוח אל החוף. ויקי מנילה תצטרך להפסיק לשקר. מתי ליבּר יתעורר לתוך הגעגועים לאחותו המתה. גליה נוימן, שתמיד הילכה על הפס הרחב, לא תוכל עוד להיאחז בו, אביה יזכה לביקור נדיר בעוצמתו ואיזידור גד, חבר ילדות מתודלק באהבה, לא יחפה יותר על אף אחד". (כריכה אחורית).

ויקי מנילה, בת יחידה, היא אם חד הורית לדניאל, ילד חכם מאוד בן 8 שעוזבת את בית הוריה ועוברת לגור בתל אביב. דניאל רוצה לדעת מי אבא שלו, אבל ויקי , קיצור של ויקטוריה ולא של ויקיפדיה (בדיחה מעברה), שם שהוריה בחרו כהכרזת ניצחון, כי נולדה אחרי דרך ארוכה וקשה, לא יודעת בעצמה מי האב. היא התעברה בתקופה מתירנית בחייה, בגיל 22, וכעת כשהילד דורש תשובות ברורות לשאלה מי אביו, היא מתקשה "למכור" לו את הסיפור שאביו מדען שחי בארץ אחרת. גם האפשרות שהיא נותנת לו, להחליט שאבא שלו יכול להיות כל מי שירצה, אינה קוסמת לו במיוחד. נדחף לעניין על ידי ילד מבית הספר בו הוא לומד דניאל אינו מרפה מהעניין ומצליח לערער את ויקי והוציא מתוכה את הצד הרע והמעורער באישיותה.

המעבר לעיר הגדולה לא קל לה. ללא עזרת הוריה בטיפול בבנה וללא תמיכה כלכלית , היא חושבת לא אחת שהבחירה לשמור את העובר שצמח ברחמה בטרם עת הייתה טעות נוראה.

עלילת הסיפור מתמקדת בשתי ויקטוריות ובמספר דמויות שמשתלבות אחת בחיי השניה אם ישירות ואם בעקיפין.

ויקי שוכרת את הדירה בתל אביב, מאביה של גליה חברתה הטובה ביותר, שזו דירת הוריו בה גדל והתבגר. אביה של גליה מתחבר אל ויקטוריה השנייה שבסיפור, אחותו הבכורה של מתי, ומתי מתוודע אל ויקי ודניאל בקפה "אברמסקי". אליהם מתקשר סיפורם של איזידור וגאולה, שגרים בבנין בו גרה ויקי. איזידור גר באותו בניין ובאותה דירה כל חייו ומכיר היטב את אבא של גליה . הוא אמנם "כבד ראייה" אבל רואה את האמת לנגד עיניו, ולו ולגאולה בת זוגתו המכוערת יש זוגיות יציבה שעומדת למבחן.

נוכחותה של ויקי, גורמת לכל אחד מהאנשים סביבה לפתוח את הפצעים  והצלקות שבלבם, אלו  שהם נמנעו לחטט בהם במשך שנים, הרדימו אותם והסתירו אותם רק לא לבחון את רגשותיהם. עכשיו הכל מתפרץ כמו הר געש.

כל הדמויות בספר, מורכבות ומעניינות, גם אלו שלכאורה “מרפרפות על החיים בתור עיקרון". וכל אחת מהן מתמודדת עם אמת הקשורה בעברה.  דניאל מבקש לדעת את האמת לגבי אביו, גליה חושדת שבעלה בוגד בה, אבל מסרבת לקרוא לאמת בשמה או להתמודד אתה, אך בכל מה שנוגע לאביה, חלקי הפאזל מסתדרים במקומם. מתי, שלא מתמסר למקום, לאדם או לעבודה מחליט להסיר את הגלד מעל ארוע טראומטי שארע בעברו, ולחקור את האמת.

הדמויות ברומן בודדות ונכנסות ללב,  וכל אחת מנסה להתמודד עם ההשלכות של הקשר המשובש עם הוריהם, עם הבחירות שהן בעצמן עשו ועושות, על ההחמצות ועל הנסיון לצלוח ולהתמודד עם קשיי היומיום.

"נניח לרגע שכולנו יודעים בתוכנו את פשר מעשינו.

יודעים מה קורה איתנו, מה קורה לנו, מה עשינו.

גם אם רק לשבריר שנייה, גם אם לאורך זמן,

גם כשאנחנו מלהטטים במידע ומשָטים בו.

עדיין אנחנו יודעים. כולנו. תמיד." (גיא עד)

 

"ויקי ויקטוריה" הוא ספר שלא ניתן להניח מהיד. סיפור אנושי, כואב וכובש ומעורר מחשבה.

 

כתוב נפלא.

 

מאד אהבתי. ממליצה בחום!