הבלדרית מפריז – מג וייט קלייטון

הבלדרית מפריז – מג וייט קלייטון

תרגום: עידית שורר

הוצאת מטר

נובמבר 2024. 456 עמודים.

אשת החברה, הטייסת האמריקאית והיורשת העשירה נֶניי גולד חולמת על חיים חופשיים ומלאי הרפתקאות. היא עזבה את חייה המיוחסים באמריקה כדי להפוך את פריז לביתה, והיא גרה בה במשך שנים, יחד עם הכלב שלה.  כמי שתמיד התעניינה באמנות, רבים מחבריה הם אינטלקטואלים ואמנים סוריאליסטים.  בתערוכה בה היא מבקרת היא פוגשת את אדוארד מוס, צלם ואלמן יהודי שנאלץ לברוח מגרמניה, וכדי להציל את בתו הקטנה משליחה למחנות הריכוז, מגיע לפריז. החיבור ביניהם מיידי, אבל זמן קצר לאחר מיכן אדוארד עוזב לדרום צרפת עם בתו והקשר ביניהם ניתק

כשהגרמנים פולשים לצרפת נני, בעלת הדרכון האמריקאי, יכולה לחזור לארה"ב, למקום מבטחים. אך במקום לעשות זאת, היא מצטרפת למחתרת הצרפתית.  כאישה צעירה מושכת ויפה עם דרכון אמריקאי, היא יכולה להסתובב בקלות יחסית. עד מהרה היא נודעת כעובדת דואר, היא מעבירה הודעות חשובות ומשימותיה הופכות למסוכנות יותר ויותר. אבל המשימה הכי גדולה שעומדת לנגד עיניה עדיין לא התחילה. היא משתפת פעולה עם העיתונאי וריאן פריי, שנשלח על ידי ועדת ההצלה האמריקנית לשעת חירום, ויחד איתו מסכנת את חייה כדי לסייע לחברי קהילת האמנות להימלט מרדיפת הנאצים.

גם אדוארד נעצר ונכלא במחנה המעצר קאמפ דה מיל. בתו מוסתרת אצל חברים. נני פועלת להצלתו, ומקווה לאחד אותו עם בתו הצעירה. היא משתמשת בעושרה כדי לשכור וילה גדולה במרסיי שהופכת למקום מקלט לאמנים וחברי הרזיסטנס הנרדפים, שעלייתו של היטלר לשלטון, ושלטון וישי מסכנים את חירותם.

הסופרת מציגה את החיים במהלך המלחמה, הסכנה והאימה של אותה תקופה דרך נקודות המבט המשתנות של הדמויות הראשיות. נני היא אישה אמיצה ולוחמנית שלא מוותרת על האידיאלים שלה ולא מפחדת לסכן את חייה למען מטרה טובה. אדוארד חייב לנסות לשרוד בתנאים קשים, עמוס ברגשות אשמה, מייחל למפגש מחודש עם בתו. נקודת המבט של בתו הקטנה מרגשת במיוחד, היא מפחדת אבל חזקה, היא מרגישה לבד אבל ממשיכה לקוות שיום אחד היא תראה שוב את אביה, היא מסתגלת ומעבדת אירועים ורגשות שונים על ידי דיבור אל הצעצוע המחבק שלה.

 

ההשראה לכתיבת "הבלדרית מפריז" הגיעה מהסיפור האמיתי והמדהים של מרי ג'יין גולד, והוא מתרחש בימים הראשונים והאפלים של הכיבוש הגרמני בצרפת. הספר כולל רבים מהאנשים שעבדה איתם בפועל במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל וריאן פריי ודניאל בנדיט יחד עם דמויות מהחיים האמיתיים מתנועת האמנות הסוריאליסטית, מקס ארנסט ואנדרה ברטון.

יש הרבה מאוד רומנים על מלחמת העולם השנייה, על ההתנגדות הצרפתית ועל הצלת נרדפי הנאצים, שנכתבו מנקודת מבט של אישה, או כאלה שמציגים תפקיד במלחמה שבוצע על ידי נשים. חשבתי שקראתי הרבה. לשמחתי גיליתי את סיפורם האמיץ של היורשת האמיתית של שיקגו, מרי ג'יין גולד, ושל  העיתונאי האמריקאי וריאן פריי, שמביא פרספקטיבה נוספת. וריאן פריי והארגון שלו שהוציאו מעל 1,500 אנשים מצרפת לפני שנעצר. הוא מת לבדו בקונטיקט בספטמבר 1967. עד אז עדיין לא קיבל מילת הוקרה אחת על פועלו. הוא היה בן 59.

 

אני אוהבת רומנים היסטוריים המספרים על מלחמת העולם השנייה אבל מבחינתי הספר הזה החמיץ את המטרה.

פרקי הפתיחה של הספר מציגים בפנינו את שתי הדמויות המרכזיות בעלילה, את הניצוצות ביניהם, כמו גם את האופי האמנותי של הספר. אלא שההתחלה הזו מתנהלת באיטיות ומכילה תיאורים רבים ומפורטים, מה שמקשה על הקריאה. ברור שהסופרת עשתה מחקר מעמיק, אבל העלאת שמות ושיתוף פיסות של פרטים שלמדה במחקר שלה, גרע מפיתוח הסיפור האמיתי. כל כך הרבה הושקע בכלב שלה (למי אכפת ממנו?), בההתרחשויות במסיבות וכו'. כל אלה לדעתי, לא הוסיפו כלום לסיפור. חלק מהאירועים נעים מהר בעוד שמרכיבי סיפור אחרים מתארכים ללא צורך. רציתי לצלול לתוך ה"אקשן" של הספר, אבל גם כשהוא מגיע הסופרת עוצרת בדרך כדי לחקור נושאים אחרים כמו האהבה בין הורה לילד, אובדן יקיריהם ועוד. יש הרבה דמויות משניות והעלילה מתארכת ומתארכת. הייתי רוצה לקרוא יותר על נני ועל וריאן פריי, ואולי קצת פחות על האינטראקציות בין האמנים.

בנוסף, שם הספר מטעה. הפרקים הראשונים מתרחשים בפריז, אבל עיקר העלילה מתרחשת במרסיי, ולמעשה יש רק שתי "סצנות" בהן אנו רואים את נני מבצעת את תפקידה כבלדרית.

 

במחצית השנייה של הספר, וככל שהוא מתקדם,  יש יותר איזון בין הדמויות והעלילה, והוא נקרא בצורה חלקה יותר. אהבתי שהוא התמקד במנגנוני התמודדות, הישרדות, זהות אישית ומערכות יחסים, בעיקר מערכת היחסים היפה של אדוארד ובתו.

ללא ספק היה לספר פוטנציאל מבחינת העלילה, אבל בעיני הוא הלך לאיבוד . למרות שאינו חף מבעיות היו רגעים שהוא הצליח לרגש אותי, בכך שסיפק מבט נוסף על ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.

לקריאה נוספת על מרי ג'יין גולד 

מרי ג'יין גולד - ויקיפדיה

לקריאה נוספת על וריאן פריי

וריאן פריי - ויקיפדיה

 לשיקולכם.ן

הספר נקרא באפליקציית "עברית", לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:

הבלדרית מפריז, פרק ראשון

ספר השמות האבודים - קריסטין הרמל

ספר השמות האבודים - קריסטין הרמל

   The Book of Lost Names -by Kristin Harmel  

Published July 21st 2020 by Gallery Books

תרגום: ניצה פלד

הוצאת הכורסא

2022. 376 עמודים

*נקרא בשפת מקור* 

"ספר השמות האבודים" הוא רומן היסטורי המסופר בשני ציר זמן.

האחד, בשנת 2005 (אווה בהווה) והשני, שנות הארבעים של המאה הקודמת, בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה השתלטה על פריז, צרפת. (אווה בעבר).

 

פלורידה, מאי 2005.  

אווה טראוב אברמס, בשנות ה -80 לחייה, היא ספרנית במישרה חלקית בספרייה המקומית. בוקר אחד היא נדהמת לראות כתבה בעיתון, ובו תצלום של ספרן גרמני מחזיק ספר שהוחרם על ידי הנאצים. אווה מזהה מיד את הספר שלא ראתה כששים וחמש שנים. היא קופאת. היא לא חשבה שאי פעם תראה אותו שוב.

הספר שהיא מזהה הוא "ספר השמות האבודים".

 

הכתבה המלווה את התצלום בעיתון,  דנה בארוע שאווה זוכרת היטב,  והוא קשור בהשמדת ספרים יקרי ערך וביזת ספריות על ידי הנאצים ברחבי אירופה, במהלך מלחמת העולם השנייה. הכתבה מנסה למצוא את האנשים שהספרים נלקחו מהם, כדי להחזירם. הספר בתצלום, מכיל טקסט דתי מהמאה השמונה-עשרה, ומשערים שהוא  נלקח מצרפת בימי המלחמה, והוא אחד הספרים המרתקים ביותר. כעת, הספר שוכן בספרייה המרכזית של ברלין, ונראה שהוא מכיל קוד כלשהו, ​​אך החוקרים אינם יודעים מאיפה הוא הגיע, או מה משמעות הקוד.

אווה יודעת את התשובה.

 

האם יהיה לה את הכוח לשחזר זיכרונות ישנים ולעזור לאחד את אלה שאבדו במהלך המלחמה?

 

ב-1942, אווה בת ה -23 היא סטודנטית לתואר שני בפריז.

הוריה עברו לפריז מפולין בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר. החיים האירו להם פנים והם היו מאושרים, אבל המלחמה שינתה הכל. כיהודים, המשפחה הייתה בסיכון, אבל הם האמינו שהם בטוחים. למרות זאת, אביה של אווה תיכנן  עבורן דרך מילוט, וסידר עם מעסיקו מסמכים מזויפים עבורן. בלילה שאביה נעצר, היא ואמה, פייגה, מבינות שעליהן לברוח מדירתן בפריז, בפרט כשנודע שהן נוספו לרשימת היהודים שאמורים להתפנות מפריז במשלוח הבא. הן מוצאת מקלט באוריניון, עיירה הררית קטנה באזור החופשי של צרפת והופכות לחלק מהעיירה הקטנה, ואווה מגוייסת על ידי הכומר המקומי לשורות המחתרת. השנים שבהן צפתה באביה הכשירו אותה ליצור בקלות תעודות זהות מזויפות, תעודות לידה, כרטיסי קצבה, מסמכי נסיעה וחותמות, והמחתרת משתמשת בכישוריה, כדי לזייף תעודות זהות, עבור ילדים יהודים כך שיוכלו לעשות את דרכם למקום מבטחים, בשוויץ הנייטרלית.

אלא שלמחיקת שמות הילדים יש מחיר, ואווה מבינה שרבות מהזהויות החדשות מיועדות לילדים שאינם בורחים עם הוריהם, והם צעירים מכדי לזכור את שמם האמיתי. ביחד עם בן זוגה רמי, הם מחפשים דרך לשמר את השמות האמיתיים של הילדים הצעירים כדי שידעו מי הם באמת וכדי שניתן יהיה למצוא אותם כשהמלחמה תסתיים.

 

רמי מעלה את הרעיון להשתמש בקוד סודי בשם Fibonacci Sequence))הרצף הפיבונאצ'י, והם לוקחים ספר דתי מהמאה ה-18 כדי לרשום בתוכו את השמות המקודדים מבלי להעמיד אף אחד בסכנה. הם מתייחסים אליו כאל "ספר השמות האבודים". אלא שככל שהמלחמה מתקדמת, והנאצים פולשים לאוריניון, עבודת הזיוף נעשית מסוכנת יותר ומעמידה בסכנת חיים את אווה ואת האנשים הקרובים ללבה, והרישומים שהם שומרים בספר השמות האבודים הופכים לחיוניים עוד יותר כאשר מתגלה בגידה בתא ההתנגדות, ורמי נעלם.

 

אווה צריכה להחליט אם להציל את חייה או להמשיך להילחם למען הילדים.

 

למרות שאווה היא דמות בדיונית, היא מייצגת את אלפי האנשים שנלחמו בחשאי נגד הנאצים תוך שימוש בכישוריהם. נהניתי ללמוד על קבוצת ההתנגדות שעבדה כל כך קשה כדי להציל את הילדים היהודים, ועל השימוש במלאכת הזיוף. עם זאת, העלילה ברובה חסרה את העומק הרגשי ומיעטה מלתאר את זוועות מלחמת העולם השניה.

באופן כללי, רציתי לדעת  יותר  על הילדים היהודים שהוברחו לשוויץ מתחת לאף הנאצי, ופחות על הזיוף.

ולמרבה הצער, ממש לא סבלתי את אמא של אווה, שהוצגה כאישה קשה, מרירה, אגואיסטית ומתבכיינת שנזפה בבתה על שהיא התמקדה בהצלת הילדים ולא בהצלת אביה, למרות שאווה ניסתה בצורה נואשת לחלץ את אביה, אך למרבה הצער גילתה שהוא נמצא בטרנספורט לאושוויץ ומותו כמעט וודאי.

 

"ספר השמות האבודים"  עוסק במשפחה, הקרבה, חובה, חברות, כבוד, בגידה ואהבה אבודה. למרות שהעלילה מספרת על תקופה חשוכה בתולדות האנושות, הסיפור לא היה כבד, כמו שחשבתי שהוא עשוי להיות. הוא היה קליל ורומנטי. סיפור נפלא על גבורתה של המחתרת הצרפתית והחיים הרבים שהם הצילו.

 

מומלץ!