מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

מכתבים מחבל שמפאן – קייט מקינטוש

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

ינואר 2026. 319 עמודים

"מכתבים מחבל  שמפאן" מספר על שתי נשים שנשארות לבד ונאלצות למצוא דרך חדשה כדי לשרוד.

העלילה מסופרת בציר זמן כפול, ונעה לסירוגין, בפרקים מתחלפים, בין עבר להווה, בין מכתביה של ברב-ניקול לנינתה אן,  לבין סיפורה של נטלי, גרושה טרייה שעוברת סיפור מורכב של הונאה וגילוי עצמי. 

כל פרק מתחיל במכתבים של ברב-ניקול קליקו לנינתה, ומציג את המכשולים השונים שעמדו בפניה, איתם היתה צריכה להתמודד כדי להצליח. סיפורה של נטלי מתמקד בגירושיה, בטיולה לפריז ובהפיכתה לקורבן של הונאה מורכבת.

ציר העבר מתרחש בתחילת המאה ה-19, ומספר את סיפורה של ברב-ניקול קליקו, אלמנה צעירה שנותרה עם בת לגדל וכרם כושל לנהל. העלילה חוזרת לאחור, לרגעים מרכזיים במסע שהיא עוברת, מאלמנה צעירה לאשת עסקים נבונה המתמודדת עם אתגרים אישיים ומקצועיים בתקופת נפוליאון. בנחישות, בהתמדה ובאומץ, היא  הופכת את עסק השמפניה של בעלה לאימפריה, ומצליחה לנהל עסק משלה, משימה שכמעט אינה ניתנת לביצוע עבור אישה באותה תקופה.

אנו מתוודעים לקורותיה באמצעות מכתביה, המתארים את הדרך והמאבקים שהיה עליה להיאבק כדי לפתור בעיות שפקדו את תעשיית השמפניה במשך שנים, לנווט בשדה המוקשים הפוליטי של חצר נפוליאון, לשבור מחסומים בייצוא, ולגרום לכך שייננים וסוחרים גברים יתייחסו אליה ברצינות. כיצד היא ועמיתה מצילים את היין שלהם בזמן מלחמות נפוליאון ברוסים, ואיזה סיכונים היא לקחה עד שהצליחה ליצור את השמפניה המפורסמת "וו קליקו". הסופרת מציגה את הפגמים והפשרות המוסריות של ברב-ניקול, לצד נחישותה וחדותה העסקית, מה שהופך אותה לאנושית ולא רק "פאואר וומן".

ציר ההווה  מספר על נטלי טיילור, אישה בשנות החמישים לחייה שבעלה ניהל רומן ועזב אותה לאחר 30 שנות נישואין. כגרושה טרייה היא מתמודדת עם אובדן נישואיה, ומחליטה באימפולסיביות לברוח לפריז, מקווה לחוות הרפתקאות ואולי אפילו "סטוץ" לא מחייב, אך בפועל היא עוברת מסע של גילוי עצמי. היא מתיידדת עם סופי, עובדת מלון מועילה ויעילה, ופוגשת את גבריאל, גבר נאה ושרמנטי, בבית הקפה שבמלון.

בדוכן ספרים ליד הסיין, היא מוצאת ספר המכיל את אוסף המכתבים שכתבה ברב-ניקול קליקו לנינתה. היא מתחילה לקרוא אותו, ומוצאת במכתבים שפע של עצות ומילות חוכמה שמהווים עבורה השראה כיצד ליצור לעצמה חיים חדשים ומעצימים.

החופשה שלה מתחילה נהדר.

האומנם?

 

זה סיפור מעורר השראה על הזדמנות שניה, ועל הכוח שיש לאישה להגשים את חלומותיה ולהשיג את ייעודה. הוא בוחן באופן מעמיק מספר נושאים הקשורים זה בזה, כמו עצמאות של נשים בעסקים ובחיים האישיים, מחיר השאפתנות וההצלחה, יחסי אם-בת, מסורת, חדשנות, ועוד. ככל ששתי הנשים מתקדמות לעבר חיים עצמאיים, הסיפור הופך מעניין יותר, ואפשר לראות את ההקבלה בין המאבקים הפמיניסטיים של אז ועכשיו. שתיהן מתמודדות עם רגעים לא נוחים, עם תובנות אישיות וקשיים, ומתחילות לצמוח ולהתפתח, אך לכל אחד מהסיפורים היו בעיות משלו. סיפורה של ברב-ניקול קליקו היה מעניין, מרתק והורגש שנחקר היטב. למדתי על "וו קליקו", ועל אשה מרתקת ומעוררת השראה שבנתה מותג אייקוני בתקופה שלא היה מקובל שאשה תעשה זאת. הסופרת מתארת את אווירת התקופה מבלי להטביע את הקוראים בפרטים מוגזמים, וההיבטים הטכניים של ייצור השמפניה משולבים יפה בעלילה, ומלמדים על הסיפור במקום להציף אותו. 

סיפורה של נטלי הרגיש צפוי וקלישאתי, כאילו לקוח מז'אנר של רומן פשע, בלי להתעמק בו יותר מידי. אמנם העלילה נבנית עם תפניות, עלילות משנה המסיחות את הדעת, ובתמימותה, נטלי שכל כך כמהה להרגיש נאהבת, נופלת למלכודת, אך בסופו של דבר היא משתמשת בהיגיון וברמזים כדי לפצח את התעלומה.

 

אם אף פעם לא שמעתם על האלמנה קליקו ואתם.ן מעוניינים.ות ברומן היסטורי נחמד, שמפניה, תככים, העצמה נשית וסיפור על גרושה טרייה שחווה רגע של "לאכול, להתפלל, לאהוב" בצרפת של ימינו, אזי הספר הזה בשבילכם.ן

 

 

הבלדרית מפריז – מג וייט קלייטון

הבלדרית מפריז – מג וייט קלייטון

תרגום: עידית שורר

הוצאת מטר

נובמבר 2024. 456 עמודים.

אשת החברה, הטייסת האמריקאית והיורשת העשירה נֶניי גולד חולמת על חיים חופשיים ומלאי הרפתקאות. היא עזבה את חייה המיוחסים באמריקה כדי להפוך את פריז לביתה, והיא גרה בה במשך שנים, יחד עם הכלב שלה.  כמי שתמיד התעניינה באמנות, רבים מחבריה הם אינטלקטואלים ואמנים סוריאליסטים.  בתערוכה בה היא מבקרת היא פוגשת את אדוארד מוס, צלם ואלמן יהודי שנאלץ לברוח מגרמניה, וכדי להציל את בתו הקטנה משליחה למחנות הריכוז, מגיע לפריז. החיבור ביניהם מיידי, אבל זמן קצר לאחר מיכן אדוארד עוזב לדרום צרפת עם בתו והקשר ביניהם ניתק

כשהגרמנים פולשים לצרפת נני, בעלת הדרכון האמריקאי, יכולה לחזור לארה"ב, למקום מבטחים. אך במקום לעשות זאת, היא מצטרפת למחתרת הצרפתית.  כאישה צעירה מושכת ויפה עם דרכון אמריקאי, היא יכולה להסתובב בקלות יחסית. עד מהרה היא נודעת כעובדת דואר, היא מעבירה הודעות חשובות ומשימותיה הופכות למסוכנות יותר ויותר. אבל המשימה הכי גדולה שעומדת לנגד עיניה עדיין לא התחילה. היא משתפת פעולה עם העיתונאי וריאן פריי, שנשלח על ידי ועדת ההצלה האמריקנית לשעת חירום, ויחד איתו מסכנת את חייה כדי לסייע לחברי קהילת האמנות להימלט מרדיפת הנאצים.

גם אדוארד נעצר ונכלא במחנה המעצר קאמפ דה מיל. בתו מוסתרת אצל חברים. נני פועלת להצלתו, ומקווה לאחד אותו עם בתו הצעירה. היא משתמשת בעושרה כדי לשכור וילה גדולה במרסיי שהופכת למקום מקלט לאמנים וחברי הרזיסטנס הנרדפים, שעלייתו של היטלר לשלטון, ושלטון וישי מסכנים את חירותם.

הסופרת מציגה את החיים במהלך המלחמה, הסכנה והאימה של אותה תקופה דרך נקודות המבט המשתנות של הדמויות הראשיות. נני היא אישה אמיצה ולוחמנית שלא מוותרת על האידיאלים שלה ולא מפחדת לסכן את חייה למען מטרה טובה. אדוארד חייב לנסות לשרוד בתנאים קשים, עמוס ברגשות אשמה, מייחל למפגש מחודש עם בתו. נקודת המבט של בתו הקטנה מרגשת במיוחד, היא מפחדת אבל חזקה, היא מרגישה לבד אבל ממשיכה לקוות שיום אחד היא תראה שוב את אביה, היא מסתגלת ומעבדת אירועים ורגשות שונים על ידי דיבור אל הצעצוע המחבק שלה.

 

ההשראה לכתיבת "הבלדרית מפריז" הגיעה מהסיפור האמיתי והמדהים של מרי ג'יין גולד, והוא מתרחש בימים הראשונים והאפלים של הכיבוש הגרמני בצרפת. הספר כולל רבים מהאנשים שעבדה איתם בפועל במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל וריאן פריי ודניאל בנדיט יחד עם דמויות מהחיים האמיתיים מתנועת האמנות הסוריאליסטית, מקס ארנסט ואנדרה ברטון.

יש הרבה מאוד רומנים על מלחמת העולם השנייה, על ההתנגדות הצרפתית ועל הצלת נרדפי הנאצים, שנכתבו מנקודת מבט של אישה, או כאלה שמציגים תפקיד במלחמה שבוצע על ידי נשים. חשבתי שקראתי הרבה. לשמחתי גיליתי את סיפורם האמיץ של היורשת האמיתית של שיקגו, מרי ג'יין גולד, ושל  העיתונאי האמריקאי וריאן פריי, שמביא פרספקטיבה נוספת. וריאן פריי והארגון שלו שהוציאו מעל 1,500 אנשים מצרפת לפני שנעצר. הוא מת לבדו בקונטיקט בספטמבר 1967. עד אז עדיין לא קיבל מילת הוקרה אחת על פועלו. הוא היה בן 59.

 

אני אוהבת רומנים היסטוריים המספרים על מלחמת העולם השנייה אבל מבחינתי הספר הזה החמיץ את המטרה.

פרקי הפתיחה של הספר מציגים בפנינו את שתי הדמויות המרכזיות בעלילה, את הניצוצות ביניהם, כמו גם את האופי האמנותי של הספר. אלא שההתחלה הזו מתנהלת באיטיות ומכילה תיאורים רבים ומפורטים, מה שמקשה על הקריאה. ברור שהסופרת עשתה מחקר מעמיק, אבל העלאת שמות ושיתוף פיסות של פרטים שלמדה במחקר שלה, גרע מפיתוח הסיפור האמיתי. כל כך הרבה הושקע בכלב שלה (למי אכפת ממנו?), בההתרחשויות במסיבות וכו'. כל אלה לדעתי, לא הוסיפו כלום לסיפור. חלק מהאירועים נעים מהר בעוד שמרכיבי סיפור אחרים מתארכים ללא צורך. רציתי לצלול לתוך ה"אקשן" של הספר, אבל גם כשהוא מגיע הסופרת עוצרת בדרך כדי לחקור נושאים אחרים כמו האהבה בין הורה לילד, אובדן יקיריהם ועוד. יש הרבה דמויות משניות והעלילה מתארכת ומתארכת. הייתי רוצה לקרוא יותר על נני ועל וריאן פריי, ואולי קצת פחות על האינטראקציות בין האמנים.

בנוסף, שם הספר מטעה. הפרקים הראשונים מתרחשים בפריז, אבל עיקר העלילה מתרחשת במרסיי, ולמעשה יש רק שתי "סצנות" בהן אנו רואים את נני מבצעת את תפקידה כבלדרית.

 

במחצית השנייה של הספר, וככל שהוא מתקדם,  יש יותר איזון בין הדמויות והעלילה, והוא נקרא בצורה חלקה יותר. אהבתי שהוא התמקד במנגנוני התמודדות, הישרדות, זהות אישית ומערכות יחסים, בעיקר מערכת היחסים היפה של אדוארד ובתו.

ללא ספק היה לספר פוטנציאל מבחינת העלילה, אבל בעיני הוא הלך לאיבוד . למרות שאינו חף מבעיות היו רגעים שהוא הצליח לרגש אותי, בכך שסיפק מבט נוסף על ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.

לקריאה נוספת על מרי ג'יין גולד 

מרי ג'יין גולד - ויקיפדיה

לקריאה נוספת על וריאן פריי

וריאן פריי - ויקיפדיה

 לשיקולכם.ן

הספר נקרא באפליקציית "עברית", לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:

הבלדרית מפריז, פרק ראשון

שומרת הסופים הטובים – ברברה דיוויס

שומרת הסופים הטובים – ברברה דיוויס

תרגום: נעה שביט

הוצאת מודן

דצמבר 2023. 420 עמודים

פריז של שנות ה-40: 

סולין רוסל, כמו אמה ואמה לפניה, מגיעה משורה ארוכה של תופרות שמלות כלה, הנחשבות לבעלות קסם באצבעותיהן. אומרים שלכלות הלובשות שמלת רוסל מובטחים חיים שלמים של אושר,שמחה והצלחה. אך כשאמה של סולין הולכת לעולמה והנאצים שולטים ברחובות פריז, סולין מוצאת את עצמה ללא פרנסה שכן שמלות כלה אינן מבוקשות כרגע. סולין מתנדבת בבית חולים סמוך שם היא פוגשת את אנסון, נהג אמבולנס אמריקאי צעיר שמתנדב לצלב האדום. היא חוברת אליו ומסייעת לו בפעילות הקשורה למחתרת הצרפתית עד לרגע שחייה נמצאים בסכנה והיא חייבת לברוח מצרפת.

סולין בורחת לארצות הברית, שם היא מחכה שאנסון יחזור כדי להתחיל בחייהם המשותפים. מה שמצפה לה הוא שברון לב גדול המאלץ אותה לנעול את עברה ולהתמודד לבד עם העתיד.

 

בוסטון של שנות ה-80: 

ארבעה עשורים מאוחר יותר, רורי בת העשרים ושלוש, מנסה להשלים עם היעלמו של ארוסה, שיצא לסודן במסגרת התנדבותו ל"רופאים ללא גבולות". היא שוכרת נכס ישן כדי לפתוח בו גלריה לאמנות. במהלך השיפוץ היא מוצאת קופסה עם שמלת כלה וינטג' שלא נעשה בה שימוש, צרור מכתבים בצרפתית ובאנגלית וחפצים נוספים. כשהיא הולכת להחזיר את הקופסה לבעלת הנכס ששכרה ממנה את הבנין,  היא מתוודעת לסולין, דרכיהם מצטלבות, וידידות אמיצה מתפתחת בין השתיים, בעקבותיה נראה שיש הקבלה בין ארועים שונים בחייהן.

 

 

לסיפור שתי נקודות מבט המסופרות על פני מספר צירי זמן שמסומנים באופן ברור בתחילת כל פרק. הפרקים קצרים ומתחלפים לסירוגין בין שתי הדמויות הראשיות.

נקודת מבט אחת היא של סולין שחיה בפריז במלחמת העולם השנייה והוא מובא בגוף ראשון ומתמקד בשנים 1939 -  1941 כשהיא פוגשת ומתאהבת באנסון, ומאוחר יותר כשהיא בארה"ב בשנים 1943 ואילך ובשנים 1976- 1985.

נקודת המבט השניה מתמקדת ברורי בשנת 1985, והוא מסופר בגוף שלישי,  מרגע שארוסה נלקח כבן ערובה מעבר לים והיא לא יודעת אם היא אי פעם תראה אותו שוב.

 

 

"שומרת הסופים הטובים" הוא רומן על גורל, הזדמנות שנייה ותקווה. סיפור שעוסק בין היתר ביחסים מורכבים של אמהות-בנות, באהבה, אובדן וכוחה של חברות. למרות שההתחלה איטית בהמשך הקצב מתגבר וככל שהפרטים מתגלים גם הסקרנות גדלה. הרעיון העלילתי נחמד, וחשבתי שהעיסוק בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה בצרפת יתוארו ביתר עומק,  אבל, לצערי, זה לא קרה.

האם העלילה היתה צפויה .... כן.

האם הסוף היה "מסודר" מדי ... כן.

לא הייתי קוראת לו רומן היסטורי אלא רומן קליל עם קצת היסטוריה, שבשלב מסוים הפך להיות צפוי מדי ובלתי אמין. למרות זאת הוא הצליח לעורר בי הזדהות ואפילו לרגש מפעם לפעם.

אהבתי את סולין, ובגללה נשארתי עד הסוף.

כשפריז עצמה עיניים - רות דרואה

כשפריז עצמה עיניים - רות דרואה

תרגום:  עידית שורר

הוצאה:  ידיעות ספרים

ינואר 2023 . 426 עמ' מודפסים

נקרא עותק דיגיטלי

 

העלילה, המחולקת לארבעה חלקים ואפילוג, מספרת שני סיפורים והיא נעה בשני צירי זמן, האחד בצרפת הכבושה ב-1944, השני בצרפת ובארה"ב ב-1953

.

פריז, 1944.

ז'אן לוק ושרלוט הם שני צרפתים צעירים שנאלצים להתמודד עם הכיבוש הנאצי בפריז הכבושה. הוא מוצב בתחנת בוביני, בפרברי פריז, ועוסק בתחזוקת פסי הרכבת. התחנה צמודה לדראנסי, מחנה מעבר גרמני, דרכו מועברים יהודים צרפתים למחנה הריכוז אושוויץ. ז'אן-לוק ועמיתיו  עובדים כשאין רכבות בתחנה. הם לא רואים אף אחד. המקומיים לא ממש בטוחים אם יש אמת בשמועות, כיוון שהרכבות יוצאות בלילה, וז'אן-לוק לא ממש ראה בעיניו רכבת כזו שעוזבת. אבל כשהוא רואה מידי פעם חפצים אישיים שנשארו על הרציפים והמסילות, הבטן שלו מתהפכת, הכעס שלו מתלקח. הוא רוצה לפעול אבל לא יודע בדיוק מה הוא יכול לעשות אל מול מכונת הטרור הגרמנית. התשובה מגיעה בוקר אחד כשבעיה בלתי צפויה בפסי הרכבת גורמת לכך שז'אן-לוק ועמיתיו התעוררו מוקדם כדי לתקן אותה. מה שהם עדים אליו באותו בוקר מחריד את כולם. הם רואים בעיניהם את קרונות הבקר והם רואים ושומעים את הבהלה והאימה של מי שבתוכם. כשאישה דוחפת לידיו של ז'אן-לוק צרור, הוא יודע מה עליו לעשות.

בעודו מנסה לחבל במסילת הרכבת, בתקווה שיצליח לפחות לשבש את הובלת המפונים לנקודות במזרח, ז'אן-לוק שובר את רגלו ומאושפז בבית חולים גרמני שם הוא פוגש את שרלוט, צעירה צרפתייה, שמתנדבת כאחות. שניהם רוצים לעשות יותר, שניהם רוצים להרגיש פחות כמו משתפי פעולה ויותר כמו לוחמי חופש. הם אידיאליסטים במובנים רבים ולא רוצים להיות כמו פריזאים רבים שמרכינים את הראש, שומרים את מחשבותיהם ורעיונותיהם לעצמם מחשש לפגיעה במשפחה, חבר ושכן.

דוד ושרה הם זוג יהודים המתגוררים בפריז בשנת 1944. הם הורים לסמואל, תינוק שרק נולד. מחשש לחייהם, הם מתכננים לעזוב את פריז אך מתגלים על ידי חיילים גרמנים ומועברים למרכז המעצר בדראנסי לצורך גירושם לאושוויץ. כאשר הרכבת שבה שרה והתינוק נאלצת לעצור זמנית בגלל תקלה בלתי צפויה, היא רואה בכך הזדמנות. היא מקבלת את ההחלטה הקשה ביותר בחייה ומנצלת את המהומה.  היא רצה אל ז'אן-לוק, שעובד על פסי הרכבת, דוחפת לעברו את תינוקה ומתחננת שישמור עליו ויציל אותו ממוות.

 

תשע שנים לאחר מכן מוצאים שרה ודוד, ניצולי אושוויץ, את מקום הימצאו של הבן שחיפשו מאז תום המלחמה. אבל איחוד המשפחות לא יהיה כמו מה שהם חלמו עליו.

 

סנטה קרוז, 1953.

ז'אן לוק ושרלוט חיים חיים שלווים ומאושרים עם בנם בן התשע, סם, בסנטה קרוז, קליפורניה. הם השאירו את פריז מאחוריהם, אימצו תרבות חדשה, חיו את החלום האמריקאי ובחרו לדבר רק אנגלית. ז'אן לוק חשב שהשאיר את הכל מאחור, ושהצלקת על פניו היא מחיר קטן כדי לשרוד את הכיבוש הנאצי. אבל, האם באמת ניתן לברוח מהעבר? האם אפשרי לשכוח אותו באמת?

ז'אן לוק מעולם לא ציפה שהעבר יתדפק על דלתו בחייו האמריקאים החדשים. אבל הדפיקה בדלת מגיעה, והיא משנה את חייהם כשהוא נלקח לחקירה על תפקידו בזמן המלחמה.

 

הסיפור מסופר מנקודת המבט של ז'אן לוק, של שרלוט ושל שרה וגם של סמואל שמספר את סיפורו בגוף ראשון. עיקר העלילה לא מתמקדת רק בזוועות הכיבוש הגרמני, אלא בסמואל, ואיך ז'אן לוק ושרלוט מצליחים להציל אותו, ובעיקר איך מתרחש המפגש המחודש עם הוריו הביולוגיים ב-1953.

 

הרומן הזה מציג דילמה מוסרית, ובוחן את הבחירות של ז'אן לוק ושרלוט כמו גם את של שרה ודוד, ואיך הבחירות האלה ישנו את העתיד בדרכים שאף אחד מהם לא יכול היה לדמיין. הוא מתאר פירוק משפחה קורע לב, ומעלה שאלות כמו: מה נחשב כהורות? מה הורה יהיה מוכן להקריב כדי להבטיח לילדו את הסיכוי הטוב ביותר לחיים טובים? מה הופך ילד לילד שלך?

הוא גם בוחן סוגיות חברתיות, פוליטיות ומוסריות רחבות יותר, כמו: מה היית עושה אם היית נמצא בסיטואציה כזו? מה צריך לעשות כדי לשבש את מעשי הרשע? והאם לנקוט בפעולות גם אם יש בהן סיכוי לסכן את משפחתך?

 

"כשפריז עצמה עיניים" הוא רומן היסטורי מרתק שלמרות שהוא בדיוני, קשה להאמין שהוא כזה כי הוא כתוב היטב ומרגיש כסיפור אמיתי. אהבתי איך במהלך המלחמה ז'אן לוק ממלא בחוסר רצון פקודות ובהחלט מרגישים את הייאוש שלו משיתוף הפעולה ההישרדותי ואת ההשפעה שיש לזה על בריאותו ואישיותו.

כאשר מתבררת האמת של מה עשה ז'אן לוק כדי לעזור לשרה, נאלמים דום אל מול  נחישותו ואומץ ליבו, והסכנה שבה הוא הציב את עצמו ואת שרלוט. ככל שהסיפור מתקדם נקרעתי בין ז'אן לוק ושרה והדילמה הנוראה שעמדה מולם. נקודת המבט של שרה חושפת סבל, כאב, אובדן וייסורים רבים. העובדה שהיא שרדה את אושוויץ היא נס. הנחישות שלה ראויה להערצה כשהיא הופכת מודעת להקרבה שהיא חייבת להקריב וזה שובר לב. סמואל הוא עוד אחת מהדמויות שאהבתי. הוא קורבן תמים של יותר ממצב בלתי אפשרי אחד, והוא מעורר אמפתיה  כילד בן תשע שלא יכול להרגיש או להבין את המורכבות של מה שקרה. סמואל לא רוצה לאבד את החיים היחידים שהוא מכיר. געגועיו וסבלו, שוברי לב כמו עצבותה של שרה.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה ילדים רבים נעקרו מבתיהם ורות דרוארט חקרה לעומק את הנושא הזה גם בנוגע למה שהתרחש בפריז במהלך הכיבוש הגרמני. בספר הזה היא מספרת באמצעות דמויות בדיוניות על האנשים שעומדים בפני אתגרים קשים ומתמודדים עם רוע ועם בחירות בלתי אפשריות, ועושה זאת במבט מתחשב, רגיש ומרגש.

 

סיפור נוגע ללב ושובר לב, שמוכיח לנו שאין אהבה חזקה מזו של אמא ואבא. סיפור קורע לב על ילד, על משפחה, ועל ההשלכות של החלטות שהתקבלו מתוך אהבה והקרבה לטובתו של הילד, החלטות שהן תוצאה של הצורך לשרוד את המלחמה והאופן שבו החיים השתנו בעקבות ההחלטות שהתקבלו.

סיפור שמסופר באנושיות ובכנות.

ולמרות שהוא כואב, הוא מלא תקווה.

 

ממליצה מאד.

הבלרינות – רייצ'ל קפלקה-דייל

הבלרינות – רייצ'ל קפלקה-דייל

תרגום: יסמין קלין

הוצאת תכלת

נובמבר 2022 . 368 עמודים

הרומן של רחל קפלקה-דייל מאפשר לקורא לשקוע בעולם הבלט, ולראות את מה שמסתתר בעולם הזה, מעבר לשלמות המבריקה והיופי שרואים על הבמה.

העלילה סובבת סביב מערכות היחסים והחברות המסובכת בין שלוש בלרינות, דלפין ומרגו, ולינדזי שמצטרפת אליהן מספר שנים אחר כך, שחברותן מתחילה בבית הספר לבלט של האופרה של פריז.

 

דלפין, שומרת סוד, עוזבת את תפקיד הסולנית שלה בבלט האופרה היוקרתי והאקסקלוסיבי של פריז ונוסעת בעקבות כוריאוגרף לסנט פטרסבורג. לאחר כשלוש עשרה שנים, בגיל 36 ,היא חוזרת לבלט האופרה בפריז, הפעם ככוריאוגרפית. היא נחושה לפצות את חברותיה ואת עצמה על הזמן האבוד ועל החטא שהוביל לעזיבתה, אבל האיחוד של שלוש החברות שונה משציפתה לו. כעת, בסוף שנות השלושים לחייהן, היא מגלה שהזמן לא עמד מלכת והרבה השתנה.

חברותיה, מרגו ולינדזי עומדות בפני שנות הדמדומים של הקריירה שלהן, ומתמודדות עם האמת הקשה של המקצוע התחרותי הזה, שבו הסיכוי להפוך לפרימה בלרינה קלוש ביותר.

הרומן מתרחש בין שנות העשרה של הבנות להווה, ויש בו תחושה קלה של "ברבור שחור" עם התחרות והדינמיקה של עולם הריקוד. העלילה מתקדמת  לסירוגין בין העבר להווה, ומתחילה מהמקום שבו הבנות הפכו חברות לראשונה בצעירותן כתלמידות בבית הספר הפריזאי לבלט, חברות שנמשכת שנים ארוכות אך במהלכה היא עוברת עליות ומורדות.

המחברת ממחישה את הידע הנחקר שלה בבלט עם הפרטים המורכבים והתיאורים העשירים של מה שנדרש כדי להיות רקדנית בלט באמצעות הדמויות שלה. המחויבות, האובססיה, יריבות תחרותית, האתגרים, הלחצים והקורבנות הנדרשים כדי להצליח. ישנן בעיות גוף שצצות, כמו יופי שקמל, והצורך לסבול נזקים מחרידים לכפות הרגליים, בעיות משקל ורזון. יש התבוננות מעמיקה בניתוח ההרס והנזק שנשים עוברות במסע שלהן להיות רקדניות. הפצעים הנוראיים מתחת ליופי. על איך ההזדקנות משפיעה על הנשים בתחום הזה, התסכול של כישלון הגוף, השיפוט האינטנסיבי והפיטורים שהן חוות לטובת רקדניות צעירות יותר, הזעם והחרטה על כך שכמעט הצליחו, ההתמסרות למשמעת אכזרית הנוגדת את התהליכים הביולוגיים הבסיסיים ביותר.

העלילה מסופרת מנקודת המבט של דלפין, מתקדמת באיטיות וחושפת לאט את סודותיה ואת המסקנות המפתיעות, ומדגיש כיצד העבר יכול לרדוף את ההווה.

 

האם באמת דלפין מרגו ולינדזי יכולות להיות חברות אמת באווירה התחרותית הזו?

אילו קורבנות הן תיאלצנה להקריב כדי להתקדם?

איך הבלרינות מאזנות את הרצון למשפחה כשקשה לקחת הפסקה מהריקוד בתקופת ההריון?

 

התרשמתי מההיבטים המרתקים ברומן שמתארים תמונה אותנטית של המציאות, של מה זה להיות בלרינה על כל המשתמע מכך, כולל העובדה, שמרבית הזמן הן מוקפות בשנאת נשים, שיש להן מעט כוח בעולם שנשלט על ידי גברים חזקים במועצות המנהלים, ככוריאוגרפים ומנהלים אמנותיים ואלה אוהבים לשמור על הדברים כפי שהם באופן מסורתי.

דלפין היתה דמות מאוד מעניינת ומורכבת. הקורא עוקב אחריה לאורך צירי זמן שונים. משנות העשרה שלה כרקדנית שהמיניות שלה מתעוררת ומודחקת  בגלל הבלט,  ועד לשנות הבגרות שלה ככוריאוגרפית, המפגישה את חבריה הוותיקים ואוהביה לרקוד בבלט שלה. מאוד הערכתי את האופן שבו הספר הזה השתמש בבלט כמטאפורה לדברים הכואבים שכל הנשים מתמודדות מולן בתחום כשהן מתבגרות, הרצון להיות יפה, פרק הזמן המוגבל בתחום שמוקצב לאישה כדי להצליח או להיות "מוצלחת" בהשוואה לגבר שרוקד בלט, האופי המסובך ולעיתים הרסני של חברות וקנאה נשית.

למרות שנהניתי לקרוא את הרומן המתאר את טבעה של חברות, על הטוב והרע, הסיפור הרגיש כמו חוויה עצובה. יחד עם זאת, זה סיפור מעורר מחשבה שנתן מבט על מאחורי הקלעים של עולם הבלט, ואני חושבת, שהקוראים יעריכו את ההזדמנות להבין את הבלט והבלרינות ביתר פירוט ועומק.

 

מומלץ

מכתבי האהבה של מונמארטר - ניקולא בארו

מכתבי האהבה של מונמארטר - ניקולא בארו

תרגום: שלומית כנען

הוצאה: כנרת זמורה דביר

פברואר 2022. 220 עמודים

נקרא עותק דיגיטלי

ז'וליאן אזולאי הוא סופר צרפתי המתמחה בקומדיות רומנטיות. כשאשתו האהובה אלן מתה בגיל 33 בלבד, הוא נשאר לבד עם בנם הקטן ארתור ושוקע באֵבל עמוק.

לפני מותה אלן גורמת לבעלה להבטיח לה לכתוב לה 33 מכתבים, אחד לכל שנה בחייה. אלא שהצער והדיכאון של ז'וליאן לצד אובדן ההשראה ומצב הרוח המתאים, מונעים ממנו להמשיך ולכתוב את הרומנים הרומנטיים שהפכו אותו לשם מוכר. הוא שרוי במחסום כתיבה ולא מסוגל להתמודד גם עם האתגר האישי שהציבה לו אשתו בהיותה על ערש דווי. הוא נאבק לקיים את ההבטחה , נחוש לכבד את רצונה של אשתו, אך במהלך ששת החודשים שאחרי הלוויה הוא לא צולח את המשימה. כאשר רגשות האשמה משתלטים עליו, הוא מתחיל במשימה, על אף שהוא מטיל ספק בתועלת שבה. להפתעתו הוא מוצא בכתיבת המכתבים נחמה מסוימת. הוא מספר לאלן על החיים שהוא צריך עכשיו לנהל בלעדיה, על בנה ארתור, שלא רוצה אבא עצוב, על קתרין, שרוצה כל כך לנחם אותו, אבל אומללה מדי על מותה של חברתה, ועוד ועוד. ככל שהוא נפתח ומספר במכתבים על רגשותיו, פחדיו ותקוותיו, כך הוא חש בשינוי שעובר עליו, מבין את כוחה המרפא של המילה הכתובה, ולאט לאט הוא מוצא טעם לחיים, לחברים ואפילו לאהבה.

 

ז'וליאן טומן את המכתבים בתא סודי בתוך המצבה, הנמצאת בבית העלמין המפורסם של מונמארטר בפריז. אבל יום אחד הוא מגלה שמכתביו נעלמו. במקום זאת, הוא מגלה לב קטן עשוי אבן. ז'וליאן המום. הוא לא סיפר לאיש על המכתבים הסודיים. ומה שיותר מוזר, לכל מכתב שהוא כותב עכשיו יש "תגובה": שיר מאת פרוורט, כרטיסי קולנוע, זר פרחים ועוד.

 

ז'וליאן שואל את עצמו האם אלן שולחת לו אות מהעולם הבא?

האם מידשהו עוקב אחריו?

דרך הרחובות הצרים של פריז ועד לבית הקברות של מונמארטר עם מלאכי האבן היפים, אנחנו חווים את המראות והקולות של פריז היפה כשז'וליאן מתחיל לגלות מחדש מדוע פריז נקראת עיר האהבה.

 

"מכתבי האהבה של מונאמרטר" הוא סיפור אהבה על גבר שמאבד את אהבת חייו, מאבד את אמונתו באהבה ובסוף טוב, ועל כוחה המרפא של המילה הכתובה. כשקוראים את המכתבים מרגישים בתהליך ההדרגתי שז'וליאן עובר. הטון של המכתבים משתנה מעצוב ומייאש לחיובי ומלא תקווה, ויחד עם ז'וליאן אנחנו מגלים שניסים יכולים לקרות, שהרצון לחיות אחרי אובדן חוזר,  גם אם תהליך האבל ארוך, ויותר מכך, אהבה יכולה להפתיע במקומות הכי לא צפויים.

במהלך הקריאה יכולתי בקלות לדמיין את המקומות בהם עבר ז'וליאן, הודות לתיאורים החיים של בארו. זו הייתה הרגשה מקסימה לחזור לפריז, לראות את המראות, המטבח, הארכיטקטורה, האנשים, התרבות ואורח החיים הכללי. אהבתי את ההיבט הזה של הספר.

גירסה אחרת לספר "נ.ב. אני אוהב אותך" מאת ססיליה אהרן.

קריאה קצרה, חביבה ומהנה לכל מי שמחפש ספר קליל לימי הקיץ הלוהטים.

 

 

ספר השמות האבודים - קריסטין הרמל

ספר השמות האבודים - קריסטין הרמל

   The Book of Lost Names -by Kristin Harmel  

Published July 21st 2020 by Gallery Books

תרגום: ניצה פלד

הוצאת הכורסא

2022. 376 עמודים

*נקרא בשפת מקור* 

"ספר השמות האבודים" הוא רומן היסטורי המסופר בשני ציר זמן.

האחד, בשנת 2005 (אווה בהווה) והשני, שנות הארבעים של המאה הקודמת, בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה השתלטה על פריז, צרפת. (אווה בעבר).

 

פלורידה, מאי 2005.  

אווה טראוב אברמס, בשנות ה -80 לחייה, היא ספרנית במישרה חלקית בספרייה המקומית. בוקר אחד היא נדהמת לראות כתבה בעיתון, ובו תצלום של ספרן גרמני מחזיק ספר שהוחרם על ידי הנאצים. אווה מזהה מיד את הספר שלא ראתה כששים וחמש שנים. היא קופאת. היא לא חשבה שאי פעם תראה אותו שוב.

הספר שהיא מזהה הוא "ספר השמות האבודים".

 

הכתבה המלווה את התצלום בעיתון,  דנה בארוע שאווה זוכרת היטב,  והוא קשור בהשמדת ספרים יקרי ערך וביזת ספריות על ידי הנאצים ברחבי אירופה, במהלך מלחמת העולם השנייה. הכתבה מנסה למצוא את האנשים שהספרים נלקחו מהם, כדי להחזירם. הספר בתצלום, מכיל טקסט דתי מהמאה השמונה-עשרה, ומשערים שהוא  נלקח מצרפת בימי המלחמה, והוא אחד הספרים המרתקים ביותר. כעת, הספר שוכן בספרייה המרכזית של ברלין, ונראה שהוא מכיל קוד כלשהו, ​​אך החוקרים אינם יודעים מאיפה הוא הגיע, או מה משמעות הקוד.

אווה יודעת את התשובה.

 

האם יהיה לה את הכוח לשחזר זיכרונות ישנים ולעזור לאחד את אלה שאבדו במהלך המלחמה?

 

ב-1942, אווה בת ה -23 היא סטודנטית לתואר שני בפריז.

הוריה עברו לפריז מפולין בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר. החיים האירו להם פנים והם היו מאושרים, אבל המלחמה שינתה הכל. כיהודים, המשפחה הייתה בסיכון, אבל הם האמינו שהם בטוחים. למרות זאת, אביה של אווה תיכנן  עבורן דרך מילוט, וסידר עם מעסיקו מסמכים מזויפים עבורן. בלילה שאביה נעצר, היא ואמה, פייגה, מבינות שעליהן לברוח מדירתן בפריז, בפרט כשנודע שהן נוספו לרשימת היהודים שאמורים להתפנות מפריז במשלוח הבא. הן מוצאת מקלט באוריניון, עיירה הררית קטנה באזור החופשי של צרפת והופכות לחלק מהעיירה הקטנה, ואווה מגוייסת על ידי הכומר המקומי לשורות המחתרת. השנים שבהן צפתה באביה הכשירו אותה ליצור בקלות תעודות זהות מזויפות, תעודות לידה, כרטיסי קצבה, מסמכי נסיעה וחותמות, והמחתרת משתמשת בכישוריה, כדי לזייף תעודות זהות, עבור ילדים יהודים כך שיוכלו לעשות את דרכם למקום מבטחים, בשוויץ הנייטרלית.

אלא שלמחיקת שמות הילדים יש מחיר, ואווה מבינה שרבות מהזהויות החדשות מיועדות לילדים שאינם בורחים עם הוריהם, והם צעירים מכדי לזכור את שמם האמיתי. ביחד עם בן זוגה רמי, הם מחפשים דרך לשמר את השמות האמיתיים של הילדים הצעירים כדי שידעו מי הם באמת וכדי שניתן יהיה למצוא אותם כשהמלחמה תסתיים.

 

רמי מעלה את הרעיון להשתמש בקוד סודי בשם Fibonacci Sequence))הרצף הפיבונאצ'י, והם לוקחים ספר דתי מהמאה ה-18 כדי לרשום בתוכו את השמות המקודדים מבלי להעמיד אף אחד בסכנה. הם מתייחסים אליו כאל "ספר השמות האבודים". אלא שככל שהמלחמה מתקדמת, והנאצים פולשים לאוריניון, עבודת הזיוף נעשית מסוכנת יותר ומעמידה בסכנת חיים את אווה ואת האנשים הקרובים ללבה, והרישומים שהם שומרים בספר השמות האבודים הופכים לחיוניים עוד יותר כאשר מתגלה בגידה בתא ההתנגדות, ורמי נעלם.

 

אווה צריכה להחליט אם להציל את חייה או להמשיך להילחם למען הילדים.

 

למרות שאווה היא דמות בדיונית, היא מייצגת את אלפי האנשים שנלחמו בחשאי נגד הנאצים תוך שימוש בכישוריהם. נהניתי ללמוד על קבוצת ההתנגדות שעבדה כל כך קשה כדי להציל את הילדים היהודים, ועל השימוש במלאכת הזיוף. עם זאת, העלילה ברובה חסרה את העומק הרגשי ומיעטה מלתאר את זוועות מלחמת העולם השניה.

באופן כללי, רציתי לדעת  יותר  על הילדים היהודים שהוברחו לשוויץ מתחת לאף הנאצי, ופחות על הזיוף.

ולמרבה הצער, ממש לא סבלתי את אמא של אווה, שהוצגה כאישה קשה, מרירה, אגואיסטית ומתבכיינת שנזפה בבתה על שהיא התמקדה בהצלת הילדים ולא בהצלת אביה, למרות שאווה ניסתה בצורה נואשת לחלץ את אביה, אך למרבה הצער גילתה שהוא נמצא בטרנספורט לאושוויץ ומותו כמעט וודאי.

 

"ספר השמות האבודים"  עוסק במשפחה, הקרבה, חובה, חברות, כבוד, בגידה ואהבה אבודה. למרות שהעלילה מספרת על תקופה חשוכה בתולדות האנושות, הסיפור לא היה כבד, כמו שחשבתי שהוא עשוי להיות. הוא היה קליל ורומנטי. סיפור נפלא על גבורתה של המחתרת הצרפתית והחיים הרבים שהם הצילו.

 

מומלץ!