ספרייה לאוהבי ספר – מדלן מרטין

ספרייה לאוהבי ספר – מדלן מרטין

תרגום: דפנה לוי

הוצאת מודן

מאי 2025. 360 עמודים

אמה היא אלמנה צעירה, אמא לאוליביה בת ה-8, שחוותה אובדן רב בחייה. היא חיה בנוטינגהאם, המלחמה בפתח, היא צריכה למצוא מקום עבודה ולפרנס את בתה, ומעל ראשה מרחפת הדרישה לפנות את הילדים לאזור הכפרי, כדי להגן עליהם מהתקפות הגרמנים.

בילדותה, הוריה ניהלו חנות ספרים שברבות הימים נשרפה, ולאורך כל חייה, אמה שמרה על אהבתה לקריאה. עכשיו היא מחפשת עבודה בספריית חובבי ספרים, רשת של ספריות השאלה הפועלות מרשת בתי המרקחת "בוטס".

למרבה המזל, המנהלת בספרייה עוצמת עין מאמהותה ושוכרת אותה כספרנית באחת מספריות ההשאלה. התנאי להעסקתה הוא, לא לגלות לאף אחד שהיא אלמנה ויש לה בת. אמה זקוקה להרבה כוחות נפשיים כדי לצאת לעבודה בידיעה שאוליביה נשארת בבית לבדה שעות ארוכות, להסתיר את העובדה שהיא אם חד הורית ואלמנה בתקופה שבה נשללו הזדמנויות תעסוקה מאמהות אלמנות והן נאלצו להתמודד עם סטיגמות רבות.

 

במהלך עבודתה אמה פוגשת מגוון דמויות, חלקן חביבות יותר מאחרות, אך כולן אוהדות, אדיבות, ובעלות כוונות טובות. כך גם בבניין הדירות שבו היא גרה. היא לומדת לסמוך על אחרים ומבינה שאנשים הם אף פעם לא כפי שהם נראים.

הספר עוסק הרבה בקשר החזק של אמה ואוליביה והאהבה שלהן אחת לשניה. הן הכוח אחת של השנייה. ללא ספק אוליביה בוגרת לגילה, אך לעיתים קרובות היא מתנהגת בחוסר אחריות ובפזיזות, דבר שבא לידי ביטוי בדברים שהיא אומרת, בסיבולת שלה, ובהתנהגותה. לצד כל אלה אמה מתמודדת עם החלטות מייסרות. כשהמלחמה מגיעה לאנגליה וההפצצות מתחילות, אמה נדרשת כמו שאר האזרחים לשלוח את אוליביה לאזור הכפרי כדי שתהיה מוגנת מפני התקפות אוויריות אפשריות. ההחלטה האם לשלוח או להשאיר אותה קרובה אליה, קשה מאד והיא מתלבטת רבות.

 

אמה יוצרת קשרים וחברויות עם מרגרט שעובדת איתה בספרייה ועם בעלת הבית שלה גברת פיקרינג, שפותחת את ביתה בפניה, תומכת בה ועוזרת לה. אמה מפתחת מערכת יחסים רומנטית עדינה, עם צ'ארלס פיסק, כבאי מקומי ואחד המנויים בספרייה בה היא עובדת. הקשר ביניהם נבנה דרך אהבתם לספרים, וחוויות משותפות ששניהם חווים בתקופת המלחמה, אך הוא מרגיש מאולץ,  ללא ניצוץ אמיתי, שלא לדבר על רומנטיקה.

במהלך העלילה מתוארים היבטים של החיים טרום המלחמה ובזמן המלחמה, אך המלחמה נמצאת ברקע, ולא יוצרת הרבה מתח.

 

 

אישית פחות התחברתי לספר. למרות שהסיפור היה אמור להתמקד על איך ספרים וקריאה יכולים להיות גלגלי הצלה עבור אנשים בזמן מלחמת העולם השנייה, הספרייה נדחקה במידה רבה אחורה והעלילה התמקדה בעיקר סביב אהבתה של אמה לבתה.

 

סגנון הכתיבה הרגיש כאילו זה יומן שבו אמה מתעדת אירועים, מחשבות ורגשות. התחושה היא שלסופרת היתה רשימה של אירועים שקרו בזמן המלחמה שהיא רצתה לכלול בעלילה ולסמן עליהם וי. ההתייחסויות למלחמה די מדויקות ומוסיפות עניין לסיפור, אך היו צריכות להיות משמעותיות יותר ולא כקישוט לעלילה. לא אחת קרה שבאותה פיסקה היתה קפיצה בזמן מנקודה מסוימת לכמה חודשים קדימה. הקצב היה איטי והסיפור הרגיש מאולץ ומשעמם בחלקים רבים. כמעט ויתרתי. אין מקרי מוות, אין פציעות קשות, יש מונולוגים פנימיים של אמה ושל מרבית הדמויות שחוזרים על עצמם, ועלילות המישנה הם סוג של מיני דרמה שמגיעות אחת אחרי השנייה ונפתרות מהר כמה עמודים מאוחר יותר. מצאתי את עצמי מדלגת על פסקאות רבות.

 

לכל מי שחושב שזה סיפור על "ספרייה לאוהבי ספרים", אל תתנו לכותרת להטעות אתכם. זהו, למעשה, סיפור חייה של אמה, שמדברת על מצוקתן של נשים באנגליה של שנות ה-40. על פי הכריכה, הכותרת והתיאור, חשבתי שזה ספר על ספרייה באנגליה בתקופת הבליץ של מלחמת העולם השנייה, אך בדיעבד, מעט מאוד נכתב על הספרייה וחבל, כי לא ידעתי דבר על ספריות בוטס, והייתי רוצה לדעת על כך יותר. הספרייה סיפקה לאמה דרך לפרנס את עצמה ואת בתה, נתנה לה הזדמנות לפגוש את מרגרט וצ'ארלס, אבל מעט מאוד מהעלילה מתרחשת או מתפתחת שם. ישנן שתי "תעלומות" שמתרחשות בספרייה אך הן נפתרות בשתי פסקאות. אמנם אמה חובבת ספרים וספרים רבים מוזכרים בסיפור, אבל הכותרת מטעה. למען האמת, הדינמיקה בין הדיירים בבית הדירות שבו אמה ואוליביה גרות, היה מעניין הרבה יותר, וכך גם הפעילות של הנשים למען החיילים והקהילה.

 

לשיקולכן.

חשומה – סיגל אביטן

חשומה – סיגל אביטן

הוצאת מודן

אפריל 2018. 288 עמודים

 

הספר עוסק במושג ה"חשומה" (בושה במרוקאית) ככוח המניע והמעכב בחייה של הגיבורה. העלילה עוקבת אחר עטרה, בעלת משרד פרסום מצליח, שמתמודדת עם הפער שבין התדמית הנוצצת לבין המציאות המורכבת של חייה. הקורא נחשף ליחסיה עם חברותיה, לוטם ודמסקי, עם הוריה השמרנים, ועם מה שהיא עושה בכל הנוגע למיזם חדשני יחד עם השותף המפוקפק שלה.

עטרה, גדלה במשפחה מרוקאית דתית חמה ותומכת, בעיירה דרומית, והקימה בגיל 21 את משרד הפרסום הראשון שפנה לעולים מרוסיה, מבלי לדעת מילה ברוסית. היא מנהלת חיים שנראים כהצלחה מסחררת. היא בעלת משרד פרסום מצליח, נשואה ואמא לשלושה ילדים ומוקפת בחברות אהובות, מצליחניות ובעלות אמצעים, המשתלבות היטב בחיים המדוגמים שהיא מציגה כלפי חוץ. למרות הקירבה, עטרה חיה תחת צילה של ה"חשומה", הפחד מ"מה יגידו",  ולא מצליחה להיחשף בפניהן לחלוטין, לחלוק את רגעי השפל והדרמות האמיתיות שלה.

הבושה הזו מלווה אותה בכל צעד, החל מהשורשים המשפחתיים שלה ועד להחלטות עסקיות ואישיות בהווה. בגיל 40 היא גרושה לשלושה, ממשיכה לתחזק חזות של אשת עסקים מצליחה שחיה בתל אביב, אך האמת מאחורי הקלעים שונה לגמרי. משרד הפרסום שלה נמצא על סף פשיטת רגל, והיא מסובכת בחובות ענק. היא משקרת לסביבה, היא משקרת לעצמה, וככל שהיא מנסה להסתיר את הקריסה, היא רק מסתבכת יותר. היא לוקחת הלוואות כדי לכסות הלוואות אחרות, רק כדי שלא יראו שמשהו אצלה "לא בסדר". בעיניה, להודות בכישלון עסקי זה גרוע ממוות.

זו ה"חשומה" בהתגלמותה .

הפחד שאם האמת תצא לאור, היא תאבד את המעמד שלה, את החברות שלה ואת הערך העצמי שלה. אך רגע לפני פשיטת רגל היא נאלצת לעצור את המרוץ הבלתי פוסק והמזויף של חייה, להוריד את המסכה ולדבר על האימה מהרגע, שבו הכל יתפוצץ.

 

רוב העלילה נחשפת כשעטרה נמצאת בטיפול אצל הפסיכולוגית שלה, סנדרה הפולניה. אמנם הספר נפתח בסצנה שבה היא נמצאת על ספת הטיפולים אצל סנדרה, מנסה "למכור" לה את הגרסה המושלמת של חייה, אך בהמשך, היא עוברת תהליך של התבוננות פנימית בחיפוש אחרי מה שחשוב לה באמת, ומצליחה להודות בפער שבין הדמות שהיא מציגה, לבין מי שהיא.

 

בכתיבה שנונה והומוריסטית, קצבית ומהירה, מלאה במושגים מעולם הפרסום, מותגים, גברים שנכנסים ויוצאים מחייה, הקשר עם ילדיה והקשר עם הוריה, עירוב של מזרח ומערב עדתי, מתארת סיגל אביטן את עטרה שמתזזת בין קריירה, אימהות, זוגיות וציפיות חברתיות, ואת המסע האישי שהיא עוברת, את החרדה המתמדת, המצוקה הרגשית והכלכלית, בדרך לשיחרור מהבושה ומהשקרים של חייה. הקורא "נזרק" ישר לתוך עולם הפרסום, הישיבות, והדינמיקה המשפחתית המורכבת של עטרה, והתחושה היא של "רכבת הרים" שעומדת לרדת מהפסים.

הספר נוגע בחרדה קיומית, פשיטת רגל, אובדן זהות והלחץ החברתי המשתק של "מה יגידו" . העלילה מצחיקה לעיתים, אבל באותה מידה מכווצת את הלב בשל  השקרים שעומדים להתגלות.

 

נקרא מהר, וקשה לעצור את הקריאה.

פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

תרגום: שי סנדיק

הוצא' אריה ניר,מודן,אופוריה

אפריל 2024. 333 עמודים

פרן ברוקבנקס, בת 32, מוצאת את עצמה אחראית על אתר הנופש של משפחתה על שפת האגם במוסקוקה, לאחר מותה הפתאומי של אמה. עוד בצעירותה פרן נשבעה שלעולם לא תהיה חלק מהעסק המשפחתי, אך תוכניותיה משתנות עם מות אמה. היא אינה בטוחה אם היא רוצה לשמור על אתר הנופש, או למכור אותו, כדי לפתוח את בית הקפה של חלומותיה בטורונטו. בזמן שהיא עובדת בדלפק הקבלה, פרן פוגשת את וויל בקסטר בן ה-32, לבוש בחליפה יקרה. לוקח לה רגע להבין שזה אותו וויל בקסטר בו התאהבה עשור קודם לכן וחשבה עליו ללא הרף לאורך השנים.

 

כשפרן וויל היו בני 22, הם נפגשו בבית הקפה בו עבדה בטורונטו, בזמן שוויל צייר בו ציור קיר. פרן סיימה את לימודיה בקולג' והתכוננה לחזור הביתה אל אתר הנופש על האגם, כדי להתחיל לעבוד עם אמה.

השניים מבלים יחד עשרים וארבע שעות קסומות. הם הולכים בסמטת הגרפיטי, אוכלים צהריים בחנות כריכים וייטנאמית, מבקרים בגלריית אמנות, בחנות תקליטים, הולכים לקונצרט ועוד. הם מספרים זה לזה את תקוותיהם וחלומותיהם, ולמרות שהם לא חוצים את הגבול מעבר לחברים, הם  משאירים רושם עז זה על זה, עד כדי כך שהם מתכננים להיפגש שוב, בעוד שנה באתר הנופש המשפחתי של פרן ליד האגם.

שנה אחר כך פרן הופיעה. וויל לא.

בגיל שלושים ושתיים, חייה של פרן אינם כפי שדמיינה פעם. במקום לגור בעיר, היא חזרה הביתה, המקום בבלגן, ג'יימי, החבר שלה לשעבר הוא המנהל, והיא לא יודעת מאיפה להתחיל. היא זקוקה לתוכנית, לחבל הצלה. להפתעתה, העזרה מגיעה בדמותו של וויל, שמגיע כיועץ עסקי, גורר אחריו מזוודה והצעה לעזור ולהחזיר את המקום למסלולו לאחר מות אמה. אלא שוויל אינו אותו וויל שפרן הכירה לפני שנים. האמן הצעיר הוחלף בגבר לבוש חליפה יקרה ובעל ידע עסקי שפרן לא מזהה, והיא לא בטוחה שהיא יכולה או רוצה לסמוך עליו. ברור לה  שוויל מסתיר משהו.

 

למה וויל ויתר על  חלומו להיות אמן והפך להיות יועץ עסקי?

מה קרה לוויל במהלך 10 השנים שחלפו?

האם פרן וויל יגשרו על הפער וימצאו את הדרך לאושר, יחד ו/או לחוד?

במהלך העלילה פרן עוברת מסע החלמה בעקבות האבל על מות אמה, שהיה כתוב ברגישות רבה, והרגיש מאוד אותנטי. היא צריכה להתמודד עם החיים בלי אמה הרבה יותר מוקדם ממה שציפתה אי פעם, ומתעמתת עם צערה על ידי קריאת יומניה הישנים של אמה, המכילים מידע רב.

הקשר בין פרן לוויל היה מלא במתח מיני, ניצוצות והרבה זכרונות, כמו גם הידיעה שיכלה להיות להם  מערכת יחסים נהדרת אם הנסיבות היו קצת שונות. אבל בסופו של דבר המהמורות שעמדו בדרכם הובילו את הקשר שלהם לאהבה ששזורה בצורך ובסבלנות.

הקריאה היתה נעימה וזורמת והרגשתי במהלכה את מה שהרגשתי כלפי הזוג בסיפרה הראשון של קרלי פורצ'ן, "כל קיץ שיבוא". יש כמה קווי דמיון בין שני הספרים. הם בעלי ציר זמן כפול, מסופרים בהווה ובעבר, שניהם מתרחשים באזור האגמים של אונטריו, שניהם נפתחים במות הורה ומתמקדים באבל, שניהם מלאים ברגשות עוצמתיים, ולכל אחד מהם יש עלילה של הזדמנות שנייה.

שתי הדמויות הראשיות אותנטיות ונגישות, מה שמקל להתחבר אליהן ולרצות לדעת מה קורה בהמשך. אמנם מופרך להפוך את השניים לאוהבים אחרי נתק של  10 שנים, בפרט אחרי שבילו פחות מ-24 שעות ביחד, אך זה לא מונע מהסיפור להיות רומנטי, קליל וסימפטי.

 

"פגוש אותי באגם" היה אסקפיזם קיצי, הפוגה קלילה, שהייתי זקוקה לאחר קריאת שני ספרים "כבדים".

ספר שיכנס בכיף לתיק חוף הים/בריכה שלכם.

קראתי ונהניתי. 

(מומלץ לקרוא את ההערה של פורצ'ן בסוף הספר. זה מוסיף ערך להבנת הסיפור.)

שומרת הסופים הטובים – ברברה דיוויס

שומרת הסופים הטובים – ברברה דיוויס

תרגום: נעה שביט

הוצאת מודן

דצמבר 2023. 420 עמודים

פריז של שנות ה-40: 

סולין רוסל, כמו אמה ואמה לפניה, מגיעה משורה ארוכה של תופרות שמלות כלה, הנחשבות לבעלות קסם באצבעותיהן. אומרים שלכלות הלובשות שמלת רוסל מובטחים חיים שלמים של אושר,שמחה והצלחה. אך כשאמה של סולין הולכת לעולמה והנאצים שולטים ברחובות פריז, סולין מוצאת את עצמה ללא פרנסה שכן שמלות כלה אינן מבוקשות כרגע. סולין מתנדבת בבית חולים סמוך שם היא פוגשת את אנסון, נהג אמבולנס אמריקאי צעיר שמתנדב לצלב האדום. היא חוברת אליו ומסייעת לו בפעילות הקשורה למחתרת הצרפתית עד לרגע שחייה נמצאים בסכנה והיא חייבת לברוח מצרפת.

סולין בורחת לארצות הברית, שם היא מחכה שאנסון יחזור כדי להתחיל בחייהם המשותפים. מה שמצפה לה הוא שברון לב גדול המאלץ אותה לנעול את עברה ולהתמודד לבד עם העתיד.

 

בוסטון של שנות ה-80: 

ארבעה עשורים מאוחר יותר, רורי בת העשרים ושלוש, מנסה להשלים עם היעלמו של ארוסה, שיצא לסודן במסגרת התנדבותו ל"רופאים ללא גבולות". היא שוכרת נכס ישן כדי לפתוח בו גלריה לאמנות. במהלך השיפוץ היא מוצאת קופסה עם שמלת כלה וינטג' שלא נעשה בה שימוש, צרור מכתבים בצרפתית ובאנגלית וחפצים נוספים. כשהיא הולכת להחזיר את הקופסה לבעלת הנכס ששכרה ממנה את הבנין,  היא מתוודעת לסולין, דרכיהם מצטלבות, וידידות אמיצה מתפתחת בין השתיים, בעקבותיה נראה שיש הקבלה בין ארועים שונים בחייהן.

 

 

לסיפור שתי נקודות מבט המסופרות על פני מספר צירי זמן שמסומנים באופן ברור בתחילת כל פרק. הפרקים קצרים ומתחלפים לסירוגין בין שתי הדמויות הראשיות.

נקודת מבט אחת היא של סולין שחיה בפריז במלחמת העולם השנייה והוא מובא בגוף ראשון ומתמקד בשנים 1939 -  1941 כשהיא פוגשת ומתאהבת באנסון, ומאוחר יותר כשהיא בארה"ב בשנים 1943 ואילך ובשנים 1976- 1985.

נקודת המבט השניה מתמקדת ברורי בשנת 1985, והוא מסופר בגוף שלישי,  מרגע שארוסה נלקח כבן ערובה מעבר לים והיא לא יודעת אם היא אי פעם תראה אותו שוב.

 

 

"שומרת הסופים הטובים" הוא רומן על גורל, הזדמנות שנייה ותקווה. סיפור שעוסק בין היתר ביחסים מורכבים של אמהות-בנות, באהבה, אובדן וכוחה של חברות. למרות שההתחלה איטית בהמשך הקצב מתגבר וככל שהפרטים מתגלים גם הסקרנות גדלה. הרעיון העלילתי נחמד, וחשבתי שהעיסוק בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה בצרפת יתוארו ביתר עומק,  אבל, לצערי, זה לא קרה.

האם העלילה היתה צפויה .... כן.

האם הסוף היה "מסודר" מדי ... כן.

לא הייתי קוראת לו רומן היסטורי אלא רומן קליל עם קצת היסטוריה, שבשלב מסוים הפך להיות צפוי מדי ובלתי אמין. למרות זאת הוא הצליח לעורר בי הזדהות ואפילו לרגש מפעם לפעם.

אהבתי את סולין, ובגללה נשארתי עד הסוף.

ארבע הרוחות – כריסטין האנה

ארבע הרוחות – כריסטין האנה

תרגום: אינגה מיכאלי

הוצא' מודן

מאי 2022. 512 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי

עלילת "ארבע הרוחות” מתרחשת בטקסס של שנות ה- 30 , בתקופת השפל הגדול, סופות האבק בטקסס, התרסקות שוק המניות, בצורת שהותירה שדות חיטה חרבים, קריסת הכלכלה, והחיים כפי שאמריקה הכירה נעלמו. על הרקע הזה אנו פוגשים את אלזה מרטינלי וילדיה מנסים לשרוד את ההרס המוחלט שנגרם לפיסת גן העדן בה הם חיו עד כה.

חייה של אלזה לא היו אף פעם גן של ורדים. בילדותה היא סבלה מבריאות לקויה, שבעקבותיה הפכה לחריגה בעיני בני משפחתה. היא עבדה קשה כדי לזכות באהבת הוריה, אך הם  גרמו לה להרגיש לא אהובה ונחותה מאחיותיה. היא הפכה להיות ילדה מתבודדת, מופנמת, שסבלה מחוסר מוחלט של אהבה, תשומת לב או כל סוג של חיבה, והדימוי העצמי שלה שאף לאפס. ההנאה היחידה בחייה באה מקריאת ספרים, בעיקר רומנים. ביום הולדתה ה-25 היא מחליטה לצאת ולחגוג. היא פוגשת את רייף מרטינלי, וכשהיא זוכה לתשומת לבו, היא מתמסרת לו.  אלזה מגלה שהיא בהריון, ומובלת על ידי אביה אל בית הוריו של רייף, המתגוררים בחווה מבודדת. אביה כופה עליהם את הנישואים. למרות שרייף כבר מאורס, הוריו מקבלים אותה ללא היסוס, מחתנים אותם והיא יולדת את בתה הבכורה, לורדה, בעזרת חמותה.

אלזה ורייף חיים טוב בחווה עם הוריו, טוני ורוזה, שחיבקו את אלזה ובתם התינוקת. הם אנשים מאוד חמים ואכפתיים ואלזה מרגישה שהיא הרוויחה משפחה אמיתית. בפעם הראשונה היא מבינה מה זה כשאוהבים אותך מעומק הלב. היא מתמסרת לעבודה החקלאית למרות העבודה הקשה ורצופת האתגרים והופכת להיות אמא נהדרת שעושה הכל למען ילדיה.

ואז הקערה מתהפכת.

תנאי החיים הופכים להיות בלתי נסבלים כשמגיע השפל הגדול והבצורת הקשה ביותר בהיסטוריה של המישורים הגדולים. המחסור בגשם, הבצורת הבלתי נגמרת, השמש ששורפת את כל הגידולים, וגורמת לאובדן היבולים, וסופות האבק ההרסניות הביאו אנשים לידי עוני, רעב, ייאוש ואובדן.  אין יבולים, אין אוכל, ואין תקווה. אלה ועוד מובילים למשבר בחיי נישואיה וגורמים לאלזה להתלבטות קשה לגבי ההמשך. היא צריכה לעשות בחירה כמו רבים משכניה. האם להישאר בחווה הביתית עם שני ילדיה ולהילחם על אדמתה, לחכות לגשמים שלא מגיעים ולקוות שיהיה קץ לגיהינום הזה, או לקחת את שני ילדיה ולצאת למסע מסוכן מערבה, כדי להתיישב בקליפורניה, ולנסות את מזלה, מתוך תקווה להזדמנות חדשה שתוביל לחיים טובים יותר. כשהתנאים הופכים להיות מסכני חיים, היא לוקחת את ילדיה ויוצאת למסע למערב,לקליפורניה מתוך תקווה להתחלה חדשה.

אלא שהמציאות טופחת על פניה וקליפורניה רחוקה מלהיות "הארץ המובטחת". הקושי בנסיעה ללא כסף, ללא אוכל וסכנה מתמדת, הם כעין וכאפס לעומת מה שמחכה להם בקליפורניה. אלזה וילדיה נאלצים לחיות בדלות כשהמציאות היומיומית קשה, מחלות ועוני גורמים למותם של רבים סביבם, ותנאי התעסוקה והשכר לא מאפשרים לשרוד. אבל אלזה לא מוותרת, מתמקדת בהישרדות ומגלה תושייה. היא נלחמת למען משפחתה. היא עוברת שבעה מדורי גיהנום וחווה מציאות לא פשוטה. קיום מחריד של עוני, תנאי חיים איומים ותנאי עבודה כמו  של עבדים,  אינסוף דעות קדומות ואי צדק לצד תאוות בצע. יחד עם זאת היא מוצאת ידידות שמעולם לא הכירה, אהבה שחלמה עליה, אך מעולם לא חשבה שהיא אפשרית, ותפקיד במאבק למען זכויות העובדים. היא שורדת את הזמנים הגרועים ביותר ואת הייאוש כנגד כל הסיכויים.

 

 

"ארבע הרוחות" הוא רומן היסטורי לא קל לקריאה. הוא הרגיש כאילו כריסטין האנה לוקחת כל עובדה ואירוע שהיא חשפה בתחקיר לקראת כתיבת הספר ו"זרקה" הכל על אלזה. ולמרות שאין לי ספק שמה שאלזה חוותה ב"ארבע הרוחות" אכן קרה לאלה שחיו במהלך אותה תקופה, זה הרגיש קצת יותר מידי עבור אדם אחד.

התיאורים של כריסטין האנה היו מפורטים ומוחשיים עד כדי כך שיכולתי לדמיין את סופות האבק שחודרות בין הסדקים הכי קטנים בבית, את הרוח הנושבת במהירות אדירה, באותה מידה שיכולתי לדמיין את שדות החיטה הזהובים שהיא תיארה בתחילת הספר, שהשתרעו לאורך דונמים רבים.

 

ספר מטלטל, מטריד, קורע  לב, פוקח עיניים.

עוצמתי, משכנע ומרתק, על נשים ומערכות היחסים שלהן, על משפחה שמנסה לשרוד למרות הייאוש, הרעב וחוסר האונים. על כוחה של הרוח האנושית.

 

ממליצה!

 

החוף האינסופי - ג'ני קולגן

החוף האינסופי - ג'ני קולגן

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא,מודן

מאי 2022. 398 עמודים

"החוף האינסופי" הוא ספר המשך ל"בית קפה ליד הים", ואם לא קראתם את הספר הראשון, אני בהחלט מציעה לקרוא אותו קודם.

 

ג'ני קולגן פונה אל הקוראים בפתיחת הספר ומתזכרת את ארועי הספר הראשון, ועושה זאת גם במהלך העלילה, כך שהספר הזה ממשיך מהמקום שבו השארנו את הדמויות בספר הקודם, בו התוודענו אל פלורה מקנזי שעזבה את עבודתה היוקרתית כעורכת דין בלונדון וחזרה לחיות עם משפחתה במקום בו גדלה, באי מיור בהיילנדס הסקוטיים. היא עסוקה בניהול בית קפה שהפך ללב הקהילה, מקום שלא היה רק ​​מקום לשתות בו קפה ולהנות ממאפה טעים, אלא מקום שתושבי האי הלכו אליו בכל פעם שהרגישו בודדים, מתוך ידיעה ברורה שמישהו יקשיב להם. הספר הראשון מסתיים בכך שפלורה נמצאת בשלבי התחלה של רומן עם ג'ואל, הבוס שלה לשעבר.

 

ב"חוף האינסופי" פלורה וג'ואל, נמצאים בזוגיות ונפגשים כשג'ואל מגיע לאי, לטפל בעסקיו של קולטון העשיר. פלורה לא בטוחה ברגשותיו וברמת המחויבות של ג'ואל כלפיה. הוא אמנם עבר למיור כדי להיות איתה, אבל מערכת היחסים שלהם לא חפה מבעיות שכן עבודתו גורמת לו להיות רחוק ממנה פיסית במשך ימים רבים ובנוסף הוא גם מרוחק ממנה רגשית, כי ג'ואל, שגדל כיתום בבתי אומנה הפך לגבר סגור ומופנם שנמנע מלדבר על שנות ילדותו . הוא שומר לעצמו את הזכרונות שהופכים למין סוד שרובץ כענן מעל מערכת היחסים שלו עם פלורה. פלורה יודעת שהיא מאוהבת בו ולא רוצה את הריחוק הזה ולכן, כשג'ואל יוצא לנסיעת עסקים בניו יורק, וחזרתו מתעכבת, פלורה מתכוננת להפתיע אותו.

 

האם נישואים יעלו על הפרק?

 מבחינת ג'ואל זה לא פתוח לדיון.

 מה יעלה בגורלה של מערכת היחסים הטרייה ביניהם?

 

 

מלבד הסיפור של פלורה וג'ואל הספר מתמקד בחייהן של דמויות אחרות שמתגוררות באי, דמויות שהפכו את הקריאה למעשירה ומעניינת יותר, למרות שהם לא השתלטו לחלוטין על העלילה. לאף אחת מהדמויות בספר הזה לא קל, לכולם יש לפחות בעיה אחת או קושי גדול , למי מהן פחות ולמי יותר.

 

הסיפור של פינטן(אחיה של פלורה) וקולטון(המיליארדר האמריקאי שעבר לגור באי). השניים מאוהבים מאד, עומדים להינשא, אך קולטון שומר סוד הרסני והוא מכריח גם את ג'ואל לשמור אותו.

 

יש את הסיפור של לורנה(חברתה של פלורה), שמאוהבת בסאיף. למעשה, הייתי מרותקת לדמותו הנוגעת ללב של סאיף, רופא, פליט סורי שעזב את אשתו ושני ילדיו בסוריה והגיע לאי בחיפושיו אחרי מקום טוב יותר לחיות בו איתם.  הוא אינו יודע מה עלה בגורלם, האם הם עדיין בחיים, והוא מתמודד עם הסיכוי המייסר להתאחד איתם בארץ שהם לא מכירים. זו גם הסיבה שהוא אינו יכול להרשות לעצמו להרגיש משהו כלפי לורנה. בנוסף, לסאיף התמודדות יומיומית להשתלב כאחד מתושבי האי, להתמודד עם שברון הלב שלו ולהסתגל למדינה חדשה.  

 

אם לומר את האמת בזכות סאיף המשכתי לקרוא את הספר...

 

 

פלורה מוצאת הנאה באי ובאנשים החיים בו, וכאשר לוויתן  נדיר נצפה בחופי מיור תושבי המקום לא מתעלמים מהאמונות הטפלות ומרגישים שזה אות מבשר רעות.

 

האם הקיץ יביא אושר או טרגדיה אל האי?

 

בית הקפה, הלווייתנים והאווירה באי מיור נשמעים כמו מקום מרתק ונפלא לחופש. התיאורים הקשורים באי הפכו את הקריאה למושכת ומעניינת אבל אם להיות כנה, יש יותר מדי תתי עלילה, תוספות, ומידע בסוגריים, שהפריעו לקריאה לזרום.

 

"החוף האינסופי" לא היה רומנטי ומתוק כמו הספר הראשון, אבל היה מעניין לקרוא על הקהילה של מיור ולעקוב אחר חייהם של הדמויות הראשיות. הספר התחיל טוב, לקראת האמצע קצת הלך לאיבוד ובסוף השתפר. הוא  יצר בעיות שלא לצורך, לקח את כל מה שהיה טוב בסוף הספר הראשון, ואז פתר אותן בצורה הרבה פחות מספקת.

 .למרות שהיה נחמד לבקר שוב באי, אם אהבתם את הספר הראשון, לטעמי, הספר השני הרבה פחות

 

ד.א. בסוף הספר הקוראים מתוגמלים עם מספר מתכונים טעימים שהוזכרו במהלך העלילה.

לשיקולכם.ן

 

שקד - סון וון-פיונג

שקד - סון וון-פיונג

תרגום: ענת חיינה

הוצאת הכורסא, מודן

יולי 2021. 236 עמודים

האמיגדלה(= amygdala) היא מקבץ של תאים בצורת שקד הממוקמים ליד בסיס המוח. לכל אדם יש שני חצאים כאלה, אחד בכל צד של המוח. האמיגדלות עוזרות לעבד ולווסת רגשות. רגשות שליליים, כמו פחד, חרדה ועצב, או רגשות נעימים כמו אושר, שמחה וכד'. בשני חלקי האמיגדלה יש מערכות זיכרון עצמאיות, שפועלות יחד לאחסון, קידוד ופרשנות של רגש. (ויקיפדיה)

 ****  

"שקד" הוא הספר על יון-ג'ה, נער קוריאני צעיר שאובחן כחולה "אלקסיטימיה".

האמיגדלות אצלו לא מפותחות, הן קטנות מהרגיל, וכתוצאה מכך הוא סובל מהפרעה מוחית שבה הוא לא מסוגל להזדהות או אפילו לחוות רגשות נפוצים כמו אהבה, שנאה, פחד או כאב ,שלו או של אחרים.

 

הספר מסופר על ידי יון-ג'ה והוא מאפשר לנו לראות את העולם מבעד לעיניו, כשהוא מתאר איך זה להיות בלי רגשות ואיך הוא מנסה להבין ולפענח אותם.

ליון-ג'ה אין חברים. בידיעה שה"אלקסיטימיה" תהפוך אותו ל'מוזר" בעיני החברה, ובהכרח תהפוך אותו למטרה לאכזריות של אנשים אחרים, אמו של יון-ג'ה, וסבתו, מנסות "לאמן" אותו, כדי שיוכל לפחות להעמיד פנים של רגשות מסוימים. הבית הקטן שלהם מעוטר בפתקיות פוסט-איט צבעוניות שמזכירות לו מתי לחייך, איך לזהות עצב, מתי לומר "תודה" ומתי לצחוק, ובעזרת הרבה אהבה מצד שתיהן, הוא מתאמן ברגשות  וגדל מרוצה, אפילו שמח, עם משפחתו הקטנה במרחב השקט והשלו הזה.

 

הכל משתנה באופן בלתי הפיך בערב חג המולד, ביום הולדתו החמישה עשר. יון-ג'ה ומשפחתו נמצאים במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון ועוברים פגיעה מזעזעת של אלימות, בעקבותיה יון-ג'ה נאלץ לחיות חיים בודדים ועצמאיים. העולם שהוא מכיר מתנפץ והוא נשאר לבדו, להיאבק ולהתמודד עם האובדן שלו.

בהתחשב בכך שליון-ג'ה יש קושי בהבעת אמפתיה וביחס לאחרים, הוא מושך תשומת לב שלילית, וזו מגיעה מעבריין צעיר בשם גון, שיש לו חבילה שלמה של בעיות משלו, שאחת מהן מביאה אותו להציק ליון-ג'ה ולהוציא עליו את תיסכוליו. הגעתו של גון לבית הספר מסבכת את חייו של יון-ג'ה. הוא מציק ליון-ג'ה, אבל נראה שהאחרון לא מוטרד מהבריונות ההולכת וגוברת של גון. אחרי סדרה של מפגשים לא כל כך ידידותיים מחוץ לבית הספר, הם מוצאים את עצמם מתרגלים אחד לשני, וכנגד כל הסיכויים, נוצרת ביניהם ידידות מפתיעה.

שניהם לומדים שיש להם יותר במשותף ממה שהם מבינים. ולמרות שהקשר ביניהם מלא ניגודים, יון-ג'ה הוא "ילד טוב" שלא מרגיש דבר כלל, ולעומתו  גון הוא "ילד רע" שמרגיש יותר מדי, גון המום מהשלווה האדירה של יון-ג'ה, בעוד שיון-ג'ה חושב שאם הוא יכיר את גון, הוא עשוי ללמוד כיצד לחוות רגשות אמיתיים.

יון-ג'ה מתחיל להיפתח לאנשים חדשים, ולאט לאט משהו משתנה בתוכו. הוא מתחיל להרגיש בקטנה אהבה,דאגה והוא קשוב למצוקה של אחרים. כשחייו של גון נמצאים לפתע בסכנה, יון-ג'ה הוא זה שיוצא מאזור הנוחות שיצר לעצמו כדי להפוך אולי לגיבור בלתי צפוי.

לסיכום:

"שקד" הוא ספר שקט עם עצב ותקווה, שעוסק בעיקר באמפתיה ובקשר אנושי, למרות רגעי האלימות שמתוארים בו. הוא מסופר בשפה פשוטה אך מרגשת, ומובא בפרקים קצרים, בהם כל מילה ותיאור מדוייקים ומציעים הרבה עומק .

אהבתי את יון-ג'ה, צופה שקט בחייו שלו, ואת השאיפה שלו לנסות לחיות את חייו, למרות מוגבלותו. ילד/נער שנפלה בחלקו מוגבלות שלא הוא בחר בה ואין לו שליטה עליה אך לומד לפתח עצמאות במהלך מסע חיים יוצא דופן, כדי להפוך למה שהנורמה החברתית מחשיבה כנורמלי.

אהבתי את גון, שילדותו הבעייתית גרמה לו לעטות מסכה מרושעת, לכעוס על העולם כשהוא מוצף בשנאה, בחוסר תקווה, אבל בוכה בגלל פגיעה בפרפר. ילד שהחזות האלימה שלו היא בעצם זעקה לעזרה, שנדמה שאיש לא מבין, שלמרות שננטש, מחליט להיצמד ליון-ג'ה ולנסות לעזור לו.

אהבתי את הדקויות הקשורות בהתפתחות ובצמיחה של יון-ג'ה, את האנשים שנכנסו לחייו והשפיעו עליהם, את החברות והאהבה והגילוי העצמי שלו לצד הצגת "המפלצות" שהחברה יצרה.

 

סיפור כל כך קטן, יפה ומרגש על חברות והבנה.

מומלץ מאד!