הדרך הביתה -הילה ארוון

הדרך הביתה -הילה ארוון

הוצאה הילה ארוון

ספטמבר 2016

“נקרא” כספר שמע ב Icast

https://katzr.net/0548d6

קריינות: הילה ארוון

גאיה הדר בת ה 26 היא בחורה דעתנית, עקשנית, ובעלת בטחון עצמי. היא בטוחה שהיא בכיוון הנכון. היא עזבה לאחר שירותה הצבאי את רננים, המושב הדרומי המנומנם שבו גדלה, גרה בדירה שכורה ברמת גן, ועובדת בתל אביב במשרה נחשקת בחברת היי-טק, כמנהלת יחסי ציבור בכירה. בשנתיים האחרונות היא בזוגיות  שאינה מתקדמת לשלב הבא, עם רונן, עו"ד נאה ומצליח.

ביקור אצל הוריה במושב, מעלה זכרונות בלתי נשכחים ונסלחים מהעבר, כשהיא נפגשת בחצר בית הוריה בסער רוזן, החתיך עם עיני הטורקיז המהפנטות, של ימי בית הספר וכיום אב חד הורי לדפי, ילדה קטנה ומתוקה, המנהל את הרפתות של הוריו והמחלבה. המפגש עם סער מתחיל רצף של התרחשויות בחייהם, שמסיט במיוחד את גאיה מהמסלול הבטוח והידוע מראש. במהלך חופשתה היא לוקחת חלק בפעילויות חברתיות שונות המתרחשות במושב, לצד בילוי בבריכה וקטיף עגבניות בחממות של משפחתה, שם היא נפגשת עם סער, אך כל פגישה מסתיימת ביניהם באקורד צורם, וגורמת לגאיה לעשות חשבון נפש.

כשגאיה מחליטה לקצר את חופשתה ולחזור לביתה ברמת גן, כל מה שהכירה וידעה עד עכשיו משתנה. היא חווה טלטלה בחייה ונאלצת לקבל החלטות הנוגעות לעתידה המקצועי והחברתי.

 

האם האהבה תוכל להתגבר על כל המחסומים?

 

"הדרך הביתה" הוא סיפור סוחף וממכר על צמיחה מתוך רגעי משבר, התגברות על דעות קדומות ובעיקר סיפור על אהבה בלתי צפויה. הגיבורים מיוחדים ומייצגים את הישראלי המצוי, גאיה הנהנתנית שחיה את הרגע בעיר הגדולה, לעומת סער השורשי, השקול, והקצין הכריזמטי, והעלילה מתרחשת על רקע המציאות בארץ בשנת 2014 , חטיפת הנערים ותקופת "צוק איתן" והכניסה לעזה. בין האזעקות והפחד, המלחמה והאבדות, אנחנו קוראים על גאיה וסער, גיבורים מנוגדים שנמשכים אחד לשני, כשרומן אהבה מתפתח ביניהם בצעדים קטנים, ומגלים את כוחה של האהבה לגשר על פני דעות שהשתרשו בעבר.

הסיפור אינו רק רומן על אהבה, אלא תאור פסיפס רחב של הרקמה האנושית המרכיבה את תושבי הארץ. חקלאים לצד אנשי הייטק, אנשי כוחות הביטחון , חיילי צה"ל ואנשי המילואים.

 

האם הסיפור היה צפוי ? כן.

האם הסוף היה מסודר מדי ?כן.

האם הצלחתי לעצור את ההאזנה? לא.

 

מפגש לא צפוי, חילופי מבטים שגורמים לזמן לעמוד במקום ומאחד שני אנשים שונים לחלוטין. ניצוץ, וחוסר וודאות מניעים את הדמויות ושום דבר לא נראה בלתי אפשרי.

 

אני נהניתי. (גם לשמוע את ההקראה של הילה עצמה.)

הספר היה  בדיוק מה שהייתי צריכה בשבוע האחרון.

ממליצה בחום. 

גרפיטי – ורד שנבל

גרפיטי – ורד שנבל

הוצאת כנרת זמורה-דביר

מרץ 2021 . 191 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באינדיבוק

"היא מיששה את הצלקות שלה, את זו שברום הלחי ואת זו הטרייה בגב כף היד. גרפיטי על הגוף, סימנים שעוזרים לזכור חבלות וטראומות. האם עדיף לשכוח? את הגרפיטי אפשר למחוק. הגרפיטי זמני. הצלקות נישארות..."

העלילה נפתחת  בערב יום שישי ונמשכת אל תוך הלילה, ומתארת שלושה אנשים שבמהלך נהיגה בכביש המהיר עדים, כל אחד מתוך הרכב שלו, לנפילת אישה מקומה רביעית של בניין מכוסה גרפיטי . האישה נראית להם כמרחפת, "היא נעה לכיוון הקרקע לאט מדי, כאילו נבלמה על ידי רשת ביטחון לא נראית..." והמראה הלא נתפס, של אישה המרחפת באוויר ומוטחת באדמה מטלטל ומעורר בכל אחד מהם זכרונות מהעבר ומחשבות הקשורות בהווה. הם ממשיכים ליסוע כיברת דרך אבל מראה האשה הנופלת לא מרפה מהם ותוכניות שהיו להם לגבי הערב הזה, משתנות, וכל אחד מסיבות אחרות חוזר אל מקום האירוע, בנסיון לדעת מה עלה בגורלה של אותה אשה.

 

אסנת, רוקחת ובעלת בית מרקחת, נשואה +2 בנות, עוקבת אחרי מגי, המאהבת של בעלה הלל, עיתונאי לשעבר, שהפך לסופר מצליח. היא "מלכת המינונים" , סובלת מהערכה עצמית נמוכה, חושבת שאינה אשה יפה, שוקלת ומתלבטת אם להתעמת עם מגי, ואיך תתמודד עם האמת מול בנותיה ובעלה.

מגי המאהבת, בעלת יופי נדיר, היא קוסמטיקאית ובעלת מכון יופי, רווקה בת 33, מעידה על עצמה כמרחפת, שקרנית שמאמינה בשקרים של עצמה. לאט לאט מתגלה מגי האמיתית, הפצועה, שגדלה תחת חסותה של אם כפייתית שהטמיעה בה איסורים בכל מה שקשור ליופיה.

זאב בן 37, הוא ארכיטקט מוכשר שסיים את לימודיו בהצטיינות . אלמן מובטל שחייו נעצרו עם מות רעייתו האהובה. הוא מטפל באמו החולה/מתחלה, מתוך בחירה. מגדל רעמת תלתלים שצמחה פרא, ולא אחת מייחל למותה של אמו על אף שהוא סועד אותה במסירות. בעקבות ארוע הנפילה הוא מבין עד כמה היה רוצה להשתחרר מהעול הזה ולהתחיל לבנות את חייו מחדש.

 

כל אחד מהם נושא מטען כבד של זכרונות, כאבים, ושריטות. במהלך השעות שהם סובבים אחד סביב השני, המחשבות לא מרפות. המודעות לנוכחותם של האחרים קיימת, אך מרבית האנרגיה שלהם קשובה אל הקול הפנימי שלהם, אל השדים הפנימיים, אל המאבק המתרחש בתוכם. לאט לאט הם מעבדים את מה שעובר עליהם, וכמו קליפות בצל שמתקלפות הם מקלפים את שכבת ההגנות והמגננות, ועד שמגיע הבקר הם עוברים סוג של מסע אישי שחושף את האני האמיתי של כל אחד מהם, והם עוברים תהליך של צמיחה אישית, ויוצאים ליום החדש עם תובנות ברורות לגבי מה שהם רוצים שיקרה מכאן ואילך.

"גרפיטי" הוא הרומן הרביעי של ורד שנבל.  ספר חכם, כתוב טוב, שגרם לי לחשוב על סוג של "אפקט הפרפר". הוא מעלה דילמות מוסריות הקשורות במשפחה, בהריון, באמון ובזוגיות. ורד שנבל עושה עבודה נהדרת כשהיא בוחנת את כל ההיבטים המייסרים של מכאובי הלב, מערכות יחסים והקושי להסתכל לאמת בעיניים, כשגילוי מפתיע וחשיפה לארוע יוצא דופן גורם לשלשה אנשים לבחון מחדש את חייהם, ומוביל אותם לקבל החלטות לגבי עתידם.

זה היה סיפור מעניין, אמוציונאלי, שהובא משלש נקודות מבט. הקצב היה קצת איטי, לקראת הסוף הפך למהיר יותר, וגם אם בעיני, הדמויות לא היו לגמרי אהודות, הסיפור כן.

קראתי את ספריה הקודמים של ורד שנבל ואהבתי כל אחד מהם. יש לה סגנון מיוחד וייחודי, ו"גרפיטי"  לא נופל מקודמיו. אני מודה שעבורי ההתחלה לא היתה קלה אבל למי שיתמיד צפויה הנאה רבה. 

מומלץ

אם כבר מדברים על זה – קריסטן היגינס

אם כבר מדברים על זה – קריסטן היגינס

תרגום: עמית פרדס

הוצאת כנרת זמורה-דביר

מרץ 2021. 383 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באינדיבוק

כאשר ד"ר נורה סטוארט, רופאה גסטרואנטרולוגית מכובדת בבית החולים סיטי בוסטון, נפגעת על ידי טנדר הדברה בפתח בית החולים בו היא עובדת, היא רואה את חייה חולפים לנגד עיניה, ובטוחה שהיא רואה את האור בדרך אל מותה. רגע לפני שהיא פוקחת את עיניה היא שומעת שיחה שהיא בהחלט לא נועדה לשמוע. היא שומעת את בובי, החבר שלה שהוא רופא במיון, מפלרטט עם רופאה צעירה ואומר לה שהוא מתכוון להיפרד מנורה באותו סוף שבוע. כשנורה השבורה והחבוטה מכל בחינה עומדת להשתחרר מבית החולים אין לה שום כוונה לחזור לגור עם בובי, והיא מבינה שמה שהיא מרגישה באמת, זה לא מה שקורה. עכשיו לא רק גופה כואב מהפגיעות שספגה אלא גם ליבה.

נורה מחליטה לעשות שינוי בחייה ולקחת חופשה. להתרחק מבית החולים, מבן זוגה, ומחייה בבוסטון. היא לוקחת מזוודה ואת כלבה בומר ועולה על מעבורת שמחזירה אותה לבית ילדותה בסקאפר איילנד, מיין,  אחרי 15 שנות היעדרות. היא שוכרת סירה כבית, ומחליטה לראות איך יהיה לחיות שוב לבד, בפעם הראשונה מאז הארוע הטראומטי הגדול שחוותה בעבר, ארוע שמנע מחייה לחזור לעצמם במלואם. היא מחליטה להתמודד עם כל הפחדים שמלווים אותה ועם עברה.  להתמודד עם אלה שבשנות לימודיה בתיכון כינו אותה טרול, עם אלה שגרמו לה להרגיש אשמה על שזכתה במלגה לאוניברסיטה מובחרת, עם אמה, שרון, האם הנוקשה שהייתה יוצאת דופן אך מדהימה בכישוריה, אבל זו שתמיד העדיפה על פניה את לילי אחותה, הכבשה השחורה במשפחה,  לחקור את היעלמותו של האב שנטש אותם, לתקן את אחותה הבעייתית שממשיכה להרחיק אותה, ולקרב אליה את פו, האחיינית הצעירה בת ה 15 שהקשר ביניהם רופף. היא גם חייבת להתמודד עם עצמה,עם אותן שנים כילדה ונערה שהוטרדה ללא רחם עד כדי כך שעזבה את הבית ומעולם לא הביטה לאחור.

כשהיא מגיעה לסקאפר איילנד אנו מבינים שנורה לא תמיד היתה האשה החזקה והבטוחה כפי שהיא הוצגה בתחילת הספר. היא מבינה שחלק מהדברים השתנו, אבל יש גם הרבה דברים שלא. יש אנשים ששמחים לראות אותה, אבל יש גם לא מעט אנשים שלא נרגשים שהיא חזרה, ועדיין רואים בה אחראית למשהו שקרה כשהיתה בתיכון, ומאשימים אותה בגניבת ההזדמנות מלוק, נער הזהב של העיר.

 

קולה של נורה חזק וברור. היא גיבורה חזקה, אינטליגנטית ועקשנית שלא זקוקה לגבר כדי להגדיר את עצמה. נכון, היא לא מושלמת, אבל היא לא רק חכמה. היא גם די קשוחה. יש לה רשימה של פחדים מוצדקת, אבל יש בה נחישות לחשוף את האני האמיתי שלה ואת לבה. יש לה את כל הסיבות להיות נקמנית אבל אף פעם לא עולה על דעתה לנקום. להיפך, יש בה הרבה חמלה, אמפתיה והתחשבות בזולת, והיא מעולם לא ויתרה. לא עם אמה, לא עם אחותה, לא עם פו.

 

צריך יותר מדמויות חביבות, סיפור עלילה זורם וארועים קשים כדי ליצור סיפור נהדר. לקריסטן היגינס יכולת נהדרת לשלב בין דמויות שמרגישות אמיתיות ומדברות אל הלב לבין הומור שהופך את הקריאה בספריה למרתק ומחמם לב. מבחינתי, עצם העובדה שהיא מצליחה להעביר את המסר שעיקרו  "החיים הם כמו רכבת הרים, יש עליות ויש ירידות,  אבל זאת החלטה שלכם אם לצעוק או להנות מהנסיעה", הופך את הספר לכזה ששווה קריאה, שכן, אפשר  להתפלש ברחמים עצמיים אבל אפשר לצמוח מהארועים הפחות נעימים שליוו את שנות ילדותך ובגרותך ולהפוך את הלימון בחייך ללימונדה, בדיוק כמו שעשתה נורה.

 

"אם כבר מדברים על זה" הוא סיפור על מסעה של אישה לקבלה עצמית ועל חברות נשית תומכת. החוסן של נורה היה מעורר השראה והמחויבות שלה לאנשים בחייה, מעורר הערצה. היה מעניין לראות את הדינמיקה בין הדמויות השונות בהווה תוך התייחסוות להתנהלותן בעבר.

סיפור מרגש, עם המון אהבה לזולת, נתינה, נאמנות משפחתית, הומור ורגעים מינוריים של רומנטיקה שמשאירים תחושת תקווה וחמימות בלב, על רקע נופי האי שמול חופי מיין. תאורי החוף, היערות, המערות והעיירה הקטנה על תושביה גרמו לי  להרגיש כאילו אני שם, איתם.

 

נהניתי מאד! ממליצה בחום.

 

אהבה מכוערת – קולין הובר

אהבה מכוערת – קולין הובר

תרגום: מונה גודאר

הוצאת כנרת זמורה-דביר

נובמבר 2015 . 320 עמ'

קולין הובר מוכיחה שוב עד כמה הסיפורים שהיא כותבת ייחודיים, עוצמתיים וכתובים טוב. אני אוהבת את התשוקה שהיא מעבירה, את עומק הקשרים שהיא יוצרת בין הדמויות ואת הסגנון העדין של כתיבתה.

 

טייט היא צעירה בתחילת שנות העשרים לחייה, אחות מיומנת שהגיעה לסן פרנסיסקו כדי להמשיך את לימודי התואר השני, ולמצוא עבודה. היא עוברת לגור בדירתו של אחיה קורבין, ונתקלת במיילס ארצ'ר כשהוא שוכב שיכור ליד דלת הדירה בה אחיה מתגורר. השיפוט הראשוני שלה לגביו הוא שלילי, אך טייט לומדת די מהר להכיר את הצד שהוא מסתיר מהעולם, שמתגלה כבור עמוק וחסר תחתית של כאב ועצב.

טייט מעולם לא שמה מערכות יחסים לפני שאיפותיה המקצועיות. הקריירה שלה תמיד באה לפני הכל, והיא נחושה לא לתת לאהבה להסיח את דעתה ממטרותיה. אבל כשהיא נתקלת במיילס, ומגלה שהוא טייס וחבר קרוב של אחיה, משהו משתנה.

מיילס הוא גבר יפה וסקסי מוקף  חומות ולב שבור. הוא לא היה עם אישה כבר שש שנים. הוא שתקן, אבל יש בו משהו שמסקרן את טייט. אין לה מושג מה עובר לו בראש. הוא אף פעם לא מחייך. הוא אף פעם לא צוחק. הוא לא מפלרטט. פניו נראים כאילו הוא עוטה שריון קבוע בינו לבין שאר העולם.

גם טייט וגם מיילס לא מחפשים זוגיות. הוא לא רוצה אהבה, לה אין זמן לאהבה.  אך מהרגע הראשון מורגשת ביניהם משיכה שלא ניתנת להכחשה. הם מפתחים סוג של ידידות, גם אם קשה להיות חברים עם מישהו סגור כמו מיילס. מיילס מבהיר שכל מה שהוא יכול להציע לטייט זה  להיות "חברים עם טובות הנאה"  וגם זה יכול להתקיים רק אם טייט תתחייב להקפיד על שני כללים שהפרה שלהם תוביל לניתוק היחסים ביניהם,

"לעולם לא לשאול על העבר.

לעולם לא לצפות לעתיד."

וטייט מסכימה ל"עסקה" עם מיילס שכוללת סקס בלבד, למרות שהיא יודעת שמגיע לה יותר.

אין אהבה. אין בעיות. נכון?

זהו, שלא.

ככל שהם מבלים יחד, כך הדברים מסתבכים, והקווים בין חברות לאהבה מתחילים להיטשטש. כשטייט מבינה שהיא מאוהבת במיילס, הכללים של מיילס עומדים למבחן והצד המכוער של מערכת היחסים ביניהם הופך לחלק מהמשוואה.  מיילס מונע כל רגש מטייט וגבולות ההסכם ביניהם מתערערים. היחסים נעשים מסובכים עם כל יום שעובר, ושברון הלב והאכזבה הבלתי נמנעת של טייט קרובים מתמיד. שאלות שאסור לשאול לא מפסיקות להיערם, רגשות שלא נענו, מדוכאים, ובסופו של דבר כל מה שנשאר ביניהם הוא הצד המכוער של האהבה. טייט שהשתדלה כל כך לגרום למיילס לראות שיש להם משהו ששווה להילחם עליו, לא מצליחה להגיע אל מיילס שנשאר נחוש בדעתו  לא לאפשר לעצמו להתאהב.

כאב הדחייה גדול, כי מיילס אפילו לא ניסה. הוא סגר את ליבו, ולא אחת גרם לה להתחרט על החלטתה שהקשר ביניהם יהיה פיסי בלבד. הוא לקח ממנה רק את מה שרצה, וסירב לקחת מעבר לכך את מה שהיא ניסתה לתת לו ברצון.

 

מה קרה למיילס בעבר שגורם לו להתרחק מקשר רומנטי במשך שש שנים?

אתם מוזמנים לקרוא על כך בעצמכם.

בכתיבה מרגשת, ובפרקים מתחלפים בין הווה שמסופר מנקודת מבטה של טייט לבין פלשבקים של העבר שמסופרים על ידי מיילס, מתגלים לאט לאט חלקי הפאזל שמגלים לקורא מדוע למיילס יש כללים, ומדוע הוא מגן על ליבו בדרך זו.

 

"אהבה מכוערת" הוא סיפור אהבה טעון מבחינה רגשית שמתאר את הצד הכואב של האהבה. יחד עם זאת זהו סיפור שמראה את כוחה המרפא של אהבה.

סיפור רומנטי, סקסי, שמעביר את המסר, שאנשים צריכים לסלוח לעצמם על אירועים שהם אפילו לא היו אחראים עליהם, ולא למנוע מעצמם לחוות אהבה בגלל הפחד להיפגע שוב.

קולין נעזרת במהלך הכתיבה באמצעים חזותיים יוצאי דופן (בעיקר בקטעי העבר) על ידי חזרה על מילים בגדלים שונים, פונט שונה, אותיות מודגשות ומשפטים שנחתכו כדי להטביע את משמעות המילים האלה על הקורא.

 

"אהבה מכוערת" הוא סיפור יפה, מרגש  ונוגע ללב.

אסקפיזם נפלא . מומלץ!

הלוואי שיהיו לך – איימי קראוס רוזנטל

הלוואי שיהיו לך – איימי קראוס רוזנטל

איור: טום ליכטנהלד

מאנגלית: גילי בר-הלל סמו

הוצאת תכלת

מאי 2021. 30 עמ'  דפים קשיחים

"הַלְוַואי שֶׁיִּהְיוּ לך יוֹתֵר עֲלִיּוֹת מִמּוֹרָדוֹת
הַלְוַואי שֶׁיִּהְיֶה לך יוֹתֵר רוּחַ מִמַּצַּב רוּחַ,
הַלְוַואי שֶׁיִּהְיוּ לך יוֹתֵר אוֹצָרוֹת מִכִּיסִים,
הַלְוַואי שֶׁיִּהְיוּ לך יוֹתֵר סִיפּוּרִים מִכּוֹכָבִים..."

 

מה נאחל לאנשים שאנחנו אוהבים ואכפת לנו מהם? האם נאחל להם דברים טובים או דברים רעים?

בספר "הלוואי שיהיו לך" מאת  איימי קראוס רוזנטל מתוארים כל הדברים הטובים שאמורים לקרות לאדם. איימי מאחלת יותר עליות מאשר ירידות, יותר חיבוקים, יותר לתת מאשר לקחת, ויותר מאיתנו.

 

ספר קטן, חכם, מתוק ושמח שמכיל סדרה של 14 משאלות/ברכות, כאשר בכל עמוד משאלה אחת, קצרה ומחורזת, על רקע איור יפהפה, כשהמסר של כל אחת מהן הוא מסר חיובי.

החיים יכולים להיות מאתגרים, אך תמיד יש אור בקצה המנהרה.

 

כשקראנו יחד את הספר המשאלות המועדפות עלינו היו:

" הַלְוַואי שֶׁיִּהְיוּ לך יוֹתֵר אוֹצָרוֹת מִכִּיסִים "

" הַלְוַואי שֶׁיִּהְיוּ לך יוֹתֵר סִיפּוּרִים מִכּוֹכָבִים "

" הַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לך יוֹתֵר קֶצֶף מֵאַמְבַּטְיָה "

ולולי הקטנה שלנו בקשה שישימו לה יותר קצף באמבטיה...

 

איימי קראוס רוזנטל כתבה ספר שנותן מקום להורה או מורה לבטא את מה שאנחנו תמיד מבקשים עבור ילדינו/ נכדינו אחיינים/אחייניות ואלה היקרים לנו. אנחנו תמיד מבקשים שרק טוב יהיה בחייהם, ושתמיד יחוו חויות חיוביות. באמצעות המשפטים הקצרים והאיורים הברורים התחושות מונגשות והופכות קלות להבנה לילדים הצעירים.

אני אמנם מעדיפה סיפורים עם קו עלילה, אבל למרות שלספר אין עלילה אמיתית כל עמוד מעודד את הקורא למצוא את הטוב בכל מה שהחיים מזמנים בדרכו, והמסר מועבר לילדים בצורה נעימה על ידי מי שאוהב , כשהסיום שלו  קושר את כל המשאלות יחד, ומכיל קבלה ואהבה:

" הַלְוַאי שֶׁיִּהְיוּ לך כָּל אֵלֶּה,

וְהַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לִי תָּמִיד אותך"

(כינוי הגוף לך, אותך, אינם מנוקדים כך שניתן להתאימם בזמן ההקראה או הקריאה לזכר או לנקבה.)

 

המאייר טום ליכטנהלד עשה עבודה מעולה בלכידת מהות המשאלות וחלומות הילדות והאיורים שנוצרו באמצעות דיו, צבעי מים, פסטלים ועפרונות צבעוניים מרחיבים את תוכן הטקסט בצורה נכונה, והם מקסימים. אין ספק שהם גונבים את ההצגה באמצעות הצבעוניות וההומור שבהם.

 

ספר חמוד מעורר השראה לילדים צעירים, אך גם תזכורת נהדרת לאנשים מבוגרים לעולם לא לוותר על חלומותיהם.

ילדים מגילאי 3 ומעלה ייהנו ממנו, והוא מתאים לקריאה ביום האחרון ללימודים, או לפני השינה, או כמתנה.