רכבת היתומים – כריסטינה בייקר קליין

רכבת היתומים – כריסטינה בייקר קליין

מאנגלית: שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

נובמבר 2015 . 303 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי

רכבות היתומים הייתה תוכנית סיוע ממשלתית מוסדרת שפעלה בין השנים 1854 ל-1929.

יותר מ-200,000 ילדים חסרי בית, יתומים או נטושים נשלחו לאזורים הכפריים של המערב התיכון, רוב הילדים היו אירים וקתולים שהתייתמו והועברו לכאורה לאימוץ. הם נשלחו כדי למצוא בתים אוהבים ותחושת ביטחון, אבל המציאות היתה אחרת לגמרי ולמעשה הם הפכו לעובדים, שהוכרחו לעבוד עבודת פרך בתת תנאים בחוות ובבתים של אנשים שרצו עובד ולא ילד. מיעוט זכה להגיע למשפחה איכפתית ואוהבת.

זו עובדה בהיסטוריה של אמריקה שלא ידעתי עליה.

הסיפור מסופר דרך עיניה הבוגרות של  ויויאן, שם שניתן לה על ידי משפחתה המאמצת. אנו למדים על חייה הקשים כאשר היא מספרת עליהם לנערת האומנה, מולי, ששובצה לעבודה קהילתית עקב עבירה קלה. כשמולי וויויאן ממיינות חיים שלמים של חפצים, שני הסיפורים שלהן מתעוררים לחיים ומולי מסוגלת לראות את קווי הדמיון בין חייה שלה לבין חייה הקודמים של ויויאן.

 

ויויאן היא ניב, מהגרת אירית יתומה בת תשע. היא מוצאת את עצמה על אחת מרכבות היתומים. הספר מספר את סיפור חייה, כשהיא מועברת ממשפחה אחת לאחרת במינסוטה.

בהווה, בשנת 2011 ,  וויויאן היא אישה בת 91 עם עליית גג מלאה בזיכרונות כואבים, הזקוקה למישהו שיעזור לה לארגן ולפנות אותה.

 

מולי היא נערת אומנה בת 17, נערה גותית, מתבגרת מתמרדת, שמחויבת בחמישים שעות שירות לקהילה

אמנם השירות הקהילתי הוא שמפגיש בין השתיים, אבל הפרויקט הבית ספרי הוא זה שבסופו של דבר חושף את הסיפור המלא של כל אחת מהן ומחזק את הקשר ביניהם.

 

הסיפור של מולי מתחיל ב-2011.

אביה נפטר, אמה מכורה לסמים, והיא מעבירה את השנים בבתי אומנה ובאינספור בתי ספר שבהם היא אף פעם לא משתלבת. היא פיתחה מראה גותי קשוח כדי לשרוד. מולי יודעת שמשפחתה הנוכחית שומרת עליה רק ​​תמורת הכסף הנוסף שהם מקבלים. היא מורדת ללא הרף באמצעות התדמית שלה, הגישה שלה ולבסוף, על ידי גניבת ספר מהספרייה המקומית. כשהיא נתפסת ניצבת בפניה בחירה בין שהיה בכלא או שירות לקהילה. מולי בוחרת ב-50 שעות עזרה לקהילה, פוגשת את ויויאן דרך החבר שלה ואימו, והחברות המאוד לא סבירה בין הנערה בת ה- 17 לאישה בת ה-91 באה בעקבותיה. מולי מגלה, שלה ולוויויאן יש יותר במשותף ממה שהיא חשבה אי פעם ושתיהן מספקות אחת לשניה קשר מאד מיוחד.

 

מולי מקבלת משימה בבית הספר ובוחרת לספר את סיפורה של וויויאן, וכשהן ממיינות את הקופסאות בעליית הגג, היא מקליטה את ויויאן. פריטים שונים מסמנים אנשים ואירועים מסוימים בחייה הארוכים והמעניינים של ויויאן שסיפורה מתחיל בשנת 1927 כשהיא בת 7, בזמן שחייתה באירלנד עם משפחתה, ההגירה לניו יורק, שם הם מבינים שניו יורק היא לא סיר הזהב שציפו לו, והמשפחה נאבקת לשרוד. השריפה בה וויויאן מאבדת את המשפחה שהיא אוהבת. איך היא נלקחת לבית יתומים של האגודה לסיוע לילדים, ועד מהרה מוצאת את עצמה על רכבת יתומים שמעבירה אותה ויתומים אחרים למינסוטה, שם "הורים" פוטנציאליים יבחרו "לאמץ" ילד. לאורך הרומן, אנו רואים כמה ויויאן סבלה ומה עבר עליה, איך היא נלקחה כעובדת ופועלת מבלי שניתן לה הטיפול הראוי שילד צריך לקבל, וכשחושבים על העובדה שהיא רק בת 9 נשבר הלב. אחרי שני אימוצים לא מוצלחים, מזלה של ויויאן משתנה, היא נאספת למשפחה שמאפשרת לה סוף סוף חיים מאושרים. אבל, החיים עדיין לא מחייכים אליה.

 

הרגשתי רע עבור מולי, לא רק בגלל מצבה בבית משפחת האומנה בו היא גרה, או הרוע שמפגינה כלפיה האם המאמצת, אלא בגלל איך שראו אותה. הרקע האינדיאני המעורב שלה לא נדון בפירוט, אבל ברור שזה היה חלק ממנה. לא היה לה על מי לסמוך מלבד אביה כדי להבין את הצד הילידי שלה, וברור שזה השפיע לרעה כאשר הוא מת והשאיר אותה עם אמה בלבד.

 

ככל שסיפורה של ויויאן נחשף, מערכת היחסים בין השתיים מתחזקת . שתיהן נאלצו להתמודד עם היותן בלתי רצויות רוב הזמן. שתיהן סבלו מכשלון המערכת. ויויאן סבלה מהרעבה, ממגורים ללא תנאים בסיסיים, וכמוה גם מולי סבלה מהטרדה מצד ההורים המאמצים, רוע ואכזריות לשמה, אך בכל מקום יש גם מי שליבו יצא אליהן. ייחלתי לכך שויויאן תגיע סוף סוף לידיה של משפחה אוהבת, שהיא תוכל לישון בלי לפחד מי צופה בה, לאכול בלי הגבלה ולחיות בחופשיות ובלי דאגות.

 

קליין אורגת את שני הסיפורים בצורה יפה, והופכת את הסיפור לרומן רב עוצמה המתאר טלטלות וחוסן, חברות בלתי צפויה ומעוררת השראה ומספר על הסודות שאנו נושאים. אהבתי את הקול של ויויאן, את האומץ שלה והדרך בה נגעה בחייה של מולי ואיך סיפורה היווה מודל לחיקוי עבור מולי.

 

 

לקראת הסוף נראה היה שהרבה דברים קורים בפרק זמן קצר, והתחושה היתה שהסופרת דחסה פרטים וארועים כדי לקשור קצוות רופפים.

 

אבל בשורה התחתונה מאוד נהניתי מהספר.

הוא מתאר את החיים הקשים של היתומים בעבר, אבל הוא עושה הקבלה יפה לאופן שבו אלה שנקלעים למערכת היום נמצאים באותו סיכון וסובלים מאותו הדבר. דעות קדומות והתעללות, ההעברות ממקום למקום, ניצולם ככוח עבודה או ניצול כספי המערכת.

זה אחד מאותם סיפורים מדהימים השוזרים פרטים היסטוריים בתוך מציאות עכשווית ומלמדים את הקורא על ארועים מזעזעים מהעבר. אהבתי את המסע ששתיהן עוברות וגם  את שיעור ההיסטוריה. נהניתי לראות אותן יוצרות קשר ומעשירות אחת את חייה של השניה. מולי יכולה להיות עצבנית ולא בוגרת, לא מסוגלת לשלוט במילים שלה או לציית לכללים ולקבל משמעת, אבל יש לה גם את האומץ לעמוד על שלה ולסרב להקריב את אמונותיה. באותה מידה, השפעתה של מולי על ויויאן היא גם עמוקה, שכן הקשישה מוצאת שכל עולמה פתוח לאפשרויות חדשות לעתיד, מה שמוכיח שאף פעם לא מאוחר מדי ללמוד משהו חדש או לנסות דברים חדשים, ולעולם לא לוותר, אלא תמיד לְקַווֹת.

 

 

ספר מרגש. נוגע ללב.

 

ממליצה בחום!

 

ספינת הגורל – כריסטינה בייקר קליין

ספינת הגורל – כריסטינה בייקר קליין

תרגום: שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

ינואר 2022 . 336 עמודים

אוסטרליה וההיסטוריה שלה לא זרים לי, אך עלילת הספר "ספינת הגורל"  פקחה את עיני למציאות היבשה שקראתי עליה בספרי ההיסטוריה, והנכיחה את מה שקרה שם באמת.

באמצעות המחקר המדוקדק שעשתה, והכתיבה היפה, כריסטינה בייקר קלין מחייה פיסות מההיסטוריה האוסטרלית והבריטית שהתרחשו תחת הקולוניזציה הבריטית בשנות ה-40 של המאה ה-20. היא עוסקת ב"נשים המורשעות" וביחס הברברי וההרג של האבורג'ינים, הילידים של אוסטרליה. היה מזעזע לגלות שממשלת בריטניה גזרה עונשי מאסר לא פרופורציונליים על מורשעות על מנת להגלותן לארץ ואן דימן(כיום טסמניה), שם נאלצו הנשים לעבוד בפרך, בתנאי חיים קשים וללא טיפול.

 

העלילה מתמקדת בשלש דמויות עיקריות שאין להן דבר במשותף מלבד העובדה שעקב הנסיבות הן נמצאות יחד כי הן נידונות לגלות, ונאבקות לשרוד בעולם חדש ולא מוכר. נשים חזקות ובעלות אומץ שמתייצבות מול האכזריות הגברית במהלך ההפלגה ובהמשך באוסטרליה ובטסמניה.  ומנגד סיפורה של מתינה האבורג'ינית.

פלינדרס איילנד, אוסטרליה, 1840.

מתינה, ילדה אבוריג'ינית בת 8 נולדה באי פלינדרס. היא יתומה מהוריה. באחד הביקורים באי פלינדרס של ג'ון פרנקלין, המושל החדש של ארץ ואן דימן (= טסמניה) ,  היא "מאומצת" על ידי אשתו, ליידי ג'יין, ומובלת לחיים חדשים, לארץ חדשה. המושל ורעייתו מאמינים שהיא צריכה להיות אסירת תודה על המחווה הזו, והם לא מקדישים מחשבה או מגלים אכפתיות לרצונה או לעובדה שהיא נעקרה מהשבט שלה, ומהחיים להם היתה רגילה. ליידי ג'יין מסתירה את דעותיה הקדומות כלפי הילידים, והאימוץ של מתינה הוא למעשה "ניסוי" שבאמצעותו היא רוצה להוכיח לחבריה ומכריה שניתן "לאלף" את "הפראים".

מתינה היא בתו של הצ'יף האבוריג'יני שהוא ואנשיו נהרגו ברובם כאשר ממשלת בריטניה התיישבה בשטח האוסטרלי. לאחר מותו היא גדלה וגרה עם מורה לבן, למדה אנגלית ודבקה במנהגים הבריטיים. כשהיא נלקחת ומגיעה לבית המושל, היא מרגישה כאילו היא חלק מהאוספים הרבים שלהם.  היא זוכה להתייחסות נוראה, כאילו היא מוצג עבור המשפחה הלבנה וחברי הקהילה שלהם. רוחה שבורה מכך שאיבדה את ביתה, את משפחתה ואת תחושת השייכות שלה.

 

 

לונדון, 1840.

אוונגלין היפה והביישנית, היא בתו של כומר שעזר לה לרכוש השכלה  מתוך הספרים שברשותו. היא הייתה בקיאה ביוונית, לטינית, פילוסופיה, מתמטיקה, מדע, ספרות ושייקספיר ויכלה למנות את שבע היבשות ולזהות את קבוצות הכוכבים, אבל היא חסרה  כישורי הישרדות בעולם שמעבר לדלת ביתה.

כשהיתה כבת 20 נפטר אביה, והיא נותרה עם ירושה קטנה, אך ללא הרבה אפשרויות פרנסה. היא קבלה הצעה לעבוד כאומנת עבור ילדי משפחת ויטסטון העשירה,  ושם היא מתפתה לססיל, בנו מנישואיו הראשונים  של מעסיקה. כאשר ססיל עוזב לונציה, הוא משאיר לה טבעת אודם עטופה במטפחת עם ראשי התיבות של שמו, ועוד "מתנה" שתופיע בעוד מספר חודשים. כשדבר הריונה מתגלה, הטבעת נמצאת בחדרה, היא מואשמת בגניבתה, ובעקבות מריבה עם המשרתת היא מואשמת בנסיון רצח ונשלחת באמתלה שקרית זו לכלא ניוגייט, בלונדון. שופט גוזר את דינה ל-14 שנים בכלא קסקיידס, במושבת העונשין, ואן דימן. ללא הגנה משפטית, וללא חברים או תמיכה חברתית, היא, כמו נשים רבות באותה תקופה, מתמודדת עם אתגר ההישרדות היומיומית, וחווה רגשות שמעולם לא חוותה קודם לכן.

 

הייזל, נערה בת שש עשרה, מגלזגו, היא אחת מהנשים המורשעות שנשלחות לאוסטרליה. הפשע שלה, גניבת כפית כסף. הסיפור של הייזל עצוב כמו של אוונג'לין, אולי אפילו יותר, שכן אמה של הייזל דחפה את בתה לכייסות. עם זאת, הייזל למדה מאמה מיילדות וריפוי באמצעות צמחי מרפא והמיומנויות האלה מתגלות כמועילות בעתיד.

כשאוונג'לין נמצאת על הספינה היא חוברת להייזל ולאסירה נוספת בשם אוליב.

מה הקשר בין אוונג'לין הייזל ומתינה?

קראו את הספר ותגלו...

 

העלילה נעה בין סיפור חייה של כל אחת מהדמויות, וכל נקודת מבט מוסיפה רובד נוסף  לדינמיקה בין הנשים, למעמד החברתי, לקולוניזציה, להחפצה ולגזענות במאה ה-19. לכל הדמויות יש קולות משכנעים וייחודיים.  כל אחת מהדמויות זוכה ליחס נוראי ולתנאים מחפירים, אם זה בכלא באנגליה, או על ספינת העבדים  שהוסבה ל"ספינת הנידונים"  להעברתן למושבת העונשין, או בבית המושל. אבל, למרות הקשיים,הסבל והכאב יש הרבה יופי בקשרים שהן יוצרות  אחת עם השניה.

 

 

"ספינת הגורל" הוא סיפור בדיוני המבוסס על פרטים היסטוריים אמיתיים. רבות מהדמויות מבוססות על אנשים אמיתיים, ומקומות ואירועים רבים בספר התרחשו באמת. מרבית האבוריג'ינים הטסמנים נהרגו על ידי הכוח הקולוניאלי הבריטי, והמעטים שנותרו "נאלצו ללבוש בגדים בריטיים נוקשים" ונאלצו "להקשיב להטפות על גיהנום..." גם היחס האכזרי שגבל בסדיזם כלפי הנשים המורשעות מבוסס על המציאות.

אף על פי שאוסטרליה הייתה ביתם של האבוריג'ינים במשך יותר מ-50,000 שנה, ממשלת בריטניה בשנות ה-40 של המאה ה-20 ראתה את המושבה הצעירה שלה כבלתי מיושבת, וראתה בילידים מטרד לא נעים.

"ספינת הגורל" הוא ספר מרתק, מאיר עיניים ומאתגר. שובר לב אך גם מלא תקווה ומעורר השראה על ניצול לרעה של כוח. הוא עוקב אחר מסע חייהן של נשים שנכפה עליהן גורל נוראי, כשהן נאלצות להשאיר מאחור את חייהן הישנים ונאבקות להסתגל לחייהן החדשים, בתקופה בהיסטוריה שנשים נחשבו כ"פחותות" וקולן לא נשמע.

העלילה זורמת ללא מאמץ, הכתיבה יפה, הדמויות מפותחות ובלתי נשכחות.

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה.

 

ממליצה מאד!

 

*****

במשך 80 שנה הגלתה האימפריה הבריטית , יותר מ-160,000 איש , מתוכם 32,000 נשים, למושבות עונשין באוסטרליה ובטסמניה. בערך 1 מכל 7 אסירים היו נשים, שחיכו להן חיים קשים מאד באוסטרליה. האסירים.ות הוגלו מאנגליה, אירלנד  וסקוטלנד.

רוב המורשעים הועברו בגין פשעים קטנים. הפשעים הנפוצים היו גניבות קטנות, פריצות, עבירות צבאיות וזנות. המורשעים הועסקו כ"עבדים", אצל ועבור המתיישבים החופשיים שעברו לאוסטרליה.

כיום, מושבות העונשין בוטלו.

 

על ההגליה ומושבות העונשין לאוסטרליה ניתן לקרוא בהרחבה בויקיפדיה:

מושבות העונשין באוסטרליה וטסמניה