על קו האומץ – קייט סטיוארט

על קו האומץ – קייט סטיוארט

תרגום: שרון צוהר

הוצאת אדל

פברואר 2018. 400 עמודים

היא רשימה ארוכה של דברים שהוא לא יכול לקבל.

הוא שוטר נחוש, נואש לשמור על ליבו חתום מאחורי התג שלו.

מישל היא שורדת עם נקודת מבט רעננה על החיים, היא מחליפה את עברה הטרגי בקליפורניה במימי החוף של צ'רלסטון. מונעת על ידי קריירה חדשה כמוקדנית 911 במשטרה, היא נחושה לא לתת לצלקות העבר להכביד עליה. היא חזקה, נמרצת, בטוחה בעצמה ואוהבת לכייף.

 

ראודי הוא סמל משטרה שנלחם עם כמה שדים רציניים. הוא מקדיש את כולו לעבודתו, ומתעקש להקפיד על הכלל שקבע לעצמו - לא להיות במערכת יחסים רומנטית עם נשים שהוא עובד איתן. כשהצורך שלו לעשות סדר בעיר יוצא מכלל שליטה, הדבר האחרון שהוא רוצה זה להסתבך עם מוקדנית בתחנה. אבל יש רק בעיה אחת. השניים לא יכולים להתעלם אחד מהשני. המשיכה ביניהם כל כך חזקה שהאפשרות להיות עמיתים לעבודה עם הטבות, מתאימה לשניהם. ככל שהעניינים בין השניים מתחממים, כך עולה המתח.

 

שלושה חודשי קיץ היו כל מה שנדרש כדי לזעזע  את החומות שהציבו לעצמם ולהפיל אותם.

הדמויות הראשיות והמאבקים שלהם הרגישו מאוד אותנטיים מה שהפך אותן למרות המטען הרגשי, לדמויות כובשות. המסע שלהם רצוף מכשולים, בעיקר רגשיים, אבל המסע הזה היה הכרחי, כי לפני שהם יכלו לאהוב זה את זה, הם היו צריכים ללמוד לאהוב את עצמם.

מבחינתי, מישל היא המרכז של הסיפור. היא שורדת שמכירה בערך עצמה ולא מפחדת ללכת אחרי מה שהיא רוצה. סיפור העבר שלה מעניין, ולמרות שהוא טראומטי, היא לא נותנת לו להשפיע על אופייה ועל התנהלותה. היא אדיבה, נעימה ולא חוששת להביע את דעתה בגלוי כשהיא נתקלת בחוסר צדק.

ראודי הוא שוטר טוב, קשוב ומסור וככל שהסיפור התקדם זכינו להצצות קטנות של ראודי האמיתי, אדם טוב ביסודו, גבר שעמוק בפנים הוא יוצא דופן, ורק צריך להיות אמיץ מספיק כדי להיפתח ולשחרר את הכבלים שקשר בהם את עצמו. אמנם העבר שלו רצוף כאב והרס אבל אלה לא מצדיקים את ההימנעות שלו ממערכות יחסים ואת יחסו הגרוע אל מישל. מצד אחד הוא מגונן ורכושני,  זקוק לה יותר ממה שהוא מוכן להודות, אבל מצד שני הוא לא נותן לה מספיק בתמורה.

 

הספר הזה היה שונה מכל ספר רומנטי אחר שקראתי, כי הוא היה אמין ומציאותי. בסוף הספר יש שאלון ובו חמש שאלות אותן הפנתה הסופרת לשוטרים בדרגות שונות. למדתי על חייהם של הגברים והנשים המתמודדים עם מצבי חירום משני חיים, ואלה שמקדישים את חייהם על בסיס יומיומי להגן על אחרים. הסיפור בהחלט מדגיש עד כמה לעיתים קרובות עבודת השוטרים היא חסרת תודה.

 

הספר הרגיש קצת ארוך מידי, והיו רגעים שההומור נראה מאולץ. בגדול העלילה זרמה, היתה נוגעת ללב, לפעמים עצובה לפעמים לוהטת, ועסקה בין היתר במספר נושאים רגישים הקשורים באלימות פיסית ומילולית, אבל ראוי לציין שכל אחד מהם טופל בכנות ובחמלה.

 

אני אוהבת ספרים על עיירות קטנות עם קשרים קהילתיים חזקים, והספר הזה בהחלט עמד בציפיות מבחינה זו. ממתק חביב.